הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1872
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1872 | |||||||||||
| 5 בנובמבר 1872 | |||||||||||
| בסך הכול היו 352 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 177 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | יוליסס ס. גרנט | הוראס גרילי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הרפובליקנית
|
המפלגה הרפובליקנית הליברלית | |||||||||
| מדינת מוצא | אילינוי |  ניו יורק
| |||||||||
| סגן | הנרי וילסון | בנג'מין בראון | |||||||||
| אלקטורים | 286 | 0 (3 הצביעו לו אך הצבעתם נפסלם וזאת מתוך 66 שזכה בהן) | |||||||||
| מספר הקולות | 3,598,235 | 2,834,761 | |||||||||
| אחוזים | 55.6% | 43.8% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה. באדום המדינות שגרנט זכה, בכחול המדינות שגרילי זכה (לאחר מותו), ובגווני ירוק המדינות שבהם זכו בראון, ג'נקינס ודייוויס. | |||||||||||
| הזוכה: יוליסס ס. גרנט | |||||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1872 היו מערכת הבחירות הנשיאותית ה-22 בתולדות ארצות הברית, ונערכו ביום שלישי, 5 בנובמבר 1872. הנשיא היוצא יוליסס ס. גרנט נבחר בקלות לכהונה שנייה יחד עם הסנאטור הנרי וילסון ממסצ'וסטס. היבחרו מחדש של גרנט התרחשה למרות פיצול במפלגה הרפובליקנית שגרם לרפובליקנים ליברליים לבחור בהוראס גרילי. המפלגה הדמוקרטית תמכה במועמדים הרפובליקנים הליברליים באותה שנה.
ב-29 בנובמבר 1872, אחרי ספירת הקולות אבל לפני התכנסות חבר האלקטורים, מת גרילי. כתוצאה מכך, אלקטורים שהיו צריכים לבחור בגרילי הצביעו לארבעה מועמדים שונים לנשיאות ולשמונה מועמדים שונים לתפקיד סגן הנשיא. גרילי קיבל 3 קולות בחבר האלקטורים לאחר מותו, אך הקונגרס פסל אותם. אלו הבחירות היחידות בהיסטוריה של ארצות הברית שבהן מועמד מת במהלך מערכת הבחירות.
מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוליסס ס. גרנט, נשיא ארצות הברית מאוהיו
הנשיא גרנט נבחר פה אחד לכהונה שנייה על ידי 752 הצירים בוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1872. סגן הנשיא סקיילר קולפקס, לעומתו, הפסיד במירוץ לכהונה שנייה, בגלל קבלת מניות בחברת רכבת ובנייה. אלו שמאסו מהשחיתות בממשל גרנט, פרשו והקימו את המפלגה הרפובליקנית הליברלית.
| מועמד לנשיאות | סיבוב ראשון | מועמד לסגנות הנשיאות | |
|---|---|---|---|
| יוליסס ס. גרנט | 752 | הנרי וילסון | 399.5 |
| סקיילר קולפקס | 321.5 | ||
| הוראס מיינארד | 26 | ||
| ג'ון לואיס | 22 | ||
| אדמונד דייוויס | 16 | ||
| אדוארד נויס | 1 | ||
| ג'וזף האולי | 1 |
מועמדים רפובליקנים ליברליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוראס גרילי, חבר קונגרס לשעבר מניו יורק
- צ'ארלס אדמס, חבר קונגרס לשעבר ממסצ'וסטס
- בנג'מין בראון, מושל מיזורי
- סלמון צ'ייס, שופט בבית המשפט העליון מאוהיו
- דייוויד דייוויס, עוזר שופט מאילינוי
- לימן טראמבל, סנאטור מאילינוי
קבוצה של רפובליקנים התפצלה מהמפלגה כדי ליצור את המפלגה הרפובליקנית הליברלית. בוועידה הלאומית היחידה של המפלגה, שהתרחשה בסינסינטי, עורך ה"ניו יורק טריביון", הוראס גרילי, נבחר להיות המועמד לנשיאות בסיבוב השישי, כשהוא מנצח את צ'ארלס אדמס. מושל מיזורי, בנג'מין בראון, נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא בסיבוב השני.
