דריג'את

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דריג'את
Drijat2.JPG
מבט על הכפר ומסגדו
שם בערבית دريجات או الدريجات
מחוז הדרום
מועצה אזורית אל קסום
גובה ממוצע ‎557‏ מטר
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 1,118 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎5.0%‏ בשנה עד סוף 2016
אתר הכפר

קואורדינטות: 31°18′00″N 35°04′37″E / 31.2999°N 35.076831°E / 31.2999; 35.076831

צילום אויר של דריג'את

דֻרַיְגַ'את (דְרֵיגַ'את)ערבית: دريجات או الدريجات א-דריג'את) הוא יישוב ערבי בצפון הנגב בקרבת תל ערד. החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב במועצה האזורית החדשה אל קסום. לפני כן נכלל היישוב בתחומי המועצה האזורית אבו בסמה, שפורקה לשתי מועצות אזוריות נפרדות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם על ידי פלאחים (איכרים ערבים) מדרום הר חברון, שהתיישבו באזור באמצע המאה ה-19, והוא היישוב היחיד של פלאחים באזור הנגב. תושבי דריג'את אינם בדואים והם נבדלים מהם במנהגיהם בתרבותם וכן מבחינה חברתית. עם הבדואים שסביבם קשורים בני כפר הדריג'את קשרי מסחר בלבד והם אינם נוהגים להתחתן או אף להתרועע עמם. התושבים הביאו עמם את תרבות החיים במערות בצלע ההר, המקובלת גם כיום בדרום הר חברון, ורק לאחר הקמת המדינה החלו לבנות מבני קבע. ניתן לחזות בכפר בשלושת שלבי הבניה שהוא עבר: השלב הקדום - מגורים במערות אשר חצבו התושבים הראשונים (חלקן משמשות כיום לתיירות); שלב הביניים - בתי אבן אשר יש כאלו שעדיין מתגוררים בהם; והשלב השלישי בתים הבנויים באופן מודרני.

חקלאות, ובעיקר גידול עזים וכבשים הייתה מקור הפרנסה המסורתי בכפר, אך כיום מתפרנסים רבים מן התושבים ממקצועות חופשיים ומתיירות. בכפר 0% אבטלה ורבים מבני ובנות הכפר ממשיכים את לימודיהם במוסדות אקדמאיים בארץ ובחו"ל.

במשך כל שנות קיומו של הכפר מן המאה ה-19, לא עזב מעולם בן כפר הדריג'את את ביתו לצמיתות, ותמיד חזרו אליו בני הכפר להקים בו את ביתם. כיום מונה היישוב כ-850 תושבים וכל תושביו הם צאצאיו של אותו מייסד מן המאה ה-19 ונשותיהם.

הכרה חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משך שנים לא הוכר הכפר על ידי המדינה, לא סופקו לו שירותים והבנייה בו נחשבה לא-חוקית. תושבי היישוב נאבקו על הכרת המדינה בהם, לצד כפרים בדואים בנגב. תחילה תכננה המדינה לצרף את היישוב ליישובים בדואים סמוכים, אך בעקבות לחץ מהתושבים והכרה בהבדלים שבין האוכלוסיות, זכה לבסוף הכפר למעמד של יישוב מוכר עצמאי ב-2004.

ככפר בלתי מוכר לא היה היישוב מחובר לרשת החשמל הארצית, ואספקת החשמל הגיעה בעבר מגנרטורים שהופעלו מספר שעות ביום. ב-2006 הוחל בתוכנית נסיונית לאספקת חשמל שמקורו באנרגיה סולארית, הנקלטת בקולטי שמש בכפר, לבתים, לעמודי תאורה ולמבני ציבור. כיום חלק מבתי הכפר זוכים לאספקת חשמל ממקור סולארי ואף ניתן למצוא בו את המסגד הראשון והיחיד במזרח התיכון הפועל באופן סולארי בלבד. שאר בתי הכפר לא חוברו לרשת החשמל הארצית והם אינם זוכים לאספקת חשמל סדירה, אלא על בסיס גנרטורים בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.