ברית המועצות במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברית המועצות במשחקים האולימפיים
Flag of the Soviet Union.svg
קוד הוועד האולימפי הלאומי URS
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי של ברית המועצות
מדליות קיץ
דירוג: 2
זהב
395
כסף
319
ארד
296
סך הכול
1010
מדליות חורף
דירוג: 3
זהב
78
כסף
57
ארד
59
סך הכול
194‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

ברית המועצות השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת הלסינקי (1952). עוד קודם לכן, השתתפה האימפריה הרוסית ב-3 אולימפיאדות בין 1900 ל-1912, ואולם לאחר מהפכת אוקטובר וכינונה של ברית המועצות הקומוניסטית נעדרה ברית המועצות מהמשחקים, כאמור עד 1952. בהמשך נעדרה מהמשחקים עוד פעם אחת, כשהחרימה את אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), בתגובה על החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה (1980). אולימפיאדת סיאול (1988) הייתה האחרונה בה השתתפה ברית המועצות, שכן ב-1991 התפרקה ל-15 מדינות נפרדות. באולימפיאדת ברצלונה (1992), שנערכה חודשים ספורים אחר כך, התחרו 12 מהמדינות במשלחת משותפת (Unified Team), תחת הדגל האולימפי. החל מאולימפיאדת אטלנטה (1996) מתחרה כל מדינה בנפרד.

היריבות בין הנבחרות האולימפיות של ברית המועצות ושל ארצות הברית עמדה באופן קבוע במוקדן של האולימפיאדות, ושתי המעצמות המתחרות השקיעו רבות כדי להראות את עליונותן בזירה הספורטיבית.

בעשורים הראשונים לכינונה של ברית המועצות גינה המשטר הסובייטי את הספורט התחרותי בצורתו המקובלת במערב, ובפרט את האולימפיאדות, כ"עיסוק בורגני שנועד להסיח את דעת מעמד הפועלים מדיכויו ולהכין את ההמונים למלחמות אימפריאליסטיות"‏[2] . כותצאה מכך נמנעה ברית המועצות מחברות בוועד האולימפי ומהשתתפות באולימפיאדות. לאחר עלייתה של ברית המועצות למעמד של מעצמת-על בעקבות מלחמת העולם השנייה, החלו מנהיגיה לראות בספורט הבינלאומי זירה להוכחת יכולותיה. לאחר תקופה קצרה של פסיחה על שני הסעיפים החליטה ברית המועצות להצטרף לוועד האולימפי הבינלאומי ולהשתתף באולימפיאדת הלסינקי, שנערכה ב-1952.

השתתפותה של ברית המועצות במשחקים הייתה בצלה של המלחמה הקרה, והושפעה ממנה. הדבר בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בחרמות ההדדיים שארגנו היא וארצות הברית על האולימפיאדות שנערכו אחת אצל השנייה, אך גם באירועים נקודתיים יותר: משחק כדורמים אלים שנערך בצל דיכוי המרד ההונגרי וזכה לכינוי "משחק הדם במים", מחאה צנועה של מתעמלת צ'כוסלובקית מתומכי "האביב של פראג" על דוכן המדליות ואף שערוריית שיפוט במשחק כדורסל שהוכרעה בהתאם לחלוקה הפוליטית בין מזרח למערב. ברית המועצות, שראתה במשחקים הזדמנות להוכיח את עליונותה על המערב, לא היססה לתת לכמה מהספורטאים שייצגו אותה סמים ממריצים לשם שיפור הישגיהם.

הספורטאים הסובייטים הגיעו להישגים גבוהים באולימפיאדות בהן השתתפו. בשש מבין התשע דורגה ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות, ובשלוש האחרות במקום השני. אף שהשתתפה רק ב-9 מתוך 26 אולימפיאדות שנערכו, מדורגת ברית המועצות במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, שנייה רק לארצות הברית, ובהפרש ניכר מבריטניה שבמקום השלישי. המדליות הושגו ב-23 ענפים שונים, אך הבולטים שבהם הם ההתעמלות, האתלטיקה וההיאבקות. בחמישה ענפים – היאבקות, הרמת משקולות, התעמלות, כדוריד וקיאקים, מדורגת ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות גם כיום, לאחר שנערכו 5 אולימפיאדות בלעדיה.

ברית המועצות השתתפה גם בתשע אולימפיאדות החורף שנערכו בין אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) לבין אולימפיאדת קלגרי (1988). גם במשחקים אלה הצטיינו הספורטאים הסובייטים. בשבע מהאולימפיאדות דורגה ברית המועצות במקום הראשון ובשתיים במקום השני. בטבלת המדליות של כל הזמנים מדורגת ברית המועצות במקום החמישי. בעבר דורגה במקום הראשון, אך לאחר שהפסיקה להשתתף עברו אותה נורבגיה (ב-2002), ארצות הברית (ב-2006), גרמניה2010) ואוסטריה (2010). הענפים בהם התבלטה ברית המועצות במיוחד הם סקי למרחקים והחלקה מהירה.

אולימפיאדה אחת נערכה על אדמתה של ברית המועצות, אולימפיאדת מוסקבה ב-1980. עוד קודם לכן, הגישה מוסקבה את מועמדותה לאירוח המשחקים של 1976, אך דורגה במקום השני אחרי מונטריאול.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועד האולימפי של ברית המועצות הוקם ב-21 באפריל 1951, וב-7 במאי אותה שנה היא הייתה לחברה בוועד האולימפי הבינלאומי. לאולימפיאדת הלסינקי שנערכה בשנה שלאחר מכן, שלחה ברית המועצות את המשלחת הראשונה, שכללה 295 ספורטאים. המשלחת צברה 71 מדליות, מהן 22 מדליות זהב, ודורגה בסיום המשחקים במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית. המנון ברית המועצות הושמע לראשונה לאחר זכייתה של נינה רומנשקובה במדליית זהב בזריקת דיסקוס.

