אמנת איסטנבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שפע הסברים וציטוטים של מתנגדי האמנה בישראל, מעט מידע של גורמי מקצוע או קולות התומכים בה, השפעות, מחקרים וכו'.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שפע הסברים וציטוטים של מתנגדי האמנה בישראל, מעט מידע של גורמי מקצוע או קולות התומכים בה, השפעות, מחקרים וכו'.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בירוק: חתמו ואשררו, בצהוב: חתמו אך לא אשררו, אדום חברות במועצה האירופאית שלא חתמו, אפור לא חתמו ולא חברות במועצת אירופה

אמנת איסטנבול (בשמה המלא: האמנה למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה) היא אמנה בינלאומית של מועצת אירופה בנושא אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. אושרה על ידי ועדת השרים של מועצת אירופה ב-7 באפריל 2011, נפתחה לחתימה ב-11 במאי 2011 באיסטנבול שבטורקיה ונכנסה לתוקף ב-1 באוגוסט 2014.[1] נכון לחודש נובמבר 2020, 45 מדינות חתומות על האמנה (כולל האיחוד האירופי), מתוכן 34 אשררו אותה בבית המחוקקים שלהן.[2]

רשימת המדינות שהצטרפו או אשררו את אמנת איסטנבול: אלבניה, אנדורה, אוסטריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, קפריסין, דנמרק, פינלנד, אסטוניה, צרפת, גאורגיה, גרמניה, יוון, איסלנד, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, מלטה, מונקו, מונטנגרו, הולנד, נורווגיה, צפון מקדוניה, פולין, רומניה, פורטוגל, סן מרינו, סרביה, סלובניה, ספרד, שוודיה ושווייץ.[2]

האמנה מדגישה כי אלימות נגד נשים אינה בעיה פרטנית אלא סוגיה הנוגעת לכלל הציבור במדינה.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-90, מועצת אירופה נקטה בשורה של יוזמות להגן על נשים מפני אלימות מגדרית ואלימות במשפחה.[1] סדרה של דיווחים, מחקרים וסקירות גילו את עוצמת הבעיה באירופה והפערים בדרכי התמודדות בין המדינות.[1] הצורך בפתרונות וסטנדרטים משפטיים אחידים ויעילים היה ברור ונוצרה נכונות בקרב מקבלי החלטות במועצת אירופה לדון בפתרונות ואמצעים שנועדו להגביר את ההגנה מפני אלימות במשפחה עם דגש על אלימות בין בני זוג.[1] התוצאות, בין היתר, של דיונים אלו היו הפעלת קמפיין כלל אירופאי בנושא המאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה בין השנים 2006 לבין 2008. וכן הבעת עמדה נחרצת של האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה נגד כל צורות האלימות נגד נשים.[1]

בדצמבר 2008, מינתה ועדת השרים של המדינות החברות באיחוד האירופי קבוצה של מומחים, המכונה CAHVIO: ועדת אד-הוק למניעה ולמאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, בעלת מנדט להכין אמנה שתסדיר סטנדרטים אחידים אשר יימנעו וייאבקו בתופעת אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. במהלך קצת יותר משנתיים, CAHVIO הכינה את הנוסח הראשוני של האמנה והטיוטה הסופית הופקה בדצמבר 2010.[1]

ביולי 2020, הודיעה ממשלת פולין על פרישה מהאמנה. שר המשפטים ממפלגת "חוק וצדק" השמרנית-קתולית אמר שהאמנה היא "המצאה פמיניסטית שנועדה להצדיק אידאולוגיה גאה".[4]

במרץ 2021, הודיע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן על פרישה מהאמנה מכיוון שהיא: "נוגדת את האסלם ואת הערכים השמרניים של טורקיה".[5]

המטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת איסטנבול קובעת סטנדרטים למניעה וטיפול באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה'[6] והפכה לסטנדרט הבינלאומי המקובל, בבחינת הגישה המיטבית בתחום אלימות במשפחה.

