דנה ברגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנה ברגר
דנה ברגר בהופעה
מידע כללי
תאריך לידה 2 בנובמבר 1970
מקום לידה חיפה
שנות פעילות 1987— היום
סוגה פופ ורוק
חברת תקליטים NMC

דנה ברגר (נולדה ב-2 בנובמבר 1970 בחיפה) היא זמרת, מלחינה, פזמונאית ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגר נולדה בחיפה, אך בילתה את שנות ילדותה בירושלים, שם נחשפה לראשונה למוזיקה והחלה בלימודיה המוזיקליים. בגיל שבע החלה לנגן בפסנתר ומספר שנים לאחר מכן גם בגיטרה. ברגר החלה לכתוב שירים בגיל 14 ובמהלך 1987 הצטרפה ללהקת "או באן", שהוציאה לרדיו שני שירים: "פלוטוניום רדיואקטיבי" שנכתב נגד זיהום אוויר ו"הכחולים", שנכתב נגד משטרת ישראל ("הכחולים" הוא שם נרדף לשוטרים, שלובשים מדים בצבע כחול).

ב-1989 שירתה ברגר בצה"ל במסגרת להקת הנח"ל, אך זו פורקה במהרה בגלל שחלק מחבריה הואשמו בעישון חשיש[1]. עקב השירות הצבאי נאלצה ברגר לפרוש מלהקת "או באן" והוחלפה על ידי השחקנית ציפור אייזן, אך זמן קצר לאחר מכן ההרכב התפרק.

ב-1990, לאחר שירותה הצבאי, נרשמה לבית הספר למוזיקה רימון. בתום שירותה הצבאי הופיעה ברגר בלהקת בלאגן לצד דן תורן ושימשה כסולנית. במסגרת הלהקה נודעו ביצועיה לשיר "שקט", שכתבה יונה וולך והלחין יובל מסנר, ולשירים "גברים מקצוענים", "קרני", "תער חד", "חוץ לארץ" ו"שלושה ימים", שהלחין מסנר למילים של לאה גולדברג. בנוסף, במהלך אותה תקופה השתתפה בתפקידים ווקאלים באלבומו הראשון של עמיר לב "רוצה לראות אתכם במקומי". להקת "בלאגן" התפרקה ב-1992, בטרם הוציאה את אלבומה היחיד "גן עדן עירוני" (על גבי תקליט ויניל ועל גבי דיסק, כשלאלבום נוספה כבונוס גרסה מוקדמת לשיר "לצלול"). הייתה זו נקודת מפנה חיובית בקריירה של ברגר, אשר החלה להופיע באותה שנה בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן". כמו כן השתתפה ברגר באופרת הרוק "סאמארה" של הלל מיטלפונקט וביצעה בפסטיגל את השיר "ואני לא ידעתי" שזכה במקום התשיעי.

בהמשך דרכה שבה ברגר לשתף פעולה עם תורן ואמנים אחרים, כגון שרון חזיז (שבאלבומה הראשון הופיעו שני שירים שברגר כתבה והלחינה: "אתה עצוב" ו"שתי חברות", האחרון בדואט עם חזיז) ורפי אדר, שברגר עבדה במסעדתו בדומה למוזיקאים נוספים, בהם סיגל קלרמן; היא השתתפה באלבומו של אדר "הלב המלא של קונטינקה" בדואט "אל תוותרי עלי", שהוא חידוש לשירו של אריק איינשטיין. ברגר הופיעה לראשונה כזמרת סולנית בשנת 1993 במסגרת פסטיבל המוזיקה "רוק בים האדום", כאשר דודי לוי ועמיר לב מלווים אותה בניגון.

ב-1994 יצא אלבומה הראשון שנקרא בפשטות "דנה ברגר", בו כתבה והלחינה חומרים רבים באלבום ושיתפה פעולה בהפקתו עם ורד קלפטר בלחן מספר שירים, ועם ג'וני שועלי, ברי סחרוף, עודד פרח ורע מוכיח. סגנון האלבום היה רוק "כסחני" ו"פראי" למדי, עם טקסטים קשים וחריפים, והשירים הבולטים מתוכו הם "מלך", שלו בוים קליפ שבו ברגר הופיעה בכמעט עירום, "חמימות", "מקום בשמש" שגם לו נוצר קליפ, "שבע בערב", "והלב שלי ריק" ו"מה יהיה". גם תמונתה של ברגר המופיעה בצד האחורי של העטיפה כשהיא מדממת מהאף היוותה את האווירה המוזיקלית באלבום, שנכשל מבחינה מסחרית.

