פרארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברה לייצור כלי רכב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרארי (פירושונים).
פרארי .S.P.A
Ferrari .S.P.A
Ferrari Logo.svg
המטה במרנלו
המטה במרנלו
נתונים כלליים
סוג חברת בת, NYSE, BIT
מייסדים אנצו פרארי
תקופת הפעילות 1947–הווה (כ־75 שנים)
חברת אם פרארי אן. וי
חברות בנות סְקוּדֶרְיָה פֶרָארִי
מיקום המטה איטליהאיטליה מרנלו, אמיליה-רומאניה, איטליה
בעלות פרארי אן. וי.
ענפי תעשייה תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים מכוניות ספורט
הכנסות 699 מיליון אירו (2019)
רווח תפעולי 917 מיליון אירו (2019)
רווח 699 מיליון אירו (2019)
הון עצמי 1.487 מיליארד אירו (2019)
מנכ"ל ג'ון אלקן
יו"ר ג'ון אלקן
עובדים 4,556 (2020)
 
www.ferrari.com

פרארי .S.P.A. (באיטלקית: .Ferrari.S.P.A) היא יצרנית מכוניות ספורט ומכוניות מרוץ, שבסיסה במרנלו במחוז מודנה באמיליה-רומאניה שבצפון איטליה[1]. פרארי היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה איטליאנה. היא הוקמה בשנת 1939 על ידי אנצו פרארי, מתוך קבוצת המרוצים של אלפא רומיאו. בתחילה החברה נקראה סקודריה פרארי (לפני הקמתה בשנת 1939) ויצרה מכוניות מרוץ בלבד ושימשה כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו, לאחר מכן שמה של פרארי שונה לאאוטו אביו קוסטרוזיוני ותחת השם הזה הציגה מכונית אחת, אאוטו אביו קוסטרוזיוני 815, לאחר מכן שמה שונה לפרארי .S.P.A ובשנת 1947 הציגה את המכונית הראשונה שלה תחת השם פרארי לאחר מכן שינה אנצו את שם החברה ל-.SEFAC S.p.A ראשי התיבות של (Società Esercizio Fabbriche Automobili e Corse) ובשנת 1989 חזר שמה להיות פרארי.S.P.A[2].

לפני הקמת פרארי, אנצו ייצר רק מכוניות מרוץ, משנת 1947 השנה שבה הוקמה פרארי היא החלה גם לייצר מכוניות ספורט. על פרארי עברו שנים קשות בעיקר במימון ובכלכלה שלה. שנות ה-60 היו השנים המוצלחות של פרארי, כאשר בסוף שנת 1961 בעקבות סכסוכים בחברה פיטר אנצו חלק ממנהלי החברה דבר שכמעט גרם לסגירתה. לאחר מכן הצטרפו לחברה מהנדס מומחה ומעצב מחברה אשר ידועה בעיצובה המיוחדים, שני אלה הרימו את החברה ושיפרו את רכביה.

בשנת 1969 רכשה קבוצת פיאט קרייזלר (FCA) 50% מהחברה ובשנת 1988 הגדילה את חלקה ל-90%[3]. באוקטובר 2014 הודיעה קבוצת FCA כי בכוונתה להפריד את פרארי מ-FCA, נכון להודעה ה-FCA שלטה ב-90% מפרארי[4]. באוקטובר 2015 החלה פרארי בתהליך הפרדות מפיאט, במסגרת התהליך הוקמה חברת פרארי אן. וי (Ferrari N.V.‎) כחברת החזקות המנהלת את פעילות הקבוצה[5]. במסגרת תהליך ההפרדות הנפיקה פיאט 10% ממניותיה בבורסה בניו יורק[6].

בתחילת מרץ 2020 בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, הפסיקה החברה את ייצור המכוניות עד לסוף מרץ[7], והחלה לייצר מכונות הנשמה שמיועדות לבתי החולים באיטליה[8][9], שנפגעה קשה מהנגיף.

קבוצת המרוצים של פרארי היא קבוצת המרוצים הוותיקה והמעוטרת ביותר בתולדות הפורמולה 1. עד לאמצע שנות השבעים השתתפה הקבוצה גם באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-12 תוארי אליפות.

נכון ל-2021, פרארי היא יצרנית הרכב העשירית בגודלה לפי שווי שוק, עם 52.21 מיליארד דולר[10].

לפרארי מפעל הרכבה אחד הנמצא בסמוך למטה ולמוזיאון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקודריה פרארי (1929–1937)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיון נדיר של אנצו פרארי כאשר מאחוריו רואים את סמל פרארי

אנצו פרארי לא התעניין בייצור של מכוניות ספורט כאשר הקים את סקודריה פרארי בשנת 1929 עם מטה במודנה שבאיטליה. בהתחלה שימשה סקודריה פרארי כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו. בשנת 1938 החליטה אלפא רומיאו להחליף את שמה של סקודריה פרארי לאלפא קורסה (אנ'), אנצו שימש כמנכ"ל אלפא קורסה אך התנגד להחלטה ובשנת 1939 עזב את החברה תחת הבטחה כי לא ייצר מכונית שתשאה את שמו לפחות למשך ארבע שנים.

אאוטו אביו קוסטרוזיוני (1939–1946)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה ימים לאחר שעזב את אלפא קורסה פתח במשרדים הישנים של סקודריה פרארי את "אאוטו אביו קוסטרוזיוני"[11]. החברה יצרה כלים טכניים ואביזרים למטוסים. בשנת 1940 ייצרה החברה את מכונית המרוץ אאוטו אביו קוסטרוזיוני 815 שהוצגה בפעם הראשונה במרוץ הסיבולת מילה מילייה אך בשל מלחמת העולם השנייה היא לא השתתפה בהרבה מרוצים.

בשנת 1943 עבר המפעל של אנצו פרארי למרנלו, המטה של פרארי מאז. המפעל הופצץ על ידי בעלות הברית ולאחר מכן נבנה מחדש כולל אפשרות לייצר בו מכוניות כביש ולא רק מכוניות מרוצים[12]. בסוף 1945, לאחר תום המלחמה, הזמין אנצו את ג'ואקינו קולומבו לתכנן מנוע V12 חדש למכונית מרוץ חדשה. בדצמבר 1946 שחרר פרארי לעיתונות את המפרטים והציורים של מכוניתו החדשה[12].

