עיטור סופרים (קובץ תורני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שער הגיליון הראשון של עיטור סופרים. וילנה תרמ"ח
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עיטור סופרים הוא קובץ מאמרים תורניים בעריכת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בו פרסמו גדולי רבני ליטא מחידושיהם ההלכתיים וההגותיים. הקובץ הראשון והשני יצאו לאור בזה אחר זה בוילנה, הראשון בשלהי שנת ה'תרמ"ח והשני בתחילת שנת ה'תרמ"ט. קובץ שלישי לא נדפס. זהו הפרסום הראשון שהדפיס הרב קוק.

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראי"ה קוק הגה את ייסוד הקובץ כירחון חודשי בקיץ של שנת תרמ"ז (1887),[1] כאשר התגורר בפוניבז' בבית חותנו האדר"ת רבה של העיר.[2] בתחילת שנת תרמ"ח, בגיל 23, פרסם הראי"ה מודעות ראשונות אודות הקובץ החדש אשר אמור היה להתפרסם כשנתון, "בחלקים קטנים אשר יקבצו לספר שלם".[3] בתחילת חודש שבט תרמ"ח (1888) החל הראי"ה לשמש כרבה של העיירה זיימל,[4] וסמוך לאחר מכן החל לעבוד על עריכת הקובץ.[5]

מלאכת העריכה של החלק הראשון הושלמה בשלהי חודש אב של אותה שנה. לצורך ההדפסה נסע הראי"ה לוורשה[6] ולוילנה.[7] עריכת החלק השני נסתיימה כעבור חודשים מספר,[8] בתחילת חודש חשוון תרמ"ט (1888), והוא נדפס בסמוך.[9] עותקים מן המאסף נשלחו לאישים שונים[10] והאדר"ת סייע בהפצת המאסף.[11] פרסום שני החלקים הראשונים עורר הד ציבורי.[12]

בזמן הדפסת החלק השני של "עיטור סופרים" היה החלק השלישי מוכן לעריכה,[13] אולם בחורף של אותה שנה חלתה אשתו של הראי"ה, הרבנית בת שבע שרה-רבקה אלטה (בתו של האדר"ת), במחלה קשה. היא נפטרה בבוקר י"ג באייר תרמ"ט (14 במאי 1889). במכתב אל הרב חיים חזקיהו מדיני ("השדי חמד") הבהיר הראי"ה כי מחלת רעייתו ולאחר מכן פטירתה, הובילו יחד להפסקת הוצאת הקובץ. "שהיה חליה ארוך בעוונותי הרבים... ומאז השברתי מאוד... ולא היה לאל ידי לצאת המערכה, לערוך בעבודת העיטור סופרים".[14] עוד כתב הרב קוק אל השדי חמד כי אם יזדמן לידו סכום כסף מתאים, ישוב לעריכת הקובץ.[15]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכותרת המשנה של החלק הראשון צוין כי מטרתו "להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרחיב גבולי החכמה והדעת עם יראת ד', לאגוד יחד מפלגות ישראל בדרך שלום ואהבת אחים, נוסד ברצון אדירי עם ד' בדורנו, הי"ו". נוסח דומה אולם קצר יותר נקבע גם בפתח הקובץ השני. בחתימת מאמרו "ריהטא דחקלאי" הבהיר הראי"ה שמטרת ייסוד הקובץ היא "בירור הלכה ברורה המזדמנת חדשים לבקרים, על פי רוב דעות של גדולי הדור החיים איתנו".

החלק הראשון נדפס ובראשו הסכמות מאת האדר"ת, הנצי"ב מוולוז'ין מרבותיו של הראי"ה, הרב שלמה כהן רבה של וילנה, הרב יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה, הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן ("הגדול ממינסק"), הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי (מחבר "מלבושי יום טוב"), הרב מרדכי גימפל יפה (דוד אבי הראי"ה),[16] הרב חיים יהודה ליב ליטווין, ועוד.

