ברית המועצות במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| הכדורסלן סרגיי בלוב מדליק את הלפיד האולימפי באולימפיאדת מוסקבה (1980) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | URS | |||||
| שם | הוועד האולימפי של ברית המועצות | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
ברית המועצות השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת הלסינקי (1952). עוד קודם לכן, השתתפה האימפריה הרוסית ב-3 אולימפיאדות בין 1900 ל-1912, ואולם לאחר מהפכת אוקטובר וכינונה של ברית המועצות הקומוניסטית נעדרה ברית המועצות מהמשחקים, כאמור עד 1952. בהמשך נעדרה מהמשחקים עוד פעם אחת, כשהחרימה את אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), בתגובה על החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה (1980). אולימפיאדת סיאול (1988) הייתה האחרונה בה השתתפה ברית המועצות, שכן ב-1991 התפרקה ל-15 מדינות נפרדות. באולימפיאדת ברצלונה (1992), שנערכה חודשים ספורים אחר כך, התחרו 12 מהמדינות במשלחת משותפת (Unified Team), תחת הדגל האולימפי. החל מאולימפיאדת אטלנטה (1996) מתחרה כל מדינה בנפרד.
הספורטאים הסובייטים הגיעו להישגים גבוהים באולימפיאדות בהן השתתפו. בשש מבין התשע דורגה ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות, ובשלוש האחרות במקום השני. אף שהשתתפה רק ב-9 מתוך 27 אולימפיאדות שנערכו, מדורגת ברית המועצות במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, שנייה רק לארצות הברית, ובהפרש ניכר מבריטניה שבמקום השלישי. המדליות הושגו ב-23 ענפים שונים, אך הבולטים שבהם הם ההתעמלות (182 מדליות, מהן 72 מדליות זהב), האתלטיקה (193 מדליות, מהן 64 מדליות זהב) וההיאבקות (116 מדליות, מהן 62 מדליות זהב). בחמישה ענפים – היאבקות, הרמת משקולות, התעמלות, כדוריד וכדורעף, מדורגת ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות גם כיום, לאחר שנערכו 7 אולימפיאדות בלעדיה. באתלטיקה ובכדורסל היא מדורגת שנייה אחרי ארצות הברית, בקאנו/קיאק היא מדורגת במקום השני אחרי גרמניה, בקליעה היא מדורגת שלישית אחרי ארצות הברית וסין, בקרב חמש מודרני היא מדורגת שלישית אחרי הונגריה ושוודיה, בהתעמלות אמנותית ובסיף היא במקום הרביעי, ובאיגרוף וכדורגל היא מדורגת במקום החמישי.
ברית המועצות השתתפה גם בתשע אולימפיאדות החורף שנערכו בין אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) לבין אולימפיאדת קלגרי (1988). גם במשחקים אלה הצטיינו הספורטאים הסובייטים. בשבע מהאולימפיאדות דורגה ברית המועצות במקום הראשון ובשתיים במקום השני. בטבלת המדליות של כל הזמנים מדורגת ברית המועצות במקום הרביעי. בעבר דורגה במקום הראשון, אך לאחר שהפסיקה להשתתף עברו אותה נורווגיה (ב-2002), ארצות הברית (ב-2006) וגרמניה (ב-2010). הענפים בהם התבלטה ברית המועצות במיוחד הם סקי למרחקים (68 מדליות מהן 25 מדליות זהב) והחלקה מהירה (60 מדליות מהן 24 מדליות זהב). בהוקי קרח מדורגת ברית המועצות במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי קנדה, בסקי למרחקים במקום השלישי, אחרי נורווגיה ושוודיה, גם בהחלקה אומנותית מדורגת ברית המועצות במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ורוסיה, ובביאתלון היא מדורגת במקום הרביעי.
היריבות בין הנבחרות האולימפיות של ברית המועצות ושל ארצות הברית עמדה באופן קבוע במוקדן של האולימפיאדות, ושתי המעצמות המתחרות השקיעו רבות כדי להראות את עליונותן בזירה הספורטיבית.
אולימפיאדה אחת נערכה על אדמתה של ברית המועצות, אולימפיאדת מוסקבה ב-1980. בהתמודדות על האירוח הועדפה מוסקבה על פני לוס אנג'לס. עוד קודם לכן, הגישה מוסקבה את מועמדותה לאירוח המשחקים של 1976, אך דורגה במקום השני אחרי מונטריאול.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעשורים הראשונים לכינונה של ברית המועצות גינה המשטר הסובייטי את הספורט התחרותי בצורתו המקובלת במערב, ובפרט את האולימפיאדות, כ"עיסוק בורגני שנועד להסיח את דעת מעמד הפועלים מדיכויו ולהכין את ההמונים למלחמות אימפריאליסטיות"[1] . כתוצאה מכך נמנעה ברית המועצות מחברות בוועד האולימפי ומהשתתפות באולימפיאדות. לאחר עלייתה של ברית המועצות למעמד של מעצמת-על בעקבות מלחמת העולם השנייה, החלו מנהיגיה לראות בספורט הבינלאומי זירה להוכחת יכולותיה. לאחר תקופה קצרה של פסיחה על שתי הסעיפים החליטה ברית המועצות להצטרף לוועד האולימפי הבינלאומי ולהשתתף באולימפיאדת הלסינקי, שנערכה ב-1952.
השתתפותה של ברית המועצות במשחקים הייתה בצלה של המלחמה הקרה, והושפעה ממנה. הדבר בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בחרמות ההדדיים שארגנו היא וארצות הברית על האולימפיאדות שנערכו אחת אצל השנייה, אך גם באירועים נקודתיים יותר: משחק כדורמים אלים שנערך בצל דיכוי המרד ההונגרי וזכה לכינוי "משחק הדם במים", מחאה צנועה של מתעמלת צ'כוסלובקית מתומכי "האביב של פראג" על דוכן המדליות ואף שערוריית שיפוט במשחק כדורסל שהוכרעה בהתאם לחלוקה הפוליטית בין מזרח למערב. ברית המועצות, שראתה במשחקים הזדמנות להוכיח את עליונותה על המערב, לא היססה לתת לכמה מהספורטאים שייצגו אותה סמים ממריצים לשם שיפור הישגיהם.
אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוועד האולימפי של ברית המועצות הוקם ב-21 באפריל 1951, וב-7 במאי אותה שנה היא הייתה לחברה בוועד האולימפי הבינלאומי. לאולימפיאדת הלסינקי שנערכה בשנה שלאחר מכן, שלחה ברית המועצות את המשלחת הראשונה, שכללה 295 ספורטאים. המשלחת צברה 71 מדליות, מהן 22 מדליות זהב, ודורגה בסיום המשחקים במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית. המנון ברית המועצות הושמע לראשונה לאחר זכייתה של נינה רומשקובה במדליית זהב בזריקת דיסקוס.
הענף בו התבלטו הסובייטים במיוחד הוא ההתעמלות, בו זכו ב-22 מדליות, ובתשע מתוך 15 מדליות הזהב האפשריות. המתעמל המעוטר ביותר היה ויקטור צ'וקארין, שזכה ב-4 מדליות זהב (בקרב-רב, סוס סמוכות, סוס קפיצות ובתחרות הקבוצתית) וב-2 מדליות כסף (במקבילים ובטבעות). בתרגיל המתח סיים במקום החמישי. מתעמל נוסף, הראנט שאהיניאן, זכה במדליית זהב בתרגיל הטבעות, במדליות כסף בקרב-רב ובסוס הסמוכות, וסיים במקום הרביעי בתרגיל המקבילים. יבגני קורולקוב זכה במדליית כסף בסוס הסמוכות וסיים במקום החמישי במקבילים, ודמיטרו לאונקין זכה במדליית ארד בתרגיל הטבעות. בין הנשים בלטה מריה גורוחובסקי, שזכתה ב-2 מדליות זהב (בקרב-רב ובתרגיל הקבוצתי) וב-5 מדליות כסף (במקבילים המדורגים, תרגיל הקרקע, סוס הקפיצות, הקורה ובתרגיל הקבוצתי על מתקן נייד). נינה בוצ'רובה זכתה במדליית זהב בקורה, במדליית כסף בקרב-רב ודורגה רביעית במקבילים המדורגים. יקטרינה קלינצ'וק זכתה במדליית זהב בקפיצות, וגלינה מינאיצ'בה זכתה במדליית ארד בקפיצות וסיימה במקום הרביעי בקרב-רב.
המתאבקים הסובייטים זכו ב-10 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו בראש טבלת המדליות. זוכי מדליות הזהב היו דוד צימקורידזה, ארסן מקוקישווילי, בוריס גורביץ', יקיב פונקין, שזאם סאפין ויוהאנס קוטקאס. ראשיד מאמאדביוב ושלווה צ'יחלדזה זכו במדליות כסף וארטם טריאן וניקולאי בלוב זכו במדליות ארד. בסך הכל, מתוך 16 המתאבקים הסובייטים שהתחרו בהלסינקי, 14 סיימו במקום הרביעי ומעלה.
כל שבעת מרימי המשקולות הסובייטים שהתחרו בהלסינקי זכו במדליות. במדליות זהב זכו איוואן אודודוב (עם שיא עולם בקטגוריית המשקל של עד 56 ק"ג - 315 ק"ג), רפאל צ'ימשקיאן (עם שיא עולם בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג - 337.5 ק"ג) וטרופים לומאקין. שלושה מרימי משקולות נוספים, ניקולאי סקסונוב, יבגני לופטין וגריגורי נובאק, זכו במדליות כסף, וארקדי וורוביוב זכה במדליית ארד.
האתלטים הסובייטים זכו ב-17 מדליות, אך רק שתי אתלטיות זכו במדליות זהב: נינה פונומריובה, שקבעה שיא אולימפי בזריקת דיסקוס (51.42 מטר), וגלינה זיבינה, שקבעה שיא עולם בהדיפת כדור ברזל (15.28 מטר), וכן סיימה במקום הרביעי בהטלת כידון. אלכסנדרה צ'ודינה זכתה בשלוש מדליות: מדליות כסף בקפיצה לרוחק ובהטלת כידון ומדליית ארד בקפיצה לגובה. יליסווטה בגריאנצבה זכתה במדליית כסף בזריקת דיסקוס, ונינה דומבדזה זכתה במדליית הארד בתחרות זו. ילנה גורצ'קובה זכתה במדליית ארד בהטלת כידון וקלוודיה טוצ'ונובה זכתה במדליית ארד בהדיפת כדור ברזל. גם במקצועות המסלול זכו שתי אתלטיות סובייטיות במדליות. מריה גולובניצ'איה זכתה במדליית כסף בריצת 80 מטר משוכות ונדז'דה חניקינה זכתה במדליית ארד בריצת 200 מטר. בשלב המוקדמות קבעה חניקינה שיא עולם חדש (24.47 שניות), אך בהמשך נשבר שיאה בידי האוסטרלית מרג'ורי ג'קסון, שניצחה במרוץ. הישגי האתלטים הגברים הגיעו בעיקר מענפי המסלול. ולדימיר קזנצב זכה במדליית כסף בריצת 3000 מטר מכשולים, ויורי ליטוייב רשם הישג דומה בריצת 400 מטר משוכות, כמו גם נבחרת השליחים ב-100X4 מטר. אלכסנדר אנופרייב זכה במדליית ארד בריצת 10000 מטר וברונו יונק זכה במדליית ארד בהליכה ל-10 ק"מ. במקצועות השדה, זכה רק אתלט סובייטי אחד במדליה, לאוניד שצ'רבקוב, שזכה במדליית כסף בקפיצה משולשת.
בחתירה, זכה יורי טיוקלוב במדליית זהב. שמיניית החותרים, וכן הצמד גאורגי ז'ילין ואיגור ימצ'וק, זכו במדליות כסף. הקלע אנטולי בוגדנוב קבע שיא עולם בירי מ-300 מטר בשלושה מצבים (1123 נקודות), ולב ויינשטיין זכה במדליית ארד בתחרות זו. קלע נוסף, בוריס אנדרייה, זכה במדליית כסף בירי מ-50 מטר בשכיבה ובמדליית ארד בירי מ-50 מטר בשלושה מצבים. שישה מתאגרפים סובייטים זכו במדליות: ויקטור מדנוב וסרגיי סצ'רבקוב זכו במדליות כסף, ואנטולי בולקוב, גנאדי גרבוזוב, בוריס טישין ואנטולי פרוב זכו במדליות ארד. במדליית ארד נוספת זכתה הקיאקיסטית נינה סבינה, במקצה ל-500 מטר.
מבין ענפי הכדור הקבוצתיים, רק נבחרת הכדורסל הגיעה להישג משמעותי, כשזכתה במדליית הכסף לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת אורוגוואי 57-61, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית 36-25. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השביעי.
אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משחק הדם במים
אולימפיאדת מלבורן נערכה בצל הפלישה הסובייטית להונגריה, שהביאה לדיכויו של המרד ההונגרי. שלוש מדינות בחרו להחרים את המשחקים בשל כך - הולנד, ספרד ושווייץ. הונגריה עצמה נטלה חלק במשחקים, ונבחרת הכדורמים שלה אף התמודדה מול נבחרת ברית המועצות בבית הגמר. המשחק, שהסתיים בניצחונה של הונגריה, היה אלים במיוחד, וזכה לכינוי "משחק הדם במים", לאחר שכוכב נבחרת הונגריה ארווין זאדור יצא מהבריכה כשהוא מדמם בעקבות אגרוף שקיבל מוולנטין פרוקופייב. בדקות הסיום נאלצה המשטרה המקומית לפנות את הקהל המשולהב, מחשש לתגרה המונית.
המשלחת הסובייטית כללה הפעם 283 ספורטאים, והיא שיפרה את מאזנה ל-98 מדליות, מהן 37 מדליות זהב, שהקנו לה, לראשונה, את המקום הראשון בטבלת המדליות.
גם הפעם היה ההתעמלות הענף הבולט ביותר, והמתעמלים הסובייטים צברו 23 מדליות, מהן 11 מדליות זהב (מתוך 17 אפשריות). ויקטור צ'וקרין זכה הפעם בשתי מדליות זהב אישיות (בקרב-רב ובמקבילים), מדליית כסף אחת (בקרקע) ומדליית ארד אחת (בסוס הסמוכות). ולנטין מורטוב זכה אף הוא בשתי מדליות זהב אישיות (בקרקע ובקפיצות) ובמדליית כסף אחת (בטבעות). בוריס שאחלין זכה במדליית זהב בסוס הסמוכות, אלברט אזריאן זכה במדליית זהב בטבעות, ויורי טיטוב זכה במדליית כסף במתח ובמדליות ארד בקרב-רב ובקפיצות. חמישתם זכו גם, יחד עם פבל סטולבוב, במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. אצל הנשים בלטה לאריסה לטינינה, בהופעתה האולימפית הראשונה, שזכתה ב-4 מדליות זהב (בקרב-רב, סוס הקפיצות, תרגיל הקרקע ובתרגיל הקבוצתי), במדליית כסף אחת (במקבילים) ובמדליית ארד אחת (בתרגיל הקבוצתי עם מתקן נייד, הדומה במהותו לתרגילי ההתעמלות האומנותית של ימינו). חברתה לנבחרת תמרה מנינה זכתה במדליות כסף בקורה ובקפיצות, ומתעמלת שלישית, סופיה מורטובה, זכתה במדליות ארד בקרב-רב ובמקבילים המדורגים.
