בנימין ברנר

בנימין ברנר
	בנימין ברנר עם אחיו ואחיותיו בתמונה משנת 1913 - מימין לשמאל: בנימין, בתיה, יוסף חיים, מאיר, אהובה (לובה)
לידה	8 באוגוסט 1898; נוביה מליני, האימפריה הרוסית
פטירה	23 ביוני 1982 (בגיל 83); ישראל
מדינה	ישראל
שפות היצירה	אנגלית, עברית

בנימין ברנר (1900^[1] - 1982) היה פסיכולוג, מחנך, מרצה וסופר עברי, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. חבר המועצה הפדגוגית הראשונה בישראל ומראשוני הפסיכולוגים בישראל.^[2] אחיו הצעיר של יוסף חיים ברנר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין ברנר נולד בנוביה מליני (רו') שבפלך צ'רניגוב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לחיה-רייזל (לבית מינץ) ושלמה. בנימין היה בן הזקונים של המשפחה שכללה את יוסף חיים, שמואל, אהובה (לובה), בתיה ומאיר.^[3] המשפחה הייתה ענייה, וילדותו עברה עליו בדלות קשה. שמהּ המקורי של משפחתו היה לובנוב; סבו, אב לשלושה בנים, שינה את שמות המשפחה של שניים מבניו ל'ברנר' ו'נרוצקי'. בעיירה קיבל ברנר חינוך מסורתי בחדר וישיבה, אך עקב "חוק המדינה" נאלץ לעבור לבית הספר הרוסי.^[3]

ביוני 1911 עלה לארץ ישראל יחד עם אחותו, לובה. יוסף חיים אמנם הזמין במכתבו למשפחה את מאיר ולובה לעלות לארץ ישראל, אך ברגע האחרון ויתר מאיר על מקומו לטובת אחיו הצעיר בנימין. יוסף חיים שיכן את אחיו בנוה צדק ורשם את בנימין לבית ספר "עזרה" מיסודו של פאול נתן. בית ספר זה לימד בשפה הגרמנית.^[4]

בספרו האוטוביוגרפי "גדולה היתה הבדידות" מתאר ברנר את ביקוריו אצל אחיו, יוסף חיים ברנר, שם התכנסו אורחים רבים וידועים, כמו: ר' בנימין, יעקב רבינוביץ, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, ש' בן ציון, שהתווכחו רבות, אך נתנו תמיד כבוד לדעתו של הסופר הידוע, יוסף חיים ברנר. בין המתכנסים היה "עלם אחד, בן גליציה, יפה תואר וחטוב פנים, בעל ראש מקורזל, שתקן ונוהג בנימוס רב". היה זה ש"י עגנון. ברנר ביקש מעגנון שילמד את בנימין גרמנית. כשהיה בנימין מגיע לביתו היה עגנון "שרוע [...] על בטנו על הרצפה וסביבו כל מיני ספרים: מדרשים, שאלות ותשובות, מסכתות של תלמוד וקבצים של פתגמים ומאמרי חכמה, והוא שוכב ומלקט מתוכם ניבים ופניני לשון"^[5]

ברנר מתאר בספרו גם את הווי החיים של היישוב בארץ ישראל של ראשית המאה העשרים, וחוויות שונות מילדותו, בין היתר, את הרפתקאותיו בקרב בני שבט א-תוואני שבנגב. הילד אומץ על ידי השייח ג'אבר מהשבט, ועבר לגור עמו בכפר. הוא תיאר את חוויותיו כרועה גמלים בכפר ואהבותיו הצעירות.^[6]

שנתיים לאחר עליית בנימין ולובה עלו לארץ גם אחותם בתיה שעברה לגור בבן-שמן, ולאחר מכן בקבוצת כנרת (שם הכיר בנימין את רחל המשוררת), ואחיו מאיר שהתיישב בחולדה.

עם סיום בית הספר "עזרה" החל בנימין ללמוד בבית המדרש למורים העברי בירושלים.^[7] בעקבות מלחמת השפות שהתחוללה בארץ, הוחלט ללמד בבית המדרש אך ורק בשפה העברית. עוד טרם סיום לימודיו, בהשפעת זאב ז'בוטינסקי, ברל כצנלסון ומשה סמילנסקי התגייס לגדוד העברי ושירת במצרים. ברנר השתחרר מהצבא הבריטי בשנת 1919 וסיים את לימודיו בסמינר.^[8] עם תום לימודיו הוא עבד בהוראה בטבריה, זכרון יעקב, נהלל ותל אביב. ב-1923 נשלח מטעם הסתדרות המורים בתור ציר לקונגרס המורים בברלין.

ברנר היה גם חבר פעיל בהגנה, ובמאורעות 1929 הגן על שכונת נוה שאנן בתל אביב.

מאוחר יותר יצא ברנר להשתלמות באוניברסיטת ברלין ואוניברסיטת לייפציג, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם קיבל תואר דוקטור לפסיכולוגיה^[7] ואף כתב את ספרו " The effect of immediate and delayed praise upon learning"^[9] (האפקט של שבח מיידי ושבח מאוחר שניתנו על למידה) בהוצאת האוניברסיטה. מחקרו לתואר דוקטור זכה בפרס מטעם האגודה הכל-ארצית של ארצות הברית למחקר בפסיכולוגיה.^[10]

בשנות העשרים הוא החל לפרסם סיפורים ורשימות, ולאחר מכן מאמרים ומחקרים בענייני חינוך. כתב מאמרים בכתב העת "הד החינוך", בעיתון "הפועל הצעיר" ב"החינוך", ב"אשיות".

