שפרעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שפרעם
Shefaram.jpg
Shfcity.jpg
שם בערבית شفاعمرو
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה אמין ענבתאוי
גובה ממוצע ‎70‏ מטר
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 38,343 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.6%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 1,940 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 19,766 דונם
מיקום שפרעם
שפרעם
שפרעם
דירוג חברתי-כלכלי 3 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3730
פרופיל שפרעם נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
מראה העיר בתחילת המאה ה-20
שפרעם - צילום משכונת דהר אלכניס
הכיכר בשפרעם המשמשת כאנדרטה לנרצחים

שְׁפַרְעָם‎‎ערבית شفاعمرو - שַפָאעַמְר) היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר משתרעת על שבע גבעות. סך שטח השיפוט שלה הוא 22,000 דונם. היא מרוחקת 13 ק"מ מהים ו-20 ק"מ מהערים חיפה, עכו ונצרת. קרבה זו מציעה לתושביה אפשרויות תעסוקה בערים אלה. המבנה והמיקום הגאוגרפי של שפרעם כנקודת המפגש בין הרי הגליל לבין העמקים הפכו אותה לאורך תולדותיה לעיר המרכזית באזור, במיוחד בתקופתו של עות'מאן בנו של דאהר אל עומר.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שפרעם" מוזכרת לראשונה במשנה במקוואות (ו ו"א), ולאחריה בתלמוד בכמה מקומות, במסכת עבודה זרה, (ח ע"ב) מוזכרת מימי מרד בר כוכבא (שנת 144) כעיר הסמוכה לאושא, ובממסכת ראש השנה (דף לא ע"א וע"ב) מוזכרת שפרעם כמקום גלותה של הסנהדרין מאושא הסמוכה לה (בערך בשנת 150 לספירה) יש הנוטים לראות בשמה צירוף של המילים העבריות שפר (שופר) עם. למרות זאת אגדה מקומית ראתה בשם "שפרעם" את צירוף המילים "שפא עמר" כלומר הבראת עמר. כרמז לאגדה על המנהיג המוסלמי עמר בן אל-עאץ (נולד בשנת 580) ששתה ממי המעין בעיר והבריא מחוליו, ואולי עקב כך - שונה שמה בהגיה המקומית לשפא עמר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפרעם קיימת אלפי שנים, ושורשיה מעמיקים עד מאות שנים רבות לפני הספירה. בין חוקרים יש הסכמה שהיישוב הוקם בתקופה הכנענית, ותושביו הקדומים של היישוב הותירו אחריהם שרידים ארכאולוגיים.[דרוש מקור] היישוב מוזכר בתלמוד ובמאה שנייה היה אחד המקומות אליהם נדד מושב הסנהדרין אחרי חורבן בית המקדש. בתקופת השלטון הרומי חי במקום הרב יהודה בן בבא אשר הסמיך תלמידים לרבנות. הרומאים הוציאו אותו להורג בשל כך בשנת 144. קברו שוכן בעיר ומשמש אתר עלייה לרגל.

משרידי הכנסייה הביזנטית שבמרכז העיר ניתן ללמוד כי ביישוב התגוררו, נוסף על היהודים, גם נוצרים. עם הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל התיישבו בעיר גם מוסלמים, ובסביבות המאה ה-12 או ה-13, בתקופה הצלבנית, נוספו אליהם גם דרוזים. אחרי הכיבוש הצלבני נבנתה ביישוב מצודה טמפלרית בשם "ספרן" (שיבוש של השם שפרעם). לפי המקורות ההיסטוריים, ניתן לשער שהייתה עיירה פרנקית או נוצרית מקומית למרגלות המצודה. במקום עמדה כנסייה שהוקדשה לקדושים יוחנן ויעקב, שנטען שנולדו במקום.

הקהילה היהודית בעיר הייתה מצומצמת מאוד. לפי ארכיוני קושטא נמנו במפקד במחצית הראשונה של המאה ה-16 רק עשרה בעלי בתים יהודיים, ועיקרו של היישוב היה מוסלמי ודרוזי. מביקורם של הרמ"ק והאר"י הקדוש ועלייתם לרגל במאה ה-16 ליישובים שונים בגליל, ובכללם שפרעם, ניתן ללמוד כי היישוב היהודי אותה תקופה היה דל או שנעלם לחלוטין. בחסותו של דאהר אל עומר התחדש היישוב היהודי במאה ה-18 עם הגעתו של הרב חיים אבולעפיה. הרב ותלמידיו חידשו את בית הכנסת והאוכלוסייה התחזקה עוד אחרי השלמת בניין המבצר על ידי דאהר אל עומר (1773). לפי עדות מתחילת המאה ה-19 היו ביישוב עשרים משפחות יהודיות, שעסקו בעבודת האדמה. שפרעם קיבלה מעמד של עיר בשנת ‏1906. בשנת 1920 דווח שבשפרעם התגוררו 1,500 נוצרים, 400 מוסלמים, 300 דרוזים וגם כ-80 יהודים. היהודים האחרונים עזבו את העיר בשנות ה-20 בשל קשיי פרנסה. בתקופת המנדט הבריטי השתייכו העיר וסביבותיה לנפת חיפה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בעיר שפרעם 3,640 תושבים (מתוכם 10 יהודים ושטח העיר השתרע על 338 דונמים (מתוכם 41 דונם שטחים ציבוריים). בשטח הכפרי סביב שפרעם שכלל 97,268 דונמים (מתוכם 31,219 דונם שטחים ציבוריים ו-7,621 דונם בבעלות יהודים) התגוררו 3,560 ערבים.‏[1]