הענף בו התבלטו הסובייטים במיוחד הוא ההתעמלות, בו זכו ב-22 מדליות, ובתשע מתוך 15 מדליות הזהב האפשריות. המתעמל המעוטר ביותר היה ויקטור צ'וקארין, שזכה ב-4 מדליות זהב (בקרב-רב, סוס סמוכות, סוס קפיצות ובתחרות הקבוצתית) וב-2 מדליות כסף (במקבילים ובטבעות). בין הנשים בלטה מריה גורוחובסקי, שזכתה ב-2 מדליות זהב (בקרב-רב ובתרגיל הקבוצתי) וב-5 מדליות כסף (במקבילים, תרגיל קרקע, סוס קפיצות, קורה ובתרגיל הקבוצתי על מתקן נייד).

ענפים נוספים בהם התבלטה ברית המועצות כוללים היאבקות (10 מדליות, מהן 6 מזהב, מקום ראשון בטבלת המדליות), הרמת משקולות (7 מדליות, מהן 3 מזהב) ואתלטיקה (17 מדליות, מהן 2 מזהב). כן זכו ספורטאים סובייטים במדליות בענפי החתירה, הקליעה, האיגרוף והקיאקים. מבין ענפי הספורט הקבוצתי, רק נבחרת הכדורסל הגיעה להישג משמעותי, כשזכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת ארצות הברית במשחק הגמר.

אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משחק הדם במים

אולימפיאדת מלבורן נערכה בצל הפלישה הסובייטית להונגריה, שהביאה לדיכויו של המרד ההונגרי. שלוש מדינות בחרו להחרים את המשחקים בשל כך - הולנד, ספרד ושווייץ. הונגריה עצמה נטלה חלק במשחקים, ונבחרת הכדורמים שלה אף התמודדה מול נבחרת ברית המועצות בבית הגמר. המשחק, שהסתיים בניצחונה של הונגריה, היה אלים במיוחד, וזכה לכינוי "משחק הדם במים", לאחר שכוכב נבחרת הונגריה ארווין זאדור יצא מהבריכה כשהוא מדמם בעקבות אגרוף שקיבל מוולנטין פרוקופייב. בדקות הסיום נאלצה המשטרה המקומית לפנות את הקהל המשולהב, מחשש לתגרה המונית.

המשלחת הסובייטית כללה הפעם 283 ספורטאים, והיא שיפרה את מאזנה ל-98 מדליות, מהן 37 מדליות זהב, שהקנו לה, לראשונה, את המקום הראשון בטבלת המדליות.

גם הפעם היה ההתעמלות הענף הבולט ביותר, והמתעמלים הסובייטים צברו 23 מדליות, מהן 11 מדליות זהב (מתוך 17 אפשריות). ויקטור צ'וקרין זכה הפעם ב-3 מדליות זהב, מדליית כסף אחת ומדליית ארד אחת, ואילו ולנטין מורטוב זכה ב-3 מדליות זהב, מדליית כסף אחת. לאריסה לטינינה, בהופעתה האולימפית הראשונה, זכתה ב-4 מדליות זהב (בקרב-רב, סוס קפיצות, תרגיל קרקע ובתרגיל הקבוצתי), מדליית כסף אחת (במקבילים) ומדליית ארד אחת (בתרגיל הקבוצתי עם מתקן נייד, הדומה במהותו לתרגילי ההתעמלות האומנותית של ימינו).

ברית המועצות הייתה הדומיננטית גם בענף ההיאבקות, והמתאבקים הסובייטים זכו ב-11 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. האתלטים הסובייטים זכו ב-22 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. ולדימיר קוץ זכה במדליית זהב הן בריצת 5000 מטר והן בריצת 10000 מטר. להישגים נאים נוספים הגיעו מרימי המשקולות (14 מדליות, מהן 3 מזהב), הקלעים (8 מדליות, מהן 3 מזהב), המתאגרפים (6 מדליות, מהן 3 מזהב) וחותרי הקיאקים (7 מדליות, מהן 2 מזהב). ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים סובייטים במדליות כוללים קרב חמש, חתירה, סיף ושחייה.

נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו לב יאשין וולנטין איבנוב, זכתה במדליית הזהב, לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת יוגוסלביה. נבחרת הכדורסל שוב נוצחה במשחק הגמר בידי נבחרת ארצות הברית וזכתה במדליית הכסף. נבחרת הכדורמים הספיקה, לפני משחק "הדם במים", לגבור על נבחרותיהן של איטליה וארצות הברית ולהפסיד לנבחרת יוגוסלביה, ואחריו גם גברה על המשלחת הכלל-גרמנית, מה שהקנה לה את המקום השלישי בבית הגמר ואת מדליית הארד.

אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

283 הספורטאים הסובייטים שנטלו חלק באולימפיאדת רומא שיפרו עוד יותר את הישגיה של ברית המועצות, לאחר שצברו 103 מדליות, מהן 43 מדליות זהב.

המתעמלות הסובייטיות, ובראשן לאריסה לטינינה, פולינה אסטחובה וסופיה מורטובה שלטו ללא עוררין בענף, וזכו ב-14 מתוך 15 המדליות האפשריות בתחרויות האישיות, וכן במדליית הזהב בתחרות הקבוצתית. לטינינה זכתה במדליות בכל התחרויות - מדליית זהב בקרב רב, בתרגיל הקרקע ובתרגיל הקבוצתי, מדליית כסף בקורה ובמקבילים ומדליית ארד בסוס הקפיצות. בין הגברים בלט בוריס שאחלין, שזכה ב-4 מדליות זהב - בקרב-רב, סוס הסמוכות, סוס הקפיצות והמקבילים, במדליית כסף בטבעות ובמדליית ארד במתח, וכן היה שותף לזכיית הנבחרת הסובייטית במדליית הכסף בתחרות הקבוצתית. אלברט אזריאן זכה במדליית זהב שנייה בתרגיל הטבעות. ביחד, צברו המתעמלים והמתעמלות הסובייטים 26 מדליות, מהן 10 מדליות זהב (מתוך 16 אפשריות).

