שוודיה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שוודיה במשחקים האולימפיים
שוודיהשוודיה
המשלחת השוודית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם, 1912
המשלחת השוודית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם, 1912
הוועד האולימפי הלאומי
קוד ייצוג SWE
שם הוועד האולימפי השוודי
מדליות קיץ
דירוג:
12
זהב
145
כסף
170
ארד
179
סה"כ
494
מדליות חורף
דירוג:
7
זהב
50
כסף
40
ארד
54
סה"כ
144
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)
1896190019041908191219201924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199620002004200820122016
השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)
19241928193219361948195219561960196419681972197619801984198819921994199820022006201020142018

שוודיה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). היא נעדרה מאז רק מאולימפיאדת סנט לואיס (1904).

לאורך השנים זכו הספורטאים השוודים ב-494 מדליות בהן 145 מדליות זהב, ושוודיה מדורגת במקום ה-12 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים הבולטים ביותר הם היאבקות (87 מדליות, בהן 28 מדליות זהב, המספר הרב ביותר אחרי ארצות הברית וברית המועצות), אתלטיקה (81 מדליות, בהן 19 מדליות זהב), רכיבה (בענף זה היא מדורגת שנייה אחרי גרמניה, עם 42 מדליות, מהן 17 מדליות זהב), קליעה (בענף זה מדורגת שוודיה חמישית, אחרי ארצות הברית, סין, ברית המועצות ואיטליה, עם 57 מדליות, מהן 15 מדליות זהב) וקאנו/קיאק (גם בענף זה מדורגת שוודיה במקום הרביעי, אחרי ברית המועצות, גרמניה והונגריה, עם 30 מדליות, מהן 15 מדליות זהב). בקרב חמש מודרני מדורגת שוודיה במקום השני אחרי הונגריה, עם 21 מדליות, מהן 9 מדליות זהב, בקפיצה למים היא מדורגת שלישית אחרי ארצות הברית וסין (21 מדליות, מהן 5 מדליות זהב) ובטניס שולחן נתון צנוע של 3 מדליות, אחת מכל סוג, מספיק כדי לדרג אותה במקום השלישי בכל הזמנים, אחרי סין וקוריאה הדרומית.

שוודיה השתתפה גם בכל אולימפיאדות החורף שנערכו, וספורטאיה צברו בהן 144 מדליות, מהן 50 מדליות זהב. הישג זה מקנה לשוודיה את המקום השביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים. למעלה ממחצית מהמדליות (74) ורוב מדליות הזהב (29) הושגו בסקי למרחקים, ענף בו היא שנייה רק לנורווגיה. ענפים בולטים נוספים כוללים החלקה מהירה (16 מדליות, מהן 7 מדליות זהב), סקי אלפיני (16 מדליות, מהן 5 מדליות זהב) והחלקה אומנותית (עם 10 מדליות, מהן 5 מדליות זהב).

אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחקים נערכו לראשונה על אדמתה של שוודיה באולימפיאדת סטוקהולם (1912). סטוקהולם הייתה אז המועמדת היחידה לאירוח המשחקים. ב-1956 אירחה סטוקהולם את תחרויות הרכיבה, מאחר שחוקי אוסטרליה, בה נערכו המשחקים, לא אפשרו הכנסת סוסים למדינה. סטוקהולם התמודדה גם על אירוח המשחקים ב-2004, אך דורגה במקום הרביעי, אחרי אתונה, רומא וקייפטאון.

בין 1984 ל-2002 התמודדו שלוש ערים שוודיות על אירוח משחקי החורף. גטבורג התמודדה על אירוח המשחקים של 1984, אך דורגה במקום השלישי, אחרי סרייבו וסאפורו. פאלון התמודדה פעמיים על אירוח המשחקים. ב-1988 הפסידה לקלגרי וב-1992 דורגה במקום השלישי, אחרי אלברוויל וסופיה. אסטרסונד ניסתה את מזלה שלוש פעמים: ב-1994 הפסידה ללילהאמר, ב-1998 דורגה שלישית אחרי נאגנו וסולט לייק סיטי, וב-2002 הפסידה לסולט לייק סיטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1900-1896[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת השוודית לאולימפיאדת פריז

באולימפיאדת אתונה השתתף ספורטאי שוודי אחד, הנריק סייברג, שהתחרה הן באתלטיקה (ריצת 100 מטר, קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק וזריקת דיסקוס) והן בהתעמלות (סוס קפיצות). הישגו הטוב ביותר היה בקפיצה לגובה, כשדורג במקום הרביעי.

באולימפיאדת פריז (1900) זכה ארנסט פאסט במקום השלישי בריצת המרתון. באותה העת לא הוענקו מדליות לזוכים במקום השלישי, והוועד האולימפי הבינלאומי קבע מאוחר יותר כי לצורך רישומיו, יראו במדורגים במקום השלישי כאילו זכו במדליית ארד. בנוסף, קבוצה מעורבת שוודית-דנית זכתה במקום הראשון במשיכת חבל.

אולימפיאדת לונדון (1908)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנעדרה מאולימפיאדת סנט לואיס, שבה שוודיה והשתתפה באולימפיאדת לונדון (1908). משחקים אלה סימנו את ראשיתו של עידן בו הייתה משלחתה של שוודיה אחת המשלחות החזקות ביותר. באולימפיאדת לונדון עצמה, זכו הספורטאים השוודים ב-25 מדליות, בהן 8 מדליות זהב, ושוודיה דורגה במקום השלישי, אחרי המארחת בריטניה וארצות הברית. על השתתפותה של שוודיה במשחקים העיבה תקרית בה החליטו הספורטאים השוודים להחרים את טקס הפתיחה, לאחר שהבחינו כי דגל שוודיה לא הונף באצטדיון.

מטיל הכידון אריק למינג באולימפיאדת לונדון

הספורטאי השוודי הבולט ביותר היה הקלע אוסקר סוואן. סוואן ניצח בתחרות הקליעה במטרה נעה דמוית אייל בירייה בודדת והיה שותף לניצחון נבחרת הקליעה השוודית בתחרות המקבילה לנבחרות. בנו, אלפרד סוואן, היה אף הוא חבר הנבחרת. בנוסף, זכה במדליית ארד בתחרות המקבילה בשתי יריות. שתי נבחרות קליעה שוודיות נוספות זכו במדליות כסף, בירי מ-300 מטר ובירי ברובה קטן קוטר. ספורטאי בולט נוסף היה האתלט אריק למינג, שזכה בשתי מדליות זהב - בהטלת כידון ובהטלת כידון בסגנון חופשי. הישגים נוספים בתחרויות האתלטיקה כללו את מדליות הארד של יון סוואנברג בריצת 5 מייל, ברונו סדרסטרום בקפיצה במוט ואוטו נילסון בהטלת כידון.

בקפיצה למים זכו שוודים בכל שלוש המדליות בקפיצה מ-10 מטר: יאלמר יוהנסון זכה בזהב, קארל מאלמסטרם בכסף וארוויד ספונגברג בארד. גם בהחלקה אמנותית לגברים זכו השוודים בכל שלוש המדליות: אולריך סלכוב בזהב, ריכרד יוהנסון בכסף ופר תורן בארד. המתאבק פריטהיוף מרטנסון זכה במדליית זהב, ומאוריץ אנדרסון זכה במדליית כסף. נבחרת ההתעמלות זכתה אף היא במדליית זהב. צוות שייטי ה-8 מטר זכה במדליית כסף, ושני שחיינים זכו במדליות ארד: הראלד יולין ב-100 מטר חופשי ופונטוס הנסון ב-200 מטר חזה. הטניסאית מרתה אדלרסטראהלה הייתה לאישה השוודית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, מדליית ארד. גם בטורניר הזוגות זכה צמד שוודי במדליית ארד, וולמאר בוסטרם וגונאר סטרוואל.

ארבע נבחרות כדורמים התחרו בלונדון. נבחרת שוודיה העפילה אוטומטית לחצי הגמר, הפסידה לבלגיה 8-4, ודי היה בכך כדי להקנות לה את מדליית הארד. נבחרת הכדורגל ספגה את תבוסתה הגדולה בהיסטוריה, לאחר שהובסה בידי נבחרת בריטניה בתוצאה 1–12.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלע אוסקר סוואן באולימפיאדת סטוקהולם
האתלט גוסטף לינדבלום, זוכה מדליית הזהב בקפיצה משולשת בסטוקהולם

האולימפיאדה היחידה אותה אירחה שוודיה במלואה הייתה המוצלחת בתולדותיה. הספורטאים השוודים זכו ב-65 מדליות, מהן 24 מדליות זהב, ושוודיה דורגה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית (האמריקאים זכו ב-64 מדליות, מהן 25 מדליות זהב). המדליות הושגו בכל הענפים בהם נערכו תחרויות, למעט כדורגל וסיף, ובסך הכל ב-14 ענפים שונים.

הענף הבולט ביותר היה הקליעה. הקלעים השוודים זכו ב-17 מדליות, בהן 7 מדליות זהב. אוסקר סוואן איבד את תוארו בירי בודד במטרה נעה דמוית אייל לבנו אלפרד, אך היה שותף עמו לזכייה הקבוצתית בתחרות המקבילה, וכן זכה שוב במדליית ארד בתחרות הקליעה במטרה נעה דמוית אייל בשתי יריות. בגיל 64 בזמן המשחקים, היה סוואן לזוכה המבוגר ביותר במדליית זהב אולימפית באותה העת. שותף נוסף לזכייה הקבוצתית, אקה לונדברג, זכה במדליית הזהב במקצה שתי היריות, ובמדליית הכסף במקצה הירייה הבודדת. קלע שוודי בולט נוסף היה וילהלם קרלברג, שזכה ב-3 מדליות זהב: בירי ברובה קטן-קנה מ-25 מטר, בתחרות הקבוצתית בירי ברובה מ-25 מטר ובתחרות הקבוצתית בירי מאקדח צבאי מ-30 מטר. שותפו לזכיות הקבוצתיות, יוהאן היבנר וון הולסט, היה סגנו בתחרות היחידים, וכן זכה במדליית ארד בירי באקדח אש מהירה מ-25 מטר. קלעים שוודים נוספים שזכו במדליות אישיות כללו את פאול פאלן (מדליית כסף בירי באקדח אש מהירה), אדוארד בנדיקס (מדליית כסף בירי כפול במטרה נעה) וגדעון אריקסון (מדליית ארד בירי מ-25 מטר באקדח קטן-קנה).

