רבקה בורשטיין-ארבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבקה בורשטיין-ארבר

רבקה בּוּרשטיין-אַרבֶּר (189413 באפריל 1993[1]) הייתה פסנתרנית ומורה לפסנתר ישראלית, מראשוני הפסנתרנים והמורים למוזיקה בארץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבקה בורשטיין נולדה בשנת 1894 באודסה, עיר הנמל שבדרום-מערב רוסיה, במשפחת מוזיקאים יהודים. אמה, ג'ניה (שיינדל) בורשטיין (1869–1967), הייתה מורה לפסנתר; אביה, יעקב בורשטיין, היה נגן בסון, שזכה לעבוד במחיצתם של צ'ייקובסקי ורימסקי-קורסקוב; שתי אחיותיה היו מוזיקאיות אף הן, ואחיה היה צ'לן. (הוריה עלו לארץ ישראל כמה שנים אחריה, בראשית שנות ה-30; אחיה נהרג בלנינגרד.)‏[2][3][4]

בשנת 1909, כשהייתה בת 14, סיימה בהצטיינות את לימודיה בקונסרבטוריון בעירהּ אודסה, ומיד נסעה ללמוד בלייפציג שבגרמניה עם מלגה מאת אחות הקיסר וילהלם השני,‏[4] שם למדה בקונסרבטוריון אצל הפסנתרן קארל וֶנדלינג (גר').‏[5] בעודה תלמידה בת 16.5 זכתה בפרסים והופיעה כסולנית עם תזמורת הגֶוַונְדְהאוס שבניצוחו של ארתור ניקיש.‏[4] היא סיימה את לימודיה בזכייה בפרס שופן.‏[5][6] לאחר מכן המשיכה את לימודיה בברלין[5] אצל ארתור שנאבל ואז'ן ד'אלבר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמצאה בגרמניה, ותוך מאמצים שבה לרוסיה, לבירה פֶּטרוגרד (סנקט פטרבורג), שם המשיכה ללמוד תוך כדי המלחמה והמהפכה בקונסרבטוריון אצל פליקס בלומנפלד (אנ')[5] ואלכסנדר גלאזונוב,‏[4] וסיימה בזכייה בפרס רובינשטיין‏[5][6] (זכתה בפסנתר כנף[4]).

לאחר המלחמה וסיום הכשרתה החלה בקריירה מצליחה‏[5] של פסנתרנית קונצרטים, הופיעה באירופה ברסיטלים, עם תזמורות ובקונצרטים למוזיקה קאמרית וקנתה לעצמה שם אפילו בגרמניה.‏[7] לציונות נחשפה בקונצרט שערך מרדכי גולינקין בפטרוגרד באפריל 1918 במסגרת "שבוע ארץ ישראל" שארגנה ההסתדרות הציונית שבשיאו שר פיודור שאליאפין את "התקווה" בעברית. לאחר מכן החלה לנגן בקונצרטים של מוזיקה יהודית עם המלחין יוסף אחרון, ולבסוף החליטה לוותר על קונצרטים בווינה וברומניה ולנסוע לארץ ישראל. בשנת 1922 הגיעה לארץ לראשונה כתיירת, והחליטה לעלות ולהשתקע בה. לאחר ששבה לאירופה והשלימה את התחייבויותיה המקצועיות, עלתה לארץ במחצית הראשונה של שנת 1924 והתיישבה בתל אביב הקטנה.

עם הגיעה החלה להופיע ובהמשך ללמד נגינה בפסנתר. בארץ נישאה לאפרים ארבר (1887–1951), יליד אלכסנדרובסק שעלה ארצה ב-1907, בנם של התעשיין דוד דב ארבר ולאה בת אברהם זלמן איכילוב.‏[8] השניים היו הורים לשתי בנות.