המכונית הראשונה של פרארי

ההתחלה של פרארי (1947–1961)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכונית הראשונה שכללה את סמל פרארי הייתה פרארי 125 מכונית מרוץ שכללה מנוע בנזין V12 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר שנבנתה על ידי אנצו ללא חשק[א] אך בכדי לממן את סקודריה פרארי[13]. ב-12 במרץ 1947, אנצו לקח את המכונית לנסיעת מבחן הראשונה שלה בכבישים הפתוחים. שתי דוגמאות של המכונית הוצגו לראשונה ב-11 במאי 1947 במעגל המרוצים של פיאצ'נצה. זו הייתה הפעם הראשונה שמכונית עם תג פרארי נכנסה למרוצים.

בשנת 1950 פרארי התחרה לראשונה בגרנד פרי מונקו. חוסה פרוילאן גונזלס זכה בגרנד פרי הראשון של פרארי ב-1951, ואלברטו אסקרי הבטיח את התואר העולמי הראשון של פרארי ב-1952, משימה שחזר עליה בעונה שלאחר מכן.

שנות ה-60 (1961–1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי 250 GTO באחד המרוצים בשנת 1961 או 1962

שנות ה-60 סימנו נקודה מפנה בפרארי, מכמה סיבות. הראשון שבהם הוא הפרארי 250 שהייתה מכונית נוסעים ספורטיבית ששילבה אלמנטים של מרכב סטיישן למרכב קופה[14]. מכונית זו אשר יועדה לתפוס פופולריות רבה בקרב האנשים ביצעה זאת בשלמות עם 900 דגמאות שנמכרו. היא יועדה בעיקר בכדי לממן את מכונית המרוץ של פרארי שעלו הרבה.

בתוך פרארי החלו מתיחות בהנהלה ובין אנשי החברה שהגיעו לשיאם בנובמבר 1961. מנהל המכירות הוותיק של פרארי לא היה מוכן להמשיך אילולא אשתו של אנצו שעבדה בפרארי תעזוב את החברה הסיבה לכך כי היא הייתה מתערבת בתוך ההנהלה והייתה מפריעה מאוד בעיקר לאור הדבר שלא היה לה שום ידע במכוניות. השניים התווכחו לעיתים קרובות, והמחלוקת ביניהם הפכה למשבר עבור החברה כאשר המנהל רומולו טאבוני והמהנדס הראשי של החברה קארלו קיטי ביחד עם מנהל הפיתוח הציבו אולטימטום לאנצו, ודרשו את הוצאת אשתו מהחברה במכתב, ואם לא יוציא הם יפרשו מהחברה. כתוצאה מכך פיטר אנצו את מבקשי הוצאת אשתו מהחברה, דבר שהיה סכנה לחברת פרארי ורבים חשבו שהיא הולכת להתפרק, כל זה קרה בלילה המכונה "ליל הסכינים הארוכות", הלילה שבו בוצע סינון במפקדי הצבא הנאצי וכך גם בפרארי אותו לילה מכונה כך. אלה שאנצו פיטר הקימו חברה שהתחרה בפרארי במרוצים.

בתקופה הקשה הזאת שבה פרארי כמעט התפרקה אנצו החליט לפתח מכונית ספורט שתתחרה ביגואר E-טייפ, המכונית שהוצגה על ידי פרארי היא הפרארי 250 GTO המבוססת על הפרארי 250, הייתה קריטית עבור פרארי בעוד שגם עם סיום פיתוח המכונית לא היה ברור עם אפשר להתחרות איתה במרוצים ללא המנהל רומולו וסגניו.

לתוך התסבוכת אליה נקלעה פרארי הצטרף לחברה המהנדס מאורו פורגיירי עם מעצב הרכב האיטלקי סרג'ו סקאלייטי[15]. פורגיירי חידד את עיצוב ה-250 GTO וההנדסה שלה. ה-250 GTO לאחר הטיפול של השניים הצטרפה למרוץ 12 השעות של סברינג עם הנהג פיל היל וזכה במקום הראשון. היא ניצחה בכל המרוצים עד שנת 1962. היא נחשבת לאחת ממכוניות המרוץ המפורסמות והטובות ביותר של פרארי בהיסטוריה[16].

פרארי 250 GTO

הכישרון ההנדסי של פורגיירי הפכו את שנות השישים לשנים המוצלחות ביותר של פרארי יותר מהעשור הקודם. פרארי החלה לפתחת דגמים כגון פרארי 275 ופרארי דייטונה.

לאחר ניצחונה של פורד את פרארי בשנת 1967, ההפדרציה הבינלאומית לרכב אסרה על השתתפות מכוניות אשר המנוע שלהם בנפח של מעל ל-3,000 סמ"ק (3.0 ליטר), דבר אשר השפיע גם על פרארי 330Ps מכונית המרוץ הטובה של פרארי. השינוי הוכרז בסוף 1967 ונכנס לתוקף בשנת 1968. באותה עונה סקודריה פרארי לא השתתפה בתחרות במחאה.

בשנת 1963 פורד הציעה לפרארי עזרה אך אנצו העדיף שלא, עקב כך הציגה פורד את ה-GT40 שהיווה אויב חזק לפרארי במרוצים וכך היא ניצחה אותה עד להצגת ה-250 טסטה רוסה. למרות השליטה של פורד במרוצים לאחר הצגת הפורד GT40, פרארי זכתה בניצחונות רבים בתחרויות רבות, על ידי הפרארי 250 טסטה רוסה וה-250 P או הפרארי 250 GTO אשר מיד גברו על יריבותיה בגרנד טורינג. אבל למרות הצלחות אלה, עתידה של פרארי עדיין לא היה ברור בשל קשיים כלכליים. זו הסיבה שב-18 ביוני 1969 אנצו מכר 50% ממניות פרארי לקבוצת פיאט. ההסכם גם קובע כי במותו, 40% נוספים יוענקו לפיאט בעוד 10 האחוזים האחרונים ילכו לבנו, פיירו פרארי.

דינו (1965–1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 ניסתה פרארי להשיק תת-מותג חדש, "דינו"[17], על שם אלפרדו דינו פרארי, בנו הראשון של אנצו, שנפטר ב-1956 ממחלת ניוון שרירים. בתכננו של אנצו הוא היה אמור להיות היורש שלו. טרם פטירתו עמד דינו פרארי מאחורי מהלך פיתוח מנוע V6, כאשר שכנע אביו לעשות זאת בהשראת המנועים המצליחים של לנצ'יה, האחרונה שפיתחה מנועים כאלו באותן שנים. דינו פרארי גם היה מעורב בפיתוח המנוע עצמו, עליו הופקד ויטוריו ג'אנו, שהגיע לפרארי יחד עם קבוצת המרוצים של לנצ'יה (אשר השתלט עליה אנצו לאחר שלנצ'יה החליטה לפרוש ממרוצים בעקבות מותו של אלברטו אסקרי ב-1955).

