דיסתימיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיסתימיה (באנגלית Dysthymia) היא הפרעה נפשית כרונית (ממושכת) מקבוצת ההפרעות הדיכאוניות של מצב הרוח. בסיווג הבינלאומי ICD מכונה הפרעה זו Dysthymic Disorder. בסיווגים ישנים יותר השתייכה הפרעה זו לקבוצה C בהפרעות האישיות ונקראה הפרעת אישיות דיסתימית או דיכאונית. בסיווג האמריקאי DSM 5 הפרעה זו כפי שהוגדרה בעבר מופיעה תחת השם "תסמונת דיסתימית טהורה". היא נכללה לתוך ההפרעה הדיכאונית המתמשכת (Persisting Depressive Disorder) לצד הדכאון המז'ורי (רבא) המתמשך. [1]


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה

פרמטרים [ Pure Dysthymic Syndrome ‏ חלק מ- Persisting Depressive Disorder DSM-5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דיסתימיה
Dürer Melancholia I.jpg
התחריט "מלנכוליה" של אלברכט דירר
שם בלועזית Dysthymia
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F34.1

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי DSM 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם המקבל אבחנה של דיסתמיה עומד בקריטריונים הבאים

א. מצב רוח ירוד במשך רוב היום, כאשר ישנם יותר ימים עם דיכאון מאשר ימים ללא דיכאון, לפי אבחנה סובייקטיבית (של האדם עצמו) או לפי עדות אחרים, זאת למשך תקופה של שנתיים לפחות. (הערה: בילדים ומתבגרים מצב הרוח יכול להיות נרגן ומשך ההפרעה הדרוש הוא שנה בלבד).

ב.כשמצב הרוח מדוכא שניים או יותר מהתסמינים הבאים צריכים להתקיים:

  1. תיאבון ירוד או אכילת יתר
  2. אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה).
  3. עייפות או חוסר אנרגיה
  4. הערכה עצמית נמוכה, קושי להתרכז ולקבל החלטות
  5. תחושה של חוסר ישע

ג.במהלך תקופת השנתיים של ההפרעה (שנה בילדים ומתבגרים) האדם מעולם לא היה ללא סימפומים מקריטריונים א ו-ב, יותר מאשר חודשיים ברצף.

ד. קריטריונים להפרעת דיכאון מז'ורי התקיימו למשך שנתיים.

ה. מעולם לא התקיימו הקריטריונים לאפיזודה מאנית, אפיזודה היפומאנית או ציקלותימיה.

ו. לא ניתן להסביר את ההפרעה על ידי אבחנה של הפרעה סכיזואפקטיבית, סכיזופרניה, הפרעה דלוזיונלית או הפרעה מוגדרת או בלתי מוגדרת מספקטרום הסכיזופרניה.

ז. לא ניתן לשייך את הסימפטומים למצב או מחלה אורגנית או לשימוש בתרופות או סמים או למצב רפואי אחר

ח. הסימפטומים גורמים למגבלה משמעותית ולפגיעה בתפקוד החברתי התעסוקתי או בתחומי תפקוד אחרים.

התמונה הקלינית[2][3][עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי הפרעה כרונית המתחילה בשנות הנעורים המאוחרות (Early Onset) ולעיתים בגיל מבוגר (Late Onset). שלא כמו הפרעת דיכאון מז'ורי, בדיסתימיה התמונה אינה של אפיזודות דיכאוניות אלא של מצב רוח מתמשך, הכולל תסמינים של חוסר עניין, חוסר הנאה, ירידה בפעילות, ירידה בריכוז, ירידה במוטיבציה וכדומה. תחילת התסמינים הללו אינה תמיד חדה וברורה. בחלק מהמקרים היא דומה לגלישה במידרון מתון: התסמינים מופיעים ומחריפים בהדרגה לאורך זמן. אין בדיסתימיה תסמינים בעוצמה פסיכוטית, והיא לא כוללת את מכלול תסמיני הדיכאון בעוצמה ובמשך שמאפינים דיכאון מזורי. עם זאת ייתכנו מצבים בהם עוצמת התסמינים, משכם והיקפם יענו גם על ההגדרה הקלינית של דיכאון מז'ורי. מצב זה נקרא "דיכאון כפול". אנשים עם דיסתימיה מתארים חוויית חיים של חוסר שייכות, חוסר בעניין והנאה, רגשות אשמה, הערכה עצמית נמוכה, ביקורת עצמית נוקשה, פסימיות, עצבנות ואף דיסוציאטיביות. במקרים קיצוניים חוויה זו דוחפת את האדם להסתגרות, נסיגה חברתית, וירידה בפעילות ויצרנות.

