דומיניק סטראוס-קאהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דומיניק סטראוס-קאהן

דומיניק סטראוס-קאהן (לעתים גם שטראוס-קאהן; בצרפתית: Dominique Strauss-Kahn, נהגה סטרוֹס-קָאן וידוע גם בכינוי דֶ-אֶס-קַ, ראשי התיבות של שמו D.S.K; נולד ב-25 באפריל 1949) הוא כלכלן ופוליטיקאי צרפתי-יהודי, חבר המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, כיהן כשר האוצר בממשלת צרפת וכיושב ראש קרן המטבע הבינלאומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטראוס-קאהן נולד בניי-סיר-סן למשפחה יהודית מתבוללת וסוציאליסטית. אביו ז'ילבר סטראוס, יועץ מס במקצועו, נולד לאיבון שטנגל, קתולית מלורן, ולגסטון שטראוס, ממשפחה יהודית עתיקה מאלזס. אמו ז'קלין פלוס (Fellus) הייתה עיתונאית יהודיה שמשפחתה היגרה מאוקראינה לתוניסיה.‏[1]

בגיל שנתיים עברה משפחתו לגור באגאדיר שבמרוקו, ובעקבות רעידת האדמה באגאדיר (1960) עקרה למונאקו ומשם לפריז. הוא למד בבית הספר התיכון הידוע "ליסֶה קארנו". לאחר מכן למד לתואר בבית הספר למינהל עסקים HEC, בסיאנס פו בפריז שם קיבל תואר בשנת 1972, ובמכון לסטטיסטיקה באוניברסיטת פריז VI. באותה שנה רכש גם תואר ראשון במשפט ציבורי ובשנת 1975 למד לתואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת פריז X בננטר. עבודת הדוקטור שלו, שפורסמה בשנת 1977, עסקה ב"כלכלה משפחתית וצבירת עושר". בנוסף ללימודים המקצועיים, סטראוס-קאהן רכש גם השכלה יהודית ולמד תלמוד, וכן רכש שליטה בשפות גרמנית, ספרדית, אנגלית, ומעט ערבית.‏[2]

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטראוס-קאהן לימד בשורה של מוסדות להשכלה גבוהה, עם הפסקות עקב פעילותו הציבורית: בשנים 1977-1980 לימד באוניברסיטת ננסי, ובשנת 1981 לימד באוניברסיטת פריז בננטר ובבית הספר למינהל ENA. עד לשנת 2007 לימד מיקרו-כלכלה בסיאנס פו. בשנת 1971 עבד במרכז לחקר החיסכון ובשנת 1982 פרסם עם דני קסלר ספר על חיסכון וגמלאות.

סטראוס-קאהן הצטרף למפלגה הסוציאליסטית בשנת 1976, הוא מונה ב-1982 לחבר "ועדת התכנון" (ועדה שהוקמה על ידי שרל דה גול ב-1946 לצורכי תכנון כלכלי ובפרט להכנת תוכניות חומש). בשנת 1986 נבחר לנציג בבית הנבחרים של צרפת מטעם סבואה עילית וכעבור שנתיים נבחר שוב, הפעם כנציג עמק האואז (Val-d'Oise). בתקופה זו היה ליושב ראש ועדת הכספים של הפרלמנט.

בתקופת נשיאותו של פרנסואה מיטראן, ב-1991, מונה לשר התעשייה וסחר חוץ בממשלתה של אדית קרסון. הוא המשיך לכהן בתפקיד גם בממשלתו של פייר ברגובואה, עד לתבוסת הסוציאליסטים בבחירות לאסיפה הלאומית בשנת 1993, אז החל לעבוד כעורך דין למשפט מסחרי וייסד את חברת הייעוץ DSK שהתמקדה בפעילות שדלנות בבריסל (מרכז האיחוד האירופי). ב-1995 נבחר לראשות עיריית סרסלס, קומונה בפרברים הצפוניים של פריז.