דינו 246

הרעיון היה להציע חברה שתייצר רכבים כמו של פרארי אך יותר עממיים, שתתחרה ב-911 של פורשה. הרעיון לשווק את המכוניות כמותג נפרד נגנז לאחר זמן קצר אך המכוניות עצמן כונו דינו בלי סמל של פרארי עליהן וזכו להצלחה גדולה[17]. תכנון המכונית כלל שהמנוע היה בתצורת מנוע מרכזי אך אנצו סבר כי תצורה זו הייתה פחותטובה מבחינת התנהגות כביש ותהיה מסוכנת בידי נהגים מן השורה. בסופו של דבר התרצה אנצו ונתן אישור לסרג'יו פינינפארינה לעצב את המכוניות בצורה המושלמת ביותר של רכבים קלאסיים.

הדינו 206 הראשונה הוצגה כקונספט בשנת 1965, והגיעה לייצור שנתיים לאחר מכן. מנועה היה בנפח 2.0 ליטר עם 6 צילינדרים בתצורת V וסיפק 180 כ"ס, עקב שימוש באלומיניום בלבד במרכב המכונית, משקל המכונית עמד על 900 ק"ג. בשנת 1969 המנוע נפח המנוע הוגדל ל-2.4 ליטר עם הצגת הדינו 246, היא הייתה המכונית הראשונה של פרארי שיוצרה במספרים גדולים, קרוב ל-3,800 יחידות בזמן של 5 שנים. הדינו 308 GT4 שהוצגה בשנת 1976 הייתה האחרונה שנשאה את השם והסמל של דינו. לאחר מכן עברו המכוניות להיקרא פרארי, כולל הסמל. יחד עם הדינו אשר זכתה להצלחה רבה הושקה עוד מכונית כמעט במקביל, פרארי 365 GTB/4 דייטונה[17], היא כללה מנוע עם 12 צילינדרים בתצורת V עם מנוע קדמי.

מותו של אנצו פרארי (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימתו של אנצו פרארי

באוגוסט 1988 נפטר אנצו פרארי, מותו השפיע על החברה, והשנים המוצלחות של פרארי אשר החלו בשנות ה-60 נעצרו עם תחילת שנות ה-90. מותו של אנצו השפיע קשות על החברה כלכלית ומכירות המכוניות ירדו מ-4,595 שנתיים קודם לכן ל-2,289 מכירות. באותה תקופה המכוניות של פרארי היו ידועות במכניות שלהם אך הנוחות והאיכות ירדו, דבר שהשפיע מאוד על המכירות וכמעט גרם לסגירת פרארי. שנה לפני מותו פרארי בנתה את ה-F40 אשר הוקדשה לסמל את הישגיו. כדי לציין 60 שנה למפעל, הושקה ב-2002 מכונית שנקראה על שמו, פרארי אנצו[18]. עם מותו של אנצו הגדילה פיאט את החזקתה בפרארי לכדי 90%[3].

שנות השמונים והמילניום החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי F430 אחת הדגמים שהביאה הצלחה גדולה לפרארי בשנות האלפיים (בתמונה דגם הסקודריה, גרסה מיוחדת של ה-F430)

החל משנות ה-80 החלה פרארי לייצר מכוניות עם הסגנון המוכר לנו היום, העיצוב המודרני המנועים המשופרים וכיוצ"ב. בשנת 1990 פתחה פרארי את מוזיאון פרארי שממוקם במרנלו[19], במוזיאון מוצגים רכבים היסטוריים של פרארי לצד מכוניות מרוץ היסטוריות של מרוצי הפורמולה 1. בנובמבר 1991 מונה לוקה די מונטזמולו לשעבר מנהל סקודריה פרארי בין השנים 1974 ל-1977 להיות נשיא פרארי.

המילניום החדש הוביל את פרארי לתקופה של הצלחה[20]. פרארי השיגה שורה של ניצחונות מרשימים על אדמת אמריקה, כולל שלושה ניצחונות ב-12 שעות של סברינג ו-24 שעות של דייטונה. בין 2000 ל-2008, פרארי זכתה ב-13 אליפויות עולם. באותן שנים של הצלחה בפורמולה 1 היו גם הצלחות במכירות, הושקו הדגמים אנזו ו-F430 שהביאו הצלחות רבות לפרארי (בעיקר ה-F430). בשנת 2002 הושקה החנות הראשונה של פרארי במרנלו[20], לאחר מכן הקימה עוד כמה חנויות ברחבי איטליה ולאחריה בעוד מקומות בעולם, נכון ל-2021 יש לפרארי למעלה מ-30 חנויות ברחבי העולם, כולל סנקט פטרסבורג, דובאי, אבו דאבי, סינגפור, ניו יורק ומיאמי.

פרארי כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2010 מחזקת פרארי שווקים כגון המזרח התיכון, סין, יפן ושאר המזרח הרחוק על ידי הקמת אולמות תצוגה והרחבת היצע הדגמים ועוד[20], כמו כן היא מחזקת אותה על ידי הקמת מטה מקומי ואולמות תצוגה רבים בשווקים כמ ארצות הברית, בריטניה וגרמניה[20]. בשנים האלה הרחיבה פרארי את היצע הדגמים שלה על ידי דגמים שחלקם יותר נוחים לכביש יותר יוקרתיים וטכנולוגים, בנוסף ממשיכה פרארי להציע מכוניות חזקות מאוד וספורטיביות יותר שפחות מיועדות לנסיעה בכבישים, למכוניות האלה מגבילה פרארי את הייצור לרוב.

באוקטובר 2014 הודיעה קבוצת FCA כי בכוונתה להפריד את פרארי מ-FCA, נכון להודעה ה-FCA שלטה ב-90% מפרארי[4]. באוקטובר 2015 החלה פרארי בתהליך הפרדות מפיאט, במסגרת התהליך הוקמה חברת פרארי אן. וי. (Ferrari N.V.‎) כחברת החזקות המנהלת את פעילות הקבוצה[5]. במסגרת תהליך ההפרדות הנפיקה פיאט 10% ממניותיה בבורסה בניו יורק[6]. ב-4 בינואר 2016 פרארי נרשמה גם בבורסה האיטלקית והפכה לחברה עצמאית[20].

ב-21 ביולי 2018 הוחלף נשיא ומנכ"ל פרארי, סרג'ו מרקיונה בג'ון אלקן המכהן כנשיא ומנכ"ל פרארי.

