בנימין יחזקאל יהודה
 | |
| לידה |
1844 ה'תר"ד בגדאד, האימפריה העותמאנית |
|---|---|
| פטירה |
1912 (בגיל 68 בערך) ה'תרע"ב ירושלים, האימפריה העותמאנית |
| מדינה | האימפריה העותמאנית |
| מקום מגורים | בגדאד וירושלים |
| תחומי עיסוק | הלכה, קבלה, גאולת אדמות, הנהגת קהילת יוצאי עיראק בירושלים |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת חסד-אל בירושלים. |
| רבותיו | רבי עבדאללה בן משה חיים, רבי שלמה יחזקאל יהודה |
| בת זוג | בכורה רבקה ברגמן |
| אב | רבי שלמה יחזקאל יהודה |
| אם | רינה בת פרג' חיים |
| צאצאים | יצחק יחזקאל יהודה, אברהם שלום יחזקאל יהודה |
  | |
רבי בנימין יחזקאל יהודה (ה'תר"ד, 1844 - ג בתמוז ה'תרע"ב, 1912) היה ראש ישיבה, מקובל, וסוחר, ממנהיגי קהילת הספרדים בירושלים בכלל וקהילת עולי עיראק בפרט. פעל לגאולת אדמות באזור ירושלים והיה אחד ממחדשי היישוב היהודי במוצא. עמד בראשות ישיבת "חסד אל" בירושלים.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי בנימין נולד בבגדאד שבעיראק (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית) לרבי שלמה יחזקאל יהודה, שהיה מחכמי ועשירי העיר בגדאד ולאמו רינה בת פרג' חיים.
בחודש סיוון ה'תרי"ד (1854), החליטו הוריו של רבי בנימין לעלות לארץ ישראל. הוא ומשפחתו נסעו במשך 40 יום בשיירת גמלים דרך המדבר, עד לעיר ארם צובה שבסוריה. מכיוון שאביו רבי שלמה לא רצה לנסוע בשבת, הוא שילם למנהיג שיירת הגמלים עוד 140 פרנק על כל שבת (בנוסף לשכר הנסיעה הרגיל) ובעד תשלום זה עצרה כל השיירה בשבתות ובני המשפחה היו יכולים לא לנסוע בשבת בלי להישאר לבדם במדבר. כשהגיעו לחלב הם נחו כמה ימים והמשיכו בשיירות אחרות עד שבחודש אלול הגיעו לירושלים[1].
בצעירותו למד רבי בנימין אצל כמה מגדולי רבני ירושלים בתקופתו, ובעיקר בישיבת "כנסת יחזקאל" בראשות אח-סבתו, רבי עבדאללה בן משה חיים ובישיבת "חסד-אל" בראשות אביו רבי שלמה יחזקאל יהודה.
בחודש תשרי ה'תרל"ב (1871) נפטר אביו, והוא התמנה למלא את מקום אביו כראש ישיבת "חסד-אל", ששכנה ברחוב חב"ד ששכנה בעיר העתיקה בירושלים. בישיבה למדו כמה מחכמי ירושלים, לצד בחורים צעירים בעיקר מבני העדה הבבלית. בישיבה עסקו בלימודי גמרא והלכה לצד לימודי קבלה, בהם עסקו קבוצה נבחרת מחכמי הישיבה בהנהגתו של ראש הישיבה רבי בנימין. בנוסף ללימוד התקיים בישיבה באופן קבוע מניין "מכוונים" שבו התפלל רבי בנימין עם מקובלי הישיבה על פי כוונות הארי ז"ל והרש"ש. חכמי ותלמידי הישיבה אכלו וישנו כל השבוע במתחם הישיבה על חשבונו של ראש הישיבה, רבי בנימין. רק בשבתות חזרו חכמי ותלמידי הישיבה לבתיהם. רבי בנימין מימן את החזקת הישיבה בעיקר ממסחרו באינדיגו ובשמים שייבא מהודו, ומתרומות שאסף מקרובי משפחתו שהתגוררו בבגדאד שבעיראק ובבומביי וכלכולתה שבהודו.
בנוסף לניהול ישיבתו, דאג רבי בנימין לפרנס משפחות של מאות תלמידי חכמים ירושלמים מכל העדות. כמו כן דאג רבי בנימין לעניי ירושלים, ולא היה עני שבא לבקש ממנו צדקה ויצא בידיים ריקות.
רבי בנימין פעל להקמת בית כנסת לקהילת חסידי חב"ד בירושלים על שמו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מחבר הספר צמח צדק. לאחר שהושג המימון לבניית בית הכנסת בעקבות תרומותיהם של רבי בנימין וקרובי משפחתו ובראשם בן דודו[2] אליהו דוד ששון, שהיה מעשירי הקהילה היהודית בהודו ובסין, מונה רבי בנימין לפקח על עבודות בניית בית הכנסת מתחילת הבניה ועד לסופה. הוא מילא תפקיד זה בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס, ואף על פי שבית הכנסת לא יועד לצורך בני קהילתו אלא לצורכה של קהילה שלא היה לו אליה קשר משפחתי או כל קשר אחר.
