צוקו
 | |
| צוקו בעונה 3 | |
| הוצאה לאור | ניקלודיאון |
|---|---|
| שם ספר | ההבטחה, החיפוש, צל וערפל |
| שם סרט | איירבנדר |
| תוכנית טלוויזיה | אווטאר: כשף האוויר האחרון, האגדה של קורה |
| הופעה ראשונה | "הילד בקרחון" (2005) |
| יוצרים | מייקל דנטה דימרטינו ובריאן קונייצקו |
| גילום הדמות | דב פאטל |
| דיבוב | דנטה באסקו, אליהו רנקורן, ברוס דוויסון |
| דיבוב בשפה העברית | עפר שכטר, לירון לב, גדי לוי |
| מידע | |
| כינויים | צוצו (נקרא על ידי אזולה וקאי) |
| גיל | 16 (86 בהאגדה של קורה) |
| מקום לידה | ארמון אומת האש |
| גזע | אדם |
| מין | זכר |
| מקצוע | שגריר, פורע חוק, סייף, משפחת המלוכה, מהפכן, לוחם, עוזר, שליט, מדריך, לוחם צדק |
| תואר | נסיך, שליט האש |
| שיוך | אומת האש |
| נטייה | רע (עונות 1 - 2), טוב (עונה 3 ובקומיקסים) |
| מומחיות | סוד כשפות האש, העברת ברקים |
| כוחות | כשפות אש, כשפות ברקים |
| כלי נשק | חרבי פיפיות רחבות |
| כלי רכב | דרקון |
| חברה בקבוצה | משפחת המלוכה של אומת האש |
| אזרחות | אומת האש |
| מקום מגורים | ארמון המלוכה של אומת האש |
| דמויות קשורות | |
| משפחה |
סוזין (סבא רבא ) רוקו (סבא רבא) אזולון (סב) איילה (סבתא) רינה (סבתא) ג’ניזוק(סב) אוזאי (אב) לו טן (בן דוד) אירו (דוד) אזולה (אחות) אורסה/נוריקו (אם) איזומי (בת) גנרל אירו (נכד) קאי (אחות חורגת) נורן/אייקם (אבא חורג) |
| חברים | דוד אירו, אנג, סוקה, טוף, סוקי (מעונה 3), קטרה, מיי |
| אויבים | צוות אווטאר (עונות 1-2) צאו, אזולה, אוזאי, כשפי האש הלאומנים הלוטוס האדום |
צוקו (בכתב סיני: 祖寇 או 蘇科; בפין יין: Zǔ Kòu או Sū Kè בהתאמה; באנגלית: Zuko, בתעתיק לעברית: זוקו[א]), הוא דמות בדיונית בסדרת הטלוויזיה המונפשת "אווטאר: כשף האוויר האחרון". הדמות, פרי יצירתם של מייקל דנטה דימרטינו ובריאן קונייצקו, דובבה במקור על ידי דנטה באסקו, ואילו בעברית דובבה על ידי עפר שכטר בעונה הראשונה של הסדרה ועל ידי לירון לב בעונות 2 ו-3. הוא מופיע גם בקומיקסים של הזיכיון, ומספר פעמים בסדרת ההמשך, "האגדה של קורה", שם מדובב במקור על ידי ברוס דייווידסון ובעברית על ידי גדי לוי.
צוקו הוא הנסיך בן ה-16 של אומת האש, יורש העצר לשלטון שגורש על ידי אביו שליט האש אוזאי ונשלח למצוא את האווטאר. במהלך הסדרה עובר צוקו שינוי פנימי ואת יציאתו לדרך חדשה תוך כדי שהוא מסייע לאווטאר ללמוד כשפות אש על מנת לסיים את המלחמה.
גילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הנפשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בסדרת הטלוויזיה "אווטאר: כשף האוויר האחרון" דובב בדיבוב המקורי על ידי דנטה באסקו, ובדיבוב בעברית על ידי עפר שכטר (עונה 1) ולירון לב (עונות 2 ו-3).
- בסדרת הטלוויזיה "האגדה של קורה" דובב בדיבוב המקורי על ידי ברוס דוידסון, ובדיבוב בעברית על ידי גדי לוי.
לייב אקשן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בסדרת הטלוויזה העתידית בלייב אקשן "אווטאר: כשף האוויר האחרון" דאלאס לו צפוי לגלם את דמותו.
ביוגרפיה דמיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – אווטאר: כשף האוויר האחרון (זיכיון)#העולם של אווטאר
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוקו הוא בנם הבכור של הנסיך אוזאי ואשתו אורסה, הוא נולד בתקופה שאביו של אוזאי, אזולון ישב על כס המלכות. מאז לידתו ספג בוז מצד אביו מכיוון שהיה נראה לו שלתינוק חסר "הניצוץ בעיניים" שאופייני לכשפי האש, ובתחילה משפחת המלוכה התלבטו האם צוקו כשף בכלל, אוזאי, שראה בבן שאינו כשף בתור "בושה", תכנן להשליך את בנו מחומות הארמון. רק כאשר אורסה וחכמי האש התערבו, נתן נסיך האש אוזאי לבנו הזדמנות לחיות. מאוחר יותר כשהתברר כי צוקו אכן כשף נרגע אוזאי.