כיום עם התפתחות העידן החשמלי במכוניות והחוק שעד שנת 2035 תיאסר מכירת רכבי בנזין ודיזל באיחוד האירופי[21], פרארי החלה לייצר מכוניות היברידיות כאשר ה-296 GTB שהוצגה בשנת 2021 כללה מערכת הנעה היברידית גם המכונית הבאה של פרארי שתמונות ריגול שלה נחשפו ומיועדת להיות ה"לה פרארי" הבאה תהיה גם בעלת הנעה היברידית[22], כמו כן מנכ"ל פרארי דאז סרג'ו מרקיונה הודיע בתחילת 2018 כי כשפרארי תציג מכונית חשמלית היא תהיה המכונית החשמלית הכי מהירה שיש הן בתאוצה והן במהירות[23].

באפריל 2021 הודיע ג'ון אלקן כי עד שנת 2025 יציגו את המכונית החשמלית הראשונה שלהם[24], וכי הם מתכננים שעד שסוף העשור פרארי תייצר רק מכוניות חשמליות, באותו זמן ציין כי פרארי תשיק עוד שלושה רכבים חדשים, הראשונה שבהם היא ה-296 GTB שהושקה חודשיים לאחר מכן.

ספורט מוטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרארי (קבוצת מרוצים)
אנצו פרארי, מייסד פרארי ואחד מנהגי המרוצים הראשונים של הקבוצה

סקודריה פרארי (באיטלקית: Scuderia Ferrari) היא קבוצת המרוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות הפורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 פעמים זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952 וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007.

החל מאמצע שנות ה-40' ועד מחצית שנות ה-70' לקחה הקבוצה חלק באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-13 תוארי אליפות. את הניצחונות הראשונים רשמה הקבוצה במרוץ המייל מילייה (Mille Miglia) אותו ניצחה בשנת 1950 וב-1951. בעקבות התוצאות החלשות שהשיגה קבוצת הפורמולה 1 בעונת 1973 החליט אנצו פרארי על הפסקת ההשתתפות באליפות העולם למכוניות ספורט והתמקדות בפורמולה 1 בלבד.

ההשתתפות במרוצים בכלל ומרוצי פורמולה 1 בפרט מוגדרת על ידי החברה כפעילות ליבה של מערך השיווק בחברה וכמקור מרכזי המוביל לחדשנות בפיתוחים טכנולוגיים[25]. פרארי היא הקבוצה הרווחית ביותר מבין הקבוצות המתחרות באליפות. בשנת 2013 עמד תקציב הקבוצה על 400 מיליון דולר, למרות זאת הקבוצה סיימה את השנה כקבוצה רווחית עם הכנסות שעמדו על 460 מיליון דולר, 165 מיליון דולר יותר מכל קבוצה אחרת. מיתוג הקבוצה חשוב גם לאליפות עצמה. פרארי, הקבוצה היחידה שהשתתפה בכל עונות האליפות, נהנית ממעמד מיוחד באליפות. על פי החוזה שנחתם עימה מקבלת הקבוצה מדי שנה מענק של כ-5% מסך כספי הפרסים המחולקים, ללא קשר לתוצאות שהשיגו נהגיה, עליהם מתוגמלת החברה בנפרד[26].

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוס הצוהל על מטוסו של פרנססקו ברקה הווה את ההשראה לסמלה של פרארי
סמליל פרארי (שימו לב לאותיות S ו-F)

סמל הסוס המקפץ, המזוהה עם פרארי מיום היווסדה, הופיע לראשונה על מטוס הקרב של פרנססקו ברקה[27]. ברקה, טייס איטלקי וגיבור מלחמת העולם הראשונה, צייר את הסוס על מטוסו לאחר שהפיל טייס קרב גרמני מעל העיר שטוטגרט. סמל הסוס מזוהה עם העיר שטוטגרט והוא מופיע גם במרכז הסמל של חברת פורשה, שמושבה בעיר[28]. בשנת 1923 פגש אנצו פרארי את הוריו של ברקה שהציעו לו להשתמש בסמל הסוס הן כהוקרה לבנם והן כסמל שמביא מזל טוב. פרארי אימץ את ההצעה, אך עיצב את הסמל כך שזנב הסוס פונה כלפי מעלה.

הרקע הצהוב מסביב לסמל הוא צבע המסמל את העיר מודנה, עיר הולדתו של פרארי[29]. בחלק העליון של הסמל מופיעים שלושה פסים בצבעים אדום, לבן וירוק, המסמלים את דגלה של איטליה. מתחת לציור של הסוס רשומות האותיות S ו-F, ראשי התבות של סקדוריה פרארי.

הצבע, המאפיין את כל רכבי המרוץ של הקבוצה לאורך השנים, הוא אדום-מרוצים (Rosso corsa). השימוש בצבע החל כהחלטה של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) לקבוע צבע מאפיין, בהתאם למדינת המוצא. מכוניות איטלקיות נצבעו באדום, צרפתיות בכחול ומכוניות בריטיות נצבעו בירוק. אף על פי שבפורמולה 1 לא הייתה מגבלה בצבעי הרכב המותרים לשימוש בחרה הקבוצה להמשיך ולהשתמש בצבע האדום[30]. במהלך השנים שונה גוון המכוניות. בין השנים 1996 ו-2007 נצבעו הרכבים בצבע בהיר יותר, על מנת ליצור איזון בין הצבעים, כפי שהופיעו על מסכי הטלוויזיה. בשנת 2007 חזרה החברה להשתמש בגווני הרוסו קורסה.

מכונית פרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוניות מרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית המרוץ הנוכחית של פרארי בפורמולה 1 עונת 2022

עד לשנת 1947 אנצו ייצר רק מכוניות מרוץ, בהתחלה בסקודריה פרארי ולאחר מכן באלפא קורסה ובאאוטו אביו קוסטרוזיוני. מכוניות המרוץ של אנצו התאפיינו בסיווג המכונית ברקטה (מכונית ללא שמשה קדמית או חלונות או לפעמים שתי שמשות קטנות אחת ליד השנייה במקום שמשה אחת גדולה). מנועי המכוניות מרוץ הראשונות של אנצו כללו בדרך כלל מנוע עם שתים עשרה צילינדרים בתצורת V בנפחי 1.5 ליטר. מכוניות המרוץ של פרארי בשנים האחרונות כוללות גם מגדשי טורבו והנעה היברידית.

מכוניות המרוץ מתאפיינות בצורת גוף עם שימוש נרחב בסיבי פחמן ואלומיניום להורדת המשקל וכנף אחורית גדולה המונעת מהמכונית להתרומם מהקרקע ולשמור על יציבותה. עיצוב מכונית המרוץ מיוחד ונועד לשפר את האווירודינמייות של המכונית. הצמיגים מיועדים לעמוד בחום הנוצר מהחיכוך עם הכביש, הם עשויים לרוב מגומי אשר מאפשר לצמיגים להתרחב כאשר הם חמים מעוצם החיכוך עם הכביש והם חלקים ללא כל חריץ.