האמנה מבוססת על ההנחה שאין סוכנות או מוסד אחד שיכולים להתמודד לבד עם אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה. מענה אפקטיבי לאלימות כזו דורש פעולה מתואמת על ידי שחקנים רבים ושונים.[7] האמנה דורשת שהמדינות תיישמנה מדיניות כוללת ומתואמת המערבת סוכנויות ממשלתיות, ארגונים לא ממשלתיים, כמו גם פרלמנטים לאומיים, ורשויות. המטרה היא שהמדיניות למניעת אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה תתבצע בכל רמות הממשל ובכל הגופים והמוסדות הרלוונטיים.[6]

מדינה תאריך חתימה תאריך אשרור כניסה לתוקף
אלבניה אלבניהאלבניה 19/12/2011 04/02/2013 01/08/2014
אנדורה אנדורהאנדורה 22/02/2013 22/04/2014 01/08/2014
ארמניה ארמניהארמניה 18/01/2018
אוסטריה אוסטריהאוסטריה 11/05/2011 14/11/2013 01/08/2014
בלגיה בלגיהבלגיה 11/09/2012 14/03/2016 01/07/2016
בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה 08/03/2013 07/11/2013 01/08/2014
בולגריה בולגריהבולגריה 21/04/2016
קרואטיה קרואטיהקרואטיה 22/01/2013 12/06/2018 01/10/2018
קפריסין קפריסיןקפריסין 16/06/2015 10/11/2017 01/03/2018
צ'כיה צ'כיהצ'כיה 02/05/2016
דנמרק דנמרקדנמרק 11/10/2013 23/04/2014 01/08/2014
אסטוניה אסטוניהאסטוניה 02/12/2014 26/10/2017 01/02/2018
האיחוד האירופי האיחוד האירופיהאיחוד האירופי 13/06/2017
פינלנד פינלנדפינלנד 11/05/2011 17/04/2015 01/08/2015
צרפת צרפתצרפת 11/05/2011 04/07/2014 01/11/2014
גאורגיה גאורגיהגאורגיה 19/06/2014 19/05/2017 01/09/2017
גרמניה גרמניהגרמניה 11/05/2011 12/10/2017 01/02/2018
יוון יווןיוון 11/05/2011 18/06/2018 01/10/2018
הונגריה הונגריההונגריה 14/03/2014
איסלנד איסלנדאיסלנד 11/05/2011 26/04/2018 01/08/2018
אירלנד אירלנדאירלנד 05/11/2015 08/03/2019 01/07/2019
איטליה איטליהאיטליה 27/09/2012 10/09/2013 01/08/2014
לטביה לטביהלטביה 18/05/2016
ליכטנשטיין ליכטנשטייןליכטנשטיין 10/11/2016
ליטא ליטאליטא 07/06/2013
לוקסמבורג לוקסמבורגלוקסמבורג 11/05/2011 07/08/2018 01/12/2018
מלטה מלטהמלטה 21/05/2012 29/07/2014 01/11/2014
מולדובה מולדובהמולדובה 06/02/2017
מונקו מונקומונקו 20/09/2012 07/10/2014 01/02/2015
מונטנגרו מונטנגרומונטנגרו 11/05/2011 22/04/2013 01/08/2014
הולנד הולנדהולנד 14/11/2012 18/11/2015 01/03/2016
מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית 08/07/2011 23/03/2018 01/07/2018
נורווגיה נורווגיהנורווגיה 07/07/2011 05/07/2017 01/11/2017
פולין פוליןפולין 18/12/2012 27/04/2015 01/08/2015
פורטוגל פורטוגלפורטוגל 11/05/2011 05/02/2013 01/08/2014
רומניה רומניהרומניה 27/06/2014 23/05/2016 01/09/2016
סן מרינו סן מרינוסן מרינו 30/04/2014 28/01/2016 01/05/2016
סרביה סרביהסרביה 04/04/2012 21/11/2013 01/08/2014
סלובקיה סלובקיהסלובקיה 11/05/2011
סלובניה סלובניהסלובניה 08/09/2011 05/02/2015 01/06/2015
ספרד ספרדספרד 11/05/2011 10/04/2014 01/08/2014
שוודיה שוודיהשוודיה 11/05/2011 01/07/2014 01/11/2014
שווייץ שווייץשווייץ 11/09/2013 14/12/2017 01/04/2018
טורקיה טורקיהטורקיה 11/05/2011 14/03/2012 01/08/2014
אוקראינה אוקראינהאוקראינה 07/11/2011 20/06/2022 01/11/2022
בריטניה בריטניהבריטניה 08/06/2012

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה באנגלית של אמנת איסטנבול (ניתן ללחוץ על המסמך).

