אליזבת ברגנר

אליזבת ברגנר
Elisabeth Bergner

צילום משנת 1935
לידה	22 באוגוסט 1897 דרוהוביץ', ממלכת לודומריה וגליציה, כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	12 במאי 1986 (בגיל 88) לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	Golders Green Crematorium
שם לידה	Elisabeth Ettel
מדינה	אוסטריה
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
בן או בת זוג	פאול צינר
פרסים והוקרה	מדליית ארנסט רויטר (1983) אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1984) פרס שילר של מנהיים (1962)
פרופיל ב-IMDb

אליזבת ברגנר במהלך ביקורה בישראל, דצמבר 1949. בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

אליזבת בֶּרְגְנֶר (Elisabeth Bergner;‏ 22 באוגוסט 1897 – 12 במאי 1986) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע אוסטרית, יהודייה ילידת גליציה. היגרה לבריטניה בעקבות הכיבוש הנאצי. היא הייתה מהמרשימות שבשחקניות התיאטרון והקולנוע באוסטריה, בשווייץ ובגרמניה, לאחר מכן השתתפה בסרטים רבים בבריטניה ובארצות הברית כשחקנית וכבמאית.

קורות חיים

ילדותה, לימודיה ותחילת דרכה האמנותית

אליזבת ברגנר נולדה בשם אליזבט אטל (Elisabeth Ettel) בעיירה דרוהוביץ' שבגליציה המזרחית, אז בחלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הבת האמצעית משלושת ילדיהם של אמיל (שמלקה יהודה) אטל, סוחר. ואשתו אנה-רוזה לבית וַאגנֶר. הוריה היו יהודים לא דתיים. זמן קצר אחרי לידתה עברה המשפחה לבירה, וינה ושינתה את שמה ל"ברגנר".

החל משנת 1911 למדה בבית ספר פרטי, וכבר בשנת 1913, כשהייתה בת 15, נרשמה לאקדמיה למוזיקה ולאמנויות הבמה בעיר. בשנות נעוריה הכירה את הסטודנט לרפואה יעקב מורנו לוי (לימים מייסד הפסיכודרמה, יעקב לוי מורנו), שנתן לה שיעורים פרטיים ועודד אותה ללמוד את אמנות המשחק. בתיווך חבר בשם תומאס שראמק, הכירה אליזבת את המשורר הצעיר אלברט אהרנשטיין וניהלה עִמו רומן סוער, מלא תהפוכות. הוא כתב לה שירים, היא הבטיחה ללדת לו ילד, ואחר כך שמרה מרחק ממנו. עם זאת, קשר הידידות וההתכתבות אתו החזיק מעמד במשך עשרות שנים. הוא עזר לה לקבל את החוזה הראשון בתיאטרון באינסברוק, שעל בימתו שיחקה ברגנר לראשונה, באוקטובר 1915.

כבר בסוף אותה השנה קיבלה את התפקיד נורה ב"בית הבובות" מאת איבסן. בשנת 1916 התקבלה לעבודה בתיאטרון העירוני (Stadttheater) היוקרתי של ציריך שבשווייץ, בניהולו של אלפרד רֶנקֶר (Rencker). גם שם קיבלה השחקנית הצעירה תפקידים ראשיים כמו אנכן במחזה "נעורים" (Jugend) מאת מקס האלבר ואופליה במחזה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר בהפקת מנהל התיאטרון, עם השחקן המפורסם אלכסנדר מויסי (Moissi) בתפקיד המלט. מויסי התאהב בה, אך ברגנר לא נמשכה אליו. בציריך חבְרה ברגנר גם לקבוצת אמני הדאדא ולחוגים ספרותיים שבהם פגשה את הסופר פרנץ וֶרְפֶל ואת המחזאי פרנק ודקינד והתיידדה עם המשוררת אלזה לסקר-שילר.