פרארי 458 איטליה GT3

ישנן מכוניות ספורט של פרארי כדוגמת פרארי 458 איטליה אשר הוצגה להם גרסה ששמה בדרך כלל הוא שם המכונית עם תוספת של סוג המרוץ שבהם הם מתחרות כדוגמת פרארי 458 איטליה GT3, שהתחרה באליפות העולם ב-GT3 ולכן לשמה נוסף הכיתוב "GT3". מכונית אלו הן מכוניות ספורט, שעברו שינויים נרחבים בכדי שיכלו להתאים למרוץ מכונית, היצרנית מסירה חלקים שלא נצרכים כדוגמת תא הנוסעים ומשאירה מושב יחיד הממוקם במרכז המכונית או בצד שמאל, ולפעמים שני מושבים. את החלל הריק שנוצר ממלאת היצרנית בברזלים חזקים ששומרים על הנהג במקרה של התהפכות. מחוץ למכונית מסירה היצרנית את רוב משטחי הברזל ושמה במקומם לוחות אלומיניום וסיבי פחמן הקלים יותר. לשלדה היא מוסיפה כלוב התהפכות[ב] ההופך את השלדה לקשיחה יותר וחזקה ובכך מונעת במקרה של התפכות מעיכה של המכונית ושל הנהג. בנוסף מוסיפה היצרנית כנף אחורית כמו שיש במכונית מרוץ ושמה צמיגים מיוחדים שנועדים לעמוד בחום הנוצר מהחיכוך עם הכביש צמיגים אלה בלי חריצים כמו שיש בצמיג של מכונית רגילה, את הגובה של המכונית מנמיכה היצרנית לגובה בסיסי של מכונית מרוץ.

מכוניות ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1947 (הקמתה של פרארי) החלה פרארי לייצר מכוניות ספורט, מכונית הספורט הראשונה של פרארי היא הפרארי 166 MM זו הייתה במרכב קופה תחת הסיווג ברקטה. מאז מייצרת פרארי מכוניות ספורט. מכוניות הספורט של פרארי כיום הן מאוד ספורטיביות ומשוכללות וכוללות טכנולוגיות מתקדמות, רובן יוקרתיות בעיקר בפנים המכונית, הפרארי רומא היא המכונית המפוארת ביותר של פרארי נכון ל-2021 וזכתה בכמה פרסי עיצוב[31][32][33]. היא משלבת עיצוב ספורטיבי ויוקרתי שמייצר עיצוב GT[34]. מנועי רכבי הספורט של פרארי הם מנועי בנזין עם 12 צילינדרים או 8 צילינדרים כולם בתצורת V, המכוניות היחידות של פרארי שהיו עם מנוע 6 צילינדרים היו רכבי הדינו של פרארי. אחריהן כבר לא יוצרו רכבים עם מנועי V6. בשנת 2021 הציגה פרארי את הפרארי 296 GTB הכוללת מנוע V6[35]. המנועים לרוב בנפחי של 3.0 ל-6.5 ליטר, רובם עם שני מגדשי טורבו או עם מגדש אחד או בלי מגדש (כמו בלה-פרארי).

פרארי נתנה כינוי לכל מכונית ומכונית שלה על פי המפרט הטכני שלה, לדוגמה פרארי 125 הייתה הראשונה שנפח המנוע שלה היה 1,500 סמ"ק, והיא קרויה כך כי לכל צילנדר היה 125 סמ"ק[17]. חלק מרכבי פרארי כללו מספר אותיות או מספרים נוספים בשם שלהם אך לחלקם תמיד היה קשר למנוע, כדוגמת פרארי 488 המופעלת על ידי מנוע בנפח 4.8 ליטר עם 8 צילינדרים מכאן בא השם 4.8+8 = 488. היו כמה דגמים ששמם ניתן להם ללא קשר למנוע מסיבות ייחודיות. הפרארי אנזו הייתה אמורה לקבל שם אחר עם קשר למנוע, אך זו נקרא בסופו של דבר על שם מייסד החברה. רוב רכבי פרארי כיום כבר לא נושאים קשר למפרט הטכני. עם זאת, שמם של רכבים מסוימים של פרארי עדיין מקושר למנוע.

מכוניות על[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי לה-פרארי ליד פרארי 458 איטליה

מכונית-העל הראשונה של פרארי הייתה ה-250 GTO אחריה בשנת 1984 הוצגה ה-288 GTO שנחשבה למכונית-העל השנייה של פרארי. היא כוללת מנוע בנזין V8 בנפח 2.9 ליטר טווין טורבו המספק כ-400 כ"ס. אחריה הגיעה הפרארי F40 וה-F50 הפרארי אנזו שנחשבה למכונית-העל הרביעית של פרארי והטובה ביותר באותן שנים[36]. היא כללה מנוע בנזין V12 בנפח 6.0 ליטר המספק כ-651 כ"ס. אחריה הגיעה הפרארי לה-פרארי, שנחשבה למכונית-העל החמישית של פרארי שעד היום נחשבת לאחת מהמכוניות הטובות והמהירות ביותר שפרארי יצרה אי פעם[37]. היא כללה מערכת הנעה היברידית ששילבה בין מנוע בנזין V12 בנפח 6.3 ליטר למנוע חשמלי, ויחד הם מספקים 963 כ"ס. מכונית-העל הנוכחית של פרארי היא הפרארי F8 טריבוטו[38], הכוללת מנוע בנזין V8 צילנדרים טווין טורבו בנפח 3.9 ליטרים המספק כ-710 כ"ס.

מאז שנות ה-60 מציעה פרארי מדי עשור לעשור מכונית-על טובה מיוצרתה[39]. על פי רוב, הדגמים האלה כוללים טכנולוגיית מרוצים, שהייצור שלהם מוגבל, והם בעלי ביצועי על. לקבוצה זו ניתן לשייך את ה-F40 משנות ה-80, ה-F50 משנות ה-90, האנזו משנות האלפיים, והלה-פרארי מהעשור השני של המאה ה-21 וה-F8 טריבוטו של העשור הנוכחי.

