אליפות העולם בראלי

**אליפות העולם בראלי**
**WRC**
ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	1973
ארגון מפעיל	FIA
זוכה	נהגים: סבסטיאן אוז'ייה ; יצרנים: יונדאי
הכי הרבה זכיות	נהגים: סבסטיאן לב (9) ; יצרנים: לנצ'יה (9)
	www.wrc.com
	→ International Championship for Manufacturers

אליפות העולם בראלי (באנגלית: WRC - World Rally Championship) היא סבב מרוצי מכוניות שנתי המאורגנת על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). האליפות כוללת בתוכה את האליפות לנהגים ואת אליפות היצרנים, שתי תחרויות שונות, המבוססות על אותו חישוב של צבירת נקודות. הסבב מונה כ-14 תחרויות, כאשר כל תחרות נמשכת שלושה ימים. כל תחרות מורכבת מ-15–25 מקטעים ובכל מקטע מתקיים מרוץ נגד השעון. במהלך העונה נדרשים הנהגים להתמודד עם מסלולים מסוגים שונים - אספלט, עפר ושלג.

מכוניות הראלי המתחרות באליפות מבוססות על מכוניות עם מנועי 1.6 ליטר וארבעה צילינדרים המיוצרות באופן סדרתי. המכוניות עוברות התאמה הכוללת הוספה של מגדשי טורבו, מערכות הנעה כפולה, תיבת הילוכים רציפה ותוספות חיצוניות לצורך הגברת האווירודינמיות והבטיחות של כלי הרכב.

במקביל לאליפות העולם מתקיימות עוד שלוש אליפויות משנה:

JWRC - אליפות העולם לצעירים המתקיימת משנת 2001 האליפות משמשת כאקדמיה לצעירים (עד גיל 28) ומסייעת בהכשרת דור העתיד של הנהגים בתחום. כל הנהגים בקטגוריה מתחרים ברכבי סיטרואן DS3, בעלי הנעה קדמית ומנועי 1.6 ליטר^[1].
WRC2 ׁ(בעבר נקרא Super 2000 World Rally Championship) - באליפות זאת מתחרים כלי רכב מקטגוריות שונות. מחיר הרכב מוגבל ב-180,000 אירו, מגבלה הגורמת לכך שכלי הרכב פחות חזקים מבקטגוריה הבכירה^[2].
WRC3 - אליפות המיועדת למכוניות בעלות הנעה קדמית/ אחורית בלבד^[3].

שלוש האליפויות מתקיימות על אותם מסלולים, אך לכל אחת יש כללים וספירת ניקוד נפרדת.

מספר התחרויות משתנה מעונה לעונה. באליפות הראשונה ב-1973 התקיימו 13 תחרויות, אך שנה לאחר מכן רק שמונה. בין 2004 ל-2007 התקיימו 16 תחרויות בעונה, המספר הגדול ביותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבב אליפות העולם בראלי החל לראשונה בשנת 1973. המרוץ הראשון התקיים ב-19 בינואר באותה שנה במסלול המפורסם של מונטה קרלו. מאז ועד היום משמש ראלי מונטה קרלו, באופן מסורתי, כאירוע פתיחת העונה.

רנו זכתה באליפות הראשונה עם הרנו Alpine A110, לאחר מכן זכתה לנצ'יה בשלוש אליפויות רצופות עם הסטרטוס HF. הסטרטוס היה הדגם הראשון שתוכנן עבור תחרויות הראלי והורכבו מנוע V6 של חברת פרארי. אליפות הנהגים החלה באופן רשמי רק בשנת 1979, אף על פי שגם בשנים 1977 ו-1978 חולקו גביעים לנהגים על ידי ה-FIA. פיאט זכתה באליפות היצרנים בשנים 1977, 1978 ו-1980 עם פיאט 131 אבארת'. ב-1978 וב-1980 זכו נהגי החברה גם באליפות הנהגים.

