ראקל ולש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולש, 2010
ולש עם בעלה השלישי אנדרה ויינפלד, 1979

ראקל ולשאנגלית: Raquel Welch; נולדה ב-5 בספטמבר 1940) היא שחקנית קולנוע וסופרת אמריקאית, נחשבה סמל מין בשנות ה-60 וה-70.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולש נולדה בשם ג'ו ראקל טהאדה, בשיקגו, אילינוי. היא בתם של ג'וזפין שרה הול, ממוצא אנגלי, וארמנדו קרלוס טהאדה אורקיזו, מהנדס בוליביאני ממוצא ספרדי שהיגר לארצות הברית מלה פאס. ולש ומשפחתה נהגו לבקר בכנסייה הפרסביטריאניסטית.

ב-1959 נישאה לבעלה הראשון, ג'יימס ולש, ואימצה מאז את שם משפחתו. בשנה זו שיחקה לראשונה במחזה "The Ramona Pageant". בהמשך עבדה כחזאית מזג אוויר בתחנת הטלוויזיה המקומית "KFMB-TV" בסן דייגו. במקביל למדה באוניברסיטת מדינת סן דייגו, אך עזבה את לימודיה. ב-1964 הסתיימו נישואיה לג'יימס ולש, והיא עברה עם שני ילדיהם לדאלאס, טקסס, שם עסקה בדוגמנות.

בהמשך עברה ללוס אנג'לס והחלה לשחק בתפקידים קטנים במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה, בהם "סמנת'ה" ו"The Hollywood Palace". ב-1965 כיכבה לראשונה בסרט הקומדיה "A Swingin' Summer", ובעקבותיו הוחתמה על חוזה בפוקס המאה ה-20. ב-1965 כיכבה בסרט "המסע הפנטסטי", וב-1966 נסעה לבריטניה וכיכבה ב"מיליון שנים לפנה"ס" וב"הרי את מכושפת לי". ב-1967 חזרה לארצות הברית והופיעה במערבון "Bandolero!" לצד ג'יימס סטיוארט ודין מרטין. ב-1968 הופיעה ב-"Lady in Cement" לצד פרנק סינטרה.

ב-1970 ספגה ביקורות רבות בעקבות תפקידה השנוי במחלוקת כטרנסקסואל בסרט "מיירה ברקינרידג'". בתקופה זו התבסס מעמדה כסמל מין, והמגזין "פלייבוי" הכתיר אותה כ"אישה הנחשקת ביותר" בשנות ה-70. בהמשך אותה שנה יצרה עם טום ג'ונס ספיישל טלוויזיוני על שמה, "ראקל!", בו סקרו את תרבות הפופ של תקופתם, בהפקה מושקעת שכללה צילומים באתרים רבים ברחבי העולם. ספיישל נוסף על שמה הוא "Really Raquel", שיצא ב-1974 וכלל הופעות שירה וריקוד של ולש. בשנות ה-70 המשיכה והופיעה בסרטים רבים, בהם "Fuzz"‏ (1972), "שלושת המוסקטרים" (1973, עליו גם זכתה לראשונה בפרס גלובוס הזהב), "ארבעת המוסקטרים" (1974), ו"הנשף המטורף" (1975). ב-1979 הופיעה על שער המגזין "פלייבוי".

ב-1982 הייתה אמורה לככב בסרט "סמטת האשליות", אך פוטרה מכיוון שהייתה מבוגרת מדי לטעמם של המפיקים, והוחלפה על ידי דברה וינגר. ולש תבעה את המפיקים וזכתה בתביעה ב-11 מיליון דולר. בשנות ה-80 וה-90 הפחיתה את השתתפותה בסרטים והופיעה במספר סדרות טלוויזיה, כגון אופרת הסבון "סנטרל פארק ווסט", ובתפקידי אורח ב"סיינפלד" (בתפקיד עצמה) ו"סברינה". ב-1987 הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסדרת הטלוויזיה "Right to Die".

הופיעה בשנות ה-80 במספר פרסומות וכן בקלטות וידאו בהן הציגה תרגילי התעמלות. ב-1984 יצא ספרה "The Raquel Welch Total Beauty and Fitness Program", בליווי צילומיו של בעלה השלישי אנדרה ויינפלד, בו מציגה ולש תוכנית לתרגילי "האטה יוגה", והשקפתה לגבי חשיבותם לאורח חיים בריא. ולש נכנסה בתקופה זו לעולם העסקי, הקימה עסקי ייצור פאות על שמה שזכו להצלחה רבה, וכן ייצרה תכשיטים וקרם הגנה.

ב-1987 פנתה גם לתחום המוזיקה והוציאה סינגל אחד, "This Girl's Back In Town". כן הופיעה בתפקידים ראשיים שזכו לתשבחות, בהצגות התיאטרון "אשת השנה" ו-"ויקטור/ויקטוריה" בברודוויי.

ב-1998 הופיעה בתפקיד משנה בסרט "Chairman of the Board", ב-2001 ב"לא רק בלונדינית" וב-2006 ב"שכח מזה". ב-2007 יצרה קו מוצרי איפור בחברת הקוסמטיקה MAC. ב-2010 הופיעה בפרסומות למשקפי שמש של פוסטר גרנט.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראקל ולש ולבעלה הראשון ג'יימס ולש נולדו שני ילדים, דיימון (1959) והדוגמנית והשחקנית תאני ולש. ולש התגרשה מבעלה בשנת 1964, וב-1967 נישאה לבמאי והמפיק פטריק קרטיס. הם התגרשו ב-1972.

בשנים 1980-1990 הייתה נשואה לאנדרה ויינפלד, במאי, מפיק, צלם ועיתונאי צרפתי. ב-1999 נישאה לבעלה הרביעי ריצ'רד פלמר, אך בני הזוג פרודים משנת 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]