באמצע שנות התשעים נהנתה ברגר מפופולריות גוברת. על אף שהוציאה רק אלבום אחד בין 1994 ל-1998, הרי שתקופה זו בכל זאת התאפיינה בפעילות רבה, וכללה בין השאר השתתפות בקמפיין להגברת המודעות למחלת האיידס עם השיר "ביום שלא מאמינים יותר" וכן בתשדירי מפלגת מרצ (ב-1996, למשל, דואט קצר עם זהבה בן ל"שיר לשלום", שבו שונו המילים), לצד הופעות בסרטים "ציפורים בניוטראל" ו"לילסדה".

ב-1998 הוציאה ברגר את אלבומה השני, "פשוט להיות", בהפקת יובל שפריר. אלבום זה התאפיין בנעימות רכות יותר מאשר אלבומה הקודם, ובין השירים הבולטים בו ניתן למנות את "חמימות חולפת", "מחשבות של חורף" (שהופיעה גם בגרסת "club mix"), "בוא וניסע מכאן", "איפה הוא עכשיו" ו"מחכה לו". גם באלבום זה שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, בהם שוב קלפטר ותורן וכן יהודה עדר ואייל קליין. האלבום זכה להצלחה רבה ולווה במספר הופעות מוצלח. לצד האלבום הופיעה ברגר בפרויקטים מוזיקליים ופסטיבלי מוזיקה וילדים שונים.

בשנת 1999 ברגר התחתנה, וב-2000 הוציאה את אלבומה השלישי, "עד הקצה", בהפקתו של עופר מאירי. בין השירים הבולטים באלבום זה ניתן למנות את "לומדת לעוף", "עד הקצה", "אהבה", "יש בזה טעם" (חידוש לשיר של יעל לוי, שנקרא במקור "לא בוכה") ועוד. מכירות האלבום זיכו אותו במעמד אלבום פלטינה. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' באותה שנה זכתה ברגר בתואר "זמרת השנה".

בתחילת 2003 הוציאה את אלבומה הרביעי, "תוך כדי תנועה", גם הוא בהפקת מאירי. בין השירים הבולטים מאלבום זה ניתן למנות את "בא והולך" ו"תוך כדי תנועה". בעקבות האלבום זכתה ברגר פעם נוספת בתואר "זמרת השנה" במצעד הפזמונים השנתי. ב-5 במרץ באותה שנה ילדה ברגר את בתה הראשונה ליה (ברגר-שרון), וצמצמה את פעילותה בתחום המוזיקה. אף על פי כן, השתתפה באותה שנה במחלוקת בנוגע לזכויות היוצרים בין אמנים רבים ותחנת הרדיו גלי צה"ל.

בשנת 2004 השתתפה ברגר ב"פסטיבל השירים של ישראל", בו שרה את "צבעי הערב", אותו הלחינה למילותיה של צרויה להב.

לאחר כשנה המשיכה ברגר בקריירה מוזיקלית לצד הופעות כשחקנית בסדרות ובתוכניות טלוויזיה, בהן "שבתות וחגים" ובנות. בשנת 2005 השתתפה באלבום הבכורה של ההרכב מטרופולין, בו שרה יחד עם הסולנית רוני אלטר את השיר "לישון בלי לחלום".

באפריל 2006 יצא אלבומה החמישי של ברגר, "יום יום", הפעם בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. בחלק משירי האלבום השתתפה בכתיבה צרויה להב. בין השירים הבולטים מאלבום זה ניתן למנות את "מותר", "חרותי" ו"ככה זה". באותה שנה החלה ברגר לדגמן בעבור מותג האופנה "צווארון לבן".

בסוף 2007 שיחקה ברגר בסדרת הדרמה לילדים ונוער "האי". ברגר שרה את שיר הנושא של הסדרה, "כאילו אין מחר", וגם המשיכה במשחק בעונתה השנייה של הסדרה. שנה לאחר מכן חזרה לקריירה המוזיקלית בפרויקט משותף עם הזמר ירמי קפלן והחלה להופיע בסדרת הדרמה "על קצות האצבעות".

עם פרוס 2009 שבה לדגמן - והפעם בגדי הריון עבור המעצבת אבישג ארבל. באותה שנה החלה לשחק בסדרת הדרמה "גירושים נפלאים" שעלתה בלוויין.

בשנת 2010 יצא "הנה באתי הביתה", אלבום משותף לברגר ולאיתי פרל. שיר הנושא של האלבום שימש גם כשיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "חטופים".

בשנת 2012 שבה לשחק בסדרה "עניין של זמן" את דמותה של דנה, ובמקביל החלה להשתתף בסדרה היומית "יומני החופש הגדול" המשודרת בערוץ דיסני.

אודות ברגר כתב הזמר חמי רודנר את השיר "נפלת חזק", שבוצע על ידי להקתו איפה הילד. השיר כולל תיאור לא מחמיא שלה: "אשה שאומרים לך: אל תיקח ממנה דבר! תמיד היא תמכור לך סם אהבת אמת". כאשר השיר יצא לאור לרדיו, הוא עורר סערה תקשורתית.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מלהקת "בלאגן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה ברגר, באתר MOOMA