האמונה (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיר האמונה (הראי"ה קוק)

לָעַד חַיָּה[1] בִּלְבָבֵנוּ
הָאֱמוּנָה הַנֶּאֱמָנָה,
לָשׁוּב לְאֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ
עִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה[2].

שָׁמָּה נַעֲמֹד לְגוֹרָלֵנוּ
אַב הָמוֹן[3] קָנָה,
שָׁמָּה נִחְיֶה חַיֵּינוּ
חַיֵּי עֲדַת מִי מָנָה[4].

שָׁמָּה נַעֲבֹד אֱלֹקֵינוּ
בְּחֶדְוָה בְּגִילָה וּבִרְנָנָה,
שָׁמָּה נַעֲלֶה לִרְגָלֵינוּ
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה[5].

תּוֹרַת חַיִּים חֶמְדָּתֵנוּ
מִפִּי עֶלְיוֹן נִתָּנָה,
נֶצַח הִיא נַחֲלָתֵנוּ
מִמִּדְבָּר מַתָּנָה[6].

שיר האמונה הוא שיר שחיבר הראי"ה קוק. השיר נכלל בקובץ שיריו "אורות הראי"ה". השיר עוסק בערך התחייה הלאומית, בתוכנה וביעדיה. השיר משמש כהמנון של תנועת הנוער אריאל.

השיר נכלל גם במספר קובצי שירים של יהודי תימן ("דיוואן")[7], וזכה למספר ביצועים. אחד המפורסמים שבהם הוא של דוד רפאל בן-עמי.

לעומת "התקווה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הראשון והפזמון של השיר "תקוותנו" בכתב ידו של נפתלי הרץ אימבר ועם חתימתו, תרס"ח (1908), נשמר באוספי הספרייה הלאומית

השיר חובר בלונדון בשנת ה'תרע"ז או ה'תרע"ח[8]. בחוברת בה נתפרסם נכתב שיש לשיר אותו במנגינת "התקווה". השיר המקורי תקוותנו שנכתב כבר ב-1878 עבר בראשית המאה ה-20, מספר שינויי נוסח על ידי בני היישוב[9]. דעתו של הראי"ה קוק לא הייתה נוחה מחלק מנוסח "התקווה" בפרט במתכונתה החדשה, ושיר זה נכתב כתגובה לכך, כשמטרת הראי"ה היא להעמיד את סוגיית התחייה הלאומית של עם ישראל במבט התורני האמוני.

בולטים בשיר זה שני שינויים לעומת התקווה: האחד הוא בשם השיר - בעוד השיר המקורי מדבר על התקווה (כך בשם השיר, ובמילות השיר "כל עוד בלבב פנימה", "עוד לא אבדה תקוותנו", כלומר עדיין קיימים סיכויים לתחיית ישראל) שירו של הראי"ה עוסק באמונה (כך בשם השיר, ובמילות השיר "לעד חיה בלבבנו"), כלומר ודאות פנימית בלבבות העם היהודי.

ההבדל השני הוא בתוכן התחייה, בעוד התכלית הלאומית המבוטאת בשיר התקווה היא "להיות עם חופשי בארצנו", בשירו של הראי"ה החיים הלאומיים של עם ישראל הם חיי קודש הכוללים יחס לארץ ישראל כארץ הקודש, עבודת ה' המתבטאת בעלייה לרגל לבית המקדש ובלימוד תורה.

בדומה לכך, בפזמון החוזר בנוסח המקורי של התקווה - השיר "תקוותנו", מופיע הביטוי "לשוב לארץ אבותינו, עיר בה דוד חנה", הראי"ה השתמש בביטוי זה, אך שינה את כינויה של הארץ ל"ארץ קדשנו".

בנוגע לשינויי הנוסח ב-התקווה שנערכו בה בראשית המאה-20 למרות השינוי, רבים המשיכו לשיר את הנוסח המקורי של הפזמון: "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ / הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה / לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ / לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה" במשך יותר מיובל שנים. כך למשל נהגו בקונגרסים הציוניים לפני קום המדינה[10][11].

בדומה לפזמון בשיר תקוותנו: "עוד לא אבדה תקוותנו..." משמש הבית הראשון בשיר האמונה: "לעד חיה בלבבנו" כפזמון השיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט האמונה, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ הלשון "חי לעד" מושאלת מברכת ברוך שאמר.
    2. ^ על פי הפסוק בספר ישעיהו, פרק כ"ט, פסוק א' "קִרְיַת חָנָה דָוִד".
    3. ^ על פי הפסוק בספר בראשית, פרק י"ז, פסוק ה' שנאמר לאברהם אבינו "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ".
    4. ^ על פי הפסוק בספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק י' "מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב". הביטוי בשלמותו "עדת מי מנה" מופיע בנוסח הסיום של הגדה של פסח: "זך שוכן מעונה קומם קהל עדת מי מנה".
    5. ^ על פי הפסוק בספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אלוקיך" בו נאמרה מצוות העלייה לרגל.
    6. ^ על פי הפסוק בספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ח. ביטוי זה מדגיש את מתן התורה לישראל שנעשה דווקא במדבר. נאמרו על כך טעמים רבים. ראו למשל כאן.
    7. ^ למשל חופת חתנים, עדן תרפ"ה, באתר אוצר החכמה
    8. ^ כך כתב הרצי"ה קוק בספר אורות הראי"ה. לעומת זאת כאן נכתב שהשיר התחבר בשנת ה'תרע"ט
    9. ^ את עיקר השינויים בשיר על ידי אנשי היישוב העברי בארץ, מייחסים לשנת 1905. הרב קוק עלה לארץ ישראל בשנת 1904 ונתמנה אז לרבה של יפו והמושבות.
    10. ^ The Spielberg Jewish Film Archive - 19th Zionist Congress סרט תיעודי של הקונגרס הציוני הי"ט בלוצרן שווייץ 1935, בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג שבאוניברסיטה העברית. ראו בסוף הסרט את תיעוד שירת התקווה.
    11. ^ אליהו הכהן, כיצד הפכה "התקווה" להמנון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח