הכנסייה האורתודוקסית הרומנית

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: יש צורך להוסיף מראי מקום. כמו כן לפעמים הניסוח מסורבל. לערוך לפי כללי הכתיב של האקדמיה.

קתדרלה אורתודוקסית-רומנית בעיר יאשי

הכנסייה הפטריארכית בבוקרשט על גבעת המיטרופוליה

הכנסייה האורתודוקסית הרומנית (ברומנית: Biserica Ortodoxă Română - ובקיצור "B.O.R.") היא אחת הכנסיות האוטוקפליות של הנצרות האורתודוקסית. לכנסייה זו משתייכים רוב תושביה הרומנים של המדינה ושל הפזורה הרומנית בעולם, וגם מאמינים בני מיעוטים כמו חלק מהצוענים.

לפי מפקד האוכלוסין משנת 2011, 16,307,004 86.45% מאוכלוסיית רומניה שייכו עצמם לכנסייה האורתודוקסית הרומנית. מחוץ לרומניה יש לה מאמינים רבים בדיוקסיות ברפובליקת מולדובה, אוקראינה, הונגריה, סרביה, צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה, אנגליה, ארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה ובארצות אחרות.

ברפובליקת מולדובה נמצא בסקר משנת 2000 כי 21.5% מכלל האוכלוסייה ורבע מהאוכלוסייה הנוצרית (כ-720,000), הצהירו כי הם משתייכים למיטרופוליה של בסרביה - שלוחת הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. לפי מקורות הסך הכולל של נוצרים אורתודוקסים המשתייכים לכנסייה האורתודוקסית הרומנית בעולם (בארצות המוזכרות לעיל) מגיע ל-20 מיליון איש.

מבחינת מספר המאמינים היא השנייה בין הכנסיות האורתודוקסיות אחרי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

שם הכנסייה האורתודוקסית מקורו בשפה היוונית (ορθο = אורתו כלומר ישר, נכון ו-δοξα = דוקסה כלומר לימוד, ידיעה), דהיינו "הלימוד הנכון".

שפת הליטורגיה (התפילה והטקסים הדתיים) בכנסייה האורתודוקסית הרומנית היא רומנית, ומחוץ לרומניה-אוקראינית או סרבית. לעיתים רחוקות יש טקסים בהונגרית, אנגלית או צרפתית בשפת המדינה שהטקסים נערכים בה. הכנסייה האורתודוקסית הרומנית נחשבת כתופסת את המקום השביעי בסדר הכרונולוגי של הקמת הכנסיות האורתודוקסיות בעולם. החל בשנת 1925 עומד בראש הכנסייה פטריארך שמקום מושבו הוא בוקרשט. הפטריארך הרומני נושא את התואר "ארכיבישוף בוקרשט, מיטרופוליט מונטניה ודוברוג'ה, ממלא מקום הבישוף של קייסרי בקפדוקיה (קייסרי, דיוקסות שנמצאת כיום בטורקיה), פטריארך הכנסייה האורתודוקסית הרומני ויושב ראש הסינוד הקדוש בבוקרשט".

הכנסייה האורתודוקסית הרומנית ברומניה היא הכנסייה האורתודוקסית האוטוקפלית היחידה המשתמשת כשפה ליטורגית עיקרית בשפה מקבוצת השפות הרומאניות. החל בשנת 2007 הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית הוא דניאל צ'ובוטיה. אחרי המהפכה הרומנית (1989) שהדיחה את הדיקטטורה הקומוניסטית, השפעת הכנסייה בחיי המדינה חזרה לתפוס מקום חשוב; ברשותה ערוץ הטלוויזיה "טריניטס" לתוכניות דת, תוכניות דת ברדיו. כן הונהגו שיעורי דת (שיעורי קטכיזם) בבתי הספר ולמוסדותיה מוענק פטור ממסים.

ארגון הכנסייה

הכנסייה האורתודוקסית הרומנית מאורגנת בתוך רומניה כפטריארכיה. הסמכות העליונה ההיררכית, הקאנונית והדוגמטית של הכנסייה היא הסינוד הקדוש שלה. מבחינה גאוגרפית הכנסייה חולשת על שש מיטרופוליות, 12 ארכיבישופויות ו-15 בישופויות,עם סך כל של 13,527 כנסיות רובע (פרוכיות) וכנסיות קטנות אחרות, שבהן מכהנים 14,513 כמרים ודיאקונים המשרתים ב-15,218 כנסיות ומנזרים. לרומנים המתגוררים בארצות אחרות באירופה (פזורה) ישנן שלוש מיטרופוליות (המורכבות מ-3 ארכיבישופויות ו-6 בישופויות). קיימת ארכיבישופות אחת באמריקה ובישופות רומנית של אוסטרליה וניו זילנד. בשנת 2004 פעלו ברומניה 15 אוניברסיטאות תאולוגיות אורתודוקסיות שבהן מעל עשרת אלפים סטודנטים, בתוכם גם סטודנטים מבסרביה, מצפון בוקובינה ומסרביה שנהנו ממלגות לימודים רומניות. בשנת 2006 פעלו ברומניה 631 מנזרים, שבהם חיים 3,500 נזירים ו-5,000 נזירות. להלן פירוט המיטרופוליות של הפטריארכיה האורתודוקסית הרומנית בשטח רומניה:

• המיטרופוליה של מונטניה ודוברוג'ה;
• המיטרופוליה של מולדובה ובוקובינה;
• המיטרופוליה של ארדיאל;
• המיטרופוליה של קלוז', מרמורש וסלאז';
• מיטרופוליה של באנאט;
• המיטרופוליה של אולטניה.