רבקה בורשטיין-ארבר בשנת 1935

באמצע שנות ה-20 הייתה למורה ראשית לפסנתר בבית הספר למוזיקה 'שולמית'.‏[6] לאחר שלוש שנים בתל אביב פתחה סטודיו, שבו עבדה 25 שנה, עד שהצטרפה לסגל האקדמיה הישראלית למוזיקה.‏[4] במשך עשרות השנים שלימדה העמידה תלמידים רבים, בהם מוזיקאים נודעים, פסנתרנים ומורים למוזיקה כמו מרדכי סתר, אליהו רודיאקוב,‏[9] אילנה ורד (אנ'),‏[10] הדסה שרמן, ישראלה מרגלית ורות הילמן.‏[4]

רבקה בורשטיין-ארבר הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית תחת שרביטיהם של מיכאל טאובה, גיאורג זינגר, הוגו ריגנולד (אנ') ווולטר זוסקינד. הופעתה האחרונה עם הפילהרמונית נערכה ב-1953[4] (ובה ביצעה את הקונצ'רטו לפסנתר של גריג[11]). כמו כן, לאורך עשרות שנים הופיעה ברסיטלים, ניגנה רסיטלים ב"קול ישראל" והרבתה לנגן עם תזמורת קול ישראל.‏[4]

לאחר הופעתה הראשונה בארץ, כתב המלחין יעקב ויינברג כי מה שמעניין בייחוד באישיותה הנגינתית של בורשטיין-ארבר הוא "ביטחונה בכוחותיה בקשר לרגש הקצב, זאת אומרת כוח הרצון ויחד עם זה רגש הקצב, שאלה הם סימנים של אנשים מחוננים בכישרון אמתי. בכל זאת, המנגנת אינה מבליטה את סגולותיה הטכניות המפותחת ואינה שמה אותן למטרה בפני עצמה, שזה דבר תדיר אצל הפסנתרנים בזמננו. אם חסרה לפעמים לגב' בורשטין התקיפות הדרמטית והאמיצה של הגבר, הנה מחוננת בליריות עמוקה המקננת בלב האישה".‏[7][12] ב-1933 קבע מבקר המוזיקה מנשה רבינא (רבינוביץ) כי היא מגלה "טכניקה משוכללת, הבנת היצירה ובניינה, ריכוז ושליטה בכלי על כל אפשרויותיו... הייתה אפילו עדינות בנגינה והטון היה ערב ורך. [היא] הוכיחה שוב שהיא שולטת בפסנתר במידה גבוהה מאוד ושיש לה הרשות להיחשב בין טובי הפסנתרנים בארץ".‏[13] בביקורת בעקבות קונצרט שערכה ב-1945 עם התזמורת הארצישראלית (לימים הפילהרמונית), תיארה המבקרת אוליה זילברמן את נגינתה כבטוחה ווירטואוזית.‏[14]

בשנת תשמ"ה-1985 הוענק לה תואר יקירת העיר תל אביב-יפו.‏[15]