  • לאורך היום ייתכן שינוי בעוצמת התסמינים: עוצמה נמוכה בבוקר והחמרה לקראת הערב.
  • תיתכן הפנייה של תוקפנות כלפי חוץ, לא בצורת אלימות, אלא בצורה של תלונות רבות, ביקורת והאשמות.
  • ילדים נוטים להית בישניים ולעיתים מרחיקים מעליהם אנשים המנסים להתקרב וליצור קשר.
  • כאשר ההפרעה פורצת בגיל מבוגר היא עלולה להית מלווה בתופעה ששמה "פסאודו דמנציה" הכוללת חשיבה איטית וירידה בריכוז ובזיכרון. הבחנה בין מצב זה תחלואה נלווית לבין דמנציה שמקורה אורגני דורשת בירור רפואי יסודי על ההיסטוריה הרפואית של האדם.
  • בחלק מהמקרים האדם לא יתלונן על כך שהוא מרגיש מדוכא, אלא יתלונן על קושי לישון, ירידה בתאבון ותלונות דומות. נהוג לכנות תלונות כאלה בשם דיכאון מוסוווה.[3]

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים מארצות הברית מראשית שנות ה 2000 מצביעים על שכיחות הנעה בין 0.5% ל 1.5%. [2]. נתון ממספר מדינות מהעשור האחרון מצביע על שכיחות של 1.5% מכלל האוכלוסיה. בפינלנד נמצא שיעור גבוה יותר, של אנשים שהתפתחה אצלם ההפרעה: 4.5%. [4]. השכיחות שווה פחות או יותר בין גברים ונשים.[3] (לפי מקור אחר ישנה שכיחות גבוהה יותר לנשים.[5] ייתכן שניתן לייחס זאת לכך שנשים נוטות באופן כללי להגיע יותר לטיפול ולבקש עזרה נפשית מאשר גברים). הגיל השכיח לתחילת ההפרעה הוא גיל חמישים.[5] כמו הפרעות מצב רוח אחרות, גם דיסתימיה היא הפרעה נפשית הגורמת לנטל משמעותי על כלכלות בעולם. נטל זה קשור לקושי של אנשים המאובחנים עם הפרעה זו לפרנס את עצמם, צריכה של תרופות ושירותים רפואיים שונים[6].

נתוני שכיחות בישראל[7][עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים מ 2009 מצביעים על שכיחות לאורך החיים של מעט יותר מאחוז. שיעור האבחון במשך שנה אחת עומד על פחות מאחוז.

גורמי סיכון[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים הקשורים למזג: אופי נוירוטי גורמי סיכון סביבתיים: יכולים לכלול אובדן של אחד ההורים או שניהם או גירושין של ההורים הכרוכים באובדן הקשר עם אחד מהם.

גורמים גנטים ופסיכוסוציאליים: סביר שתהיה שכיחות גבוהה יותר בקרב מי שיש להם קרובים החיים עם הפרעת מצב רוח.

מהלך ההפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה יכולה לפרוץ החל מגיל הילדות ואילך. עם זאת בדרך כלל היא מתבטאת לראשונה בדרך כלל בתקופת הבגרות הצעירה. דיסתימיה יכולה להתפרץ על רקע של אובדנים שונים (מות אדם אהוב, גירושין) או על רקע של לחץ נפשי כבד (בעבודה למשל), או על רקע של חווית כישלון (תעסוקתי או אחר). ההפרעה עשויה להמשך שנים רבות, אך אנשים החיים עם הפרעה זו עשויים להגיע גם לנסיגה מלאה או חלקית של התסמינים.[2][3] כמו כן ישנה שונות רבה במידה בה התסמינים פוגעים בתפקוד היומיומי, שונות שהיא גבוהה יותר מהפרעות מצב רוח אחרות.[2]. כמו הפרעות מצב רוח אחרות גם הפרעה זו עלולה להיות כרוכה בסיכון מוגבר לאובדנות.[8]

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות נפשיות: דיכאון מז'ורי, הפרעות חרדה (למשל הפרעת חרדה מוכללת GAD), וכן הפרעת שימוש בסמים (Substance use Disorder), תיתכן גם אבחנה בהפרעות אישיות מאשכול B (הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, הפרעת אישיות נרקסיסטית, הפרעת אישיות גבולית הפרעת אישיות היסטריונית) ומאשכול C (הפרעת אישיות תלותית, הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות טורדנית כפייתית). [2]

מחלות גופניות: תיתכן תחלואה קרדיווסקולרית, הפרעות בתפקוד בלוטת המגן וסרטן[3]. מחלות ומצבים רפואיים אלה יכולים בזכות עצמם להיות גורם לדיכאון או דיסתימיה.[9]