המיטרופוליה של מונטניה ודוברוג'ה

כוללת 5 ארכיבישופויות:

• בוקרשט (הארכיבישוף שלה הוא הפטריארך הראשי של רומניה);
• טרגובישטה;
• טומיס (מושב הארכיבישוף בעיר קונסטנצה);
• ארג'ש ומוסצ'ל (מושב הארכיבישוף בעיר קורטיה דה ארג'ש);
• דנובה התחתית (מושב הארכיבישוף בעיר גאלאץ)

5 בישופויות:

• בוזאו ווארנצ'ה (מושב הבישוף בעיר בוזאו);
• סלובוזיה וקלראש (מושב הבישוף בעיר סלובוזיה);
• אלכסנדריה וטלאורמן (מושב הבישוף בעיר אלכסנדריה);
• ג'ורג'יו;
• טולצ'ה.

מיטרופוליית מולדובה ובוקובינה

2 ארכיבישופויות:

• יאש
• סוצ'אבה ורדאוץ (מושב: בעיר סוצ'אבה)

2 בישופויות:

• רומן;
• הוש.

המיטרופוליה של ארדיאל

כוללת ארכיבישופות אחת:

• סיביו

ובישופות אחת:

• קובאסנה והרגיטה (מושב הבישוף בעיר מיירקוריה צ'וק)

המיטרופוליה של קלוז', אלבה, קרישאנה ומרמורש

2 ארכיבישופויות:

• ואד, פליאק וקלוז' (מושב: בעיר קלוז'-נפוקה)
• אלבה יוליה

2 בישופויות:

• אוראדיה, ביהור וסלאז' (מושב הבישוף בעיר אוראדיה)
• מרמורש וסטמר (מושב הבישוף בעיר באיה מארה)

היסטוריה

התחלות הנצרות באזור דאקיה; המסורת של שליחי ישו

מפת סקיתיה מינור - דובורוג'ה של היום, עם קולוניות וערים בתקופה הרומאית והביזנטית המוקדמת

לפי מסורת שאין לה עד עכשיו בסיס עובדתי התחלת הנצרות בשטחי רומניה של ימינו התרחשה עוד במאה הראשונה עם הגעתם של השליח אנדראס הקדוש ושל חניכיו לחבל דוברוג'ה, שהיה ידוע אז כסקיתיה מינור או דאקיה הפונטית (Dacia Pontica). השליח אנדראס שהפך לימים לפטרון של רומניה (לצד ארצות אחרות, כמו רוסיה וסקוטלנד) סיים את חייו כקדוש מעונה שנצלב בפטרס ביוון. בשנת 1997 הוכרז אנדריאס הקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרומנית לקדוש פטרון של רומניה. ייתכן כי הנצרות חדרה לשטחי דאקיה ומואסיה עוד לפני נסיגתם של הלגיונות והמנהל הרומי מן האזור בשנים 271–272. היא הופצה קרוב לוודאי על ידי מטיפים, מיסיונרים, וגם על ידי אנשי צבא רומאים שמוצאם במזרח, ועל ידי נוסעים וסוחרים.

מסורות נוספות ייחסו פעילות מיסיונרית נוצרית ב"סקיתיה" גם לשליח אחר של ישו, פיליפוס הקדוש, שלפי כתובת שנמצאה במאה הרביעית על לוח שנה גותי היה לדמות פולחן מצפון לדנובה.

התקופה שלפני ועידת ניקאה 325-100

קברם של ארבעה קדושים מעונים נוצרים ביישוב ניקוליצל בדוברוג'ה, כיום ברומניה. הקבר נבנה ככל הנראה בתחילת המאה החמישית

במספר יישובים בחבל דוברוג'ה ובקרבת הדנובה בשטח רומניה של היום נותרו עקבות מהנצרות הקדומה וכן של קדושים מעונים נוצרים. בערך בשנת 290, בימי הקיסר דיוקלטיאנוס, מתו בדוברוג'ה למען האמונה הנוצרית שני "עושי נפלאות", הכומר אפיקטטס והצעיר אסטיון, שמוצאם היה באסיה הקטנה. מקום מותם שנמצא בשנת 2001 היה המבצר הלמיריס - הנמצא בשטח הכפר דוּנָביצֶל דה ז'וס (Dunăvițel de jos) בתחום הכפר מוריגיול במחוז טולצ'ה. סיפורם נמסר בספר בשפה הלטינית שנקרא "מות הקדושים של אפיקטטס ואסטיון" ושנותר בעותק מן המאה ה-15 (הנשמר בארכיב כנסיית הגואל באוטרכט). ביישוב ניקוליצל (Niculițel), גם הוא בדוברוג'ה שברומניה, על יד העיר איסאקצ'ה (אז נוביודונום) נמצא בשנת 1971 קבר שתוארך לשנים 304-305 ובו קבורים ארבעה קדושים מעונים נוצרים: זוטיקוס, אטאלוס, קמאסיס ופיליפוס. לצד קברם נמצא קבר נוסף, ישן יותר, של שני קדושים מעונים אחרים - מונטאנוס ואשתו מקסימה. גם הם היו קורבנות "הרדיפה הגדולה" של דיוקלטיאנוס בשנים 303–311.