משפחתו של צוקו נהגה לנפוש לעיתים תכופות באי אמבר, לאחר שנים יחשיב צוקו את הפעמים הללו לרגעים היחידים שבהם משפחתו הייתה מאושרת.
בני משפחתו גם צפו לעיתים קרובות בהצגה "אהבה בין דרקונים" שהוצגה בתיאטרון האי אמבר. לאחר ההצגה, נהגו צוקו ואחותו הקטנה אזולה לשחזר את הדו-קרב, לתסכולו של צוקו הוא בדרך כלל נאלץ לגלם את התפקיד של רוח המים האפלה, האנטגוניסט המרושע. צוקו נזכר בקרבות אלו שנים לאחר מכן[1].
עם זאת, ככל שהם התבגרו, אזולה וצוקו החלו להתרחק, והוא הפך למושא המניפולציה, הלעג וההונאה של אחותו אזולה. אף על פי שאמם אהבה את שניהם, היא הראתה חיבה יתרה כלפי צוקו על פניה של אזולה.
בצעירותו למד צוקו אמנות לחימה בחרבות מהמאסטר פיאנדו (שהיה חבר חשאי במסדר הלוטוס הלבן).
בניגוד ליחסיו הקרים עם אביו, צוקו היה קרוב מאוד לדודו אירו, שהיה נוהג לשלוח לו מתנות מהחזית[2].
הגליית אמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר היה צוקו בן אחת עשרה, בן דודו, לו-טן, בנו של אירו, מת במהלך הקרבות על העיר בה סינג סה. גנרל אירו, שהיה הרוס מאובדן בנו היחיד, נטש את המצור שהנהיג במשך 600 ימים על בירת ממלכת האדמה בה סינג סה.
במהלך פגישתו עם שליט האש אזולון, הציג אוזאי את כישורי כשפות האש והידע של בתו אזולה. אולם אזולון לא התרשם מהתרגילים הללו, ודרש מאורסה וילדיה לעזוב ושאוזאי יישאר להסביר מה רצונו ממנו. אזולה וצוקו נשארו בחדר והאזינו לשיחתם בחשאי, אוזאי הביע את רצונו להיות יורש במקומו של אחיו הבכור אירו, והצדיק את זה בכך שבעקבות האובדן שחווה אירו הוא איננו כשיר למשול. אולם אזולון זעם על דבריו של אוזאי והכריז בכעס שאירו סבל מספיק, לעומת סבלו של אוזאי שרק החל.
מבוהל ממה ששמע, ברח צוקו מהחדר בעוד שאזולה נשארה להסתתר ולהאזין. מאוחר יותר, כשניסה לישון בחדרו נכנסה אזולה ואמרה לו בלעג שהעונש שהטיל אזולון על אוזאי היה שאוזאי יהיה חייב להרוג את בנו הבכור צוקו, מכיוון שרצה שידע איך ההרגשה לאבד ילד בכור. אורסה, ששמעה את המהומה, נכנסה לחדר ולקחה את אזולה, תוך כדי שהיא מצהירה שהגיע הזמן שהם ידברו. צוקו המפוחד נשאר בחדר, ולחש לעצמו, "אזולה תמיד משקרת, אזולה תמיד משקרת". מאוחר יותר, הוא התעורר על ידי אמו. היא אמרה לבנה המנומנם שכל מה שהיא עשתה היה כדי להגן עליו, והורתה לו לא לשכוח מי הוא לא משנה כמה דברים עשויים להשתנות, צוקו שמע וחזר לישון. למחרת בבוקר, הוא נזכר מיד במה שהתרחש בלילה ורץ במסדרונות, בחיפוש אחר אמו. הוא מצא את אזולה, שאמרה לו בשמחה שאזולון מת בלילה הקודם ואמם נעדרת. בסופו של דבר, הוא מצא את אוזאי בגן הארמון ודרש לדעת היכן אמו. אוזאי לא ענה, וצוקו השפיל את ראשו בצער. בהלוויה של אזולון, חכם האש אשר ניהל את הטקס הכתיר את אוזאי לשליט האש החדש על פי בקשתו לכאורה של אזולון.
הגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנתיים לאחר מכן, לאחר תחנונים רבים, הרשה הגנרל אירו לצוקו העיקש בן ה-13 להיכנס לחדר דיוני המלחמה בהשתתפותו של אוזאי והגנרלים. הנסיך הצעיר קיבל הוראה מאירו שלא לדבר במהלך הפגישה, אולם, כאשר אחד הגנרלים השמיע את תוכניתו להקריב חטיבה שלמה של מגויסים חדשים כתרגיל הסחה נגד חיילי ממלכת האדמה, התבטא צוקו בחריפות נגד הצעתו של הגנרל, וראה בה בגידה במתגייסים. ההתפרצות נתפסה כעלבון חמור, ובתגובה נתבקש על ידי אוזאי להילחם בדו-קרב. הוא הסכים, משום שחשב שכוונת אביו היא שהוא יתמודד כנגד הגנרל שאותו העליב. אך כשבא לזירה הופתע לגלות שבקרב עליו להילחם נגד אביו, הוא סירב להילחם נגדו, והדבר נתפס בעיני אוזאי כחולשה ושעליו ללמד את בנו לקח. הוא שרף את פניו של צוקו והשאיר על פניו צלקת בצד השמאלי של פניו, שלל ממנו את זכותו לרשת את כס המלוכה, והגלה אותו ממולדתו, וכן הכריז שהוא יוכל לחזור רק לאחר שיצא וילכד את האווטאר, משימה שנחשבה כמעט כבלתי אפשרית משום שהאווטאר נעלם כמעט מאה שנים קודם לכן ולא נראה מאז, אך צוקו אימץ את ציד האווטאר כמשימת חייו, ומיד יצא יחד עם דודו אירו למקדש האוויר המערבי על מנת למצוא את האווטאר.
צוקו יחד עם דודו וצוות ספינה, חיפשו אחר האווטאר במשך שנתיים שבמהלכם הגיעו לכל ארבעת מקדשי האוויר ולעוד מקומות נידחים. צוקו הרבה לכעוס על צוותו, לעומת דודו שראה את מסע החיפוש בתור חופשה. לאחר אחד הפעמים שכעס צוקו על צוות הספינה התיישב אירו לספר להם את סיפורו של צוקו, את סיבת גירושו ואת מקור הצלקת שעל פניו[3].
מצוד אחר האווטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן ששטו על יד שבט המים הדרומי, צוקו וצוותו ראו התלקחות סירה ישנה של אומת האש[ב], צוקו הכריז שפיצוץ כזה חייב להיווצר על ידי האווטאר והחליט לדרוש את הסגרתו מהכפר הסמוך שבשבט המים הדרומי. הספינה של צוקו הגיעה במהירות לכפר וצוקו ירד ממנה כשהוא מלווה במספר קטן של חיילים, סוקה הסתער עליו אך צוקו הביס אותו ללא שימוש בכשפות. כשאנג הגיע למקום רכוב על גבי פינגווין, התפתח קרב בין השניים, אך בסופו של דבר אנג נכנע על מנת להגן על תושבי הכפר. אנג נכלא בספינה ולאחר מכן הצליח להימלט בעזרתם של קטרה וסוקה. זמן קצר לאחר מכן, ספינתו של צוקו עגנה בנמל בשליטת אומת האש מול החוף הדרום-מערבי של ממלכת האדמה, ספינתו נזקקה לתיקון משמעותי לאחר הקרב עם אנג, וצקו רצה שהתיקונים יבוצעו במהירות כדי שלא יאבדו את עקבות האווטאר והזהיר את אירו שלא להזכיר את עובדת קיומו של האווטאר במהלך שהותם בנמל כדי שאף כשף אש אחר לא יצא לחפשו. מפקד הנמל, צאו, גילה במהירות את האמת, וצוקו מתוך זעם, אתגר אותו בדו-קרב, בה ניצח בסופו של דבר הודות לעצה שקיבל מדודו. מאז התחילה יריבות מרה בין צאו לצוקו, כששניהם רוצים ללכוד את האווטאר על מנת למסור אותו לשליט האש.
במהלך השבועות הבאים, רדף צוקו אחרי האווטאר ברחבי ממלכת האדמה, וכמעט לכד אותו באי קיושי. מאוחר יותר, צוקו הציל את דודו אירו מחיילי ממלכת האדמה, שכלאו אותו ותכננו להעבירו לבא סינג סה כדי לעמידו למשפט על מעשיו במצור על בא סינג סה. במהלך המרדף אחר האווטאר, צוקו וצוותו נכנסו לשטח אומת האש על מנת ללכוד את האווטאר שהגיע למקדש האש באי סהר, במהלך החיפוש נתפס צוקו על ידי האדמירל צאו[4] אך הצליח לברוח. צוקו גם ניסה ללא הצלחה ללכוד את האווטאר בעזרתם של פיראטים.
מערכת היחסים הגרועה של צוקו עם אנשי הצוות שלו החלה להשתפר כאשר הציל את אחד מהם מנפילה למוות במהלך סופת ברקים.
בצעד מסוכן, צוקו לבש את דמותה של הרוח הכחולה והסתנן למבצר פוהואי על מנת לחלץ את האווטאר מציפורני האדמירל צאו. זה לא היה כדי להציל את אנג, אלא כדי שהוא יהיה זה שימסור את האווטאר לאביו. לאחר שאנג ברח הוא תכנן ללכוד את האווטאר בעזרתה של ניילה - שהייתה בעלת חולדה ענקית בעלת יכולת להריח נעדרים, אך אנג וחבריו הצליחו להתחמק גם ממנה. צאו גילה בסופו של דבר שצוקו עמד מאחורי החילוץ של האווטאר מהמבצר ונקם בצוקו בכך שפיצץ את הספינה שלו בזמן כשעגנה בנמל. הפיצוץ הרס את הספינה ופצעה את צוקו באורח קשה.