בין המאמרים בחלק הראשון: מאמר פתיחה נרחב מאת הראי"ה תחת הכותרת "שער הסופר", ומאמר רעיוני בשם "זוהר אור בהיר" מאת הרב זאב טברסקי (ראו להלן).[17] וכן דיונים תורניים, הלכתיים והגותיים, מאת הנצי"ב, הרב שלמה כהן, הראי"ה, הרב שלמה קלוגר,[18] האדר"ת, ועוד. לאחר מכן נדפס מדור "לשכת הסופר" – הערות העורך הראי"ה על המאמרים השונים. בין הכותבים בחלק השני: המדפיס הוורשאי ר' יצחק סולבסקי, הרב מאיר מיכל רבינוביץ, הרב שלמה קלוגר, האדר"ת, הרב יוסף זכריה שטרן,[19] וכן מאמרים והערות מאת הראי"ה.

לשם הרחבת הקובץ פנו הראי"ה וחותנו האדר"ת אל רבנים נוספים דוגמת הרב צבי הירש הכהן וולק (חתנו של הרב יפה),[20] הרב חיים ברלין,[13] הרב משה נחום ירושלמסקי,[21] הרב אלכסנדר משה לפידות[22] והרב יצחק יעקב ריינס.[23] מאמרים מאת הרב צבי הירש ברוידא, הרב אריה ליבוש באלחובר רבה של זסלב, הרב דוד שור רבה של טולנה, הרב שלמה קלוגר, הרב יוסף שאול נתנזון, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, הרב אלכסנדר משה לפידות והרב מאיר מיכל רבינוביץ, עם הערות הראי"ה עליהם, שהיו מיועדים ככל הנראה לפרסום בכרכי הקובץ שלא יצאו לאור, נדפסו לאורך שנים בקבצים שונים.[24]

"זוהר אור בהיר" ו"ריהטא דחקלאי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקובץ הראשון נדפס מאמר בשם "זוהר אור בהיר" שכתב הרב זאב טברסקי (בנו של הרב יוחנן טברסקי האדמו"ר מרחמסטריווקה). המאמר פורסם בעילום שם המחבר, אולם ראשי תיבותיו רומזים לזהות מחברו.[25] בשלהי שנת תרנ"ח, כעשור לאחר הפרסום, פנה הרב חיים חזקיהו מדיני ("השדי חמד") אל המחבר ואל הראי"ה, וביקש לכלול את המאמר בתוך סדרת "שדי חמד", בהסכמת המחבר ובצירוף הקדמות חדשות של שניהם.[26] המאמר אכן פורסם מחדש בכרך העשירי של "שדי חמד". הקדמת הרב מדיני נקראת "אילה שלוחה"[27] והקדמת הראי"ה – "ריהטה דחקלאי".[28]

במאמר "זוהר אור בהיר" הציע הרב טברסקי לייסד בגיליונות "עיטור סופרים" מדור בשם הלכתי תחת הכותרת "פעלים לתורה", ובו יפורסמו ארבעה חידושים: פסקי הלכה מעשיים שלא נכללו בספרי מלקטים, בצירוף טעמי הפסיקה; ביקורת על ספרות פסיקה ושו"ת הלכתיים; תשובות אנונימית שיפרסמו גדולי רבני הדור בשאלות הלכתיות עדכניות, ועליהם יגיבו תלמידי חכמים צעירים; וכן תשובות מטעם משיבים קבועים, המומחים בתחומם (כגון איסור והיתר, נדה, דיני ממונות וכיוצא בזה).[29]