האמנה מחולקת לכמה פרקים שהעיקריים בהם עוסקים בנושאים מניעה, הגנה, תביעה וניטור (מנגנוני פיקוח).

1) מניעה

  • האמנה רואה חשיבות רבה בפעילות למניעת האלימות. בתחום זה דורשת האמנה ממשלות שמסכימות להיות מחויבות לבצע את הפעולות הבאות:
  • יצירת קמפיינים קבועים להגברת המודעות לצורך במניעת אלימות.
  • נקיטת צעדים להכללה בתכני החינוך נושאים כמו שוויון בין המינים ויישוב סכסוכים בצורה לא-אלימה ביחסים בין-אישיים.
  • הסמכת אנשי מקצוע הבאים במגע עם נפגעות ונפגעי אלימות ופוגעים ופוגעות.
  • הקמת תוכניות טיפול לעברייני אלימות במשפחה ולעברייני מין.
  • עבודה בשיתוף פעולה הדוק עם ארגונים לא ממשלתיים.
  • עירוב התקשורת והמגזר הפרטי בביעור סטריאוטיפים מגדריים וקידום כבוד הדדי.
  • איסוף נתונים סטטיסטיים רלוונטיים על מקרי אלימות במרווחי זמן קבועים.
  • תמיכה במחקרים בתחומים הרלוונטיים לאמנה במטרה לחקור את שורשי התקריות ושיעורי ההרשעה וכן את יעילות הצעדים שננקטו כדי ליישם את האמנה

2) הגנה ותמיכה

כאשר המניעה נכשלת ומתרחשות תקריות אלימות, חשוב לספק הגנה ותמיכה לנפגעות ולנפגעים ולעדי הראייה (במיוחד ילדים). פעולות בתחום ההגנה שהאמנה מחייבת לבצע הן:

  • הבטחת שלום הנפגעת או הנפגע - במצבים של סכנה מיידית, המשטרה צריכה להיות מסוגלת להבטיח את שלומם של הנפגעים. במקרים רבים המשמעות יכולה להיות הוראה למי שנוהגים באלימות לעזוב את בית המשפחה ולהתרחק מהנפגעת או הנפגע לתקופה קצובה של זמן.
  • הבטחת גישה למידע נאות בשפה המובנת לנפגעות ולנפגעים.
  • שירותי תמיכה לנפגעות ולנפגעים מאלימות כגון סיוע משפטי, ייעוץ פסיכולוגי, ייעוץ כלכלי, סיוע בדיור, חינוך, ותעסוקה.
  • הספקת מידע לגבי הגשת תלונות כנגד מי שנוהגים באלימות והנגשת האופן בו ניתן להגיש תלונה.
  • סיוע של מומחים בפריסה גאוגרפית רחבה.
  • הקמת מקלטים לנפגעות ולנפגעים בכמות מספקת ובחלוקה גאוגרפית נאותה.
  • הקמת קו סיוע ארצי ללא תשלום 24/7 לייעוץ בנושאי אלימות ללא צורך בהזדהות.
  • הגנה תמיכה וסיוע לילדים שהיו עדים לאלימות

3) תביעה

מהלכים נוספים בהקשר של פרק התביעה שמדינות החתומות על האמנה נדרשות לבצע במערכת החוק שלהם:

  • אי הכרה בנסיבות תרבותית, דתיות, מנהגים או ערכים המכונים "כבוד המשפחה" כהצדקה להפעלת כל צורה של אלימות כלפי נשים.
  • הכרה בכל סוגי האלימות כמזכה בפיצוי ממי שנוהג באלימות על ידי המשפט האזרחי כמו כן הכרה באי ביצוע פעולות מניעה מצד המדינה יכולה לזכות את הנפגעת או הנפגע בפיצויי מטעם המדינה.
  • התייחסות ומתן משקל בקביעת משמורת והסדרי שהות לאירועי אלימות במשפחה. איסור פגיעה בביטחון הנפגעת או הנפגע או ילדים כתוצאה מהסדרי שהות.
  • הטלת סנקציות משמעותיות על מבצעי עבירות אלימות כנגד נשים.
  • הגדרת נסיבות מחמירות לפשעי אלימות אשר יילקחו בחשבון בקביעת העונש. לדוגמה כאשר מעשה האלימות היה חוזר ונשנה, כאשר בוצע בנוכחות ילד, על ידי מספר פוגעים, או כאשר הפוגעים הורשעו בעבר בעבירות אלימות.
  • איסור על קיום הליכי יישוב סכסוכים אלטרנטיביים במקרה של עבירות אלימות.
  • המשך קיום הליכים משפטיים גם במקרים בהם הנפגעים חזרו בהם מתלונתם.
  • יש לאפשר לנפגעות ולנפגעים מאלימות להיות מלווים באנשי תמיכה מטעם הרשויות או מטעם ארגוני מגזר שלישי במהלך החקירות וההליכים המשפטיים.
  • הקמת מערכי הגנה לנפגעות ולנפגעים למשפחותיהם ולעדים בתביעות אלימות. עדכון כל הנוגעים בדבר אם הפוגע או הפוגעת ברחו או שוחררו ממעצר.
  • יש לידע את העדים בהליכים משפטיים של אלימות בזכויותיהם, לשמור על פרטיותם, למנוע מגע ככל האפשר עם הנתבעים (מי שנהגו באלימות), לאפשר מסירת עדות ללא נוכחות התוקף במידת האפשר.
  • סיוע משפטי חינם לנפגעי עבירות אלימות.
  • האמנה מקדישה תת-פרק המתייחס להגירה ומקלט מדיני בהקשר של נשים נפגעות עבירות אלימות. התייחסות מיוחדת למקרים בהם מעמדם האישי של הנשים תלוי בתוקף.

ניטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה מגדירה מנגנון פיקוח כדי להעריך את אופן הוצאתה לפועל. מנגנון מעקב זה מורכב משני נדבכים:[6]

  • קבוצה של מומחים לפעולה נגד אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה (גוף פיקוח) שיהווה גוף מומחה עצמאי.
  • ועדה של כל הצדדים המעורבים באמנה, גוף פוליטי המורכב מנציגי המדינות (הגוף הפוליטי למעשה יבחר את המומחים בגוף הפיקוח).

באמצעות הליך המבוסס על דיווח, גוף הפיקוח יעריך את מדדים שונים של יישום האמנה על ידי המדינות החתומות. בנוסף לדיווחים המתקבלים מהמדינה תחת ביקורת, ניתן יהיה לקבל מידע מארגונים לא ממשלתיים באותה מדינה. פרלמנטים לאומיים מוזמנים גם הם להשתתף בניטור. אם המידע שמתקבל לא מספק או שקיים נושא מסוים הדורש תשומת לב, גוף הפיקוח יכול לנסוע למדינה במטרה לחקור את הנושא מקרוב. על בסיס המידע שיגיע, גוף המומחים יכול להוציא מסקנות במטרה לשפר את יכולות יישום האמנה וכן יוכל לפרסם המלצות למדינה המבוקרת.[6]

הערכת אמנת אסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדינות שחתמו על אמנת איסטנבול הצליחו לייצר שינוי תודעתי בקרב הציבור, כולל דרך תוכניות חינוכיות למניעה אלימות נגד נשים.
  • נתונים מראים כי למדינות שחתמו על אמנת איסטנבול יש כלים להתמודדות טובה יותר עם התגברות תופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה מאז פרוץ מגפת הקורונה במרץ 2020.
  • אמנת איסטנבול מייצרת מבט על ואמירה ברורה לגבי תיאום וסנכרון בין הממשלה לבין גופי האכיפה, המניעה והטיפול וכוללת סטנדרטים מהם ניתן לגזור תוכניות עבודה ליישום ע"י כל הרשויות.[8]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2021 הודיע שר המשפטים גדעון סער על כוונתו לצרף את ישראל לאמנה.[9] הצטרפות זו כפופה להסתייגות מ"סעיף המחייב את המדינות החתומות להעניק תושבות לחסרות מעמד הסובלות מאלימות", ולשלוש הבהרות לגבי "האופן שבו תיישם סעיפים שונים באמנה, בהתייחס להתרת נישואים כפויים, קבלת בקשות מקלט על רקע מגדרי ואי-החזרה למדינה שממנה נשקפת לאישה סכנה. בממשלה סבורים כי נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה מספקים כבר היום מענה ראוי למצבים הללו".[10] נכון לסוף שנת 2022 ישראל ביטלה את הצטרפותה לאמנה.[11]

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל ה-37 נקבע בסעיף 106 כי הממשלה "לא תאשר" את הצטרפות ישראל לאמנה, כדרישת מפלגת הציונות הדתית (רשימה) בראשות בצלאל סמוטריץ'. זאת למרות שבדו"ח מבקר המדינה לשנת 2021 נקבע כי אמנת איסטנבול מהווה "מקור נורמטיבי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה".[12]