ההוכחה הלשונית להיות הנוצרים הראשונים באזור דוברי לטינית היא שהמלים הבסיסיות המתייחסות לדת בשפה הרומנית הן ממקור לטיני: Dumnezeu = Dominus Deus (אלוהים),cruce = crux, crucis (צלב), Christianus = creștin (נוצרי), credens = credinta (אמונה), basilica = biserică (כנסייה), rogare= rugă rugăciune (תפילה), botez = baptisma (טבילה לנצרות),angelus = înger (מלאך), păgân = paganus (עובד אלילים), sânt = sfânt (קדוש) ועוד.

בשנת 311 העניק הקיסר גלריוס חופש דת, וב-313 הוציא הקיסר קונסטנטינוס הגדול את צו מילאנו שאפשר את פריחת הדת הנוצרית באימפריה, לרבות בחוף הדרום-מערבי של הים השחור בסקיתיה מינור, שלהבדיל משאר דאקיה, נותרה בתחומי האימפריה הרומית.

התקופה הניקאית 325–451

צעדים ראשונים של התארגנות כנסייתית בשטחי רומניה של ימינו התרחשו לראשונה במאה הרביעית לספירה. במאות 4–5 המרכז האזורי העיקרי של הכנסייה הנוצרית היה טומיס (קונסטנצה של ימינו). בטומיס ישב בישוף נוצרי, שהועלה בהמשך לדרגת מיטרופוליט. מיטרופוליית טומיס כללה לפחות 14 דיוקסיות. הבישוף הראשון הידוע בטומיס היה אוונגליקוס, שככל הנראה, נרצח על קידוש שם האמונה הנוצרית. ידוע גם על מותם כקדושים מעונים של בישופים נוספים מטומיס - אפרם (תלמיד של הבישוף הרמון מירושלים), טיטוס, גורדיאנוס ואחרים.

ב-325 בוועידת ניקאה - הוועידה הראשונה של הכנסייה הנוצרית - השתתפו לפי עדותו של אוסביוס מקיסריה בישוף אחד מדאקיה (לפי עדות בארמית סורית - שמו היה מרקוס, אולם במקורות אחרים מרקוס מייצג אזור אחר - קלבריה), ועוד בישוף "סקיתי", שאולי נהנה מהשפעה גם בדוברוג'ה. בסביבות 360 פעל כבישוף בטומיס בטרניון, שנאבק בכפירה האריאנית. במאות ה-4–5 היה אזור דאקיה נתון לפלישות תכופות של עמים נודדים. עמם נמנו הוויזיגותים, ההונים, האווארים, הסלאבים, הבולגרים, הפצ'נגים והקומנים. בקרב הוויזיגותים שהתנצרו עלתה השפעת הכפירה האריאנית שהתנגדה לנצרות ה"אורתודוקסית" ואף רדפה אותה. ידוע על תאופיל, "בישוף של גותיה", ממוצא גותי, שפעל מצפון לדנובה, במחצית הראשונה של המאה ה-4. זיקתו במקור הייתה לקונסטנטינופול ובמשך הזמן בחר בכפירה האריאנית. הוא היה מורו של אולפילס, מתרגם כתבי הקודש לגותית. פרט לתאופיל ייתכן שפעלו גם מצפון לדנובה "חוראפיסקופים" - "בישופים של כפרים" וממלאי מקום נוודים ("פריאודאוטס") שפעילותם נזקקה לאישורם של בישופים של אפרכיות או של בישופים "פריחורטים" (מיסיונרים).

אחת הדמויות הנוצריות החשובות שהוצאו להורג בגלל דתם באזור היה סאווה הגותי. הוא היה בן למשפחה גותית שהתיישבה באזור בוזאו שברומניה של ימינו, והוא הוכרז במאה ה-20 לקדוש מעונה של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. הוא עבר עינויים קשים וטוּבַּע למוות בנחל בוזאו בימי המלך אתאנריק בשנת 372. הבישוף גרונטיוס של טומיס השתתף ב-381 בוועידה האקומנית הראשונה בקונסטנטינופול ותרם להפצת הנצרות והתפתחות הנזירות הנוצרית בדוברוג'ה. פעלו אחריו בחבל דוברוג'ה הבישוף תאוטימוס, ששמו מוזכר על ידי הירונימוס הקדוש, סוזומנוס ואחרים. בתחילת המאה ה-5 פעל שם גם גרמנוס האדוק, שמת ברומא. באזור זה נולד הקדוש יוחנן קסיאנוס שמת במסיליה (מרסיי של ימינו). גם יוחנן קסיאנוס וגרמנוס הוכרו בשנות ה-90 של המאה ה-20 כקדושים של הכנסייה האורתודודקסית הרומנית. הבישופים המקומיים בדוברוג'ה הוסמכו על ידי הבישופים מקונסטנטינופול. למשל, הבישוף תאוטימוס של טומיס הוסמך על ידי הקדוש יוחנן כריסוסטומוס. שפת הכנסייה גם במזרח הייתה עדיין הלטינית עד למאה ה-7, כשהוחלפה על ידי היוונית.