ענפים בולטים נוספים היו אתלטיקה (21 מדליות, מהן 11 מדליות זהב), הרמת משקולות (6 מדליות מהן 5 מזהב), היאבקות (10 מדליות מהן 3 מזהב), סיף (7 מדליות מהן 3 מזהב) וקליעה (7 מדליות מהן 2 מזהב). כן זכו ספורטאים סובייטים במדליות באיגרוף, קיאקים, רכיבת אופניים, רכיבה, חתירה, שיט, קרב חמש וקפיצה למים.

טורניר הכדורסל נערך הפעם בשיטה שונה, כאשר ארבע נבחרות העפילו לבית הגמר. בפעם השלישית ברציפות זכתה ברית המועצות במדליית הכסף, לאחר שגברה על נבחרות ברזיל ואיטליה, אך הפסידה, שוב, לנבחרת ארצות הברית. נבחרת הכדורמים זכתה אף היא במדליית כסף, ואילו נבחרת הכדורגל, שזכתה במקום הראשון במלבורן, כלל לא העפילה למשחקים.

אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת טוקיו שלחה ברית המועצות מספר שיא של 319 ספורטאים. אף על פי כן, פחתו הישגיה - הספורטאים הסובייטים צברו 96 מדליות, מהן 30 מדליות זהב, שהספיקו רק למקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית.

הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהישגיה של המארחת יפן בענף ההתעמלות, שהגיעו על חשבונה. אף על פי כן, הגיעו המתעמלים הסובייטים להישגים גבוהים גם במשחקים אלה. הם צברו 20 מדליות, אך רק 5 מהן מזהב. לטינינה השיגה גם הפעם מדליות בכל התחרויות האפשריות, כולל מדליית זהב שלישית ברציפות בתרגיל הקרקע, והגיעה למאזן אולימפי כולל של 18 מדליות (מהן 9 מדליות זהב), מאזן שאף מתעמלת אחרת לא הצליחה להשיג עד היום. שחאלין זכה בארבע מדליות, אך הפעם ניצח רק בתרגיל המתח. פולינה אסטחובה הגדילה את ייבול המדליות האישיות שלה ל-10.

האתלטים הסובייטים צברו 18 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. טמרה פרס זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות ביידוי פטיש, וניצחה גם בזריקת דיסקוס. אחותה הצעירה, אירינה פרס, זכתה במדליית זהב בקרב חמש (הגרסה המוקדמת של קרב שבע). ענפים נוספים בהם בלטה ברית המועצות כוללים הרמת משקולות (7 מדליות, מהן 4 מזהב), היאבקות (10 מדליות, מהן 3 מזהב), איגרוף (9 מדליות, מהן 3 מזהב) וסיף (6 מדליות, מהן 3 מזהב).

גלינה פרוזומנשיקובה הייתה לשחיינית הראשונה מברית המועצות שזכתה במדליית זהב במשחקים האולימפיים לאחר שניצחה במשחה ל-200 מטר חזה בשיא אולימפי חדש. ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים סובייטים במדליות כוללים קיאקים, קרב חמש מודרני, חתירה (ויאצ'סלב איוואנוב זכה במדליית זהב שלישית ברציפות), רכיבה על אופניים, קליעה, קפיצה למים, רכיבה וג'ודו.

במשחקים אלה נערכו לראשונה תחרויות כדורעף. נבחרת הגברים זכתה במדליית זהב, לאחר ניצחון על נבחרת צ'כוסלובקיה, ואילו נבחרת הנשים זכתה במדליית כסף, לאחר הפסד למארחת יפן. נבחרת הכדורסל זכתה במדליית כסף רביעית ברציפות, לאחר הפסד רביעי ברציפות לנבחרת ארצות הברית, ואילו נבחרת הכדורמים הסתפקה במדליית ארד.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם באולימפיאדת מקסיקו סיטי דורגה ברית המועצות במקום השני בטבלת המדליות, לאחר ש-313 הספורטאים ששלחה חזרו עם 91 מדליות, מהן 29 מדליות זהב. המשחקים נערכו לאחר פלישתן של ברית המועצות ומדינות נוספות בברית ורשה לצ'כוסלובקיה, לשם דיכוי "האביב של פראג", אך בניגוד לפלישה להונגריה, שאירעה 12 שנים קודם לכן, אף מדינה לא החרימה בשל כך את המשחקים. המחאה זכתה לביטוי באופן מינורי, בידי המתעמלת הצ'כוסלובקית ורה צ'סלבסקה, שעוד קודם למשחקים הביעה תמיכה פומבית בדמוקרטיזציה של מדינתה. צ'סלבסקה, שזכתה במדליות כסף בתרגילי הקרקע והקורה, הרכינה ראשה על דוכן המדליות בעת שנשמע ההמנון הסובייטי. לאחר ששבה למולדתה הושעתה מפעילות ספורטיבית.

ההתעמלות הייתה גם הפעם הענף הבולט ביותר, והמתעמלים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן חמש מדליות זהב. הצטיינו במיוחד בני הזוג וורונין: מיכאיל וורונין זכה ב-7 מדליות (מהן 2 מדליות זהב, בסוס הקפיצות ובמתח), ורעייתו, זינאידה וורונינה, זכתה ב-4 מדליות (מהן מדליית זהב אחת, בתרגיל הקבוצתי). גם נטליה קוצ'ינסקיה בלטה, לאחר שזכתה ב-4 מדליות, (מהן שתי מדליות זהב, בתרגיל הקבוצתי ובקורה).

עם הענפים הבולטים הנוספים נמנו הענפים המסורתיים - אתלטיקה (13 מדליות, מהן 3 מזהב), היאבקות (9 מדליות, מהן 3 מזהב), סיף (7 מדליות, מהן 3 מזהב), הרמת משקולות ואגרוף (בשני האחרונים, 6 מדליות, מהן 3 מזהב). ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים סובייטים במדליות: קיאקים, רכיבה, חתירה, שיט, קליעה, קפיצה למים, קרב חמש ושחייה.