ברית המועצות הייתה הדומיננטית גם בענף ההיאבקות, והמתאבקים הסובייטים זכו ב-13 מדליות (מתוך 16 אפשריות), מהן 6 מדליות זהב. ניקולאי סולוביוב, קונסטנטין וירופייב, גיבי קרטוזיה, ולנטין ניקולייב, אנטולי פרפיונוב ומיריאן צלקלמנידזה זכו במדליות זהב, ולדימיר מנייב ובוריס קולייב זכו במדליות כסף, ובמדליות ארד זכו רומן דזלאדזה, מיכאיל שחוב, אלימבג בסטייב, וחטאנג בלוודזה וגאורגי סחירטלדזה.
האתלטים הסובייטים זכו ב-22 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. ולדימיר קוץ זכה במדליית זהב הן בריצת 5000 מטר והן בריצת 10000 מטר, ובשניהם קבע שיאים אולימפיים (13:39.6 דקות ו-28:45.6 דקות, בהתאמה. בהליכה ל-20 ק"מ היו שלושת זוכי המדליות סובייטים: לאוניד ספירין זכה בזהב, אנטנאס מיקנאס בכסף וברונו יונק בארד. הלך נוסף, יבגני מסקינסקוב, זכה במדליית כסף בהליכה ל-50 ק"מ. ביידוי פטיש עמדו שני סובייטים על הפודיום: מיכאיל קריבונוסוב זכה במדליית הכסף ואנטולי סמוצבטוב זכה במדליית הארד. נבחרת השליחים ל-100X4 מטר זכתה במדליית כסף, ושלושה אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: ארדליון איגנטייב בריצת 400 מטר, ויקטור ציבולנקו בהטלת כידון ווסילי קוזנצוב בקרב עשר. תמרה טישקביץ' קבעה שיא אולימפי בהדיפת כדור ברזל (16.59 מטר), וסגניתה הייתה גלינה זיבינה, שאיבדה את תוארה. אינסה יאונזמה קבעה שיא אולימפי בהטלת כידון (53.86 מטר), והזוכה במדליית הארד בתחרות זו הייתה אף היא סובייטית, נדז'דה קוניאייבה. בזריקת דיסקוס זכתה אירינה בגליאקובה במדליית כסף, ונינה פונומריובה שאיבדה את תוארה זכתה במדליית ארד. מריה פיסרבה זכתה במדליית כסף בקפיצה לגובה ונדז'דה דוולישווילי זכתה במדליית ארד בקפיצה לרוחק.
הקלע וסילי בוריסוב שיפר את הישגיו מהלסינקי, וזכה במדליית זהב בירי מ-300 מטר בשלושה מצבים ובמדליית כסף בירי מ-50 מטר בשכיבה. סגנו בירי מ-300 מטר היה אלן ארדמן. ויטלי רומננקו זכה במדליית זהב בירי במטרה דמוית אייל נע, וולדימיר סרוויוגין זכה במדליית הארד בתחרות זו. במדליית זהב שלישית זכה אנטולי בוגדנוב, בירי מ-50 מטר בשלושה מצבים. יבגני צ'רקסוב זכה במדליית כסף בירי באקדח אש מהירה ומחמוד אומרוב רשם הישג דומה בירי באקדח מ-50 מטר.
שלושה מרימי משקולות זכו במדליות זהב: איגור ריבק, פדור בוגדנובסקי וארקדי וורובייב, ששיפר את הישגו מהלסינקי. ארבעה מרימי משקולות נוספים זכו במדליות כסף: ולדימיר סטוגוב, יבגני מינייב, ראוויל חבוטדינוב ווסיליס סטפנובס. באיגרוף זכו הסובייטים בשש מדליות: ולדימיר ספרונוב, ולדימיר ינגיבריאן וגנאדי שטקוב זכו במדליות זהב, לב מוחין זכה במדליית כסף, ואנטולי לגטקו ורומלדאס מוראוסקאס זכו במדליות ארד. חותרי הקאנו פבל חארין וגרציאן בוטב זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-10,000 מטר ובמדליית כסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. גנאדי בוחארין זכה במדליות ארד בשני המקצים המקבילים ליחידים. הקיאקיסט איגור פיסרוב זכה במדליית כסף במקצה היחידים ל-1,000 מטר, והצמד אנטולי דמיטקוב ומיכאיל קאלסטה זכה במדליית כסף במקצה המקביל לזוגות. בתחרות הקיאקים היחידה לנשים, ל-500 מטר, ניצחה יליזבטה דמנטייבה. בחתירה, זכה ויאצ'סלב איוואנוב בן ה-18 במדליית זהב, כמו גם צמד החותרים אלכסנדר ברקוטוב ויורי טיוקלוב. צמד נוסף, ויקטור איוואנוב ואיגור בולדקוב, זכה במדליית כסף, וצוות החותרים במקצה לזוגות עם הגאי זכה במדליית ארד. בקרב חמש מודרני זכתה הנבחרת הסובייטית במדליית הזהב, לאחר שהמתחרים מטעמה דורגו במקומות הרביעי, השמיני והתשיעי. הסייף לב קוזנצוב זכה בשתי מדליות ארד, בתחרות האישית והקבוצתית בחרב, ובשתי מדליות ארד נוספות זכו שחיינים סובייטים: חאריס יוניצ'ב במשחה ל-200 מטר חזה ונבחרת השליחים ל-200X4 חופשי.
נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו לב יאשין וולנטין איבנוב, זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה בחצי הגמר על בולגריה 1-2 לאחר הארכה, ובמשחק הגמר ניצחה את נבחרת יוגוסלביה 0-1. נבחרת הכדורסל שוב זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת צרפת 49-56 והובסה במשחק הגמר בידי נבחרת ארצות הברית 55–89. נבחרת הכדורמים הספיקה, לפני משחק "הדם במים", לגבור על נבחרותיהן של איטליה וארצות הברית ולהפסיד לנבחרת יוגוסלביה, ואחריו גם גברה על המשלחת הכלל-גרמנית, מה שהקנה לה את המקום השלישי בבית הגמר ואת מדליית הארד.
אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]
283 הספורטאים הסובייטים שנטלו חלק באולימפיאדת רומא שיפרו עוד יותר את הישגיה של ברית המועצות, לאחר שצברו 103 מדליות, מהן 43 מדליות זהב.
המתעמלות הסובייטיות, ובראשן לאריסה לטינינה, פולינה אסטחובה וסופיה מורטובה שלטו ללא עוררין בענף, וזכו ב-14 מתוך 15 המדליות האפשריות בתחרויות האישיות, וכן במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. לטינינה זכתה במדליות בכל התחרויות - מדליית זהב בקרב רב, בתרגיל הקרקע ובתרגיל הקבוצתי, מדליית כסף בקורה ובמקבילים המדורגים ומדליית ארד בסוס הקפיצות. אסטחובה זכתה במדליית זהב במקבילים המדורגים, במדליית כסף בקרקע ובמדליית ארד בקרב-רב, ומורטובה זכתה במדליות כסף בקרב-רב ובקפיצות ובמדליית ארד בקורה. מרגריטה ניקולייבה זכתה במדליית הזהב בקפיצות ותמרה ליוחינה זכתה במדליות ארד בקרקע ובמקבילים המדורגים. בין הגברים בלט בוריס שאחלין, שזכה ב-4 מדליות זהב - בקרב-רב, סוס הסמוכות, סוס הקפיצות והמקבילים, במדליית כסף בטבעות ובמדליית ארד במתח, וכן היה שותף לזכיית הנבחרת הסובייטית במדליית הכסף בתחרות הקבוצתית. אלברט אזריאן זכה במדליית זהב שנייה בתרגיל הטבעות, יורי טיטוב זכה במדליית כסף בקרקע ובמדליית ארד ברב-רב, וולדימיר פורטנוי זכה במדליית ארד בקפיצות. ביחד, צברו המתעמלים והמתעמלות הסובייטים 26 מדליות, מהן 10 מדליות זהב (מתוך 16 אפשריות).
האתלטים הסובייטים זכו ב-21 מדליות, מהן 11 מדליות זהב. האתלטיות זכו ב-6 מתוך 10 מדליות הזהב האפשריות: נינה פונומריובה השיבה לעצמה את התואר האולימפי בזריקת דיסקוס, עם שיא אולימפי חדש (55.10 מטר). סגניתה בתחרות זו, טמרה פרס, זכתה גם במדליית זהב בהדיפת כדור ברזל, אף היא עם שיא אולימפי חדש - 17.32 מטר. אחותה הצעירה, אירינה פרס, זכתה אף היא במדליית זהב, בריצת 80 מטר משוכות. ליודמילה שווסטובה קבעה שיא עולם חדש בריצת 800 מטר (2:04.3 דקות), ושתי אתלטיות נוספות קבעו שיאים אולימפיים: ורה קרפקינה (6.37 מטר בקפיצה לרוחק) ואלווירה אוזולינה (55.98 מטר בהטלת כידון). מטילת כידון נוספת, בירוטה קלדיינה, זכתה במדליית ארד. כמה מהאתלטים הגברים קבעו אף הם שיאים אולימפיים: פיוטר בולוטניקוב (28:32.2 דקות בריצת 10000 מטר), וסילי רודנקוב (67.10 מטר ביידוי פטיש) ורוברט שוולקדזה (2.16 מטר בקפיצה לגובה). סגנו של שוולקדזה, ולרי ברומל, קפץ אף הוא לאותו הגובה, אך דורג שני בשל מספר פסילות גבוה יותר. פרט לאלה, הוכתרו ברומא שני אלופים אולימפיים סובייטים נוספים, ולדימיר גולובינצ'י בהליכה ל-20 ק"מ וויקטור ציבולנקו בהטלת כידון. בקפיצה משולשת זכה ולדימיר גוריאייב במדליית כסף וויקטור קרייר במדליית ארד שנייה ברציפות. גם בריצת 3000 מטר מכשולים דורגו אתלטים סובייטים במקום השני והשלישי, ניקולאי סוקולוב וסמין רז'ישצ'ין. נבחרת השליחים ב-100X4 מטר זכתה במדליית כסף, ובמדליות ארד נוספות זכו איגור טר-אובניסיאן בקפיצה לרוחק ווסילי קוזנצוב בקרב עשר (בפעם השנייה ברציפות).
מרימי המשקולות הסובייטים זכו בחמש מתוך שבע מדליות הזהב האפשריות. ארקדי וורוביוב זכה במדליית זהב אולימפית שנייה ברציפות, ובמדליה אולימפית שלישית. סגנו היה טרופים לומאקין, ששמונה שנים קודם לכן זכה במדליית זהב. יבגני מינייב שיפר את הישגו ממלבורן, וזכה אף הוא במדליית זהב. שלושת הזוכים הנותרים היו ויקטור בושוייב, אלכסנדר קורינוב ויורי ולאסוב.
המתאבקים זכו ב-10 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. אולג קרוואייב, אווטנדיל קורידזה ואיוואן בוגדן זכו במדליות זהב, וולדימיר סיניאבסקי וגאורגי סחירטלדזה זכו במדליות כסף. קונסטנטין וירופייב וגיבי קרטוזיה איבדו את תואריהם וזכו במדליות ארד, ושלושה מתאבקים נוספים זכו אף הם במדליות ארד: ולדימיר רובשווילי, אנטולי אלבול וסווקוז דזרסוב.
הסייף ויקטור ז'דנוביץ' זכה בשתי מדליות זהב ברומח, בתחרות האישית והקבוצתית. סייפת הרומח ולנטינה ראסטוורובה זכתה במדליית כסף בתחרות האישית ובמדליית זהב בתחרות הקבוצית, וסייף הדקר ברונו חברוב זכה בשתי מדליות ארד, בתחרות האישית והקבוצתית. הקלעים זכו בשבע מדליות. בירי מ-50 מטר בשלושה מצבים זכה ויקטור שמבורקין במדליית הזהב ומאראט נייזוב במדליית הכסף. בירי מ-50 מטר באקדח זכה אלכסיי גושצ'ין במדליית הזהב ומוחמד אומרוב זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. שלושה קלעים נוספים זכו במדליות ארד: וסילי בוריסוב, שאיבד את תוארו בירי מ-300 מטר בשלושה מצבים, אלכסנדר זבלין באקדח אש מהירה וסרגיי קלינין בטראפ (ענף של ירי בצלחות חרס).
הקיאקיסטית אנטונינה סרדינה זכתה בשתי מדליות זהב, במקצה היחידות ל-500 מטר ובמקצה הזוגות ל-500 מטר, יחד עם מריה שובינה. חותרי הקאנו לאוניד גיישטור וסרגיי מקרנקו זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, ובמקצה היחידים לאותו המרחק זכה אלכסנדר סילאייב במדליית כסף. בחתירה, שמר ויאצ'יסלב איוואנוב על תוארו, וצמד החותרים ולנטין בורייקו ואולג גולובנוב זכה אף הוא במדליית זהב. ברקוטוב וטיוקלוב איבדו את תוארם ממלבורן, אך זכו במדליית כסף, וגם צמד החותרים עם הגאי זכה במדליית כסף. רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד.
באיגרוף, זכה אולג גריגורייב במדליית זהב, סרגיי סיבקו ויורי רדוניאק זכו במדליות כסף ובוריס לגוטין ויבגני פאופנוב זכו במדליות ארד. צמד שייטי הסטאר טימיר פינגין ופיודור שוטקוב זכה במדליית זהב, ושייט הפין אלכסנדר צ'וצ'לוב זכה במדליית כסף. רוכב האופניים ויקטור קפיטונוב זכה במדליית זהב במרוץ אופני כביש ובמדליית ארד במרוץ הקבוצתי נגד השעון. רוסטיסלב ורגשקין זכה במדליית ארד במרוץ אופני מסלול נגד השעון, וכך גם צמד הרוכבים באופני טנדם ולדימיר לאונוב ובוריס וסילייב, וכן הנבחרת הסובייטית במרוץ המרדף. הרוכב סרגיי פילטוב זכה במדליית זהב בדרסאז', הנבחרת בקרב חמש מודרני איבדה את תוארה וזכתה במדליית כסף ונינל קרוטובה זכתה במדליה ראשונה בקפיצה למים, מדליית ארד בקפיצה מ-10 מטרים.
טורניר הכדורסל נערך הפעם בשיטה שונה, כאשר ארבע נבחרות העפילו לבית הגמר. בפעם השלישית ברציפות זכתה ברית המועצות במדליית הכסף, לאחר שגברה על נבחרות ברזיל ואיטליה, אך הפסידה, שוב, לנבחרת ארצות הברית. נבחרת הכדורמים זכתה אף היא במדליית כסף, כסגניתה של איטליה, ואילו נבחרת הכדורגל, שזכתה במקום הראשון במלבורן, כלל לא העפילה למשחקים.
-
הרוכב סרגיי פילטוב, במהלך המשחקים -
ליודמילה שבצובה, האלופה האולימפית בריצת 800 ברומא, חוצה את קו הסיום -
רוכב האופניים ויקטור קפיטונוב, עם מדליית הזהב בה זכה ברומא -
הקלע אלכסיי גושצ'ין (במרכז) עם מדליית הזהב בה זכה ברומא
אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת טוקיו שלחה ברית המועצות מספר שיא של 319 ספורטאים. אף על פי כן, פחתו הישגיה - הספורטאים הסובייטים צברו 96 מדליות, מהן 30 מדליות זהב, שהספיקו רק למקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית.
