איטליה במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| נבחרת הכדורגל של איטליה באולימפיאדת סטוקהולם (1912) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | ITA | |||||
| שם | הוועד האולימפי האיטלקי הלאומי | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
איטליה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אתונה (1896), ומאז נעדרה מהם פעם אחת בלבד (אולימפיאדת סנט לואיס (1904)). כן השתתפה איטליה בכל אולימפיאדות החורף.
במהלך השנים צברו הספורטאים האיטלקים במשחקי הקיץ 616 מדליות, מהן 215 מדליות זהב, והיא מדורגת במקום השישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה, צרפת וסין. הענפים בהם הושגו המספר הרב ביותר של מדליות הם סיף (131 מדליות, מהן 49 מדליות זהב; איטליה מדורגת במקום הראשון בטבלת המדליות המצטברת של ענף זה), רכיבת אופניים (63 מדליות, מהן 35 מדליות זהב; איטליה מדורגת במקום השני בטבלת המדליות המצטברת של ענף זה, אחרי צרפת) ואתלטיקה (62 מדליות, מהן 21 מדליות זהב). בקליעה מדורגת איטליה במקום הרביעי בטבלת המדליות עם 42 מדליות, אחרי ארצות הברית, סין וברית המועצות.
באולימפיאדות החורף צברו הספורטאים האיטלקים 124 מדליות, מהן 40 מדליות זהב, ואיטליה מדורגת במקום ה-12 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים הבולטים הם סקי אלפיני (32 מדליות, מהן 14 מדליות זהב; איטליה מדורגת במקום החמישי בענף, אחרי אוסטריה, שווייץ, ארצות הברית וצרפת), סקי למרחקים (35 מדליות, מהן 9 מדליות זהב) ולוג' (17 מדליות, מהן 7 מדליות זהב; בענף זה מדורגת איטליה במקום השלישי, אחרי גרמניה וגרמניה המזרחית).
בספירה מצטברת של אולימפיאדות קיץ וחורף, צברו הספורטאים האיטלקים 701 מדליות, מהן 246 מדליות זהב, ואיטליה מדורגת במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, גרמניה ובריטניה.
אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחקי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה אירחה את משחקי הקיץ פעם אחת, באולימפיאדת רומא (1960). רומא הועדפה אז על פני לוזאן, דטרויט, בודפשט, בריסל, מקסיקו סיטי וטוקיו. רומא הייתה אמורה לארח את המשחקים כבר ב-1908, אך התפרצות הר הגעש וזוב ב-1906 שגרמה לנזקים כבדים בעיר נאפולי, הביאה את שלטונות איטליה להעדיף להקצות משאבים לשיקום העיר ולא לאירוח המשחקים, והם נערכו בסופו של דבר בלונדון.
רומא הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים 3 פעמים נוספות: ב-1924, אז נבחרה פריז; ב-1944, אז נבחרה לונדון, אך המשחקים בוטלו במילא בשל מלחמת העולם השנייה; ב-2004, אז דורגה במקום השני, אחרי אתונה. היא גם אחת המועמדות הסופיות לאירוח המשחקים ב-2024
משחקי חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדות החורף נערכו פעמיים על אדמת איטליה: אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) (קורטינה ד'אמפצו הועדפה על פניהן של מונטריאול, קולורדו ספרינגס ולייק פלאסיד) ואולימפיאדת טורינו (2006) (טורינו הועדפה על פני סיון).
קורטינה ד'אמפצו הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים מספר פעמים נוספות. היא הייתה אמורה לארח את אולימפיאדת החורף כבר ב-1944, אך זו בוטלה בשל מלחמת העולם השנייה. היא הגישה את מועמדותה פעם נוספת, לאירוח המשחקים של 1952, אך אוסלו הועדפה על פניה. 32 שנה לאחר שאירחה את המשחקים, הגישה קורטינה ד'אמפצו את מועמדותה ברביעית, לאירוח המשחקים של 1988, אך דורגה במקום השלישי והאחרון, אחרי קלגרי ופאלון. ארבע שנים מאוחר יותר דורגה במקום הרביעי, אחרי אלברוויל, סופיה, פאלון ולילהאמר.
ב-1998 ניסתה את מזלה אאוסטה, אך היא דורגה במקום החמישי והאחרון, אחרי נאגנו, סולט לייק סיטי, אסטרסונד וחאקה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת אתונה (1896)[עריכת קוד מקור | עריכה]
משתתף בודד ייצג את איטליה באולימפיאדת אתונה, הקלע ג'וזפה ריוואבלה, שלא העפיל לשלב הגמר, ואולם הספורטאי האיטלקי המפורסם ביותר במשחקים אלה היה דווקא ספורטאי שכלל לא השתתף בהם. רץ המרתון קרלו אירלודי שאף להשתתף במשחקים, אך התקשה במציאת מימון למסע. אירלודי החליט בסופו של דבר ללכת לאתונה ברגל, ואת עלויות המסע המועטות מימן כתב העת "לה ביצ'יקלטה", בתמורה לסיקורו הבלעדי. הוא צעד ברגל ממילאנו לאתונה במשך 28 ימים, במהלכם אף שבר את ידו, אך משהגיע לאתונה סירבו המארגנים לרשום אותו, בטענה שקיבל בעבר פרס כספי בעבור זכייתו במירוץ מילאנו-ברצלונה, ולכן אין הוא יכול להיחשב כספורטאי חובבני, כפי שנדרש בכללי המשחקים.
אולימפיאדת פריז (1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת פריז (1900) ייצגו את איטליה 11 ספורטאים. רוכב הסוסים ג'ובאני ג'ורג'ו טריסינו היה לאיטלקי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית בתחרות הקפיצה לגובה. טריסינו זכה באותה תחרות גם במקום הרביעי, לאחר שהתחרה עם סוס אחר, וכן זכה במדליית כסף בתחרות הקפיצה למרחק. הסייף אנטוניו קונטה זכה אף הוא במדליית זהב, בתחרות החרב, וסגנו היה איטלו סנטלי.
רוכב האופניים אנריקו ברוסוני ניצח במרוץ הנקודות, והוועד האולימפי האיטלקי רואה בהישגו של ברוסוני חלק מהישגי המשלחת, ואולם תחרות זו לא הוכרה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כתחרות רשמית שנערכה כחלק מהמשחקים.
אולימפיאדת לונדון (1908)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) הייתה האולימפיאדה היחידה ממנה נעדרה איטליה. היא שבה והשתתפה באולימפיאדת לונדון (1908), אותה הייתה אמורה לארח בעצמה, ושלחה 68 ספורטאים.
על אף שהמשלחת הייתה גדולה בהרבה, הישגי המשלחת היו דומים לאלה שהגיעו אליהם בפריז - 4 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, בהן זכו המתעמל אלברטו בראליה (בקרב-רב) והמתאבק אנריקו פורו. נבחרת הסיף בדקר זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה לנבחרת הונגריה וגברה על נבחרות גרמניה ובוהמיה בבית הניחומים. במדליה הרביעית זכה אמיליו לונגי, בריצת 800 מטר.
ספורטאי איטלקי נוסף, רץ המרתון דורנדו פייטרי, נכנס ראשון לסבב הסיום באצטדיון וייט סיטי, אך התמוטט מספר פעמים, ואף רץ בכיוון הלא נכון. מרחק קצר לפני הסיום ניגשו שניים מהמארגנים לסייע לו. הוא חצה בעזרתם ראשון את קו הסיום, אך נפסל בשל כך, והאמריקני ג'וני הייס נקבע כמנצח. אלכסנדרה, נסיכת דנמרק, רעייתו של מלך אנגליה אדוארד השביעי, העניקה לפייטרי גביע מיוחד.
אולימפיאדת סטוקהולם (1912)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סטוקהולם (1912) ייצגו את איטליה 61 ספורטאים, שזכו ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. המתעמל אלברטו בראליה שמר על תוארו בקרב רב, ואף היה שותף לזכייתה של הנבחרת האיטלקית בתחרות הקבוצתית. מתעמל שלישי, אדולפו טונסי, שהיה אף הוא שותף לזכייה הקבוצתית, זכה במדליית הארד בקרב-רב. הסייף נדו נדי זכה במדליית הזהב השלישית, וסגנו היה פייטרו ספצ'אלה. במדליה השישית זכה פרננדו אלטימני, שזכה במקום השלישי בהליכה ל-10 ק"מ.
אולימפיאדת אנטוורפן (1920)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים שייצגו את איטליה באולימפיאדת אנטוורפן (1920) זינק ל-162, ובהם לראשונה גם אישה אחת, הטניסאית רוזטה גליארדי. הספורטאים האיטלקים זכו ב-23 מדליות, בהן 13 מדליות זהב, ואיטליה דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.
הענף הבולט ביותר היה הסיף (6 מדליות, בהן 5 מדליות זהב). המשלחת האיטלקית זכתה בשלוש התחרויות הקבוצתיות, ונדו נדי, שנטל חלק בשלושתן, זכה בשתי מדליות זהב נוספות, בתחרויות הדקר והחרב ובסך הכל ב-5 מדליות זהב, מספר מדליות הזהב הגדול ביותר שזכה בו עד אז ספורטאי כלשהו באולימפיאדה אחת, שיא שנשבר רק לאחר 52 שנים על ידי השחיין מארק ספיץ. אחיו הצעיר של נדי, אלדו, שאף הוא היה שותף לזכייה בשלוש התחרויות הקבוצתיות, זכה גם במדליית כסף בתחרות החרב.
ספורטאי בולט נוסף היה אוגו פריג'ריו, שזכה בשתי מדליות זהב, בהליכה ל-3 ול-10 ק"מ. שני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד, ולריו ארי בריצת מרתון וארנסטו אמברוזיני בריצת 3000 מטר מכשולים. נבחרת ההתעמלות שמרה על תוארה, ואחד מחבריה, ג'ורג'ו זמפורי זכה גם במדליית זהב בקרב-רב האישי. הרוכב תומאזו לקיו די אסאבה זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות, וסגנו היה אלסנדרו ולריו. אטורה קפארטי זכה בשתי מדליות ארד, בתחרות היחידים ובתחרות הקבוצתית בקפיצות. מרים המשקולות פיליפו בוטינו זכה במדליית זהב, ופייטרו ביאנקי זכה במדליית כסף. צמד החותרים עם הגאי זכה במדליית זהב, וצמד חותרים נוסף זכה במדליית כסף. במדליית הזהב האחרונה זכתה נבחרת רוכבי האופניים במרוץ מרדף. ספורטאי נוסף, המתאגרף אדוארדו גרציה זכה במדליית ארד.
אולימפיאדת פריז (1924)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת פריז (1924) השתתפו מאתיים ספורטאים איטלקים, בהם 3 נשים. הם זכו ב-16 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, פינלנד, צרפת ובריטניה.
בהיעדרו של נאדי, פחתו הישגיהם של הסייפים, אך בתחרות החרב שמרה הנבחרת על תוארה. את מקומו של הסיף כענף הבולט ביותר תפס ענף הרמת המשקולות, בו זכו האיטלקים ב-3 מדליות זהב (פיירינו גבטי, קרלו גלימברטי וג'וזפה טונאני). אוגו פריג'ריו שמר על תוארו בהליכה ל-10 ק"מ, ורץ המרתון זכה במדליית כסף בריצת מרתון. נבחרת ההתעמלות זכתה אף היא פעם נוספת במדליית הזהב. פרנצ'סקו מרטינו, שהיה חבר בנבחרת ההתעמלות, זכה במדליית זהב נוספת, בתרגיל הטבעות ואילו ג'ורג'ו זמפורי זכה במדליית הארד בתרגיל המקבילים. במדליית הזהב השמינית זכתה נבחרת רוכבי האופניים, במרוץ מרדף. בחתירה זכו צמד החותרים עם הגאי במדליית כסף ושמיניית החותרים במדליית ארד. הרוכב די אסאבה איבד את תוארו בתחרות הקפיצות, אך זכה במדליית כסף, וכן במדליית ארד עם הנבחרת כולה. ספורטאי נוסף, הטניסאי אומברטו דה מורפורגו, זכה במדליית ארד.
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]
164 ספורטאים איטלקים נטלו חלק באולימפיאדת אמסטרדם (1928), ובהם 18 נשים. הם זכו ב-19 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ושוב דורגו במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, גרמניה, פינלנד ושוודיה.
המתאגרפים היו אלו שבלטו במשחקים אלה בקרב המשלחת האיטלקית, עם 4 מדליות, בהן 3 מדליות זהב (ויטוריו טמניני, קרלו אורלנדי ופיירו טוסקני). הסייפים זכו ב-5 מדליות: נבחרות החרב והדקר זכו במדליות זהב, נבחרת הרומח במדליית כסף, וג'וליו גאודיני ובינו ביני זכו גם במדליית ארד. רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית זהב ורביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד. במדליית הזהב השביעית זכתה, בפעם השלישית ברציפות, נבחרת רוכבי האופניים במירוץ מרדף.