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת דיכאון מז'ורי: נרחבת יותר מדיסתימיה, ומתאפיינת בהתחלה חדה וברורה יותר של תסמינים. הופעת התסמינים בדיכאון מז'ורי עשויה להיות קשורה לאובדן כלשהו. עם זאת הפרעת דיכאון מז'ורי אינה נמשכת שנתיים. כפי שצויין לעיל, ייתכן שאדם יענה גם על תסמיני דיסתימיה וגם על תסמיני דיכאון מז'ורי באותו זמן (מצב המכונה דיכאון כפול)[2] הפרעות פסיכוטיות: בדיסתימיה אין תסמינים פסיכוטיים. אם מופיעים סימנים כאלה ייתכן שהאבחנה תשונה להפרעה פסיכוטית (הפרעה סכיזואפקטיבית וכדומה)[2]

אפיזודה דיכאונית בהפרעה דו-קוטבית או מצב רפואי אחר. כאמור לעיל, התסמניים הדיסתמיים אינם בעלי אופי אפיזודי אלא יותר בעלי אופי מתמשך וכרוני. כמו כן אדם באפיזודה דיכאונית של הפרעה דו קוטבית ידווח גם על קיום תסמינים היפומאנייים או מאניים בעבר. (גם תסמין זה אינו מופיע בדיסתימיה).[2]

אפיזודה דיכאונית כתוצאה משימוש בתרופות או סמים: ישנם תרופות וסמים שונים היכולים לגרום לירידה במצב הרוח, ואף לדיכאון. במקרה כזה הפסקת השימוש בתרופה או בסם תגרום להעלמות התסמינים[10].

הפרעת אישיות: לעתים יש אבחנה של הפרעת אישיות יחד עם הדיסתימיה. [2]

דמנציה: הקשר בין דיכאון לבין מצבים רפואיים הקשורים לדמנציה (מחלת אלצהיימר, דמנציה של גופיפי לואי, דמנציה וסקולרית, פרקינסון [11]ועוד) הוא קשר דו כיווני במידה רבה. משמעות הדבר היא שלעתים דמנציה עלולה להסוות תסמינים של דיכאון כרוני.[12]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום אחד של מחקר מוקדש לחקר שיטות טיפול חדשות, חלקן לא תרופתיות. סוגים אלה של טיפול רלוונטיים במיוחד עבור מי שאינם מגיבים היטב לטיפול תרופתי. דוגמה לטיפול כזה הוא גרייה מגנטית (TMS).[13] [14]תחום אחר של מחקר עוסק בחיפוש שילובים מתאימים של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי לאוכלסיות ספציפיות כמו זקנים. [15] ואחרים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת כיום הסכמה רחבה למדי לגבי התועלת של טיפול משולב (טיפול תרופתי ופסיכותרפיה). אסטרטגיה זו יעילה בדיכאון מז'ורי ובמידה משתנה גם בהפרעות מצב רוח אחרות ובהפרעות חרדה. [16][17][18]