מדרום לדנובה (הפרובינקיה הרומית שנקראה באותה תקופה "דאקיה") נוצרים דוברי לטינית וסלאבים קיבלו שרות דתי בחסות הארכיבישופים מסירמיום, שהיו בפיקוחו של הבישוף מרומא - האפיפיור. אחרי חורבנה של סירמיום על ידי ההונים, עברה הארכיבישופות לסלוניקי. אחרי שנת 733 ארכיבישופות זו הפכה לבת חסות של הפטריארכיה בקונסטנטינופול.

התקופה הביזנטית 1300-451

דמות כנסייתית נוספת שנולדה בדוברוג'ה וטבעה את חותמה בתולדות הנצרות היה דיוניסיוס אקסיגואוס שהמציא את שיטת ספירת השנים החל מלידתו של ישו, שהתקבלו בלוחות השנה של הנוצרים. פלישות האווארים והסלאבים הרסו את הבישופות העתיקה של טומיס. ייתכן כי במקומה קם בצפון דוברוג'ה, אולי בדינגטיה - גרוואן, מרכז נוצרי חדש. שבו נתגלו כאמור כנסייה וחפצי פולחן נוצרי.

תגליות ארכאולוגיות מעידות על המשך חיי הדת הנוצרית גם בסוף המחצית הראשונה של האלף הראשון ובאמצעו נמצאו שש כנסיות קטנות בנויות בסלע ביישוב בסאראב (Basarabi) שבמחוז קונסטנצה. ייתכן מאוד כי מדובר ביישוב מנזרי מן המאות 9-11, ולפי היסטוריונים אחדים - אולי אפילו מן המאה 4-12. יסודות של שתי כנסיות בצפון דוברוג'ה, אחת בניקוליצל (המאות 12-10), אחרת בגרוואן, דינוגטיה לשעבר, יוחסו לאותה תקופה. מסביב לשרידים בגרוואן נמצאו שרידי ציורים, חפצי פולחן נוצרי וקטעי פעמון שהוא העתיק ביותרשנמצא בשטח רומניה. צלבים ותבניות לייצור צלבים נמצאו באזורים שונים של רומניה, גם מעבר לנהר פרוט. יסודות כנסיות נמצאו גם בכפר דָבָּקָה (Dăbâca), כ-30 ק"מ צפונית-מערבית מקלוז' (המאות 10–11), ואחרים, מתחת לכנסיות קתוליות מאוחרות יותר באלבה יוליה ובפרז'מר במחוז בראשוב.

הקשר הבולגרי. הסלאבית הכנסייתית כשפה ליטורגית

אחרי שנת 814 בעיקר מדרום לדנובה התחוללו רדיפות נגד הנוצרים מצד הסלאבים שעדיין היו פגנים. אחרי התנצרות הצאר הבולגרי הראשון, בוריס, ב-864, במגע עם הכנסייה הבולגרית שהתארגנה בתמיכת הביזנטים, קרמה עור וגידים גם מצפון לדנובה כנסייה מסודרת וממושמעת יותר, בעלת צביון מזרחי, "אורתודוקסי". בדת ובמסורת שלה נשמרו גם אמונות ומנהגים בעלי אופי פגני עתיק. במאות 11-14 מדרום לדנובה התקיימה כבר קודם לכן בישופות של ולאכים שאזור השפעתה כלל שטחים השייכים בימינו לבולגריה ולסרביה. בשנים 1186-1185 קמה בווליקו טרנובו שבבולגריה ארכיבישופות ולאכית-בולגרית במסגרת הקיסרות הוולאכית-בולגרית שבירתה בטרנובו.