האיטלקיות הראשונות שזכו במדליה אולימפית היו חברות נבחרת ההתעמלות, שזכו במדליית כסף בתרגיל הקבוצתי. עמיתיהם הגברים הגיעו להישג דומה. שניים ממרימי המשקולות שזכו במדליית זהב בפריז, פיירינו גבטי וקרלו גלימברטי, הסתפקו הפעם במדליית כסף, ושני מתאבקים, ג'ובאני גוצי וג'רולאמו קוואליה, זכו במדליות ארד. נבחרת הכדורגל זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת אורוגוואי בחצי הגמר, והביסה את נבחרת מצרים במשחק על המקום השלישי, בתוצאה 3–11.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות רבות צמצמו את משלחותיהן לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), או ויתרו על השתתפותן לגמרי, בשל השפל הגדול. גם המשלחת האיטלקית הייתה קטנה יותר בהיקפה, וכללה 102 ספורטאים, כולם גברים. המשלחת צברה 36 מדליות, 12 מכל סוג, ודורגה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי המארחת, ארצות הברית. דירוג זה הוא דירוג השיא של האיטלקים במשחקים האולימפיים.
המתעמלים זכו ב-7 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, לרבות בתחרות הקבוצתית. המתעמל הבולט ביותר היה רומאו נרי, שזכה, מלבד המדליה הקבוצתית, גם בשתי מדליות זהב אישיות, בתרגיל הקרב-רב ובתרגיל המקבילים. מתעמל נוסף, סאווינו גוליילמטי, זכה במדליית זהב בתרגיל הקפיצות. אומרו בונדי זכה במדליית כסף בסוס הסמוכות, מריו לרטורה זכה במדליית ארד בתרגיל הקרקע וג'ובאני לטואדה בתרגיל הטבעות.
הסייפים זכו ב-8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב - ג'אנקרלו קורנאג'ה-מדיצ'י בחרב וגוסטבו מרצי ברומח. כל שלוש נבחרות הסייפים האיטלקיות זכו במדליות כסף, ג'וליו גאודיני זכה במדליית כסף בחרב ובמדליית ארד ברומח, וקרלו אגוסטוני זכה במדליית ארד בדקר.
רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. במרוץ מרדף זכתה הנבחרת האיטלקית בפעם הרביעית ברציפות, הישג שאף נבחרת לא הצליחה לשחזר מעולם. גם במרוץ אופני כביש זכתה נבחרת איטליה במדליית הזהב, ושניים מחבריה, אטילו פאווזי וגיליילמו סגאטו, זכו בשני המקומות הראשונים בתחרות היחידים. רוכב אופניים נוסף, ברונו פליצארי, זכה במדליית ארד בספרינט.
האתלט לואיג'י בקאלי קבע שיא אולימפי בריצת 1500 מטר (3:51.2 דקות), אוגו פריג'ריו זכה במדליית ארד בהליכה ל-50 ק"מ, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלו, ונבחרת השליחים ל-100X4 מטר זכתה אף היא במדליית ארד. המתאבק ג'ובאני גוצי זכה במדליית זהב, מרצ'לו ניצולה זכה במדליית כסף, וארקולה גלגאטי ומריו גרופיוני זכו במדליות ארד. החותרים זכו בשתי מדליות כסף (במקצה לשמיניות ובמקצה לרביעייה עם הגאי) ובמדליית ארד אחת (רביעייה ללא הגאי). שני מתאגרפים זכו במדליות כסף (ג'ינו רוסי ולואיג'י רובאטי), מרים המשקולות קרלו גלימברטי זכה במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלו, וגסטונה פייריני זכה במדליית ארד.
אולימפיאדת ברלין (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ברלין (1936) השתתפו 182 ספורטאים איטלקים. הם זכו ב-22 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה, ארצות הברית והונגריה.
הסייפים היו הבולטים ביותר במשלחת האיטלקית, לאחר שזכו ב-9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב (מתוך 7 אפשריות). בשתיים מהתחרויות הקבוצתיות, בדקר וברומח, זכתה הנבחרת האיטלקית במדליית זהב, ובחרב זכתה במדליית כסף. ג'וליו גאודיני שהיה חבר בנבחרות הרומח והחרב, זכה גם במדליית זהב ברומח, ופרנקו ריקרדי זכה במדליית הזהב הרביעית, בחרב. סאווריו ראניו וגוסטבו מרצי זכו במדליות כסף וג'ורג'יו בוקינו וג'אנקרלו קורנאג'ה-מדיצ'י זכו במדליות ארד.
האתלטים זכו ב-5 מדליות, מהן מדליית זהב אחת, בה זכתה טרביזונדה ואלה, בריצת 80 מטר משוכות. כך, הייתה לאישה האיטלקייה הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית. נבחרת השליחים ב-100X4 מטרים הגיעה למקום השני, אחרי הנבחרת האמריקאית במסגרתה התחרה ג'סי אוונס, ולפני נבחרת גרמניה. מריו לנצי זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר, ג'ורג'ו אוברווגר זכה במדליית ארד בזריקת דיסקוס, ולואיג'י בקאלי איבד את תוארו בריצת 1500, אך זכה במדליית ארד.
צוות שייטי ה-8 מטר זכה במדליית זהב ראשונה בענף זה. באיגרוף, זכה אולדריקו סרגו במדליית זהב וגאווינו מאטה במדליית כסף. רוכבי האופניים איבדו את תוארם במרוץ מרדף לאחר ארבע זכיות רצופות, והסתפקו במדליית כסף. גם החותרים במקצה השמיניות ובמרצה הרביעיות עם הגאי זכו במדליות כסף. ספורטאי נוסף, סילבנו אבה, זכה במדליית ארד בקרב חמש מודרני, והיה לאיטלקי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף זה.
נבחרת הכדורגל זכתה במדליית זהב לאחר שגברה על נבחרת נורווגיה בחצי הגמר, ועל נבחרת אוסטריה בגמר. שני המשחקים הסתיימו בתוצאה 1–2, לאחר הארכה. שחקן הנבחרת אניבאלה פרוסי, היה למלך השערים של הטורניר, לאחר שהבקיע שבעה שערים, ובהם שני השערים במשחק הגמר והשער המכריע בחצי הגמר.
אולימפיאדת לונדון (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדה הראשונה שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה נאסרה השתתפותן שתיים מתוך שלוש מדינות הציר, גרמניה ויפן, אך איטליה, שנכנעה לבעלות הברית ב-1943, כשנתיים לפני תום המלחמה, השתתפה במשחקים. 182 ספורטאים איטלקים השתתפו במשחקים, והם זכו ב-27 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. הישג זה הקנה לאיטליה את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שוודיה, צרפת והונגריה.
הסייפים זכו ב-6 מדליות מהן מדליית זהב אחת, בה זכה לואיג'י קנטונה, בדקר. שלוש נבחרות הסיף זכו במדליות כסף, וינצ'נזו פינטון זכה במדליית כסף בחרב ואדוארדו מנג'רוטי זכה במדליית ארד בדקר.
האתלטים זכו ב-5 מדליות. אדולפו קונסוליני וג'וזפה טוזי דורגו בשני המקומות הראשונים בזריקת דיסקוס, אדרה קורדיאלה זכתה אף היא במדליית כסף בזריקת דיסקוס, אמליה פיצ'יני זכתה במדליית כסף בהדיפת כדור ברזל ונבחרת השליחים ב-100X4 מטרים זכתה במדליית ארד.
גם המתאגרפים זכו ב-5 מדליות: ארנסטו פורמנטי בזהב, ספרטקו בנדינלי וג'ובאני צודאס בכסף ואלסנדרו ד'אוטביו ואיוואנו פונטנה בארד. החותרים זכו ב-4 מדליות: רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית זהב, צמד החותרים עם הגאי במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו רומולו קטסטה וצמד החותרים ללא הגאי. רוכבי האופניים רנאטו פארונה ופרדיננדו טרוצי זכו במדליית זהב באופני טנדם, מריו גלה זכה במדליית זהב בספרינט, והנבחרת במרוץ מרדף זכתה במדליית כסף. המתאבק פייטרו לומברדי זכה במדליית זהב וחבריו גידו פנטוני וארקולה גלגאטי זכו במדליות ארד. לגלגאטי הייתה זו מדליית ארד שנייה, לאחר שרשם הישג דומה 16 שנים קודם לכן, באולימפיאדת לוס אנג'לס.
נבחרת הכדורמים זכתה במקום הראשון, לאחר שניצחה בשלושת המשחקים בבית הגמר את נבחרות בלגיה, הולנד והונגריה. נבחרת הכדורגל הביסה בסיבוב הראשון את נבחרת ארצות הברית בתוצאה 0–9, אך הפסידה לנבחרת דנמרק ברבע הגמר בתוצאה 3–5.
אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]
227 ספורטאים איטלקים השתתפו באולימפיאדת הלסינקי (1952). הם זכו ב-21 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, הונגריה ושוודיה.
הענף הבולט היה הסיף (8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב). בתחרויות הקבוצתיות זכו סייפי הדקר במדליית הזהב, וסייפי הרומח והחרב במדליית הכסף. אדוארדו מנג'רוטי, שהייתה לו זו האולימפיאדה השלישית, לאחר ש-16 שנה קודם לכן כבר השתתף, בגיל 17, באולימפיאדת ברלין, זכה גם במדליית זהב בדקר ובמדליית כסף ברומח. אירנה קמבר הייתה לסייפת האיטלקייה הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שניצחה בתחרות הרומח.
לאחר שתי זכיות רצופות במדליית כסף, שוב זכתה נבחרת איטליה במדליית הזהב במרוץ המרדף, וכן במדליית כסף במרוץ אופני כביש. אנצו סאקי זכה במדליית זהב במרוץ הספרינט, מרינו מורטיני זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון ואנטוניו מספס וצ'זארה פינרלו זכו במדליית ארד במרוץ אופני טנדם. המתאגרף אאורליאנו בולונזי (אנ') זכה במדליית זהב, סרג'ו קפרארי במדליית כסף וברונו ויזינטין במדליית ארד. באתלטיקה, קבע ג'וזפה דורדוני שיא אולימפי בהליכה ל-50 ק"מ (4:28.07.8 שעות), ואדולפו קונזוליני זכה במדליית כסף בזריקת דיסקוס. שייטי הסטאר ניקולו רודה ואגוסטינו סטרואלינו זכו במדליית זהב והמתאבק איגנציו פברה זכה במדליית כסף.
נבחרת הכדורמים איבדה את תוארה, אך זכתה במדליית ארד, לאחר שבבית הגמר הפסידה לנבחרות הונגריה ויוגוסלביה וגברה על נבחרת ארצות הברית.
אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים האיטלקים שהשתתפו באולימפיאדת מלבורן (1956) ירד ל-134, אך ההישגים דווקא עלו, ל-25 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. בפעם השלישית ברציפות דורגה איטליה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, ארצות הברית, אוסטרליה והונגריה.
גם במשחקים אלה היה הסיף הענף הבולט (7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב). נבחרות הדקר והרומח זכו במדליית זהב, וכל שלושת זוכי המדליות בדקר ליחידים היו איטלקים: קרלו פאווזי, ג'וזפה דלפינו ואדוארדו מנג'רוטי.
רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. לאנדרו פאגין זכה הן במדליית זהב אישית במרוץ נגד השעון, והיה שותף גם לזכייה הקבוצתית בתחרות המקבילה לנבחרות. ארקולה בלדיני זכה במדליית הזהב השלישית, במרוץ אופני כביש, גיליילמו פזנטי זכה במדליית כסף בספרינט וצ'זארה פינארלו וג'וזפה אוניה זכו במדליית ארד במרוץ אופני טנדם.
הקלע גליאנו רוסיני זכה במדליית הזהב בטראפ (ענף של ירי בצלחות חרס), ואלסנדרו צ'יצ'רי זכה במדליית הארד. במדליית הזהב השמינית זכתה רביעיית החותרים עם הגאי. נבחרת הרכיבה זכתה במדליית כסף בתחרות הקפיצות, ושניים מחבריה, האחים ריימונדו ופיירו ד'אינצאו, זכו במדליות הכסף והארד בתחרות היחידים. המתאגרף פרנקו ננצ'י זכה במדליית כסף, וג'אקומו בוצאנו זכה במדליית ארד. להישגים דומים הגיעו המתאבקים, לאחר שאיגנציו פברה זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ואדלמו בולגרלי זכה במדליית ארד. צוות שייטי הסטאר, רודה וסטראולינו, איבדו את תוארם, אך זכו במדליית כסף, ושני מרימי משקולות, ארמנו פיניאטי ואלברטו פיגאיאני, זכו במדליות ארד. נבחרת הכדורמים סיימה במקום הרביעי, לאחר שדורגה בבית הגמר לאחר נבחרות הונגריה, יוגוסלביה וברית המועצות.
אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת הקיץ היחידה אותה אירחה, שלחה איטליה את המשלחת הגדולה בתולדותיה עד אז, בת 275 ספורטאים. הם זכו ב-36 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות וארצות הברית.