הסיבה העיקרית לירידה בהישגים נעוצה בהישגיה של המארחת יפן בענף ההתעמלות, שהגיעו על חשבונה. אף על פי כן, הגיעו המתעמלים הסובייטים להישגים גבוהים גם במשחקים אלה. הם צברו 19 מדליות, אך רק 4 מהן מזהב. לטינינה השיגה גם הפעם מדליות בכל התחרויות האפשריות: מדליית זהב שלישית ברציפות בתרגיל הקרקע, במדליות כסף בקרב-רב ובקפיצות ובמדליות ארד בקורה ובמקבילים המדורגים, וכן מדליית זהב בתחרות הקבוצתית. בכך, הגיעה לטינינה למאזן אולימפי כולל של 18 מדליות (מהן 9 מדליות זהב), מאזן שאף מתעמלת אחרת לא הצליחה להשיג עד היום. פולינה אסטחובה זכתה במדליית כסף בקרקע ובמדליית ארד בקרב-רב, וטמרה מנינה זכתה במדליית כסף בקורה, ושתיהן היו שותפות גם לזכייה הקבוצתית במדליית הזהב. שחאלין זכה בארבע מדליות, אך הפעם ניצח רק בתרגיל המתח. בקרב-רב חלק את מדליית הכסף עם ויקטור ליסיצקי ועם היפני שוג'י צורומי, וכן זכה במדליית כסף בתחרות הקבוצתית ובמדליית ארד בטבעות. ליסיצקי עצמו זכה במדליות כסף נוספות בקרקע ובקפיצות. יורי טיטוב זכה במדליית כסף במתח ויורי צפנקו זכה במדליית ארד בסוס הסמוכות.
האתלטים הסובייטים צברו 18 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. טמרה פרס זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות בהדיפת כדור ברזל, וניצחה גם בזריקת דיסקוס. בשניהם קבעה שיאים אולימפיים (18.14 מטר ו-57.57 מטר, בהתאמה). אחותה הצעירה, אירינה, זכתה במדליית זהב בקרב חמש (הגרסה המוקדמת של קרב שבע) וקבעה בו שיא עולם (4,956 נקודות). גלינה זיבינה זכתה במדליה האולימפית השלישית שלה, מדליית ארד בהדיפת כדור ברזל, וילנה גורצ'קובה זכתה במדליית ארד בזריקת דיסקוס, 12 שנים אחרי שרשמה הישג דומה בהלסינקי. שלוש אתלטיות נוספות זכו במדליות ארד, טטיאנה שצ'לקנובה בקפיצה לרוחק, טאיסיה צ'נצ'יק בקפיצה לגובה וגלינה ביסטרובה בקרב חמש. שני אתלטים סובייטים קבעו שיאים אולימפיים: ולרי ברומל בקפיצה לגובה (2.18 מטר) ורומואלד קלים ביידוי פטיש (69.74 מטר). ריין אאון זכה במדליית כסף בקרב עשר, ובקפיצה משולשת זכה אולג פדוסייב במדליית כסף וויקטור קרבצ'נקו במדליית ארד. ולדימיר גולובניצ'ני איבד את תוארו בהליכה ל-20 ק"מ, אך זכה במדליית ארד, ואיגור טר-אובניסיאן זכה במדליית ארד שנייה ברציפות בקפיצה לרוחק. במדליות ארד נוספות זכו אנטולי מיכאילוב (ריצת 110 מטר משוכות), איוואן בליאייב (ריצת 3000 מטר משוכות) ויאניס לוסיס (הטלת כידון).
ארבעה מרימי משקולות סובייטים זכו במדליות זהב בטוקיו: אלכסיי וחונין, רודולף פליוקפלדר, ולדימיר גולובנוב ולאוניד ז'בוטינסקי. סגנו של ז'בוטינסקי היה יורי ולאסוב, שאיבד את תוארו מרומא. ולדימיר קפלונוב וויקטור קורנצוב זכו אף הם במדליות כסף. בהיאבקות, זכו הסובייטים ב-10 מדליות: אנטולי קולסוב, אלכסנדר מדבד ואלכסנדר איוואניצקי זכו במדליות זהב, ולאדלן טרוסטיאנסקי, רומן רורואה, אנטולי רושצ'ין וגוראם סגרדזה זכו במדליות כסף, ודוד גוואנצלדזה, איידין איברהימוב ונודאר חוחאשווילי זכו במדליות ארד. המתאגרפים זכו בתשע מדליות. בוריס לגוטין שיפר את הישגו מרומא וזכה במדליית זהב, ובמדליות זהב נוספות זכו ולרי פופנצ'נקו וסטניסלב סטפשקין. וליקטון ברניקוב, יבגני פרולוב, ריצ'רדס טמוליס ואלכסיי קיסליוב זכו במדליות כסף, ובמדליות ארד זכו סטניסלב סורוקין וואדים ימליאנוב, שהפסיד בחצי הגמר לג'ו פרייז'ר.
בסיף, זכו נבחרות הגברים ברומח ובחרב במדליות זהב, ונבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית כסף. בתחרויות היחידים זכה גריגורי קריס במדליית זהב בדקר, גוראם קוסטבה זכה במדליית ארד באותה תחרות, ואומיאר מאווליחנוב זכה במדליית ארד בחרב. הקיאקיסטית לודמילה פינאיבה זכתה במדליית זהב במקצה היחידות, כמו גם רביעיית הקיאקיסטים וצמד חותרי הקאנו אנדריי חימיץ' וסטפן אושצ'פקוב. במקצה הקאנו ליחידים זכה יבגני פניאייב במדליית ארד. בחתירה, זכה ויאצ'יסלב איוואנוב במדליית זהב שלישית ברציפות, ובתחרות הזוגות זכו בוריס דוברובסקי ואולג טיורין במדליית זהב.
גלינה פרוזומנשיקובה הייתה לשחיינית הראשונה מברית המועצות שזכתה במדליית זהב במשחקים האולימפיים לאחר שניצחה במשחה ל-200 מטר חזה בשיא אולימפי חדש (2:46.4 דקות). הזוכה במדליית הארד במשחה זה הייתה אף היא סובייטית, סווטלנה בבנינה, והיא זכתה במדליית ארד נוספת עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב. גאורגי פרוקופנקו זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חזה לגברים.
בקרב חמש מודרני זכתה הנבחרת הסובייטית במדליית זהב, ושניים מחבריה זכו במדליות אישיות: איגור נוביקוב זכה במדליית כסף ואלברט מוקייב זכה במדליית ארד. החבר השלישי בנבחרת, ויקטור מינייב, סיים במקום החמישי. שני קלעים זכו במדליות כסף, שוטה קווליאשווילי בירי מ-300 מטר בשלושה מצבים ופבלס סניצ'בס בטראפ. במדליית כסף נוספת זכו רוכבי אופני הטנדם ויקטור לוגונוב ואימאנץ בודנייקס. הרוכב סרגיי פילטוב איבד את תוארו בדרסאז', אך זכה בשתי מדליות ארד, בתחרות האישית והקבוצתית. ארבעה ג'ודאים זכו במדליות ארד, היהודי אהרון בוגוליובוב, אולג סטפנוב, פרנאוז צ'יקווילאדזה ואנזור קיקנדזה. במדליית ארד נוספת זכתה הקופצת למים גלינה אלכסייבה, בקפיצה מ-10 מטר.
במשחקים אלה נערכו לראשונה תחרויות כדורעף. נבחרת הגברים זכתה במדליית זהב, לאחר ניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה, ואילו נבחרת הנשים זכתה במדליית כסף, לאחר הפסד למארחת יפן. נבחרת הכדורסל זכתה במדליית כסף רביעית ברציפות, לאחר ניצחון על נבחרת ברזיל בחצי הגמר והפסד רביעי ברציפות לנבחרת ארצות הברית בשלב הגמר, ואילו נבחרת הכדורמים הסתפקה במדליית ארד, לאחר שדורגה בבית הגמר אחרי נבחרות הונגריה ויוגוסלביה.
-
החותרים אלכס טיורין ובוריס דוברובסקי, האלופים האולימפיים בטוקיו -
ולרי ברומל (במרכז), האלוף האולימפי בקפיצה לגובה בטוקיו
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם באולימפיאדת מקסיקו סיטי דורגה ברית המועצות במקום השני בטבלת המדליות, לאחר ש-313 הספורטאים ששלחה חזרו עם 91 מדליות, מהן 29 מדליות זהב. המשחקים נערכו לאחר פלישתן של ברית המועצות ומדינות נוספות בברית ורשה לצ'כוסלובקיה, לשם דיכוי "האביב של פראג", אך בניגוד לפלישה להונגריה, שאירעה 12 שנים קודם לכן, אף מדינה לא החרימה בשל כך את המשחקים. המחאה זכתה לביטוי באופן מינורי, בידי המתעמלת הצ'כוסלובקית ורה צ'סלבסקה, שעוד קודם למשחקים הביעה תמיכה פומבית בדמוקרטיזציה של מדינתה. צ'סלבסקה, שזכתה במדליות כסף בתרגילי הקרקע והקורה, הרכינה ראשה על דוכן המדליות בעת שנשמע ההמנון הסובייטי. לאחר ששבה למולדתה הושעתה מפעילות ספורטיבית.
ההתעמלות הייתה גם הפעם הענף הבולט ביותר, והמתעמלים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן חמש מדליות זהב. הצטיינו במיוחד בני הזוג וורונין. מיכאיל וורונין זכה ב-2 מדליות זהב, בקפיצות ובמתח, במדליות כסף בקרב-רב, במקבילים, בטבעות ובתחרות הקבוצתית, ובמדליית ארד בסוס הסמוכות). רעייתו, זינאידה וורונינה, זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית, במדליית כסף בקרב-רב ובמדליות ארד במקבילים המדורגים ובקפיצות. חברתה לנבחרת, נטליה קוצ'ינסקיה, זכתה אף היא בארבע מדליות, מדליות זהב בתחרות הקבוצתית ובקורה, ובמדליות ארד בקרב-רב ובקרקע. לריסה פטריק זכתה במדליית זהב בקרקע ובמדליית ארד בקורה, ואצל הגברים, פרט לוורונין זכו במדליות גם ויקטור קלימנקו (מדליית ארד במקבילים) וסרגיי דיומידוב (מדליית ארד בקפיצות).
האתלטים הסובייטים זכו ב-13 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ויקטור סנייב קבע שיא עולם בקפיצה משולשת (17.39 מטר), יאניס לוסיס קבע שיא אולימפי בהטלת כידון (90.10 מטר) ובמדליית הזהב השלישית זכה ולדימיר גולובניצ'ני בהליכה ל-20 ק"מ, שהשיב לעצמו את התואר בו זכה ברומא. הלך נוסף, ניקולאי סמאגה, זכה במדליית ארד בתחרות זו. רומואלד קלים איבד את תוארו ביידוי פטיש וזכה במדליית כסף, ושני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד, ולנטין גברילוב בקפיצה לגובה ואדוארד גושצ'ין בהדיפת כדור ברזל. בין האתלטיות, המצליחה ביותר הייתה אנטונינה לזרבה, שזכתה במדליית כסף בקפיצה לגובה. במדליית הארד בתחרות זו זכתה ולנטינה קוזיר. במדליות ארד נוספות זכו טטיאנה טלישבה (בקפיצה לרוחק), נטליה פצ'ונקינה (בריצת 400 מטר), נדז'דה צ'יז'ובה (בהדיפת כדור ברזל) ונבחרת השליחות ל-100X4 מטר.
המתאבקים זכו בתשע מדליות. אלכסנדר מדבד שמר על תוארו, רומן רורואה שיפר את הישגו מטוקיו, וזכה אף הוא במדליית זהב, ובמדליית זהב שלישית זכה בוריס גורביץ'. אנטולי רושצ'ין זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ובמדליות כסף נוספות זכו שוטה לומידזה, ולדימיר בקולין, ולנטין אולניק וניקולאי יקובנקו. איוואן קוצ'רגין זכה במדליית ארד. מרימי המשקולות זכו בשש מדליות: לאוניד ז'בוטינסקי זכה במדליית זהב שנייה ברציפות, ויקטור קורנצוב שיפר את הישגו מטוקיו וזכה במדליית זהב, ובמדליית זהב שלישית זכה בוריס סליצקי. דיטו שנידזה, ולדימיר בליאייב ויאן טאלץ זכו במדליות כסף. גם המתאגרפים הסובייטים זכו בשש מדליות. בוריס לגוטין זכה במדליית זהב שנייה ברציפות, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלו, וולריאן סוקולוב ודניאל פוזניאק זכו אף הם במדליות זהב. אלכסיי קיסליוב זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ויונאס צ'פוליס זכה אף הוא במדליית כסף. ולדימיר מוסלימוב זכה במדליית ארד.
הסייפת ילנה בלובה זכתה בשתי מדליות זהב ברומח, בתחרויות היחידות והנבחרות. מארק רקיטה, שהתחרה בחרב, זכה במדליית כסף ליחידים ובמדליית זהב קבוצתית. גריגורי קריס זכה בשתי מדליות כסף בדקר, ובמדליית כסף נוספת זכתה נבחרת הגברים ברומח. הקיאקיסטית ליודמילה פיניאייבה זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות, וכן זכתה במדליית ארד במקצה הזוגות, יחד עם אנטונינה סרדינה. במקצה הזוגות לגברים ניצחו ולדימיר מורוזוב ואלכסנדר שפרנקו. שפרנקו זכה גם במדליית כסף במקצה היחידים. חותרי הקאנו נאום פרוקופץ ומיכאיל זמוטין במדליית ארד, וכך גם ויטלי גלקוב, במקצה היחידים. הקלע גרגורי קוסיך זכה במדליית זהב בירי באקדח, ויבגני פטרוב עשה זאת בסקיט. ולנטין קורנב זכה במדליית כסף בירי מ-300 מטר, ויטלי פרחימוביץ' זכה במדליית ארד בירי מ-50 מטר בשלושה מצבים ורנארט סולימנוב זכה במדליית ארד בירי באקדח אש מהירה. הרוכב איוואן קיזימוב זכה במדליית זהב בדרסאז' ובמדליית כסף בדרסאז' הקבוצתי. החותר אלכסנדר טימושינין זכה במדליית זהב, ושמיניית החותרים זכתה במדליית ארד. במדליית זהב נוספת זכה השייט ולנטין מנקין, בדגם פין. בקפיצה למים זכו שתי סובייטיות במדליות כסף, טמרה פוגוז'בה בקפיצה מ-3 מטר ונטליה לובנובה בקפיצה מ-10 מטר. הנבחרת בקרב חמש מודרני זכתה במדליית כסף, ואחד מחבריה, פבל לדנב, זכה במדליית ארד.
בשחייה זכו הסובייטים ב-8 מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. ולדימיר קוסינסקי זכה במדליות כסף במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה, והיה שותף לזכייתה של הנבחרת הסובייטית במדליית הארד במשחה ל-100X4 מטר מעורב. שחיין חזה נוסף, ניקולאי פנקין, זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר. נבחרת השליחים ב-100X4 מטר חופשי זכתה במדליית כסף, ונבחרת השליחים למרחק הכפול זכתה במדליית ארד. גלינה פרוזומנשיקובה איבדה את תוארה ב-100 מטר חזה וזכתה במדליית ארד, וכן זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חזה.
