איגרת ירמיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איגרת ירמיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.

איגרת ירמיהו כלולה בביבליה של הכנסייה הרומית והיוונית[1] ובכתבי יד של תרגום השבעים הוא נכלל יחד עם מגילת איכה וספר ברוך בספר ירמיהו[2]. בתרגום התנ"ך של לותר כלולה האיגרת כפרק שישי של ספר ברוך. חלק מהאגרת, בנוסח יווני, נמצא במגילות ים המלח[3].

שפת המקור וזהות המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעות בין החוקרים חלוקות אם הספר נכתב במקורו בעברית או ביוונית. המצדדים בהיות מקורו עברי נסמכים על איכותו המיכנית והגרועה של הנוסח שנשמר בידינו ביוונית. המצדדים במקורו ביוונית מסתמכים על ייחוס הכותב ליהודי אלכסנדריה במצרים[4] ועל הקטע היווני שנמצא במגילות ים המלח.

אברהם כהנא מזהה את המחבר כיהודי וסבור כי האגרת נכתבה במקורה עברית ויועדה ליהודים. זמן חיבורה של האגרת הוא כנראה קדום יחסית. אברהם כהנא משער כי הספר חובר בין השנים 380 לפנה"ס - 330 לפנה"ס. הוא סבור כי האגרת נכתבה בזמן שלטון מלכות פרס, וכבר ספר חשמונאים א' שחובר במאה השנייה לפנה"ס משתמש בה. עמדות אחרות מקדימות את כתיבת האיגרת למאה ה-5 לפנה"ס או מאחרות למאה ה-2 לפנה"ס[1]. יחזקאל לויט מייחס את כתיבת האגרת למצרים, על סמך התיאור של עובדי עבודה זרה כ"נרות רבות ידליקו לפניהם", אותו הוא מזהה כיום ההדלקה לפני סאיס[4].

הספר מיוחס לירמיהו הנביא אולם ברור כי הזיהוי אינו נכון, ויש הטוענים כי הזיהוי השגוי נעשה מאות שנים לאחר חיבור הספר, על ידי אחד המתרגמים.

תוכן הספר ומשמעותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגרת המיוחסת לירמיהו היא אזהרה אל בני ישראל היושבים בגלות בבל שלא יעבדו את אלילי הגויים, והוכחה על אפסותם של האלילים ואין-אונותם.

תמצית דבריו של המחבר הם: האלילים הם חסרי חיים, נטולי כוח, אינם יכולים לנוע ואף לא להציל את עצמם, וכל שכן להציל את העובדים אותם, או את העשוקים. האלילים נחותים אפילו מבעלי החיים המאוסים ביותר, שבכוחם להזיק, ולכן אין לעבוד אותם, ואין לקרוא להם בשם אלוהים. פולחן האלילים הוא בלתי מוסרי ומגונה.

הספר מסתיים בפסוק :"על כן אשרי איש צדיק אין אלילים לו כי לא תשיגהו כלימה".

האיגרת מהווה מעין הרחבה של פרק י' בספר ירמיהו[5]. החוקרים חלוקים איזה נוסח של ספר ירמיהו, נוסח המסורה או נוסח תרגום השבעים, עמד בפני מחבר האיגרת. היו שטענו ששני הנוסחים עמדו בפני המחבר[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יצחק רינג, מבוא לספרות התנ"ך, הוצאת יבנה, 1967, ערך: איגרת ירמיהו, עמוד 10
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמודים 367-368
  3. ^ תוכן המגילות, מגילות מדבר יהודה, רשות העתיקות
    שפה וכתב, מגילות מדבר יהודה, רשות העתיקות
  4. ^ 4.0 4.1 יחזקאל לויט, ‏ירמיה, אגרת ירמיה, אוצר ישראל, כרך ה', עמ' 225, באתר HebrewBooks
  5. ^ נועם מזרחי, ממימרת חכמה להמנון תהילה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כה (תשע"ז), עמ' 96–59, עמ' 89
  6. ^ נועם מזרחי, ממימרת חכמה להמנון תהילה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כה (תשע"ז), עמ' 90, הערת שוליים 83


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.