באתלטיקה זכו השוודים ב-15 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. אריק למינג שמר על תוארו בזריקת דיסקוס, ואף קבע שיא אולימפי חדש - 60.64 מטר. הנבחרת השוודית בריצת שדה זכתה במדליית זהב, ושניים מהחברים בה זכו גם במדליות בתחרות היחידים - יאלמר אנדרסון בכסף ויון אקה בארד. בקפיצה משולשת כל זוכי המדליות היו שוודים: גוסטף לינדבלום זכה בזהב, גאורג אברג בכסף ואריק אלמלף בארד. אברג זכה גם במדליית ארד בקפיצה לרוחק. בקרב עשר ניצח האמריקני ג'ים ת'ורפ, אך ב-1913 שלל ממנו הוועד האולימפי הבינלאומי את המדליה, לאחר שהתברר כי שיחק בייסבול באופן מקצועני. שלושת המדורגים אחריו, כולם שוודים, הוגו וייסלנדר, צ'ארלס לומברג וגסטה הולמר, קודמו בדירוג וזכו במדליות. ב-1982 הפך הוועד האולימפי את החלטתו והחזיר לת'ורפ את המדליה, אך הותיר גם את המדליות של הספורטאים השוודים בידיהם. במרוץ השליחים ל-100X4 מטר סיימו השוודים במקום השלישי, אך הגרמנים שהקדימו אותם נפסלו, ומדליית הכסף הוענקה לאצנים השוודים. גם במירוץ הקבוצתי ל-3000 מטר זכו השוודים במדליית כסף. ברטיל אוגלה זכה במדליית ארד בקפיצה במוט, ואמיל מגנוסון רשם הישג דומה בזריקת דיסקוס בשתי ידיים.

גם הרוכבים השוודים הגיעו להישגים נאים - שש מדליות, בהן ארבע מתוך חמש מדליות הזהב האפשריות. אקסל נורדלנדר זכה בתחרות האיוונטינג האישית והיה שותף לזכייה בתחרות הקבוצתית. בתחרות הקפיצות זכתה הנבחרת השוודית במדליית זהב, ובתחרויות הרכיבה האומנותית זכו רוכבים שוודים בשלושת המקומות הראשונים: קארל בונדה זכה בזהב, גוסטף אדולף בולטנסטרן בכסף והאנס פון בלינקסן-פינקה בארד.. בקפיצה למים זכו השוודים ב-7 מתוך 12 המדליות האפשריות, וב-3 מתוך 4 מדליות הזהב. אריק אדלרז זכה בשתיים מהן, בקפיצה מ-10 מטר ובקפיצה ממשטח גבוה. יאלמר יוהנאסון, שזכה בזהב בלונדון, היה סגנו של אדלרז בקפיצה ממשטח גבוה, ויון יאנסון זכה במדליית ארד. קופץ נוסף, גוסטף בלומגרן, זכה במדליית ארד בקפיצה מ-10 מטר. גרטה יוהנסון, שניצחה בקפיצה מ-10 מטר הייתה לאישה השוודית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית. גם סגניתה, ליסה רגנל, הייתה שוודית.

שייטי ה-10 מטר זכו במדליית זהב, שייטי ה-8 מטר וה-12 מטר זכו במדליות כסף, ושייטי ה-6 מטר זכו במדליית ארד. ארבעה מתאבקים שוודים זכו במדליות בסטוקהולם. קלאס יוהאנסון היה היחיד מביניהם שזכה במדליית זהב. בקרב הגמר במשקל קל-כבד נאבקו אנדרס אהלגרן והפיני איוואר בהלינג במשך 9 שעות ללא הכרעה. מאחר שחוקי הטורניר קבעו כי מדליית הזהב תוענק למנצח, ואיש מהם לא הוכרז כמנצח, הוענקו לשניהם מדליות כסף. גוסטף מלמסטרם זכה אף הוא במדליית כסף, ואדווין מתיאסון זכה במדליית ארד. בקרב חמש מודרני היו כל שלושת הזוכים במדליות שוודים: גסטה ליליינהאק זכה בזהב, גסטה אוסברינק בכסף וגאורג דה לוואל, שזכה גם במדליית כסף עם נבחרת הקליעה, זכה בארד.

נבחרת רוכבי האופניים זכתה במדליית זהב במרוץ נגד השעון, נבחרת ההתעמלות זכתה אף היא במדליית זהב, וכך גם נבחרת משיכת החבל (לאחר שגברה על נבחרת בריטניה, היחידה מלבדה שהשתתפה במשחקים). הטניסאים גונאר סטרוול וסיגריד פיק זכו במדליית כסף בתחרות הזוגות המעורבים ובמדליית ארד בתחרות הזוגות המעורבים באולמות סגורים, וסטרוול זכה גם במדליית כסף בתחרות הזוגות באולמות סגורים, עם בן זוגו קארל קמפה. השחיין תור הנינג זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חזה, וכך גם רביעיית החותרים עם הגאי. נבחרת הכדורמים זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה לנבחרת בריטניה 3–6 בחצי הגמר וגברה על נבחרת בלגיה 2–4 במשחק על מדליית הכסף, בהתאם לשיטה שהייתה נהוגה אז.

אולימפיאדת אנטוורפן (1920)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוכב הלמר מרנר, זוכה מדליית הזהב באיוונטינג באנטוורפן
רוכב האופניים הארי סטנקוויסט שזכה במדליית זהב במרוץ נגד השעון באנטוורפן

גם באולימפיאדת אנטוורפן (1920) שמרה שוודיה על הישגיה, ובמהלך המשחקים צברו השוודים 64 מדליות, מהן 19 מדליות זהב. גם במשחקים אלה דורגה שוודיה במקום השני, אחרי ארצות הברית.

רוכבי הסוסים זכו ב-9 מדליות וב-4 מתוך 7 מדליות הזהב האפשריות. ברכיבה אמנותית תפסו שלושה שוודים את שלושת המקומות הראשונים, יאנה לונדבלאד, ברטיל סנדסטרם והאנס פון רוזן. באיוונטינג זכה הלמר מרנר במדליית הזהב ואגה לונדסטרם זכה במדליית הכסף. שניהם היו שותפים לזכייה הקבוצתית במדליית הזהב. נבחרת הקפיצות, בה היה חבר גם פון רוזן, זכתה אף היא במדליית זהב, ובתחרות היחידים זכה קארל גוסטף לוונהאופט במדליית ארד. נבחרת הוולטינג זכתה אף היא במדליית ארד.

שישה מתאבקים זכו במדליות אולימפיות, 3 מהם במדליות זהב: קלאס יוהנסון, קארל וסטרגרן ואנדרס לארסון. גוטפריד סוונסון זכה במדליית כסף, ופריטיוף סוונסון וארנסט נילסון זכו במדליות ארד. בשחייה זכו השוודים ב-5 מדליות. הקן מאלמרוט ניצח הן במשחה ל-200 מטר חזה והן במשחה ל-200 מטר, ובשניהם סגנו היה תור הנינג. במקצה המוקדמות ל-200 מטר חזה שבר מאלמרוט את השיא האולימפי, והעמידו על 3:04.0 דקות. במשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי זכו השוודיות במדליית הארד, אם כי בתחרות השתתפו בסך הכל שלוש נבחרות.

באתלטיקה חולקו לשוודים לא פחות מ-14 מדליות, אך רק שוודי אחד, הקופץ לרוחק ויליאם פטרסון, זכה במדליית זהב. פטרסון זכה גם במדליית ארד במרוץ השליחים ל-100X4 מטר. אריק בקמן זכה במדליית כסף במרוץ שדה ליחידים ובשלוש מדליות ארד: במרוץ שדה קבוצתי, בריצת 3000 מטר קבוצתית ובריצת 5000 מטר. קארל יוהאן לינד זכה במדליית כסף ביידוי פטיש ובמדליית ארד בהטלת 56 ליברות. בקפיצה משולשת זכה פולקה יאנסון במדליית כסף, ואריק אלמלף זכה במדליית ארד שנייה ברציפות. במדליות ארד נוספות זכו נילס אנגדאהל (בריצת 400 מטר), אריק אברהמסון (בקפיצה לרוחק), בו אקלונד (בקפיצה לגובה) וברטיל אוהלסון (בקרב עשר).

גם אצל הקלעים היה המצב דומה - הם זכו ב-10 מדליות, אך רק במדליית זהב אחת - הוגו יוהנסון עשה זאת בירי מ-600 מטר בשכיבה. הוא גם זכה במדליות ארד עם הנבחרת השוודית בתחרות הקבוצתית המקבילה וכן בירי מ-300 מטר בעמידה. סגנו של יוהנסון היה מאוריץ אריקסון, ואף הוא היה שותף לזכיות במדליות הארד. אוסקר סוואן בן ה-72 שבר את השיא של עצמו בהיותו האדם המבוגר ביותר שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שזכה עם הנבחרת השוודית במדליית כסף בירי כפול במטרה נעה. שיא זה טרם נשבר. בנו, אלפרד, היה שותף לזכייה זו, וכן זכה במדליית כסף בירי בודד במטרה נעה ובמדליית ארד עם הנבחרת השוודית בירי בצלחות חרס. פרדריק לנדליוס זכה במדליית כסף בירי כפול במטרה נעה, ובמדליות כסף נוספות זכו הנבחרות בירי באקדח מ-50 מטר ובירי ברובה קטן קנה מ-50 מטר.

שלושה מחליקים שוודים זכו במדליות: גיליס גרפסטרום ניצח בתחרות היחידים, מגדה יולין ניצחה בתחרות היחידות, וסוואה נורן הייתה לסגניתה. השייטים השוודים היו היחידים שהתחרו בדגם 30 מטר, ולפיכך זכו במדליית הזהב. בתחרויות בדגם 40 מטר התחרו רק שני צוותים שוודים, ומדליות הזהב והכסף הוענקו לשניהם. בקפיצה למים ממשטח גבוה נחלקו המדליות בין שלושה שוודים: ארוויד ואלמן זכה בזהב, נילס סקוגלונד בכסף ויון יאנסון במדליית ארד שנייה ברציפות. סקוגלונד היה בן 14 ו-11 ימים בעת זכייתו, והוא גם כיום האדם הצעיר ביותר שזכה במדליה אולימפית. אריק אדלרץ שאיבד את תואריו זכה במדליית כסף בקפיצה מ-10 מטר, ואווה אוליווייר זכתה במדליית ארד בתחרות המקבילה לנשים. בקרב חמש מודרני שוב חלקו ספורטאים שוודים בשלושת המקומות הראשונים. הפעם היה זה גוסטף דריסן שזכה בזהב. אריק דה לוואל זכה במדליית כסף, 8 שנים לאחר שאחיו גאורג זכה במדליית ארד, וגסטה רונה זכה בארד. הארי סטנקוויסט זכה במדליית זהב במרוץ אופניים נגד השעון, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית כסף. נבחרת ההתעמלות שוב זכתה במדליית זהב, ושני מרימי משקולות זכו במדליות ארד, שניהם ענו לשם אריק אלברט פטרסון.

נבחרת הכדורמים זכתה במדליית ארד לאחר שגברה על נבחרת ארצות הברית 0-5 במשחק על מדליית הארד, ונבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת צ'כוסלובקיה 1-0 במעמד דומה. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר לאחר שהפסידה בהארכה 5-4 להולנד. הרברט קרלסון הבקיע שבעה שערים לזכות הנבחרת, והיה למלך השערים של הטורניר.