שתי נבחרות הכדורעף זכו במדליות זהב, לאחר שדורגו ראשונות בטורנירים שנערכו בשיטה שבה כל הנבחרות משחקות נגד כולן. נבחרת הכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת יוגוסלביה, לאחר הארכה. נבחרת הכדורסל, לאחר 4 מדליות כסף ברציפות, הסתפקה הפעם במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת יוגוסלביה 63-62, וגברה על ברזיל 53–70 במשחק על המקום השלישי.
-
המתעמלת נטליה קוצ'ינסקאיה, שזכתה בארבע מדליות במקסיקו סיטי -
הסייפת ילנה בלובה, שזכתה בשש מדליות אולימפיות בין 1968 ל-1980 -
האתלט ולדימיר גולובניצ'י, האלוף האולימפי בהליכה ל-20 ק"מ ברומא ובמקסיקו סיטי
אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשלחת הסובייטית באולימפיאדת מינכן הייתה הגדולה ביותר עד אז - 373 ספורטאים. לאחר שתי אולימפיאדות בהם דורגה במקום השני, שבה ברית המועצות אל המקום הראשון, לאחר שספורטאיה זכו ב-99 מדליות, מהן 50 מדליות זהב - המספר הגדול ביותר עד אז.
בניגוד לעבר, הייתה האתלטיקה לענף המצליח ביותר. האתלטים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. ולרי בורזוב ניצח הן בריצת 100 מטר והן בריצת 200 מטר. ויקטור סנייב שמר על תוארו בקפיצה משולשת, ויורי טרמאק זכה במדליית זהב בקפיצה לגובה. מיקולה אבילוב קבע שיא עולם בקרב עשר (8,454 נקודות), וסגנו היה לאוניד ליטביננקו. אנטולי בונדרצ'וק קבע שיא אולימפי ביידוי פטיש (75.50 מטר), ובמדליית הארד בתחרות זו זכה וסילי חמלבסקי. יאניס לוסיס איבד את תוארו בהטלת כידון על חודם של שני סנטימטרים וזכה במדליית כסף, וההלך ולדימיר גולובניצ'ני איבד אף הוא את תוארו וזכה במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלו. הלך נוסף, וניאמין סולדטנקו, זכה במדליית כסף בהליכה ל-50 ק"מ, יבגן ארז'נוב זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר, והישג דומה רשמה נבחרת השליחים ל-100X4 מטר. שתי אתלטיות סובייטיות קבעו שיאי עולם - נדז'דה צ'יז'ובה בהדיפת כדור ברזל (21.03 מטר) וליודמילה בראגינה בריצת 1500 מטר (4:01.48 דקות). אתלטית נוספת, פאינה מלניק, קבעה שיא אולימפי בזריקת דיסקוס (66.62 מטר), וניולה סבאיטה זכתה במדליית כסף בריצת 800 מטר.
המתאבקים זכו ב-14 מדליות, וב-9 מתוך 20 מדליות הזהב האפשריות. אלכסנדר מדבד הוכתר כאלוף אולימפי בפעם השלישית ברציפות, אנטולי רושצ'ין זכה במדליית זהב ראשונה לאחר שתי זכיות רצופות במדליות כסף, ובמדליות זהב נוספות זכו רומן דמיטרייב, זגלב עבדולבקוב, לוואן טדיאשווילי, איוואן יריגין, רוסטם קזקוב, שאמיל חיסמוטדינוב וולרי רזנצב. ניקולאי יקובנקו זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ובמדליות כסף נוספות זכו ארסן אלאחורדייב, גנאדי סטרחוב ואנטולי נזרנקו. רוסלן אשורלייב זכה במדליית ארד.
המתעמלים הסובייטים זכו הפעם ב-16 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. אולגה קורבוט זכתה ב-3 מדליות זהב, בתחרות הקבוצתית, בקורה ובקרקע, ובמדליית כסף המקבילים המדורגים. ואולם, דווקא תחרות הקרב-רב, בה לא הגיעה להישגים, היא זו שבשלה היא זכורה ביותר. קורבוט הובילה בבטחה לאחר שלושה מכשירים, אך נפלה מהמקבילים, ואיבדה בשל כך כל סיכוי לזכות בתחרות. בכיה מול מצלמות הטלוויזיה שבה את ליבו של הקהל המערבי, שראה אותה במלוא אנושיותה, בניגוד לסטריאוטיפ של הספורטאי הסובייטי הקר והנוקשה. לאחר המשחקים אף ביקרה בארצות הברית ונפגשה עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, שאמר לה כי תרמה להפחתת המתיחות הפוליטית יותר משתרמו המאמצים הדיפלומטיים. שתיים מחברותיה של קורבוט לנבחרת זכו אף הן במדליות גם בתחרויות האישיות - לודמילה טורישצ'בה זכתה במדליית זהב בקרב-רב, במדליית כסף בקרקע ובמדליית ארד בקפיצות, וטמרה לזקוביץ' זכתה במדליית כסף בקורה ובמדליות ארד בקרב-רב ובקרקע. המתעמלים הגברים גילו, ברוב התחרויות, נחיתות לעומת יריביהם היפנים, אך כמה מהם זכו במדליות. ויקטור קלימנקו זכה במדליית זהב בסוס הסמוכות ובמדליית כסף בקפיצות, ניקולאי אנדריאנוב זכה במדליית זהב בקרקע ובמדליית ארד בקפיצות, ומיכאיל וורונין זכה במדליית כסף בטבעות. שלושתם זכו גם במדליית כסף בתחרות הקבוצתית.
חותרי הקאנו והקיאק ניצחו בשישה מתוך שבעה מקצים במים שטוחים. הקיאקיסטית לודמילה פינאיבה עברה להתחרות במקצה הזוגות, יחד עם קטרינה קורישקו, וזכתה במדליית זהב אולימפית שלישית ברציפות. מחליפתה במקצה היחידות, יוליה ריאבצ'ינסקאיה, זכתה אף היא במדליית זהב. אלכסנדר שפרנקו שמר על תוארו במקצה היחידים, וזכה במדליית זהב שנייה ברציפות. ויקטור קרטסיוק וניקולאי גורבצ'ב זכו במדליית זהב במקצה הזוגות, וגם במקצה הרביעיות זכו הסובייטים במדליית זהב. צמד חותרי הקאנו, ולאדאס צ'סיונאס ויורי לובנוב, זכו במדליית הזהב השישית בענף זה. ולדימיר מורוזוב השתתף באולימפיאדה בפעם השלישית וזכה במדליית זהב שלישית.
בהרמת משקולות זכו הסובייטים בחמש מדליות. יאן טאלץ שיפר את הישגו ממקסיקו סיטי וזכה במדליית זהב, וגם וסילי אלכסייב ומוחרבי קירז'ינוב זכו במדליות זהב. דיטו שנידזה זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, וגנאדי צ'טין זכה במדליית ארד. סייפי החרב ויקטור סידיאק וולדימיר נזלימוב זכו במדליות הזהב והארד, בהתאמה, בטורניר היחידים, והוסיפו גם מדליית כסף בתחרות הקבוצתית. נבחרת הרומח זכתה במדליית כסף ונבחרת הדקר במדליית ארד. אצל הסייפות, זכתה נבחרת הרומח במדליית הזהב, ואחת מחברותיה, גלינה גורוחובה, זכתה במדליית ארד בתחרות היחידות. רוכבי האופניים ולדימיר סמנץ ואיגור צלובלניקוב זכו במדליית זהב במרוץ אופני טנדם, וגם הנבחרת הסובייטית במרוץ נגד השעון. אומאר פחאקאדזה זכה במדליית ארד במרוץ הספרינט. שני מתאגרפים סובייטים זכו במדליות זהב, בוריס קוזנצוב וויאצ'סלב למשב. גם בחתירה זכו הסובייטים בשתי מדליות זהב: יורי מלישב ניצח במקצה היחידים ואלכסנדר טימושינין וגנאדי קורשיקוב ניצחו במקצה הזוגות. עבור טימושינין הייתה זו מדליית זהב שנייה ברציפות.
הקלע יאקיב ז'לזניאק זכה במדליית זהב בירי במטרה נעה. יבגני פטרוב איבד את תוארו בסקיט וזכה במדליית כסף, בוריס מלניק זכה במדליית כסף בירי מ-300 מטר וויקטור טורשין זכה במדליית ארד באקדח אש מהירה. הג'ודוקא שוטה צ'וצ'ישווילי זכה במדליית זהב, ויטלי קוזנצוב זכה במדליית כסף, ואנטולי נוביקוב וגיבי אונאשווילי זכו במדליות ארד. הנבחרת הסובייטית בקרב חמש מודרני זכתה במדליית זהב, בעקבות הישגיהם של המתחרים בתחרויות היחידים - בוריס אונישצ'נקו זכה במדליית כסף, פבל לדניוב זכה במדליית ארד שנייה ברציפות וולדימיר שמליוב דורג חמישי. הרוכבת ילנה פטושקובה זכתה במדליית כסף בדרסאז', ובמדליית זהב בתחרות הקבוצתית. שייטי הטמפסט ויטלי דירדירה וולנטין מנקין זכו במדליית זהב. עבור מנקין, שהתחרה קודם לכן בפין, הייתה זו מדליית זהב אולימפית שנייה ברציפות. בפין התחרה הפעם ויקטור פוטפוב, שזכה במדליית ארד. ולדימיר ואסין זכה במדליית זהב בקפיצה למים מ-3 מטרים, ובשחייה הצטמצמו ההישגים לחמש מדליות, שאף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב: גלינה פרוזומנשיקובה שחזרה את הישגיה ממקסיקו סיטי, כשזכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חזה ובמדליית ארד במשחה למרחק הכפול. ולדימיר בורה זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי, והיה שותף לזכייתן של נבחרות השליחים הסובייטיות במדליית כסף במשחה ל-100X4 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה למרחק הכפול. בקשתות זכתה אמה גפצ'נקו במדליית ארד, הראשונה לזכות ברית המועצות בענף זה.
נבחרת הכדורסל, בכיכובו של סרגיי בלוב, זכתה לראשונה במדליית זהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ארצות הברית בתוצאה 50–51. הסל המכריע לטובת הסובייטים נקלע במהלכן של 3 שניות שנויות במחלוקת שהוסיפו השופטים לזמן המשחק. ארצות הברית ערערה על התוצאה בפני ועדה של פיב"א, שהכריעה לטובת הסובייטים, ברוב לא מקרי: שלושת הנציגים שתמכו בסובייטים היו ממדינות הגוש המזרחי, הונגריה, פולין וקובה, ואילו שני הנציגים שתמכו בקבלת הערעור האמריקני היו מערביים מאיטליה ופוארטו ריקו. שחקני הנבחרת האמריקאית סירבו לקבל את מדליות הכסף שלהם, ולא הופיעו לטקס חלוקת המדליות.
נבחרת הכדורמים זכתה אף היא במדליית זהב, לאחר שסיימה את בית הגמר במאזן של 3 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו. מאזן זה היה זהה למאזנה של נבחרת הונגריה, ומדליית הזהב הוענקה לה בשל הפרש שערים עדיף בשער אחד. גם נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית זהב, לאחר ניצחון על נבחרת יפן, ואילו הגברים הסתפקו במדליית ארד (בין היתר לאחר סירובו של יפים צ'ולק היהודי להמשיך לשחק לאחר הטבח בספורטאים היהודים). נבחרת הכדורגל זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהמשחק בינה לבין נבחרת גרמניה המזרחית על המקום השלישי הסתיים בתיקו 2-2, והמדליות חולקו לשחקני שתי הנבחרות. בכדוריד דורגה נבחרת ברית המועצות במקום החמישי.
אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאולימפיאדת מונטריאול שלחה ברית המועצות משלחת גדולה עוד יותר, שכללה 412 ספורטאים. בסיום המשחקים שוב דורגה ברית המועצות במקום הראשון, לאחר שהספורטאים הסובייטים צברו מספר שיא של 125 מדליות, מהן 49 מדליות זהב.
הענף הבולט ביותר הפעם היה ההיאבקות. המתאבקים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן 12 מדליות זהב (מתוך 20 אפשריות). שלושה מהזוכים במדליות הזהב היו אלופים אולימפיים גם במינכן ושמרו על תואריהם - לבאן טדיאשווילי, איוואן יריגין וולרי רזנצב. המתאבקים הסובייטים האחרים שזכו במדליות זהב היו ולדימיר יומין, פבל פיניגין, סוסלאן אנדייב, אלכסיי שומקוב, ויטלי קונסטנטינוב, סורן נלבנדיאן, אנטולי ביקוב, ניקולאי בלבושין ואלכסנדר קולצ'ינסקי. לעומתם, רומן דמיטרייב איבד את תוארו ממינכן וזכה במדליית כסף. חמישה מתאבקים נוספים זכו במדליות כסף: אלכסנדר איוואנוב, ויקטור נובוז'ילוב, נלסון דוידיאן וולדימיר צ'בוקסרוב. פרחט מוסטפין זכה במדליית ארד.
המתעמלים הסובייטים זכו ב-17 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. ניקולאי אנדריאנוב היה הבולט מביניהם, לאחר שזכה ב-7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב: בקרב-רב, בקרקע, בטבעות ובקפיצות זכה במדליות זהב, בתחרות הקבוצתית ובמקבילים זכה במדליות כסף, ובסוס הסמוכות זכה במדליית ארד. חברו לנבחרת, אלכסנדר דיטיאטין, זכה במדליית כסף בטבעות, וולדימיר מרצ'נקו זכה במדליית כסף בקרקע. אצל הנשים בלטה נלי קים, שזכתה ב-3 מדליות זהב, בקרקע, בקפיצות ובתחרות הקבוצתית. חברתה לנבחרת, לודמילה טורישצ'בה, זכתה במדליות כסף בקרקע ובקפיצות ובמדליית ארד בקרב-רב. אולגה קורבוט הסתפקה במדליית כסף בקורה.
האתלטים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. ויקטור סנייב השלים זכייה שלישית ברציפות בקפיצה משולשת. ביידוי פטיש כל זוכי המדליות היו סובייטים: יורי סדיך זכה בזהב, אלכסיי ספירידונוב זכה בכסף, והאלוף האולימפי היוצא אנטולי בונדרצ'וק זכה בארד. בהדיפת כדור ברזל, יבגני מירונוב זכה במדליית כסף ואלכסנדר ברישניקוב זכה בארד. מיקולה אבילוב איבד את תוארו בקרב עשר, וזכה במדליית ארד. ולרי בורזוב איבד אף הוא את תוארו, בריצת 100 מטר, וזכה במדליית ארד בתחרות זו וכן במירוץ השליחים ל-100X4 מטר. במדליית ארד נוספת זכה יבגני גברילנקו, בריצת 400 מטר משוכות. בין הנשים בלטה טטיאנה קזנקינה, שזכתה בשתי מדליות זהב, בריצת 1500 מטר ובריצת 800 מטר, באחרונה אף קבעה שיא עולם חדש (1:54.94 דקות). בריצת 100 מטר משוכות זכתה טטיאנה אניסימובה במדליית כסף ונטליה לבדבה זכתה במדליית ארד. נדז'דה צ'יז'ובה איבדה את תוארה בהדיפת כדור ברזל, אך זכתה במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלה. לידיה אלפייבה זכתה במדליית ארד בקפיצה לרוחק, ובמדליות ארד נוספות זכו השליחות ב-100X4 מטר וב-400X4 מטר.