רוכבי האופניים הגיעו להישגים הרבים ביותר בקרב המשלחת האיטלקית - 7 מדליות, מהן 5 מדליות זהב (מתוך 6 אפשריות). סנטה גאיארדוני זכה בשתיים ממדליות הזהב, במרוץ נגד השעון ובמרוץ הספרינט, שבו זכה ולנטינו גספרלה במדליית הארד. ג'וזפה בגטו וסרג'ו ביאנקטו זכו במדליית הזהב במרוץ אופני טנדם, וגם בשתי התחרויות הקבוצתיות, במרוץ נגד השעון ובמרוץ מרדף, ניצחו הרוכבים האיטלקים. בתחרות היחידה שבה לא ניצח רוכב אופניים איטלקי, מרוץ אופני כביש, זכה ליביו טראפה במדליית כסף.
מבין עשרת המתאגרפים האיטלקים שהתחרו ברומא, שבעה זכו במדליות: פרנצ'סקו מוסו, ג'ובאני בנוונוטי ופרנצ'סקו דה פיקולי זכו במדליות זהב, פרימו זמפריני, סנדרו לופופולו וכרמלו בוסי במדליות כסף, וג'וליו סראודי במדליית ארד.
הסייפים האיטלקים זכו בשש מדליות. ג'וזפה דלפינו זכה בשתי מדליות זהב, בתחרויות הדקר ליחידים ולנבחרות, נבחרת הגברים ברומח זכתה במדליית כסף ונבחרת הנשים ברומח ונבחרת הגברים בחרב זכו במדליות ארד. ולדימירו קלארזה זכה במדליית ארד נוספת, בתחרות החרב ליחידים. אדוארדו מנג'רוטי, שהתחרה במסגרת נבחרות הדקר והרומח, זכה במדליה האולימפית ה-13 והאחרונה שלו, בגיל 41 ובכך הפך באותה העת לספורטאי המעוטר ביותר בכל הזמנים במשחקים האולימפיים, לאחר ששבר את שיאו של האתלט פאבו נורמי מפינלנד, שצבר 12 מדליות עד אולימפיאדת אמסטרדם (1928).
האתלט ליביו ברוטי השווה את שיא העולם בריצת 200 מטר (20.5 שניות) כשזכה במדליית הזהב. שני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: אבדון פאמיץ' בהליכה ל-50 ק"מ וג'וזפינה לאונה בריצת 100 מטר.
האחים הרוכבים ריימונדו ופיירו ד'אינצאו שוב דורגו זה אח זה בתחרות הקפיצות, אך שיפרו את דירוגם ביחס למלבורן, וזכו במדליות הזהב והכסף. הנבחרת כולה, בה היו חברים, זכתה במדליית ארד. נבחרת הגברים בהתעמלות זכתה במדליית ארד, ושניים מחבריה זכו במדליות אישיות: ג'ובאני קרמינוצ'י זכה במדליית כסף במקבילים ופרנקו מניקלי זכה במדליית ארד בתרגיל הקרקע. רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית כסף ואילו רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית ארד. חותרי הקאנו אלדו דצי ופרנצ'סקו לה מאקיה זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. הקלע גליאנו רוסיני זכה אף הוא במדליית כסף, לאחר שאיבד את תוארו בטראפ. מרים המשקולות סבסטיאנו מנירוני וצוות שייטי הדרגון זכו במדליות ארד.
נבחרת הכדורמים זכתה במקום הראשון, לאחר שהקדימה את נבחרות ברית המועצות, הונגריה ויוגוסלביה בבית הגמר. נבחרות הכדורסל והכדורגל סיימו שתיהן במקום הרביעי: נבחרת הכדורסל לאחר שהפסידה בשלושת משחקי בית הגמר, לנבחרות ארצות הברית, ברית המועצות וברזיל, ונבחרת הכדורגל לאחר שסיימה בתיקו את משחק חצי הגמר מול נבחרת יוגוסלביה, הפסידה בהטלת מטבע את הכרטיס לגמר, ובסופו של דבר הפסידה לנבחרת הונגריה במשחק על המקום השלישי.
-
שישה מבין שבעה המתאגרפים האיטלקים שזכו במדליות ברומא. מימין: פרנצ'סקו דה פיקולי, כרמלו בוסי, נינו בנוונוטי, סנדרו לופופולו, פרנצ'סקו מוסו ופרימו זמפריני -
סייפי הדקר האיטלקים שזכו במדליית זהב ברומא. מימין: אדוארדו מנג'רוטי, אלברטו פלגרינו, ג'וזפה דלפינו וקרלו פאווזי -
ליביו ברוטי חוצה את קו הגמר בריצת 200 מטר ברומא -
רוכב האופניים סנטה גאיארדוני עם אחת משתי מדליות הזהב בהן זכה ברומא
אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]
171 ספורטאים איטלקים השתתפו באולימפיאדת טוקיו (1964), והם זכו ב-27 מדליות, מהן 10 מדליות זהב. בסיום המשחקים דורגה איטליה במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, יפן והמשלחת הכלל-גרמנית.
רוכבי האופניים בלטו גם בטוקיו, כשזכו ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ג'ובאני פטנלה זכה במדליית זהב במירוץ הספרינט ובמדליית כסף במירוץ נגד השעון. סרג'ו ביאנקטו זכה במדליית זהב במירוץ אופני טנדם (יחד עם אנג'לו דמיאנו) ובמדליית כסף במירוץ הספרינט. מריו צאנין זכה במדליית הזהב השלישית, במירוץ אופני כביש, ג'ורג'ו אורסי זכה במדליית כסף במרוץ מרדף, והנבחרות האיטלקיות במרוץ מרדף ובמרוץ נגד השעון זכו אף הן במדליות כסף.
המתאגרפים פרננדו אצורי וקוזימו פינטו זכו במדליות זהב, ושלושה מתאגרפים נוספים זכו במדליות ארד: סילביו ברטיני, פרנקו ואלה וג'וזפה רוס. הרוכב מאורו קקולי זכה בשתי מדליות זהב, אישית וקבוצתית, ובתחרות הקפיצות זכתה הנבחרת האיטלקית במדליית ארד. המתעמל פרנקו מניקלי זכה בשלוש מדליות: מדליית זהב בתרגיל הקרקע, מדליית כסף בטבעות ומדליית ארד במקבילים. בנוסף, סיים במקום החמישי בקרב-רב ובמקום השביעי במתח. ספורטאי נוסף שזכה במדליית זהב היה הקלע אניו מטרלי, בטראפ.
אבדון פמיק קבע שיא אולימפי חדש בהליכה ל-50 ק"מ (4:11.12.4 שעות) וסלבטורה מוראלה זכה במדליית ארד בריצת 400 מטר משוכות. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו בטוקיו: אדי אוטוז (מקום רביעי בריצת 110 מטר משוכות), ליביו ברוטי (מקום חמישי בריצת 200 מטר), רוברטו פרינולי (מקום שישי בריצת 400 מטר משוכות), ג'ובאני קורנאצ'יה (מקום שביעי בריצת 110 מטר משוכות), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום שביעי), סרג'ו אוטולינה (מקום שמיני בריצת 200 מטר) וג'ורג'ו מאצה (מקום שמיני בריצת 110 מטר משוכות).
לראשונה מאז אולימפיאדת לונדון (1908), אף סייף איטלקי לא זכה במדליית זהב אולימפית. נבחרות הגברים בדקר ובחרב זכו במדליות כסף, ואנטונלה ראניו זכתה במדליית ארד ברומח. בחתירה, זכתה רביעיית החותרים עם הגאי במדליית כסף, ובמדליית כסף נוספת זכה קלאוס דיביאזי, בקפיצה למים מ-10 מטרים.
נבחרת הכדורמים דורגה במקום הרביעי בבית הגמר, אחרי נבחרות הונגריה, יוגוסלביה וברית המועצות. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי, ואילו נבחרת הכדורגל הגיעה למשחקים אך לא השתתפה בהם, מאחר שכללה ספורטאים שאינם חובבים.
-
המתעמל פרנקו מניקלי עם שתיים מתוך שלוש המדליות בהן זכה בטוקיו -
רוכבי האופניים סרג'ו ביאנקטו ואנג'לו דמיאנו עם מדליות הזהב בהן זכו במרוץ אופני טנדם -
הקלע אניו מטרלי, שזכה במדליית זהב בטוקיו
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) השתתפו 171 ספורטאים איטלקים, אך הישגיהם ירדו ל-16 מדליות, מהן 3 מדליות זהב בלבד. הייתה זו התוצאה הנמוכה ביותר שהשיגה המשלחת האיטלקית מזה 56 שנה, והיא דורגה במקום ה-13 בטבלת המדליות.
רוכב האופניים פיירפרנקו ויאנלי זכה במדליית זהב במירוץ אופני כביש והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הארד במרוץ נגד השעון. רוכב אופניים נוסף, ג'ורדנו טוריני זכה במדליית כסף בספרינט, ובמרוץ מרדף זכתה הנבחרת האיטלקית במדליית ארד. הקופץ למים קלאוס דיביאזי זכה במדליית זהב בקפיצה מ-10 מטרים ובמדליית כסף בקפיצה משלושה מטרים. במדליית הזהב השלישית זכו החותרים במקצה לצמד עם הגאי. רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד. בסיף, זכתה נבחרת הגברים בחרב במדליית כסף, והסייף ג'נלואיג'י סקארו זכה במדליית ארד בדקר. הקלע רומאנו גרניאני זכה במדליית כסף בסקיט, המתאגרף ג'ורג'ו במביני זכה במדליית ארד וכך גם שייטי הסטאר פרנקו קוואלו וקמילו גרגאנו.
שני אתלטים איטלקים זכו במדליות ארד, אדי אוטוז בריצת 110 מטר משוכות וג'וזפה ג'נטילה בקפיצה משולשת. בשלב המוקדמות, קבע ג'נטילה שיא עולם חדש (17.10 מטר). הוא שיפר את תוצאתו בשלב הגמר (17.22 מטר), אך לאחר מכן עברו אותו הברזילאי נלסון פרודנסיו והסובייטי ויקטור סנייב. אתלטים נוספים שבלטו במקסיקו סיטי כללו את ויטוריו ויזיני (מקום שישי בהליכה ל-50 ק"מ), ג'אקומו קרוזה (מקום שישי בקפיצה לגובה), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום שביעי), נבחרת השליחים ב-400X4 מטר (מקום שביעי) ורוברטו פרינולי (מקום שמיני בריצת 400 מטר משוכות).
נבחרת הכדורמים סיימה את בית המוקדמות במקום הראשון ללא הפסד, אך הפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברית המועצות ובמשחק על המקום השלישי לנבחרת הונגריה. נבחרת הכדורסל סיימה במקום השמיני.
אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים האיטלקים שהשתתפו באולימפיאדת מינכן (1972) עלה ל-224. הם זכו ב-18 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות.
הסייפים שבו לזכות בתארים אולימפיים: נבחרת הגברים זכתה במקום הראשון בתחרות החרב, ואנטונלה רניו-לונצי זכתה בתחרות הרומח. קלאוס דיביאזי שמר על תוארו בקפיצה למים מ-10 מטרים, וקופץ נוסף, ג'ורג'ו קניוטו, זכה במדליית כסף בקפיצה מ-3 ממטר ובמדליית ארד בקפיצה מ-10 מטר. הקלע אנג'לו סקלצונה זכה במדליית זהב בטראפ, וסילבנו בזאני זכה במדליית ארד.
הרוכב גרציאנו מנצ'ינלי זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות ובמדליית ארד בתחרות הקפיצות הקבוצתית. בין שותפיו לזכייה היו גם האחים פיירו וריימונדו ד'אינצאו, שהייתה זו להם המדליה האולימפית השישית מאז 1956. רוכב נוסף, אלסנדרו ארג'נטון, זכה במדליית כסף.
השחיינית נובלה קליגאריס זכתה במדליות ראשונות לזכותה של איטליה בענף השחייה: מדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי ומדליות ארד במשחים ל-800 מטר חופשי ול-400 מטר מעורב אישי. המתאבקים ג'וזפה בוניאני וג'אן מטאו רנצי זכו במדליות ארד, וכך גם מרים המשקולות אנסלמו סילבינו.
שני אתלטים זכו במדליות ארד: פייטרו מנאה בריצת 200 מטר ופאולה פיני בריצת 1500 מטר. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו במינכן: שרה סימיוני (מקום שישי בקפיצה לגובה), ויטוריו ויזיני (מקום שביעי בהליכה ל-50 ק"מ ומקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ), רוברטו פרינולי (מקום שביעי בריצת 400 מטר משוכות) ונבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום שמיני).
נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהובסה בחצי הגמר בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 38–68, ונוצחה במשחק על המקום השלישי בידי נבחרת קובה בתוצאה 65–66. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השישי.
אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת מונטריאול (1976) השתתפו 221 ספורטאים איטלקים. קלאוס דיביאזי זכה לשאת את דגל איטליה בטקס הפתיחה. הישגיהם ירדו לעומת המשחקים הקודמים, והם סיימו עם 13 מדליות, מהן שתי מדליות זהב בלבד. בסיום המשחקים דורגו במקום ה-14.