במהלך המצור שהטיל צאו על שבט המים הצפוני, הצליח צוקו לחטוף את גופו של אנג בזמן שהיה באגנה קלע ורוחו הייתה בעולם הרוחות, לאחר שגרר אותו תוך כדי שסופת שלגים משתוללת, מצא מערה והסתתר בה. זמן קצר לאחר מכן, רוחו של אנג חזרה לגופו, אנג ניסה להימלט, ונכשל. אך זמן קצר לאחר מכן חבריו של אנג מצאו אותו וקטרה פצעה את צוקו והתכוננה לעזוב עם אנג, אך אנג התעקש שחייבים להביא את צוקו שהיה שרוע על השלג למקום מחסה מחשש שהוא ימות בכפור. כשהחבורה הגיעו לאגנה קלע, צוקו הצליח לברוח, ותקף את צאו. לאחר שבקרב ניצחו שבט המים הצפוני, נמלטו צוקו ואירו מהקוטב הצפוני ונסעו על רפסודת עצים במשך שלושה שבועות עד שהגיעו לשטחי ממלכת האדמה[3].
נמלט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות כך שבמהלכו של המצור על הצפון נלחמו כנגד צי אומת האש, הכריז אוזאי על צוקו ואירו כבוגדים, ושלח את בתו הנסיכה אזולה על מנת להביאם לדין. היא פוגשת אותם כשהם שהו בעיירת נופש על חופי ממלכת האדמה, שם היא משקרת להם שאוזאי התחרט על כך שגירש את צוקו ושהוא מבקש שיחזור לארמון. צוקו היה נלהב מהבשורה שהוא יכול לחזור הביתה. עם זאת, אירו נשאר סקפטי, מכיוון שידע שאוזאי מעולם לא סלח לאף אחד. למחרת, כשצוקו ואירו באו לעלות על ספינתה של אזולה, הכריז רב החובל למלחים ”הרימו עוגן, אנחנו לוקחים את האסירים הביתה” - פליטת פה שחשפה לצוקו ואירו שאזולה שיקרה להם והם בעצם מובלים כאסירים. צוקו ואירו נמלטים מיד וכשהם מגיעים לנהר הם מסירים את חלקי השיער עם הסיכה של אומת האש, כאות לניכור שהם חשים כלפי האומה. מכאן ואילך הם מסתובבים בממלכת האדמה כנמלטים, תוך שצוקו גונב בת יענה מאם ובת שאירחו אותם. דרכיהם של השניים נפרדות כשצוקו מחליט שאין לו מה להרוויח מכך שינדוד עם אירו. צוקו חוזר להשתמש בתחפושת "הרוח הכחולה" על מנת לגנוב אוכל, אך פעם אחת הוא החליט לא לשדוד זוג צעיר כשהבחין שהאישה בהריון. במהלך מסעו, תוך כדי שנפל מסוסו, ראה חזיונות של מי שנראתה כאמו, אורסה.
צוקו התחיל לעקוב אחרי עקבות השיירה של אזולה, ומתגלה כאשר היא נלחמת בחבורת האווטאר בחורבות עיירה נטושה, בקרב זה - צוות האווטאר, צוקו, ואירו שנשבה על ידי אזולה - חוברים יחדיו כדי לגבור על אזולה ומכתרים אותה, אך אזולה מפתיעה אותם, ובמקום להיכנע היא שורפת את ידו של אירו ובורחת. בזמן שצוקו רכן לעבר דודו שנכווה, התקרבו צוות האווטאר אליו, וצוקו בתגובה צעק עליהם להתרחק וריסס לעברם בכשפות אש. אירו לאט לאט החלים מפצעיו, והחל ללמד את צוקו את הטכניקה שפיתח על מנת להפנות בחזרה ברקים שמופנים אליו, דבר שהיה נחוץ כדי להתמודד עם כשפות הברקים של אזולה. צוקו הנלהב רצה לנסות זאת באמת, אך אירו לא הסכים להפנות אליו ברק באומרו שזו סכנת מוות עבורו, צוקו טיפס במעלה ההר וכשפניו אל הסערה וביקש מהעולם (/גורל) להפנות אליו ברק אמיתי. משזה לא קרה פרץ צוקו בבכי..[5].