מרימי המשקולות זכו ב-8 מדליות, בהן 7 מדליות זהב (מתוך 9 אפשריות). וסילי אלכסייב שמר על תוארו ממינכן, ואליו הצטרפו אלכסנדר וורונין, ניקולאי קולסניקוב, פטרו קורול, ולרי שארי, דוד ריגרט ויורי זייצב. ורדאן מיליטוסיאן זכה במדליית כסף. חותרי הקאנו והקיאק זכו ב-9 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בקאנו, זכו סרגיי פטרנקו ואלכסנדר וינוגרדוב בשתי מדליות זהב, במקצים ל-500 ול-1,000 מטר. במקצי היחידים, זכה אלכסנדר רוגוב במדליית זהב ב-500 מטר ווסיל יורצ'נקו זכה במדליית כסף ב-1,000 מטר. הקיאקיסטים ולדימיר רומנובסקי וסרגיי נגורני זכו במדליית זהב במקצה ל-1,000 מטר ובמדליית כסף במקצה ל-500 מטר. במקצה הרביעיות ל-1,000 מטר זכו הסובייטים במדליית הזהב. בתחרויות הקיאקים לנשים זכו נינה גופובה וגלינה קרפט במדליית הזהב במקצה הזוגות, וטטיאנה קורשונובה זכתה במדליית כסף במקצה היחידות.
סייפי החרב שלטו ללא עוררין: ויקטור קרובופוסקוב זכה במדליית הזהב, ולדימיר נזלימוב במדליית הכסף, וויקטור סידיאק במדליית הארד, ושלושתם ביחד זכו גם במדליית זהב קבוצתית. סייף נוסף, אלכסנדר רומנקוב, זכה במדליית כסף ברומח. אצל הנשים, ילנה בלובה זכתה במדליית ארד בטורניר היחידות, ובמדליית זהב עם הנבחרת בטורניר הרומח הקבוצתי. הג'ודאים ולדימיר ניבזורוב וסרגיי נוביקוב זכו במדליות זהב, ולרי דבויניקוב ורמז חרשילדזה זכו במדליות כסף, ושוטה צ'וצ'ישווילי איבד את תוארו וזכה בארד. בחתירה זכו הסובייטים בתשע מדליות, אך רק רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית זהב.
השחיינים הסובייטים צברו 9 מדליות, וגם הפעם מרבית ההישגים היו בסגנון חזה. במשחה ל-200 מטר חזה לנשים, קבעה מרינה קושבאיה שיא עולם חדש (2:33.35 דקות) וזכתה במדליית הזהב, מרינה יורצ'ניה זכתה במדליית הכסף וליובוב רוסנובה במדליית הארד. במשחה לחצי המרחק, זכתה רוסנובה במדליית הכסף וקושבאיה במדליית הארד. במשחי החזה לגברים, רק שחיין סובייטי אחד זכה במדליה, ארווידס יואוזאיטיס, שזכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר. ולדימיר רסקטוב זכה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי ובמדליית כסף במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי, ואנדריי סמירנוב זכה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר מעורב אישי.
הקלעים אלכסנדר גזוב ואלכסנדר קדיארוב זכו בשני המקומות הראשונים בירי במטרה נעה, וקלע שלישי, גנאדי לושיקוב, זכה במדליית ארד בירי מ-50 מטר בשכיבה. ברכיבת אופניים, זכו הנבחרות הסובייטיות במדליית זהב במרוץ נגד השעון ובמדליית כסף במרוץ מרדף. ילנה וייצחובסקאיה זכתה במדליית זהב בקפיצה למים מ-10 מטר, ובתחרויות הגברים זכו אלכסנדר קוסנקוב וולדימיר אלייניק במדליות ארד בקפיצות מ-3 ו-10 מטר, בהתאמה. אחרי שתי זכיות רצופות בתואר אולימפי, זכה ולנטין מנקין במדליית כסף בדגם טמפסט, יחד עם ולדיסלב אקימנקו. שייט נוסף, אנדריי בלשוב, זכה במדליית כסף בדגם פין. המתאגרף רופאט ריסקייב זכה במדליית כסף, ויקטור ריבקוב זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, ושלושה מתאגרפים נוספים זכו אף הם במדליות ארד, דוד טורוסיאן, וסילי סולומין וויקטור סבצ'נקו. הקשתית ולנטינה קובפאן זכתה במדליית כסף, וזביניסו רוסטמובה זכתה במדליית ארד.
בקרב חמש מודרני, זכה פבל לדניוב במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית החמישית שלו, והשלישית בתחרויות האישיות. על השתתפותם של המתחרים הסובייטים בקרב חמש העיבה תקרית בה התברר כי הסיף בו השתמש בוריס אונישצ'נקו כלל מגעים חשמליים שאפשרו לו לזכות בנקודות מבלי לגעת ביריב בקצה הסיף, כפי שנדרש. לאחר שהדבר התגלה בקרב מול יריב בריטי, נפסלה הנבחרת כולה.
בענפי הספורט הקבוצתי, הגיעו מרבית הנבחרות הסובייטיות להישגים גבוהים. מפגש חוזר של נבחרת הכדורסל עם נבחרת ארצות הברית נמנע, לאחר שהנבחרת הפסידה לנבחרת יוגוסלביה בשלב חצי הגמר. היא גברה על נבחרת קנדה המארחת במשחק על המקום השלישי וזכתה בארד. בפעם הראשונה נערך גם טורניר לנשים בענף זה, ונבחרתה של ברית המועצות זכתה במדליית הזהב, לאחר שדורגה ראשונה בבית שכלל שש נבחרות. שתי נבחרות הכדוריד זכו במדליית זהב, הגברים לאחר ניצחון על נבחרת רומניה, והנשים לאחר שדורגו ראשונות וללא הפסד בבית שכלל שש נבחרות. גם בענף זה היו אלה המשחקים הראשונים שכללו טורניר לנשים. שתי נבחרות הכדורעף זכו במדליית כסף, הגברים לאחר הפסד לנבחרת פולין, והנשים לאחר הפסד לנבחרת יפן. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית ארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לגרמניה המזרחית, וגברה על נבחרת ברזיל במשחק על המקום השלישי.
אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אולימפיאדת מוסקבה (1980)
המשחקים האולימפיים היחידים שהתקיימו על אדמת ברית המועצות נערכו במוסקבה, שהועדפה על פני לוס אנג'לס. ב-25 בדצמבר 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן. נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, הציב לסובייטים אולטימטום לפיו אם לא יסיגו את כוחותיהם מאפגניסטן עד ה-20 בפברואר 1980, תחרים ארצות הברית את המשחקים. משנמשכה המלחמה, הודיעה ארצות הברית ב-21 במרץ באופן רשמי כי תחרים את המשחקים. לחרם האמריקני הצטרפו 60 מדינות נוספות, ובהן גרמניה המערבית, קוריאה הדרומית, יפן, נורווגיה, קנדה, סין העממית (שהייתה אמורה לשוב ולהשתתף במשחקים לראשונה מאז 1952) וישראל. 16 מדינות נוספות, ובהן אוסטרליה, איטליה, בריטניה, הולנד, צרפת ושווייץ השתתפו במשחקים, אך התחרו תחת הדגל האולימפי, וכאשר זכו במדליות זהב נוגן ההמנון האולימפי, ולא ההמנונים של מדינותיהם. בטקס הסיום של המשחקים, לא הונף דגל ארצות הברית, המארחת הבאה, כי אם דגלהּ של העיר לוס אנג'לס, בה עתידים היו להיערך המשחקים הבאים.
הישגיה של ברית המועצות במשחקים אלה היו הגבוהים בתולדותיה. היא שלחה 506 ספורטאים, שזכו ב-195 מדליות, מהן 80 מדליות זהב. המדליות הושגו בכל אחד ואחד מהענפים שבהם נערכו תחרויות במשחקים.
בהיעדרה של ארצות הברית, זכתה ברית המועצות להישגים רבים באתלטיקה, והאתלטים הסובייטים צברו 41 מדליות בענף זה בלבד, מהן 15 מדליות זהב. האתלטיות הסובייטיות זכו ב-7 מדליות זהב מתוך 14 אפשריות. בריצת 800 מטר, כל זוכות המדליות היו מברית המועצות: נדיה אוליזרנקו זכתה במדליית זהב עם שיא עולם חדש (1:53.43 דקות), אולגה מינייבה זכתה במדליית כסף וטטיאנה פרובידוחינה זכתה במדליית ארד. אוליזרנקו זכתה גם במדליית ארד בריצת 1500 מטר, בה ניצחה, בפעם השנייה ברציפות, טטיאנה קזנקינה, עם שיא אולימפי חדש (3:56.56 דקות). גם בקרב חמש היו כל זוכות המדליות מברית המועצות: נדז'דה טרצ'נקו זכתה במדליית זהב עם שיא עולם חדש (5,083 נקודות), אולגה רוקבישניקובה זכתה במדליית כסף ואולגה קורגינה זכתה במדליית ארד. בקפיצה לרוחק זכתה טטיאנה קולפקובה במדליית זהב וטטיאנה סקצ'קו זכתה במדליית ארד. ליודמילה קודרטייבה זכתה במדליית זהב בריצת 100 מטר, וורה קומיסובה זכתה במדליית זהב בריצת 100 מטר משוכות, עם שיא אולימפי חדש (12.56 שניות). קומיסובה גם הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת השליחות ל-100X4 מטר במדליית כסף. חברה נוספת בנבחרת השליחות, נטליה בוצ'ינה, זכתה במדליית כסף בריצת 200 מטר. נבחרת השליחות ל-400X4 מטר זכתה במדליית זהב. סבטלנה קרצ'בסקאיה זכתה במדליית כסף בהדיפת כדור ברזל, סאידה גונבה זכתה במדליית כסף בהטלת כידון וטטיאנה לסובאיה זכתה במדליית ארד בזריקת דיסקוס.
יורי סדיך שבר ארבע פעמים את שיא העולם ביידוי פטיש בדרך לשמירה על התואר האולימפי. התוצאה הסופית שקבע הייתה 81.80 מטר. במדליית הכסף זכה סרגיי ליטבינוב ובמדליית הארד זכה יורי טאם. יאק אודמאה זכה במדליית זהב בקפיצה משולשת. סגנו היה ויקטור סנייב, שאיבד את תוארו לאחר שלוש זכיות רצופות. בהדיפת כדור ברזל זכה במדליית הזהב ולדימיר קיסליוב, ובמדליית הכסף זכה אלכסנדר ברישניקוב, ששיפר את הישגו ממונטריאול. גם בהטלת כידון שני הראשונים היו סובייטים, דאיניס קולה ואלכסנדר מקרוב. ויקטור מרקין זכה במדליות זהב בריצת 400 מטר ועם השליחים בריצת 400X4 מטר. גם בריצת 100X4 מטר זכו השליחים הסובייטים במדליית זהב. ויקטור רשצ'ופקין זכה במדליית זהב נוספת, בזריקת דיסקוס. בקרב עשר זכה יורי קוצנקו במדליית כסף, וסרגיי ז'לנוב זכה במדליית ארד. קונסטנטין וולקוב חלק את מדליית הכסף בקפיצה במוט עם הפולני תדיאוש שלוסרסקי, וסיל ארחיפנקו זכה במדליית כסף בריצת 400 מטר משוכות ופיוטר פוצ'ינצ'וק זכה במדליית כסף בהליכה ל-20 ק"מ. חמישה אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: יבגני איבצ'נקו בהליכה ל-50 ק"מ, סטימקול דז'ומנזרוב בריצת מרתון, אלכסנדר פוצ'קוב בריצת 110 מטר משוכות, ולרי פידלוז'ני בקפיצה לרוחק וניקולאי קירוב בריצת 800 מטר.
בהתעמלות שלטה הנבחרת הסובייטית ללא עוררין, וזכתה ב-22 מדליות, מהן 9 מתוך 15 מדליות הזהב האפשריות. אלכסנדר דיטיאטין היה לספורטאי הראשון בהיסטוריה שזוכה ב-8 מדליות באולימפיאדה אחת. 3 מהמדליות בהן זכה היו מדליות זהב - בתחרות הקבוצתית, בקרב-רב ובתרגיל הטבעות. במתח, במקבילים, בסוס הסמוכות ובקפיצות זכה במדליות כסף, ובתרגיל הקרקע זכה במדליית ארד. דיטיאטין היה גם לגבר הראשון שזוכה בציון 10. הוא קיבל את הציון על התרגיל בסוס הקפיצות במהלך תחרות הקרב-רב. ניקולאי אנדריאנוב זכה במדליית זהב בקפיצות, במדליות כסף בקרב-רב ובקרקע, ובמדליית ארד במתח. בכך, הגיע למאזן כולל של 15 מדליות ב-3 אולימפיאדות. מתעמל נוסף, אלכסנדר טקאצ'ב, זכה במדליית זהב במקבילים ובמדליית כסף בטבעות. הנשים זכו בפעם השמינית ברציפות בתואר הקבוצתי. ילנה דווידובה זכתה במדליית זהב בקרב-רב ובמדליית כסף בקורה, נטליה שפושניקובה זכתה במדליית זהב בקפיצות ובמדליות ארד בקורה ובקרקע, נלי קים חלקה את מדליית הזהב שלה בתרגיל הקרקע עם נדיה קומנץ', ומריה פילטובה זכתה במדליית ארד במקבילים המדורגים.
גם המתאבקים הסובייטים שלטו בענף, עם 17 מדליות, מהן 12 מתוך 20 מדליות הזהב האפשריות. סוסלאן אנדייב ואלכסנדר קולצ'ינסקי היו היחידים ששמרו על תואריהם ממונטריאול, ואליהם הצטרפו התאומים אנטולי וסרגיי בלוגלזוב, מגומדגסאן אבושב, סאיפולה אבסאידוב, סנסאר אוגניסיאן, איליה מאטה, ז'אקסיליק אושקמפירוב, וחטאנג בלגידזה, שאמיל סריקוב וגנאדי קורבן. אנטולי ביקוב, שאיבד את תוארו ממונטריאול, זכה במדליית כסף, ובמדליות כסף נוספות זכו מגומדחאן אראצילוב ואיגור קניגין. סרגיי קורנילייב ובוריס קרמרנקו זכו במדליות ארד.
השחיינים הסובייטים זכו ב-22 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. ולדימיר סלניקוב קבע שיא שיא אולימפי במשחה ל-400 מטר חופשי (3:51.31) ושיא עולם במשחה ל-1500 מטר חופשי (14:58.27 דקות). סרגיי קופליאקוב קבע שיא אולימפי במשחה ל-200 מטר חופשי (1:49.81 דקות). שניהם זכו גם במדליית זהב במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי, יחד עם אנדריי קרילוב, שזכה גם במדליות כסף במשחים ל-200 ול-400 מטר חופשי, ועם איוואר סטוקולקין, שזכה גם במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי. רוברטאס ז'ולפה זכה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר חזה. ארסנס מיסקרובס זכה במדליית ארד באותו המשחה, וכן במדליית כסף במשחה לחצי המרחק. אלכסנדר סידורנקו קבע שיא אולימפי במשחה ל-400 מטר מעורב אישי (4:22.89 דקות). סגנו במשחה זה, סרגיי פסנקו ניצח במשחה ל-200 מטר מעורב אישי. במשחה ל-100 מטר גב, זכה ויקטור קוזנצוב במדליית הכסף, וולדימיר דולגוב זכה במדליית הארד. שחיין נוסף, אלכסנדר צ'אייב, זכה במדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי. נבחרת השליחים ל-100X4 מטר מעורב, בה היו חברים קופליאקוב, מיסקרובס, קוזנצוב ויבגני סרדין, זכתה במדליית כסף. הישגי השחייניות היו פחותי משל הגברים. במשחה ל-200 מטר חזה ניצחה לינה קצ'יושטה, עם שיא אולימפי חדש (2:29.54 דקות). סבטלנה ורגנובה זכתה במדליית הכסף ויוליה בוגדנובה זכתה במדליית הארד. אלווירה וסילקובה זכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חזה ובמדליית ארד עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב.