הסייף פביו דל צוטו זכה במדליית זהב ברומח ובמדליית כסף עם הנבחרת ברומח. גם בחרב זכתה הנבחרת במדליית כסף, ומריה קולינו זכתה אף היא במדליית כסף ברומח. קלאוס דיביאזי זכה בתואר אולימפי שלישי ברציפות ובכך היה לקופץ המים הראשון והיחידי בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים שזכה להישג זה. קופץ נוסף, ג'ורג'ו קניוטו, זכה במדליית כסף בקפיצה מ-3 מטרים.
רוכב האופניים ג'וזפה מרטינלי זכה במדליית כסף במרוץ אופני כביש, והקלעים רוברטו פראריס ואובלדסקו באלדי זכו במדליות ארד (באקדח אש מהירה ובטראפ, בהתאמה). בשני ענפים הושגו מדליות ראשונות: קשתות (ג'אנקרלו פרארי) וג'ודו (פליצ'ה מריאני). שניהם זכו במדליות ארד.
שרה סימיוני זכתה במדליית כסף בקפיצה לגובה, והייתה האתלטית האיטלקייה היחידה שזכתה במדליה אולימפית במינכן. אתלטים בולטים נוספים כללו את רודולפו ברגמו (מקום שישי בקפיצה לגובה), ארמנדו צנבלדו (מקום שישי בהליכה ל-20 ק"מ), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום שישי), קרלו גריפו (מקום שמיני בריצת 800 מטר) וויטוריו ויזיני (מקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ).
נבחרת הכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שדורגה במקום השני בבית הגמר, אחרי הונגריה. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי ונבחרת הכדורעף סיימה במקום השמיני.
אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה למדינות מערביות רבות, לא הצטרפה איטליה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אלא הביעה את מחאתה בכך שספורטאיה לא התחרו תחת דגל הלאום אלא תחת הדגל האולימפי, וכשזכו במקומות הראשונים, לא נוגן ההמנון האיטלקי, אלא ההמנון האולימפי. 173 ספורטאים איטלקים השתתפו במשחקים. הם זכו ב-15 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, בולגריה וקובה.
הענף הבולט ביותר היה אתלטיקה (4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב). מאוריציו דמילנו קבע שיא אולימפי בהליכה ל-20 ק"מ (1:23:35.5 שעות), שרה סימיוני הגיעה להישג דומה בקפיצה לגובה (1.97 מ') ובמדליית הזהב השלישית זכה פייטרו מנאה, בריצת 200 מטר. במדליה הרביעית, מדליית ארד, זכתה נבחרת השליחים ל-400X4 מטר, שגם במסגרתה התחרה מנאה. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו במוסקבה כללו את גבריאלה דוריו (מקום רביעי בריצת 1500 מטר ומקום שמיני בריצת 800 מטר), ויטוריו פונטנלה (מקום חמישי בריצת 1500 מטר), ג'וזפה ג'רבי (מקום שישי בריצת 3000 מטר מכשולים), ג'מפאולו אורלנדו (מקום שביעי ביידוי פטיש) ומאסימו מניאני (מקום שמיני במרתון).
חמש מדליות הזהב האחרות הושגו בחמישה ענפים שונים: המתאגרף פטריציו אוליבה, הקלע לוצ'אנו ג'ובאנטי (בטראפ), הג'ודוקא אציו גמבה (האלוף האולימפי האיטלקי הראשון בענף זה), המתאבק קלאודיו פוליו, והרוכב פדריקו רומן, שזכה גם במדליית כסף בתחרות הקבוצתית. נבחרת הסייפים זכתה במדליית כסף בחרב, הקשת ג'נקרלו פרארי זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, ג'ורג'ו קניוטו זכה במדליית ארד בקפיצה למים מ-3 מטרים ושייטי הסטאר ג'ורג'ו גורלה ואלפיו פראבוני זכו אף הם במדליית ארד.
נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחק דינו מנגין, זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת יוגוסלביה. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השמיני ונבחרת הכדורעף במקום התשיעי.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר שיא של 289 ספורטאים ייצג את איטליה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). הם זכו ב-32 מדליות, מהן 14 מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, רומניה, גרמניה המערבית וסין.
שני הענפים הבולטים ביותר היו אתלטיקה וסיף, בכל אחד מהם זכו האיטלקים ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. האתלטים שזכו במדליות זהב היו אלברטו קובה בריצת 10000 מטר, אלסנדרו אנדריי בהדיפת כדור ברזל וגבריאלה דוריו בריצת 1500 מטר. דוריו גם סיימה במקום הרביעי בריצת 800 מטר. שרה סימיוני, שנשאה את הדגל האיטלקי בטקס הפתיחה של המשחקים, איבדה את תוארה והסתפקה במדליית כסף. שלושה אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: מאוריציו דמילנו בהליכה ל-20 ק"מ, סנדרו בלוצ'י בהליכה ל-50 ק"מ וג'ובאני אוונג'ליסטי בקפיצה לרוחק. אתלטים בולטים נוספים כללו את סלבטורה אנטיבו (מקום רביעי בריצת 10000 מטר), אורלנדו ביאנקיני (מקום רביעי ביידוי פטיש), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום רביעי), רפאלו דוקסקי (מקום חמישי בהליכה ל-50 ק"מ), קרלו מטיולי (מקום חמישי בהליכה ל-20 ק"מ), דונאטו סאביה (מקום חמישי בריצת 800 מטר), נבחרת השליחים ב-400X4 מטר (מקום חמישי), מרקו מונטלקיצ'י (מקום שישי בהדיפת כדור ברזל), נבחרת השליחות ב-400X4 מטר (מקום שישי), פייטרו מנאה (מקום שביעי בריצת 200 מטר), לוצ'אנו צרביני (מקום שביעי בזריקת דיסקוס) ומאורו בארלה (מקום שמיני בקפיצה במוט). ג'אמפאולו אורלנדו דורג תחילה במקום הרביעי ביידוי פטיש, אך לאחר מכן נפסל, משנמצא כי נטל חומרים אסורים.
הסייף מאורו נומה זכה בשתי מדליות זהב ברומח, בטורניר היחידים ובטורניר הקבוצתי. חברו לנבחרת, סטפנו צ'ריוני, זכה במדליית ארד בטורניר היחידים. סייף נוסף, מרקו מרין, זכה במדליית זהב עם נבחרת החרב, ובמדליית כסף בטורניר היחידים. נבחרת הדקר זכתה במדליית ארד, והסייפת דורינה וקארוני זכתה אף היא במדליית ארד, ברומח.
דניאלה מסאלה היה לאלוף האולימפי האיטלקי הראשון בקרב חמש מודרני. קרלו מסולו זכה במדליית הארד, והישגיהם הבטיחו לנבחרת האיטלקית את מדליית הזהב בדירוג הקבוצתי. חמישה מתאגרפים איטלקים זכו במדליות: מאוריציו סטקה זכה במדליית זהב, פרנצ'סקו דמיאני וסלבטורה טודיסקו זכו במדליות כסף ולוצ'אנו ברונו ואנג'לו מוזונה זכו במדליות ארד. בקליעה, שמר לוצ'אנו ג'ובאנטי על תוארו בטראפ. אדית גופלר זכתה במדליית כסף בירי ברובה אוויר ולוקה סקריבאני רוסי זכה במדליית ארד בסקיט. ארבע מדליות זהב נוספות הושגו על ידי מרים המשקולות נורברטו אוברבורגר, המתאבק וינצ'נצו מאנצה, צמד החותרים עם הגאי ונבחרת רוכבי האופניים במרוץ נגד השעון. הג'ודוקא אציו גמבה איבד את תוארו, אך זכה במדליית כסף, ושייטי הסטאר גוריה ופראבוני זכו במדליית ארד שנייה ברציפות.
נבחרת הכדורעף זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברזיל וגברה על נבחרת קנדה במשחק על מקום השלישי. נבחרת הכדורגל הוזמנה למשחקים במקום נבחרת צ'כוסלובקיה, מאחר שצ'כוסלובקיה החרימה את המשחקים. הנבחרת, בשורותיה כיכב פרנקו בארזי, סיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל בחצי הגמר, ולנבחרת יוגוסלביה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי, לאחר שהפסידה ברבע הגמר לנבחרת קנדה. נבחרת הכדורמים דורגה במקום השביעי, ושחקנהּ מריו פיורילו היה סגן מלך השערים של הטורניר, עם 19.
אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 255 ספורטאים איטלקים. הם זכו ב-14 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות.
באתלטיקה, זכה ג'לינדו בורדין במדליית זהב בריצת מרתון, סלבטורה אנטיבו זכה במדליית כסף בריצת 10000 מטר ומאוריציו דמילנו זכה במדליית ארד בהליכה ל-20 ק"מ. אתלטים בולטים נוספים כללו את ג'ובאני אוונג'ליסטי (מקום רביעי בקפיצה לרוחק), אלסנדרו למברוסקיני (מקום רביעי בריצת 3000 מטר מכשולים), ג'ובאני דה בנדיקטיס (מקום שישי בהליכה ל-20 ק"מ), לאורה פולי (מקום שישי במרתון), אלסנדרו אנדריי (מקום שביעי בהדיפת כדור ברזל), רפאלו דוקסקי (מקום שמיני בהליכה ל-50 ק"מ) ומריה קוראטולו (מקום שמיני בהליכה ל-50 ק"מ).
הסייף סטפנו צ'ריוני זכה במדליית זהב ברומח וג'ובאני סקאלצו זכה בשתי מדליות ארד בחרב, בטורניר היחיד ובטורניר הנבחרות. נבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית כסף. שני צוותי חותרים איטלקים זכו במדליות זהב, בתחרות לרביעיות, ובתחרות לצמד חותרים עם הגאי, שבו האחים ג'וזפה וקרמינה אבניאלה וההגאי ג'וזפה די קפואה שמרו על תוארם מלוס אנג'לס. המתאבק ויצ'נצו מאנצה שמר אף הוא על תוארו, ובמדליית זהב נוספת זכה המתאגרף ג'ובאני פריזי. קרלו מסולו זכה במדליית כסף בקרב חמש מודרני, כמו גם הנבחרת האיטלקית כולה.
השחיין סטפנו בטיסטלי זכה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. שחיין נוסף שהתחרה באותו משחה, לוקה סאקי, דורג שביעי. שחיינים איטלקים נוספים שבלטו בסיאול כללו את נבחרת השליחים ב-200X4 מטר חופשי (מקום חמישי), ג'אני מינרוויני (מקום שביעי ב-100 מטר חזה), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר חופשי (מקום שביעי) ומנואלה דלה ואלה (מקום שמיני ב-200 מטר חזה) ונבחרת השליחות ב-100X4 מטר מעורב (מקום שמיני).
נבחרת הכדורגל, שבשלב הבתים ספגה תבוסה מפתיעה מנבחרת זמביה (4-0) סיימה בסופו של דבר במקום הרביעי, לאחר שנוצחה בחצי הגמר בידי נבחרת ברית המועצות לאחר הארכה, והובסה בידי נבחרת גרמניה המערבית 3-0 במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השביעי ונבחרת הכדורעף במקום התשיעי.
אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
מספר הספורטאים האיטלקים שהשתתפו באולימפיאדת ברצלונה (1992) עלה ל-318. הם זכו ב-19 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-12 בטבלת המדליות.
הסייפת ג'ובנה טריליני זכתה בשתי מדליות ברומח, אישית וקבוצתית. מרקו מרין זכה במדליית כסף בחרב. שני רוכבי אופניים איטלקים זכו במדליות זהב, ג'ובאני לומברדי במרוץ נקודות ופביו קזרטלי במרוץ אופני כביש. במרוץ נגד השעון זכתה נבחרת איטליה במדליית כסף. הקיאקיסט פיירפאולו פראצי זכה במדליית זהב בסלאלום וברונו דראוסי ואנטוניו רוסי זכו במדליית ארד במקצה ל-500 מטר.
במדליית הזהב השישית זכתה נבחרת הכדורמים, לאחר שגברה במשחק הגמר על המארחת, ספרד, 8-9 לאחר הארכה. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ספרד. נבחרת הכדורעף דורגה בראש הבית שלה בשלב המוקדמות, אך הודחה ברבע הגמר בידי הולנד, וסיימה לבסוף במקום החמישי. נבחרת הבייסבול דורגה במקום השביעי ונבחרת הנשים בכדורסל במקום השמיני.
האחים אבניאלה ודי קפואה איבדו את תוארם בחתירה, לאחר שתי זכיות רצופות, אך זכו במדליית כסף. רביעיית החותרים זכתה במדליית ארד. גם המתאבק וינצ'נצו מאנצה איבד את תוארו וזכה במדליית כסף, והג'ודאית עמנואלה פייראנטוצי זכתה אף היא במדליית כסף. שני שחיינים איטלקים זכו במדליות ארד: סטפנו בטיסטלי ב-200 מטר גב ולוקה סאקי ב-400 מטר מעורב אישי. בטיסטלי גם סיים במקום החמישי עם נבחרת השליחים במשחה ל-100X4 מטר מעורב. גם שני קלעים זכו במדליות ארד, מרקו ונטוריני בטראפ וברונו רוסטי בסקיט. נבחרת איטליה בקרב חמש מודרני זכתה אף היא במדליית ארד.