מכוניות היברידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי SF90 סטרדלה, מכונית ספורט היברידית פלאג-אין

פרארי הציגה עד כה שלוש מכוניות היברידיות, מהן שתיים כוללות מערכת הנעה היברידית פלאג-אין. המכונית הראשונה היא פרארי לה-פרארי; השנייה, פרארי SF90 סטרדלה (היברידית פלאג-אין)[40] הכוללת הנעה היברידית המשלבת בין מנוע בנזין V8 בנפח 4.0 ליטרים טווין טורבו המספק כ-780 כוחות סוס עם שלושה מנועים חשמליים. מנועים אלה מספקים יחדיו כ-220 כוחות סוס, בעוד ארבעת המנועים יחד מספקים 1,000 כוחות סוס. השלישית, פרארי 296 GTB (היברידית פלאג-אין)[41], כוללת מערכת הנעה היברידית פלאג-אין המשלבת בין מנוע בנזין V6 בנפח 3.0 ליטרים, המספק בעצמו כ-663 כוחות סוס באמצעות מנוע חשמלי לו כ-167 כוחות סוס. שני המנועים יחד מספקים 830 כוחות סוס.

מכוניות קונספט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי יצרה מספר מכוניות קונספט כדוגמת פרארי מיתוס. חלקן היו קיצוניות למדי, כדוגמת הפרארי מודולו, שלא נועדו לייצור מעולם. חלקן שימשו להצגת שפת עיצוב חדשה או מנוע חדש. חלקן אף שימשו דגמים שיוצרו בעתיד על ידי פרארי בעיצובן. מכונית הקונספט האחרונה שיוצרה על ידי פרארי הייתה הפרארי מיליצ'ילי, שהוצגה בשנת 2010.

החד-פעמית הראשונה של פרארי

מכוניות חד-פעמיות/התאמה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרארי התאמה אישית

מסוף שנות האלפיים מאפשרת פרארי ללקוחות לקנות דגם בהתאמה אישית המבוססת על מכונית קיימת של פרארי. הראשונה הוזמנה בשנת 2008 ונחשפה תחת השם פרארי SP1 ומבוססת על הפרארי F430. דגמים אלו נמכרים ללקוח שהזמין ואינם מיוצרת עוד, אך חלקם משמשים למודל לחיקוי לדגמים הבאים של פרארי שמיוצרים בייצור מוגבל או מלא. עד כה יוצרו 17 דגמים חד-פעמיים ללקוחות. פרארי מאפשרת התאמה אישית רק ללקוחות ותיקים של החברה אשר קנו בעבר דגמי פרארי מסוימים.

רשימה מלאה של הדגמים החד-פעמיים של פרארי נמצאת כאן.

נשיאי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנצו פרארי (1947–1977)
  • ניקולה טופרלי (1977–1980)
  • ג'ובאני זגואציני (1980–1984)
  • ויטוריו גידלה (1984–1988)
  • פיירו פוזארו (1988–1991)
  • לוקה די מונטזמולו (15 בנובמבר 1991–13 באוקטובר 2014)
  • סרג'ו מרקיונה (13 באוקטובר 2014–21 ביולי 2018)
  • ג'ון אלקן (מ-21 ביולי 2018)

דגמי פרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי F8 טריבוטו

להלן הדגמים הנוכחיים של פרארי.

  • 812 סופרפאסט – דגם שהוצג בתערוכת הרכב הבינלאומית של ז'נבה 2017 לרגל חגיגות ה-70 לחברה. לדגם מנוע אטמוספירי בנפח 6.5 ליטר בתצורת V12 המפיק 789 כ"ס. זהו המנוע האטמוספירי בעל יחס נפח/הספק הגבוה בעולם. הרכב מאיץ למאה תוך 2.9 שניות ומגיע למהירות מרבית של יותר מ-340 קמ"ש.
  • פורטופינו – מכונית תיור במרכב קופה 2+2 עם גג נפתח קשיח. לדגם מנוע 3.9 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 600 כ"ס. הדגם מחליף את הקליפורניה-T שהיה בשנת 2014 מתיחת פנים לקליפורניה. בזכות משקל נמוך מהקליפורניה והספק גבוה יותר, הדגם מאיץ מ0–100 קמ"ש תוך 3.5 שניות ומגיע ל-320 קמ"ש מרביים.
  • מונזה SP – הוצגה בסוף שנת 2018 הדגם כולל מנוע V12 צילינדרים, 4 שסתומים לצילינדר, 6,496 סמ"ק המפיק 800 כ"ס ב-8,500 סל"ד.
  • F8 טריבוטו – מבוססת על הפרארי 488 אך עברה שינויים חיצוניים בולטים. היא כוללת מנוע בנפח 3.9 ליטר שמספק כ-710 כ"ס ומהירות מרבית של 340 קמ"ש.
  • SF90 סטרדלה – היא מכונית ספורט היברידית, הראשונה בתצורת פלאג-אין מבית פרארי, המאפשרת טעינה של המנועים החשמליים. היא כוללת שלושה מנועים חשמליים שמספקים תפוקה משולבת של 217 כ"ס ומנוע V8 טווין טורבו שמספק כ-769 כ"ס ב-7,500 סל"ד. מנועי המכונית מספקים יחד כ-986 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-800 ניוטון מטר.
  • רומא – מכונית ספורט-יוקרה, הוצגה בנובמבר 2019.
  • 296 GTB – מכונית ספורט היברידית פלאג-אין, הוצגה ב-24 ביוני 2021.
  • דייטונה SP3 – היא מכונית-על, השלישית בסדרת אייקונה SP אחרי פרארי מונזה SP. היא כוללת את המנוע האוטומוספירי החזק ביותר בעולם. הוצגה ב-20 בנובמבר 2021, ומיוצרת בייצור מוגבל של 599 יחידות.
  • פרארי פורוסנגווה – היא מכונית ספורט במרכב קרוסאובר הראשונה של פרארי, נחשפה ב-13 בספטמבר 2022.

מפעל פרארי במרנלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מפעל פרארי במרנלו

מפעל פרארי במרנלו הוא המפעל הראשי והיחידי של פרארי אשר הוקם על ידי אנצו פרארי עם הקמת החברה ב-1942. הוא ממוקם כ-20 ק"מ דרומית למודנה שבמחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה. המפעל מהווה כמקום לייצור כלי רכב וגם למשרדי פרארי וסקודריה פרארי. ליד המפעל הוקם ב-1972 מסלול המרוצים פיוראנו המשמש לבדיקת דגמי החברה לאחר ייצורם, וב-1990 הוקם מול פתח הכניסה למפעל מוזיאון פרארי. במלחמת העולם השנייה המפעל הופצץ על ידי כוחות בעלות הברית ב-1943 ונבנה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1946.

המפעל בנוי על שטח של 551,819 מ"ר, עם יותר מ-40 מבנים שתוכננו על ידי מספר אדריכלים. פרארי שכרה את ז'אן נובל לעצב את "אולם הכינוסים" של האתר בשנת 2017[42].

פארקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט אווירי על פראק פרארי באבו דאבי

כיום לפרארי יש שני פארקים בעולם.