בהרמת משקולות, זכו הסובייטים ב-8 מדליות. קניבק אוסמונלייב, ויקטור מזין, יוריק ורדניאן, לאוניד טרננקו וסולטן רחמנוב זכו במדליות זהב, ויוריק סרקיסיאן, אלכסנדר פרווי ואיגור ניקיטין זכו במדליות כסף. הקיאקיסט ולדימיר פרפנוביץ' זכה בשלוש מדליות זהב: במקצה היחידים ל-500 מטר ובמקצי הזוגות ל-500 ול-1,000 מטר, יחד עם סרגיי צ'וכראי. חותר הקאנו סרגיי פוסטרחין זכה במדליית זהב במקצה ל-500 מטר ובמדליית כסף במקצה ל-1,000 מטר. במרצה הזוגות ל-1,000 מטר זכו וסיל יורצ'נקו ויורי לובנוב במדליית ארד. אצל הנשים, גלינה קרפט ונינה גופובה איבדו את תוארן במקצה הזוגות, וזכו במדליית כסף, ואנטונינה מלניקובה זכתה במדליית ארד.
שלוש נבחרות הרכיבה הסובייטיות, בדרסאז', איוונטינג וקפיצות, זכו במדליות זהב. בתחרויות היחידים, זכו יורי קובשוב וויקטור אוגריומוב, במדליות כסף וארד, בהתאמה, בדרסאז', אלכסנדר בלינוב ויורי סלניקוב עשו זאת באיוונטינג, וניקולאי קורולקוב זכה במדליית כסף בקפיצות. הסייף ויקטור קרובופוסקוב זכה בפעם השנייה ברציפות בשתי מדליות זהב בתחרויות היחידים והקבוצות בחרב. חברו לנבחרת, מיכאיל בורצב, זכה במדליית כסף בטורניר היחידים. ברומח, זכה ולדימיר סמירנוב במדליית זהב ואלכסנדר רומנקוב במדליית ארד. שניהם זכו גם במדליית כסף עם הנבחרת. נבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית כסף ונבחרת הגברים בדקר זכתה במדליית ארד. במרוץ אופני כביש, זכה סרגיי סוחורוצ'נקוב במדליית זהב ויורי ברינוב זכה במדליית הארד. הנבחרת הסובייטית זכתה אף היא במדליית זהב בתחרות הקבוצתית. גם במרוץ המסלול זכתה הנבחרת הסובייטית במדליית הזהב, אלכסנדר פנפילוב זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון וסרגיי קופילוב זכה במדליית ארד בספרינט.
הקלע איגור סוקולוב זכה במדליית הזהב בירי במטרה נעה, והדיח את האלוף היוצא, אלכסנדר גזוב, שהסתפק במדליית הארד. ויקטור ולאסוב זכה במדליית זהב בירי מ-50 במטר בשלושה מצבים, אלכסנדר מלנטייב זכה במדליית זהב בירי באקדח, ורוסטם ימבולטוב זכה במדליית כסף בטראפ. בקפיצה למים זכו הסובייטים בשתי מדליות מכל סוג. אלכסנדר פורטנוב ואירינה קלינינה זכו במדליות זהב בקפיצה מ-3 מטר, ובתחרויות הקפיצה מ-10 מטר דורגו הקופצים הסובייטים במקום השני והשלישי - ולדימיר אלייניק ודדו המברצוניאן אצל הגברים, וסירווארד אמירזיאן וליאנה צוטדזה אצל הנשים. הג'ודאים הסובייטים זכו בחמש מדליות: ניקולאי סולודוחין ושוטה חברלי זכו במדליות זהב, טנגיז חובולורי זכה במדליית כסף, ואראמבי אמיז' ואלכסנדר יצקביץ' זכו במדליות ארד. נבחרת ברית המועצות זכתה במדליית זהב בקרב חמש מודרני, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות, אנטולי סטרוסטין במדליית זהב, ופבל לדניוב במדליית ארד. לדניוב הגיע בכך לשבע מדליות אולימפיות בארבע אולימפיאדות בהן השתתף.
בחתירה, זכו הסובייטים ב-11 מדליות, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב, של צמד החותרות ילנה חלופצבה ולריסה פופובה. החותר וסיל יקושה, צמד החותרים התאומים יורי וניקולאי פימנוב, החותרת אנטונינה זליקוביץ', צמד החותרים עם הגאי, שלוש רביעיות החותרים, רביעיית חותרות ושמיניית חותרות זכו כולם במדליות כסף, ושמיניית החותרים זכתה במדליית ארד. גם באיגרוף מספר המדליות היה רב, שמונה, אך רק מתאגרף אחד, שאמיל סבירוב, זכה במדליית זהב. ויקטור סבצ'נקו שיפר את הישגו ממונטריאול וזכה במדליית כסף. ויקטור מירושניצ'נקו, ויקטור דמיאננקו, סריק קונאקבאייב, אלכסנדר קושקין ופיוטר זאייב זכו אף הם במדליות כסף, וויקטור ריבקוב זכה במדליית ארד שנייה ברציפות. הקשתיות קטו לוסברידזה ונטליה בוטוזובה זכו בשני המקומות הראשונים, ובתחרויות הגברים זכה בוריס איסאצ'נקו במדליית כסף. שייטי הסטאר ולנטין מנקין ואלכסנדר מוזיצ'נקו זכו במדליית זהב. עבור מנקין, הייתה זו מדליית זהב אולימפית שלישית, ומדליה אולימפית רביעית ברציפות. צוות שייטי הסולינג זכו במדליית כסף ואנדריי בלשוב זכה במדליית ארד בדגם פין.
שתי נבחרות הכדורעף של ברית המועצות סיימו את משחקיהן ללא הפסד, וזכו במדליות הזהב. נבחרת הגברים גברה במשחק הגמר על נבחרת בולגריה, ונבחרת הנשים גברה על גרמניה המזרחית. בכדוריד, שמרה נבחרת הנשים על תוארה, לאחר ניצחון על נבחרת גרמניה המזרחית במשחק הגמר, ואילו נבחרת הגברים, שהתמודדה אף היא מול מקבילתה מגרמניה המזרחית, הסתפקה במדליית כסף. גם נבחרת הנשים בכדורסל זכתה בתואר אולימפי נוסף, לאחר שהביסה במשחק הגמר 73–104 את נבחרת בולגריה. נבחרת הגברים, בכיכובם של סרגיי בלוב וולדימיר טקצ'נקו, לא הצליחה לנצל את היעדרה של ארצות הברית, ולאחר הפסדים לנבחרות יוגוסלביה ואיטליה בבית הגמר, הסתפקה במדליית הארד. נבחרת הכדורמים סיימה את משחקיה ללא הפסד, וזכתה במדליית זהב נוספת. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה לגרמניה המזרחית בחצי הגמר, וגברה על נבחרת יוגוסלביה במשחק על מדליית הארד. שתי נבחרות ההוקי שדה זכו אף הן במדליות ארד.
-
הקלע אלכסנדר מלנטייב עם מדליית הזהב בה זכה -
המתאבק מגומדסאן אבושב (משמאל), שזכה במדליית זהב במוסקבה, במהלך המשחקים -
הג'ודוקא ניקולאי סולודוחין (שני מימין), עונד את מדליית הזהב בה זכה -
המתאגרף שאמיל סבירוב, במהלך קרב הגמר מול הקובני איפוליטו ראמוס
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
ב-8 במאי 1984 הודיעה ברית המועצות כי "נוכח הרגשות הלאומניים וההיסטריה האנטי-סובייטית בארצות הברית", לא יהיה מי שיערוב לביטחונם של ספורטאיה, ולכן אין בכוונתה להשתתף באולימפיאדת לוס אנג'לס[2]. חרף הודעתה הרשמית של ברית המועצות, הסברה המקובלת היא כי מדובר בנקמה על החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה[3]. לחרם הצטרפו 13 מדינות נוספות מהגוש המזרחי: אנגולה, אפגניסטן, אתיופיה, בולגריה, גרמניה המזרחית, הונגריה, וייטנאם, לאוס, מונגוליה, פולין, צ'כוסלובקיה, קוריאה הצפונית וקובה. רומניה התירה לספורטאיה להשתתף במשחקים, וכמוה גם יוגוסלביה, שזיקתה לברית המועצות הייתה חלשה יותר.
במקביל למשחקים האולימפיים, ארגנה ברית המועצות את "משחקי הידידות", בהם נטלו חלק ספורטאים מהמדינות שנעדרו מהאולימפיאדה.
אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
_cropped.jpg)
האולימפיאדה האחרונה בה נטלה חלק ברית המועצות, אולימפיאדת סיאול, הייתה המוצלחת ביותר מבחינתה, פרט לזו שהתקיימה על אדמתה. 514 ספורטאים סובייטים השתתפו במשחקים, והם זכו ב-132 מדליות, מהן 55 מדליות זהב.
גם במשחקים אלה שלטה ברית המועצות בענף ההתעמלות, והמתעמלים הסובייטים זכו ב-21 מדליות, מהן 11 מדליות זהב. ולדימיר ארטיומוב זכה במדליות זהב עם הנבחרת, בקרב-רב ובמקבילים, חלק מדליית זהב נוספת עם ולרי ליוקין במתח, וזכה במדליית כסף בקרקע. ליוקין, בנוסף לזהב במתח, זכה גם במדליית כסף בקרב-רב. מתעמל בולט נוסף, דמיטרי בילוזרצ'ב, חלק מדליית זהב בטבעות עם המזרח גרמני הולגר ברנדט, חלק מדליית זהב נוספת בסוס הסמוכות עם הבולגרי לובומיר גרסקוב ועם ההונגרי זול'ט בורקאי, וזכה במדליית ארד בקרב-רב. חבר נוסף בנבחרת, סרגיי חרקוב, זכה במדליית זהב בקרקע. נבחרת הנשים זכתה אף היא במדליית זהב, התשיעית שלה, ושתיים מחברותיה זכו גם במדליות אישיות. ילנה שושונובה זכתה במדליית זהב בקרב-רב, במדליית כסף בקורה ובמדליית ארד במקבילים המדורגים, וסווטלנה בוגינסקאיה זכתה במדליית זהב בקפיצות, במדליית כסף בקרקע ובמדליית ארד בקרב-רב.
האתלטים הסובייטים זכו ב-26 מדליות, מהן 10 מדליות זהב. בקפיצה במוט, כל זוכי המדליות היו סובייטים: סרגיי בובקה זכה בזהב, רדיון גטאולין בכסף וגריגורי יגורוב בארד. גם ביידוי פטיש היו שלושת זוכי המדליות מברית המועצות. זוכה מדליית הכסף מאולימפיאדת מוסקבה, סרגיי ליטווינוב, זכה במדליית הזהב עם שיא אולימפי חדש, 84.80 מטר, שנכון לשנת 2015 טרם נשבר. במדליית הכסף זכה האלוף האולימפי ממונטריאול וממוסקבה, יורי סדיך, ובמדליית הארד זה יורי טאם, שזכה בארד גם במוסקבה. בקפיצה לגובה, זכה גנאדי אבדיינקו במדליית הזהב, ורודולף פוברניצין חלק עם השוודי פטריק שברג את מדליית הארד. ויאצ'סלב איוואננקו קבע שיא אולימפי בהליכה ל-50 ק"מ (3:38.29 שעות). נבחרת השליחים ל-100X4 מטר זכתה אף היא במדליית זהב. בקפיצה משולשת, זכה איגור לפשין במדליית כסף ואלכסנדר קובלנקו זכה במדליית ארד. אתלט נוסף, רומאס אוברטאס, זכה במדליית כסף בזריקת דיסקוס.
נבחרת השליחות ל-400X4 מטר קבעה שיא עולם חדש (3:15.17 דקות), שטרם נשבר מאז. אולגה בריזגינה, שהייתה שותפה לזכייה, זכתה גם במדליית זהב בריצת 400 מטר, אולגה נזרובה זכתה במדליית ארד במירוץ זה, וטטיאנה לדובסקאיה זכתה במדליית כסף בריצת 400 מטר משוכות.. בריצת 10000 מטר, זכתה אולגה בונדרנקו במדליית זהב, וילנה ז'ופייבה זכתה במדליית ארד. טטיאנה סמולנקו זכתה במדליית זהב בריצת 3000 מטר ובמדליית ארד בריצת 1500 מטר, שבה לאימוטה באיקאוסקאיטה זכתה במדליית כסף. במדליית זהב נוספת זכתה נטליה ליסובסקאיה, בהדיפת כדור ברזל. גלינה צ'יסיטיאקובה זכתה במדליית ארד בקפיצה לרוחק וטמרה ביקובה עשתה זאת בקפיצה לגובה.
בהיאבקות זכו הסובייטים ב-15 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. סרגיי בלוגלזוב השיב לעצמו את התואר האולימפי ממוסקבה, ובמדליות זהב נוספות זכו ארסן פדזאייב, מחרבק חדרצב, דוד גובג'ישווילי, קמנדאר מדז'ידוב, לבון ג'ולפלקיאן, מיכאיל ממיאשווילי ואלכסנדר קרלין. סטפן סרקיסיאן, אדלן ורייב, לרי חבלוב ודאולט טורליחנוב זכו במדליות כסף, ואילו סרגיי קרמצ'קוב, ולדימיר טוגוזוב וולדימיר פופוב זכו במדליות ארד. בהרמת משקולות, זכו שמונה ספורטאים מברית המועצות במדליות, בהן שש מדליות זהב. אוקסן מירזויאן, איסראיל ארסמקוב, אנטולי חראפאטי, פבל קוזנצוב, יורי זחרביץ'(אנ') ואלכסנדר קורלוביץ' זכו במדליות זהב, וישראל מיליטוסיאן ונאיל מוחמדיארוב זכו במדליות כסף.
מתאגרפים סובייטים שמלחתם כללה גם קונסטנטין טזיו (בהמשך זכה בתואר אלוף העולם הבלתי מעורער) זכו במספר מדליות.
הקלעים הסובייטים זכו ב-11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. נינו סאלוקוואדזה זכתה במדליית זהב בירי באקדח ובמדליית כסף בירי באקדח אוויר. קלעית נוספת שהתחרתה באקדח אוויר, מרינה דוברנצ'בה, זכתה במדליית ארד. ברובה אוויר, זכתה אירינה שילובה במדליית זהב, ואנה מלוחינה זכתה במדליית ארד. במדליית ארד נוספת זכתה ולנטינה צ'רקסובה, בירי בשלושה מצבים. אצל הגברים, זכה דמיטרי מונקוב במדליית זהב בטראפ ואפנאסיס קוזמינס עשה זאת באקדח אש מהירה. קיריל איוואנוב זכה במדליית ארד בירי משלושה מצבים, איגור בסיסנקי רשם הישג דומה בירי באקדח, וגנאדי אברמנקו זכה אף הוא במדליית ארד, בירי במטרה נעה.