פסגת אמנותה כשחקנית תיאטרון בברלין

סוף מלחמת העולם הראשונה מצא אותה באוסטריה, מתלהבת מהזעזועים החברתיים. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית האוסטרית ובימי שלטון המועצות של בלה קון בהונגריה שימשה כבלדרית בין המפקדה הקומוניסטית ההונגרית ובין המנהיגים שישבו בווינה. שיחקה באוסטריה את התפקיד של העלמה יוליה במחזה של סטרינדברג ותפקיד של גבר צעיר יהודי (מוריץ שארף) במחזה של ארנולד צווייג Die Sendung Semaels ("השליחות של סמאל"). הופיעה בהמשך על במות בווינה, מינכן וברלין. בווינה עבדה זמן-מה כמודל בסטודיו של הפסל וילהלם לֵהמברוּק (Lehmbruck), שבתורו נשבה בקסמיה (היה חולה דיכאון, הוא איבד את עצמו לדעת ב-25 במרץ 1919). בשנת 1920 הביא אותה אוטו פאלקנברג (Falckenberg) למינכן. שם קטפה שבחים רבים על משחקה במחזה של הופמנסטאל Der Schwierige ("אדם קשה").

בתפקיד הראשון בקולנוע זכתה בשנת 1922 בסרט Der Evangelimann ("דֶר אוונגלימאן", לפי האופרה של וילהלם קינצל), אך ברגנר פרצה לתודעת הציבור בעקבות גילום דמותה של רוזלינד ב-"כטוב בעיניכם" מאת ויליאם שייקספיר על במת תיאטרון לסינג (Lessingtheater) בברלין, בבימויו של ויקטור ברנובסקי, ובתפקיד הראשי במחזה של ג'ורג' ברנרד שו, "יוהנה הקדושה" (1924) (קיבלה את התפקיד לפי דרישה מפורשת של המחבר). אירוע שרבים זכרו היה השתתפותה בשנת 1929 בהצגה מאת ודקינד, "המרקיז פון קיית" בתיאטרון שאושפילהאוס בז'נדארמנמארקט בברלין.

כוכבת תיאטרון וקולנוע; נדודים בבריטניה, ארצות הברית ובחזרה

החל משנת 1924 שיתפה פעולה עם במאי הקולנוע היהודי פאול צינר (Czinner;‏ 1890–1972), שהיה לבן זוגה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בראשית שנת 1933 נאלצו היא ובעלה, בגלל מוצאם היהודי, לברוח: קודם נמלטו לווינה ואחר כך ללונדון, שם נישאו. ברגנר עברה ללא בעיות את המעבר מראינוע לקולנוע, והצטרכה להסתגל גם למעבר מהשפה הגרמנית לאנגלית, אמנם עם מבטא גרמני בולט.

כבר בשנת 1934 כיכבה בתפקיד יקטרינה הגדולה בסרט של בעלה Catherine the Great, שנאסר להקרנה בגרמניה. תפקיד כגמה ג'ונס בסרט Escape Me Never‏ ("Verlass mich niemals wieder") זיכה אותה במועמדות ראשונה לפרס אוסקר בשנת 1935.

מאנגליה נהגה לשלוח סכומים גדולים של כסף לקרוביה וידידיה הנזקקים, בהם המשורר אלברט אהרנשטיין, שלא הצליח להתפרנס ונשאר כל הזמן תלוי בה מבחינה כלכלית. באפריל 1934 ובאביב 1937 ביקרה עם בעלה בארץ ישראל אולם לא הזכירה את ביקורים אלה בזיכרונותיה. ב-1937 אף ציין העיתון "דבר" שהופיע בתל אביב כי רכשה וחווה עעם גינה וכרם שנועדה לשמש לאירוח אמנים מחו"ל.

עם המחזות שבהם שיחקה בלונדון נמנים יצירתו האחרונה של ג'.מ. ברי, "דוד הנער" (The Boy David;‏ 1936), שהמחבר כתב במיוחד בשבילה. באותה שנה הופיעה שוב בתפקיד רוזלינד ב-"כטוב בעיניכם" – הפעם בעיבוד הקולנועי הראשון למחזה שייקספירי שנעשה בבריטניה. הפרטנר שלה בתפקיד אורלנדו היה לורנס אוליבייה. הסרט לא נחשב הצלחה, וכמה מבקרי קולנוע מצאו פגם במבטאה הזר.