האתלט האיטלקי היחיד שזכה במדליה אולימפית בברצלונה היה ג'ובאני דה בנדיקטיס, שזכה במדליית ארד בהליכה ל-20 ק"מ. הלך נוסף, מאוריציו דמילנו, סיים רביעי. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו בברצלונה כללו את סלבטורה בטיול (מקום חמישי במרתון), אנדראה בנוונוטי (מקום חמישי בריצת 800 מטר), נבחרת השליחים ב-400X4 מטר (מקום שישי) ואנאריטה סידוטי (מקום שביעי בהליכה ל-10 ק"מ).
אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]
346 הספורטאים האיטלקים שהשתתפו באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכו ב-35 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.
הסייפים האיטלקים זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ג'ובנה טריליני, שנשאה את הדגל האיטלקי בטקס הפתיחה של המשחקים, הייתה שותפה לזכייה שנייה ברציפות של נבחרת הנשים ברומח, אך לא שמרה על תוארה האישי, וסיימה במקום השלישי. חברתה לנבחרת, ולנטינה וצאלי, דורגה לפני וזכתה במדליית הכסף. נבחרת סייפות נוספת, בדקר, זכתה במדליית כסף. בתחרויות הגברים, זכה אלסנדרו פוצ'יני במדליית זהב ברומח, נבחרת הדקר זכתה אף היא במדליית זהב, ונבחרת החרב זכתה במדליית ארד.
רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות, ארבעה מהם זכו במדליות זהב: אנטונלה בלוטי במרוץ מרדף, סילביו מרטינלו במרוץ נקודות, פאולה פצו במרוץ אופני הרים ואנדראה קולינלי במרוץ מרדף. רוכבת נוספת, אימלדה קיאפה, זכתה במדליית כסף במרוץ אופני כביש.
חותרי הקיאקים זכו ב-5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. אנטוניו רוסי זכה בשתי מדליות זהב: בתחרות היחידים ל-500 מטר, ובתחרות הזוגות ל-1,000 מטר, יחד עם דניאלה סקרפה. בנימינו בונומי זכה בשתי מדליות כסף: בתחרות היחידים ל-1,000 מטר, ובתחרות הזוגות ל-500 מטר, אף הוא יחד עם דניאלה סקרפה. יוזפה אידם זכתה במדליית ארד במקצה הנשים ל-500 מטר.
גם הקלעים זכו גם כן ב-5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. רוברטו די דונה זכה במדליית זהב בירי מ-10 מטר באקדח אוויר ובמדליית ארד בירי מ-50 מטר באקדח. בסקיט, זכה אניו פלקו במדליית הזהב, ואנדראה בנלי במדליית הארד, וקלע נוסף, אלבנו פרה, זכה במדליית כסף בדאבל טראפ.
יורי קקי היה למתעמל האיטלקי הראשון שזוכה במדליה אולימפית מזה 32 שנים, לאחר שזכה במדליית זהב בתרגיל הטבעות. במדליית זהב נוספת זכו החותרים אגוסטינו אבניאלה ודווידה טיצאנו. הג'ודוקא ג'ירולמו ג'ובינאצו זכה במדליית כסף ואילניה סקאפין זכתה במדליית ארד. גולשת המיסטרל אלסנדרה סנסיני ונבחרת הקשתים זכו במדליות ארד.
שתי אתלטיות איטלקיות זכו במדליות כסף, פיונה מיי בקפיצה לרוחק ואליזבטה פרונה בהליכה ל-10 ק"מ. שני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד, אלסנדרו לומברוסקיני בריצת 3000 מטר מכשולים ורוברטה ברונט בריצת 5000 מטר. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו באטלנטה כללו את אנטונלה בווילאקווה (מקום רביעי בקפיצה לגובה), ארטורו די מצה (מקום רביעי בהליכה ל-50 ק"מ), פאולו דל סוליו (מקום רביעי בהדיפת כדור ברזל), רוסלה ג'ורדנו (מקום חמישי בהליכה ל-10 ק"מ) ופבריציו מורי (מקום שישי בריצת 400 מטר משוכות).
השחיין האיטלקי היחיד שזכה במדליה אולימפית באטלנטה היה עמנואלה מריזי, שזכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר גב. מריזי גם סיים במקום השישי במשחה לחצי המרחק. שחיינים איטלקים אחרים שהעפילו למשחי גמר כללו את אמיליאנו ברמבילה (מקום רביעי ב-400 וב-1500 מטר חופשי), מאסימיליאנו רוסולינו (מקום שישי ב-200 וב-400 מטר חופשי), לוקה סאקי (מקום שישי ב-400 מטר מעורב אישי), לורנצה ויגראני (מקום שביעי ב-200 מטר גב), מירקו מצארי (מקום שביעי ב-200 מטר גב). נבחרת השליחים ל-200X4 מטר חופשי, בה התחרו גם רוסולינו ומריזי, סיימה במקום השישי, ונבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב, בה התחרתה גם ויגראני, סיימה במקום השמיני.
בענפי הכדור בלטה נבחרת הכדורעף, שזכתה במדליית הכסף לאחר שגברה על יוגוסלביה בחצי הגמר, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת הולנד. נבחרת הכדורמים סיימה את שלב המוקדמות ללא הפסד, אך זכתה לבסוף רק במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת קרואטיה בחצי הגמר, וגברה על נבחרת הונגריה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו כדורגלנים כג'אנלואיג'י בופון, פאביו קנבארו, אלסנדרו נסטה וכריסטיאנו לוקרלי, אכזבה כשהודחה כבר בשלה הבתים, לאחר הפסדים לנבחרות מקסיקו וגאנה וניצחון בודד על נבחרת קוריאה הדרומית. נבחרת הבייסבול סיימה במקום השישי ונבחרת הנשים בכדורסל במקום השמיני.
אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סידני (2000) ייצגו את איטליה 361 ספורטאים. הם זכו ב-34 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות.
הענף הבולט ביותר במשחקים אלה היה השחייה, עם 6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. דומניקו פיורבנטי קבע שיא אולימפי במשחה ל-100 מטרים חזה (1:00.46 דקות), וזכה במדליית זהב נוספת במשחה למרחק הכפול. מסימיליאנו רוסולינו קבע אף הוא שיא אולימפי, במשחה ל-200 מטרים בסגנון מעורב אישי (1:58.98 דקות). הוא אף זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-200 מטר באותו סגנון. שחיין איטלקי נוסף, דווידה רומולו, זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חזה. שחיינים איטלקים נוספים שבלטו בסידני כללו את אלסיו בוג'אטו (מקום רביעי ב-400 מטר מעורב אישי), אמיליאנו ברמבילה (מקום רביעי ב-400 מטר חופשי) לורנצו ויסמארה (מקום רביעי ב-50 מטר חופשי), עמנואלה מריזי (מקום חמישי ב-200 מטר גב). נבחרת השליחים ל-200X4 מטר, בה שחו גם רוסולינו וברמבילה, סיימה במקום הרביעי, ונבחרת השליחים ל-100X4 מטר, בה שחו גם ויסמארה ורוסולינו, סיימה במקום החמישי. בתחרויות המקבילות לנשים, סיימה הנבחרת האיטלקית במקומות השביעי והשמיני, בהתאמה.
הסייפים זכו ב-5 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. הנשים זכו בתחרות הקבוצתית ברומח בפעם השלישית ברציפות, ולנטינה וצאלי זכתה במדליית זהב בתחרות האישית וג'ובנה טריליני זכתה במדליית ארד. הגברים זכו במדליית זהב בתחרות הקבוצתית בדקר, ובמדליית ארד בתחרות הקבוצתית ברומח.
רוכבות האופניים אנטונלה בלוטי ופאולה פצו שמרו על תואריהן במרוץ נקודות ובמרוץ אופני הרים, ומרקו וילה וסילביו מרטינלו זכו במדליית ארד במרוץ מדיסון. מרטינלו התחרה גם במרוץ נקודות, וסיים במקום השמיני. חותרי הקיאק אנטוניו רוסי ובנימינו בונומי שיתפו פעולה במשט ל-1,000 מטרים, וזכו במדליית זהב. במקצה ל-500 מטרים דורגו במקום השביעי. יוזפה אידם זכתה אף היא במדליית זהב, במקצה ל-500 מטר, ופיירפאולו פראצי איבד את תוארו בסלאלום וזכה במדליית ארד. בחתירה, זכו רביעיות איטלקיות במדליות זהב ובכסף, הצמד אליה לואיני ולאונרדו פטינארי זכה במדליית כסף, וניקולה סרטורי וג'ובאני קלאברזה זכו במדליית ארד. השייטת אלסנדרה סנסיני, שבשתי האולימפיאדות הקודמות זכתה במדליית ארד, ניצחה בתחרות בדגם מיסטרל. לוקה דווטי זכה במדליית כסף בדגם פין. הג'ודוקא ג'וזפה מדלוני זכה במדליית זהב, ושלושה ג'ודאים נוספים זכו במדליות ארד: ג'ירולמו ג'ובינאצו, אילניה סקאפין ועמנואלה פייראנטוצי.
פיונה מיי זכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית כסף בקפיצה לרוחק. אתלט נוסף, ניקולה ויצוני, זכה אף הוא במדליית כסף, ביידוי פטיש. אתלטים איטלקים נוספים שבלטו בסידני כללו את אריקה אלפרידי (מקום רביעי בהליכה ל-20 ק"מ), ג'אקומו לאונה (מקום חמישי בריצת מרתון), לוריס פאולוצי (מקום שישי ביידוי פטיש), פבריציו מורי (מקום שביעי בריצת 400 מטר משוכות), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר (מקום שביעי) ופאולו קמוסי (מקום שמיני בקפיצה משולשת).
הקלעית דבורה גליזיו זכתה במדליית כסף בדאבל טראפ וג'ובאני פליילו זכה במדליית ארד בטראפ. נבחרת הקשתים זכתה במדליית כסף והמתאגרף פאולו וידוץ זכה במדליית ארד.
בענפי הכדור, רק נבחרת הכדורעף הגיעה להישגים, כשזכתה במדליית ארד, לאחר הפסד בחצי הגמר לנבחרת יוגוסלביה, וניצחון על נבחרת ארגנטינה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו ג'אנלוקה באזילה, גרגור פוצ'קה וקרלטון מאיירס, שאף נשא את הדגל האיטלקי בטקס הפתיחה של המשחקים, הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת אוסטרליה, וסיימה בסופו של דבר במקום החמישי, לאחר ניצחון על נבחרת יוגוסלביה. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו שחקנים כג'נארו גאטוזו, ג'אנלוקה זמברוטה ואנדראה פירלו, הודחה אף היא ברבע הגמר, בידי נבחרת ספרד. נבחרות הכדורמים והסופטבול דורגו במקום החמישי, ונבחרת הבייסבול במקום השישי.
אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשלחת ששלחה איטליה לאולימפיאדת אתונה (2004) כללה 373 ספורטאים, והיא הייתה הגדולה בתולדותיה. המשלחת צברה 32 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.
מבין 16 הענפים בהם זכו ספורטאים איטלקים במדליות, בלט הסיף במיוחד, עם 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. אלדו מונטנו זכה במדליית זהב בחרב, והיה שותף לזכייתה של הנבחרת במדליית כסף בתחרות החרב הקבוצתית. סלבטורה סנצו זכה במדליית כסף ברומח, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הזהב בתחרות הרומח הקבוצתית. חבר נוסף בנבחרת הרומח, אנדראה קסארה, זכה במדליית ארד בתחרות היחידים. בתחרויות הנשים, זכתה ולנטינה וצאלי בפעם השנייה ברציפות במדליית זהב ברומח, וג'ובאנה טריליני זכתה במדליית הכסף.
שני אתלטים איטלקים זכו במדליות זהב, סטפנו בלדיני בריצת מרתון ואיוואנו ברונייטי בהליכה ל-20 ק"מ. אתלט נוסף, ג'וזפה ג'יבילסקו, זכה במדליית ארד בקפיצה במוט. אליזה ריגאודו סיימה במקום השישי בהליכה ל-20 ק"מ ומגדלין מרטינס סיימה במקום השביעי בקפיצה משולשת.
הקלע אנדראה בנלי זכה במדליית זהב בסקיט, ושני קלעים נוספים זכו במדליות כסף: ולנטינה טוריזיני בירי מ-50 מטר בשלושה מצבים וג'ובאני פליילו בטראפ. המתעמל איגור קסינה זכה במדליית זהב בתרגיל המתח. חברו לנבחרת, יורי קקי, זכה במדליית ארד בתרגיל הטבעות, ומטאו מורנדי דורג חמישי בתרגיל זה. נבחרת ההתעמלות האומנותית זכתה במדליית כסף. מרקו גליאצי היה לקשת האיטלקי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית, ופאולו בטיני היה רוכב האופניים היחיד שזכה במדליה אולימפית, לאחר שניצח במרוץ אופני הכביש.
