ציר פילדלפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה של ציר פילדלפי וביצוריו

ציר פילדלפי[1] הוא רצועת חיץ בין רצועת עזה למצרים, שהייתה בשליטה ביטחונית ישראלית, רצועת חיץ זו נקבעה בהסכמי אוסלו, כאמצעי לשמירת ביטחונה של ישראל.

בציר פילדלפי נכלל גם מעבר רפיח, שנועד לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, והוא העניק לישראל אפשרות פיקוח על העוברים במעבר הגבול על מנת לוודא שאינם מבריחים נשק.

ב-10 בספטמבר 2005, בלילה שבין שישי לשבת, נסוג צה"ל מהציר כחלק מתוכנית ההתנתקות, והשלמת היציאה מרצועת עזה.

במהלך אירועי האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחפר צבאי ממוגן בציר פילדלפי
רייצ'ל קורי מפגינה מול דחפורי D9R שמבצעים חישוף בציר פילדלפי

בניסיון לעקוף את ציר פילדלפי חופרים הפלסטינים מנהרות העוברות מתחתיו, ומשמשות להברחה של אנשים ואמצעי לחימה. צה"ל השקיע מאמצים רבים בניסיון לחשוף את המנהרות, אך הצלחתו הייתה מוגבלת. במהלך האינתיפאדה השנייה הפך ציר פילדלפי לזירת קרב אינטנסיבית שבה מחבלים פלסטינים ירו מאות טילים ורקטות נ"ט, הפעילו מאות מטענים וביצעו אלפי אירועי ירי אל עבר כוחות ומוצבי צה"ל בציר. בתגובה ולהתרעה, הרס צה"ל מאות בתים לאורך הציר ובקטע מסוים אף בנה חומת ברזל בגובה 10 מטר שנודעה בשם "קיר השיגומים". מטרת החומה להגן על החיילים השומרים על הציר וכן למנוע חפירת מנהרות בעומק של עד 10 מטרים.

באסון הנגמ"שים, אחד האירועים הקשים במסגרת הלחימה בציר נפגע נגמ"ש של צה"ל שנסע בציר ועסק באיתור מנהרות, וחמשת נוסעיו נהרגו. בתגובה פתח צה"ל במבצע קשת בענן למלחמה בתשתית הטרור של רפיח. במבצע נהרגו בצד הפלסטיני 41 מחבלים ו-12 אזרחים, ובצד הישראלי לא היו אבידות. הפלסטינים ואונר"א טענו שדחפורי צה"ל הרסו מאות בתים וגרמו נזק כבד לעיר במהלך המבצע. אחרי חקירה וממצאים שהגיש צה"ל, הם הודו שהגזימו במספר הבתים ההרוסים שנקבו והורידו את מספרם ל-45.

ב-12 בדצמבר 2004 הושמד כליל המוצב הצפוני אשר חצץ בין מעבר רפיח לשטח הרשות הפלסטינית (JVT) באמצעות מנהרת תופת שחפרו מחבלים פלסטינים. חמישה חיילים מגדוד הסיור הבדואי נהרגו באירוע. מאז ירדה כמות תקריות האש באזור, אם כי אירעו מספר פיגועים כנגד חיילים ואזרחים שעבדו על תחזוקת מערכה ההגנה על הציר. בתקופה זו המשיכו כוחות צה"ל לחשוף מנהרות הברחה, חלקן בעומק של כ-20 מטר. גם כוחות הביטחון הפלסטינים טענו כי חשפו מספר מנהרות והציפו אותן במי ביוב.

בתוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני ובמהלך ביצוע ההתנתקות התנהלו דיונים קדחתניים במערכת הביטחון ובממשלה האם להעביר את ציר פילדלפי ליד המצרים ולהפקיד בידם את האחריות למנוע הברחות נשק לרצועת עזה. למרות התנגדות של השב"כ ושל חברי כנסת הטוענים שמדובר בפריצת הסכם הפירוז של סיני במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החליטה הממשלה להעביר את הציר לידי המצרים על מנת לא ליצור "רצועת הביטחון" או "חוות שבעא" נוספת בה הפלסטינים יוכלו להפעיל טרור כנגד ישראל, מבלי לשלם מחיר מדיני.