אולימפיאדת פריז (1924)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבק קארל וסטרגרן, שזכה במדליות זהב באנטוורפן, פריז ולוס אנג'לס

באולימפיאדת פריז (1924) ירדו הישגיה של המשלחת השוודית ל-29 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.

הענף המצליח ביותר היה הרכיבה, עם 4 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. ברכיבה אומנותית זכה הגנרל ארנסט לינדר במדליית זהב, וברטיל סנדסטרם זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. נבחרת הקפיצות זכתה במדליית זהב ונבחרת האיוונטינג זכתה במדליית כסף. המתאבק קארל וסטרגרן זכה במדליית זהב. רודולף סוונסון התחרה הן בסגנון חופשי והן בסגנון יווני-רומי, ובשני הסגנונות זכה במדליית כסף, באחרון כסגנו של וסטרגרן. מתאבק נוסף, אריק מאלמברג, זכה במדליית ארד. בפעם השלישית ברציפות, כל זוכי המדליות בקרב חמש מודרני היו שוודים. במדליית הזהב זכה בו לינדמן, והאלוף האולימפי היוצא, גוסטף דריסן, הסתפק במדליית הכסף. במדליית הארד זכה ברטיל אוגלה, ש-12 שנים קודם לכן זכה במדליית ארד בקפיצה במוט.

באתלטיקה זכו השוודים ב-5 מדליות: אדווין וידה זכה במדליית כסף בריצת 10000 מטר ובמדליית ארד בריצת 5000 מטר, גונאר לינדסטרם זכה במדליית כסף בהטלת כידון, נבחרת השליחים בריצת 400X4 מטר זכתה אף היא במדליית כסף, וסטן פטרסון זכה במדליית ארד בריצת 110 מטר משוכות. בתחרויות השחייה בלט ארנה בורג, שזכה במדליות כסף במשחים ל-400 ול-1500 מטר חופשי, ובמדליית ארד במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי. במשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי זכו השוודיות במדליית ארד.

אוסקר סוואן כבר לא נטל חלק במשחקים, אך בנו, אלפרד, השתתף בהם בפעם הרביעית ברציפות, וזכה במדליית כסף ארד בירי כפול במטרה נעה, ועם הנבחרת השוודית זכה במדליית כסף בירי בודד במטרה נעה ובמדליית ארד בירי כפול. בכך הגיע סוואן למאזן של 9 מדליות אולימפיות מאז 1908. קלע נוסף, וילהלם קרלברג, זכה במדליית כסף בירי באקדח אש מהירה. לקרלברג הייתה זו מדליה אולימפית שביעית מאז 1908. יון יאנסון שיפר את הישגו בקפיצה למים ממקפצה גבוהה, וזכה במדליית כסף, בעוד שירדיס טפל זכתה במדליית ארד בקפיצה מ-10 מטר. טפל הייתה חברה בנבחרת השחייה, וזכתה במדליית ארד במשחה השליחות. סייף הדקר נילס הלסטן זכה במדליית ארד, וכך גם רוכבי האופניים במרוץ נגד השעון.

נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לשווייץ 2-1 בחצי הגמר, ובמשחק על המקום השלישי גברה על הולנד 1–3 במשחק חוזר, שנערך משום שהמשחק הראשון הסתיים בתיקו 1-1. נבחרת הכדורמים הפסידה לנבחרת ארצות הברית 2–3 במשחק על מדליית הארד.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבק רודולף סוונסון, שזכה בארבע מדליות אולימפיות בין 1924 ל-1932

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכו השוודים ב-25 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, והם דורגו במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, גרמניה ופינלנד.

הענף המצליח ביותר היה ההיאבקות, עם ארבע מדליות, בהן שלוש מדליות זהב. רודולף סוונסון התחרה הפעם רק בסגנון יווני-רומי, ושיפר את הישגו מפריז כשזכה במדליית זהב, ובמדליות זהב נוספות זכו תורה שסטדט ויוהאן ריכטהוף. אריק מאלמברג שיפר אף הוא את הישגו מפריז, וזכה במדליית כסף. באתלטיקה זכו השוודים ב-7 מדליות. אריק לונדקוויסט זכה במדליית הזהב היחידה, בהטלת כידון, עם שיא אולימפי חדש (66.60 מטר). אריק בילהן זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר ואוסיאן סקיילד זכה במדליית כסף ביידוי פטיש. אדווין וידה זכה בשתי מדליות ארד, בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר, ושתי אתלטיות זכו אף הן במדליות ארד: אינגה גנצל בריצת 800 מטר ורות סוודברג בזריקת דיסקוס.

ארנה בורג ניצח במשחה ל-1500 מטר חופשי, תוך שהוא קובע שיא אולימפי חדש (19:51.8 דקות) וסיים במקום השלישי במשחה ל-400 מטר. סוון תופלט ניצח בקרב חמש מודרני והותיר לאלוף האולימפי היוצא, בו לינדמן, את מדליית הכסף. לראשונה בתולדות המשחקים זכה ספורטאי שאינו שוודי במדליית הארד בענף זה. היה זה הגרמני הלמוט קאהל. במדליית הזהב השביעית זכה השייט סוון תורל, בדינגי באורך 12 רגל. צוות שייטי ה-8 מטר זכה במדליית ארד.

רגנר אולסון זכה במדליית ארד ברכיבה אומנותית, ובמדליית כסף עם הנבחרת. נבחרת הקפיצות זכתה במדליית ארד. שני מתאגרפים זכו לראשונה במדליות, נילס ראם במדליית כסף וגונאר ברגרן במדליית ארד. רוכב האופניים גסטה קרלסון זכה בשתי מדליות ארד בתחרויות המרוץ נגד השעון, האישית והקבוצתית, ובמדליית ארד נוספת זכתה לאלה שקוויסט, בקפיצה למים מ-10 מטר. לראשונה מזה 24 שנים, אף קלע שוודי לא זכה במדליה במשחקים.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן גבריאל אוקסנטיירנה מונף על ידי הקהל לאחר ניצחונו בקרב חמש מודרני בלוס אנג'לס

גם באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) דורגה שוודיה במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, איטליה וצרפת, לאחר שהספורטאים השוודים זכו ב-23 מדליות, מהן 9 מדליות זהב.

הענף הבולט ביותר היה ההיאבקות. המתאבקים השוודים זכו ב-10 מדליות, וחמישה מהם זכו בשש מדליות זהב. איוואר יוהנסון זכה בשתיים מהן, בסגנון חופשי במשקל בינוני ובסגנון יווני-רומי במשקל כבד. יוהאן ריכטהוף זכה במדליית זהב שנייה ברציפות בסגנון חופשי במשקל כבד, רודולף סוונסון זכה אף הוא במדליית זהב שנייה ברציפות, בסגנון יווני-רומי במשקל כבד-קל, אריק מאלמברג שיפר את הישגו מאמסטרדם וזכה במדליית זהב בסגנון יווני-רומי במשקל קל) וקארל וסטרגרן זכה במדליית זהב אולימפית שנייה, בסגנון יווני-רומי, במשקל כבד. לעומתם, תורה שסטדט איבד את תוארו וזכה במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו אקסל קדייר, איינר קרלסון וגוסטף קלארן.

השליטה השוודית בקרב חמש מודרני נמשכה, לאחר שיוהאן גבריאל אוקסנסטיירנה זכה במדליית הזהב, ובו לינדמן זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. צוות שייטי ה-6 מטר זכה במדליית זהב, ושייטי הסטאר גונאר אסתר ודניאל סונדן-קולברג זכו במדליית ארד. במדליית הזהב התשיעית זכה הקלע ברטיל רנמארק, בירי מ-50 מטר בשכיבה. נבחרת הרכיבה האמנותית זכתה במדליית כסף, וקלרנס פון רוזן זכה במדליות ארד באיוונטינג ובקפיצות. המתאגרף תורה אהלקוויסט זכה במדליית כסף, ואלן קרלסון זכה במדליית ארד. אריק סוונסון זכה במדליית כסף בקפיצה משולשת, ורוכב האופניים ברנהרד בריץ זכה בשתי מדליות ארד במרוצים נגד השעון, האישי והקבוצתי.

אולימפיאדת ברלין (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלע טורסטן אולמן, שזכה במדליות זהב וארד בברלין, ובמדליית ארד בלונדון

באולימפיאדת ברלין (1936) זכו השוודים ב-20 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ושוודיה דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

קרוב למחצית המדליות (9) הושגו בענף ההיאבקות. ארבע מהן היו מדליות זהב. איוואר יוהנסון זכה במדליית זהב אולימפית שלישית, בסגנון יווני-רומי במשקל בינוני, אקסל קדייר שיפר את הישגו מלוס אנג'לס וזכה במדליית זהב בסגנון יווני-רומי במשקל קל-כבד, רודולף סוודברג ניצח בסגנון יווני-רומי במשקל חצי כבד, וקנוט פרידל עשה זאת בסגנון חופשי במשקל קל-כבד. תורה אנדרסון, אגון סוונסון ויון נימן זכו במדליות כסף, איינר קרלסון זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, וגסטה פרנדפורס זכה אף הוא במדליית ארד.

חותרי הקיאק סוון יוהנסון ואריק בלאדסטרם ניצחו במקצה ל-10,000 מטר, וטאגה פאהלבורג והלגה לארסון זכו במדליית ארד. במדליית הזהב השישית זכה הקלע טורסטן אולמן, בירי באקדח מ-50 מטר. אולמן זכה גם במדליית ארד בירי באקדח אש מהירה מ-25 מטר. שייטי הסטאר ארוויד לאורין ואונו ולנטין זכו במדליית כסף, ושייטי ה-6 מטר זכו במדליית ארד. נבחרת סייפי הדקר זכתה במדליית כסף, המתאגרף אריק אגרן זכה במדליית ארד, וכך גם נבחרת הרכיבה האמנותית. באתלטיקה זכו שני שוודים במדליות ארד: הנרי יונסון בריצת 5000 מטר ופרד וארנגורד ביידוי פטיש. לראשונה מאז החלו תחרויות הקרב חמש מודרני, אף ספורטאי שוודי לא זכה במדליה. נבחרת הכדורמים סיימה במקום השביעי.

אולימפיאדת לונדון (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבק גסטה אנדרסון (מימין) מדמם במהלך קרב הגמר מול ההונגרי מיקלוש סילוואשי

עם חידוש המשחקים לאחר הפסקה של 12 שנים, עקב מלחמת העולם השנייה, שבה שוודיה והגיעה להישגים גבוהים. באולימפיאדת לונדון (1948) צברו הספורטאים השוודים 44 מדליות, מהן 16 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השני, אחרי ארצות הברית.