ביקורת נגד האמנה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת בישראל כנגד האמנה טוענת בעיקר לפגיעה במצב הדמוגרפי בישראל ולחשש כי הרוב היהודי במדינה יוחלש. זאת למרות כי למדינה נתונה הרשות להסתייג מסעיפים מסויימים באמנה ולכן "לא תשנה במאומה את מדיניות ההגירה".[13]

במאי 2022 עמותת פורום קהלת, פרסם מאמר בשם: "אמנת איסטנבול–פגיעה באינטרס הלאומי של מדינת ישראל".[14] הטיעון המרכזי הוא כי: "האמנה תגרום לשינויים מרחיקי לכת במדיניות ההגירה לישראל ותייצר עילות פליטות חדשות ונרחבות. אשרור האמנה יסכל את יכולתה של מדינת ישראל לפקח על ההתאזרחות באמצעות ההליך המדורג, יסלול את הדרך להכרה במצוקות על רקע מגדרי רחב מאוד כעילת פליטות ויסכל את אפשרות הרחקתם של הטוענים לפגיעה על רקע מגדרי.; המשמעות האופרטיבית היא פגיעה קשה ביכולתה של מדינת ישראל לשלוט בשעריה."

"פורום הארגונים למען המשפחה" השותף לעצב תא משפחתי מסוים, פרסם נייר עמדה[15] בשם: "אמנת איסטנבול - האמנה לחינוך הציבור מחדש", ובו נכתב כי האמנה מוצגת לציבור כפעילות לצמצום האלימות במשפחה, כאשר מטרת האמנה בפועל לדבריהם, היא לקדם "אג'נדה פרוגרסיבית בציבור ובמערכת החינוך" שתביא לאבדן החירות הפרלמנטרית של מדינת ישראל. (סעיף 70 באמנה) פתיחת שערי המדינה ופגיעה בריבונות (סעיפים 59,60,61) קריאה ישירה לחינוך מחדש של הציבור ופגיעה בחופש האמונה, התרבות והדת. (סעיף 12) עלויות תקציביות גבוהות מאוד שאינה נדרשת בשל החקיקה הקיימת והענפה בישראל בתחום האלימות במשפחה, לטענתם טרום אימוץ האמנה נשים בישראל זוכות למעמד פריבילגי, לחסינות משפטית ואכיפה בררנית בכל הנוגע לאלימות בכלל וכלפי ילדים ופעוטות בפרט, כפי שנראה לטענתם במסגרת חשיפתן של נשים אלימות בגנים ופעוטונים (126 תלונות בממוצע רב שנתי). הם סוברים כי אימוץ אמנה אשר מתעלמת מחלקן של נשים אלימות במשפחה ונגד הילדים תעודד הלכה למעשה נשים לנקוט באלימות יתרה מבלי יכולת אכיפה בשל האמנה.

ארגון תורת המדינה, ששם לו למטרה ליישם את תפיסתו ביחס לחוקי התורה וההלכה היהודית במדינת ישראל, פרסם מאמר בשם: "האמנה לחינוך מחדש",[16] בו נטען כי האמנה "מתחפשת לאמנה נגד אלימות כלפי נשים אך למעשה היא אמנה לחינוך מחדש", וכי "חתימה עליה תהיה צעד אומלל שיתניע תהליך תרבותי שסופו מחיקת הזהויות הגברית והנשית והוצאה מחוץ לחוק של מנהגים יהודיים".

במאמר נטען שהאמנה אלימות נגד נשים כתוצאה של "יחסי כוחות בלתי שוויוניים היסטוריים בין נשים לגברים, אשר הובילו לשליטה נגד נשים ולאפלייתן בידי גברים",[17] כלומר תוצר של הפטריארכיה, בעוד לדעת כותב המאמר, האלימות נגד נשים היא סעיף בתוך האלימות העולמית הכללית.

