אהרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אהרן הכהן" מפנה לכאן. לערך העוסק ברב מחכמי תימן, ראו אהרן הכהן (רב).
פסל בדמותו של אהרן הכהן, המאה ה-18.
אהרן ניצב מול עגל הזהב, 1901

אַהֲרֹון היה אחיהם הבכור של משה ומרים וראשון הכהנים. משום שמשה היה כבד-פה, שימש אהרן כדוברו של משה בפני פרעה במצרים. אהרן היה הכהן הגדול של עם ישראל בהיותם במדבר, ולפי המסורת, כל הכהנים הם צאצאיו.

על פי המקרא נפטר אהרן בטרם הכניסה לארץ ישראל במקום הקרוי הֹ‏ר ההר, על גבול ארץ אדום[1]. לאחר מותו בני ישראל התאבלו עליו 30 יום, דבר המראה את האהבה הגדולה שרחש לו העם.

אהרון הכהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית הכהונה

חז"ל מסבירים כי זכה לייסד את שושלת הכהנים, משום שכאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, מונה להיות הנושא והנותן עם פרעה, לא קינא בו. חז"ל לומדים זאת מן הפסוק "וראך ושמח בליבו" שאומר האל למשה לפני פגישת האחים.‏[2]

ביום חנוכת המשכן, בו נכנס לשמש בכהונה, שני בניו הגדולים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו. נדב ואחיו אביהוא נכנסו להקטיר "אש זרה", ונשרפו חיים. את מקומם ירשו שני האחים הצעירים, אלעזר ואיתמר.‏[3]

במהלך נדידת בני ישראל במדבר עירער קורח על מנהיגותם של משה ואהרן ובניסים שהתרחשו מאוחר יותר הוכיח האל את בחירתו באהרן על ידי מבחן קטורת הסמים - מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת של קורח נשרפו אך כאשר אהרן הקטיר קטורת הוא עצר את המגפה שפגעה בעם.

משה, אהרן ובנו ממשיכו אלעזר נצטוו לעלות לראש הפסגה, ושם, באופן מתוכנן, משה הפשיט ממנו את בגדיו - בגדי הכהן הגדול, הלבישם את בנו, ואהרן נפטר במיתת נשיקה.

אוהב שלום ורודף שלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת אבות (א, יב) נאמר: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום". באבות דרבי נתן (יב, ג) מתוארת שיטתו של אהרן:

שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.

בעקבות המשנה במסכת אבות, הפך אהרן להיות לסמל של אהבת הבריות ורדיפת שלום. ייתכן שמקורה של מסורת זו הוא בדברי מלאכי, שמתאר את הכהן האידאלי: "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון"‏[4] או במזמור שיר המעלות בתהלים שמתאר אחווה: "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: כשמן הטוב על הראש, יֹרד על הזקן, זקן אהרן, שיֹרד על פי מדותיו"‏[5]‏‏. יש מפרשים שמסבירים את התנהגותו בחטא העגל כתוצאה קיצונית של תכונה זו: אפילו כאשר ישראל רצו שיעשה עגל זהב לעבודה זרה, הוא נענה לבקשתם ולא יצא נגדם ישירות. פירוש נוסף למעשה זה הוא שאהרן ניסה לעכב את העם עד שמשה ירד מההר.

מטה אהרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה אהרון פורח מבין 12 מוטות הנשיאים. איור משנת 1728.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מטה אהרן

על פי המקרא, מטה אהרון הצמיח באופן פלאי פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי. מטה זה נזכר גם קודם לכן, לאורך סיפור המכות ויציאת מצרים.

מות אהרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות אהרון מתואר בספר במדבר, ומהווה את הורשת הכהונה הגדולה בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי מאהרון לבנו אלעזר. מקום מותו וקבורתו הוא הור ההר.

התיאור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מותו במהלך הנדודים במדבר, הוא יודע טרם עת ובמצוות האל הוא מעביר את בגדי הכהונה ממנו לבנו אלעזר בנוכחותו של משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל-הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

ספר במדבר, פרק כ', פסוק כ"ג

הביטוי יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו נמצא בתורה בלבד ורק בהקשר מותם של אברהם, יצחק, יעקב, ישמעאל ומשה. השימוש בביטוי לא מופיע בסיפור מותן של נשים או מותם של גרים. נראה, שזו פעולה המתבצעת לאחר המוות ולפני קבורתו. הביטוי 'ונכרת מעמיו' הוא ביטוי מנוגד לביטוי 'יאסף אל עמיו' בתורה.

על פי במדבר ל"ג ל"ח , דברים ל"ב נ' מקום קבורתו של אהרון הוא הור ההר, אשר מזוהה עם ג'בל מצ'רה צפונית מזרחית לקדש. אך לפי ספר דברים פרק י מותו הוא מוסרה ויש בין שני השמות דמיון צלילי ואפשר שמקום אחד הם.

על אהרון התאבלו שלושים יום כמו גם על משה. ואילו על יעקב התאבלו שבעים יום כנראה לפי מנהגי האבלות אשר היו נוהגים במצרים העתיקה.

על פי המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י המדרש[6], משה פקד על אהרן להיכנס לתוך מערה בהור ההר שבה היו מטה מוצעת ונר דלוק. אהרון נכנס ומשה פקד עליו להשכב במטה עם ידיים פשוטות, פה סגור ועינים סגורות. אהרון ביצע את הפקודות ומת. מסבירים שלאחר שראה משה את מיתת הנשיקה של אחיו, רצה גם הוא למות באותה מיתה ואמנם נתקבלה בקשתו‏[7]. לאחר שיצאו משה ואלעזר מהמערה, היא נסתמה.

על פי מדרש רבה[8], לאחר שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ושאלו אותם היכן אהרן. לאחר שענו להם שמת, עם ישראל לא השתכנע, שהרי אהרן בעצמו עצר את מלאך המוות‏[9]. העם איים שאם לא יחזירו משה ואלעזר את אהרן, הם יסקלו אותם. משה התפלל לקב"ה שיוציא מהם את החשד ומייד הקב"ה פתח את המערה שבה מת אהרון כהוכחה. עפ"י מדרש אחר[6], כשראו ישראל שעלו להר ההר שלשה אנשים וירדו שנים, נחלקו לשלש כתות: אחת אומרת שמשה הרג את אהרן כי קנא בו, שנייה אומרת שאלעזר הרג את אהרון כי רצה לרשת את הכהונה הגדולה, ושלישית אומרת שהקב"ה הרג את אהרון. כשראה הקב"ה מה קרה, רמז למלאכים, הם פתחו את המערה, הוציאו את ארונו של אהרון כך שיפרח בשמים, והתחילו מספידים את אהרן. כך נרגעו הרוחות ואף אחד לא חשב רע על משה ואלעזר. עפ"י המדרש[10], הסיבה שמשה אמר שאהרן נפטר במוסרה היא שעמלק נלחם בעם ישראל (כשמלך בערד) מיד לאחר ששמע שמת אהרן והסתלקו ענני הכבוד‏[11]. המלחמה העיקה על עם ישראל, הם רצו לחזור למצרים וחזרו שש מסעות אחורה. כתגובה, בני לוי רדפו אחריהם והרגו מהם שמונה מִשׁפחות, וגם מִבני לוי נהרגו ארבע מִשׁפחות. לאחר שנרגעו הרוחות, הגיעו כולם למסקנה שכל ההרג קרה בגלל שהתרשלו בהספד אהרן, והחליטו להספיד את אהרון מיד. מכיוון ששם קבעו את הספד אהרן, משה החשיב את המקום כאילו שם מת אהרון.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]