הוולאכים, מדרום לדנובה, נקשרו מבחינה דתית למיטרופוליה של אוחריד, אחר כך לארכיבישופים של טרנובו ובשנים 1234–1393 לפטריארכיה בטרנובו. ככל הנראה תחת שלטון הקיסרות הבולגרית שהתפשטה גם מצפון לדנובה, השפה הסלאבית הכנסייתית, הידועה גם כשפה הסלבונית הפכה לשפת הפולחן של הנצרות הרומנית מן המאה ה-10 ועד למאה ה-17. ההשפעה היוונית והבולגרית על הנצרות באזור בולטת במונחים הרומנים לתפקידים ולהייררכיה הכנסייתית: mitropolit, (מטרופוליט, vlădică (בישוף - מ"וודליקה"- אדון, הסלבי), popă (כומר - מ"פאפאס" היווני, "פופ" הסלאבי), diacon דיאקון מיוונית, stareț (אב מנזר - מסלאבית - זקן), duhovnic (כומר מוודה - מסלאבית) וכו', גם מונחים הקשורים לעבודת הקודש - utrenie, (ערְבית) vecernie (שחרית), post (צום), blagoslovenie (ברכה) spovedanie (וידוי), prohod (תפילות הלווייה), sfeștanie (הקידוש הקטן של המים), nedeie (חגיגה עממית - מ"נדליה" - יום ראשון) וכו', הם ממקור סלאבי. מונחים הקשורים לבית התפילה (schit - מנזר קטן מבודד - מילה יוונית), strana ספסלים בכנסייה או חדר הזמרים בכנסייה), clopot (פעמון), hram (חג הפטרון של כנסייה) ומונחים תאולוגיים - Maica Preacistă (האם הטהורה), duh (רוח), rai (גן עדן), iad (גיהנום), ושמות רבים של חגים הם מרביתם ממקור סלאבי.

בטרנסילבניה במאות 11–14. ההגמוניה הרומית-קתולית

כנסיית האבן הרומנית בדנסוש, שנבנתה בערך בשנת 1280

כיבוש טרנסילבניה על ידי ההונגרים במאות 11–13 הביא להתחזקות הנצרות הרומית-קתולית שבשנת 1054 נפרדה מזו האורתודוקסית המזרחית. ברחבי טרנסילבניה קמו בישופויות קתוליות, כמו זו של מוריסנה (צ'נאד) (1038). עם זאת, הנצרות האורתודוקסית שרדה. ב-1205 ציין האפיפיור אינוקנטיוס השלישי באיגרת אל הארכיבישוף ההונגרי של קאלוצ'ה את קיומה של בישופות אורתודוקסית "על אחוזות בני הקניאז באליה" - ייתכן בחבל ביהור או אולי באזור הונדוארה.

במאות 11–14 שרדו עדיין כמה מנזרים אורתודוקסים במוריסנה (בתחילת המאה - 11), במסשן, בכפר מואיגרד-במחוז סלאז', בהודוש במחוז אראד, כמה כנסיות בנויות בסלע באזור סלאז' ובקאילה צ'יבולוי (קניון צ'יבו), במחוז אלבה. בשנת 1204 הודיע המלך ההונגרי אימרה לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי שכמה מהכנסיות היווניות בממלכתו מטות ליפול בגלל הזנחה של הבישופים והנזירים עצמם.

בטרנסילבניה בנו הרומנים המקומיים כנסיות רבות מאבן, כמה מהן במחוז הונדאורה, כמו כנסיית דנסוש - ששוקמה במאה ה-13, כנסיות בסטריי-סנג'ורג'יו (מאה ה-12) עם ציורי קיר מהשנים 1313–1314, סטריי, סנטמריה אורליה, צ'טאטיה קולצולוי, גוראסאדה (מאה ה-13), אוסטרוב, סנפ, נוקשוארה, שטיאנה, לסניק, קריסצ'ור, ריביצה, מנזר פריסלופ (כולן מן המאה ה-14) ובחלקי טרנסילבניה אחרים - מנזר ראמץ - במחוז אלבה (מאה ה-14), זלאטנה ולופשה, כנסיית ניקולאיה הקדוש בסקיי ברשובולוי (מאה ה-15), ואד ופליאש במחוז קלוז' ורבות אחרות. כנסיות רומניות פעלו גם בחבל באנאט - בבזדין, פרטוש, ליפובה, סמלאק, סנג'ורג'ה, סרדישטיה מיקה, ואראדיה, מסיץ', ווילוביצה, קובין, זלאטיצה, קוסיץ', באזיאש, צ'יקלובה, אוגרדנה וקה, כולן מן המאות 14-15. בביהור קנזים רומנים הקימו את מנזר וייבוז (מאה 14-12), את הכנסיות סגישטה, רמטיה, טיליאגד (מאות 14–15). בחבל מרמרוש ידוע על מנזר מיכאיל הקדוש בפרי, שבשנת 1391 עמד בחסות הפטריארכיה בקונסטנטינופול, כנסיות קוחיה, יאוד, ביסריקה אלבה, אפשה דה מיז'לוק, סאראסאו, ברסאנה וכו' (במאות 14–15). בכנסיות ומנזרים אלה שירתו פרוטופופים, כמרים ואגומנים. מלכי הונגריה רדפו מדי פעם את הכנסייה האורתודוקסית הרומנית בממלכתם, למשל לאיוש הגדול ב-1366 וזיגיסמונד מלוקסמבורג ב-1428.

