ארמית חדשה יהודית טרנס-זאבית
| מדינות |
ישראל  |
|---|---|
| אזורים |
מחוז הצפון |
| דוברים | 10,350 |
| כתב |
אלפבית מבוסס על כתב עברי |
| קוד ISO 639-3 |
huy |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
ארמית חדשה יהודית טרנס-זאבּית (באנגלית: Trans-Zab Jewish Neo-Aramaic; בפרסית: هولئولا ) היא שפה יהודית הנקראת לרוב ארמית חדשה או ארמית יהודית, ונחשבת חלק מהארמית החדשה הצפון-מזרחיות.[1]
זו שפתם של היהודים דוברי הארמית שחיו בקהילות שממזרח לנהר זָאבּ הגדול בצפון עיראק, בכורדיסתאן האיראנית ובמחוז אזרבייג׳אן המערבית באיראן
בשפה זו יש שלוש קבוצות להגים:
- אִינטֵר-זאבּ - במחוז ארביל שבצפון עיראק, בין הנהר זאבּ הגדול לנהר זאבּ הקטן. דובריהם מכנים את שפתם לישאניד נושאן
- הלהגים של אזרבייג׳אן האיראנית. דובריהם כינוי את שפתם לישאן דידן
- הלהגים של כורדיסתאן האיראנית ואזורים סמוכים לה באיראן ומעבר לגבול העיראקי. חלק מדוברי להגים אלה מכנים את שפתם הוּלָאוּלָא או הוּלַוְולָא (״יהדוּת״)
השפה כתובה באלפבית העברי. האיות בדרך כלל פונטי מאוד, ואותיות שאינן נשמעות אינן נכתבות.
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השפה בקצה הדרום-מזרחי של האזור הרחב בו דיברו בעבר ניבים שונים של הארמית החדשה. האזור משתרע מסננדג', בירת מחוז כורדיסטן, איראן, האזור השתרע צפונה, ועד לגדות ימת אורמיה, משם הוא השתרע מערבה עד ימת ואן (בטורקיה), ודרומה אל מישור מוסול (בעיראק). ואז הוא פנה שוב מזרחה, דרך ארביל, חזרה לסננדג'.
התהפוכות לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת מדינת ישראל הביאו את רוב יהודי פרס להתיישב במולדת החדשה בתחילת שנות ה-50. רוב הדוברים המבוגרים עדיין מדברים כורדית כשפה שנייה, ואילו הדורות הצעירים עברו לעברית. יהודיותא היא החזקה ביותר מבין כל השפות במשפחת הארמית החדשה היהודית, עם כ-10,000 דוברים. כמעט כל אלה חיים בישראל, ומעטים נותרו באיראן, וחלקם בארצות הברית.
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיאלקטים השונים של ארמית חדשה יהודית טרנס-זאבּית התקבצו סביב אזורי ההתיישבות העיקריים של היהודים באזור: הערים סננדג' וסאקז במחוז כורדיסטן, איראן, עם מוצב דרומי בקרנד, ומקבץ בעיר סולימניה בעיראק.[2] ארמית חדשה יהודית טרנס-זאבּית מורכבת ממילים מושאלות מעברית, אכדית, פרסית וכורדית .
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Heinrichs, Wolfhart (ed.) (1990). Studies in Neo-Aramaic. Scholars Press: Atlanta, Georgia. ISBN 1-55540-430-8.
- Maclean, Arthur John (1895). Grammar of the dialects of vernacular Syriac: as spoken by the Eastern Syrians of Kurdistan, north-west Persia, and the Plain of Mosul: with notices of the vernacular of the Jews of Azerbaijan and of Zakhu near Mosul. Cambridge University Press, London.