בענפי הכדור זכו הנבחרות האיטלקיות להישגים לא מעטים. נבחרת הנשים בכדורמים זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על המארחת, יוון. נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו ג'אנלוקה באזילה, ג'אקומו גלנדה ומאסימו בולרי, זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת ליטא, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארגנטינה. נבחרת הכדורעף זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר הפסד לנבחרת ברזיל. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו אנדראה פירלו, דניאלה דה רוסי ואלברטו ג'ילארדינו, זכתה במדליית ארד, לאחר שהובסה בחצי הגמר בידי נבחרת ארגנטינה בתוצאה 0–3, וגברה על נבחרת עיראק בתוצאה 0–1 במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים בכדורעף הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת קובה, ונבחרות הבייסבול, הסופטבול ונבחרת הגברים בכדורמים דורגו במקום השמיני.
בשחייה, פחתו ההישגים לעומת סידני, אך השחיינית פדריקה פלגריני זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי, ונבחרת הגברים זכתה במדליית הארד במשחה ל-200X4 מטר חופשי. שחיינים בולטים אחרים כללו את אלסיו בוג'אטו (מקום רביעי ב-400 מטר מעורב אישי), פאולו בוסיני (מקום רביעי ב-200 מטר חזה), פיליפו מאניני (מקום חמישי ב-100 מטר חופשי), מאסימיליאנו רוסולינו (מקום חמישי ב-400 מטר חופשי), נבחרת השליחים ב-100X4 מטר חופשי (מקום חמישי), פאולה קוולינו (מקום שביעי ב-200 מטר פרפר) ואמיליאנו ברמבילה (מקום שמיני ב-200 מטר חופשי).
חותרי הקיאק רוסי ובונומי לא הצליחו להגן על תוארם, וזכו במדליית כסף במקצה ל-1,000 מטר, וכן דורגו במקום השמיני במקצה ל-500 מטר. גם יוזפה אידם זכתה במדליית כסף, במקצה ל-500 מטר. שלושה צוותי חותרים זכו במדליות ארד: הרביעייה, הרביעייה בסירה קלה והצמד רוסאנו גלטארוסה ואלסיו סרטורי. במדליות ארד נוספות זכו הג'ודאית לוצ'ה מוריקו, הגולשת אלסנדרה סנסיני והמתאגרף אלברטו קמארלה.
ספורטאים איטלקים נוספים שבלטו באתונה, אף שלא זכו במדליות, כללו את קלאודיה קורסיני (מקום רביעי בקרב חמש מודרני), הג'ודוקא פאולו ביאנקסי (מקום חמישי), הקלע מרקו דה ניקולו (מקום חמישי בירי מ-50 מטר בשכיבה), הטריאתלטית נדיה קורטסה (מקום חמישי), לוחמת הטאקוונדו כריסטיאנה קורסי ודניאלה קסטריניאנו (מקום חמישי כל אחת), רוכבת האופניים ורה קרארה (מקום חמישי באומניום), חותרי הקאנו אנדראה בנטי ואריק מזוארו (מקום שישי בסלאלום), שייטי הסטאר פרנצ'סקו ברוני וגידו ויניאר (מקום שביעי), לוחם הטאקוונדו קרלו מולפטה (מקום שביעי), המתאבק סלבטורה רינלה (מקום שביעי), נבחרת הרכיבה (מקום שביעי בתחרות הקפיצות), שמיניית החותרים (מקום שביעי), נבחרת השחייה הצורנית (מקום שביעי), הקופצות למים ולנטינה מרוקי וטניה קניוטו (מקום שמיני בקפיצות הסינכרוניות מ-3 ומ-10 מטרים), החותרות גבריאלה בשלי ואליזבטה סנקאסאני (מקום שמיני), החותרים ג'וזפה דה ויטה ודאריו לארי (מקום שמיני), השחייניות הצורניות באטריצ'ה ספציאני ולורנה צפאלון (מקום שמיני) חותרת הקיאק מריה כריסטינה ג'אי פרון (מקום שמיני בסלאלום), רוכב האופניים אנג'לו צ'יקונה (מקום שמיני באומניום), הטניסאית פרנצ'סקה סקביאונה (הודחה ברבע הגמר בידי הרוסייה אנסטסיה מיסקינה), כדורעפניות החופים דניאלה גטלי ולוצ'ילה פרוטה (הודחו ברבע הגמר) והמתאגרפים מיקלה די רוקו, דומניקו ולנטינו ואלפונסו פינטו (הודחו כולם ברבע הגמר).
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת בייג'ינג (2008) ייצגו את איטליה 344 ספורטאים. הם זכו ב-27 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות. 27 המדליות הושגו ב-13 ענפים שונים, וגם במשחקים אלה היה הסיף הבולט שבהם, עם 7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב.
הסייפת ולנטינה וצאלי זכתה בתואר אולימפי שלישי ברציפות ברומח. זוכת מדליית הארד בתחרות זו הייתה מרגריטה גראנבאסי, וג'ובאנה טריליני סיימה במקום הרביעי. שלושתן התחרו גם במסגרת הנבחרת, שזכתה במדליית ארד. מטיאו טליארול זכה במדליית הזהב בטורניר הדקר לגברים, ובמדליית ארד עם הנבחרת. סלבטורה סאנצו זכה במדליית ארד ברומח ונבחרת החרב זכתה אף היא במדליית ארד.
השחיינית פדריקה פלגריני שברה פעמיים את שיא העולם במשחה ל-200 מטר חופשי, וזכתה במדליית הזהב בתוצאה 1:54.82 דקות. בנוסף, סיימה במקום החמישי במשחה ל-400 מטר חופשי. שחיינית נוספת, אלסיה פיליפי, זכתה במדליית כסף במשחה ל-800 מטר חופשי, ודורגה רביעית במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. השתיים גם שיתפו פעולה במשחה השליחות ל-200X4 מטר, בו סיימה הנבחרת האיטלקית במקום הרביעי. בתחרויות הגברים בלטו אלסיו בוג'אטי (מקום רביעי ב-400 מטר מעורב אישי), לוקה מארין (מקום חמישי ב-400 מטר מעורב אישי), לוריס פאצ'י (מקום שביעי ב-200 מטר חזה) ופאולו בוסיני (מקום שמיני ב-200 מטר חזה). במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי סיימו האיטלקים במקום הרביעי, ובמשחה ל-100X4 מטר חופשי דורגו במקום השמיני.
אלכס שווצר קבע שיא אולימפי בהליכה ל-50 ק"מ (3:37:09 שעות) ובתחרות ההליכה ל-20 ק"מ לנשים זכתה אליזה ריגאודו במדליית ארד. הלך נוסף, איוואנו ברונייטי, סיים במקום החמישי בהליכה ל-20 ק"מ. פרט להליכה, האתלטית היחידה שהתברגה בצמרת הייתה קלריסה קלרטי, שדורגה במקום השביעי ביידוי פטיש.
הקלעית קיארה קאינרו קבעה שיא אולימפי בסקיט (72 נקודות). שני קלעים נוספים זכו במדליות כסף, ג'ובאני פליילו בטראפ ופרנצ'סקו ד'אניילו בדאבל טראפ. המתאגרף רוברטו קמראלה שיפר את הישגו מאתונה וזכה במדליית זהב. קלמנטה רוסו זכה במדליית כסף ווינצ'נצו פיקרדי זכה במדליית ארד. שני ספורטאים נוספים שזכו במדליות זהב היו המתאבק אנדראה מינגוצי והג'ודאית ג'וליה קינטוואלה.
הקיאקיסטית יוזפה אידם זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות במקצה ל-500 מטר, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלה בארבע אולימפיאדות. אנדריאה פאקין ואנטוניו שדוטו זכו במדליית ארד במקצה הזוגות ל-1,000 מטר ודורגו במקום התשיעי במקצה ל-500 מטר. הגולשת אלסנדרה סנסיני זכתה אף היא במדליה אולימפית רביעית ברציפות, מדליית כסף בדגם ניל פרייד RS:X. שייט נוסף, דייגו רומרו, זכה במדליית ארד בלייזר. מאורו סרמיינטו היה לאיטלקי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בטאקוונדו, לאחר שזכה במדליית כסף. נבחרת הגברים בקשתות ורביעיית החותרים זכו במדליות כסף וטטיאנה גורדצו זכתה במדליית ארד במרוץ אופני כביש.
ספורטאים איטלקים נוספים שבלטו בבייג'ינג כללו את החותרים אליה לואיני ומרצ'לו מיאני (מקום רביעי בסירה קלה), שייטי ה-49er ג'אנפרנקו ופייטרו סיבלו (מקום רביעי), המתעמל איגור קאסינה (מקום רביעי במתח), המתעמל אנדראה קופולינו (מקום רביעי בטבעות), נבחרת ההתעמלות האומנותית (מקום רביעי), רביעיית הקיאקיסטים (מקום רביעי במקצה ל-1,000 מטר), חותרי הקאנו אנדראה בנטי ואריק מזוארו (מקום חמישי בסלאלום), שייטות ה-470 ג'ובאנה מיקול וג'וליה קונטי (מקום חמישי), רוכב האופניים מרקו אאורליו פונטנה (מקום חמישי במרוץ אופני הרים), לוחמת הטאקוונדו ורוניקה קלאברזה (מקום חמישי), הקופצת למים טטיאנה קניוטו (מקום חמישי בקפיצה מ-3 מטר), הקופצות למים נאומי בטקי ופרנצ'סקה דלאפה (מקום שישי בקפיצה סינכרונית מ-3 מטר), המתעמלת קרלוטה ג'ובאניני (מקום שישי בקפיצות), שייטי ה-470 אנדראה טראני וגבריו צנדונה (מקום שישי), המתעמל מטאו מורנדי (מקום שישי בטבעות), הקלע אמיניו פראשה (מקום שישי בטראפ), נבחרת הרכיבה (מקום שישי), השחייניות הצורניות באטריצ'ה אדליצי וג'וליה לאפי (מקום שביעי), שייטי הטורנדו אדוארדו ביאנקיני ופרנצ'סקו מרקוליני (מקום שביעי), רביעיית החותרים בסירה קלה (מקום שביעי), החותרת גבריאלה בשלי (מקום שמיני), רביעיית הקיאקיסטיות (מקום שמיני במקצה ל-500 מטר), הטניסאיות פרנצ'סקה סקיאבונה ופלאביה פנטה הודחו ברבע הגמר ונבחרת הנשים בקשתות (הודחה ברבע הגמר).
בענפי הכדור לא הצליחה אף נבחרת לשחזר את הישגיה מאתונה. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברזיל, ולנבחרת רוסיה במשחק על מדליית הארד. נבחרת הנשים הודחה בשלב רבע הגמר לאחר הפסד לארצות הברית. נבחרת הנשים בכדורמים הודחה בשלב רבע הגמר לאחר הפסד בהארכה לנבחרת הולנד, וסיימה בסופו של דבר במקום השישי. ג'וזפה רוסי היה אמנם מלך השערים של טורניר הכדורגל, אך נבחרתו הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד לנבחרת בלגיה.
אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (2012) ירד מספר הספורטאים האיטלקים ל-284. מספר המדליות היה דומה למספרן בבייג'ינג - 28 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. המשלחת דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. המדליות הושגו ב-14 ענפים שונים.
הענף הבולט ביותר היה הסיף, עם 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. נבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית הזהב, ושלוש מחברותיה חלקו במדליות בטורניר היחידות: אליזה די פרנצ'יסקה זכתה בזהב, אריאנה אריגו בכסף וולנטינה וצאלי בארד. נבחרת הגברים ברומח זכתה אף היא במדליית הזהב, ואחד מחבריה, אנדריאה בלדיני, סיים במקום הרביעי. נבחרת הגברים בחרב זכתה במדליית הארד, ודייגו אוקיוזי, שהיה חבר בה, זכה גם במדליית כסף.
הקלעים האיטלקים זכו בחמש מדליות. ניקולו קמפריאני קבע שיא אולימפי בירי מ-50 מטר ב-3 מצבים, זכה במדליית כסף בירי ברובה אוויר מ-10 מטר, וסיים במקום השמיני בירי מ-50 מטר בשכיבה. ג'סיקה רוסי קבעה שיא עולם בירי בצלחות חרס. שני קלעים נוספים זכו במדליות כסף: מאסימו פבריצי בירי בצלחות חרס ולוקה טסקוני בירי באקדח אוויר מ-10 מטר. שני לוחמי הטאקוונדו האיטלקים היחידים שהשתתפו בלונדון זכו שניהם במדליות, קרלו מולפטה במדליית זהב ומאורו סרמיינטו במדליית ארד. נבחרת הקשתים האיטלקית זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה על נבחרת ארצות הברית, ובמדליית הזהב השמינית זכה חותר הקיאק דניאלה מולמנטי, במקצה הסלאלום. חותרת קיאק נוספת, ג'וזפה אידם, לא הצליחה לשחזר את הישגיה מארבע האולימפיאדות הקודמות, וסיימה במקום החמישי במקצה ל-500 מטרים.