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שנקבעו לו 40% נכות רפואית זכאי לקבל שירותי סל שיקום. לפירוט ראה להלן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בסיווג האמריקאי זה המונח דיסתימיה מופיע בסוגריים אחרי המונח Persisting Depressive Disorder על אף שאינו זהה איתו
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 5, 2013. (בeng)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2013, פרק 10 הפרעות מצב רוח, עמ' 291-294. (בעברית)
  4. ^ Niina Markkula, Jaana Suvisaari, Samuli I. Saarni, Sami Pirkola, Prevalence and correlates of major depressive disorder and dysthymia in an eleven-year follow-up--results from the Finnish Health 2011 Survey, Journal of Affective Disorders, 173, עמ' 73–80, 2015-03-01 doi: 10.1016/j.jad.2014.10.015
  5. ^ 5.0 5.1 Fiona J. Charlson, Alize J. Ferrari, Abraham D. Flaxman, Harvey A. Whiteford, The epidemiological modelling of dysthymia: Application for the Global Burden of Disease Study 2010, Journal of Affective Disorders, 151, עמ' 111–120, 2013-10-01 doi: 10.1016/j.jad.2013.05.060
  6. ^ Alize J. Ferrari, Fiona J. Charlson, Rosana E. Norman, Scott B. Patten, Burden of Depressive Disorders by Country, Sex, Age, and Year: Findings from the Global Burden of Disease Study 2010, PLOS Medicine, 10, עמ' e1001547, 2013-11-05 doi: 10.1371/journal.pmed.1001547
  7. ^ משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש המחקר והתיכנון, הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ן בעולם, פרסום של משרד הבריאות
  8. ^ Edward Chesney, Guy M. Goodwin, Seena Fazel, Risks of all-cause and suicide mortality in mental disorders: a meta-review, World Psychiatry, 13, עמ' 153–160, 2014-06-01 doi: 10.1002/wps.20128
  9. ^ ד"ר דורית פוד, שרה בן עמי, פרופ' ברוס קופר, פרופ' ברדלי אאוזרט, דורית כהן, רות רדיאנו, פנינה נווה, ר, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | ניהול סימפטומים - אתגר עתידי חדש, www.themedical.co.il
  10. ^ Ric M. Procyshyn, Kalyna Z. Bezchlibnyk-Butler, J. Joel Jeffries, Clinical Handbook of Psychotropic Drugs, Hogrefe Publishing, 2017-05-31. (באנגלית)
  11. ^ מערכת TheMEDICAL, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | אחוז גדול מחולי פרקינסון סובלים מדיכאון, www.themedical.co.il
  12. ^ ד"ר רמית רבונה-שפרינגר, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | אפאתיה ודיכאון בדמנציה, www.themedical.co.il
  13. ^ Paolo Girardi, Chiara Rapinesi, Flavia Chiarotti, Georgios D. Kotzalidis, Add-on deep transcranial magnetic stimulation (dTMS) in patients with dysthymic disorder comorbid with alcohol use disorder: A comparison with standard treatment, The World Journal of Biological Psychiatry, 16, עמ' 66–73, 2015-01-02 doi: 10.3109/15622975.2014.925583
  14. ^ F. S. Bersani, A. Minichino, P. G. Enticott, L. Mazzarini, Deep transcranial magnetic stimulation as a treatment for psychiatric disorders: A comprehensive review, European Psychiatry, 28, עמ' 30–39, 2013-01-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2012.02.006
  15. ^ Nancy Kerner, Kristina D’Antonio, Gregory H Pelton, Elianny Salcedo, An open treatment trial of duloxetine in elderly patients with dysthymic disorder, SAGE Open Medicine, 2, עמ' 2050312114533536, 2014-04-17 doi: 10.1177/2050312114533536
  16. ^ Pim Cuijpers, Marit Sijbrandij, Sander L. Koole, Gerhard Andersson, The efficacy of psychotherapy and pharmacotherapy in treating depressive and anxiety disorders: a meta-analysis of direct comparisons, World Psychiatry, 12, עמ' 137–148, 2013-06-01 doi: 10.1002/wps.20038
  17. ^ THE COMBINATION OF PSYCHOTHERAPY AND PHARMACOTHERAPY IN THE TREATMENT OF ADULT DEPRESSION: A COMPREHENSIVE META-ANALYSIS - ProQuest, search.proquest.com (בen)
  18. ^ A. Jobst, E. -L. Brakemeier, A. Buchheim, F. Caspar, European Psychiatric Association Guidance on psychotherapy in chronic depression across Europe, European Psychiatry, 33, עמ' 18–36, 2016-03-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2015.12.003
  19. ^ Leichsenring F. · Leweke F. · Klein S. · Steinert C., The Empirical Status of Psychodynamic Psychotherapy - An Update: Bambi's Alive and Kicking, Psychother Psychosom, 2015;84, עמ' 129-148
  20. ^ Ravindran AV, Anisman H, Merali Z et al., Treatment of primary dysthymia with group cognitive therapy and pharmacotherapy: clinical symptoms and functional impairments, Am J Psychiatry, 1999;156:, עמ' 1608-17
  21. ^ Pim Cuijpers, Marit Sijbrandij, Sander L. Koole, Gerhard Andersson, Adding psychotherapy to antidepressant medication in depression and anxiety disorders: a meta-analysis, World Psychiatry, 13, עמ' 56–67, 2014-02-01 doi: 10.1002/wps.20089
  22. ^ Martha C. Tompson, Catherine A. Sugar, David A. Langer, Joan R. Asarnow, A Randomized Clinical Trial Comparing Family-Focused Treatment and Individual Supportive Therapy for Depression in Childhood and Early Adolescence, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 56, עמ' 515–523, 2017-06-01 doi: 10.1016/j.jaac.2017.03.018
  23. ^ A. von Wolff, L. P. Hölzel, A. Westphal, M. Härter, Selective serotonin reuptake inhibitors and tricyclic antidepressants in the acute treatment of chronic depression and dysthymia: A systematic review and meta-analysis, Journal of Affective Disorders, 144, עמ' 7–15, 2013-01-10 doi: 10.1016/j.jad.2012.06.007
  24. ^ David J. Hellerstein, Kallio Hunnicutt-Ferguson, Jonathan W. Stewart, Patrick J. McGrath, Do social functioning and symptoms improve with continuation antidepressant treatment of persistent depressive disorder? An observational study, Journal of Affective Disorders, 210, עמ' 258–264, 2017-03-01 doi: 10.1016/j.jad.2016.12.026
  25. ^ Mariantonietta Savarese, Mafalda Carnicelli, Valentina Cardinali, Maria Paola Mogavero, Subjective hypnotic efficacy of Trazodone and Mirtazapine in patients with chronic insomnia: a retrospective, comparative study, Archives Italiennes de Biologie, 153, עמ' 231–238, 2015-09-01 doi: 10.4449/aib.v153i2-3.3984

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.