ב-1932 ייצג את המורים הישראלים בקונגרס המורים בדנוור שבקולורדו. בחו"ל היה מרצה בפסיכולוגיה ובפדגוגיה במוסדות חינוך לעם. ב-1939 נישא בנימין ברנר לאסתר לבית גולדברג.^[11] לשניים נולד בן אחד - ד"ר שמואל ברנר, לשעבר המשנה למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.

ברנר שימש זמנית מורה לפסיכולוגיה בפקולטה לחקלאות (ברחובות) של האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן היה מורה בבית המדרש למורים בבית הכרם ובסמינר לוינסקי.^[7] היה זמן-מה יו"ר סניף מורי ירושלים. לאחר פרישתו לימד במדרשת שדה בוקר.^[7]

בשנת 1952 מונה על ידי שר החינוך, בן-ציון דינור, לוועדה הפדגוגית הראשונה של ישראל.^[2]

ספרו "עבודה עצמית בחשבון לכיתות א-ד", אושר על ידי מנהל אגף החינוך הדתי לשימוש בבתי ספר של החינוך הממלכתי דתי. "ספר הדידקטיקה לכתה א'" יצא במספר מהדורות.

בנימין ברנר התגורר בשכונת בית הכרם בירושלים והיה נשוי לאסתר. לשניים נולד בן, ד"ר שמואל ברנר. נכדיו הם אילון, דפנה וגילי ברנר. נפטר בשנת 1982.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיעור: יסודותיו ובנינו, הוצאת קוהלת, תש"ד
הלמידה: יסודות ודרכים, הוצאת קוהלת, תש"ה
המשמעת בבית הספר, הוצאת קוהלת, תש"ג
החנוך במפנה, הוצאת עבר, 1947
התורשה והסביבה כגורמים המעצבים את האישיות, הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשכ"א
ספר הדידקטיקה לכתה א', יחד עם רחל צברי, הוצאת קריית ספר, 1953
עבודה עצמית בחשבון: על יסוד חוברותיה של ע' ברטלט, הוצאת אמנות, 1958
ענינים בחינוך, הוצאת קריית ספר, 1960
גדולה היתה הבדידות, הוצאת עם עובד, תשל"ח^[7]^[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחמה אלבג, אל הבית: בדרכים בעקבות ספרים, תל אביב, מכון מופ"ת, 2022, פרק 6 - "בחורף" בסוף הקיץ: אל נובי-מליני, עיירתו של יוסף חיים ברנר, עמ' 153-180.

שרה כ"ץ, רבה וגדולה היתה העלילה, בתוך: מאזנים, סיון תשל"ח, עמ' 63–65 (נמצא באתר JSTOR)
יצחק בר יוסף, שמעתי כילד מפי סבתא שהיה לנו בן משפחה סופר מפורסם, מוזר, מתבודד, בתוך: הארץ ספרים, ינואר 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד תדהר (עורך), "ד"ר בנימין ברנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4000
ספריו של בנימין ברנר בספרייה הלאומית
בנימין ברנר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
כתבי בנימין ברנר בפרויקט בן-יהודה
הספרים של בנימין ברנר, באתר "סימניה"
בנימין ברנר באתר מכון גנזים
איפה, איפה, איפה ה-כיפה?, או: צייר לי כיפה באתר מכון גנזים
לא לשם טיול באנו, כי אם להילחם באויב העצום, באתר מכון גנזים
רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (א), באתר "עונג שבת", 28 באפריל 2017
רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (ב), באתר "עונג שבת", 5 במאי 2017
בנימין ברנר (1898-1982), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אצל תדהר וקרסל נרשם כי נולד בשנת 1898, אך על פי זכרונותיו בספרו 'גדולה היתה הבדידות' נולד בשנת 1900
^ ¹ ² מונתה מועצה פדגוגית, חרות, 13 ביולי 1952
^ ¹ ² בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, עם עובד, 1978, עמ' 10
^ גדולה היתה הבדידות... עמ' 27
^ גדולה היתה הבדידות... עמ' 40
^ בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, הוצאת עם עובד, 1978
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חיים נגיד, אחיו של י.ח. ברנר מעלה זכרונות, מעריב, 24 בפברואר 1978
^ גדולה היתה הבדידות..., עמ' 221
^ Effect of immediate and delayed praise and blame upon learning Benjamin Brenner New York : Teachers College, Columbia University, 1934
^ לקוח ממעטפת הספר "גדולה היתה הבדידות".
^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
^ קריאה ראשונה - בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, עמדה, 1 באפריל 1978

[1] אצל תדהר וקרסל נרשם כי נולד בשנת 1898, אך על פי זכרונותיו בספרו 'גדולה היתה הבדידות' נולד בשנת 1900

[ברנר-2] ¹ ² מונתה מועצה פדגוגית, חרות, 13 ביולי 1952

[הערה_מספר_20190120075043:0-3] ¹ ² בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, עם עובד, 1978, עמ' 10

[4] גדולה היתה הבדידות... עמ' 27

[5] גדולה היתה הבדידות... עמ' 40

[6] בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, הוצאת עם עובד, 1978

[מעריב-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ חיים נגיד, אחיו של י.ח. ברנר מעלה זכרונות, מעריב, 24 בפברואר 1978

[8] גדולה היתה הבדידות..., עמ' 221

[9] Effect of immediate and delayed praise and blame upon learning Benjamin Brenner New York : Teachers College, Columbia University, 1934

[10] לקוח ממעטפת הספר "גדולה היתה הבדידות".

[11] דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

[12] קריאה ראשונה - בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, עמדה, 1 באפריל 1978

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]