המצע הליברלי קרא לסיום השנאה ממלחמת האזרחים ולסיום תקופת השיקום, דרש רפורמה במנהל האזרחי כדי למנוע שחיתות, וקרא להגבלת המכסים.
| מועמד לנשיאות | סיבוב ראשון | סיבוב שני | סיבוב שלישי | סיבוב רביעי | סיבוב חמישי | סיבוב שישי לפני החילופים | סיבוב שישי אחרי החילופים |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוראס גרילי | 147 | 245 | 258 | 251 | 258 | 332 | 482 |
| צ'ארלס אדמס | 203 | 243 | 264 | 279 | 309 | 324 | 187 |
| לימן טראמבל | 110 | 148 | 156 | 141 | 91 | 19 | 21 |
| בנג'מין בראון | 95 | 2 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 |
| דייוויד דייוויס | 92.5 | 75 | 44 | 51 | 30 | 6 | 6 |
| אנדרו קורטין | 62 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 |
| סלמון צ'ייס | 2.5 | 1 | 0 | 0 | 24 | 32 | 0 |
| נמנעים | 1 | 0 | 0 | 0 | 2 | 1 | 18 |
| מועמד לסגנות הנשיאות | סיבוב ראשון | סיבוב שני |
|---|---|---|
| בנג'מין בראון | 237 | 435 |
| לימן טראמבל | 158 | 175 |
| ג'ורג' ג'וליאן | 134.5 | 0 |
| גילברט וולקר | 84.5 | 75 |
| קאסיוס קליי | 34 | 0 |
| ג'ייקוב קוקס | 25 | 0 |
| אחרים | 20 | 11 |
מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הוראס גרילי, חבר קונגרס לשעבר מניו יורק
- ג'רמיה בלאק, מזכיר המדינה לשעבר מפנסילבניה
- תומאס בייארד, סנאטור מדלאוור
- ויליאם גרוסבאק, חבר קונגרס לשעבר מאוהיו
בגלל רצונם החזק לנצח את יוליסס גרנט, המפלגה הדמוקרטית החליטה אף היא לתמוך בגרילי ובבראון ותמכו במצע שלהם. גרילי קיבל 686 מ-724 צירים, ואילו בראון קיבל 713. התמיכה במצע הליברלי פירושה שהדמוקרטים דחו את התנגדותם לשיקום משנת 1868. הם הבינו שכדי לנצח עליהם להסתכל קדימה, ולא להתרכז במלחמת האזרחים. כמו כן, הם הבינו שאם הם לא יתמכו בגרילי, הם יפצלו את הקולות שמתנגדים לגרנט. אך המוניטין של גרילי כמתנגד חריף למפלגה הדמוקרטית, לעקרונות שלה, למנהיגות שלה ולפעילים בה לא נתנה לו תמיכה גדולה בתוך המפלגה. הוועידה, שנמשכה רק 9 שעות במשך יומיים, הייתה הוועידה הקצרה ביותר בהיסטוריה.
| מועמד לנשיאות | סיבוב ראשון | מועמד לסגנות הנשיאות | |
|---|---|---|---|
| הוראס גרילי | 686 | בנג'מין בראון | 713 |
| ג'רמיה בלאק | 21 | ג'ון סטיבנסון | 6 |
| תומאס באיירד | 15 | ||
| ויליאם גרוסבאק | 2 |
מועמדים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטוריה וודהול הייתה האישה הראשונה שניסתה להיבחר לנשיאות, כשהיא התמודדה מטעם מפלגת הזכויות השוות. המועמד לסגנות הנשיאות מטעם המפלגה היה פרדריק דאגלס, עבד לשעבר. וודהול לא יכלה להיבחר לנשיא ביום שמונתה להיות מועמדת - לא בגלל מינה, אלא בגלל גילה. היא לא הייתה בת 35 (הגיל המינימלי בו ניתן להיבחר לנשיא) עד ל-23 בספטמבר ב-1873.
בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסע הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלו של גרנט ותומכיו הרדיקלים הואשמו בשחיתות, והרפובליקנים הליברלים דרשו רפורמה במנהל האזרחי וסיום לתקופת השיקום, כולל נסיגה של הכוחות הפדרליים מהדרום. גם הרפובליקנים הליברלים וגם הדמוקרטים התאכזבו ממועמדם, גרילי. היה לו מעט ניסיון פוליטי ומכיוון שהיה עורך עיתון, הוא נתן ליריביו כלים לתקוף אותו. יחד עם זיכרונותיו ממלחמת האזרחים, את גרנט לא היה אפשר לתקוף. לגרנט גם היה תקציב גדול למסע הבחירות שלו, בזכות תמיכה מהאליטה הכלכלית. בנג'מין בראון, המועמד הרפובליקני-ליברלי לסגנות הנשיאות, הותקף בגלל היותו שיכור.
זכות הצבעה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות אלו, הקריאה למתן זכות הצבעה לנשים הפכה נפוצה. בנוסף למועמדותה של ויקטוריה וודהול, כמה סופרג'יסטיות ניסו להצביע ונקנסו. וודהול בעצמה נכנסה לכלא ביום הבחירות בגלל חוסר צניעות.
תוצאות וקולות מעורערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרנט הצליח לנצח את גרילי בקלות עם 56% מהקולות לעומת 44%. גרנט זכה ב-286 אלקטורים לעומת 66 לגרילי - אבל גרילי מת ב-29 בנובמבר, 24 ימים אחרי הבחירות ובטרם הצבעת חבר האלקטורים. גרילי זכה במדינות טקסס, מיזורי, קנטקי, טנסי, ג'ורג'יה ומרילנד. 63 מתוך 66 האלקטורים של גרילי העבירו את תמיכתם אל דמוקרטים אחרים.
כשהאלקטורים התכנסו, נעשו כמה ערעורים על תוצאות הבחירות. בניגוד לבחירות הבאות, הערעורים לא השפיעו על התוצאות.
- הקולות מארקנסו ולואיזיאנה, שהצביעו לגרנט, נדחו בשל אי סדרים.
- הקולות של השלושה אלקטורים מג'ורג'יה שבחרו בגרילי לא נספרו ונפסלו על ידי הקונגרס בגלל מותו של גרילי. הקולות שהם נתנו לבראון לא הושפעו מכך.
- הועלו מחאות נגד האלקטורים של טקסס ומיסיסיפי. הקולות נספרו בסופו של דבר.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| המועמד לנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים | השותף | מדינת השותף | כמות האלקטורים של השותף |
|---|---|---|---|---|---|---|
| יוליסס ס. גרנט | רפובליקנית | אילינוי | 286 | הנרי וילסון | מסצ'וסטס | 286 |
| הוראס גרילי | דמוקרטית/ רפובליקנית ליברלית | ניו יורק | 3 | בנג'מין בראון | מיזורי | 3 |
| תומאס הנדריקס | דמוקרטית | אינדיאנה | 42 | |||
| בנג'מין בראון | מפלגת האיחוד הלאומי | מיזורי | 18 | |||
| צ'ארלס ג'נקינס | דמוקרטית | ג'ורג'יה | 2 | |||
| דייוויד דייוויס | רפובליקנית ליברלית | אילינוי | 1 | |||
| צ'ארלס אוקונור | דמוקרט בורבון | ניו יורק | 0 | צ'ארלס אדמס | מסצ'וסטס | 0 |
| ג'יימס בלק | האיסור | פנסילבניה | 0 | ג'ון רוסל | מישיגן | 0 |
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמפיין בסן פרנסיסקו, במסגרת מערכת בחירות זו מתואר בציניות בספרו של ז'ול ורן, מסביב לעולם בשמונים יום.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1872, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