פרארי וורלד אבו דאבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק וולרד אבו דאבי, הוא פארק שעשועים של פרארי שנפתח בשנת 2010[43], הוא כולל 37 מתקנים ואטרקציות. הפארק ממוקם על האי יאס באבו דאבי. הפארק כולל את הרכבת הרים המהירה בעולם, כאשר הנוסעים בה יישובים בריפליקה של פרארי F430 עם 4 מושבים. בקטעי השיא במסלול מגיעים למהירות של 200 קמ"ש. רכבת ההרים מתוכננת כך שישנן שתי מסילות מקבילות המאפשרות לנוסעים לחוש כאילו הם בתחרות פורמולה 1. גג המבנה הוא הגג הגדול ביותר שנבנה עד היום. העיצוב שאוב מפרופיל מכונית פרארי. בפארק יש גם מרכז קניות ענק, בית ספר לנהיגה ונהיגת מרוצים ואטרקציות נוספות.

פרארי לנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי לנד, הוא הפארק השני של פרארי שנבנה בשנת 2017. הוא ממוקם בתוך הפארק פורט אוונטורה וורלד. הוא כולל 16 אטרקציות עם הרכבת המאיצה אנכית המהירה בעולם[44].

מכירות גלובליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מכירות
1947[45] 3
1948 5
1949 21
1950 25
1951 33
1952 44
1953 57
1954 58
1954 61
1956 81
1957 113
1958 183
1959 248
1960 306
1961 441
1962 493
1963 598
1964 654
1965 619
1966 928
1967 706
1968 729
1969 619
1970 928
1971 1,246
1972 1,844
1973 1,772
1974 1,436
1975 1,337
1976 1,426
1977[46] 1,798
1978 1,939
1979 2,221
1980 2,470
1981 2,565
1982 2,209
1983[47] 2,366
1984[48] 2,856
1985 3,051
1986 3,663
1987[49] 3,942
1988[50] 4,001
1989 3,821
1990 4,293
1991 4,487
1992 3,384
1993 2,345
1994 2,671
1995 3,144
1996[51] 3,350
1997 3,581
1998[52] 3,652
1999 3,775
2000[53] 4,070
2001[54] 4,289
2002[55] 4,236
2003[56] 4,238
2004[57] 4,975
2005[58] 5,409
2006[59] 5,671
2007[60] 6,465
2008[61] 6,587
2009[62] 6,250
2010[63] 6,461
2011[64] 7,001
2012[65] 7,318
2013[66] 6,922
2014[67] 7,255
2015[68] 7,664
2016[69] 8,014
2017[70] 8,398
2018[71] 9,251
2019[72] 10,131
2020[73] 9,119
סה"כ 228,313

פרארי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי בישראל

פרארי מיובאת לישראל על ידי קבוצת סמלת מסוף שנת 2011 (לשעבר אוטו איטליה[74], עד שרכשה אותה בשנת 2019[75]).

להלן נתוני המכירות של פרארי בישראל:

שנה מכירות מיקום כללי % שינוי
2020[76] 6 45 25.0%-
[77]2019 8 46 -11.1%
[78]2018 9 44 0.0%
[79]2017 9 43 0.0%
[80]2016 9 44 125.0%
[81]2015 4 43 0.0%
[82]2014 7 45
[83]2013 11 47