בוולאכיה, דוברוג'ה ומולדובה במאות 13-11.מיטרופוליית אונגרו-ולאכיה

במאות 13–14 פעלו בדרום שטח רומניה של ימינו שתי אפרכיות בחסות הפטריארך מקונסטנטינופול. אחת מהן הייתה המיטרופוליה בוויצ'ינה, ייתכן איסקצ'ה של ימינו (בעבר הרחוק - נוביודינום), על הגדה הימנית של הדנובה. אולי זאת הייתה המשך לבישופות שפעלה פעם בגרוואן. המיטרופוליה בוויצ'ינה הייתה מופעלת על ידי יוונים. מוסד זה המעיט את פעילותו עקב פשיטות הטטרים. המיטרופוליט האחרון מוויצ'ינה, יאקינטוס, הועבר על ידי שליט ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו לכס המטירופוליה של אונגרו-ולאכיה, באישור הפטריארכיה בקונסטנטינופול. אפרכיה שנייה בחסות ביזנטית הוקמה בסוורין בשנת 1370.

איגרת של האפיפיור גרגוריוס התשיעי מ-14 בנובמבר 1234 הזכירה "פסאודו-בישופים לפי פולחן היוונים" באזור עקומת הקרפטים, לא רחוק מהבישופות הקתולית הקומנית שקמה במולדובה. בלה הרביעי, מלך הונגריה בדיפלומה שהעניק ב-2 ביוני 1247 לאבירי המסדר של יוחנן הקדוש הזכיר את הישויות המדיניות של הוויבודים ליטובוי בחבל אולטניה, של סנסלאו על נהר ארג'ש, ושל יואן ופרקש בגדה הימנית של נהר אולט. התעודה הזכירה גם את קיומם של ארכיבישופים ובישופים שפעלו באזורים אלה, קרוב לוודאי ממוצא רומני.

במולדובה פעלו בימי הביניים המוקדמים כמרים אורתודוקסים בכירים באזורים שצוינו תחת השמות "ארץ הבולוחובנים", ה"ברלדניקים" ו"הברודניקים". בישוף בשם "קיריל הרומני" מוזכר בפשמישל בפולין.

הכנסייה בנסיכויות הרומניות במאות ה-14-18

ולאכיה

מנזר קורטיה דה ארג'ש, נחנך ב-1517 על ידי השליט ניאגויה בסאראב

ה"ביבליה מבוקרשט" של שרבאן קנטקוזינו - תרגום התנ"ך והברית החדשה, 1688 - דפים 446–447, ספר משלי כ"ז, י"ד - ל, ל"ג, ברומנית בכתב קירילי

בשנת 1359 גייס נסיך ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו, מחבל דוברוג'ה את המיטרופוליט יאקינטוס מוויצ'ינה כדי למנותו למיטרופוליט של "אונגרו-ואלכיה" עם המושב בקורטיה דה ארג'ש. הוא הוכר באותה שנה על ידי פטריארך קונסטנטינופול. בהמשך, מושב המיטרופוליט השתנה בהתאם לשינויי עיר הבירה של ולאכיה: החל משנת 1517 שכנה בטרגובישטה, אחר כך משנת 1668 בבוקרשט. בהמשך הוקמו בישופויות נוספות ברחבי הנסיכות: למשל, רמניק ובוזאו בשנים 1505-1502. מיטרופוליט אונגרו-ולאכיה היה חבר בסינוד הכנסייה האורתודוקסית בקונסטנטינופול. סמכותו כללה גם כמה שטחים מעבר להרים (שנקראו ברומנית "פלאי" plai, plaiuri, עד לגבולות האזורים שבחסותם הדתית של המיטרופוליט של הליץ' והמנזר פרי). שליטי ולאכיה הקימו מנזרים רבים והיו מעורבים בהתפתחות המוסדות הכנסייתיים והחינוך הכנסייתי. השליט מירצ'ה הזקן הקים את מנזר קוזיה, שבו קם בשנת 1392 בית ספר ראשון לקליגרפים ולמעתיקים מיסודו של הנזיר פילותיי (פילותאוס). חיי המנזרים בוולאכיה אורגנו מחדש על ידי ניקודים הקדוש, נזיר מקדוני שייסד את המנזרים טיסמנה ווודיצה בחבל אולטניה. הכנסייה מילאה גם תפקיד בייסוד הספרות בשפה הרומנית. הספר הראשון שהודפס בוולאכיה היה ה"ליטורגייר" - סדר תפילות - של הנזיר מקאריה (1508). השליט ניאגויה בסאראב, שהוכרז במאה ה-21 לקדוש של הכנסייה הרומנית, חנך בשנת 1517 את המנזר והכנסייה המלכותית בקורטיה דה ארג'ש, בנוכחות הפטריארך תאוליפטוס של קונסטנטינופול. בימי השליט ולאד המשפד (צפש), שנודע לימים כדגם לדמות "דרקולה", הוקם מנזר קומאנה, ובימי השליט ראדו שרבאן - מנזר צ'רניקה. בשנת 1658 קונסטנטין שרבאן הקים את כנסיית קונסטנטין והלנה בבוקרשט, שהפכה לקתדרלה הפטריארכית בבוקרשט. השפה הרומנית הונהגה כשפת הפולחן בכנסייה הוולאכית על ידי השליט מאתיי בסאראב (1654-1632). התנ"ך והברית החדשה תורגמו לרומנית בשנת 1688 על ידי צוות מלומדים מיוזמת השליט שרבאן קנטקוזינו. תרגום זה נודע כ"ביבליה מבוקרשט". הכנסייה אימצה את דמותו של שליט אחר, קונסטנטין ברנקוביאנו שמת יחד עם בניו מוות אכזרי מידי הטורקים העות'מאנים בשנת 1714 והוכרז מאוחר יותר כקדוש מעונה של העם הרומני.