גם במשחקים אלה היה ענף ההיאבקות הענף הבולט ביותר, עם 13 מדליות, מהן 5 מדליות זהב בסגנון יווני-רומי (מתוך 8 אפשריות): קורט פטרסן (משקל תרנגול), גוסטב פריי (משקל קל), גסטה אנדרסון (משקל חצי כבד), אקסל גרנברג (משקל בינוני) וקארל-אריק נילסון (משקל קל-כבד). אולה אנדרברג וטור נילסון זכו במדליות כסף. בסגנון חופשי, זכה גסטה פרנדפורס במדליית כסף, 12 שנים לאחר שזכה במדליית ארד בברלין. איוואר שלין וברטיל אנטונסון זכו אף הם במדליות כסף, ותורה יוהאנסון, אריק לינדן ובנגט פאהלקוויסט זכו במדליות ארד.

גם באתלטיקה זכו השוודים ב-13 מדליות. בריצת 3000 מטר מכשולים זכו השוודים בשלושת המקומות הראשונים: טורה שסטראנד, אריק אלמסטר וגטה האגסטרם. בריצת 1500 מטר זכה הנרי אריקסון במדליית הזהב ולנארט סטרנד זכה במדליית הכסף. גם בהליכה ל-10 ק"מ זכו שוודים בשני המקומות הראשונים, יון מיקלסון ואינגמר יוהאנסון. יון יונגרן זכה במדליית זהב בהליכה ל-50 ק"מ, וארנה אוהמן זכה במדליית זהב בקפיצה משולשת. רונה לארסון זכה בשתי מדליות ארד, בריצת 400 מטר משוכות ובמרוץ השליחים ל-400X4 מטר. ברטיל אלברטסון זכה אף הוא במדליית ארד, בריצת 10000 מטר. האתלטית השוודית היחידה שזכתה במדליה אולימפית בלונדון הייתה אן-בריט ליימן, שזכתה במדליית ארד בקפיצה משולשת.

חותרי הקיאקים זכו בכל ארבע מדליות הזהב האפשריות. ירט פרדריקסון ניצח במקצי היחידים ל-1000 ול-10,000 מטר, האנס ברגלונד ולנארט קלינגסטרם ניצחו במקצה הזוגות ל-1000 מטר, וגונאר אקרלונד והאנס וטרסטרם ניצחו במקצה הזוגות ל-10,000 מטר. ויליאם גרוט החזיר לשוודיה את השליטה בקרב חמש מודרני, וגסטה גרדין זכה במדליית ארד. הרוכב רוברט סלפלט זכה במדליית ארד באיוונטינג ובמדליית כסף בתחרות הקבוצתית. גוסטף אדולף בולטנסטרן, שהיה חבר בנבחרת הרכיבה האמנותית עוד ב-1932, זכה במדליית ארד. שייטי הדרגון זכו במדליית כסף, ושייטי ה-6 מטר זכו במדליית ארד. במדליית כסף נוספת זכה המתאגרף גונאר נילסון. שלושה קלעים זכו במדליות ארד: סוון לונדקוויסט בירי באקדח אש מהירה, טורסטן אולמן בירי באקדח ויונאס יונסון בירי מ-50 מטר בשכיבה. מרים המשקולות גסטה מגנוסון זכה אף הוא במדליית ארד, וכך גם נבחרת סייפי הדקר.

נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחק הגמר 1–3 על נבחרת יוגוסלביה. גונאר נורדאהל הבקיע שבעה שערים לזכות הנבחרת, וחלק את תואר מלך השערים של הטורניר עם הדני יון האנסן. נבחרת הכדורמים סיימה במקום החמישי.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתעמל ויליאם תורסון, שזכה במדליית זהב בתרגיל הקרקע בהלסינקי
הקיאקיסט ירט פרדריקסון, שזכה ב-8 מדליות אולימפיות בין 1948 ל-1960

גם באולימפיאדת הלסינקי (1952) בלטה המשלחת השוודית, עם 35 מדליות, בהן 12 מדליות זהב. הישג זה הקנה לשוודיה את המקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות והונגריה.

רוכבי הסוסים זכו ב-4 מדליות זהב, מתוך 6 אפשריות. האנס פון בליקסן-פינקה ניצח בתחרות היחידים והיה שותף לזכייה בתחרות הקבוצתית. הנרי סנט סיר ניצח בתחרות הרכיבה האומנותית, והיה שותף לזכייה הקבוצתית ברכיבה אומנותית. עבור שותף נוסף לזכייה הקבוצתית, גוסטף אדולף בולטנסטרן, הייתה זו מדליה אולימפית שלישית, לאחר שזכה במדליות אולימפיות גם בלונדון ובלוס אנג'לס, 20 שנה קודם לכן.

המתאבקים השוודים שבו והגיעו להישגים גבוהים. הם צברו 8 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. אקסל גרנברג שמר על תוארו בסגנון יווני-רומי, במשקל הבינוני. אולה אנדרברג, שזכה במדליית כסף בסגנון יווני-רומי בלונדון, עבר להתחרות בסגנון חופשי וניצח במשקל הקל. במדליית הזהב השלישית זכה ויקינג פאלם, ניצח בסגנון חופשי במשקל קל-כבד. גוסטב פריי וגסטה אנדרסון איבדו את תואריהם וזכו במדליות כסף, ברטיל אנטונסון זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ופר ברלין זכה אף הוא במדליית כסף. קארל-אריק נילסון איבד את תוארו וזכה במדליית ארד.

המתעמל ויליאם תורסון זכה במדליית זהב בתרגיל הקרקע, ונבחרת הנשים זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית במתקן נייד (תחרות המקבילה לתחרויות ההתעמלות האמנותית של ימינו. הקיאקיסט ירט פרדריקסון שמר על תוארו במקצה ל-1,000 מטר, אך הסתפק במדליית הכסף במקצה ל-10,000 מטר. גם גונאר אוקרלונד והאנס וטרסטרם איבדו את תוארם במקצה הזוגות ל-10,000 מטר וזכו במדליית כסף, ולארס גלאסר ואינגמר הדברג זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-1000 מטר. בקרב חמש מודרני ניצח לארס האל, והוא זכה גם במדליית כסף עם הנבחרת השוודית. באתלטיקה שמר יון מיקאלסון על תוארו בהליכה ל-10 ק"מ. שני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד, גוסטב יאנסון במרתון ורגנר לונדברג בקפיצה במוט.

הקלע קנוט הולמקוויסט זכה במדליית כסף בטראפ, ובמדליית הארד זכה האנס ליליידאהל. קלע נוסף, פר אולוף סקלדברג זכה במדליית כסף בירי במטרה נעה. שייטי הדרגון זכו במדליית כסף, ריקארד סארבי זכה במדליית ארד בדגם פין, וכך גם שייטי ה-5.5 מטר. המתאגרף אינגמר יוהנסון זכה במדליית כסף וסטיג שלין זכה במדליית ארד. נבחרת סייפי הדקר זכתה במדליית כסף, ושני שחיינים זכו במדליות ארד, גראן לארסון במשחה ל-100 מטר חופשי ופר-אולוף אסטרנד במשחה ל-400 מטר חופשי.

נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הארד, לאחר שהובסה בחצי הגמר בידי נבחרת הונגריה של פרנץ פושקש 6-0, וניצחה באת נבחרת גרמניה 0-2 במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארס האל (במרכז), עם מדליית הזהב בה זכה בקרב חמש מודרני במלבורן

באולימפיאדת מלבורן (1956) זכו השוודים ב-19 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ושוודיה דורגה במקום השישי בטבלת המדליות. הייתה זו הפעם העשירית ברציפות בה שוודיה דורגה בין עשר הנבחרות הראשונות, וגם הפעם האחרונה בה הגיעה להישג זה.

רוכבי הסוסים, שנהנו מיתרון ביתיות עקב עריכת תחרויות הרכיבה בסטוקהולם, זכו בשלוש מדליות זהב מתוך שש אפשריות. הנרי סנט סיר שמר על תוארו ברכיבה האומנותית, וכך גם הנבחרת בתחרות הרכיבה האומנותית הקבוצתית. פטרוס קסטנמן ניצח באיוונטינג. חותר הקיאק ירט פרדריקסון ניצח בפעם השלישית ברציפות במקצה ל-1,000 מטר, וגם החזיר לעצמו את התואר האולימפי במקצה ל-10,000 מטר. שייטי הדרגון וה-5.5 מטר זכו אף הם במדליות זהב, ובמדליית הזהב השמינית זכה לארס האל, ששמר על תוארו בקרב חמש מודרני.

המתעמל ויליאם תורסון איבד את תוארו בתרגיל הקרקע וזכה במדליית כסף, אותה חלק עם היפני נובויוקי אאיהרה ועם הסובייטי ויקטור צ'וקרין. נבחרת הנשים הסתפקה אף היא במדליית הכסף בתחרות במתקן נייד. אחת החברות בה, אן-סופי פטרסון, זכתה גם במדליית ארד בתרגיל הקפיצות. המתאבקים זכו הפעם בארבע מדליות בלבד, אף אחד מהן לא מדליית זהב. אדווין וסטרבי זכה במדליית כסף, קארל-אריק נילסון זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, שהייתה גם המדליה האולימפית השלישית שלו, פר ברלין, שבהלסינקי זכה במדליית כסף, זכה בפעם במדליית ארד, ורונה יאנסון זכה אף הוא במדליית ארד. הקלע פר אולוף סקלדברג זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בירי במטרה נעה, וקלע נוסף, יון סונדברג, זכה במדליית ארד בירי בשלושה מצבים. רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית כסף, ויון יונגרן זכה במדליית ארד בהליכה ל-50 ק"מ.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירט פרדריקסון וסוון אולוב סיידליוס (במרכז) על דוכן המדליות באולימפיאדת רומא

אולימפיאדת רומא (1960) סימנה את ראשית דעיכתה של שוודיה כמעצמה אולימפית. הספורטאים השוודים זכו במשחקים אלה בשש מדליות, בהן מדליית זהב אחת, ההישג הנמוך ביותר מזה 60 שנה.

לאחר 3 אולימפיאדות רצופות בהן ניצח במקצה ל-1,000 מטר, איבד חותר הקיאק ירט פרדריקסון בן ה-41 את תוארו, והסתפק במדליית ארד. עם זאת, זכה בתואר הזוגות, עם בן זוגו סוון אולוב סיידליוס. יון יונגרן, אף הוא בן 41 בזמן המשחקים, זכה במדליית כסף בהליכה ל-50 ק"מ, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלו. השחיינית ג'יין סדרקוויסט הגיעה להישג דומה במשחה ל-400 מטר חופשי. שני מתאבקים זכו במדליות ארד, גוסטב פריי והאנס אנטונסון. לפריי הייתה זו מדליה אולימפית שלישית.

באולימפיאדת טוקיו (1964) זכו השוודים ב-8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, שתיהן בקיאקים. סיידליוס שמר על תוארו במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, עם בן-זוג חדש - גונאר אוטרברג. רולף פטרסון ניצח במקצה היחידים לאותו המרחק. המתאבק פלה סוונסון זכה במדליית כסף בסגנון יווני-רומי במשקל קל-כבד, וברטיל ניסטרם זכה במדליית ארד במשקל חצי כבד. שייטי ה-5 וחצי מטר זכו במדליית כסף, ושייטי הסטאר פלה פטרסון והולגר סונדסטרם זכו במדליית ארד. אינגוור פטרסון זכה בנדחעעצ ארד בהליכה ל-50 ק"מ, וכך גם רביעיית רוכבי האופניים במרוץ הכביש נגד השעון.