המתאגרפים האיטלקים זכו ב-3 מדליות. רוברטו קמארלה איבד את תוארו מבייג'ינג וזכה במדליית כסף, קלמנטה רוסו זכה במדליית כסף שנייה ברציפות ווינצ'נזו מניאקאפרה זכה במדליית ארד. החותר אלסיו סארטורי זכה במדליה אולימפית שלישית, מדליית כסף, יחד עם רומאנו באטיסטי. מרקו אאורליו פונטנה היה רוכב האופניים האיטלקי היחיד שזכה במדליה, מדליית ארד במרוץ אופני הרים. מרקו פינוטי וג'ורג'ה ברונזיני סיימו שניהם במקום החמישי במרוץ אופני כביש, ואווה ויוויאני סיימה במקום השישי באומניום. הג'ודוקא רוזאלבה פורצ'יניטי זכתה במדליית ארד, ושני ג'ודאים איטלקים סיימו במקום החמישי: ג'וליה קינטוואלה ואליו ורדה.
המתעמל מתיאו מוראנדי זכה במדליית ארד בתרגיל הטבעות וחברו לנבחרת אלברטו בוסנארי סיים במקום הרביעי בתרגיל על סוס הסמוכות. ונסה פרארי סיימה במקום הרביעי בתרגיל הקרקע ובמקום השמיני בקרב-רב, וכן סיימה במקום השביעי עם הנבחרת האיטלקית בקרב-רב הקבוצתי. נבחרת ההתעמלות האומנותית זכתה במדליית ארד. פבריציו דונאטו בן ה-36 זכה במדליית ארד בקפיצה משולשת ודניאלה גרקו סיים במקום הרביעי באותה תחרות. אליזה ריגודו סיימה במקום השביעי בהליכה ל-20 ק"מ, ולריה סטרנאו סיימה במקום השמיני במרתון וניקולה ויצוני סיים במקום השמיני ביידוי פטיש.
גם בשחייה הסתפקו האיטלקים במדליית ארד אחת, בה זכתה מרטינה גרימאלדי, בשחייה במים פתוחים ל-10 ק"מ. פדריקה פלגריני איבדה את תוארה במשחה ל-200 מטר חופשי וסיימה במקום החמישי הן בו והן במשחה למרחק הכפול. שחיינים איטלקים נוספים שהעפילו למשחי גמר בלונדון כללו את גרגוריו פלטריניירי (מקום חמישי ב-1500 מטר חופשי), אילאריה ביאנקי (מקום חמישי ב-100 מטר פרפר), פביו סקוצולי (מקום שביעי ב-100 מטר חזה) ולוקה מארין (מקום שמיני ב-400 מטר מעורב) נבחרת השליחים ל-100X4 מטרים ונבחרת השליחות ל-200X4 מטרים סיימו שתיהן במקום השביעי.
במספר ענפים נוספים רשמו האיטלקים הישגים נאים אף שלא זכו בהם במדליות. הקופצת למים טניה קניוטו סיימה במקום הרביעי הן במקצה היחידות בקפיצה מ-3 מטרים, והן בקפיצה הסינכרונית מאותו הגובה, עם פרנצ'סקה דלאפה. השייטים גבריו זנדונה ופייטרו זוקטי סיימו במקום הרביעי בדגם 470, ובתחרות המקבילה לנשים סיימו ג'וליה קונטי וג'ובאנה מיקול במקום החמישי. בכדורעף חופים סיימו שני הצמדים במקום החמישי. צמד השחייניות הצורניות סיימו במקום השביעי ובטניס הזוגות לנשים הודחו שרה אראני ורוברטה וינצ'י רק בשלב רבע הגמר, בידי האחיות ויליאמס.
בענפי הכדור רשמה את ההישג הגבוה ביותר נבחרת הגברים בכדורמים, שזכתה במדליית הכסף לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת מונטנגרו והפסידה במשחק הגמר לנבחרת קרואטיה. נבחרת הנשים סיימה במקום השביעי. בכדורעף זכתה נבחרת הגברים במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל בחצי הגמר וגברה על נבחרת בולגריה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת קוריאה הדרומית.
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) השתתפו 314 ספורטאים איטלקים, ובדומה ללונדון צברו 28 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. בסיום המשחקים דורגה המשלחת האיטלקית במקום התשיעי בטבלת המדליות.
הקליעה תפסה את מקומו של הסיף כענף הבולט, עם 7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. ניקולו קמפריאני שמר על תוארו בירי משלושה מצבים, ושוב קבע שיא אולימפי חדש, 458.8 נקודות. בנוסף, זכה במדליית הזהב גם בירי ברובה אוויר, גם כאן עם שיא אולימפי חדש, 206.1 נקודות. בירי בשכיבה הסתפק במקום השביעי. גבריאלה רוזטי זכה במדליית הזהב בסקיט, ובתחרות המקבילה לנשים דורגו שתי איטלקיות במקומות הראשונים, דיאנה בקוזי זכתה בזהב וקיארה קאינרו, האלופה האולימפית מבייג'ינג, זכתה בכסף. ג'ובאני פליילו זכה במדליית הכסף בטראפ, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלו, ומרקו אינוצ'נטי זכה במדליית כסף בדאבל טראפ. קלעים איטלקים נוספים שבלטו בריו כללו את פטרה צובלסינג, שקבעה שיא אולימפי בירי בשלושה מצבים במוקדמות (589 נקודות), אך בגמר סיימה במקום הרביעי, מרקו דה ניקולו שסיים במקום השישי בירי מ-50 מטר בשכיבה, ג'וזפה ג'ורדאנו שסיים במקום השישי בירי באקדח אוויר וריקרדו מאצטי שסיים במקום השישי בירי באקדח אש מהירה.
בסיף הסתפקו האיטלקים בארבע מדליות. דניאלה גארוצו זכה במדליית הזהב היחידה, ברומח, וכן סיים במקום הרביעי ביחד עם הנבחרת. אליזה די פרנצ'יסקה איבדה את תוארה בתחרות הרומח לנשים, וזכתה במדליית הכסף, רוסלה פיאמינגו זכתה במדליית הכסף בדקר, ובמדליית כסף נוספת זכתה נבחרת הגברים בדקר. נבחרת הנשים בחרב סיימה במקום הרביעי. גם בשחייה זכו האיטלקים בארבע מדליות. במשחה ל-1500 מטר חופשי ניצח גרגוריו פלטריניירי, ובמדליית הארד זכה גבריאלה דטי. דטי זכה במדליית ארד גם במשחה ל-400 מטרים. רקלה ברוני זכתה במדליית הכסף במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים. פדריקה פלגריני סיימה במקום הרביעי במשחה ל-200 מטר חופשי, וכן סיימה במקום השישי יחד עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי ובמקום השמיני במשחה השליחות ל-100X4 מטר מעורב. במשחה הגברים ל-10 ק"מ במים פתוחים סיים סימונה רופיני במקום השישי, ופדריקו ואנלי במקום השביעי.
הג'ודוקא פאביו בזילה זכה במדליית זהב, ואודטה ג'ופרידה זכתה במדליית כסף. ג'ודוקא נוסף, מתאו מרקונצ'יני, סיים במקום החמישי. גם רוכבי האופניים זכו בשתי מדליות. אליה ויויאני זכה במדליית זהב באומניום ואליזה לונגו בורגיני זכתה במדליית ארד במרוץ אופני הכביש, וכן סיימה במקום החמישי במרוץ נגד השעון. פאביו ארו סיים במקום השישי במרוץ אופני כביש, לוקה בראידוט סיים במקום השישי במרוץ אופני הרים, ונבחרות הגברים והנשים במרוץ המרדף סיימו שתיהן במקום השישי. הקופצת למים טניה קניוטו זכתה בשתי מדליות: מדליית כסף בקפיצה הסינכרונית מ-3 מטר (יחד עם פרנצ'סקה דלאפה) ומדליית ארד בקפיצות מ-3 מטר ליחידות. בקפיצה הסינכרונית מ-3 מטר לגברים, סיימו אנדראה קיאראביני וג'ובאני טוצ'י במקום השישי. החותרים האיטלקים זכו בשתי מדליות ארד: ג'ובאני אבניאלה ומרקו די קונסטנצו במקצה הזוגות, ורביעיית החותרים. רומאנו בטיסטי ופרנצ'סקו פוסי סיימו במקום הרביעי, וכך גם רביעיית החותרים בסירה קלה. ענף נוסף בו זכה ספורטאי איטלקי לעמוד על הפודיום היה ענף ההיאבקות, בו זכה המתאבק יליד קובה פרנק קאמיסו במדליית ארד.
נבחרת הנשים בכדורמים זכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 9–12 על נבחרת רוסיה, והפסידה לנבחרת ארצות הברית 5–12 במשחק הגמר. הגברים זכו במדליית הארד, לאחר שהפסידו בחצי הגמר 8–10 לנבחרת סרביה, וגברו על נבחרת מונטנגרו 10–12 במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים בכדורעף זכתה במדליית כסף, לאחר ניצחון על ארצות הברית בחצי הגמר והפסד למארחת ברזיל במשחק הגמר. הנשים הודחו בשלב הבתים וסיימו במקום התשיעי. בכדורעף חופים זכו דניאלה לופו ופאולו ניקולאי במדליית כסף, לאחר הפסד במשחק הגמר לצמד הברזילאי אליסון צ'רוטי וברונו שמידט. בשלושת טורנירי הזוגות בטניס, הודחו הצמדים האיטלקים בשלב רבע הגמר: פאביו פוניני ואנדראס ספי בטורניר הגברים, שרה אראני ורוברטה וינצ'י בטורניר הנשים ווינצ'י ופוניני בטורניר הזוגות המעורבים.
ספורטאים איטלקים נוספים שבלטו בריו כללו את האתלטית אנטונלה פלמיזנו (מקום רביעי בהליכה ל-20 ק"מ), המתעמלת ונסה פרארי (מקום רביעי בתרגיל הקרקע), נבחרת ההתעמלות האמנותית (מקום רביעי), נבחרת הקשתיות (מקום רביעי), ריקרדו דה לה לוקה (מקום חמישי בקרב חמש מודרני), האתלטית אלסיה טרוסט (מקום חמישי בקפיצה לגובה), הקיאקיסט מנפרדי ריצה (מקום חמישי במקצה ל-200 מטר), השייטים ויטוריו ביסארו וסילביה סיקורי (מקום חמישי בנאקרה 17), השייטות פרנצ'סקה קלאפצ'יץ' וג'וליה קונטי (מקום חמישי ב-49er), נבחרת השחייה הצורנית (מקום חמישי), מרימת המשקולות ג'ורג'ה בורדיניון (מקום שישי), השייטת פלאביה טרטליני (מקום שישי ב-RS:X), המתעמלת אריקה פזאנה (מקום שישי בתרגיל הקרקע), הקיאקיסטים ג'וליו דרסינו וניקולה ריפמונטי (מקום שישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר), השחייניות הצורניות לינדה צ'רוטי וקוסטנצה פרו (מקום שישי), נבחרת השליחות ל-400X4 מטר (מקום שישי), הקיאקיסט ג'ובאני דה ג'נארו (מקום שביעי בסלאלום), מרים המשקולות מירקו סקראנטינו (מקום שביעי), האתלט מטאו ג'ופוני (מקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ), האתלטית ליבניה גרנוט (מקום שמיני בריצת 400 מטר), הקיאקיסטית סטפני הורן (מקום שמיני בסלאלום), חותר הקאנו קרלו טאקיני (מקום שמיני במקצה ל-1000 מטר), אליצ'ה סוטרו (מקום שמיני בקרב חמש מודרני), הקשת מאורו נספולי (הודח ברבע הגמר), המתאגרף קלמנטה רוסו (הודח ברבע הגמר) ונבחרת הקשתים (הודחה ברבע הגמר).
אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]
איטליה השתתפה ברציפות בכל אולימפיאדות החורף שנערכו מאז אולימפיאדת החורף הראשונה, אולימפיאדת שאמוני (1924).
בארבע אולימפיאדות החורף הראשונות לא זכו הספורטאים האיטלקים במדליות אולימפיות. את ההישג הגבוה ביותר בתקופה זו רשם אגוסטינו לנפרנקי, שדורג במקום הרביעי בסקלטון באולימפיאדת סנט מוריץ (1928). באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) עמד ספורטאי איטלקי ראשון על הפודיום, גולש הסקלטון נינו ביביה, שזכה במדליית זהב. באולימפיאדת אוסלו (1952) זכה צנו קולו במדליית זהב בסקי אולימפי, ועמיתתו ג'וליאנה קנאל-מינוצו זכתה במדליית ארד.
אף שאירחה את משחקי החורף ב-1956, גם בהם לא בלטו במיוחד הספורטאים האיטלקים. הם זכו ב-3 מדליות, מהן מדליית זהב אחת, כולן במזחלות. באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) שבאה אחריה, שבה קנאל-מינוצו וזכתה במדליית ארד, שהייתה היחידה שנרשמה לזכותה של איטליה.