ביקורת נוספת על האמנה היא שהאמנה חותרת "לקידום שינויים בדפוסי התנהגויות חברתיות ותרבותיות של נשים וגברים מתוך מטרה לבער דעות קדומות, מנהגים, מסורות ושאר נהגים המבוססים על רעיון נחיתות האישה או על תפקידים סטריאוטיפיים לנשים ולגברים",[17] כלומר, תאסור חינוך לתפקידים נשיים ותפקידים גבריים כנהוג במוסדות מסורתיים, ואף תאסור הפצת ספרי הדרכה לחיי משפחה. "היא בהחלט תוביל כל אחד מאיתנו לבדוק אם יש שוטר בסביבה כשהלבשנו את הבת שלנו בשמלה, או, כשהבאנו אותה להיות אמא של שבת".[16]

לטענת בצלאל סמוטריץ', אימוץ האמנה יגרום למגמה דמוגרפית של אובדן הרוב היהודי במדינה.[18]

מענה לביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהודעה לתקשורת מנובמבר 2018 הצהירה מועצת אירופה כי "למרות מטרותיה המוצהרות, מספר קבוצות דתיות ושמרניות קיצוניות מקדמות נרטיבים כוזבים על אמנת איסטנבול". בהודעה נאמר כי האמנה אינה שואפת לכפות אורח חיים מסוים או להפריע בחיים האישיים והפרטיים. במקום זאת, היא מבקשת למנוע אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. ההודעה ממשיכה ומציינת כי "האמנה בוודאי אינה מיועדת למחוק הבדלים מיניים בין נשים לגברים. בשום מקום האמנה לא מרמזת שנשים וגברים הם או צריכים להיות "אותו דבר" וכי "האמנה אינה שואפת להסדיר את חיי המשפחה או מבנים משפחתיים. כמו כן היא אינה מגדירה את המונח "משפחה."[19]

לפי Balkan Insight, לביקורת נגד האמנה, אשר נשמעת בעיקר במרכז ומזרח אירופה ובעיקר בקרב הימין הקיצוני ושמרנים לאומיים, אין כמעט בסיס בתוכן בפועל. "באמצעות שימוש במֵידָע מַטעֶה, רטוריקה פופוליסטית ופניות למוסר הנוצרי והאסלאמי, [המבקרים] הצליחו לנסח מחדש את מה שביסודו מהווה מערך הנחיות היוצר 'מסגרת משפטית וגישה מקיפות למאבק באלימות נגד נשים" לניסיון מרושע של מערב אירופים לקדם את מדיניותם הליברלית מדי כלפי חברות במזרח."[20]

פרופ' רות הלפרין-קדרי מציינת כי "המדינות החתומות על האמנה התמודדו עם האלימות [נגד נשים] בצורה טובה יותר. זאת משום שהן הפעילו מנגנונים מסונכרנים ומשותפים, ומשום שהייתה בהן מודעות גבוהה יותר למתרחש אצלן ובמדינות נוספות. כך הצטיירה תמונה כוללת של הבעיה וגם התבהר שהפתרון הוא מאבק משותף ובינלאומי".[21]

לפי ד"ר עידית שפרן גיטלמן, המניע העיקרי של אותם מבקרים אינה פגיעה במצב הדמוגרפי בישראל משום שהצטרפות לאמנה לא צפויה לשנות את מדיניות ההגירה אלא רצון לשמר יחס פטריאכלי מסוים לנשים.

ניתוח משפטי של אמנת איסטנבול אשר פורסם על ידי מרכז רקמן למשפטים באוניברסיטת בר אילן מציג מענה לכמה מהטענות המושמעות בביקורת על האמנה:[22][23]

החשש מפגיעה בחירות הפרלמנטרית של ישראל יכול להיות מופג בעקבות ניתוח משפטי של אמנת איסטנבול על ידי מרכז רקמן למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בו נכתב "כלל בסיסי במשפט החוקתי של ישראל הוא שהסכמים בינלאומיים שמדינת ישראל צד להם אינם חלק מהמשפט בישראל אלא אם הכנסת מחליטה לחוקק חוק המאפשר את קליטתם כחלק מהדין המדינתי".