כיבושה של בה סינג סה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוקו ואירו מצליחים להסתנן לבירת ממלכת האדמה, העיר בה סינג סה. שם הם פותחים חנות תה. ובמהלך הימים הבאים מסתגל צוקו לחיים בעיר ואף יוצא לדייט עם נערה מקומית בשם ג'ין. נער מקומי אחר בשם ג'ט מאשים את צוקו ואירו בכך שהם כשפי אש ומרגלים של אומת האש, צוקו מתקוטט איתו תוך כדי איפוק מלהפעיל כשפות, עד שהמשטרה החשאית של העיר - "הדאי לי" חטפו את ג'ט. לאורך כל התקופה הזו, נראה שצוקו מתמודד בין האפשרות של להתחיל חיים חדשים ורגילים בעיר, לבין הרצון להחזיר את כבודו האישי ולצוד את האווטאר. אירו מנסה כמיטב יכולתו להסיב את צוקו לטוב וללמד אותו שיעורים לחיים.
השגרה נעצרת כשאזולה בסיועם של הדאי לי כובשת את העיר, וצוקו, שבזמן הזה התמודד עם משבר זהות, מצטרף לאזולה. ולאחר קרב ארוך, נדמה כי אזולה הורגת את אנג ומכריחה את הפרוטגוניסטים לסגת, מה שמותיר את ממלכת האדמה תחת שליטת אומת האש. אזולה וצוקו חוזרים לאומת האש כמנצחים ואוזאי מקבל את צוקו בשמחה וכבוד. לאחר מכן מגלה צוקו שאזולה סיפרה לאוזאי שצוקו הוא זה שהרג את האווטאר, משום שחששה שישנו סיכוי שהאווטאר שרד[ג][5].
הצטרפות לאווטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה זו מנסה צוקו להתאקלם למצבו החדש, ונרקמת מערכת יחסים בינו לבין מיי - חברת ילדות שלו ושל אזולה, באותו הזמן, צוקו מבקר בחשאי את דודו אירו, שהוכנס לכלא אומת האש על הבגידה שלו. צוקו מבין שהחיים האלה הם מה שאביו דרש ממנו, ולא מה שהוא רוצה בעצמו. ביום ליקוי החמה, כשיכולת כשפות האש מושבתת, וחלה הפלישה בהנהגת צוות אווטאר לאומת האש, הוא מתעמת עם אביו ובורח, אביו מגלה לו באופן מעורפל מה קרה לאמו וכי למעשה היא לא מתה או ברחה, אלא גורשה מאומת האש בשל סיבות לא ברורות.
לאחר מכן, צוקו מצטרף לאווטאר ומתחיל ללמד אותו כשפות אש. צוקו נתקל בקושי לכשף משום שמוטיב הזעם שלו נעלם, והוא נצרך לרגש אחר על מנת להוציא כשפות. ביחד עם אנג הוא קיבל תואר של כשף אש רב עוצמה כשהשניים למדו אצל שני הדרקונים האחרונים שנותרו את סודות כשפות האש. כשאנג מתלבט האם להרוג את אוזאי צוקו מציע לו לעשות זאת, ומבקש מאנג שאם יום אחד הוא יהפוך להיות כמו אביו, על אנג להרוג גם אותו. במהלך נפילת כוכב השביט של סוזין - היום בו כוחם של כשפי האש גדל, והחלה תוכניתם להשמדת ממלכת האדמה, קטרה וצוקו נלחמו יחד נגד אזולה עד שלבסוף הכריעו אותה וכלאו אותה. לאחר תבוסתו של אביו, הוא הוכתר כשליט האש החדש, ובכך מסיים את המלחמה. מיד אחר כך, צוקו חוזר לאביו שבכלא ושואל אותו איפה אמו נמצאת[6].
מלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת הרפובליקה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעלה לשלטון, החל צוקו במאמצים לפירוק מושבות אומת האש ברחבי ממלכת האדמה, מושבות שראה כאיפריאליזם מיותר, לשם כך הקים את התנועה לשיקום והרמוניה. מאמציו של צוקו נתקלו בהתנגדות של כשפי אש לאומנים, מה שהוביל לשישה ניסיונות התנקשות בשנתו הראשונה כשליט האש. האחרונה מבין המתנקשים הללו הייתה קורי מורישיטה, בתו של ראש עיריית יו דאו - אחת ממושבות אומת האש. כשצוקו הגיע למושבה כדי להתעמת עם אביו של קורי, הוא הופתע לגלות שאשתו ובתו של ראש העיר הם כשפיות אדמה, ושעל תושבי העיר נמנים כשפי אש וכשפי אדמה החיים זה לצד זה בשלום במשך דורות. משהבין שאין זה הוגן לעקור את תושבי כשפי האש שחיים בעיר במשך דורות, שינה צוקו את גישתו כלפי המושבות והורה לצבאו לאבטח את מושבת יו דאו. זה הוביל לעימות קצר עם אנג וקטרה, והעימות הסתיים כאשר הסכים שאנג יודיע למלך האדמה על המצב וינסה לשכנע אותו לשנות את דרישתו מפינוי כל המושבות[7].