באולימפיאדת אינסברוק (1964) זכו האיטלקים בארבע מדליות, במזחלות ובלוג', אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. אחד מגולשי המזחלות, אאוג'ניו מונטי, היה לספורטאי השני בהיסטוריה, אחרי לוץ לונג, שזכה במדליית פייר דה קוברטן, המוענקת לספורטאים שגילו רוח ספורטיבית. מונטי השאיל לצמד הבריטי ברגים למזחלת לאחר ששלהם נשברו, ובכך סייע להם לזכות במקום הראשון, בעוד הוא עצמו זוכה במקום השלישי. בהמשך, סייע לרביעייה הקנדית לתקן תקלה במזחלתם. גם הקנדים זכו במדליית זהב.
אולימפיאדת גרנובל (1968) הייתה מוצלחת יותר מבחינת האיטלקים. הם זכו בארבע מדליות, כולן מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, ברית המועצות וצרפת. אאוג'ניו מונטי ולוצ'אנו דה פאוליס זכו במדליית הזהב במזחלות הזוגות, והיו שותפים לזכייה בזהב בתחרות הרביעיות. פרנקו נונס זכה בסקי למרחקים ואריקה אאוסנדורפר-לכנר זכתה בלוג'.
באולימפיאדת סאפורו (1972) זכו האיטלקים ב-5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. גולש הסקי האלפיני גוסטב תוני זכה במדליית זהב בסלאלום ענק, ובמדליית כסף בסלאלום. בן-דודו, רולנד תוני, זכה במדליית הארד בסלאלום. פאול הילדגרטנר וואלטר פלאיקנר זכו במדליית זהב בלוג', ורביעיית גולשי המזחלות זכתה במדליית ארד.
באולימפיאדת אינסברוק (1976) זכו האיטלקים בארבע מדליות, מהן מדליית זהב אחת, כולן בסקי אלפיני. פיירו גרוס זכה במדליית הזהב בסלאלום, וגוסטב תוני במדליית הכסף. קלאודיה ג'ורדני זכתה במדליית כסף בתחרות הסלאלום לנשים, והרברט פלאנק זכה במדליית ארד בגלישה במורד. באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ירדו הישגיהם של האיטלקים לשתי מדליות כסף, שתיהן בלוג' (פאול הילדגרטנר במקצה היחידים ופטר גשינצר וקארל ברונר במקצה הזוגות). באולימפיאדת סרייבו (1984) זכו שני איטלקים במדליות זהב: פאול הילדגרטנר בלוג' ופאולטה מגוני בסקי אלפיני. באולימפיאדת קלגרי (1988) זכו האיטלקים ב-5 מדליות. בשתי מדליות הזהב זכה גולש הסקי האלפיני אלברטו טומבה (סלאלום וסלאלום ענק). מאוריליו דה צולט זכה במדליית כסף בסקי למרחקים (במקצה ל-50 ק"מ), ויוהאן פאסלר זכה בשתי מדליות ארד בביאתלון, במקצה ל-20 ק"מ, ועם הנבחרת השליחים במרוץ השליחים ל-7.5X4 ק"מ.
באולימפיאדת אלברוויל (1992) שיפרו האיטלקים את הישגיהם לכדי 14 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, והם דורגו במקום השישי בטבלת המדליות. בסקי אלפיני זכו האיטלקים ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. אלברטו טומבה שמר על תוארו בסלאלום ענק, אך בסלאלום הסתפק במדליית כסף. בסקי אלפיני משולב זכו שני איטלקים, יוזף פוליג וג'אנפרנקו מרטין, בשני המקומות הראשונים. דבורה קומפניוני זכתה אף היא במדליית זהב, בסופר G. גם בסקי למרחקים זכו האיטלקים בהישגים נאים, 8 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכתה סטפניה בלמונדו במירוץ ל-30 ק"מ. בלמונדו גם זכתה במדליית כסף במרוץ המרדף ל-10 ק"מ ובמדליית ארד עם הנבחרת האיטלקית במרוץ השליחות ל-5X4 ק"מ. מרקו אלברלו זכה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ, מאוריליו דה צולט זכה במדליית כסף במירוץ ל-50 ק"מ, וג'ורג'ו ונצטה זכה במדליות ארד במרוץ המרדף ל-15 ק"מ ובמרוץ ל-50 ק"מ. ונצטה ואלברלו זכו גם במדליית כסף במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ. בנוסף, זכה צמד גולשי הלוג' במדליית ארד.
האולימפיאדה המוצלחת ביותר בתולדותיה של המשלחת האיטלקית הייתה אולימפיאדת לילהאמר (1994). הספורטאים האיטלקים זכו ב-20 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי רוסיה, נורווגיה וגרמניה. הענף הבולט ביותר היה סקי למרחקים, בו זכו האיטלקים ב-9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. מנואלה די צ'נטה זכתה במדליות הזהב במרוצים ל-15 ול-30 ק"מ, במדליות הכסף במרוצים ל-5 ול-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ השליחות ל-5X4. סטפניה בלמונדו, שאף היא השתתפה במרוץ השליחות, זכתה גם במדליית ארד במרוץ ל-10 ק"מ. רביעיית הגברים במירוץ ל-10X4 ק"מ הקדימה את הרביעייה הנורווגית ב-4 עשיריות השנייה בדרך למדליית הזהב, ושניים מהחברים בה זכו גם במדליות ארד: מרקו אלברלו במרוץ ל-10 ק"מ וסילביו פאונר במרוץ ל-15 ק"מ. שני צמדים איטלקיים דורגו ראשונים בלוג' לזוגות, ובתחרויות היחידים זכתה גרדה וייסנשטיינר במדליית זהב וארמין צגלר זכה במדליית ארד. בסקי אלפיני, דבורה קומפניוני זכתה במדליית זהב בסלאלום ענק, איזולדה קוסטנר זכתה במדליות ארד בסופר G ובגלישה במורד, ואלברטו טומבה זכה במדליית כסף נוספת, בסלאלום. רביעיית השליחים במירוץ ל-1250X4 מטרים זכתה במדליית הזהב הראשונה של איטליה בהחלקה מהירה במסלול קצר, ואחד מחבריה, מרקו וילרמין, זכה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר. צמד גולשי המזחלות זכה במדליית ארד.
באולימפיאדת נאגנו (1998) זכו האיטלקים ב-10 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. גולשת הסקי האלפיני דבורה קומפניוני זכתה במדליית זהב בסלאלום ענק ובמדליית כסף בסלאלום, וגולשי המזחלות גינתר הובר ואנטוניו טרטליה זכו אף הם במדליית זהב. בסקי למרחקים, זכתה סטפניה בלמונדו במדליית כסף במרוץ ל-30 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ השליחות ל-5X4 ק"מ. סילביו פאונר זכה במדליית ארד במרוץ ל-30 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ. ארמין צגלר זכה במדליית כסף בלוג', ולהישג דומה הגיעו הביאתלט פייראלברטו קרארה וגולש השלג תומאס פרוגר.
באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) דורגו האיטלקים במקום השביעי בטבלת המדליות, לאחר שזכו ב-13 מדליות, מהן ארבע מזהב. הענף הבולט ביותר היה סקי למרחקים, עם 6 מדליות, שתיים מכל סוג. סטפניה בלמונדו זכתה במדליית זהב במירוץ ל-15 ק"מ, במדליית כסף במירוץ ל-30 ק"מ ובמדליית ארד במירוץ ל-10 ק"מ. במירוץ ל-30 ק"מ הייתה זו גבריאלה פרוצי שזכתה במדליית הזהב. במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ זכתה הנבחרת האיטלקית במדליית כסף וכריסטיאן צורצי זכה במדליית ארד בספרינט. גולשת הסקי האלפיני דניאלה צ'קרלי זכתה במדליית זהב בסופר G, תחרות בה קארן פוצר זכתה במדליית הארד. גולשת שלישית, איזולדה קוסטנר, זכתה במדליית כסף בגלישה במורד. במדליית הזהב הרביעית זכה גולש הלוג' ארמין צגלר, ששיפר את הישגיו מנאגנו. נבחרת השליחים האיטלקית בהחלקה מהירה במסלול קצר זכתה במדליית כסף וגולשת השלג לידיה טרטל זכתה במדליית ארד. לראשונה, זכה צמד איטלקי במדליה אולימפית בהחלקה אומנותית, מאוריציו מרגליו וברברה פוסאר-פולי, מדליית ארד.
באולימפיאדת החורף השנייה אותה אירחה, אולימפיאדת טורינו (2006) השתתפו 185 ספורטאים איטלקים. הם זכו ב-11 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות. גולש הסקי למרחקים ג'ורג'ו די צ'נטה זכה במדליית הזהב במירוץ ל-50 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של הנבחרת האיטלקית במדליית הזהב במירוץ ל-10X4 ק"מ. חברו לנבחרת, פייטרו פילר קוטרר זכה במדליית ארד במרוץ ל-30 ק"מ, ונבחרת השליחות ל-5X4 ק"מ זכתה אף היא במדליית ארד. לראשונה, זכו איטלקים במדליות אולימפיות בהחלקה מהירה: אנריקו פבריס זכה במדליית זהב במרוץ ל-1500 מטרים ובמדליית ארד במרוץ ל-5000 מטרים, וכן היה שותף לזכייתה של הנבחרת האיטלקית במדליית הזהב במרוץ המרדף הקבוצתי. במדליית הזהב החמישית זכה ארמין צגלר, ששמר על תוארו בלוג', ובתחרות לזוגות זכה הצמד האיטלקי במדליית ארד. בשתי מדליות ארד נוספות זכו נבחרת השליחות במירוץ ל-3000 מטר במסלול קצר, וצמד הגולשות במזחלת.
הישגיהם של האיטלקים ירדו באולימפיאדת ונקובר (2010), בה זכו ב-5 מדליות, בהן מדליית זהב אחת בלבד, התוצאה הנמוכה ביותר מזה 30 שנה. זוכה מדליית הזהב היה גולש הסקי האלפיני ג'וליאנו רצוני, במקצה הסלאלום. פייטרו פילר קוטרר זכה במדליית כסף במירוץ ל-15 ק"מ בסקי למרחקים, וארמין צגלר איבד את תואר בלוג', והסתפק במדליית הארד. במדליות ארד נוספות זכו אלסנדרו פיטין בסקי נורדי משולב ואריאנה פונטנה בהחלקה מהירה ל-500 מטר במסלול קצר.
אולימפיאדת סוצ'י (2014) הייתה הראשונה מזה 34 שנים שבה אף ספורטאי איטלקי לא זכה במדליית זהב. המשלחת האיטלקית בת 113 הספורטאים צברה 8 מדליות, מהן שתיים מכסף ושש מארד. בהחלקה מהירה במסלול קצר, זכתה אריאנה פונטנה במדליית כסף במקצה ל-500 מטר, במדליית ארד במקצה ל-1,500 מטר ובמדליית ארד נוספת במרוץ השליחות ל-3,000 מטר. גולש הסקי האלפיני כריסטוף אינרהופר זכה במדליית כסף בגלישה במורד ובמדליית ארד במסלול המשולב. ארמין צגלר זכה במדליית ארד בלוג', שהייתה המדליה האולימפית השישית ברציפות שלו. בכך, היה לספורטאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בשש מדליות אולימפיות רצופות בתחרות ליחידים באותו מקצוע. במדליות ארד נוספות זכו המחליקה האומנותית קרולינה קוסטנר, ונבחרת הביאתלון במרוץ השליחים המעורב.
באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) זכו ספורטאי המשלחת ב-10 מדליות מהן 3 זהב. סופיה גוגיה זכתה במדליית זהב בסקי אלפיני בגלישה במורד, אריאנה פונטנה זכתה במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-500 מטר במסלול קצר, במדליית כסף עם נבחרת השליחות ובמדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. מיקאלה מיויולי זכתה במדליית זהב בסנואבורד קרוס.
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אלכס שווצר, השיאן האולימפי בהליכה ל-50 ק"מ באולימפיאדת בייג'ינג -
המתעמל איגור קסינה, זוכה מדליית הזהב בתרגיל המקבילים, אולימפיאדת אתונה -
פביו קרטה, חבר הנבחרת האיטלקית בהחלקה מהירה במסלול קצר, שזכתה במדליית הכסף באולימפיאדת סולט לייק סיטי -
גולש הסקי למרחקים ג'ורג'ו די צ'נטה, הזוכה במדליית הזהב במירוץ ל-50 ק"מ באולימפיאדת טורינו
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
בענפי הקיץ:[2]
|
בענפי החורף:[2]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
-
הסייף מטאו טליארול, זוכה מדליית הזהב בבייג'ינג -
ברברה פוסאר פולי ומאוריציו מרגליו, זוכי מדליית הארד באולימפיאדת סולט לייק סיטי -
ניקולה רודיגרי, חבר הנבחרת האיטלקית בהחלקה מהירה במסלול קצר, שזכתה במדליית הכסף באולימפיאדת סולט לייק סיטי -
אדריאנה פונטנה, עם מדליית הארד בה זכתה באולימפיאדת טורינו
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר של הוועד האולימפי הלאומי האיטלקי (באיטלקית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אירופה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