ב-28 באוגוסט 2005 אישרה ממשלת ישראל הסכם לפרישת 750 חיילי משמר גבול מצרי, המצוידים בנשק כבד (כולל מטולי RPG-7), ב-31 שריוניות מסוג "פאהד", 4 ספינות סיור מסוג "תמסח" ושלושה מסוקים. ההסכם אושר בכנסת ב-31 באוגוסט 2005.‏[2] ב-12 בספטמבר התפנו כוחות צה"ל מציר פילדלפי אל כרם שלום, וזאת במסגרת ביצוע תוכנית ההתנתקות (מבצע "אשמורת אחרונה").

ציר פילדלפי אחרי ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהרת הברחה ברפיח, 2009

הקטע שבין חוף עזה לכרם שלום עבר לשליטת המצרים, ואזור רפיח עבר לשליטת הרשות הפלסטינית, ובעקבות כך עלה מספר הברחות אמצעי הלחימה מסיני לרצועת עזה[3]. הברחות אלה כללו חומרי נפץ, טילי נ"ט ורקטות ארוכות-טווח, ועקב המצור על עזה, גם תנועת אנשים וסחורות כמו דלק, מזון, מכונות כביסה ומקררים.‏[4] יובל שטייניץ, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון דאז, טען כי המצרים לא ניסו למנוע את ההברחות.‏[5][6]

הפעלת המעברים ברפיח לוותה בתקלות ועיכובים רבים, עקב חוסר נכונות של הפלסטינים להענות לתביעות הביטחוניות של ישראל. בסופו של דבר נפתח מעבר רפיח, כאשר הוא מאויש במשקיפים אירופאים, אך נסגר במהרה עקב אלימות פלסטינית. חמושים פלסטינים תקפו את המעבר ואילצו את המשקיפים האירופאים לברוח למחנה כרם שלום בצד הישראלי. ב-4 בינואר 2006 הגיעו המהומות במעבר רפיח לשיא חדש כאשר המון של מחבלים פלסטינים מגדודי חללי אל-אקצא פרצו את הגבול עם שופלים של הרש"פ ובמהלך עימותים עם החיילים המצריים הרגו שניים מהם ועשרות נפצעו.‏[7]

במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר חשפו כוחות צה"ל מספר מנהרות הברחת נשק שנחפרו בציר. לטענת גורמים בישראל המצרים מעלימים עין מהברחת הנשק מתחת לציר ופועלים רק באופן שטחי כנגדה[דרוש מקור].

ב-14 ביוני 2007 נכבש הציר מצידו הפלסטיני על ידי חמאס, במסגרת עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה. לאחר מכן הוטל סגר על רצועת עזה בידי ישראל ומצרים.

ב-23 בינואר 2008 פוצץ החמאס את הגדר שבין הרצועה למצרים באזור רפיח, והמעבר בין רצועת עזה למצרים נפתח באופן זמני לתנועה חופשית. מאות אלפי פלסטינים נהרו מרצועת עזה לרפיח המצרית. בישראל הביעו חשש מהברחת נשק, חומר נפץ ומחבלים מסיני למצרים וממעבר מחבלים מרצועת עזה שינסו לחדור לישראל דרך ציר ה-ח'.‏[8][9]

בדצמבר 2009 החלה מצרים בהקמת קיר פלדה בעומק האדמה על מנת למנוע את חפירת מנהרות הברחה מרפיח לרצועת עזה[10]. קיר הברזל מתוכנן להגיע לאורך של כ-10 ק"מ ולעומק של 35 מטרים מתחת לפני האדמה.

בנובמבר 2012 במסגרת מבצע עמוד ענן הפציץ צה"ל את ציר פילדלפי והמנהרות שנמצאות בו ומשמשות להברחת נשק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]