בשנת 1940 היגרו בני הזוג לארצות הברית וניסו את מזלם בהוליווד. אולם סרטם Paris Calling ("טלפון מפריז"; 1941) לא זכה בהצלחה המצופה. לאחריו שבה ברגנר אל במות התיאטרון ועבדה עד סוף מלחמת העולם השנייה בתיאטרון הגולים הגרמנים "Players from Abroad " בניו יורק.

אחרי המלחמה

בשנת 1946 שיחקה בתפקיד הדוכסית מאמאלפי במחזה בעל אותו השם מאת ג'ון ובסטר. בחורף 1949 הגיעה לסיור במדינת ישראל הצעירה לפי השמנת תיארטון האוהל. הייתה אמורה להישאר שבועיים לצורך שבעה ערבי הקראה פומבית אולם לבסוף שהייתה נמשכה שלושה חודשים, שבהם הופיעה 70 פעמים בכל רחבי הארץ. היא תרמה את הכנסותיה מחלק מהמופעים למטרות צדקה, לרבות בניית מוסדות לילדים מהגרים ולשיקום חיילים נכים. אפילו שיחקה בפני חיילים פצועים ונכים. על אף מחסומי השפה הצליחה להרשים אותם באישיותה ובאמנותה. בשנת 1950 חזרה לאנגליה. ב-1954 ביקרה בגרמניה המערבית, וחזרה לשחק בה בהצלחה בתיאטרון ובקולנוע. היא זכתה להצלחה גדולה במיוחד כששיחקה במחזה של ג'רום קילטי (Kilty) "שקרן יקר" (בגרמנית: Geliebter Lügner), שהתבסס על חילופי המכתבים בין ג'ורג' ברנרד שו ובין השחקנית פטריק קמפבל (Mrs. Patrick Campbell).

בגרנר ביקרה גם בישראל עם ערבי קריאה בתנ"ך באנגלית, גרמנית ועברית. אחרי שנת 1961 שבה גם למסכי הקולנוע. בשנת 1973 כיכבה בסרט "הולך הרגל" (Der Fußgänger) בבימוי של מקסימיליאן של האוסטרי, לצדם של פגי אשקרופט, קתה האק (Haack), ליל דאגובר (Dagover) ופרנסואז רוזה (Rosay). הסרט היה מועמד לאוסקר וזכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1974.

בשנת 1970 התנסתה גם בבימוי, וכעבור שלוש שנים פרשה מהבמה, שנה אחרי מות בעלה, פאול צינר. בגרמניה הוענק לה פרס שילר מטעם העיר מנהיים, כשהיא השחקן הראשון שקיבלה אותו. בשנת 1962 קיבלה בוונציה את הגביע ע"ש אלאונורה דוזה.

בשנות ה-80 דנה עם קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי באפשרות לחזור לווינה, אבל התוכנית לא יצאה לפועל. אליזבט ברגנר נפטרה בלונדון ב-12 במאי 1986, בגיל 88. אפרה נקבר בקרמטוריום ובמאוזולאום גולדרס גרין.

פרסים ואותות כבוד

• 1962 – פרס שילר, מטעם העיר מנהיים
• 1979 – הפרס ע"ש ארנסט לוביטש
• 1980 – צלב ההצטיינות במדעים ואמנויות של הרפובליקה האוסטרית
• 1982 – הגביע ע"ש אלאונורה דוזה (בוונציה)
• 1985 – חברת כבוד של תיאטרון "דויטשתיאטר" בברלין (אז ברלין המזרחית)

זיכרונותיה

• Bewundert viel und viel gescholten: Elisabeth Bergners unordentliche Erinnerungen, München: Bertelsmann, 1978. ("הרבה נערצת ולא מעט מושמצת: זכרונותיה המקוטעים של אליזבת ברגנר")