במהלך מלחמת העצמאות נמלטו מהעיר רוב תושביה המוסלמים ונשארו בה כ-3,000 תושבים (מרביתם היו נוצרים ומיעוטם דרוזים). עם הזמן הדמוגרפיה השתנתה כאשר המוסלמים הפכו לרוב והנוצרים למיעוט. שפרעם המשיכה לאחר הקמת המדינה לשאת את התואר עיר, אותו קיבלה ב-1910 בתקופה הע'ותמאנית‏[2].

באוגוסט 2005 עדן נתן-זדה, עריק מצה"ל, ירה ביושבי אוטובוס בתוך העיר ורצח ארבעה מהם, לאחר שהוכנע נעשה בו לינץ' על ידי התושבים הזועמים. ביוני 2009 התחוללה קטטה באחת השכונות הנוצריות על רקע סכסוכים בין נוצרים לדרוזים. הקטטה הובילה למהומות בעיר שבמהלכן ניזוק רכוש נוצרי.

אוכלוסייה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בשפרעם 38,343 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 53.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 5,412 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[3]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:‏[4]

אוכלוסיית העיר מעורבת - 59.2% מתושביה הם מוסלמים, 26.5% הם נוצרים, והדרוזים מונים 14.3% מכלל התושבים. בשפרעם מרוכזים מעל 7% מכלל הנוצרים במדינת ישראל. זה הריכוז השני בגודל במחוז הצפון לאחר נצרת והרביעי בגודלו במדינה.

לאחר הקמת מדינת ישראל, השבט הבדואי ערב אל סמניה שהתגורר בקרבת קריית טבעון עבר להתגורר בשפרעם.

לעיר מעט מאוד מקורות תעסוקה עצמאיים ורוב המפרנסים יוצאים לעבוד בחיפה ובקריות.

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקברים הביזנטיים
מצודת שפרעם
המגדל (אל בורג')
הכנסייה היוונית-קתולית

הקברים הביזנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העיר שוכנים קברים נוצריים עתיקים מהתקופה הביזנטית (המאה ה-5 וה-6). בכניסה אל הקברים גילופים ופסלי אריות, ואזכורים שונים של ישו ביוונית.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק העתיק של העיר נמצאת מצודת הסראייה הגדולה. מצודה זו נבנתה בשנת 1760 על ידי דאהר אל עומר שהיה מושל האזור במטרה לאבטח את הכניסה לגליל. את המצודה הוא בנה על החורבות של מצודה צלבנית קדומה יותר. התוכנית הראשונית של המצודה בקשה להקים מבנה שיאפשר קו ראייה אל מצודת אחיו של אל עומאר בצפת, אך הבנייה נפסקה בקומה השלישית, כנראה בגלל המחסור במשאבים ובשל חוסר הביטחון בגליל בזמנו. בקומה הראשונה שכנו אורוות והקומה השנייה שימשה למגורים. מצודה זו נחשבת לאתר הזידאני הגדול ביותר בגליל. לאחר הקמת המדינה שמשה המצודה במשך מספר שנים כתחנת המשטרה, ולאחר שנבנתה תחנה חדשה בשכונת "אל-פוואר", הייתה המצודה למרכז קהילתי.

המסגד הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר בשלהי המאה ה-18 בסמוך למצודה. המסגד שימש בעיקר את משפחתו, פמלייתו וחייליו של השליט. מאז עבר המסגד עבודות פיתוח והרחבה בתקופות שונות בהתאם לגידול האוכלוסייה המוסלמית ביישוב.

המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמו של מבנה זה בפי התושבים (שעל שמו קרויה השכונה מסביבו, שכונת "אל-בורג'"), זהו מבצר צלבני עתיק, ששופץ בתקופת עות'מאן, בנו של דאהר אל עומר, וכיום נמצאים ממנו אך שרידים מעטים.