במרוץ אופני מסלול, זכתה הנבחרת הסובייטית במדליית זהב, ואחד מחבריה, גינטאוטאס אומאראס, זכה גם במדליית זהב במרוץ המרדף. אלכסנדר קיריצ'נקו זכה במדליית זהב במרוץ נגד השעון, ניקולאי קובש זכה במדליית כסף בספרינט ומראט גנייב זכה במדליית ארד במרוץ הנקודות. בתחרות הספרינט הראשונה אי פעם לנשים, ניצחה אריקה סולומאה. במרוץ אופני כביש, זכתה לאימה זילפוריטה במדליית ארד. צמד חותרי הקאנו ויקטור רנייסקי וניקולאי ז'ורבסקי זכו במדליות זהב במקצי הזוגות ל-500 ול-1,000 מטר. איוואנס קלמנטייבס זכה במדליית זהב במקצה היחידים ל-1,000 מטר, ומיכל סליווינסקי זכה במדליית כסף במקצה היחידים ל-500 מטר. הקיאקיסטים ויקטור דניסוב ואיגור נגייב זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-500 מטר, וגם היו שותפים לזכייתה של רביעיית הקיאקיסטים הסובייטית במדליית הכסף, במקצה ל-1,000 מטר.
השחיינים הסובייטים זכו ב-9 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. ולדימיר סלניקוב החזיר לעצמו את התואר האולימפי ממוסקבה ב-1500 מטר חופשי. איגור פוליאנסקי זכה במדליית זהב ב-200 מטר גב, במדליית ארד ב-100 מטר גב, וכן היה שותף למדליית הארד בה זכתה נבחרת ברית המועצות ב-100X4 מטר מעורב. שחיין נוסף בנבחרת זו, דמיטרי וולקוב, זכה במדליית ארד ב-100 מטר חזה, שחיין שלישי, ואדים ירושצ'וק, זכה במדליית ארד ב-200 מטר מעורב אישי, ושחיין רביעי, גנאדי פריגודה, זכה במדליית ארד ב-50 מטר חופשי ובמדליית כסף עם נבחרת השליחים ב-100X4 מטר חופשי. אצל השנים, רק שחיינית אחת זכתה במדליה, ילנה דנדרובה, מדליית כסף ב-200 מטר מעורב אישי.
בסיף, זכתה נבחרת הרומח במדליית זהב, ואלכסנדר רומנקוב זכה גם במדליית ארד. סייף הדקר אנדריי שובלוב זכה במדליית ארד אישית וקבוצתית, ונבחרת החרב זכתה במדליית כסף. המתאגרף ויאצ'סלב ינובסקי זכה במדליית זהב, נורמגומד שנבזוב זכה במדליית כסף, וטימופיי סקריאבין ואלכסנדר מירושצ'יננקו זכו במדליות ארד. בהתעמלות אמנותית, זכתה מרינה לובץ' במדליית זהב ואלכסנדרה טימושנקו זכתה במדליית ארד. רביעיית החותרות ושמיניית החותרים זכו במדליות כסף, ושמיניית החותרות זכו במדליית ארד. בג'ודו, זכה ולדימיר שסטקוב במדליית כסף, וארבעה ג'ודאים נוספים זכו במדליות ארד: אמירן טוטיקשווילי, גאורגי טנדזה, באשיר ורייב וגריגורי וריצ'ב. השייטים התאומים טונו ותומאס טוניסטה זכו במדליית כסף בדגם 470, ובתחרות המקבילה לנשים זכו לריסה מוסקלנקו ואירינה צ'וניחובסקה במדליית ארד. הקשת ולדימיר יאשייב זכה במדליית ארד, וכך גם וחטאנג איגורשווילי בקרב חמש מודרני.
בענפי הכדור, ארבע נבחרות סובייטיות זכו במדליות זהב. נבחרת הכדורסל, בכיכובו של ארווידאס סאבוניס, הדיחה את נבחרת ארצות הברית בחצי הגמר, ובמשחק הגמר הביסה את נבחרת הכדורסל של יוגוסלביה בתוצאה 63–76. נבחרת הכדורגל הפתיעה את נבחרת ברזיל בשורותיה שיחקו שחקנים כרומאריו ובבטו, וניצחה אותה במשחק הגמר 1–2, לאחר הארכה. איגור דוברובולסקי הבקיע שישה שערים לזכותה של ברית המועצות במהלך הטורניר, והיה סגן מלך השערים. נבחרת הכדוריד זכתה בתואר לאחר ניצחון במשחק הגמר על המארחת, קוריאה הדרומית, ואילו נבחרת הנשים בכדורעף עשתה זאת לאחר שגברה על נבחרת פרו. נבחרת הגברים בכדורעף זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת ארצות הברית. שלוש נבחרות סובייטיות זכו במדליית ארד: נבחרות הנשים בכדורסל, לאחר שהפסידה לארצות הברית בחצי הגמר, וגברה על יוגוסלביה במשחק על המקום השלישי; נבחרת הגברים בכדורמים, לאחר שהפסידה לארצות הברית בחצי הגמר, וגברה על גרמניה המערבית במשחק על המקום השלישי; ונבחרת הנשים בכדוריד, שדורגה שלישית בבית הגמר, אחרי המארחת, קוריאה הדרומית, ונורווגיה.
אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברית המועצות השתתפה בתשע אולימפיאדות החורף שנערכו בין 1956 ל-1988.
את מרבית המדליות צברו הסובייטים בסקי למרחקים, החלקה מהירה והחלקה אומנותית. נבחרת ההוקי קרח שברה את ההגמוניה הקנדית בענף עם הצטרפותה של ברית המועצות למשחקים, ויצרה הגמוניה משל עצמה, לאחר שזכתה ב-7 מדליות זהב ב-9 אולימפיאדות. בכל אולימפיאדות החורף בהן השתתפה דורגה ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות, למעט שתיים: אולימפיאדת גרנובל (1968), בה הקדימה אותה נורווגיה, ואולימפיאדת סרייבו (1984), בה הקדימה אותה גרמניה המזרחית.
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר במשחקים הראשונים בהם השתתפה, באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956), דורגה במקום הראשון בטבלת המדליות, לאחר שספורטאיה זכו ב-16 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. הענף הבולט היה החלקה מהירה. יבגני גרישין ויורי מיכאילוב חלקו את מדליית הזהב במרוץ ל-1500 מטר, עם שיא עולם חדש (2:08.6 דקות). גרישין קבע גם שיא עולם ב-500 מטר (40.2 שניות), וסגנו היה רפאל גראץ'. בוריס שילקוב קבע שיא אולימפי ב-5000 מטר (7:48.7 דקות), ואולג גונצ'רנקו זכה במדליות ארד ב-5000 וב-10000 מטר. בסקי למרחקים, זכתה רביעיית השליחים הסובייטית במדליית הזהב במרוץ ל-10X4 ק"מ. שניים מחבריה זכו גם במדליות ארד אישיות, פבל קולצ'ין במרוצים ל-15 ול-30 ק"מ, ופיודור טרנטייב במרוץ ל-50 ק"מ. בהוקי קרח זכתה הנבחרת הסובייטית במדליית הזהב, וגולשת הסקי האלפיני יבגניה סידורובה זכתה במדליית ארד בסלאלום.
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) דורגה ברית המועצות במקום הראשון, עם 21 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. 12 מהמדליות, בהן 6 מתוך 7 מדליות הזהב, הושגו בהחלקה מהירה. יבגני גרישין שוב זכה במדליות הזהב ב-500 וב-1500 מטר (את האחרונה חלק עם הנורווגי רואלד אס). ויקטור קוסיצ'קין זכה במדליית זהב ב-5000 מטר ובמדליית כסף ב-10000 מטר, רפאל גראץ' זכה במדליית ארד ב-500 מטר ובוריס סטנין זכה במדליית ארד ב-1500 מטר. אצל הנשים בלטה לידיה סקובליקובה, שזכתה במדליות זהב ב-1500 וב-3000 מטר. סגניתה במרוץ השני הייתה ולנטינה סטנינה. נטליה דונצ'נקו זכתה במדליית כסף ב-500 מטר וטמרה רילובה זכתה במדליית ארד ב-1000 מטר.
בסקי למרחקים, זכו נשים סובייטיות בשלושת המקומות הראשונים במירוץ ל-10 ק"מ: מריה גוסקובה בזהב, ליובוב קוזירבה בכסף ורדיה ירושינה בארד. שלושתן זכו גם במדליית כסף במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. ניקולאי אניקין זכה בשתי מדליות ארד, במרוץ ל-30 ק"מ ובמרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ. שני ספורטאים נוספים זכו במדליות ארד, אלכסנדר פריבלוב בביאתלון וניקולאי גוסקוב בסקי נורדי משולב. נבחרת ההוקי קרח זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שדורגה בבית הגמר אחרי נבחרות ארצות הברית וקנדה.
אולימפיאדת אינסברוק (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישגיה של ברית המועצות באולימפיאדת אינסברוק (1964) השתפרו עוד יותר, ל-25 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, והיא שוב דורגה במקום הראשון. לידיה סקובליקובה הייתה הספורטאית הבולטת במשלחת, לאחר שניצחה בכל ארבעת המרוצים בהחלקה מהירה. בשלושה מהם גם קבעה שיאים אולימפיים. אירינה יגורובה זכתה במדליות כסף במרוצים ל-500 ול-1000 מטר, ולנטינה סטנינה זכתה במדליית כסף במרוץ ל-3000 מטר, טטיאנה סידורובה זכתה במדליית ארד ב-500 מטר וברטה קולוקולצבה זכתה במדליית ארד ב-1500 מטר. אנץ אנצון זכה במדליית הזהב ב-1500 מטר, ויבגני גרישין, שאיבד את תואריו, חלק במדליית הכסף במירוץ ל-500 מטר עם ולדימיר אורלוב ועם הנורווגי אלב גייסטוואנג.
קלבדיה בויארסקיך זכתה בכל מדליות הזהב האפשריות בסקי למרחקים. יבדוקיה מבשילו זכתה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ ל-5 ק"מ, והאלופה היוצאת במרוץ ל-10 ק"מ, מריה גוסקובה, זכתה במדליית ארד, ואלווטינה קולצ'ינה זכתה במדליית ארד במרוץ ל-5 ק"מ. אצל הגברים, זכה איגור וורונצ'יחין במדליית ארד במרוץ ל-30 ק"מ ובמרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ.
הביאתלט ולדימיר מלנין זכה במדליית זהב, ואלכסנדר פריבלוב זכה במדליית כסף. צמד המחליקים האמנותיים לודמילה בלואוסובה ואולג פרוטופופוב זכה במדליית זהב, והחל ברצף זכיות סובייטי בתחרות זו, שנמשך עד פירוק ברית המועצות, ולאחר מכן נמשך על ידי מחליקים רוסיים, ונשבר רק באולימפיאדת ונקובר (2010). ניקולאי קיסליוב זכה במדליית כסף בסקי נורדי משולב, ונבחרת ההוקי קרח השיבה לעצמה את התואר האולימפי, לאחר שסיימה את הטורניר במאזן ניצחונות מושלם.
אולימפיאדת גרנובל (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת גרנובל (1968) ירדו משמעותית הישגיה של ברית המועצות, ל-13 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. לאחר 3 אולימפיאדות רצופות בהן הוליכה את טבלת המדליות, היא איבדה את הבכורה לנורווגיה ודורגה במקום השני.
בניגוד לעבר, לא היו ענפים דומיננטיים במיוחד, והמדליות התפזרו על פני שישה ענפים. נבחרת הביאתלון זכתה במדליית זהב במרוץ השליחים ל-7.5X4 ק"מ. שניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות במירוץ ל-20 ק"מ: אלכסנדר טיכונוב במדליית כסף וולדימיר גונדרצב במדליית ארד. בהחלקה מהירה זכתה ליודמילה טיטובה במדליית זהב ב-500 מטר ובמדליית כסף ב-1000 מטר. לודמילה בלואוסובה ואולג פרוטופופוב שמרו על תוארם בהחלקה אמנותית, וסגניהם היו טטיאנה ז'וק ואלכסנדרה גורליק. קופץ הסקי ולדימיר בלוסוב זכה במדליית זהב בקפיצה מגבעה גבוהה, הראשונה בענף זה. במקצה הסקי למרחקים ל-5 ק"מ, זכתה גלינה קולקובה במדליית הכסף, ואלוונטינה קולצ'ינה במדליית ארד שנייה ברציפות. שתיהן זכו גם במדליית ארד במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. ויאצ'סלב ודנין זכה במדליית כסף במקצה הגברים ל-50 ק"מ. נבחרת ההוקי קרח זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר האולימפי, על אף הפסד בודד לצ'כוסלובקיה. שחקן הנבחרת אנטולי פירסוב נבחר לפורוורד הטוב בטורניר.
אולימפיאדת סאפורו (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סאפורו (1972) שבה ותפסה ברית המועצות את הבכורה, עם 16 מדליות, מהן 8 מדליות זהב.
מחצית מהמדליות הושגו בסקי למרחקים. גלינה קולקובה זכתה בשני המרוצים ליחידות, ל-5 ול-10 ק"מ, וכן זכתה עם הנבחרת במדליית הזהב במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. אלווטינה אוליונינה זכתה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ. אצל הגברים בלט ויאצ'סלב ודנין, שזכה במדליות זהב במרוץ ל-30 ק"מ ובמרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ, ובמדליית ארד במרוץ ל-50 ק"מ. פיודור סימשב זכה במדליית כסף במרוץ ל-15 ק"מ.
גם הפעם תפסו שני זוגות מברית המועצות את המקומות הראשונים בהחלקה אומנותית. אירינה רודנינה ואלכסיי אולנוב זכו בזהב, וליודמילה סמירנובה ואנדריי סוראיקין זכו במדליית הכסף. סרגיי צ'טוורוחין זכה במדליית כסף בתחרות היחידים. בביאתלון, זכתה נבחרת השליחים במדליית הזהב, אך חבריה לא הצליחו לזכות במדליות במקצה היחידים. בהחלקה מהירה ל-500 מטר זכתה ורה קרסנובה במדליית הכסף, וליודמילה טיטובה איבדה את תוארה וזכתה בארד. במקצה המקביל לגברים, זכה ולרי מורטוב במדליית ארד.
נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית זהב שלישית ברציפות. ולרי חרלמוב היה למלך השערים של הטורניר, עם 16 שערים, ובשורות הנבחרת שיחקו כוכבים כאנטולי פירסוב, ויקטור קוזקין, ויטאלי דבידוב ואלכסנדר רגולין.
אולימפיאדת אינסברוק (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת אינסברוק (1976) הייתה אולימפיאדת החורף המוצלחת ביותר של ברית המועצות, עם 27 מדליות, מהן 13 מדליות זהב. באותה העת היה זה גם הישג שיא של נבחרת כלשהי בכל אולימפיאדות החורף. נורווגיה השוותה את שיא 13 מדליות הזהב באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002), וקנדה צברה 14 מדליות זהב באולימפיאדת ונקובר (2010).