במאמר "ריהטא דחקלאי" מגיב הראי"ה בהסתייגות מסוימת על שתי ההצעות הראשונות; את הראשונה הוא מקבל באופן עקרוני, ודן בשאלה אם חובה על פוסק להכיר את טעמי הדין בבואו להכריע הלכה. ביחס לשנייה ביסס את הגישה שביקורת על ספרות הלכתית אמורה להתבצע בידי גדולי ההוראה שבדור, ולא כל תלמיד חכם אמור להידרש לה. כן דן הראי"ה בטענת הרב טברסקי, שבבואו לפסוק הלכה על הפוסק להתאמץ להכיר כל הספרות ההלכתית שנכתבה בתחום. גם כאן הביע הסתייגות מן הקביעה, משום "ספק ספיקא": ספק אם הנושא נידון בעבר, וספק אם עיון בתשובה מוקדמת תשנה את דעתו של הפוסק. הראי"ה לא כלל במאמרו התייחסות לשתי ההצעות האחרונות.[30]

שלושת המאמרים פורסמו כאמור בסדרת "שדי חמד". בעת הפרסום כבר כיהן מחבר "זוהר אור בהיר", הרב טברסקי, כאדמו"ר על מקום אביו (החל משנת ה'תרנ"ה), אולם זהותו נותרה אנונימית. ברבות השנים, לאחר פטירתו, נגלה שמו.[31] שלושת המאמרים נדפסו בשנית ב"ספר עיטור סופרים" (ירושלים תשל"ד), ומאז במקומות נוספים. יצוין כי "זוהר אור בהיר" נדפס בשלישית בקובץ "כרם החסידות", בעילום שם המשפחה של הראי"ה קוק, הגדרת האדר"ת כמייסד "עיטור סופרים", ושגיאות נוספות.[32]

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיטור סופריםחלק א (וילנה תרמ"ח) וחלק ב (וילנה תרמ"ט), באתר HebrewBooks
  • ספר עיטור סופרים – הוצאת חושן שעל יד ישיבת מרכז הרב, ירושלים תשל"ד (מהדורה סרוקה בכרך אחד של הקבצים המקוריים, עם המאמר "ריהטא דחקלאי")
  • עיטור סופרים – מהדורה חדשה עם הוספות והערות (וכן עם הערות הרצי"ה), הוצאת "שם" ירושלים תשע"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב משה צבי נריה, שיחות הראי"ה, תל אביב תשל"ט, עמ' קלד-קמג
  • הרב משה צבי נריה, טל הראי"ה, בני ברק תשנ"ג עמ' עו-פג
  • הראל כהן, מציאות קטן, הוצאות מאבני המקום ומגיד תשע"ז, מבוא, עמ' 31–35

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, ה, ו (מאת הרב מרדכי גימפל יפה אח סבתו, ח' תמוז תרמ"ז, ו-כ"ו תמוז תרמ"ז).
  2. ^ ראו: האדר"ת, סדר אליהו, ירושלים תשמ"ד, עמ' 65-66.
  3. ^ עיטור סופרים, הצפירה, 28 באוקטובר 1887, עמ' 2; מודעה שפרסם הראי"ה, שם, 26 באוקטובר 1887, עמ' 4.
  4. ^ האדר"ת, סדר אליהו, ירושלים תשמ"ד, עמ' 67-67; אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, ט.
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הצפירה

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    הראי"ה קוק, תשובה לרבים, הצפירה, 15 באפריל 1888; אורח משפט, השמטות ומילואים, יד.
  6. ^ לשלושה באלול, מכון הרצי"ה תשס"ג, עמ' פה.
  7. ^ אגרות הראיה, כרך א, א (אל הרב מרדכי גימפל יפה, כ"ב אב תרמ"ח). ראו עוד אגרת ב.
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הצפירה