נסיכות מולדובה. המיטרופוליה שלה

מנזר ניאמץ במולדובה

דוסופטיי, מיטרופוליט של מולדובה

בהתחלת המאה ה-14 הוקמה בחבל מולדובה הבישופות רומאן. במולדובה התארגנה הכנסייה במיוחד תחת שלטונם של פטרו מושאט ושל אלכסנדרו הטוב. בסביבות שנת 1370, בלחץ הפטריארך מקונסטנטינופול איפשר מלך פולין, קז'ימייז' השלישי את הקמתה בגליציה (חבל הליץ') של מיטרופוליה אורתודוקסית, שעם ציבור מאמיניה נמנו גם רומנים רבים באזור. במסגרת קשרי החסות והידידות עם פולין, בערך בין השנים 1371–1376 שלח השליט המולדובני פטרו מושאט אל המיטרופוליט אנטוניה של הליץ' שני נזירים על מנת שיוסמכו כארכיאראים. אלו היו יוסיף מושאט, שהיה מקורב למשפחת השליט, ומלטיה. יוסיף מושאט הפך בהמשך למיטרופוליט הראשון של מולדובה, שמושבו היה בעיר סוצ'אבה. ב-26 ביולי 1401 בימי יורשו של פטרו, אלכסנדרו הטוב (1432-1400), הוכר רשמית מעמדו של המיטרופוליט יוסיף על ידי פטריארכיית קונסטנטינופול, בעקבות מאמצי שתדלנות של גריגורה צמבלק. אלכסנדרו הטוב חילק את מולדובה לשלוש דיוקסיות: סוצ'אבה, רדאוץ ורומן. בעת שלטונו קיבלה הנצרות האורתודוקסית מעמד של דת רשמית של המדינה. אלכסנדרו הטוב ייסד, בין השאר, את מנזר ביסטריצה. בשנים 1439-1438 שני נציגים של הכנסייה האורתודוקסית המולדובנית, דמיאן והבויאר ניאגויה, השתתפו בסינוד האחדות בפרארה-פירנצה. בשנים 1457–1504 שלט במולדובה שטפן הגדול, שכונה מאוחר יותר "הגדול והקדוש". הוא הקים כנסיות ומנזרים רבים, מהן מפורסמים מאוד הם המנזרים פוטנה ווורונץ. האחרון הוא אחת מפניני האמנות הכנסייתית הרומנית. במולדובה קמו גם בתקופות מאוחרות יותר מנזרים חשובים, כמו מולדוביצה שנבנה בימי השליט פטרו רארש, סוצ'ביצה מיסודו של השליט גאורגה מובילה, ומנזר שלושת בכירי הכנסייה ביאשי (1639), שהוקם על ידי השליט וסילה לופו. מנהיגי הכנסייה במולדובה - כמו המיטרופוליט ורלאאם (1653-1632) מחבר ספר ה"קזאניה" והמיטרופוליט דוסופטיי (1671-1674 ו-1675-1686) שכתב "ספר התהלים בחרוזים" (ברומנית) - תרמו, בדומה לעמיתיהם בוולאכיה, לתחילתה של השפה הספרותית הרומנית. דוסופטיי חיבר בשנת 1679 גם את "ספר התפילות" הנוצרי אורתודוקסי הראשון ברומנית. מושב המיטרופוליט עבר בשנת 1667 לבירת מולדובה החדשה, יאש. השפה הרומנית הונהגה כשפת פולחן בימי השליט וסילה לופו (1652-1634). בעת שלטונו התכנסה ב-1642 ביאש ועידה פאן-אורתודוקסית שאימצה "אני מאמין אורתודוקסי" מיסודו של פטרו מובילה, שנועד לשמש לעצירת התפתשטות ההשפעה הקלוויניסטית הפרוסטנטיטית במולדובה.

טרנסילבניה ובאנאט. מיטרופוליה רומנית בתנאי דיכוי

כנסייה אורתודוקסית רומנית בנויה מעץ בסגנון גותי, נמצאת במוזיאון האיכר הרומני בבוקרשט.