שתי נבחרות הכדורעף זכו במקום הראשון, שתיהן לאחר ניצחונות על מקבילותיהן מיפן. נבחרת הכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת יוגוסלביה, לאחר הארכה. נבחרת הכדורסל, לאחר 4 מדליות כסף ברציפות, הסתפקה הפעם במדליית הארד.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת הסובייטית באולימפיאדת מינכן הייתה הגדולה ביותר עד אז - 373 ספורטאים. לאחר שתי אולימפיאדות בהם דורגה במקום השני, שבה ברית המועצות אל המקום הראשון, לאחר שספורטאיה זכו ב-99 מדליות, מהן 50 מדליות זהב - המספר הגדול ביותר עד אז.

בניגוד לעבר, הייתה האתלטיקה לענף המצליח ביותר. האתלטים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. ולרי בורזוב ניצח הן בריצת 100 מטר והן בריצת 200 מטר. מספר אתלטים שברו שיאי עולם: ניקולאי אבילוב היהודי בקרב עשר, לודמילה ברגינה בריצת 1500 מטר ונדז'דה צ'יז'ובה בהדיפת כדור ברזל. אנטולי בונדרצ'וק קבע שיא אולימפי ביידוי פטיש ופאינה מלניק היהודיה קבעה אף היא שיא אולימפי בזריקת דיסקוס.

אולגה קורבוט מקבלת את מדליית הכסף על תרגיל המקבילים

המתעמלים הסובייטים זכו הפעם ב-16 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. בעוד המתעמלים הגברים גילו, ככלל, נחיתות לעומת יריביהם היפנים, הגיעו המתעמלות למרבית ההישגים. אולגה קורבוט זכתה ב-4 מדליות זהב, אך דווקא תחרות הקרב-רב, בה לא הגיעה להישגים, היא זו שבשלה היא זכורה ביותר. קורבוט הובילה בבטחה לאחר שלושה מכשירים, אך נפלה מהמקבילים, ואיבדה בשל כך כל סיכוי לזכות בתחרות. בכיה מול מצלמות הטלוויזיה שבה את ליבו של הקהל המערבי, שראה אותה במלוא אנושיותה, בניגוד לסטריאוטיפ של הספורטאי הסובייטי הקר והנוקשה. לאחר המשחקים אף ביקרה בארצות הברית ונפגשה עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, שאמר לה כי תרמה להפחתת המתיחות הפוליטית יותר משתרמו המאמצים הדיפלומטיים.

נבחרת הכדורסל, בכיכובו של סרגיי בלוב, זכתה לראשונה במדליית זהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ארצות הברית בתוצאה 50-51. הסל המכריע לטובת הסובייטים נקלע במהלכן של 3 שניות שנויות במחלוקת שהוסיפו השופטים לזמן המשחק. ארצות הברית ערערה על התוצאה בפני ועדה של פיב"א, שהכריעה לטובת הסובייטים, ברוב לא מקרי: שלושת הנציגים שתמכו בסובייטים היו ממדינות הגוש המזרחי, הונגריה, פולין וקובה, ואילו שני הנציגים שתמכו בקבלת הערעור האמריקני היו מערביים מאיטליה ופוארטו ריקו. שחקני הנבחרת האמריקאית סירבו לקבל את מדליות הכסף שלהם, ולא הופיעו לטקס חלוקת המדליות.

נבחרת הכדורמים זכתה אף היא במדליית זהב, לאחר שסיימה את בית הגמר במאזן של 3 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו. מאזן זה היה זהה למאזנה של נבחרת הונגריה, ומדליית הזהב הוענקה לה בשל הפרש שערים עדיף בשער אחד. גם נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית זהב, לאחר ניצחון על נבחרת יפן, ואילו הגברים הסתפקו במדליית ארד. נבחרת הכדורגל זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהמשחק בינה לבין נבחרת גרמניה המזרחית על המקום השלישי הסתיים בתיקו 2-2.

ענפים נוספים בהם התבלטה ברית המועצות היו היאבקות (14 מדליות, מהן 9 מזהב), קיאקים (6 מדליות זהב, מתוך 11 אפשריות. ולדימיר מורוזוב זכה במדליית זהב השלישית שלו), הרמת משקולות (5 מדליות, מהן 3 מזהב) וסיף (7 מדליות, מהן שתיים מזהב). אלכסנדר מדבד זכה במדליית זהב שלישית ברציפות. יתר הענפים בהם זכו ספורטאים סובייטים במדליות: איגרוף, רכיבה על אופניים, קפיצה למים, רכיבה, ג'ודו, קרב חמש, חתירה (במקצוע זה לודמילה פינאיבה זכתה שמדליית זהב השלישית שלה), שיט, קליעה, שחייה וקשתות.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת מונטריאול שלחה ברית המועצות משלחת גדולה עוד יותר, שכללה 412 ספורטאים. בסיום המשחקים שוב דורגה ברית המועצות במקום הראשון, לאחר שהספורטאים הסובייטים צברו מספר שיא של 125 מדליות, מהן 49 מדליות זהב.

הענף הבולט ביותר הפעם היה ההיאבקות. המתאבקים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מתוכן 12 מדליות זהב (מתוך 20 אפשריות). המתעמלים הסובייטים זכו ב-17 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. המתעמלים הבולטים היו ניקולאי אנדריאנוב, שזכה ב-7 מדליות (מהן 5 מזהב) ונלי קים, שזכתה ב-3 מדליות זהב. האתלטים הסובייטים זכו ב-18 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. ויקטור סנייב השלים זכייה שלישית ברציפות בקפיצה משולשת, ואילו טטיאנה קזנקינה זכתה בריצת 1500 מטר ובריצת 800 מטר, באחרונה אף קבעה שיא אולימפי.

הספורטאים הסובייטים התבלטו גם בהרמת משקולות (8 מדליות, מהן 7 מזהב), קיאקים (9 מדליות, מהן 6 מזהב), סיף (7 מדליות, מהן 3 מזהב) וחתירה (9 מדליות, מהן 1 מזהב). ענפים נוספים בהם זכו במדליות: רכיבה על אופניים, קפיצה למים, ג'ודו, קליעה, שחייה, קשתות, איגרוף, קרב חמש ושיט. על השתתפותה של הנבחרת הסובייטית בתחרות הקבוצתית בקרב חמש העיבה תקרית בה התברר כי הסיף בו השתמש בוריס אונישצ'נקו כלל מגעים חשמליים שאפשרו לו לזכות בנקודות מבלי לגעת ביריב בקצה הסיף, כפי שנדרש. לאחר שהדבר התגלה בקרב מול יריב בריטי, נפסלה הנבחרת כולה.