פילמוגרפיה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• 1923: Der Evangelimann
• 1924: Nju "ניו"
• 1926: Der Geiger von Florenz הכנר מפירנצה
• 1927: Liebe / Die Herzogin von Langeais "אהבה - הדוכסית דה לאנז'ה"
• 1928: Doña Juana
• 1929: Fräulein Else "העלמה אלזה"
• 1931: Ariane "אריאנה"
• 1932: Der träumende Mund
• 1934: Katharina die Große (Catherine the Great) "יקטרינה הגדולה"
• 1935: Verlaß mich nie wieder (Escape me never)
• 1936: Wie es euch gefällt (As You Like It) "כטוב בעיניכם"
• 1937: Dreaming Lips "שפתיים חולמות"
• 1939: Träumende Augen (Stolen Live)
• 1941: Paris Calling "טלפון מפריז"
• 1958: Stunde der Wahrheit "שעת האמת"
• 1962: Die glücklichen Jahre der Thorwalds השנים המאושרות של תורוולד
• 1963: "שקרן יקר" - בטלוויזיה
• 1968: - סדרת הטלוויזיה "המגע של ונוס" A Touch of Venus) הפרק The Jewish Wife - "בת הזוג היהודיה"
• 1970: Der Todesschrei der Hexen "זעקת המכשפות" (Cry of the Banshee)
• 1970: In Good King Charle's Golden Days "בתור הזהב של המלך הטוב צ'ארלס"
• 1970: Der Kurier des Zaren "שליח הצאר"
• 1971: סדרת הטלוויזיה Take three Girls
• 1973: Der Fußgänger "הולך הרגל"
• 1975:Nachdienst "תורנות לילה" - תוכנית טלוויזיה
• 1978: Der Pfingstausflug הנסיעה בפנטקוסט
• 1982: Feine Gesellschaft - Beschränkte Haftung
• 1982: Der Garten סרט טלוויזיה
• 1983: סדרת הטלוויזיה Angelo und Luzy "אנג'לו ולוצי"

הנצחה

• פארק על יד רחוב שילדהורן באזור שטגליץ בברלין נקרא על שמה – עוד בחייה;
• רחוב ביפו נושא את שמה;
• בשנת 2000 קיבל רחוב ברובע היצינג (רובע 13) בווינה את השם "דרך אליזבת ברגנר" (Elisabeth-Bergner-Weg)
• ב-12 במאי 2016 הוצבה לוח לזכרה בכניסה לבית שבו התגוררה בשנים 1925–1933 בדרך פאראדיי 15 בברלין, דאהלם.

לקריאה נוספת

• Klaus Völker (Herausgeber, Akademie der Künste Berlin), Elisabeth Bergner: das Leben einer Schauspielerin: ganz und doch immer unvollendet, Berlin: Edition Hentrich, 1990 (Beiträge zu Theater, Film und Fernsehen aus dem Institut für Theaterwissenschaften der Freien Universität Berlin; Bd. 4).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליזבת ברגנר בוויקישיתוף

• אלפי פראכט-ירנס (Elfi Pracht-Jörns), אליזבת ברגנר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אליזבת ברגנר מתראיינת ב-1971 לרגל מלאת 80 שנה מאז הולדתו של הטנור המנוח ריכרד טאובר, סרטון באתר יוטיוב
• סרטון קצר עם קטע קצר מתוך ריאיון עם אליזבת ברגנר
• מידע על אליזבת ברגנר בקטלוג הספרייה הלאומית
• אליזאבט ברגנר במסיבה בבית "דבר", דבר, 18 בדצמבר 1949
• עפרה אליגון, אליזבט ברגנר, דבר, 23 בדצמבר 1949
• אליזבת ברגנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אליזבת ברגנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אליזבת ברגנר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אליזבת ברגנר, באתר AllMovie (באנגלית)
• אליזבת ברגנר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• אליזבת ברגנר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אליזבת ברגנר, באתר Discogs (באנגלית)
• אליזבת ברגנר (1897-1982), דף שער בספרייה הלאומית