ב-1370 קמה בגבול באנאט המיטרופוליה האורתודוקסית של סוורין, בעיר סוורין. הייתה זאת אפרכיה תחת חסות הפטריארך מקונסטנטינופול. אחרי שממלכת הונגריה השתלטה על האזור, מיטרופוליה זו ערקה ליישוב סטרהאיה, גם כן בוולאכיה. ב-1376 תועד לראשונה בטרנסילבניה עצמה קיומו של ארכיבישוף אורתודוקסי, ושמו גלאסיה הקדוש מרמץ, שפעל במנזר רמץ שבמחוז אלבה של ימינו. במאה ה-15 נודעה פעילותם של המיטרופוליטים יואן מקאפה בעיר הונדוארה ודניאיל ביישוב פליאק (Feleac). בשנת 1544 נערך הקטכיזם הרומני מסיביו, הספר הראשון שהודפס ברומנית בטרנסילבניה. ספר זה אבד. לעומת זאת שרד הטטרא-אוונגליון הסלאבי-רומני שהודפס ברומנית גם כן בעיר סיביו.

תאולוגים אורתודוקסים רומנים

• דומיטרו סטנילואיה (1993-1903) - תאולוג, מתרגם של ה"פילוקאליה" ברומנית
• ארסניה בוקה (1989-1910) - נזיר, תאולוג ואומן,
• ניקולאיה שטיינהרדט (1989-1912) - סופר והוגה דעות, אסיר פוליטי, יהודי מומר שהפך לנזיר נוצרי
• איליה קליואפה (1998-1912) - ארכימנדריט, אב המנזר סיהסטריה
• גאלא גאלאקטיון

מיטרופוליטים של אונגרו-ולאכיה (1865-1359)

• יקינת - המאה ה-14
• מקסים ברנקוביץ 1505—1508
• מקאריה 1512—1521
• אפתימיה הראשון 1561—1576
• אפתימיה השני 1594—1602
• דיוניסיה ראלי פלאולוג 1600
• לוקה מקפריסין (קיפריוטול) 1602—1629
• תאופיל 1636—1648
• שטפאן 1648—1653; 1655—1668
• איגנטיה סירב 1653—1662
• פאודוסיֶה 1668—1672; 1679—1708
• ורלאאם 1672—1679
• אנטים האיברי (איביריאנו) 1708—1716, קדוש מעונה
• מיטרופן 1716—1719
• דניאל (דניאיל) 1719—1731
• שטפאן השני 1731—1738
• נאופיט מקרתים (קרטיאנו) 1738—1753
• פילארט השני 1753—1760
• גריגורה השני 1760—1787
• קוסמה 1787—1792
• פילארט השני 1792—1793
• דוסיתיי פיליפילי 1793—1810
• איגנטיה 1809—1826
• נקטאריה 1813—1825
• דיוניסיה לופו 1821—1831
• גריגור הרביעי דסקל 1823—1834
• נאופיט השני 1840—1850
• ניפון 1850—1875 - החל מ-1865 מיטרופוליט של רומניה

מיטרופוליטים של רומניה (1925-1865)

• ניפון (רוסאילה) 1865 - 1875
• קאליניק (מיקלסקו) 1875—1886
• יוסיף (גאורגיאן) 1886—1893; 1896—1909
• גנאדיה (פטרסקו) 1893—1896
• אתנאסיה (מירונסקו)) 1909—1911
• קונון (אראמסקו-דוניץ') 1912—1919
• מירון קריסטיה 1919 - 4 בפברואר 1925

פטריארכים של רומניה - (החל משנת 1925)

יוסטיניאן מרינה, שכיהן כפטריארך רומניה בימי השלטון הקומוניסטי, בשנים 1948–1977, ציור קיר בכנסיית ספירידון הקדוש החדשה

• מירון (קריסטיה) 4.2.1925 - 7.3.1939
• ניקודים (מונטיאנו) 27.2.1948-20.6.1939
• יוסטיניאן (מרינה) 24.5.1948 - 26.3.1977
• יוסטין (מויססקו) 12.6.1977 - 31.7.1986
• תאוקטיסט (ארפאשו) 16.11.1986 - 30.7.2007
• דניאל (צ'ובוטיה) החל מ-30.9.2007

לקריאה נוספת

מקורות

• Vasile Răducă Ghidul creștinului ortodox de azi, Humanitas, București 2008,
• 2012 Mihai Bărbulescu, Dennis Deletant, Keith Hitchins, Șerban Papacostea, Pompiliu Tudor - Istoria României, Corint, București
• Neagu Djuvara O scurtă istorie a românilor povestită celor tineri, Humanitas 2008
• Vasile Munteanu Istoria Bisericii Românești Editura Marineasa, Timișoara 2010

החלוקה המנהלית-טירטוריאלית של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית

אחרים

• Nicolae Iorga, Istoria Bisericii româneşti şi a vieţii religioase a românilor,, Bucureşti, 2 vol. 1929, 1932 (ניקולאיה יורגה - תולדות הכנסייה הרומנית וחיי הדת של הרומנים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכנסייה האורתודוקסית הרומנית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית
• מירצ'ה פקוראריו - קיצור תולדות הכנסייה האורתודוקסית הרומנית 2008 באתר הפרוכיה הרומנית בצפון קליפורניה "תחיית האדון"

Mircea Păcurariu Istoria Bisericii Ortodoxe Române 2008 Holy Resurrection parish org.

• הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• ד"ר פאבל שטפנוב - הכנסייה הרומנית במאות 14-18

Румънската църква от ХІV до ХVІІІ век (בבולגרית)