אף על פי שהיה ידוע כבעל יכולות הנהגה, בשל עדינותו ואצילותו הוא "לא התערב בענייני הכתות והמפלגות השונות" ולא הסכים לקבל על עצמו שום שום משרה צבורית, מלבד ניהול הישיבה וכל הקשור בבניין הארץ.[3]
אחיינו דוד ילין העיד שבשל גמילות החסדים ההתמדה בתורה וההקפדה במצוות של רבי בנימין נהגו תושבי ירושלים לכנותו בתואר "החסיד".
ההיסטוריון משה דוד גאון מצטט אמרה שהייתה שגורה בפיו של רבי בנימין ”כל יהודי חייב לגאול ד אמות בארץ ישראל, ולגדל דור דעה בארץ אבותינו, דור של תורה, עבודה וגמילות חסדים.”
רבי בנימין נפטר בג תמוז ה'תרע"ב (1912), כשהוא בגיל 72. אחיינו דוד ילין כתב עליו מאמר הספד בעיתון הצבי.
ההתיישבות במוצא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת ה'תר"ך (1860) קנה אביו קרקעות בכפר קאלוניה שבעמק מוצא שממערב לירושלים. בהתחלה התיישבו בקרקעות אלו אחיו הבכור רבי שאול וגיסו יהושע ילין. בשנת ה'תרכ"ד נדבק אחיו בקדחת בשל התנאים התברואתיים במוצא, ונפטר בכ"ב שבט ה'תרכ"ד כשהוא בן 24 בלבד. לאחר פטירת אחיו, החל רבי בנימין לפקח במקומו על הקרקעות במוצא, וקנה עוד קרקעות נוספות עד שהכפיל את כמות הקרקעות שבבעלות יהודית בעמק מוצא. בקרקעות שקנו אביו ואחיו ובקרקעות שנקנו על ידו, נטע רבי בנימין כרמים ומטעי זיתים גדולים, שעובדו בידי איכרים אריסים. בנוסף לפעילותו לקניית וניהול האדמות במוצא, בשנת ה'תר"ל הוא עבר להתגורר בעצמו במושבה מוצא לתקופה מסוימת.
רבי בנימין פעל להרבות את כמות התושבים היהודים במוצא. בשנים ה'תרמ"א- ה'תרמ"ב (1881–1882), עלו חלק מיהודי תימן לארץ, ורבי בנימין רצה למכור להם את הקרקעות כדי שיעבדו אותם בעצמם, ואף הציע לשכור להם בתים על חשבונו עד שיתבססו בכפר. לפי עדות אחד מבניו של רבי בנימין [4], היו שתי סיבות שגרמו לרבי בנימין לרצות ליישב את התימנים במוצא הסיבה הראשונה היא, שרבי בנימין רצה להגדיל את כמות התושבים היהודים במוצא. הסיבה השנייה היא להוכיח למנהיגי היישוב שגם בני עדות המזרח מסוגלים לעבודת אדמה כמו יוצאי אשכנז, ואפילו יותר מהם מכיוון שהם רגילים לחיים בכפרים ובקרבת הערבים הם יכולים להסתדר כלכלית בכוחות עצמם והם פחות נצרכים לעזרה כלכלית, ולכן באותו סכום כסף שהברון רוטשילד משקיע למימון התיישבותה של משפחה אשכנזית אחת, ניתן לממן התיישבות של 10 משפחות תימניות.
לבסוף, לא התיישבו התימנים במוצא, מכיוון שאנשים פיתו אותם להתיישב בכפר סילואן שממזרח לירושלים בטענה שהוא יותר קרוב לכותל המערבי והבטיחו לקנות להם שם קרקעות ושדות.[דרוש מקור] התימנים, שלא היו בקיאים בתנאי הארץ, העדיפו להתיישב בסילואן. לאחר זמן נוכחו התימנים שלא קונים להם קרקעות בסילואן לחקלאות אלא רק לגור בהם והם הצטערו על סירובם להתיישב במוצא שבה כבר היו קרקעות בבעלות יהודית.
רבי בנימין המשיך פעל לגאולת אדמות למרות קשיים רבים ולמרות לעגם של חלק מחבריו. על עקשנותו זו סיפר אחיינו דוד ילין ”לא עייף ולא יגע המנוח לעסוק בכל ימי חייו רק כדי לגאול עוד חתיכה ועוד חתיכת קרקע של ארץ ישראל. בעד כל אמה ואמה ממנה מסר נפשו. צחקו לו, לעגו לו כל מיודעיו ומכיריו על התמכרות זו שבלעה הונו ולא הביאה לו פרי השווה לו אך שום דבר ודבור לא הטהו מדרכו.”