כאשר נאמר לו שמלך האדמה מתכוון לפלוש ליו דאו, הורה צוקו לצבאו להגן על העיר. צוקו נסע למושבה, שם הוביל את הקרב נגד צבא ממלכת האדמה. אנג התערב וכך התקבלה ההצעה להקים רפובליקה עצמאית שלא תהיה כפופה לאף אחת מהממלכות. בנוסף צוקו התחייב לסייע לממלכת האדמה בשיקום שלאחר המלחמה[8][9].
החיפוש אחר אמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה יוצא צוקו יחד עם חבורת האווטאר ואחותו אזולה שהוצאה לשם כך מהמוסד לחולי נפש, לחיפוש אחר עקבותיה של אורסה, אמם האבודה. הם מגלים שהייתה נכדה של רוקו - האווטאר הקודם לאנג, ובשל כך אורסה לאוזאי על ידי אביו אזולון, אף על פי שבאותה העת הייתה מאורסת כבר לאדם אחר. הם מגלים שבזמן שאורסה הייתה בארמון היא המשיכה להתכתב עם ארוסה לשעבר, ולאחר שעזרה לאוזאי להרעיל את אזולון בתמורה לחייו של צוקו, היא נאלצה לעזוב. היא חזרה לעיירת מולדתה ובעזרת רוח הפרצופים היא ושינתה את פרצופה ומחקה את זיכרונה הישן כדי שלא יזהו אותה ועל מנת שהיא תוכל להתחיל חיים חדשים ורגילים. כשהחבורה מוצאת אותה הם לוקחים אותה לרוח הפרצופים ומבקשים ממנה שתחזיר לאורסה את פרצופה הישן ואת הזיכרונות מחייה הקודמים. ולאחר מכן היא חוזרת עם צוקו לממלכת האדמה, בעוד שבמהלך המסע אזולה נמלטה[10].
בזמן שצוקו יוצא למסע החיפוש, אירו מתפקד כשליט האש דה פקטו, כשאירו השתעמם מתפקידו כשליט האש בפועל, הוא ניצל את סמכותו כדי להכריז על יום הערכת תה לאומי[2].
התנגדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שצוקו סבל מנדודי שינה עקב פחדים מניסיונות התנקשות, מאי סידרה שלוחמות קיושי יהפכו לשומרות הראש שלו. בתקופה זו צוקו התחיל לפגוש בסתר את אביו בכלא, וכשמיי גילתה על כך היא סיימה את מערכת היחסים שהייתה להם.
באומת האש התארגנה קבוצת לאומנים שראו בצוקו שליט חלש ושאפו להחזיר את אוזאי לשלטון. הם תקפו את השיירה של צוקו אך הובסו על ידי לוחמות הקיושי. חודש לאחר מכן, טום-טום אחיה של מאי נחטף, כביכול על ידי רוחות קמוריקאג' המיתולוגיות. צוקו מאי ואנג הלכו למקדש על מנת לחקור על רוחות הקמוריקאג', שם סיפר להם רוח קמוריקאג' אמיתי שהם לא באו לעולם האנושי במשך אלפי שנים, מה שמעיד על כך שהחוטפים הם רק מתחזים. צוקו גילה כי בתגובה לחטיפות הוקם ארגון שמירה אזרחי, והורה לפרק את הארגון. כשהמתחזים חטפו ילד נוסף צוקו הורה על סגר כללי והורה לחפש בבתי אזרחים. במהלך הסגר מחו חברי ארגון השמירה ובתגובה צוקו הורה לכלוא אותם. בינתיים גילתה טאי לי את מקום הימצאם של המתחזים בראשות אזולה, צוקו הורה לאסור אותם ואזולה אמרה לעברו שכל מטרתה הייתה לגרום לצוקו להיות שליט פחות רך לאחר הפרשיה התנצל צוקו בפני אזרחיו על כך שפעל בכוח נוקשה מידי[11].
המשך כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-20 לחייו, צוקו מצא דרקון צעיר שקרא לו דרוק. עם השנים גדל דרוק והפך לבן לווייתו הנאמן של צוקו, ושניהם טסו יחדיו מסביב לעולם. בשלב מסוים בחייו, צוקו התחתן ונולדה לו בת בשם איזומי, שכעבור זמן פינה את כס המלכות בשבילה. לאחר מכן הוא גם הפך לסבא של אירו שנקרא על שם דודו של צוקו שעבר לעולם הרוחות. אירו הקטן גדל לשרת כגנרל של הדיוויזיה הראשונה של הכוחות המאוחדים. צוקו ואנג נשארו חברים טובים לכל החיים, כאשר אנג נהג לפנות באופן קבוע לצוקו לייעוץ. וצוקו, תמיד היה מסתמך על האינסטינקטים של אנג[12].
לחימה כנגד הלוטוס האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – האגדה של קורה#ספר שלישי - שינוי, האגדה של קורה#ספר רביעי - איזון
כשנולדה אווטאר קורה, ניסו ארבעת חברי הלוטוס האדום לחטוף אותה כדי לחנכה על פי דרכיהם, טונרק יצר קשר עם צוקו, סוקה, וטנזן - בנו של אנג, הם לכדו את ארבעת הפושעים וכלאו אותם בבתי כלא מיוחדים ברחבי העולם[12].