בסקי למרחקים זכו הסובייטים ב-10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. נבחרת השליחות ל-5X4 ק"מ זכתה במדליית זהב, ושלוש מחברותיה זכו גם במדליות אישיות: ראיסה סמטנינה זכתה במדליית זהב במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ ל-5 ק"מ. גלינה קולקובה זכתה במדליית הארד במרוץ ל-10 ק"מ. היא גם סיימה שלישית גם במרוץ ל-5 ק"מ, אך נפסלה לאחר שהתברר כי השתמשה בספריי נגד גודש באף, המכיל אפדרין. הפדרציה הבינלאומית לסקי והוועד האולימפי הבינלאומי אפשרו, עם זאת, את השתתפותה ביתר התחרויות. במקומה, זכתה במדליית הארד נינה פיודורובה. במקצה הגברים ל-15 ק"מ זכה ניקולאי בז'וקוב במדליית הזהב, ויבגני בליאייב זכה במדליית הכסף. סרגיי סבלייב זכה במדליית הזהב במרוץ ל-30 ק"מ, ואיוואן גרנין זכה במדליית הארד. ארבעתם זכו גם במדליית הארד במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ.
בהחלקה מהירה זכו הסובייטים ב-9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. טטיאנה אוורינה זכתה במדליות זהב במרוצים ל-1000 ו-3000 מטר, ובמדליות ארד במרוצים ל-500 ול-1500 מטר. גלינה סטפנסקאיה זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-1500 מטר. יבגני קוליקוב ניצח במרוץ ל-500 מטר, וסגנו, ולרי מורטוב, זכה גם במדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. יורי קונדקוב זכה במדליית כסף במרוץ ל-1500 מטר.
אירינה רודנינה החליפה את בן זוגה בהחלקה האמנותית לזוגות, ויחד עם אלכסנדר זייצב זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות. בריקוד על הקרח זכו שני זוגות סובייטים במקומות הראשונים: ליודמילה פחומובה ואלכסנדר גורשקוב בזהב, ואירינה מויסייבה ואנדריי מיננקוב בארד. ולדימיר קובלב זכה במדליית כסף ליחידים. בביאתלון זכה ניקולאי קרוגלוב במדליית הזהב, ואלכסנדר אליזרוב במדליית הארד. שניהם זכו גם במדליית הזהב במרוץ השליחים.
נבחרת ההוקי קרח זכתה בתואר האולימפי הרביעי ברציפות, לאחר שסיימה את משחקיה ללא הפסד. ארבעה שחקנים סובייטים דורגו בראש טבלת מבקיעי השערים, כאשר שלושה מהם, אלכסנדר מלצב, ולדימיר שדרין וויקטור שלימוב, הבקיעו 14 שערים כל אחד וחלקו בתואר מלך השערים של הטורניר.
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) זכו הספורטאים מברית המועצות ב-22 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו בראש טבלת המדליות בפעם השלישית ברציפות.
בסקי למרחקים זכו הסובייטים ב-7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. ניקולאי זימיאטוב זכה במדליות זהב במרוצים ל-30 ול-50 ק"מ. וסילי רוצ'ב היה סגנו במרוץ ל-30 ק"מ, ואלכסנדר זביאלוב זכה במדליית ארד במרוץ ל-50 ק"מ. שלושתם זכו גם במדליית זהב במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ, מה שהפך את זימיאטוב לספורטאי הראשון שזוכה בשלוש מדליות זהב בסקי למרחקים באולימפיאדה בודדת.. ראיסה סמטנינה זכתה במדליית זהב במרוץ ל-5 ק"מ ובמדליית כסף עם נבחרת השליחות ל-5X4 ק"מ.
אלכסנדר טיכונוב זכה במדליית זהב רביעית ברציפות עם נבחרת השליחים בביאתלון. אנטולי אליאבייב זכה גם במדליית זהב במרוץ היחידים ל-20 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ הספרינט ל-10 ק"מ. אירינה רודנינה ואלכסנדר זייצב זכו במדליית זהב שנייה ברציפות בהחלקה אמנותית. עבור רודנינה הייתה זו מדליית זהב שלישית ברציפות. סגניהם היו אף הם מברית המועצות, מרינה צ'רקסובה וסרגיי שחראי. בריקוד על הקרח זכו נטליה ליניצ'וק וגנאדי קרפונוסוב במדליית הזהב, ואירינה מויסייבה ואנדריי מיננקוב זכו במדליית הארד.
נטליה פטרוסיובה קבעה שיא אולימפי בהחלקה מהירה ל-1000 מטר (1:24.10 דקות) וזכתה גם במדליית ארד במקצה ל-500 מטר. יבגני קוליקוב איבד את תוארו מאינסברוק וזכה במדליית כסף במרוץ הגברים ל-500 מטר, וולדימיר לובנוב זכה במדליית ארד במקצה ל-1000 מטר. לראשונה זכו ספורטאיות מברית המועצות במדליות אולימפיות בלוז': ורה זוזוליה זכתה במדליית זהב ואינגרידה אמנטובה זכתה במדליית ארד.
נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח נחשבה לנבחרת הטובה בטורניר, וההערכות היו כי תזכה בתואר האולימפי בפעם החמישית ברציפות. עם זאת, היא הפסידה במפתיע בבית הגמר לנבחרת ארצות הברית, שהורכבה בעיקר משחקני מכללות אלמונים ברובם, בתוצאה 3–4, במשחק שזכה לכינוי "נס על הקרח". בעקבות ההפסד סיימה ברית המועצות במקום השני בבית, וזכתה במדליית כסף.
אולימפיאדת סרייבו (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת סרייבו (1984) עלה מספר המדליות בהן זכתה ברית המועצות ל-25, אך מספר מדליות הזהב ירד ל-6, הנמוך ביותר מזה 16 שנים, ולראשונה מאז דורגה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי גרמניה המזרחית.
בהחלקה מהירה זכו הסובייטים ב-9 מדליות. איגור מלקוב זכה במדליית זהב במקצה ל-10000 מטר ובמדליית כסף במקצה ל-5000 מטר. סרגיי פוקיצ'ב זכה במדליית זהב ב-500 מטר. סרגיי חלבניקוב זכה בשתי מדליות כסף, במרוצים ל-1000 ול-1500 מטר. באחרון זכה אולג בוז'ב במדליית ארד. נטליה פטרוסיובה זכתה במדליות ארד במרוצים ל-1000 ו-1500 מטר, ובמדליית ארד נוספת זכתה נטליה גלבובה, ב-500 מטר.
בסקי למרחקים, שמר ניקולאי זימיאטוב על תוארו במרוץ ל-30 ק"מ, וסגנו היה אלכסנדר זביאלוב. שניהם זכו גם במדליית כסף במרוץ השליחים. ראיסה סמטנינה זכתה בשתי מדליות כסף במרוצים ל-10 ו-20 ק"מ. ההגמוניה הסובייטית בהחלקה אמנותית לזוגות נמשכה גם אחרי פרישתם של רודנינה וזייצב, ובתואר זכו הפעם ילנה ולובה ואולג וסילייב. צמד נוסף, לריסה סלזנבה ואולג מקרוב, זכה במדליית ארד. בריקוד על הקרח זכו נטליה בסטמינובה ואנדריי בוקין במדליית כסף, ומרינה קלימובה וסרגיי פונומרנקו זכו במדליית ארד. קירה איוואנובה זכתה במדליית ארד בתחרות היחידות.
נבחרת הביאתלון, גם ללא טיכונוב, זכתה במדליית זהב חמישית ברציפות, אך אף אחד מהביאתלטים לא זכה במדליה אישית. בלוז', זכה סרגיי דנילין במדליית כסף, וולרי דודין זכה במדליית ארד. במקצה הזוגות, זכו יבגני בלואוסוב ואלכסנדר בליאקוב במדליית כסף. גולשי המזחלות ולדימיר אלכסנדרוב וזינטיס אקמאניס זכו במדליית ארד, הראשונה בענף זה. נבחרת ההוקי קרח שבה וזכתה בתואר האולימפי, לאחר שסיימה את כל משחקיה ללא הפסד.
אולימפיאדת קלגרי (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת קלגרי (1988), האחרונה בה השתתפה ברית המועצות, היא שבה לראש טבלת המדליות, עם מספר המדליות הגבוה בו זכתה אי פעם - 29. 11 מתוך המדליות היו מדליות זהב.
בסקי למרחקים זכו הסובייטים ב-13 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. טמרה טיחונובה זכתה במדליית זהב במרוץ ל-20 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ ל-5 ק"מ. וידה ונציינה זכתה במדליית זהב במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ ל-5 ק"מ. ראיסה סמטנינה זכתה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ ל-20 ק"מ. בכך הגיעה סמטנינה למאזן של 9 מדליות אולימפיות בארבע אולימפיאדות. מחליקה נוספת, אנפיסה רזצובה, זכתה במדליית כסף במרוץ ל-20 ק"מ. רזצובה וטיחונובה זכו גם במדליית זהב במרוץ השליחות ל-5X4 ק"מ. מיכאיל דוויאטרוב זכה במדליית זהב במרוץ ל-15 ק"מ, ואלכסיי פרוקורורוב זכה במדליית זהב במרוץ ל-30 ק"מ. ולדימיר סמירנוב זכה במדליית כסף במרוץ ל-30 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ. שלושם זכו גם במדליית כסף במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ.
יקטרינה גורדייבה וסרגיי גרינקוב זכו במדליית הזהב בהחלקה אמנותית לזוגות, והדיחו את האלופים מסרייבו, ולובה ווסילייב, שזכו במדליית הכסף. בריקוד על הקרח, התקדמו שני הזוגות הסובייטים במקום אחד בהשוואה לסרייבו - בסטמיאנובה ובוקין זכו בזהב, וקלימנובה ופונומרנקו זכו בכסף. מחליק אמנותי נוסף, ויקטור פטרנקו, זכה במדליית ארד. נבחרת הביאתלון זכתה בתואר האולימפי בפעם השישית ברציפות. חבר הנבחרת ולרי מדוודצב זכה במדליות כסף במרוצים ל-10 ול-20 ק"מ, וסרגיי צ'פיקוב זכה במדליית ארד במרוץ ל-20 ק"מ.
ניקולאי גוליאייב קבע שיא אולימפי בהחלקה מהירה ל-1000 מטר (1:13.03 דקות), ואיגור ז'לזובסקי זכה במדליית ארד. גולשי המזחלות ולדימיר קוסלוב ויאניס קיפורס זכו במדליית זהב ראשונה בענף זה, וכן זכו גם במדליית ארד במקצה הרביעיות. יורי חרצ'נקו זכה במדליית ארד בלוז', ואלאר לוואנדי, שזכה אף הוא במדליית ארד, היה לסובייטי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בסקי נורדי משולב מזה 24 שנה.
נבחרת ההוקי קרח שמרה על תוארה, על אף הפסד לפינלנד בבית הגמר. שלושה משחקני הנבחרת הובילו את רשימת מבקיעי השערים בטורניר: ולדימיר קרוטוב (15), איגור לריונוב (14) וויאצ'סלב פטיסוב (14).
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
באולימפיאדות הקיץ:[4]
|
באולימפיאדות החורף:[4]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
בענפי הקיץ:[5]
|
בענפי החורף:[5]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנבחרת האולימפית הסובייטית הייתה ידועה לשמצה בכך שעקפה את החוקים הנוגעים לספורטאים חובבים. כל הספורטאים הסובייטים החזיקו בכמה משרות נומינליות, אך למעשה היו בחסות המדינה והוכשרו במשרה מלאה. לדברי מומחים רבים, זה נתן לברית המועצות יתרון עצום על ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות, שהספורטאים שלהן היו סטודנטים או חובבנים אמיתיים. ואכן לברית המועצות היה מונופול על המקום הראשון בדירוג המדליות לאחר 1968 ועד להתמוטטותה היא ניצבה במקום השני רק פעם אחת, במשחקי החורף 1984, אחרי אומה אחרת מהגוש המזרחי, גרמניה המזרחית. חוקי החובבים נרגעו רק בסוף שנות השמונים ובוטלו כמעט לחלוטין בשנות התשעים, לאחר נפילת ברית המועצות.
סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי העיתונאי הבריטי אנדרו ג'נינגס, קולונל ק.ג.ב. הצהיר כי אנשי הסוכנות הוצבו בתככי הרשויות למלחמה בסמים בספורט מהוועד האולימפי הבינלאומי כדי לערער על בדיקות הסמים וכי ספורטאים סובייטים "חולצו ב[מאמצים אדירים]" בולימפיאדת הקיץ 1980. מחקר אוסטרלי משנת 1989 טען ש"אין כמעט זוכה במדליה במשחקים במוסקבה, בוודאי שאין זוכה במדליית זהב, שאינו על סם כזו או אחר: בדרך כלל כמה סוגים. המשחקים במוסקבה היו יכולים באותה מידה להיקרא משחקי הכימאים."
מסמכים שהתקבלו בשנת 2016 חשפו את תוכניות ברית המועצות בדבר מערכת סימום ברחבי המדינה לקראת אולימפיאדת הקיץ 1984 בלוס אנג'לס. המסמך, שמתוארך לפני החלטת המדינה להחרים את המשחקים, פירט את פעולות הסטרואידים הקיימות של התוכנית, יחד עם הצעות לשיפורים נוספים. התקשורת,הוכנה על ידי ד"ר סרגיי פורטוגלוב מהמכון לתרבות גופנית. פורטוגלוב היה גם אחת הדמויות המרכזיות המעורבות ביישום תוכנית הסמים הרוסית לפני אולימפיאדת הקיץ 2016.
נושאי דגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פקידים סובייטים ציפו מנושאי הדגל להראות דוגמה לאדם אטרקטיבי, חזק פיזית וספורטאי מכובד. הוא היה אמור לשאת את הדגל בטקס האולימפי ביד אחת ללא תמיכה ברתמה. זה הציב משימה פיזית אדירה מכיוון שהדגל שקל 16 ק"ג בשנות ה-60 ורוח פתאומית עלולה להגביר עוד יותר את העומס הפיזי. מכאן שנושאי הדגל הסובייטי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת הקיץ נבחרו מבין מרימי משקולות כבדים או מתאבקים, שלא נאלצו להתחרות למחרת. פקידים סובייטים ציפו גם שנושא הדגל יזכה במדליית זהב באולימפיאדה. זה הביא למצבים אבסורדיים באולימפיאדת הקיץ 1952 ו-1956, כאשר נושאי הדגל שנבחרו, יאקוב קוצנקו ואלכסיי מדבדב בהתאמה, לא הורשו להתחרות מכיוון שהבכירים לא האמינו שהם יזכו במדליית זהב. שניהם היו מרימי משקל כבדים ברמה הגבוהה ביותר. קוצנקו הגיע למקום השני באליפות העולם ב-1950 ומדבדב זכה בתואר העולמי בשנים 1956 ו-1957.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jim Riordan, The Rise and Fall of Soviet Olympic Champions, OLYMPIKA: The International Journal of Olympic Studies Volume II, 1993, pp, 25-44
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Rise and Fall of Soviet Olympic Champions, עמ' 1-2
- ^ John F. Burns, "Moscow Will Keep Its Team From Los Angeles Olympics; Tass Cites Peril, U.S. Denies It; Protests Are Issue", הניו יורק טיימס, 9 במאי 1984.
- ^ Soviets announce boycott of 1984 Olympics באתר ערוץ ההיסטוריה
- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אירופה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