רבקה בורשטיין-ארבר האריכה ימים כאמהּ, ונפטרה באפריל 1993, בהיותה כבת 99. נקברה בבית העלמין ירקון.‏[1]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורשטיין-ארבר הייתה אם לשתיים. בתה מיה אוריון אף היא פסנתרנית ומורה לפסנתר‏[16] (בעבר הורתה, כאמהּ לפניה, באקדמיה למוזיקה שבאוניברסיטת תל אביב[2]). נישאה לעו"ד ד"ר גרשון אוריון (וינדיצקי), משפטן, שכיהן כפרקליט הראשי של חיל הים, כנשיא בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון וכפרקליט פיקוד הדרום ולאחר שחרורו שימש כעורך דין ומרצה למשפטים.‏[17]
בתה דליה עם-שלם (אמסלם) (1928–2005‏[18]), שהחלה גם היא את דרכה כפסנתרנית אך זנחה את התחום בצעירותה, נישאה לשמשון עם-שלם, שבמשך שנים כיהן כיו"ר ועדת האִגרוף בהתאחדות לספורט, שימש כמאמנהּ של נבחרת ישראל באִגרוף והיה הרוח החיה של ענף האִגרוף בישראל. השניים ייסדו וניהלו את רשת מועדוני האִגרוף לנוער "כפפות הזהב".‏[19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Rebecca Burstein-Arber,' in: Gdal Saleski, Famous Musicians of Jewish Origin, New York: Bloch Pub. Co.,‎ 1949, p. 705.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבקה בורשטיין-ארבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רבקה ארבר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ 2.0 2.1 נפטרה ג'ניה בורשטיין, מעריב, טור 2, 9 ביולי 1967.
  3. ^ המוסיקאית ג'ניה ש. א. בורשטיין, מעריב, מודעת אבל, 10 ביולי 1967 (מודעה); שיינדיל בורשטין באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 תמר אבידרבת מאה פורטת יום יום על פסנתר, מעריב, 2 ביולי 1965.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 'Rebecca Burstein-Arber,' in: Gdal Saleski, Famous Musicians of Jewish Origin, New York: Bloch Pub. Co.,‎ 1949, p. 705.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 תל אביב: קונצרט הפסנתרנית בורשטין, דבר, טור 2, 28 בינואר 1926.
  7. ^ 7.0 7.1 פרופ' יעקב וינברגבחברה הירושלמית לנגינה: (הקונצרט של הג' בורשטין), דואר היום, 20 במאי 1924.
  8. ^ דוד תדהר (עורך), "אפרים ארבר", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2351.
  9. ^ מ. גורלירשימות מוסיקליות | הפסנתרן אליהו רודיאקוב, דבר, טור 2, 8 בפברואר 1952; דינה אברך, משהו על לוניה, מעריב, טור 1, 17 ביולי 1969.
  10. ^ אורי קיסריהטיוטות שלי | אילנה ורד והפסנתר, מעריב, טור 1, 23 בינואר 1970.
  11. ^ מעולם האמנות: המנצח ולטר זיסקינד ינצח על קונצרט מיוחד, דבר, 5 בפברואר 1953.
  12. ^ ביקורת נוספת, כמה ימים לאחר מכן: דבורה רוזוליו, נשפי נגינה, הפועל הצעיר, טור 1, 30 במאי 1924 ("חוץ מהטכניקה הטובה וההבעה הבטוחה אפשר היה להכיר הבנה מיוחדת בדינמיקה של היצירה...").
  13. ^ מנשה רבינוביץעל הקונצרט של הפסנתרנית בורשטין-ארבר, דבר, 15 במרץ 1933 (לצד הערכתו כלפי איכות נגינתה, רבינא קבל על בחירת היצירות בקונצרט, שבחלקו הראשון בלטו בו יצירות מוריה).
  14. ^ אוליה זילברמן, רשימות מוזיקאליות | הסוליסטים בתזמורת הא"י, על המשמר, טור 2, 22 באוגוסט 1945.
  15. ^ יקירי תל־אביב–יפו, עמ' 24, באתר עיריית תל אביב.
  16. ^ ב. רוןהערות של מאזין | מיא אוריון-ארבר, דבר, 29 במרץ 1951.
  17. ^ אסתר וינדיצקי, דבר, 19 בנובמבר 1969; היום הלוויית א. וינדיצקי ז"ל, מעריב, 19 בנובמבר 1969.
  18. ^ דליה עם שלם באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  19. ^ מ. גזית, עם שלם עם "כפפות זהב", דבר, 28 בנובמבר 1979; דורון סוסליק, "כפפות הזהב" – התאחדות על-פוליטית וכל-עדתית, דבר, 10 באוקטובר 1971; ברוך דגון, שמשון עם-שלם חוזר לענף האיגרוף עם תקוות רבות, דבר, 6 ביוני 1976; אבי אלפונסו, סימני התאוששות בענף האגרוף, אפוק טיימס ישראל, 20 באוגוסט 2006.