בשנת 1997 מינה אותו ראש הממשלה וידידו הוותיק[3] ליונל ז'וספאן לשר האוצר, הכלכלה והתעשייה. סטראוס-קאהן הפך לאחת הדמויות המרכזיות בממשלה. התוצאות המצוינות אליהן הגיעה הכלכלה הצרפתית, ובעיקר הירידה החדה באבטלה, חיזקו את מעמדו בתוך המפלגה הסוציאליסטית. בתקופת כהונתו הושק האירו שהחליף את הפרנק הצרפתי, וחברת הטלפונים הממשלתית פרנס טלקום עברה הפרטה חלקית ויצאה להנפקה בבורסה. בנובמבר 1999 התפטר במפתיע מתפקידו, עקב מעורבותו בשערורייה משפטית מהתקופה בה עבד כעורך דין[4], ממנה זוכה. הוא נבחר לפרלמנט שוב מטעם עמק האואז בשנת 2001 וכיהן כנציגו עד 2007. בסוף 2004 הצטרף שוב להנהגת המפלגה הסוציאליסטית לצדם של ז'אק לאנג ומרטין אוברי. בנובמבר 2005 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד בכלכלה בפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת פרייבורג בשווייץ.

לקראת משאל העם על אישור החוקה האירופית, תמך סטראוס-קאהן באישורה והשתתף במסע הבחירות, בניגוד לחלק מהסוציאליסטים שהתנגדו לה (במשאל הצביעו 54% מהצרפתים נגד האישור).

סטראוס-קאהן עם ראשי הבנק המרכזי האירופי ז'אן-קלוד טרישה ומריו דראגי

בנובמבר 2006 התמודד בבחירות הפנימיות של המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות, אך הפסיד לסגולן רויאל. הוא הוזכר כמועמד מוביל של המפלגה מול הנשיא המכהן סרקוזי, בבחירות לנשיאות צרפת שצפויות להיערך ב-2012, וזכה לאחוזי תמיכה גבוהים בסקרים[5]. סטראוס-קאהן נחשב כמאמין יותר בליברליזם כלכלי ואיזון תקציבי מראש מפלגתו הסוציאליסטית מרטין אוברי[6].

בספטמבר 2007 מונה ליו"ר קרן המטבע הבינלאומית, בתמיכת נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. הוא מילא תפקיד חשוב בקרן עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, והיה פעיל מרכזי בגיבוש חבילת סיוע של כטריליון (אלף מיליארד) דולר למדינות שונות. ב-19 במאי 2011 התפטר מתפקידו, לאחר שהואשם בתקיפה מינית ובניסיון אונס. שרת האוצר הצרפתית כריסטין לגארד נבחרה במקומו לעמוד בראש הקרן.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו השלישית הייתה העיתונאית אן סינקלייר, נכדת סוחר האמנות היהודי-צרפתי פול רוזנברג, לה נישא בטקס חתונה יהודי בשנת 1991.‏[4][7] השניים נפרדו באוגוסט 2012. לסטראוס-קאהן ארבע בנות, שלוש מאשתו הראשונה ואחת מאשתו השנייה. מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הפיחו בסטראוס-קאהן את הזיקה ליהדותו, ובתקופה זו הוסיף לשם משפחתו את שם משפחת סבו החורג, מריוס קאהן, כדי להדגיש את יהדותו.‏[8]

סטראוס-קאהן ידוע כאדם המנהל חיי מין ליברליים מאוד, גישה שהפכה אותו מספר פעמים לחשוד בעבירות מין. באוקטובר 2008 פתחה קרן המטבע בחקירה פנימית לבחינת חשדות שסטראוס-קאהן ניצל את מעמדו כדי לקדם את פירושקה נג' (כלכלנית הונגרייה שעבדה בקרן המטבע), עימה קיים רומן. חקירת המועצה ניקתה את סטראוס-קאהן מחשד הטרדה ומחשד ניצול מעמדו, והותירה אותו בתפקידו, אך במסקנות הוועדה צוין שהרומן "מצער ושיקף כושר שיפוט לקוי באופן חמור".[9]

פרשיית החדרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2011 נעצר סטראוס-קאהן בארצות-הברית בחשד להתעללות מינית, ניסיון אונס וכליאת שווא של חדרנית בבית מלון במנהטן.[7] בעקבות מעצרו התייצבה אשתו לצדו, והביעה ביטחונה בחפותו. היא אף העמידה לרשותו את אמצעיה הכלכליים הרבים למען שחרורו למעצר בית מאובטח והגנתו על ידי עורך הדין בנג'מין ברפמן[10]. הוגש נגדו כתב אישום, והוא כפר באישומים נגדו. ב-1 ביולי שוחרר ממעצר הבית בו היה נתון, עקב ערעור אמינותה של החדרנית המתלוננת.[11][12] באוגוסט 2011 ביטל בית המשפט בניו יורק את האישומים נגדו, ובדצמבר 2012 הגיעו השניים להסדר פיצויים בתביעה אזרחית שהגישה החדרנית.