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפרעם יש קהילה נוצרית המפעילה חמש כנסיות ומנזר אחד:

  • כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים - כנסייה יוונית קתולית היא הכנסייה הגדולה בעיר והיא שוכנת ליד המצודה ובית הכנסת. היא נבנתה על ידי עות'מאן בנו של דאהר אל עומר. עות'מאן הבטיח שאם יסיים את הקמת המצודה יבנה גם כנסייה גדולה, ולכן היא מתוארכת לזמנה של המצודה. המבנה החל להיחלש, ולכן חוזק ושופץ בשנת 1904. לכנסייה מגדל פעמונים וכיפה סגלגלה.
  • מנזר וכנסיית אחיות נצרת - במרכז העיר שוכן מנזר הנזירות מנצרת, אשר נבנה על שרידיה של כנסייה קדומה מהמאה ה-4 שהוקדשה ליעקב הקדוש. כנסייה זו מוזכרת ברישומיהם של היסטוריונים נוצרים. במקום שבו עמדה הכנסייה ניצבת כיום כנסיית המנזר ובה נראים חלק מעמודי השיש שנשאו את תקרת הכנסייה הקדומה.
  • הכנסייה הפרוטסטנטית
  • הכנסייה הלטינית
  • הכנסייה האורתודוקסית

בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק העתיק של העיר שוכן בית כנסת "מחנה שכינה" שחודש לפני כ-250 שנים, על ידי ר' חיים אבולעפיה (השני) בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר שהעניק ליהודים רשות להקימו. הסנהדרין ישבה בשפרעם בתקופת הקיסר מרקוס אורליוס וסוברים כי בית הכנסת העתיק נבנה במיקומו של בית כנסת קדום. בית הכנסת שבו אולם בודד חדל לתפקד בשנות ה-20 כאשר אחרוני יהודי העיר עזבו אותה והפקידו את מפתחותיו בידיה של משפחה מוסלמית מקומית המתגוררת לידו. המבנה חודש בשנת 1988.

בית משפחת נח'ול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכן בעיר העתיקה ושייך למשפחת נח'ול. נבנה במאה ה- 19 ומוכר גם כ"הקונסוליה הצרפתית". מנסור נח'ול, ראש המשפחה בסוף השלטון העות'מאני, שימש מעין קונסול לצרפת, ולכן הבית וכל מי שנכנס בשערו היה תחת החסות הצרפתית.

בית משפחת אבו רחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי משפחת אבו רחמה ובעזרת הכנסייה האנגליקנית. הוא שימש למגורי הנשים האנגליות שנשלחו על ידי הכנסייה, ונקראו בשפה המקומית "אלסתאת". במרוצת השנים שימש המבנה כסניף קופת חולים כללית, הסתדרות העובדים, הוסטל וכיום הוא משמש כגן ילדים.

אלח'לוה (الخلوة)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום תפילה לעדה הדרוזית. מהמקומות העתיקים בשפרעם והוא קיים מלפני כ- 500 שנה. היה המקום היחידי לתפילה לעדה הדרוזית בשפרעם, וכן ל- 16 כפרים דרוזים בקרבת היישוב, אשר עברו לפני מאות שנים להתגורר בשפרעם. פירוש השם הוא ההתבודדות (של המתפללים עם אלוהים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר רפאל מלאכי, "כפר עם -שפרעם", בתוך: אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשס"א 2011
  • מכתבו של משה פלנקינסזון בעיתון "הצבי", גיליון כו, כ"ז בניסן תרמ"ו (30 באפריל 1888)

ראשי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1910-‏1932: דאוד סולימאן תלחמי
  • 1933‏-1969: ג'בור יוסף ג'בור
  • 1969-‏1998: אברהים נימר חוסין
  • 2008-1998: עורסאן יאסין
  • 2008-‏2013: נאהד ח'אזם
  • משנת 2013: אמין ענבתאוי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפרעם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  2. ^ שי לב, שפרעם, מעריב, 2 באוגוסט 1987
  3. ^ פרופיל שפרעם באתר הלמ"ס
  4. ^ אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1922 הורכבה מ: 1,263 נוצרים, 623 מוסלמים ו-402 דרוזים. אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 הורכבה מ: 1,321 נוצרים, 1,006 מוסלמים, 496 דרוזים ויהודי אחד. אוכלוסיית העיר בסקר הכפרים משנת 1945 הורכבה מ: 1,560 נוצרים, 1,380 מוסלמים, עשרה יהודים ו-690 אחרים (קרוב לודאי דרוזים). האוכלוסייה הכפרית כללה 3,560 מוסלמים ולא נכללת בטבלה לעיל.