בענפי הספורט הקבוצתי, הגיעו מרבית הנבחרות הסובייטיות להישגים גבוהים. מפגש חוזר של נבחרת הכדורסל עם נבחרת ארצות הברית נמנע, לאחר שהנבחרת הפסידה לנבחרת יוגוסלביה בשלב חצי הגמר. היא גברה על נבחרת קנדה המארחת במשחק על המקום השלישי וזכתה בארד. בפעם הראשונה נערך גם טורניר לנשים בענף זה, ונבחרתה של ברית המועצות זכתה במדליית הזהב, לאחר שדורגה ראשונה בבית שכלל שש נבחרות. שתי נבחרות הכדוריד זכו במדליית זהב, הגברים לאחר ניצחון על נבחרת רומניה, והנשים לאחר שדורגו ראשונות וללא הפסד בבית שכלל שש נבחרות. גם בענף זה היו אלה המשחקים הראשונים שכללו טורניר לנשים. שתי נבחרות הכדורעף זכו במדליית כסף, הגברים לאחר הפסד לנבחרת פולין, והנשים לאחר הפסד לנבחרת יפן. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית ארד לאחר ניצחון על נבחרת ברזיל במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת מוסקבה (1980)

המשחקים האולימפיים היחידים שהתקיימו על אדמת ברית המועצות נערכו במוסקבה, שהועדפה על פני לוס אנג'לס. ב-25 בדצמבר 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן. נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, הציב לסובייטים אולטימטום לפיו אם לא יסיגו את כוחותיהם מאפגניסטן עד ה-20 בפברואר 1980, תחרים ארצות הברית את המשחקים. משנמשכה המלחמה, הודיעה ארצות הברית ב-21 במרץ באופן רשמי כי תחרים את המשחקים. לחרם האמריקני הצטרפו 60 מדינות נוספות, ובהן גרמניה המערבית, דרום קוריאה, יפן, נורבגיה, קנדה, סין העממית (שהייתה אמורה לשוב ולהשתתף במשחקים לראשונה מאז 1952) וישראל. 16 מדינות נוספות, ובהן אוסטרליה, איטליה, בריטניה, הולנד, צרפת ושווייץ השתתפו במשחקים, אך התחרו תחת הדגל האולימפי, וכאשר זכו במדליות זהב נוגן ההימנון האולימפי, ולא ההימנונים של מדינותיהם. בטקס הסיום של המשחקים, לא הונף דגל ארצות הברית, המארחת הבאה, כי אם דגלהּ של העיר לוס אנג'לס, בה עתידים היו להיערך המשחקים הבאים.

מרים המשקולות לאוניד טרננקו, שזכה במדליית זהב במוסקבה, ו-12 שנים מאוחר יותר זכה במדליית כסף בברצלונה

הישגיה של ברית המועצות במשחקים אלה היו הגבוהים בתולדותיה. היא שלחה 506 ספורטאים, שזכו ב-195 מדליות, מהן 80 מדליות זהב.

בהיעדרה של ארצות הברית, זכתה ברית המועצות להישגים רבים באתלטיקה, והאתלטים הסובייטים צברו 41 מדליות בענף זה בלבד, מהן 15 מדליות זהב. שלושה מהם שברו שיאי עולם: יורי סדייח שבר ארבע פעמים את שיא העולם ביידוי פטיש, נדז'דה טקצ'נקו שברה את השיא בקרב חמש ונדז'דה אוליזרנקו בריצת 800 מטר. שיא העולם של אוליזרנקו נשבר מאז, אך הוא עדיין מהווה שיא אולימפי. ויקטור סנאייב, שזכה ב-3 מדליות זהב רצופות בקפיצה משולשת, הסתפק הפעם במדליית כסף, לאחר שנוצח בידי בן ארצו יאק אודמה.

בהתעמלות שלטה הנבחרת הסובייטית ללא עוררין, וזכתה ב-22 מדליות, מהן 9 מתוך 15 מדליות הזהב האפשריות. אלכסנדר דיטיאטין היה לספורטאי הראשון בהיסטוריה שזוכה ב-8 מדליות באולימפיאדה אחת. 3 מהמדליות בהן זכה היו מדליות זהב - בתרגיל הקבוצתי, בקרב-רב ובתרגיל הטבעות. דיטיאטין היה גם לגבר הראשון שזוכה בציון 10. הוא קיבל את הציון על התרגיל בסוס הקפיצות במהלך תחרות הקרב-רב. הנשים זכו בפעם השמינית ברציפות בתואר הקבוצתי. נלי קלים חלקה את מדליית הזהב שלה בתרגיל הקרקע עם נדיה קומנצ'י, לאחר שהשתיים קיבלו ציון זהה.

גם המתאבקים הסובייטים שלטו בענף, עם 17 מדליות, מהן 12 מתוך 20 מדליות הזהב האפשריות. השחיינים הסובייטים זכו ב-22 מדליות, מהן 8 מדליות זהב. ולדימיר סלניקוב ניצח במשחים ל-400 ול-1500 מטר בסגנון חופשי, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים במשחה ל-200X4 מטרים. ענפים נוספים בהם בלטה ברית המועצות: הרמת משקולות (8 מדליות, מהן 5 מזהב), קיאקים (8 מדליות, מהן 4 מזהב. ב-3 ממדליות הזהב זכה ולדימיר פרפנוביץ' וסרגיי צ'וכראי זכה במדליית זהב השלישית שלו), סיף ורכיבה על סוסים (בשניהם 8 מדליות, מהן 3 מזהב), רכיבה על אופניים (6 מדליות, מהן 3 מזהב) וחתירה (12 מדליות, מהן אחת מזהב). ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים סובייטים במדליות: איגרוף, קפיצה למים, ג'ודו, קרב חמש וקליעה.

