בית נתיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בית נטיף)
בית נתיף (יישוב לשעבר)
بيت نتّيف
הכפר בית נתיף לאחר כיבושו
הכפר בית נתיף לאחר כיבושו
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז ירושלים
נפה חברון
שפה רשמית ערבית
שטח 44,587 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 21 באוקטובר 1948
יישובים יורשים נתיב הל"ה, אביעזר, נווה מיכאל, רוגלית, חלק מזנוח
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 2,150[1] (1945)
קואורדינטות 31°41′44″N 34°59′46″E / 31.69552778°N 34.996°E / 31.69552778; 34.996 
אזור זמן UTC +2

בֵּית נָתִיףערבית بيت نتّيف; מוכר בעברית גם בשם בית נטיף) היה כפר ערבי גדול בעמק האלה, בגבול הרי יהודה ושפלת יהודה, כ־20 קילומטרים מערבית לבית לחם וכ־7 קילומטרים דרומית להר־טוב, בגובה 420 מטר מעל פני הים. במלחמת העצמאות נכבש הכפר ותושביו נמלטו. במפה (ישראל 1:50,000) המקום מכונה חָרְבַּת בֵּית נָתִיף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי היה הכפר שייך לנפת חברון, מחוז ירושלים (1945). על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 44,587 דונם, ובשנת 1945 הוא מנה 2,150 נפשות.[2] הכפר נועד להשתייך למדינה הערבית על פי תוכנית החלוקה.

בסמוך לבית נתיף עברה מחלקת הל"ה[3] שיצאה מהר־טוב כדי לסייע לגוש עציון הנצור ולתגבר אותו בלוחמים ובאספקה, אור ליום 16 בינואר 1948 המחלקה התגלתה בדרכה על ידי ערבים מהכפר צוריף, כותרה על ידי המוני ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נפלו בקרב שנמשך כל היום. כ־6 קילומטרים דרומית מזרחית לבית נתיף נמצאת היום "גבעת הקרב", מקום הקרב האחרון של מחלקת הל"ה.

במהלך מבצע ההר ב־21 באוקטובר 1948 נכבש הכפר, ותושביו נמלטו לכיוון בית לחם וחברון.[4]

לאחר כיבוש הכפר, שימשו בתי הכפר כמקום מגורים עבור חברי קיבוץ נתיב הל"ה בימיו הראשונים. לאחר שאלו עברו לבתים החדשים שהקימו, היה במקום מחנה צבאי במשך שנים אחדות. באדמות הכפר הוקמו היישובים נווה מיכאל, אביעזר ונתיב הל"ה. חורבות הכפר מצויות עד היום בגבעות שבין בית שמש לנתיב הל"ה. החל משנת 2005 מתנהל מאבק של תושבי בית שמש ורשות הטבע והגנים להפיכת האזור לגן לאומי ולא להפוך את המרחב לשכונות חדשות של העיר.[5] המאבק נכשל, וב־2015 החלה בניית שכונת רמת בית שמש שלבים ד' וה' באזור חורבות הכפר.[6]

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמית נער מ"טיפוס בית נטיף". פלג גופו העליון מתואר בצורה סכימטית בלא התייחסות לפרטים אנטומיים, את הצוואר מקשט ענק עם מדליון. אוסף המוזיאון הימי הלאומי

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 19331934 נמצאו פסיפסים, פסלים וצלמיות שזוהו לראשונה כקבוצה באתר זה. הקבוצה כונתה "צלמיות בית נטיף". צלמיות אלה מתאפיינות בעיצוב פנים סכמטי וחסר הבעה. כן נמצאו בורות מים. הממצאים מתוארכים למאה ה־3 עוד נתגלה כי הכפר היה עיר מחוז בתקופת בית שני, אשר הוחרבה על ידי אספסיאנוס, אז הוקם במקום היישוב הרומי בית לתפא.

מקום החפירות אבד, ונתגלה מחדש ב־2020.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית נתיף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  2. ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.
  3. ^ כל־מקום, פנקס כיס להכרת הארץ, הוצאת מטכל/אכא, ענף השכלה, אוגוסט 1953 בערך: "בית נטיף" עמ' 41
  4. ^ צבא ישראל מתקדם בהרי יהודה – נכבש בית נטיף, כפר רוצחי הל"ה, דבר, 22 באוקטובר 1948
  5. ^ צפריר רינתרגע לפני שהורסים את ביתם הפורח של הצבי, השועל והחנקן, באתר הארץ, 13 ביולי 2005
  6. ^ ניר חסוןבית שמש החדשה מאיימת להרוס את עתיקות בית שמש, באתר הארץ, 13 במרץ 2015
  7. ^ יורי ילון, מפעל בן כ־1,700 שנה לייצור נרות חרס נחשף בבית שמש, ישראל היום, 14 בדצמבר 2020