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    הראי"ה קוק, מודעה לאורייתא, הצפירה, 12 בספטמבר 1888
  9. ^ עיטור סופרים (מודעה שפרסם הראי"ה), הצפירה, 18 בפברואר 1889, עמ' 4.
  10. ^ לדוגמה: אל הרב חיים ברלין (אגרות הראיה, כרך א, ג), ואל שמעון וולף רוטשילד ("הברון הצדיק"; חיי הראי"ה, תל אביב תשמ"ג, עמ' שפ-שפב).
  11. ^ אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, יב; שם, נספחות, 13.
  12. ^ ראו: יצחק סובלסקי, הלכה שנתעלמה, הצפירה, 14 בדצמבר 1888, עמ' 2-3.
  13. ^ 1 2 אגרות הראיה, כרך א, ג.
  14. ^ שדי חמד, כרך י, פיוטרקוב תר"ס, עמ' 34, (עמ' 3920 במהדורות החדשות).
  15. ^ שם עמ' 38, ושם עמ' 3922.
  16. ^ ראו גם: אגרות הראיה, כרך א, א; אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, נספחות, 12, 13.
  17. ^ הרב יהודה ליב מימון כתב: "דומני שזוהי הפעם הראשונה, מיום שנפרצה אחדות ישראל על ידי המחלוקת בין החסידים והמתנגדים - אשר באהלה של תורה נקבצו ובאו גאוני ליטה עם גדולי אדמו"רי החסידות" (הראי"ה, ירושלים תשכ"ז, עמ' מט).
  18. ^ ראו אגרת בנו הרב אברהם בנימין קלוגר (אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, יא).
  19. ^ ראו: אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, ה.
  20. ^ אגרות הראיה, כרך א, ב.
  21. ^ אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, נספחות, 11.
  22. ^ ראו: אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, ז (מאמר המיועד להדפסה); מאורות הראי"ה: ענייני תפילה, מכון הרצי"ה תשע"ו, עמ' רלד-רמב (תגובת העורך הראי"ה).
  23. ^ ראו: מבחר כתבים: ר' משה ריינס – אוסף חיבוריו מאמריו ואגרותיו, בעריכת הרב אליעזר ברודט, רמת בית שמש ה'תשע"ח, עמ' 579, 588 (מכתבים למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, אב ה'תרמ"ח ותשרי ה'תרמ"ט).
  24. ^ בשמן רענן, כרך ב, ירושלים תש"ן, עמ' קסג-קעה; מתוך עיטור סופרים ד, ניצני ארץ טו, תשס"ו; מוריה קיג, קכב; אשל אברהם.
  25. ^ ז'והר א'ור ב'הירזאב בן הרב ר' יוחנן (מרחמיסטריווקה?).
  26. ^ ראו מכתבו אל הראי"ה: אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, טו; ועם תיקונים: נשמה של שבת, חברון תשנ"ט, עמ' 525.
  27. ^ ראשי תיבות: "אמרה יאה לגדולי הדור שלוחה".
  28. ^ כינוי המצביע על חשיבות קטנה שייחס הראי"ה להקדמתו, ברוח צניעות וענווה. הביטוי על פי לשון חכמים: "אמר רבא: האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא מברך בורא מיני מזונות" (ברכות, לז, ב). רש"י: "ריהטא – הוא חביץ קדרה. דחקלאי – בני כפר. דמפשי ביה קמחא – שמרבים בו קמח".
  29. ^ ראו מאמר ברוח דומה מאת הרב טברסקי, בקובץ קול תורה, תשרי-חשון תרצ"ה.
  30. ^ ראו: הראי"ה קוק, ריהטא דחקלאי, מאבני המקום יג, תשס"א, עמ' 25-43.
  31. ^ ראו, לדוגמה: הרב יהודה ליב מימון, הראי"ה, ירושלים תשכ"ה, עמ' מט.
  32. ^ כרם החסידות, חלק ד, ירושלים תשמ"ז. עמ' יז-כג. וראו השמטה והטעייה נוספות ברוח זו בקובץ זכות אבות, כרך ו, שבט תשע"ב, עמ' תטז.
  33. ^ וכן בשנית באוצרות הראי"ה, כרך ו, ראשון לציון תשע"ה, עמ' 16-35.