ביולי 2011 פתחה התביעה הכללית בצרפת בחקירה מקדימה בעקבות תלונתה של הסופרת, טריסטן בנון, שסטראוס-קאהן ניסה לאנוס אותה בשנת 2003, ובאוקטובר 2011 נסגר התיק מחוסר ראיות. חקירה נוספת של התביעה הכללית בצרפת, שעסקה בהאשמה שהיה מעורב באונס קבוצתי, נסגרה אף היא בספטמבר 2012, לאחר שהצעירה חזרה בה מההאשמות ולא הגישה תלונה.

יחסו לישראל ועמדותיו בסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטראוס-קאהן הצהיר פעמים רבות על תמיכתו במדינת ישראל.‏[13] בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, עת עיראק שיגרה עשרות טילי סקאד על ישראל, אמר כי על כל יהודי בתפוצות, ובפרט בצרפת, לעשות כל שביכולתו לסייע לישראל. לכן גם חשוב לדעתו שיהודים יהיו מעורבים פוליטית, אחרת, זה לא יהיה מוצדק להתלונן על מדיניות פרו-ערבית מדי של צרפת. הוא אף ציין כי הוא מנסה בדרכו הצנועה לעשות כן מדי יום.‏[14][15]

במלחמת לבנון השנייה קרא סטראוס-קאהן להפסקת אש מצד ישראל על בסיס שחרור חיילי צה"ל שנחטפו על ידי חזבאללה ופירוקו מנשקו. בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הביע תמיכה ביוזמת ז'נבה ובפתרון של שתי מדינות לשני עמים.‏[16]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1982: L'épargne et la retraite" (החיסכון והיציאה לגמלאות).
  • 2002: La flamme et la cendre ("הלהבה והאפר", הספר עוסק בשרשי הסוציאליזם ועל שאיפתו לפתח אותה באופן מודרני)
  • 2004: Oui! Lettre ouverte aux enfants d’Europe ("כן! מכתב פתוח לילדי אירופה", על ההיבטים השונים של ייסוד האיחוד האירופי)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה הרמן, שיחת היום, שיחת היום | "מישל טאובמן, אינך מאמין ששטראוס-קאהן אנס?", באתר הארץ, 6 ביוני 2011
  2. ^ Michel Taubmann, Le roman vrai de Dominique Strauss-Kahn, Paris, Éditions du Moment, 2011
  3. ^ Dominique Strauss-Kahn, euro-coach
  4. ^ 4.0 4.1 Strauss-Kahn, France's would-be president, Reuters, May 15, 2011
  5. ^ Strauss-Kahn, France's would-be president
  6. ^ Maybe he Strauss-Kahn't, 2 בספטמבר 2010
  7. ^ 7.0 7.1 IMF Chief Denied Bail in Sex Assault Case, The Wall Street Journal, May 16, 2011
  8. ^ Head to Head / Journalist Michel Taubmann, should you have warned about DSK's behavior?
  9. ^ IMF director keeps his job despite affair, NY Times, October 26, 2008
  10. ^ ‏ Angelique Chrisafis, Why Anne Sinclair is standing by Dominique Strauss-Kahn, ביוני 2011, באתר הגרדיאן
  11. ^ מכתב ששלחה התביעה להגנה המפרט בעיות באמינות החדרנית
  12. ^ השחרור: שטראוס-קאהן חוזר למירוץ לנשיאות?, וואלה, 2 ביולי 2011.
  13. ^ דנה הרמןפרשת שטראוס-קאהן מביכה את יהודי צרפת, באתר הארץ
  14. ^ האם אנחנו יכולים לבחור נשיא יהודי בצרפת?, סלייט, המהדורה הצרפתית, 23 בפברואר 2011.(בצרפתית)
  15. ^ נטלי סוסנה-אופיר, שומר האוצר (תרגום לעברית של דברי קאהן מהמקור הצרפתי), מגזין המושבות גיליון 79, 11/01/2007
  16. ^ אריק קול, ציטוט מתוך הבלוג של סטראוס-קאהן, מדבריו בראיון לעיתון "טריביון יהודי" ("Tribune juive"), וכן למגזין הספרות "Passages", באתר "לשכת המסחר של צרפת-ישראל", 28 בספטמבר 2007 (בצרפתית)