18 שנים לאחר מכן, כשבועיים לאחר ההתכנסות ההרמונית, הגיע לצוקו הידיעה על בריחתו של זאהיר, מנהיג הלוטוס האדום, ושותפיו גאזן ומינג-הואה, מבתי הכלא שלהם. צוקו ציווה לשלוח אזהרה ללין ביפונג מפקדת משטרת רפאבליק סיטי, ונסע יחד עם הצ'יף טונרק לשבט המים הצפוני על מנת לאבטח את פלי, האסירה האחרונה ממסדר הלוטוס האדום.
כשזאהיר וחבריו באו לחלץ את פלי, התפתח קרב בין חברי מסדר הלוטוס האדום לבין צוקו, טונראק- צ'יף שבט המים הדרומי, דסנה ואסקה - שליטי שבט המים הצפוני. שבסופו הצליחו חברי המסדר להימלט יחד עם פלי[13].
לאחר רציחתה של מלכת האדמה בידי מסדר הלוטוס האדום, יצאו צוקו וטונרק לפגישה שאורגנה על ידי לין בנווה המדבר שם קורה וחבריה פוגשים את צוקו לראשונה. במהלך הפגישה הם מקבלים מסר מזאהיר שאם קורה לא תסגיר את עצמה הוא ישמיד את כל כשפי האוויר (כל כשפי האוויר היו באותו זמן במקדש האוויר הצפוני), צוות האווטאר ממהרים להגיע למקדש האוויר אך צוקו מארגן את דרוק לקראת חזרה לאומת האש באומרו שאם חברי הלוטוס האדום שמו להם למטרה להתנקש בשליטי האומות עליו ללכת ולהגן על בתו שליטת האש איזומי. לפני שהוא עוזב קורה שואלת אותו מה לדעתו אווטאר אנג היה עושה במקומה, צוקו ענה לה שחלומו של אנג היה להקים מחדש את אומת האוויר והוא היה עושה הכל בשבילם, אך זהו מתפקידו של האווטאר לדאוג לכלל האומות. קורה הודתה לצוקו על עצתו וציינה שאירו צדק שכדאי להכיר את צוקו, צוקו הופתע משום שלא היה מודע לכך שקורה פגשה את דודו המנוח[14].
שנה לאחר מכן צוקו נראה בטקס ההכתרה של הנסיך וו ברפאבליק סיטי יחד עם בתו איזומי[15].
אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוקו עובר את השינוי המשמעותי ביותר בסדרה, מדמות הנבל לשליט שואף שלום. הוא עובר דרך ארוכה וקשה שבה הוא לומד להבדיל בין רצונותיו שלו ושל אביו ובין טוב לרע. המסר של הסדרה בקו עלילה זה הוא שגורל האדם לא נקבע על ידי אנשים אחרים, ויכול להשתנות יחד עם אישיות האדם[16], לאחר שצוקו חוזר לביתו אחרי שלוש שנות גלות ומתקבל על ידי אביו כגיבור, הוא מגלה שאף על פי שכביכול השיג את כל מה ששאף אליו במשך שנים נפשו נותרה קרועה ומסוכסכת, והדרך היחידה הפתוחה בפניו להגיע למידה של שלווה והשלמה היא נטישת ההטפות של אביו לכוח ואלימות. צוקו מבין את זה ולכן התעמת עם אביו, וברח מביתו כדי לעזור לאווטאר לעצור את המלחמה[6].
להבדיל מ"חזרות בתשובה" הנפוצות במדיה, דרכו של צוקו אינה בכיוון יחיד, מיורש העצר האלים ותאב הכוח לשליט שוחר שלום השם קץ למלחמה בת מאה שנה. בהתאמה לנפשו המסוכסכת הוא מזגזג בין הדרכים. רק לאחר שפרסונת יורש העצר האלים זוכה בכל שרצתה יכול צוקו להבין שפרסונה זו עקרה ונכפתה עליו בידי אביו שיכור הכוח ואחותו הסדיסטית[17].
מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסירב להילחם בדו-קרב שבו צווה להילחם נגד אביו, שרף אותו אביו בכשפות אש וכתוצאה מכך נפגע צדו השמאלי של פניו ונשאר עם צלקת לשארית חייו.
כמו לכל אזרחי אומת האש, לצוקו יש קוקו על ראשו שעליו נעוצה סיכת אומת האש. בילדותו היה לו קוקו יפני, וכשהתבגר החל לגלח את השיער שמסביב. לאחר שהוכרז כבוגד באומת האש גזז (יחד עם אירו) את הקוקו והשליכו לנהר יחד עם סיכת אומת האש שעליו. בתקופת הגלות הסתובב עם שיערו פזור. ומאז שאביו החזירו לאומת האש החל לגדל בחזרה את הקוקו לשארית חייו.
בעונה הראשונה בסדרה שיערו של צוקו שחור, בעוד שבשאר חלקי הזיכיון שיערו חום.