עידן קטגוריה B[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1982–1984 זכתה אאודי עם דגם הקוואטרו פעמיים באליפות הנהגים ופעמיים באליפות היצרנים. ייחודו של הקאווטרו היה בעובדה שהרכב היה בעלת הנעה בכל הגלגלים (4X4), בניגוד לשאר המכוניות שהיו בעלי הנעה אחורית. הנעה כפולה אושרה לשימוש כבר בשנת 1979, אבל יצרני הרכב לא חשבו שההשקעה הנדרשת משתלמת. בעקבות הצלחת הקוואטרו, הפכה ההנעה הכפולה לסטנדרט המקובל מאז במכוניות הראלי. בשנת 1982 נכנסו לתוקף תקנות קטגוריה B ‏(B Group). בניגוד לקטגוריות הקודמות, קטגוריה B הטילה מספר מצומצם של מגבלות טכנולוגיות על כלי הרכב הנכללים בקבוצה. הדבר אפשר ליצרנים להגביר את הכוח במנועי המכוניות בצורה ניכרת – בפורד אסקורט RS1800 שזכתה באליפות ב-1981, בטרם כניסת התקנות החדשות, הפיק המנוע 250 כוחות סוס. המנוע של לנצ'יה דלתא S4 בשנת 1986 כבר הגיע להספק של 500 כוח סוס. בתוך פחות מחמש שנים הכפילו המנועים את כוחם.

עונת 1986 לוותה במספר אסונות – בראלי פורטוגל, המרוץ השלישי בעונה, נהרגו שלושה צופים ועוד 30 נפצעו לאחר שג'ואקים סנסטוט איבד שליטה על הפורד RS200 שבה נהג. במרוץ החמישי בעונה, שנערך בקורסיקה שבצרפת, נהרגו הנהג הנרי טויבנן והנווט סרג'יו קרסטו, לאחר שרכב הלנצ'יה שלהם עלה באש לאחר נפילה מצוק. התאונה של צמד נהגי הלנצ'יה הגיעה שנה אחרי שבעונת 1985 נהרג נהג אחר של הקבוצה, אטילו בטגה, לאחר שהתנגש בעץ במהלך ראלי ארגנטינה. שרשרת האירועים הקטלניים הובילה לכך שבסיום עונת 1986 הוכרז על ביטול קטגוריה B.

עידן קטגוריה A[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מקומה של קטגוריה B תפסה קטגוריה A ‏(Group A) – כלי הרכב הנכללים בקטגוריה זאת הם מייצור סדרתי (מינימום ייצור של 5,000 יחידות) והוטלו מגבלות רבות על עלות, משקל וטכנולוגיות שבהם ניתן להשתמש. לנצ'יה מיהרה להתרגל לתנאים החדשים, כאשר זכתה שש שנים ברציפות (1987–1992) באליפות היצרנים וארבע שנים באליפות הנהגים (1987–1989, 1991). תחילת שנות ה-90 שיקפה את עליית כוחה של תעשיית הרכב היפנית בעולם. טויוטה זכתה ארבע פעמים באליפות הנהגים (1990, 1992–1994) ופעמיים באליפות היצרנים (1993–1994) עם הטויוטה סליקה. האימפרזה של סובארו העניקה לה אליפות נהגים בשנת 1995 ושלוש אליפויות יצרנים (1995–1997) ומיצובישי זכתה בשתי אליפויות נהגים (1996–1997).

עידן מכוניות הראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 שונו שוב הקריטריונים ונקבעו הגבלות שונות לגבי הרכבים הרשאים להשתתף בתחרות - הרכבים עדיין היו חייבים להיות מבוססים על כלי רכב מייצור סדרתי, אבל המינימום לייצור הופחת בחצי ונקבע על 2,500 יחידות. הרכבים היו מבוססים על כלי רכב מייצור סדרתי, אבל לא נדרשו להיות זהים - פז'ו 206, סיטרואן קסארה וסקודה פאביה התחרו עם כלי רכב בעלי מגדשי טורבו והנעה 4X4, אף על פי שמאפיינים אלו לא היו קיימים בגרסאות הכביש של דגמים אלו. כמו כן, המנועים הוגבלו לעד 300 כוח סוס.

גם לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקף מיצובישי המשיכו את רצף הזכיות עם צמד אליפויות נהגים ב-1998 ו-1999. פז'ו, שהאליפות האחרונה שלה הייתה בשנת 1986, זכתה שוב באליפות הנהגים בשנת 2000 והוסיפה זכייה בשנת 2002, לזכות הקבוצה גם שלוש זכויות רצופות באליפות היצרנים בין השנים 2000–2002. סובארו זכתה פעמיים באליפות הנהגים בשנים 2001 ו-2003, בטרם החל עשור של שליטה צרפתית בתחרות. בין השנים 2002–2012 זכתה סיטרואן שמונה פעמים באליפות היצרנים וסבסטיאן לב נהג הקבוצה רשם הישג חסר תקדים של זכייה בתשע אליפויות רצופות. את האליפויות השיג עם שלושה דגמים שונים של החברה - קסארה WRC (בשנים 2004–2006), C4 WRC (בשנים 2007–2010) ו-DS3 (בשנים (2011–2012). בסיום עונת 2012 הודיע לב על פרישה ממרוצי הראלי ותואר האליפות עבר לסבסטיאן אוז'ייה, בן קבוצתו לשעבר, שעבר להתחרות עבור פולקסווגן.