לגבי התערבות במדיניות ההגירה - באמנה נקבע שמדינה רשאית להסתייג מסעיפים מסוימים בעת הצטרפות לאמנה ומשרד המשפטים הבהיר שישראל תסתייג מסעיפים הקשורים להגירה, כפי שעשו 10 מדינות אחרות. כמו כן, בפועל למעלה מ-30 מדינות אשררו את אמנת איסטנבול ובאף אחת מהן לא הייתה עליה בשיעור מתן הכרה של נשים כפליטות.[22][23]

על החשש מפגיעה בחופש הדת, נכתב בניתוח המשפטי כי הסעיפים הרלוונטיים באמנת איסטנבול נוסחו במכוון בצורה רחבה ועמומה על מנת להתחשב בהבדלי תרבויות ודת בין המדינות השונות ולאפשר לכל מדינה "שיקול דעת ביישום באמנה תוך הכרה וכיבוד מאפייניה של כל מדינה". יתר על כן, "אין היא (האמנה) מוסיפה כל התחייבות חדשה מעבר למה שישראל מחויבת בו כבר כבר היום, מכח אמנה ספציפית ואף מחמירה יותר בעניין שוויון מגדרי, היא האמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה (CEDAW) אשר נכנסה לתוקף בישראל בשנת 1991".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנת איסטנבול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Historical background, Istanbul ConventionAction against violence against women and domestic violence (באנגלית)
  2. ^ 1 2 Full list, Treaty Office (באנגלית)
  3. ^ אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן
  4. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, בממשלת פולין מתכוונים לפרוש מאמנה אירופית למניעת אלימות נגד נשים, באתר הארץ, 27 ביולי 2020
  5. ^ אתר למנויים בלבד איי.פי וניו יורק טיימס, אלפים הפגינו במחאה על החלטת ארדואן לפרוש מאמנה נגד אלימות כלפי נשים, באתר הארץ, 20 במרץ 2021
  6. ^ 1 2 3 4 Text of the Convention, Istanbul ConventionAction against violence against women and domestic violence (באנגלית בריטית)
  7. ^ Ulla Jurviste, Rosamund Shreeves, The Istanbul Convention: A tool to tackle violence against women and girls, https://www.europarl.europa.eu/RegData/etudes/ATAG/2019/644183/EPRS_ATA(2019)644183_EN.pdf, ‏נובמבר 2018
  8. ^ האמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה – אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן
  9. ^ השר גדעון סער יוזם: ישראל תצטרף לאמנת איסטנבול למאבק באלימות במשפחה, באתר ערוץ 7, 631 באוקטובר 2021
  10. ^ אתר למנויים בלבד בר פלג, ישראל תבקש להצטרף לאמנה למאבק באלימות מגדרית, אך להחריג מתן מעמד לזרות, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2021
  11. ^ יקי אדמקר‏, סמוטריץ' סיכם עם הליכוד: ישראל לא תצטרף לאמנה בינלאומית למאבק באלימות נגד נשים, באתר וואלה!‏, 25 בדצמבר 2022
  12. ^ ענת טהון אשכנזי, "ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37: סירוב להצטרף לאמנת איסטנבול", המכון הישראלי לדמוקרטיה, 31 בדצמבר 2022.
  13. ^ "האמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה -אמנת איסטנבול - שאלות ותשובות", מכון רקמן באוניברסיטת בר-אילן.
  14. ^ עו"ד דוד פטר וד"ר אביעד בקשי, אמנת איסטנבול–פגיעה באינטרס הלאומי של מדינת ישראל, באתר פורום קהלת, ‏04.05.2022
  15. ^ פורום הארגונים למען המשפחה, אמנת איסטנבול – האמנה לחינוך הציבור מחדש., ‏25.04.2022
  16. ^ 1 2 האמנה לחינוך מחדש, באתר ערוץ 7
  17. ^ 1 2 מכון רקמן, אמנת איסטנבול - תרגום
  18. ^ ח"כ בצלאל סמוטריץ', אמנת איסטנבול - כל מה שלא צריך לעשות במדינת ישראל, באתר ערוץ 7, ‏2022-04-30
  19. ^ "Ending misconceptions about the Convention on Preventing and Combating Violence against Women and Domestic Violence" (Press release). Council of Europe. 22 בנובמבר 2018. נבדק ב-21 בפברואר 2019. {{cite press release}}: (עזרה)
  20. ^ "Domestic Violence Treaty Falling Victim to Political Obtuseness". Balkan Insight. 4 באוגוסט 2020. נבדק ב-5 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ רות הלפרין-קדרי, "חשיבותה של אמנת איסטנבול במאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים", זו הדרך, 30.05.2022.
  22. ^ 1 2 אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן
  23. ^ 1 2 מרכז רקמן - אמנת איסטנבול - ניתוח משפטי.pdf, באתר Google Docs
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמנת_איסטנבול&oldid=38252784"