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) ירדו הישגיהם של השוודים לארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב. השייטים בדגם 5.5 מטר וביורן פרם, שהתחרה בקרב חמש מודרני, היו הזוכים במדליות הזהב. רוכבי האופניים זכו במדליית כסף במרוץ נגד השעון וגסטה פטרסון, שנמנה עמם, זכה גם במדליית ארד במרוץ כביש. ספורטאי שוודי אחר, האנס-גונאר ליליינוואל, התפרסם בנסיבות אחרות בתכלית, כשהיה לספורטאי הראשון בתולדות המשחקים האולימפיים שנתפס בבדיקות סמים, שנערכו לראשונה במשחקים אלה. בבדיקתו של ליליינוואל, שעתיד היה להתחרות בקרב חמש מודרני, נמצא אלכוהול, לאחר ששתה בירה קודם לכן.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מינכן (1972) נרשם שיפור בהישגי המשלחת השוודית. היא צברה 16 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגה במקום ה-11 בטבלת המדליות. המדליות הושגו ב-11 ענפים שונים.

השחיין גונאר לארסון זכה בשתי מדליות זהב. במשחה ל-200 מטר מעורב אישי קבע שיא עולם חדש (2:07.17 דקות) ובמשחה ל-400 מטר מעורב אישי קבע שיא אולימפי חדש (4:31.98 דקות). אולריקה קנאפה זכתה במדליית זהב בקפיצה למים מ-10 מטר, וכן במדליית כסף בקפיצה מ-3 מטר. במדליית הזהב הרביעית זכה הקלע רגנר סקנקר, בירי באקדח מ-50 מטר.

שייטי הסטאר פלה פטרסון וסטלן וסטרדאהל זכו במדליית כסף, וכך גם שייטי הסולינג. המתאבק יאן קארלסון זכה בשתי מדליות, מדליית כסף בסגנון יווני-רומי ומדליית ארד בסגנון חופשי. הקיאקיסט רולף פטרסון איבד את תוארו ממקסיקו סיטי וזכה במדליית כסף במקצה ל-1,000 מטר. הקשת גונאר ירוויל זכה אף הוא במדליית כסף, הראשונה בענף זה. ברכיבה, זכה יאן ינסון במדליית ארד באיוונטינג, ונבחרת הרכיבה האמנותית זכתה אף היא במדליית ארד. במדליות ארד נוספות זכו זורק הדיסקוס ריקי ברוך, המתאגרף האסה תומסן ומרים המשקולות האנס בטמבורג. נבחרת הכדוריד סיימה במקום השביעי.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכו השוודים ב-5 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-12 בטבלת המדליות. אנדרס גרדרוד קבע שיא עולם חדש בריצת 3000 מטר מכשולים (8:08.02 דקות), רוכב האופניים ברנט יוהנסון ניצח במרוץ הכביש, נבחרת סייפי הדקר זכתה אף היא במדליית זהב ושייטי הטמפסט זכו אף הם במדליית זהב. אולריקה קנאפה איבדה את תוארה וזכתה במדליית כסף בקפיצה למים מ-10 מטר.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסייף יוהאן הרמנברג עם מדליית הזהב בה זכה במוסקבה

באולימפיאדת מוסקבה (1980) זכו השוודים ב-12 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-11 בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה השחייה, עם חמש מדליות, מהן שתי מדליות זהב. בנט ברון ניצח במשחה ל-100 מטר גב ופר ארווידסון ניצח במשחה ל-100 מטר פרפר. במשחה ל-100 מטר חופשי זכה פר הולמרץ במדליית כסף ופר יוהאנסון זכה במדליית ארד. במשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי זכתה הנבחרת השוודית במדליית כסף.

במדליית הזהב השלישית זכה סייף הדקר יוהאן הרמנברג. הקלע לארס-גראן קארלסון זכה במדליית כסף בסקיט וסוון יוהאנסון זכה במדליית ארד בירי באקדח. שני מתאבקים זכו במדליות ארד, בני יונגבק ולארס-אריק סקיילד. במדליות ארד נוספות זכו שייטי הטורנדו גראן מארסטרם ויגנר רגנרסון והנבחרת בקרב חמש מודרני.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) עלה מספר המדליות בהן זכו הספורטאים השוודים ל-19, אך רק שתיים מהן היו מדליות זהב.

חותרת הקיאק אגנטה אנדרסון הייתה הספורטאית המעוטרת במשלחת. היא זכתה במדליות זהב במקצה היחידות ל-500 מטר ובמקצה הזוגות ל-500 מטר (עם אנה אולסון), וכן במדליית כסף במקצה הרביעיות ל-500 מטר. לארס-אריק מוברג זכה בשלוש מדליות כסף, גם הוא בכל המקצים ל-500 מטר (שותפו בזוגות היה בנט-אינגה בנטסון).

ארבעה מתאבקים שוודים זכו במדליות: קנט-אולה יוהנסון ורוג'ר טאלרות זכו במדליות כסף, וסרן קלאסון ופרנק אנדרסון זכו במדליות ארד. באתלטיקה זכה פטריק שברג במדליית כסף בקפיצה לגובה, בו גוסטפסון זכה במדליית כסף בהליכה ל-50 ק"מ וקנת אלדברינק זכה במדליית ארד בהטלת כידון. הקלע רגנר סקנוקר זכה במדליית כסף בירי באקדח, 12 שנים אחרי שהיה האלוף האולימפי במינכן. סייף הדקר ביירנה וגה זכה אף הוא במדליית כסף, וכך גם סוואנטה רסמוסון, בקרב חמש מודרני. פר יוהנסון זכה בפעם השנייה ברציפות במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים השוודית במדליית ארד ב-100X4 חופשי. נבחרת הרכיבה האמנותית זכתה אף היא במדליית ארד. נבחרת הכדוריד סיימה במקום החמישי.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטניסאי סטפן אדברג, שזכה בשתי מדליות ארד באולימפיאדת סיאול

באולימפיאדת סיאול (1988) זכו השוודים ב-11 מדליות בתשעה ענפים שונים, אך לראשונה מזה 84 שנים, אף שוודי לא זכה במדליית זהב.

המתאגרף ג'ורג' קראמנה זכה במדליית כסף, ולארס מירברג זכה במדליית ארד. הקלע רגנר סקנוקר זכה במדליית כסף שנייה ברציפות בירי באקדח מ-50 מטר, ובמדליות כסף נוספות זכו השחיין אנדרס הולמרץ, במשחה ל-200 מטר חופשי ושייטות ה-470 מאריט סדרסטרם ובירגיטה בנגטסון. הטניסאי סטפן אדברג זכה בשתי מדליות ארד, בטורניר היחידים (לאחר שהפסיד בחצי הגמר לצ'כוסלובקי מירוסלב מצ'יז') ובטורניר הזוגות, יחד עם אנדרס יוריד. פטריק שברג זכה במדליה אולימפית שנייה ברציפות בקפיצה לגובה, מדליית ארד, וטניסאי השולחן אריק לינד זכה אף הוא במדליית ארד, הראשונה בענף זה. במדליות ארד נוספות זכו המתאבק תומאס יוהאנסון ונבחרת רוכבי האופניים במרוץ נגד השעון.

נבחרת הכדוריד סיימה בפעם השנייה ברציפות במקום החמישי, נבחרת הכדורעף סיימה במקום השביעי, ונבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת איטליה, לאחר הפסד 1–2 בהארכה. הסייפת קרסטין פאלם הייתה לאישה הראשונה שנוטלת חלק בשבע אולימפיאדות. ההישג הגבוה ביותר אליו הגיעה היה במקסיקו סיטי, אז סיימה במקום החמישי.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו השוודים ב-12 מדליות. טניסאי השולחן יאן אובה ולדנר היה היחיד שזכה במדליית זהב. אנדרס הולמרץ זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי, במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי, והיה שותף לזכיית השליחים במדליית הכסף במשחה ל-200X4 מטר חופשי.

הקיאקיסטיות אגנטה אנדרסון וסוסאנה גונארסון זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-500 מטר, והיו שותפות לזכייה במדליית הארד במקצה הרביעיות לאותו המרחק. גונאר אולסון וקאלה סונדקוויסט זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. המתאבק תומאס יוהאנסון שיפר את הישגו מסיאול וזכה במדליית כסף, וטורביירן קורנבאק זכה במדליית ארד. פטריק שברג זכה במדליה אולימפית שלישית ברציפות בקפיצה לגובה, מדליית כסף, והקלע רנגר סקנקר בן ה-58 זכה במדליית ארד בירי באקדח, שהייתה המדליה האולימפית הרביעית שלו.

סטפן לבגרן, שחקן נבחרות הכדוריד השוודיות שזכו במדליות כסף באטלנטה ובסידני

בענפי הכדור בלטה נבחרת הכדוריד, שזכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה על נבחרת צרפת 22-25 בחצי הגמר, והפסידה לנבחרת המשלחת המאוחדת 22-20 במשחק הגמר. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת אוסטרליה, לה הפסידה בתוצאה 1–2.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אטלנטה (1996) השתתפו 177 ספורטאים שוודים. הם זכו ב-8 מדליות, ב-7 ענפים שונים, בהן שתי מדליות זהב.

האתלטית לודמילה אנגקוויסט, שייצגה בשתי האולימפיאדות הקודמות את ברית המועצות ואת המשלחת המאוחדת, זכתה במדליית הזהב בריצת 100 מטר משוכות. במדליית הזהב השנייה זכו חותרות הקיאק אגנטה אנדרסון וסוסאנה גונארסון, במקצה הזוגות ל-500 מטר. הן היו שותפות גם לזכייה במדליית הארד במקצה הרביעיות. נבחרת השליחים במשחה ל-200X4 מטר חופשי זכתה במדליית הכסף. עבור אנדרס הולמרץ, שנמנה עמם, הייתה זו מדליה אולימפית חמישית. הקשת מגנוס פטרסון זכה במדליית כסף, וכך גם שייטי הסטאר האנס ואלן ובובי לוהסה. המתאבק מיקאל יונגברג זכה במדליית ארד.

נבחרת הכדוריד זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות, לאחר שגברה על ספרד 20-25 בחצי הגמר, והפסידה לקרואטיה 27-26 במשחק הגמר. נבחרת הנשים בכדורגל סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייסה ברגקוויסט, זוכת מדליית הארד בקפיצה לגובה באולימפיאדת סידני

באולימפיאדת סידני (2000) השתפרו הישגי המשלחת השוודית ל-12 מדליות, בהן 4 מדליות זהב.