בהאגדה של קורה הוא נראה בבגדים מסורתיים, רכוב על דרקון כששיערו לבן וארוך מאחורה (כמו שהיה לאביו אוזאי).
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
– שליטי אש
– אווטאר
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוקו הוא הדמות הפופולרית ביותר באווטאר[18], הוא גם הדמות בעלת הכי הרבה חיפושים באינטרנט.
צוקו דורג על ידי מגזין "Paste" כדמות הטובה ביותר בעולם האווטאר[19].
האתר IGN כינה את הקרב של צוקו וקטרה נגד אזולה בפרק האחרון בסדרה - "כוכב השביט של סוזין" כקרב הטוב ביותר שנראו[20].
צוקו מאוד מוערך בשל סיבות מגוונות, בין השאר כי הוא עבר שינוי אדיר ומיוחד שכמעט ולא נראה בסדרות מצוירות שיצאו עד אותן שנים[17], והוא אחת מהסיבות להצלחת הסדרה[21].
איירבנדר (לייב אקשן)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – איירבנדר
ב־1 ביולי 2010 יצא לאקרנים עיבוד קולנועי מסוג לייב אקשן לסדרת ההנפשה בשם "איירבנדר", אשר בוים על ידי מ. נייט שאמלאן. עלילת הסרט מבוססת על אירועי העונה הראשונה של אווטאר: כשף האוויר האחרון.
בסרט ישנם מספר שינויים בדמותו של צוקו:
- מראהו של הנסיך צוקו השתנה בסרט. בסדרה, צוקו קירח במקצת למעט קוקו שחור, ועל עינו השמאלית צלקת. בסרט, הצלקת על עינו היא הרבה יותר קטנה וחסרת הצבע האדום הלוהט שיש לה בסדרה, ויש לצוקו שיער על כל ראשו, אך חסר הקוקו שלו.
- הקרב בין קטרה לצוקו בקוטב הצפוני קוצר מאוד, ובניגוד לסדרה, קטרה לא תקפה את צוקו כלל אלא הצליחה לחסום את התקפותיו מספר פעמים ולאחר מכן הובסה. גם במהלך הקרב החוזר היא תוקפת את צוקו מאחורי הגב תוך כדי שהוא תקף את אנג. בסדרה לעומת זאת היא הביסה את צוקו בשני הקרבות, אלא שבקרב הראשון צוקו הצליח לתקוף אותה במפתיע כשהיא סובבה אליו את גבה לאחר שכלאה אותו במגלשת קרח. ולאחר מכן היא הביסה אותו בקרב החוזר כשנלחמו פנים מול פנים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - כשף האוויר האחרון - החיפוש, כרך 2, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2018. (בעברית)
- ^ 1 2 ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - החיפוש, כרך 1, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2018. (בעברית)
- ^ 1 2 אווטאר - עונה 1, באתר ניקלודיאון
- ^ קודם לדרגת אדמירל באותו הזמן
- ^ 1 2 אווטאר - עונה 2, באתר ניקלודיאון
- ^ 1 2 אווטאר - עונה 3, באתר ניקלודיאון
- ^ ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - ההבטחה, כרך 1, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2016. (בעברית)
- ^ ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - ההבטחה, כרך 2, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2017. (בעברית)
- ^ ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - ההבטחה, כרך 3, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2017. (בעברית)
- ^ ג'ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אוטאר - החיפוש, כרך 3, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2019. (בעברית)
- ^ ג׳ין לואן יאנג, תרגום: אורנה כץ, אווטאר - צל וערפל, כרך 1, אגוז 6 ,פארק תעשיות חמן, חבל מודיעין, ישראל: כנרת זמורה-דביר, 2021
- ^ 1 2 האגדה של קורה - עונה 3, באתר ניקלודיאון
- ^ האגדה של קורה - עונה 3 פרק 3 (/29), באתר ניקלודיאון, 2014
- ^ האגדה של קורה - עונה 3 פרק 11 (/27), באתר ניקלודיאון, 2014
- ^ האגדה של קורה - עונה 4, באתר ניקלודיאון
- ^ ניק הרטל, Avatar: The Last Airbender (The Complete Series), באתר DVD talk, 6 באוקטובר 2015
- ^ 1 2 The Top 10 Characters from Avatar: The Last Airbender | Earn This, 2 במרץ 2012 (באנגלית)
- ^ Top 10 Avatar: The Last Airbender Characters, TheTopTens (באנגלית)
- ^ זך בלומנפלד, The 20 Best Characters From The Avatar Universe, Paste, 21 ביוני 2016 (באנגלית)
- ^ טורי אירלנד מל, Avatar: The Last Airbender: "Sozin's Comet" Review, IGN, יחד עם קרב אנג - אוזאי, נובמבר 2020 (באנגלית)
- ^ Why You Need to Watch – Avatar: The Last Airbender, הספרייה הראשית של פרמינגהם, 16 במאי 2020 (באנגלית)