נבחרת הכדורסל, בכיכובם של סרגיי בלוב וולדימיר טקצ'נקו, לא הצליחה לנצל את היעדרה של ארצות הברית, ולאחר הפסדים לנבחרות יוגוסלביה ואיטליה, הסתפקה במדליית הארד. נבחרת הנשים, לעומתה, שמרה על תוארה וזכתה במדליית זהב שנייה. גם נבחרת הנשים בכדוריד שמרה על התואר, בעוד נבחרת הגברים זכתה במדליית כסף, לאחר הפסד לנבחרת מזרח גרמניה במשחק הגמר. נבחרת הכדורמים ושתי נבחרות הכדורעף סיימו את המשחקים ללא הפסד, וזכו אף הן במדליית זהב. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת גרמניה המזרחית בחצי הגמר, וגברה על נבחרת יוגוסלביה במשחק על מדליית הארד. שתי נבחרות ההוקי שדה זכו אף הן במדליות ארד.

בתחרות סייף ויקטור סידיאק זכה במדליית זהב וזאת בפעם רביעית ברציפות. לצידו היה ולדימיר נזלימוב שגם עבורו זה הייתה השתתפות רביעית במשחקים האולימפיים וויקטור קרובופוסקוב שזכה בדמליית זהב אישית שנייה ברציפות.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 במאי 1984 הודיעה ברית המועצות כי "נוכח הרגשות הלאומניים וההיסטריה האנטי-סובייטית בארצות הברית", לא יהיה מי שיערוב לביטחונם של ספורטאיה, ולכן אין בכוונתה להשתתף באולימפיאדת לוס אנג'לס‏‏[3]. חרף הודעתה הרשמית של ברית המועצות, הסברה המקובלת היא כי מדובר בנקמה על החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה[דרוש מקור]. לחרם הצטרפו 13 מדינות נוספות מהגוש המזרחי: אנגולה, אפגניסטן, אתיופיה, בולגריה, גרמניה המזרחית, הונגריה, וייטנאם, לאוס, מונגוליה, פולין, צ'כוסלובקיה, צפון קוריאה וקובה. רומניה התירה לספורטאיה להשתתף במשחקים, וכמוה גם יוגוסלביה, שזיקתה לברית המועצות הייתה חלשה יותר.

במקביל למשחקים האולימפיים, ארגנה ברית המועצות את "משחקי הידידות", בהם נטלו חלק ספורטאים מהמדינות שנעדרו מהאולימפיאדה.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הכדורסל של ברית המועצות במפגש מול נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת סיאול

האולימפיאדה האחרונה בה נטלה חלק ברית המועצות, אולימפיאדת סיאול, הייתה המוצלחת ביותר מבחינתה, פרט לזו שהתקיימה על אדמתה. 514 ספורטאים סובייטים השתתפו במשחקים, והם זכו ב-132 מדליות, מהן 55 מדליות זהב.

גם במשחקים אלה שלטה ברית המועצות בענף ההתעמלות, והמתעמלים הסובייטים זכו ב-21 מדליות, מהן 12 מתוך 19 מדליות הזהב האפשריות. בין הגברים בלטו ולדימיר ארטיומוב, שזכה ב-5 מדליות (מהן 4 מדליות זהב) ודמיטרי בילוזרצ'ב (שזכה ב-4 משליות מהם 3 זהב), ובתחרות הקרב-רב זכו מתעמלים סובייטים בכל 3 המדליות. בין הנשים בלטה ילנה שושונובה, שזכתה ב-4 מדליות (מהן 2 מדליות זהב). בתחרות הקבוצתית זכו הנשים בתואר התשיעי שלהן.

סרגיי בובקה

האתלטים הסובייטים זכו ב-26 מדליות, מהן 10 מדליות זהב. בתחרות הקפיצה במוט זכו במדליות שלושה ספורטאים סובייטים, ובראשם סרגיי בובקה. גם ביידוי פטיש היו שלושת הזוכים במדליות מברית המועצות, ומדליית הזהב הוענקה לסרגיי ליטווינוב, זוכה מדליית הכסף באולימפיאדת מוסקבה, שגם קבע אגב כך שיא אולימפי חדש, 84.80 מ', העומד בתוקפו גם כיום. רביעיית השליחות במירוץ ל-400X4 מטרים קבעה שיא עולם חדש, 3:15.17 דק', שאף הוא עדיין בתוקף. ויאצ'יסלב איווננקו קבע שיא אולימפי בהליכה תחרותית ל-50 ק"מ.

ענפים נוספים בהם בלטו הספורטאים הסובייטים: היאבקות (15 מדליות, מהן 8 מזהב), הרמת משקולות (8 מדליות, מהן 6 מזהב), קליעה (11 מדליות, מהן 4 מזהב), רכיבה על אופניים (7 מדליות, מהן 4 מזהב) וקיאקים (6 מדליות, מהן 3 מזהב). כן זכו הספורטאים הסובייטים במדליות באיגרוף, סיף, שחייה, ג'ודו, חתירה, שיט, קשתות וקרב חמש.

ארבע נבחרות סובייטיות זכו במדליות זהב. נבחרת הכדורסל, בכיכובו של ארבידאס סאבוניס, הדיחה את נבחרת ארצות הברית בחצי הגמר, ובמשחק הגמר הביסה את נבחרת הכדורסל של יוגוסלביה בתוצאה 63-76. נבחרת הכדורגל הפתיעה את נבחרת ברזיל בשורותיה שיחקו שחקנים כרומאריו ובבטו, וניצחה אותה במשחק הגמר. איגור דוברובולסקי הבקיע שישה שערים לזכותה של ברית המועצות במהלך הטורניר, והיה סגן מלך השערים. נבחרת הכדוריד זכתה בתואר לאחר ניצחון במשחק הגמר על המארחת, דרום קוריאה, ואילו נבחרת הנשים בכדורעף עשתה זאת לאחר שגברה על נבחרת פרו. נבחרת הגברים בכדורעף זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת ארצות הברית. שלוש נבחרות סובייטיות זכו במדליית ארד: נבחרות הנשים בכדורסל ובכדוריד ונבחרת הגברים בכדורמים.