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו של רבי בנימין הייתה מהמשפחות המיוחסות בקהילה היהודית-עיראקית. על פי המסורת המשפחתית היו בני המשפחה מצאצאיו של יוסף בן-שושן, שהיה שר בארמונו של אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה. סבו מצד אביו, רבי יחזקאל יהודה, היה מנכבדי הקהילה היהודית בבגדאד ולאחר מכן ממנהיגי הקהילה היהודית בכלכולתה שבהודו. כמו כן היה לרבי בנימין קשר משפחתי למשפחת חיים שבניה היו הדרשנים ומנהיגי הקהילה בבגדאד במשך כמאה חמישים שנה, שכן סבתו רחל הייתה ביתו של רבי משה חיים, רבה הראשי של בגדאד. מצד אמו היה רבי בנימין קשור למשפחת האצולה היהודית ששון, שכן אבי המשפחה דוד ששון התחתן עם אחות אמו של רבי בנימין.
לרבי בנימין היו שלושה אחים-
- רבי שאול- נולד בשנת ה'ת"ר בבגדאד. נישא לעלקה, ביתו של רבי ישעיה ברדקי. היה תלמיד חכם, ולצד זה היה מראשוני הפועלים ליישוב הארץ. משנת ה'תר"ך פעל יחד עם גיסו יהושע ילין להקים ישוב יהודי במוצא, במימון כספי של אביו. בשל התנאים התברואתיים במוצא, הוא נדבק בקדחת ונפטר בכ"ב שבט ה'תרכ"ד כשהוא בן 24 בלבד.
- רבי פרג' חיים- היה אחד מחכמי ירושלים, חיבר את הספרים "ותתפלל חנה" ו"יערת הדבש". היה מומחה לענייני המקדש והמשכן ובנה דגם של המשכן וכליו. בשנות חייו האחרונות יצא כשד"ר להודו, ובדרכו לשליחותו עבר בבגדאד ומת שם בי"ז תשרי ה'תרנ"ז.
- רבי משה שמעון- נולד בשנת ה'תרי"ד. נישא לדבורה לבית לוי. המשיך את אחיו בראשות ישיבת חסד אל. נפטר בשנת ה'תרצ"ט.
בנוסף לשלושת אחיו היו לרבי בנימין ארבע אחיות - שרח (אשת יהושע ילין), מזל טוב (אשת יהושע ציון הלוי), חנה כאתון (אשת מלכיאל מני) ורבקה.
אחייניו של רבי בנימין היו - הבלשן המחנך והפעיל הציוני דוד ילין והמתרגם והמזרחן יעקב צבי יהודה (בנו של רבי משה שמעון). ואחייניותיו (בנותיהם של שרח ויהושע ילין) היו רחל (אשת יחזקאל דנין) ושרה (אשת יוסף מני).
רבי בנימין התחתן עם בכורה-רבקה ברגמן שהייתה ממשפחה יהודית אשכנזית, שמוצאה מדרום גרמניה.
לרבי בנימין ובכורה רבקה נולדו שני ילדים ששניהם היו מחשובי המזרחנים בתקופתם-
- יצחק יחזקאל יהודה- נולד בשנת ה'תרכ"ד. למד בתלמודי תורה אשכנזיים ולאחר מכן בישיבתו של אביו. היה בקי בשפות רבות ועסק בחקר ותרגום הספרות הערבית. שימש כמורה לעברית וערבית בבתי הספר הירושלמים - אליאנס, דורש ציון ולמל. בשנת תרמ"א (1880 או 1881) נישא להענע בת ר' וולחיל רובין, נכדו של המגיד ממזריטש. לאחר 12 שנות נישואין ללא ילדים נפרד ממנה ונישא לבידה, בתו של הרב שמעון אשריקי. מאשתו בידה נולדו לו שלושה בנים וחמש בנות. ביתו רחל נישאה למזרחן יוסף יואל ריבלין. נפטר בכה אדר ה'תש"א.
- אברהם שלום יחזקאל יהודה - נולד בשנת ה'תרל"ז. למד בישיבתו של אביו ואצל מורים פרטיים. בשנת ה'תרנ"ה נסע ללמוד באוניברסיטאות גרמניה. בשנת ה'תרס"ה החל לשמש כ מרצה לתנ"ך ולעברית בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין. בשנת ה'תרע"ג החל ללמד באוניברסיטת מדריד. בשנות חייו האחרונות היגר לארצות הברית ושימש פרופסור ב-"New School of Social Research" בניו יורק. נפטר בי"א אב ה'תשי"א.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה דוד גאון, "בנימין יחזקאל יהודה", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 280, באתר היברובוקס
- דוד ילין, הצבי, 17 ביוני 1912, חכם בנימין יחזקאל יהודה ז"ל.
- פנחס גרייבסקי (עורך), זיכרון לחובבים הראשונים, ירושלים, ה'תרפ"ז, חוברת ב, עמודים 14-16 וחוברת ד, עמודים 60-61.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד תדהר (עורך), "שלמה יחזקאל יהודה (אבי משפחת יהודה בארץ ישראל)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1772
- ^ אמו של אליהו דוד ששון (אשתו של אבי משפחת ששון, דוד ששון) הייתה אחותה של רינה, אמו של רבי בנימין.
- ^ זכרון לחובבים הראשונים ־ כרך א חוברות ב – י / פנחס גריבסקי - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ במכתבו לפנחס גרייבסקי שנדפס בספר זיכרון לחובבים הראשונים חוברת ד עמוד 60 והלאה