בשנת 2011 שונו התקנות ונקבעו הגבלות על גודל המנוע, נאסרו שימוש בחומרים מתקדמים דוגמת טיטניום (למעט אם קיימים גם בדגמים מייצור סדרתי) ונקבע משקל מינימום של 1,200 קילוגרם לרכב ללא נהג ו-1,350 קילוגרם לרכב כולל נהג ונווט.

מבנה התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב התחרויות מתפרסות על פני הימים שישי עד ראשון, כאשר ביומיים לפני התחרות ניתנת לצוותים הזדמנות לערוך סיור מקדים במסלול ולרשום הערות המשמשות את הנווט במהלך המרוץ. כל תחרות מורכבת מ-15 עד 25 מקטעים (Stages) הסגורים לצורך התחרות. אורך המקטעים שונה ונע בין שני קילומטרים ל-50 קילומטרים. המעבר בין מקטע למקטע מתבצע בנסיעה על כבישים רגילים, תוך הקפדה על חוקי התנועה. הנהגים נדרשים לתזמן את המעברים בין המקטעים על מנת שיוכלו להגיע בזמן לתחילת המקטע הבא.

בכל מקטע הנהגים מוזנקים זה אחר זה בהפרש של שתי דקות זה מזה ולכל נהג נמדד הזמן ברמת דיוק של עשיריות השנייה. הזמן המצטבר הוא שקובע את המיקום הסופי בתחרות. במהלך התחרות ישנן מספר עצירות לטיפול, בהן מותר לנהגים ולצוותים הטכניים לבצע תיקונים נדרשים. עצירות הטיפול מוגבלות בזמן, 10, 30 או 45 דקות ורק במהלכן מותר לבצע טיפולים ברכבים. במהלך הלילה נמצאים כל הרכבים בחניון שמור^[4].

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי שיטת הניקוד מוענקות בסוף כל תחרות נקודות למסיימים בעשרת המקומות הראשונים, בכל אחת מקטגוריות התחרות, בהתאם לפירוט שבטבלה הבאה:

מקום	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10
נקודות	25	18	15	12	10	8	6	4	2	1

הנהג שצובר את מספר הנקודות הגבוה במהלך העונה כולה מוכתר לזוכה באליפות הנהגים. אף על פי שאין מגבלה על מספר הרכבים שכל קבוצה יכולה לשתף בתחרות, לצורך חישוב הנקודות באליפות היצרנים נלקחים בחשבון התוצאות של מקסימום שני כלי רכב לכל קבוצה.

Power stage[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2011 המקטע האחרון בכל תחרות מוגדר כ"Power stage" ומעניק נקודות נוספות לשלושת הנהגים המהירים ביותר באותו מקטע, ללא קשר למיקומם בתחרות. הנהג המהיר ביותר מקבל 3 נקודות נוספות, הנהג שמגיע שני זוכה ב-2 נקודות והנהג השלישי בנקודה אחת. מקסימום אפשרי לצבירה בתחרות הוא 28 נקודות. בעונת 2017 שונו התקנות וחמשת הנהגים הראשונים ב"Power Stage" יזכו לנקודות כאשר המקסימום כעת הוא 30 נקודות

ראלי 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראלי 2 הוא שם כולל למספר תקנות המאפשרות לנהג שפרש במהלך יום מרוצים לשוב לתחרויות במהלך היום שלמחרת, תמורת "קנס" של 5 דקות לזמן הכי מהיר בסטייג'. המטרה היא לאפשר לנהגים לחזור ולהתחרות על מנת לנסות ולצבור נקודות במרוץ האליפות.

קבוצות ונהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 21 יצרנים שונים השיגו ניצחונות במרוצי הראלי^[5] ועוד 11 יצרנים הגיעו לפודיום^[6]. ב-2018 השתתפו בתחרות רק ארבע יצרניות שונות: סיטרואן, פורד, טויוטה ויונדאי.

אלופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה	אליפות הנהגים			אליפות היצרנים
עונה	נהג	רכב		יצרן	רכב
2022	פינלנד קאלה רובנפרה	טויוטה GR יאריס ראלי1
2021	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	טויוטה יאריס WRC		יפן טויוטה	טויוטה יאריס WRC
2020	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	טויוטה יאריס WRC		קוריאה הדרומית יונדאי	יונדאי i20 קופה WRC
2019	אסטוניה אוט טאנק	טויוטה יאריס WRC		קוריאה הדרומית יונדאי	יונדאי i20 קופה WRC
2018	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פורד פיאסטה		יפן טויוטה	טויוטה יאריס WRC
2017	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פורד פיאסטה		בריטניה M-Sport	פורד פיאסטה
2016	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		גרמניה פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2015	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		גרמניה פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2014	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		גרמניה פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2013	צרפת סבסטיאן אוז'ייה	פולקסווגן פולו R		גרמניה פולקסווגן	פולקסווגן פולו R
2012	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן DS3 WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן DS3 WRC
2011	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן DS3 WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן DS3 WRC
2010	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2009	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2008	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן C4 WRC
2007	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן C4 WRC		בריטניה פורד	פורד פוקוס RS
2006	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		בריטניה פורד	פורד פוקוס RS
2005	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2004	צרפת סבסטיאן לב	סיטרואן קסארה WRC		צרפת סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2003	נורווגיה פטר סולברג	סובארו אימפרזה		צרפת סיטרואן	סיטרואן קסארה WRC
2002	פינלנד מרקוס גרונהולם	פז'ו 206		צרפת פז'ו	פז'ו 206
2001	בריטניה ריצ'רד ברנס	סובארו אימפרזה		צרפת פז'ו	פז'ו 206
2000	פינלנד מרקוס גרונהולם	פיז'ו 206		צרפת פז'ו	פז'ו 206
1999	פינלנד טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 6		יפן טויוטה	טויוטה קורולה
1998	פינלנד טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 5		יפן מיצובישי	מיצובישי לאנסר איבו 5
1997	פינלנד טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 4		יפן סובארו	סובארו אימפרזה
1996	פינלנד טומי מקינן	מיצובישי לאנסר איבו 3		יפן סובארו	סובארו אימפרזה 555
1995	בריטניה קולין מקריי	סובארו אימפרזה 555		יפן סובארו	סובארו אימפרזה 555
1994	צרפת דידייה אוריול	טויוטה סליקה טורבו 4WD		יפן טויוטה	טויוטה סליקה טורבו 4WD
1993	פינלנד יוהא קנקונן	טויוטה סליקה טורבו 4WD		יפן טויוטה	טויוטה סליקה טורבו 4WD
1992	ספרד קרלוס סאינס	טויוטה סליקה טורבו 4WD		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1991	פינלנד יוהא קנקונן	לנצ'יה דלתא אינטגרל V16		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1990	ספרד קרלוס סאינס	טויוטה סליקה GT		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1989	איטליה מאסימו ביאסיון	לנצ'יה דלתא אינטגרל		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1988	איטליה מאסימו ביאסיון	לנצ'יה דלתא אינטגרל		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1987	פינלנד יוהא קנקונן	לנצ'יה דלתא HF		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה דלתא
1986	פינלנד יוהא קנקונן	פז'ו 205 טורבו 16E2		צרפת פז'ו	פז'ו 205 טורבו 16
1985	פינלנד טימו סלונן	פז'ו 205 טורבו 16		צרפת פז'ו	פז'ו 205 טורבו 16
1984	שוודיה סטיג בלומקוויסט	אאודי קוואטרו		גרמניה אאודי	אאודי קוואטרו
1983	פינלנד האנו מיקולה	אאודי קוואטרו		איטליה לנצ'יה	לנצ'יה ראלי 037
1982	גרמניה וולטר רוהל	אופל אסקונה 400		גרמניה אאודי	אאודי קוואטרו
1981	פינלנד ארי וטנן	פורד אסקורט RS1800		בריטניה טאלבוט	טאלבוט סאנבים לוטוס
1980	גרמניה וולטר רוהל	פיאט 131 אבארת'		איטליה פיאט	פיאט 131 אבארת'
1979	שוודיה ביורן ולדגרד	פורד אסקורט RS1800		ארצות הברית פורד	פורד אסקורט RS1800
1978	פינלנד מרקו אלן	פיאט 131 אבארת'		איטליה פיאט	פיאט 131 אבארת'
1977	איטליה סנדרו מונדרי	לנצ'יה סטרטוס HF		איטליה פיאט	פיאט 131 אבארת'
1976	לא התקיימה אליפות נהגים			איטליה לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1975	לא התקיימה אליפות נהגים			איטליה לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1974	לא התקיימה אליפות נהגים			איטליה לנצ'יה	לנצ'יה סטרטוס HF
1973	לא התקיימה אליפות נהגים		צרפת רנו	רנו אלפאין A110