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Leonardo Acerbi, Luciano Greggio: 60 Jahre Ferrari: Bewegende Momente. Heel, Königswinter 2007, מסת"ב 978-3898808156.
  • Dennis Adler: Ferrari: Mythos Maranello. Delius Klasing, Bielefeld 2010, מסת"ב 978-3768831765.
  • Ralph Alex: 70 Jahre Ferrari (auto motor und sport-Edition). Presse Stuttgart GmbH & Co, Stuttgart 2017, מסת"ב 978-3613308442.
  • Keith Bluemel: Das Original: Ferrari V12: Alle Frontmotormodelle 1965-1973. Heel, Königswinter 2004, מסת"ב 978-3898802154.
  • Roberto Bonetto: Ferrari: Leidenschaft in Rot. White Star, Wiesbaden 2011, מסת"ב 978-3867261814.
  • Roberto Bonetto (Hrsg.): Ferrari: Renn - und Sportwagen. Chronologie eines Erfolges. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2004, מסת"ב 978-3613024595.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרארי בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוא העדיף לייצר מכוניות מרוץ אך מכונית ספורט תכניס לו יותר כסף בכדי לייצר מכונית מרוץ
  2. ^ אביזר הבטיחות הפסיבית הבסיסי וההכרחי ברכב מרוץ הוא כלוב ההתהפכות (כלוב הבטיחות). הכלוב הוא מבנה צינורות המקיף את הנוסעים ברכב ונועד להשאיר את תא הנוסעים שלם כאשר כלי הרכב מתהפך, למנוע את מעיכתם של הנוסעים ברכב ולשמור על הנוסעים בעת תאונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Perché la Ferrari ha sede a Maranello?, Motor1.com (באיטלקית)
  2. ^ History of Ferrari S.p.A. – FundingUniverse, www.fundinguniverse.com
  3. ^ 1 2 "Fiat Raises Stake In Ferrari to 90%". The New York Times Company. 8 בספטמבר 1988. נבדק ב-10 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Sylvers, Eric (2015-03-03). "Fiat Chrysler May Sell More of Ferrari in IPO Sale". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-08-09.
  5. ^ 1 2 Ferrari N.V, Ferrari N.V. signs advance agreement on Patent Box, GlobeNewswire News Room, ‏2018-09-11 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 מיקי גרינפלד, מזנקת לוול סטריט: הנפקה מוצלחת לפרארי בניו יורק, כלכליסט, 21 באוקטובר 2015
  7. ^ בעקבות הקורונה: פרארי ולמבורגיני עוצרות ייצור - אוטו, www.auto.co.il
  8. ^ Respiratori polmonari, nascono le prime valvole con marchio Ferrari, Motor1.com (באיטלקית)
  9. ^ Anche FCA e Ferrari potrebbero iniziare a produrre respiratori, Motor1.com (באיטלקית)
  10. ^ Largest automakers by market capitalization, companiesmarketcap.com (באנגלית)
  11. ^ Enzo Ferrari History: Birth of a Legend - Ferrari.com, web.archive.org, ‏2016-05-29
  12. ^ 1 2 History, corporate.ferrari.com, ‏2015-09-08 (באנגלית)
  13. ^ The History of Ferrari - The Company - DK Engineering, web.archive.org, ‏2018-09-29
  14. ^ Ferrari 250 gte 2 plus 2, www.histomobile.com
  15. ^ Oncars India, Automotive legend Sergio Scaglietti passes away, India News, Breaking News | India.com, ‏2011-11-23 (באנגלית)
  16. ^ 35 מיליון דולר למכונית הכי יקרה בהיסטוריה - אוטו, www.auto.co.il
  17. ^ 1 2 3 4 הסקודריה האדומה - אוטו, www.auto.co.il
  18. ^ Ron Kiino, Ferrari Enzo Debut, Car and Driver, ‏2002-09-01 (בAmerican English)
  19. ^ "Galleria Ferrari". ddavid.com. נבדק ב-2007-08-02.
  20. ^ 1 2 3 4 5 History, corporate.ferrari.com, ‏2015-09-08 (באנגלית)
  21. ^ cartube, בשנת 2035 תיאסר מכירה של מנועי בנזין ודיזל באיחוד האירופי - cartube, www.cartube.co.il
  22. ^ New Ferrari Hypercar Spied Seemingly Hiding Central Exhaust Tips, Motor1.com (באנגלית)
  23. ^ פרארי: החשמלית שלנו תהיה הכי מהירה - אוטו, www.auto.co.il
  24. ^ Nel 2025 la prima Ferrari elettrica, tre nuovi modelli quest'anno, Motor1.com (באיטלקית)
  25. ^ Ferrari Annual Report 2015
  26. ^ Formula One's Most Valuable Teams: Red Bull, Mercedes On The Rise, Forbes, 12 November 2014
  27. ^ סמל מעמד, באתר אוטו, ‏01 באוקטובר 2009
  28. ^ 20 Things You Didn't Know About Enzo Ferrari, 5 August 2014
  29. ^ הסיפורים מאחורי הסמלים המפורסמים של המכוניות, כלכליסט, 4 באוקטובר 2010
  30. ^ More than just Red, Ferrari.com
  31. ^ THE CAR DESIGN AWARDS 2020 ASSIGNED TO HYUNDAI, FERRARI AND PORSCHE, באתר Auto&Design
  32. ^ Ferrari Roma, F8 Tributo and SF90 Stradale Bag Red Dot Awards, באתר dsf, ‏14 באפריל 2020
  33. ^ פרארי רומא, באתר red-dot
  34. ^ Ferrari Roma unveiled as 620hp super GT, באתר pistonheads, ‏14 בנובמבר 2019
  35. ^ פרארי V6 היברידית: פרארי 296 GTB נחשפת, באתר קארטיוב, ‏24 ביוני 2021
  36. ^ Ron Kiino, Ferrari Enzo Debut, Car and Driver, ‏2002-09-01 (באנגלית)
  37. ^ עמרי ספיר, פרארי. לה פרארי. מכונית על., באתר אוטו, ‏05 במרץ 2013
  38. ^ פרארי מציגה: F8 טריבוטו - מחליפה לפרארי 488GTB, באתר קארטיוב, ‏28 בפברואר 2019
  39. ^ פרארי F70 – יורשת האנזו בדרך, באתר אוטו, ‏06 באוקטובר 2010
  40. ^ פרארי היברידית פלאג-אין: SF90 סטרדלה נחשפת, באתר קארטיוב, ‏30 במאי 2019
  41. ^ פרארי 296 GTB לראשונה עם V6 היברידית פלאג-אין המייצרת 818 כ"ס, באתר מוטור 1, ‏24 ביוני 2021
  42. ^ Dave Bartosiak, Inside Ferrari's Nouvel-Designed Assembly Hall, The Drive, ‏2017-11-28 (באנגלית)
  43. ^ מאת רן אלקובי, פארק פרארי באבו דאבי - cartube, www.cartube.co.il
  44. ^ Red Force - Ferrari Land Attractions, www.portaventuraworld.com (באנגלית)
  45. ^ Nombre De Voitures Produtes Par Ferrari Depuis 1947
  46. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  47. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  48. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  49. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  50. ^ Total number of Ferraris produced?, FerrariChat - The world's largest Ferrari community (באנגלית)
  51. ^ Il fatturato Ferrari vola a mille miliardi
  52. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-02-18
  53. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  54. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  55. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-01-22
  56. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  57. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  58. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  59. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  60. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  61. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  62. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  63. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-10-27
  64. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-06-21
  65. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-06-12
  66. ^ Ferrari profits rise despite fewer sales in 2013, Autocar (באנגלית)
  67. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2015-02-18
  68. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2016-02-07
  69. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-02-08
  70. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-02-18
  71. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-04-01
  72. ^ fnv 2019 annual report red book
  73. ^ Jacques Chevalier, Pour Ferrari, tout va bien, merci, Le Point, ‏2021-08-03 (בצרפתית)
  74. ^ פרארי, באתר פורטל הרכב גיר
  75. ^ cartube, קבוצת סמלת רכשה בעלות מלאה על אוטו איטליה - cartube, www.cartube.co.il
  76. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2020 - cartube, www.cartube.co.il
  77. ^ cartube, מסירות רכב חדש 2019: סיכום שנתי - cartube, www.cartube.co.il
  78. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2018 - cartube, www.cartube.co.il
  79. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2017 - cartube, www.cartube.co.il
  80. ^ cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2016: סיכום שנתי - cartube, www.cartube.co.il
  81. ^ cartube, מסירות רכב חדש סיכום 2015 – שיא של כל הזמנים - cartube, www.cartube.co.il
  82. ^ מאת cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2014: סיכום שנתי - cartube, www.cartube.co.il
  83. ^ מאת cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2013: מסכמים שנה חיובית - cartube, www.cartube.co.il


פרארי
אישיים אנצו פרארי - מייסד החברה • ג'ון אלקן יו"ר ומנכ"ל החברה הנוכחי • פיירו פרארי - סגן היו"ר (בנו של אנצו פרארי) • פלאביו מאנזוני (המעצב הראשי) Ferrari-badge.jpg
כלי רכב נוכחיים פרארי 812 סופרפאסט • פרארי פורטופינו • פרארי מונזה SP • פרארי F8 טריבוטו • פרארי SF90 סטרדלה • פרארי רומא • פרארי 296 GTB • פרארי דייטונה SP3
פארקים פרארי וורלד • פרארי לנד
מוזיאונים מוזיאון פרארי • מוזיאון קאסה אנצו פרארי
מפעלים מפעל פרארי במרנלו
מרוצים פיוראנו (מסלול מרוצים) • סקודריה פרארי • אקדמיית פרארי לנהגים
מנועי פרארי V6 F1 טורבו • F163 • F160 • F154 • F140
שונות פרארי התאמה אישית • פרארי אן. וי - חברת החזקות המחזיקה בבעלות פרארי
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרארי בוויקישיתוף
Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פרארי
קטגוריה:פרארי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרארי&oldid=35070927"