המשלחת המאוחדת באולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת המאוחדת במשחקים האולימפיים
Olympic rings with transparent rims.svg
קוד הוועד האולימפי הלאומי EUN
מדליות קיץ
דירוג: 25
זהב
45
כסף
38
ארד
29
סך הכול
112
מדליות חורף
דירוג: 23
זהב
9
כסף
6
ארד
8
סך הכול
23‏[4]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

ברית המועצות התפרקה בדצמבר 1991 והוועד האולימפי של ברית המועצות פורק ב-12 במרץ 1992. עד פתיחתה של אולימפיאדת ברצלונה, רק שלוש המדינות הבלטיות, אסטוניה, לטביה וליטא, קיבלו את הכרת הוועד האולימפי הבינלאומי כמדינות עצמאיות ושלחו משלחות נפרדות לאולימפיאדה. יתר 12 המדינות - אוזבקיסטן, אוקראינה, אזרבייג'ן, ארמניה, בלארוס, גאורגיה, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, מולדובה, קזחסטן, קירגיזסטן ורוסיה - התחרו במשלחת משותפת: המשלחת המאוחדת (Unified Team), שכללה 494 ספורטאים. המשלחת השתתפה תחת הדגל האולימפי, וכאשר זכו ספורטאיה במדליית זהב נוגן ההימנון האולימפי. עם זאת, בטקס הענקת המדליות הונף הדגל הלאומי של מדינתם.

המשלחת המאוחדת דורגה בסיום המשחקים בראש טבלת המדליות, עם 112 מדליות, מתוכן 45 מדליות זהב.

המתעמלים הגיעו גם הפעם להישגים הגבוהים ביותר, כשצברו 20 מדליות, 10 מהן מדליות זהב. הבלארוסי ויטלי שרבו זכה ב-6 מדליות זהב (כולל המדליה הקבוצתית) מתוך 8 מדליות אפשריות. את המקום הראשון בתרגיל על סוס הסמוכות חלק עם הצפון-קוריאני פאי גיל סו, לאחר שהשניים קיבלו ציון זהה. הנשים בלטו פחות במשחקים אלה, אך גם הפעם זכו בתחרות הקבוצתית, והשלימו מאזן מושלם של 10 מדליות זהב בתחרות זו, מאז 1952.

האתלטים זכו אף הם להישגים נאים, כשצברו 21 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. ספורטאי המשלחת המאוחדת זכו בכל 3 המדליות ביידוי פטיש. סרגיי בובקה, שיאן העולם בקפיצה במוט, אכזב כשפסל שלושה ניסיונות רצופים והודח מהתחרות. במדליית הזהב זכה הרוסי מקסים טרסוב.

השחיינים סיימו את התחרות עם 10 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, והפגינו שליטה במשחים הקצרים בסגנון חופשי. אלכסנדר פופוב ניצח במשחים ל-50 ול-100 מטרים, ואילו יבגני סאדוביי ניצח במשחים ל-200 ול-400 מטרים. נבחרת השליחים זכתה במדליית הזהב במשחה ל-200X4 מטרים בסגנון חופשי, ובמדליות כסף במשחים ל-100X4 מטרים בסגנון חופשי ומעורב.

ענפים נוספים בהם בלטה המשלחת המאוחדת כוללים היאבקות (16 מדליות, מהן 6 מזהב), הרמת משקולות (9 מדליות, מהן 5 מזהב) וקליעה (8 מדליות, מהן 5 מזהב). כן זכו ספורטאים מהמשלחת המאוחדת במדליות בקשתות, קפיצה למים, ג'ודו, קרב חמש, חתירה, סיף, איגרוף, קיאקים וטניס.

נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית זהב לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת סין. בכדוריד זכו הגברים במקום הראשון לאחר ניצחון על נבחרת שבדיה, ואילו הנשים זכו במדליית הארד לאחר ניצחון על נבחרת גרמניה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד לנבחרת קובה, ונבחרת הכדורמים זכתה במדליית הארד לאחר ניצחון על נבחרת ארצות הברית. נבחרת הכדורסל נאלצה להסתפק במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת קרואטיה בחצי הגמר, ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לנבחרת ליטא, בשורותיה שיחקו שחקנים שהיו בעבר בנבחרת ברית המועצות, כארבידאס סבוניס.

החל מאולימפיאדת אטלנטה (1996), שלחו 12 המדינות שהרכיבו את המשלחת המאוחדת משלחות נפרדות.


אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המועצות השתתפה בתשע אולימפיאדות החורף שנערכו בין 1956 ל-1988. כבר במשחקים הראשונים בהם השתתפה, באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956), דורגה במקום הראשון בטבלת המדליות, לאחר שספורטאיה זכו ב-16 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. באולימפיאדה זו יבגני גרישין זכה בשתי מדליות זהב, על הישג זה הוא חזר גם בשנת 1960. באולימפיאדת אינסברוק (1964) ספורטאית סוביטית בהחלקה מהירה על הקרח לידיה סקובליקובה זכתה ב-4 מדליות זהב אולימפיות וספורטאית בסקי למרחקים קלבדיה בויארסקיך זכתה ב-3 מדליות זהב אולימפיות. באותה אולימפיאדה ספורטאים סובייטים החלו ברצף של ניצחונות בהחלקה אומנותית בתחרויות זוגות שלא נפסקה גם עם התפרקות ברית המועצות. בענף זה אירינה רודנינה שזכתה ב-3 מדליות זהב אולימפיות (1980-1972).

בשנת 1972 נבחרת הוקי קרח של ברית המועצות ואיתה כוכביה אנטולי פירסוב, ויקטור קוזקין, ויטאלי דבידוב ואלכסנדר רגולין זכו במדליית זהב בפעם השלישית ברציפות.

להישג השיא הגיעה ברית המועצות באולימפיאדת אינסברוק (1976), ממנה שבו הספורטאים הסובייטים עם 27 מדליות, מהן 13 מדליות זהב.