שני קלעים זכו במדליות זהב, יונאס אדמן בירי בשכיבה ופיה האנסן בדאבל טראפ. בבריכת השחייה בלטו לארס פרולאנדר ותרסה אלסהמר. פרולאנדר זכה במדליית הזהב במשחה ל-100 מטר פרפר, ואילו אלסהמר זכתה בשתי מדליות כסף, במשחים ל-50 ול-100 מטר חופשי (בשניהם הייתה סגניתה של אינגה דה ברוין) ובמדליית ארד עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי. במדליית הזהב הרביעית זכה המתאבק מיקאל יונגברג.

חותרי הקיאק הנריק נילסון ומרקוס אוסקרסון זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, וכמותם גם טניסאי השולחן יאן-אובה ולדנר, שהיה האלוף האולימפי בברצלונה. קייסה ברגקוויסט זכתה במדליית ארד בקפיצה לגובה, ולהישג דומה הגיע השייט פרדריק לף, בדגם פין.

נבחרת הכדוריד זכתה במדליית כסף שלישית ברציפות, לאחר שגברה על ספרד 25–32 בחצי הגמר והפסידה לרוסיה 28-26 במשחק הגמר. נבחרת הנשים בכדורגל שוב סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקופץ לגובה סטפן הולם, האלוף האולימפי באולימפיאדת אתונה
הטניסאים תומאס יוהנסון וסימון אספלין, זוכי מדליית הכסף באולימפיאדת בייג'ינג

115 ספורטאים שוודים השתתפו באולימפיאדת אתונה (2004). הם זכו בשבע מדליות, בהן ארבע מדליות זהב. שלוש ממדליות הזהב הושגו באתלטיקה: סטפן הולם בקפיצה לגובה, כריסטיאן אולסון בקפיצה משולשת וקרולינה קלופט בקרב שבע. במדליית הזהב הרביעית זכו חותרי הקיאק נילסון ואוסקרסון, במקצה הזוגות ל-1,000 מטר. המתאבק ארה אברהמיאן זכה במדליית הכסף בקטגוריית המשקל של עד 84 ק"ג, ולהישג דומה הגיע נבחרת רוכבי הסוסים בתחרות הקפיצות הקבוצתית. השייטות ונדלה זכריסון ותרסה טורגרסון זכו במדליית ארד בדגם 470.

נבחרת הנשים בכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל 1-0 בחצי הגמר ולנבחרת גרמניה הפסידה באותה התוצאה במשחק על מדליית הארד.

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת בייג'ינג (2008) שלחה שוודיה 134 ספורטאים. הייתה זו האולימפיאדה החלשה ביותר עבור השוודים מזה למעלה ממאה, לאחר שהמשלחת סיימה את המשחקים עם חמש מדליות בלבד, ואף לא מדליית זהב אחת.

שני רוכבי אופניים זכו במדליות כסף: אמה יוהנסון במרוץ הכביש וגוסטב לארסון במרוץ נגד השעון. רוכב הסוסים רולף-גוראן בנטסון זכה אף הוא במדליית כסף, בתחרות הקפיצות ליחידים, וכמוהו גם הטניסאים תומאס יוהנסון וסימון אספלין, שהפסידו במשחק הגמר לרוג'ר פדרר וסטניסלס ואוורינקה. השייט פרדריק לף זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, הפעם בדגם סטאר, עם בן זוגו אנדרס אקסטרם.

הקופץ לגובה סטפן הולם, שאיבד את תוארו, סיים במקום הרביעי. נבחרות הנשים בכדוריד ובכדורגל הודחו שתיהן ברבע הגמר, נבחרת הכדוריד בידי נבחרת נורווגיה, ונבחרת הכדורגל בידי נבחרת גרמניה, לאחר הארכה.

ספורטאי שוודי נוסף שהתפרסם במשחקים, אך לא לחיוב, הוא המתאבק ארה אברהמיאן. אברהמיאן נוצח בשלב חצי הגמר בידי האיטלקי אנדראה מינגוצי, חרף מחאותיו על החלטת שופט שהייתה שגויה בעיניו. בהמשך ניצח את הצרפתי מלונין נומונבי וזכה במדליית הארד, אך בטקס חלוקת המדליות המשיך להביע את מחאתו בכך שהניח את המדליה בה זכה על הרצפה, בטרם חולקו מדליות הזהב והכסף. בהמשך האשים את השופטים בקבלת שוחד ואת ראשי הפדרציה הבינלאומית להיאבקות בשחיתות. בעקבות התקרית החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לשלול מאברהמיאן את המדליה בה זכה ולאסור עליו להשתתף באולימפיאדות נוספות.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייטים פרדריק לף (מימין) ומקס סלמינן, עם מדליות הזהב בהן זכו בלונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) השתפרו מעט הישגי המשלחת השוודית, שצברה 8 מדליות, בהן מדליית זהב אחת.

צוות שייטי הסטאר פרדריק לף ומקס סלמינן זכו במדליית הזהב היחידה וגולש הלייזר רסמוס מירגרן זכה במדליית ארד. הטריאתלטית ליסה נורדן זכתה במדליית כסף, כמו גם הקלע האקאן דאהלבי (בדאבל טראפ) והרוכבת שרה אלגוטסון אוסטהולט (באיוונטינג). אלגוטסון אוסטהולט גם סיימה במקום הרביעי עם הנבחרת השוודית. נבחרת הרכיבה האומנותית סיימה במקום החמישי ונבחרת הקפיצות סיימה במקום השישי. בהיאבקות זכו השוודים בשתי מדליות ארד, בהן זכו ג'ימי לידברג ויוהאן אאורן.

נבחרת הכדוריד זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 26–27 על נבחרת הונגריה והפסידה במשחק הגמר 21–22 לנבחרת צרפת. נבחרת הנשים בכדורגל הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת צרפת.

ספורטאים נוספים שבלטו במשלחחת השוודית כללו את השחיינית שרה שסטרם (מקום רביעי ב-100 מטר פרפר), מיכל טורנאוס (מקום רביעי בקפיצה לרוחק), החותרת לאסי קארונן (מקום רביעי), חותרת הקיאק סופיה פלדניוס (מקום רביעי במקצה ל-500 מטר), חותר הקיאק אנדרס גוסטפסון (מקום חמישי במקצה ל-1000 מטר), חותרי הקיאק הנריק נילסון ומרקוס אוסקרסון (מקום חמישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר), השחיינית תרסה אלסהמר (מקום שישי ב-50 מטר חופשי), רוכבת האופניים אמה יוהנסון (מקום שישי במרוץ אופני כביש), רוכבת האופניים אלכסנדרה אנגן (מקום שישי במרוץ אופני הרים), אמה גרין (מקום שמיני בקפיצה לגובה) והמתאגרפת אנה לאורל (הודחה ברבע הגמר).

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבת האופניים ג'ני ריסוודס, שזכתה במדליית זהב במרוץ אופני הרים בריו

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) חל שיפור נוסף בהישגי המשלחת השוודית, והיא זכתה ב-11 מדליות, מהן שתי מדליות זהב.

השחיינית שרה שסטרום הייתה הספורטאית הבולטת במשלחת, עם 3 מדליות: מדליית זהב במשחה ל-100 מטר פרפר, עם שיא עולם חדש (55.48 שניות), מדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי ומדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי. בנוסף, סיימה במקום החמישי עם נבחרת השליחות במשחים ל-100X4 מטר חופשי ו-200X4 מטר חופשי. חברתה לנבחרת, מישל קולמן, סיימה במקום השביעי במשחה ל-200 מטר חופשי. רוכבת האופניים ג'ני ריסוודס זכתה במדליית הזהב השנייה, במרוץ אופני הרים, ואמה יוהנסון זכתה במדליית כסף במרוץ אופני כביש. הקלע מרקוס סוונסון זכה במדליית כסף בסקיט, ובשלב המוקדמות קבע שיא אולימפי חדש (123 נקודות). הרוכב פדר פרדריקסון זכה אף הוא במדליית כסף, בתחרות הקפיצות, וסיים במקום השביעי עם הנבחרת בתחרות הקבוצתית. נבחרת הרכיבה האמנותית סיימה במקום החמישי, וטינה וילהלמסון-סילפוון סיימה שמינית בתחרות היחידים. ספורטאי נוסף שזכה במדליית כסף היה שחקן הגולף הנריק סטנסון, בטורניר הגולף הראשון שנערך מזה 112 שנים. שתי מתאבקות זכו במדליית ארד, סופיה מאטסון וג'ני פרנסון. פרדריק שן סיים במקום החמישי ויוהאן אאורן במקום השמיני.

נבחרת הנשים בכדורגל השיגה ניצחון אחד בלבד בכל הטורניר, על דרום אפריקה בשלב המוקדמות, אך הדיחה בבעיטות הכרעה את ארצות הברית ברבע הגמר ואת ברזיל בחצי הגמר, וזכתה במדליית הכסף לאחר הפסד בגמר 1–2 לגרמניה. נבחרת הנשים בכדוריד הודחה בשלב רבע הגמר בידי נורווגיה וסיימה במקום השביעי. נבחרת הגברים בטניס שולחן הודחה אף היא בשלב רבע הגמר.

הג'ודוקא מרכוס ניימן סיים במקום החמישי, וכך גם לוחמת הטאקוונדו ניקיטה גלאסנביץ'. השייט מקס סלמינן, שזכה במדליית זהב בלונדון בדגם סטאר, עבר להתחרות בדגם פין, וסיים במקום השישי. יוספין אולסון סיימה אף היא במקום השישי, בדגם לייזר רדיאל, וכך גם שייטי ה-470 פרדריק ברגסטרם ואנטון דאהלברג. באתלטיקה, רשמה את ההישג הגבוה ביותר מראף באהטה, שסיימה במקום השישי בריצת 1500 מטר. סופי סקוג סיימה שביעית בקפיצה לגובה.

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיליס גרפסטרם מבצע תרגיל באולימפיאדת סנט מוריץ

באולימפיאדת החורף הראשונה, אולימפיאדת שאמוני (1924), זכה המחליק האומנותי גיליס גרפסטרם במדליית הזהב. היה זה עבורו תואר אולימפי שני ברציפות, שכן עד ייסודן של אולימפיאדות החורף נערכו תחרויות ההחלקה האומנותית במסגרת המשחקים רגילים, וגרפסטרם ניצח גם באולימפיאדת אנטוורפן (1920). בתחרויות הקרלינג ייצגו את שוודיה שתי נבחרות, לצד נבחרת בריטניה ונבחרת צרפת. שתי הנבחרות השוודיות חלקו במקום השני, אך ברישומי הוועד האולימפי הבינלאומי נקבע כי שוודיה זכתה במדליית כסף אחת. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לשלוש הנבחרות האחרות שהעפילו לבית הגמר, קנדה, ארצות הברית ובריטניה.

באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) זכו השוודים ב-5 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, והם דורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה וארצות הברית. גיליס גרפסטרם זכה בתואר האולימפי בהחלקה אומנותית בפעם השלישית ברציפות. בסקי למרחקים ל-50 ק"מ היו כל שלושת הראשונים שוודים: פר-אריק הדלונד זכה בזהב, גוסטף יונסון בכסף וולגר אנדרסון בארד. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף, לאחר שבבית הגמר גבר על נבחרות בריטניה ושווייץ והפסידה לנבחרת קנדה.

גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) דורגה שוודיה במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ונורווגיה, אף שהישגיה ירדו ל-3 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. סוון אוטרסטרם ניצח בסקי למרחקים ל-18 ק"מ, וסגנו היה אקסל ויקסטרם. גיליס גרפסטרם איבד לראשונה את התואר בהחלקה אומנותית, והסתפק במדליית הכסף.

באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) עלו הישגיהם של השוודים ל-7 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, והם שוב דורגו במקום השלישי, אחרי נורווגיה והמארחת גרמניה. בסקי למרחקים ל-50 ק"מ, כל שלושת הזוכים במדליות היו שוודים: אליס ויקלונד, אקסל ויקסטרם ונילס-יואל אנגלונד. אריק אאוגוסט לארסון ניצח במרוץ ל-18 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים ל-10X4 ק"מ במדליית הארד. סוון סלנגר זכה במדליה הראשונה בסקי חופשי, כשסיים במקום השני בקפיצה מגבעה רגילה, וויוי-אנה הולטן הייתה לשוודית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית במשחקי החורף, לאחר שסיימה במקום השלישי בהחלקה אומנותית.

נילס קרלסון, זוכה מדליית הזהב בסקי למרחקים ל-50 ק"מ באולימפיאדת סנט מוריץ

אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) הייתה האולימפיאדה היחידה בתולדות שוודיה בה סיימה את המשחקים במקום הראשון בטבלת המדליות, אותו חלקה עם נורווגיה, לאחר שספורטאיה זכו ב-10 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. בסקי למרחקים שלטו השוודים ללא עוררין, עם 6 מתוך 7 המדליות האפשריות וכל מדליות הזהב. במרוץ ל-18 ק"מ זכו במקומות הראשונים מרטין לונדסטרם, נילס אסטנסון וגונאר אריקסון. שלושתם גם זכו במדליית הזהב במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ, יחד עם נילס טפ. במרוץ ל-50 ק"מ ניצח נילס קרלסון, וסגנו היה הראלד אריקסון. אקה סייפארת זכה במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-10,000 מטר ובמדליית כסף במרוץ ל-1,500 מטר. מחליק מהיר נוסף, גתה הדלונד, זכה במדליית ארד במרוץ ל-5,000 מטר. במדליה האחרונה זכה סוון איסראלסון, בסקי נורדי משולב. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי, אחרי נבחרות קנדה, צ'כוסלובקיה ושווייץ.

אחרי ההישגים המרשימים בסנט מוריץ, ירדו הישגי המשלחת השוודית באולימפיאדת אוסלו (1952) ל-4 מדליות ארד בלבד. נבחרת השליחים בסקי למרחקים, בה היו חברים גם טפ ולונדסטרם, זכתה במקום השלישי במרוץ ל-10X4 ק"מ, קארל הולמסטרם עשה זאת בקפיצות סקי מגבעה רגילה, קארל-אריק אספלונד בהחלקה מהירה ל-10,000 מטר, וגם נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום השלישי, אחרי קנדה וארצות הברית.

סיקסטן ירנברג, שזכה ב-9 מדליות אולימפיות בין 1956 ל-1964

באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) זכו השוודים ב-10 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, והם דורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, אוסטריה, פינלנד ושווייץ. סיקסטן ירנברג היה הספורטאי הבולט במשלחת. הוא זכה במדליית זהב בסקי למרחקים ל-50 ק"מ, במדליות כסף במרוצים ל-15 ול-30 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים ל-10X4 ק"מ במדליית הארד. סוניה אדסטרם זכתה בשתי מדליות ארד באותו ענף, במרוץ ל-10 ק"מ ובמרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. ספורטאי בולט נוסף היה סיגוורד אריקסון, שזכה במדליית זהב בהחלקה מהירה ל-10,000 מ' ובמדליית כסף בהחלקה מהירה ל-5,000 מ'. בנט אריקסון זכה במדליית הכסף בסקי נורדי משולב וגולש הסקי האלפיני סטיג סולנדר זכה במדליית הארד בסלאלום.

גם באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) דורגו השוודים במקום החמישי, אחרי ברית המועצות, המשלחת הכלל-גרמנית, ארצות הברית ונורווגיה, לאחר שספורטאיה צברו 7 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. גם במשחקים אלה הניב הסקי למרחקים את מרבית המדליות. נבחרת הנשים זכתה במדליית הזהב במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. סיקסטן ירנברג ניצח במרוץ ל-30 ק"מ וזכה במדליית הכסף במרוץ ל-15 ק"מ. רולף רמגרד סיים שני במרוץ ל-30 ק"מ ושלישי במרוץ ל-50 ק"מ. קלאס לסטנדר היה האלוף האולימפי הראשון בביאתלון (במרוץ ל-20 ק"מ) וקייל בקמן זכה במדליית ארד בהחלקה מהירה ל-10,000 מטר. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת אינסברוק (1964) שוב זכו השוודים ב-7 מדליות וב-3 מדליות זהב, אך הפעם דורגו במקום השביעי. חמש מהמדליות הושגו בסקי למרחקים. סיקסטן ירנברג ניצח במרוץ ל-50 ק"מ וזכה במדליית הארד במרוץ ל-15 ק"מ. אסאר רנלונד היה סגנו של ירנברג במרוץ ל-50 ק"מ, ושניהם היו שותפים לזכייתה של הנבחרת השוודית במדליית הזהב במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ. נבחרת הנשים סיימה במקום השלישי במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. יוני נילסון זכה במדליית הזהב בהחלקה מהירה ל-10,000 מטר ונבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף, לאחר שדורגה אחרי ברית המועצות. שניים משחקני הנבחרת, סוון טומבה ואולף סטרנר, שהבקיעו 11 שערים כל אחד, היו למלכי השערים של הטורניר.

גם באולימפיאדת גרנובל (1968) דורגו השוודים במקום השביעי, לאחר שזכו ב-8 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. הספורטאית הבולטת במשלחת הייתה טואיני גוסטפסון, שהתחרתה בסקי למרחקים. היא זכתה בשתי מדליות זהב, במרוצים ל-5 ול-10 ק"מ, והייתה שותפה לזכייתה של הנבחרת השוודית במדליית הכסף במרוץ השליחות ל-5X3 ק"מ. גונאר לארסון זכה במדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ, והיה שותף לזכיית נבחרת הגברים במדליית הכסף במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ. יוני הגלין ניצח בהחלקה מהירה ל-10,000 מטר, ואריין סנדלר זכה במדליית הארד באותו מקצה. נבחרת הביאתלון סיימה במקום השלישי במרוץ השליחים ל-7.5X4 ק"מ ונבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי, אחרי ברית המועצות, צ'כוסלובקיה וקנדה.

באולימפיאדת סאפורו (1972) ירדו הישגיהם של השוודים ל-4 מדליות בלבד, והם דורגו במקום העשירי בטבלת המדליות. במדליית הזהב היחידה זכה סוון-אקה לונדבק, בסקי למרחקים ל-15 ק"מ. בהחלקה מהירה, זכה האסה ברייס במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר, וגוראן קלאסון זכה במדליית ארד במרוץ ל-1,500 מטר. הביאתלט לארס-גוראן ארווידסון הגיע למקום השלישי במרוץ ל-20 ק"מ, ונבחרת ההוקי קרח שוב סיימה במקום הרביעי, אחרי ברית המועצות, ארצות הברית וצ'כוסלובקיה.

המחליק המהיר תומאס גוסטפסון, שזכה בארבע מדליות באולימפיאדות סראייבו וקלגרי
שחקן ההוקי קרח פטר פורשברג, שזכה עם נבחרת שוודיה במדליות זהב בלילהאמר ובטורינו

אולימפיאדת אינסברוק (1976) הייתה החלשה בתולדותיה של שוודיה, לאחר שספורטאיה שבו ממנה עם שתי מדליות ארד בלבד: בני סדרגרן בסקי למרחקים ל-50 ק"מ וגולש הסקי האלפיני אינגמר סטנמרק, בסלאלום ענק.

באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) השתפרו הישגי השוודים ל-4 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, ושוודיה דורגה במקום החמישי, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, ארצות הברית ואוסטריה. אינגמר סטנמרק היה הספורטאי הבולט במשלחת, לאחר שניצח הן בסלאלום והן בסלאלום הענק. תומאס ואסברג ניצח בסקי למרחקים ל-15 ק"מ ונבחרת ההוקי קרח סיימה במקום השלישי, אחרי ארצות הברית וברית המועצות.

גם באולימפיאדת סראייבו (1984) דורגה שוודיה במקום החמישי (אחרי גרמניה המזרחית, ברית המועצות, ארצות הברית ופינלנד), אך הישגיה היו טובים בהרבה - 8 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. 5 מהמדליות הושגו בסקי למרחקים. גונדה סוואן ניצח במרוץ ל-15 ק"מ, זכה במדליית הכסף במרוץ ל-50 ק"מ, ובארד במרוץ ל-15 ק"מ. תומאס ואסברג ניצח במרוץ ל-50 ק"מ, ושניהם היו שותפים לזכייתה של נבחרת השליחים במדליית הזהב במרוץ ל-10X4 ק"מ. בהחלקה מהירה בלט תומאס גוסטפסון, שניצח במרוץ ל-5,000 מ' והגיע שני במרוץ ל-10,000 מ'. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית ארד שנייה ברציפות.

באולימפיאדת קלגרי (1988) צברו השוודים 6 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ושוודיה שוב דורגה במקום החמישי, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, שווייץ ופינלנד. תומאס גוסטפסון שמר על תוארו בהחלקה מהירה ל-5,000 מטר, וניצח גם במרוץ ל-10,000 מטר. גונדה סוואן זכה אף הוא בשתי מדליות זהב, לאחר שניצח בסקי למרחקים ל-50 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים בתואר האולימפי. לארס-בריה אריקסון זכה במדליית ארד בסקי אלפיני (בסופר G) ונבחרת ההוקי קרח זכתה אף היא במדליית ארד, בפעם השלישית ברציפות.

באולימפיאדת אלברוויל (1992) ירדו הישגיהם של השוודים ל-4 מדליות. במדליית הזהב היחידה זכתה גולשת הסקי האלפיני פרנילה ויברג, בסלאלום ענק. הביאתלט מיקאל לפגרן זכה בשתי מדליות ארד, בתחרות היחידים ל-20 ק"מ ויחד עם הנבחרת במרוץ השליחים. כריסטר מאיבק זכה במדליה הרביעית, מדליית ארד בסקי למרחקים ל-10 ק"מ. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת לילהאמר (1994) זכו השוודים ב-3 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. לראשונה, אף שוודי לא זכה במדליה אולימפית בסקי למרחקים. נבחרת ההוקי קרח זכתה בתואר האולימפי הראשון בתולדותיה, לאחר שגברה במשחק הגמר 2–3 על נבחרת קנדה. גולשת הסקי האלפיני פרנילה ויברג זכתה במדליית זהב במסלול משולב ומארי לינדגרן זכתה במדליית כסף בסקי חופשי.

