בכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "בכורה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפרמיירה, ראו הצגת בכורה.

הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים, ואף צמח. בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד. בדרך כלל היה הבכור (ברוב התרבויות - הבן הזכר בלבד) יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם עובר השלטון, במות המונרך לבנו או בתו הבכורים. לעתים מכונה הבכור, בעיקר בהקשר של בכור האדם או הבהמה, בשם "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של אישה או נקבת בעל חיים.

בלטינית מכונה זכותו של הבן הבכור לרשת את כל נכסיו ותאריו של אביו פרימוֹגֵנטוּרה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבכורה ביהדות היא בעלת מעמד מיוחד בתחומים רבים בהלכה ובמציאות החיים היהודית. מעמד מיוחד של הבכור מצוי לא רק בבכורות אדם, אלא גם בבכורות בהמה.

הבכור בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו המועדף והמיוחד של הבכור מודגם בספר בראשית בסיפור מכירת הבכורה. יעקב מציע לאחיו הבכור עשו לרכוש ממנו את הבכורה במשפחת יצחק ורבקה תמורת נזיד עדשים:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.

– בראשית, כ"ה, כט-לד

המכה האחרונה והחמורה ביותר בין עשר מכות מצרים הייתה מכת בכורות - כל בכור במצרים הומת:

וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.

שמות, י"א, ה'

בני ישראל סימנו את משקופי בתיהם בדם כדי שהמכה תפסח עליהם, ובעקבות כך קרוי החג שנחגג לזכר יציאת מצרים פסח.

בשמות י"ג, ב' נכתב: "קדשׁ-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישׂראל באדם ובבהמה לי הוא.", כלומר הבכור, בין אם אדם או בהמה, אמור להיות מוקדש לאלוהים, אולם בבמדבר י"ח, ט"ו מופיעה מצוות פדיון הבכור: "כל-פטר רחם לכל-בשׂר אשׁר-יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה-לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור-הבהמה הטמאה תפדה."

אחד המקורות הראשונים היוצרים מעמד ייחודי בתנ"ך הוא בסיפור מכת בכורות, המכה העשירית שניחתה על המצרים קודם יציאת מצרים. במקומות רבים בתורה מנומק מעמדם של הבכורים בהסתמך על מכה זו - "כִּי לִי, כָּל בְּכוֹר - בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה: לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה'" (במדבר, ג', י"ג).
דינים רבים הנוגעים בבכורות נידונים במשנה ובגמרא במסכת הנקראת בשם זה - מסכת בכורות.

על פי התורה, הבכור יורש פי שניים מכל אחיו האחרים[1].

בשבועות נהגו בני ישראל להביא את הביכורים - הפירות הראשונים שהבשילו על העצים, הדגנים הראשונים שנקצרו, ואת בכורי חיות המשק, כחלק מהעלייה לרגל לירושלים. מכאן נגזר גם שמו הנוסף של החג: חג הביכורים

מעמדה של הבכורה לפני מתן תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבכורות נודע מעמד מיוחד במזרח הקדום ובתרבות ישראל, גם לפני מכת בכורות.[1] המעמד המיוחד של בכורות הבהמה מוזכר כבר בסיפור קין והבל, שם נאמר כי הבל הקריב מבכורת צאנו. מעמדו המיוחד של בכור אדם מוזכר בסיפור מכירת הבכורה, בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים.

עם זאת, בסיפורי האבות בספר בראשית ניכרת גם המגמה שלא לתת בלעדיות לאח הבכור וכמעט בכל מקרה מועדף דווקא האח הצעיר על פני האח הבכור. כך ניתן לראות בבחירת הבל, יצחק ויעקב על פני אחיהם וכן במעמד המיוחד של יהודה (ולא ראובן) בתוך משפחת יעקב.

בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח בכורה משמש באותו אופן כדי לציין את הפעם הראשונה שמשהו מתבצע. בדרך כלל משמש המושג כדי לתאר אירוע תרבות המתרחש בפעם הראשונה - ההקרנה הפומבית הראשונה של סרט קולנוע, ההופעה הפומבית הראשונה של מחזה, קונצרט או בלט. לעתים משתמשים במונח טרום בכורה כדי לציין הופעה או הקרנה שמתרחשת לפני הבכורה, אבל אינה פתוחה לקהל הרחב, או שאינה ההופעה הראשונה ה"רשמית" והמפוארת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]