בשנת 1980 זכתה נבחרת ברית המועצות במרוץ שליחים בביאתלון בפעם הרביעית ברציפות ואיתה בפעם הרביעית אלכסנדר טיכונוב זכה במדליית זהב הרביעית שלו. ניצחונות הנבחרת במרוץ שליחים בביאתלון נמשכו ברציפות עד לשנת 1988, בכך הכול 6 פעמים. כמו כן באולימפיאדה זו ניקולאי זימיאטוב זכה ב-3 מדליות זהב בסקי למרחקים והיה הספורטאי הראשון שהגיע להישג זה באולימפיאדה בודדת. האירוע הספורטיבי הזכור ביותר מאותה אולימפיאדה היה ה"נס על הקרח" - ניצחונה המפתיע של נבחרת ההוקי קרח של ארצות הברית, שהורכבה משחקנים חובבים אלמונים, 4:3 על נבחרת ברית המועצות שנחשבה אז לנבחרת הטובה בעולם.

בדומה לאולימפיאדת ברצלונה, גם באולימפיאדת אלברוויל (1992) השתתפה משלחת מאוחדת, שכללה 6 ממדינות ברית המועצות לשעבר: אוזבקיסטן, אוקראינה, ארמניה, בלארוס, קזחסטן ורוסיה. שלוש המדינות הבלטיות שלחו משלחות נפרדות, ושש המדינות הנותרות לא יוצגו במשחקים. המשלחת סיימה במקום השני, אחרי גרמניה. באולימפיאדה זו ראיסה סמטנינה השתתפה בפעם החמישית וזכתה במדליית זהב ה-4 שלה (בסך הכול היא זכתה ב-10 מדליות אולימפיות).

החל מאולימפיאדת לילהאמר (1994) נפרדו דרכיהן של המדינות, וכל אחת מהן מיוצגת בנפרד.

את מרבית המדליות צברו הסובייטים בסקי למרחקים, החלקה מהירה והחלקה אומנותית. נבחרת ההוקי קרח שברה את ההגמוניה הקנדית בענף עם הצטרפותה של ברית המועצות למשחקים, ויצרה הגמוניה משל עצמה, לאחר שזכתה ב-7 מדליות זהב ב-9 אולימפיאדות. בכל אולימפיאדות החורף בהן השתתפה דורגה ברית המועצות במקום הראשון בטבלת המדליות, למעט שתיים: אולימפיאדת גרנובל (1968), בה הקדימה אותה נורבגיה, ואולימפיאדת סרייבו (1984), בה הקדימה אותה גרמניה המזרחית.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 22 30 19 71
אולימפיאדת מלבורן (1956) 37 29 32 98
אולימפיאדת רומא (1960) 43 29 31 103
אולימפיאדת טוקיו (1964) 30 31 35 96
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 29 32 30 91
אולימפיאדת מינכן (1972) 50 27 22 99
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 49 41 35 125
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 80 69 46 195
אולימפיאדת סיאול (1988) 55 31 46 132
סה"כ 395 319 296 1010
המשלחת המאוחדת באולימפיאדת ברצלונה (1992)‏‏[5] 45 38 29 112

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) 7 3 6 16
אולימפיאדת סקוואוו ואלי (1960) 7 5 9 21
אולימפיאדת אינסברוק (1964) 11 8 6 25
אולימפיאדת גרנובל (1968) 5 5 3 13
אולימפיאדת סאפורו (1972) 8 5 3 16
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 13 6 8 27
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 10 6 6 22
אולימפיאדת סראייבו (1984) 6 10 9 25
אולימפיאדת קלגרי (1988) 11 9 9 29
סה"כ 78 47 59 194
המשלחת המאוחדת באולימפיאדת אלברוויל (1992) 9 6 8 23

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
התעמלות התעמלות 73 67 44 184
אתלטיקה אתלטיקה קלה 65 55 75 195
היאבקות היאבקות 62 31 23 116
הרמת משקולות הרמת משקולות 39 21 2 62
קיאק קאנו/קיאק 29 13 9 51
סיף סיף 18 15 16 49
קליעה קליעה 17 15 17 49
איגרוף איגרוף 14 19 18 51
שחייה שחייה 13 21 26 60
חתירה חתירה 12 20 10 42
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 11 4 8 23
כדורעף כדורעף 7 4 1 12
רכיבה רכיבה 6 5 4 15
ג'ודו ג'ודו 5 5 13 23
קרב חמש מודרני קרב חמש מודרני 4 5 5 14
שיט שיט 4 5 3 12
כדורסל כדורסל 4 4 4 12
כדוריד כדוריד 4 1 1 6
קפיצה למים קפיצה למים 3 4 6 13
כדורמים כדורמים 2 2 3 7
כדורגל כדורגל 2 0 3 5
קשתות קשתות 1 3 3 7
הוקי שדה הוקי שדה 0 0 2 2

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי למרחקים סקי למרחקים 25 22 21 68
החלקה מהירה החלקה מהירה 24 17 19 60
החלקה אומנותית החלקה אומנותית 10 9 5 24
ביאתלון ביאתלון 9 5 5 19
הוקי קרח הוקי קרח 7 1 1 9
לוז' לוג' 1 2 3 6
בובסלי מזחלות 1 0 2 3
קפיצות סקי קפיצות סקי 1 0 0 1
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 0 1 2 3
סקי אלפיני סקי אלפיני 0 0 1 1

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  2. ^ The Rise and Fall of Soviet Olympic Champions, עמ' 1-2
  3. ^ John F. Burns,‏ "Moscow Will Keep Its Team From Los Angeles Olympics; Tass Cites Peril, U.S. Denies It; Protests Are Issue", ניו יורק טיימס, 9 במאי 1984.
  4. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  5. ^ ‏ברישומי הוועד האולימפי הבינלאומי, נספרים נתוני המשלחת המאוחדת בנפרד‏

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אירופה במשחקים האולימפיים

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהטורקיהיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונאקומונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ

מדינות וטריטוריות לשעבר: בוהמיהברית המועצותגרמניה המזרחיתגרמניה המערביתחבל הסאריוגוסלביהסרביה ומונטנגרוצ'כוסלובקיה

משלחות מיוחדות: המשלחת הכלל-גרמניתהמשלחת המאוחדת
אירופה