גולשת הסקי האלפיני אניה פרסון, שזכתה בשש מדליות אולימפיות בין 2002 ל-2010
המשלחת השוודית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר

גם באולימפיאדת נאגנו (1998) זכו השוודים ב-3 מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. ויברג זכתה במדליית כסף בסקי אלפיני (בגלישה במורד), ניקלאס יונסון זכה במדליית כסף בסקי למרחקים ל-50 ק"מ, ונבחרת הנשים בקרלינג זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת דנמרק וגברה על נבחרת בריטניה במשחק על המקום השלישי. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) זכו השוודים ב-7 מדליות, אך גם הפעם אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. גולשת הסקי האלפיני אניה פרסון זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום. הביאתלטית מגדלנה פורסברג זכתה בשתי מדליות ארד, במרוצים ל-7.5 ול-15 ק"מ. הישג נשי נוסף נרשם בהוקי קרח. נבחרת הנשים זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר וגברה על נבחרת פינלנד במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים סיימה במקום החמישי, אך שחקנה מאטס סונדין היה למלך השערים, לאחר שהבקיע תשעה במהלך הטורניר. גלישת שלג ריכרד ריכרדסון זכה במדליה הראשונה לזכות שוודיה בענף זה, מדליית כסף במסלול הסלאלום הענק. פר אלופסון זכה במדליית הארד בסקי למרחקים ל-20 ק"מ.

אולימפיאדת טורינו (2006) הייתה המוצלחת בתולדותיה של שוודיה, עם 14 מדליות, בהן 7 מדליות זהב. היא דורגה במקום השישי בטבלת המדליות. הענף הבולט היה סקי למרחקים, עם 5 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. במרוץ הספרינט ניצח ביורן לינד וטוביאס פרדריקסון סיים במקום השלישי. ביחד, ניצחו שניהם במרוץ הספרינט לזוגות. לינה אנדרסון ואנה דאהלברג ניצחו במרוץ המקביל לנשים, ונבחרת הגברים זכתה במדליית הארד במרוץ ל-10X4 ק"מ. בסקי אלפיני בלטה אניה פרסון. פרסון ניצחה בסלאלום וזכתה גם בשתי מדליות ארד, בגלישה במורד ובמסלול משולב. אנה אוטוסון זכתה במדליית ארד בסלאלום ענק. הביאתלטית אנה-קארין אולופסון זכתה במדליית זהב במרוץ ל-12.5 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ ל-7.5 ק"מ. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על נבחרת פינלנד 2-3, ומקבילתה הנשית זכתה במדליית הכסף לאחר הפסד 1–4 לנבחרת קנדה. נבחרת הנשים בקרלינג זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על נבחרת שווייץ. אחוזי ההצלחה של שחקנית הנבחרת אנטה נורברג, 79%, היו הגבוהים בטורניר.

באולימפיאדת ונקובר (2010) זכו השוודים ב-11 מדליות, בהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי. 7 מהמדליות הושגו בסקי למרחקים. מרקוס הלנר ניצח במרוץ ל-30 ק"מ, יוהאן אולסון סיים בו ובמרוץ ל-50 ק"מ במקום השלישי, ושניהם ביחד היו שותפים לזכיית נבחרת השליחים במדליית הזהב. שרלוט קאלה ניצחה במרוץ ל-10 ק"מ, אנה האג זכתה במדליית הכסף במרוץ ל-15 ק"מ, ושתיהן ביחד זכו במדליית הכסף במרוץ הספרינט לזוגות. הביאתלט ביורן פרי ניצח במרוץ ל-12.5 ק"מ, ונבחרת הנשים בקרלינג שמרה על תוארה, לאחר שגברה על נבחרת קנדה. שני גולשי סקי אלפיני זכו במדליות ארד: אניה פרסון במסלול המשולב ואנדרה מיהרר בסלאלום. נבחרת הנשים בהוקי קרח סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר ולנבחרת פינלנד במשחק על מדליית הארד. נבחרת הגברים סיימה במקום החמישי.

אידה אינגמרסדוטר, שזכתה במדליית זהב ובמדליית ארד בסקי למרחקים בסוצ'י

באולימפיאדת סוצ'י (2014) זכו השוודים במספר שיא של 15 מדליות, אך רק שתיים מהן היו מדליות זהב. רוב מוחלט של המדליות, 11, הושג בסקי למרחקים. במרוץ השליחים ל-10X4 ק"מ זכו השוודים במדליית הזהב, ושלושה מהרצים זכו גם במדליות אישיות: מרקוס הלנר זכה במדליית כסף במרוץ ל-30 ק"מ, ובמרוץ ל-15 ק"מ זכה יוהאן אולסון במדליית כסף ודניאל ריקרדסון זכה בארד. במרוץ הספרינט זכה תאודור פטרסון במדליית כסף ואמיל ינסון זכה בארד, ושניהם זכו גם במדליית ארד בספרינט הזוגות. גם במרוץ השליחות זכו השוודיות במדליית הזהב. אחת הגולשות, שרלוט קאלה, זכתה גם במדליות כסף במרוצים ל-10 ול-15 ק"מ, וגולשת נוספת, אידה אינגמרסדוטר, זכתה גם במדליית ארד בספרינט הזוגות, יחד עם סטינה נילסון. נבחרת הנשים בקרלינג זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לקנדה, ונבחרת הגברים זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לבריטניה וגברה על סין במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים בהוקי קרח זכתה במדליית כסף, לאחר ניצחון 1–2 על פינלנד בחצי הגמר והפסד 0–3 לקנדה בגמר. נבחרת הנשים סיימה במקום הרביעי לאחר הפסד 1–6 לארצות הברית בחצי הגמר והפסד 3–4 לשווייץ במשחק על מדליית הארד. ספורטאית שוודית נוספת שזכתה במדליה אולימפית בסוצ'י הייתה אנה הולמלונד, שזכתה במדליית ארד בסקי חופשי.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתלטית קרולינה קלופט, זוכת מדליית הזהב בקרב שבע באולימפיאדת אתונה
הרוכבת מאלין בריארד-יונסון, שהייתה שותפה לזכייה במדליית הכסף בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת אתונה
אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת אתונה (1896) 0 0 0 0
אולימפיאדת פריז (1900) 0 0 1 1
אולימפיאדת לונדון (1908) 8 6 11 25
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 24 24 17 65
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 19 20 25 64
אולימפיאדת פריז (1924) 4 13 12 29
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 7 6 12 25
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 9 5 9 23
אולימפיאדת ברלין (1936) 6 5 9 20
אולימפיאדת לונדון (1948) 16 11 17 44
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 12 13 10 25
אולימפיאדת מלבורן (1956) 8 5 6 19
אולימפיאדת רומא (1960) 1 2 3 6
אולימפיאדת טוקיו (1964) 2 2 4 8
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 2 1 1 4
אולימפיאדת מינכן (1972) 4 6 6 16
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 4 1 0 5
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 3 3 6 12
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 2 11 6 19
אולימפיאדת סיאול (1988) 0 4 7 11
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 1 7 4 12
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 2 4 2 8
אולימפיאדת סידני (2000) 4 5 3 12
אולימפיאדת אתונה (2004) 4 2 1 7
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 0 4 1 5
אולימפיאדת לונדון (2012) 1 4 3 8
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) 2 6 3 11
סה"כ 145 170 179 494
שחקני ההוקי קרח הנרי טילברג וסוון טומבה, חברי נבחרת שוודיה בשנות ה-50 וה-60
אסאר רנלונד, שזכה בשלוש מדליות אולימפיות בסקי למרחקים באינסברוק ובגרנובל

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת שאמוני (1924) 1 1 0 2
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) 2 2 1 5
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) 1 2 0 3
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) 2 2 3 7
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) 4 3 3 10
אולימפיאדת אוסלו (1952) 1 0 1 2
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) 0 0 4 4
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) 3 2 2 7
אולימפיאדת אינסברוק (1964) 3 3 1 7
אולימפיאדת גרנובל (1968) 3 2 3 8
אולימפיאדת סאפורו (1972) 2 2 1 5
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 1 1 2 4
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 3 0 1 4
אולימפיאדת סרייבו (1984) 4 2 2 8
אולימפיאדת קלגרי (1988) 4 0 2 6
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 1 0 3 7
אולימפיאדת לילהאמר (1994) 2 1 0 3
אולימפיאדת נאגנו (1998) 0 2 1 3
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) 0 2 5 7
אולימפיאדת טורינו (2006) 7 2 5 14
אולימפיאדת ונקובר (2010) 5 2 4 11
אולימפיאדת סוצ'י (2014) 2 7 6 15
סה"כ 50 40 54 144

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבת האופניים אמה יוהנסון, שזכתה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג
הביאתלטית אנה קארין אולפסון, שזכתה במדליית זהב ובמדליית כסף באולימפיאדת טורינו
ביורן לינד, שזכה בשתי מדליות זהב בסקי למרחקים בטורינו
ענף זהב כסף ארד סה"כ
היאבקות היאבקות 28 27 31 87
אתלטיקה אתלטיקה קלה 19 21 41 81
רכיבה רכיבה 17 12 14 43
קליעה קליעה 15 24 18 57
קיאק קאנו/קיאק 15 11 4 30
שיט שיט 10 12 13 35
שחייה שחייה 9 15 14 38
קרב חמש מודרני קרב חמש מודרני 9 7 5 21
קפיצה למים קפיצה למים 6 8 7 21
התעמלות התעמלות 5 2 1 8
מרוץ אופני כביש אופניים 4 5 8 17
סיף סיף 2 3 2 7
כדורגל כדורגל 1 1 2 4
טניס שולחן טניס שולחן 1 1 1 3
משיכת חבל משיכת חבל 1 0 0 1
איגרוף איגרוף 0 5 6 11
כדוריד כדוריד 0 4 0 4
טניס טניס 0 3 5 8
חתירה חתירה 0 2 0 2
קשתות קשתות 0 2 0 2
כדורמים כדורמים 0 1 2 3
גולף גולף 0 1 0 1
טריאתלון טריאתלון 0 1 0 1
הרמת משקולות הרמת משקולות 0 0 4 4

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי למרחקים סקי למרחקים 29 22 23 74
החלקה מהירה החלקה מהירה 7 4 5 16
החלקה אומנותית החלקה אומנותית[1] 5 3 2 10
סקי אלפיני סקי אלפיני 5 2 9 16
ביאתלון ביאתלון 3 1 6 10
הוקי קרח הוקי קרח 2 4 5 11
קרלינג קרלינג 2 2 2 6
סקי חופשי סקי חופשי 0 1 1 2
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 0 1 1 2
קפיצות סקי קפיצות סקי 0 1 1 2
סנובורד גלישת שלג 0 1 0 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כולל מדליות שבהן זכו ספורטאים שוודים במשחקי הקיץ שנערכו עד 1920.