הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1928

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
1924 US flag 48 stars.svg 1932
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1928
6 בנובמבר 1928

בסה"כ היו 531 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 266 קולות אלקטורלים כדי לנצח

  AlfredSmith.png HerbertHoover.jpg
מועמד אל סמית' הרברט הובר
מפלגה המפלגה הדמוקרטית המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא ניו יורק קליפורניה
סגן ג'זף טיילור רובינסון צ'ארלס קרטיס
אלקטורים 87 444
בוחרים 15,015,464 21,427,123
אחוז מכלל הבוחרים 40.8% 58.2%
ElectoralCollege1928.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1928, שהתרחשו ב-6 בנובמבר 1928, שר המסחר הרברט הובר היה המועמד מההמפלגה הרפובליקנית, לאחר שהנשיא היוצא קלווין קולידג' בחר לא לרוץ לתקופת כהונה שנייה. מולו התמודד מושל ניו יורק, אל סמית', מההמפלגה הדמוקרטית. הובר וסמית' היו מועמדים פוטנציאליים לנשיאות עוד לפני 1928 ונחשבו למנהיגים טובים. שניהם התמודדו על התפקיד בפעם הראשונה, והציגו את דמותם כדי למשוך את המצביעים. כל מועמד נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד מפלגתו, ואף אחד מהם לא זכה לתמיכה מוחלטת של מפלגתו.

הרפובליקנים זוהו עם הכלכלה המשגשגת של שנות העשרים בעוד שסמית', נוצרי קתולי, סבל מהתנגדות אנטי-קתולית, מעמדתו נגד חוק היובש ומהקישור שלו לטמאני הול המושחת. התוצאה הייתה ניצחון רפובליקני שלישי ברציפות, שהיה ניצחון סוחף. הובר כמעט הצליח לנצח ברוב מדינות הקונפדרציה לשעבר, שהיו מזוהות עם הדמוקרטים. במהלך מערכת הבחירות הכינוי כלב דמוקרטי צהוב קיבל חשיבות לאומית- מצביעים דרומיים רבים שהתנגדו לסמית' הצביעו לו בכל זאת בגלל שנאתם לרפובליקנים.

זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה עד 1952 בה הרפובליקנים זכו. זאת גם הייתה מערכת הבחירות האחרונה שהרפובליקנים זכו בה ללא מועמדות של ריצ'רד ניקסון או של בן למשפחת בוש.


מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדים רפובליקניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהנשיא קולידג' בוחר לא לרוץ לעוד תקופת כהונה, המירוץ היה פתוח. למרות לחצים מכמה חברי מפלגה על קולידג', הוא סירב לרוץ ובמקומו התמודדו שלושה מועמדים: הרברט הובר, פרנק לואדן וצ'ארלס קרטיס.

בפריימריז המעטים שהיו אז, הובר לא הצליח כמצופה והוצע שסגן הנשיא, צ'ארלס דוז, יהיה המועמד במקרה של קיפאון. אבל לואדן פרש ממש לפני שהועידה הרפובליקנית התחילה, ובכך סלל את הדרך לניצחונו של הובר.

הוועידה התכנסה בקנזס סיטי מה-12 ביוני עד ה-15 ביוני. הוועידה בחרה בהובר בסיבוב הראשון. הובר לא רצה להתערב בבחירת המועמד לתפקיד סגן הנשיא, והוועידה שקלה לבחור בדוז לכהונה נוספת. אך קולידג' שלח לוועידה מברק שם כתב שאם יבחרו בדוז, שאותו לא חיבב, קולידג' יראה זאת בתור עלבון אישי. כדי למשוך מצביעים מחקלאים שהיו מודאגים לגבי עמדותיו הפרו-עסקיות של הובר, הוחלט לבחור בצ'ארלס קרטיס כמועמד לתפקיד.

שבוע לאחר הוועידה, הובר נאם את נאום הניצחון שלו, וטען ש"אנו קרובים היום באמריקה יותר מאשר אי פעם לחיסול העוני... עוד לא הגענו למטרה, אבל אם תינתן לנו ההזדמנות להמשיך במדיניות של שמונה השנים האחרונות, נגיע בקרוב, בעזרת האל, ליום הזה." אמירה זו פגעה בו עם תחילת השפל הגדול.

מועמדים דמוקרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהזכרונות מהשחיתויות בממשל וורן הרדינג נעלמים, וכשהמדינה משגשגת, הדמוקרטים חשבו שאין להם סיכוי בבחירות הללו ורבים מהמנהיגים הדמוקרטים לא התמודדו. מנהיג אחד שכן התמודד היה המושל של ניו יורק, אל סמית', שכבר ניסה פעמיים לפני כן להיבחר להיות המועמד. הוועידה הדמוקרטית התכנסה ביוסטון מה-26 ביוני עד ל-28 ביוני ובחרה בסמית' להיות המועמד לנשיאות ובג'וזף רובינסון מארקנסו להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

סמית' היה הקתולי הראשון שמפלגה גדולה בחרה בו להיות מועמד לנשיאות. ודתו הייתה נושא מרכזי בקמפיין. כמה פרוטסטנטים חששו שסמית' ימלא פקודות מהכנסייה בנוגע להחלטות שישפיעו על המדינה.

מועמדים ממפלגת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת האיסור ערכה את הועידה שלה בשיקגו מה-10 ביולי עד ל-12 ביולי. סמית' התנגד לחוק היובש, ולכן כמה חברי מפלגה רצו לתמוך בהובר כדי למנוע פילוג שיטה את הבחירות לטובת סמית'. המפלגה בחרה בוויליאם וורני ולא בהובר.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הבחירות בסתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתנגדות לקתוליות הייתה בעיה חמורה עבור סמית'. הכמרים הפרוטסטנטים הזהירו שיקבל פקודות מהאפיפיור, ואף נפוצה שמועה שהאפיפיור עמד לעבור לארצות הברית ולשלוט בה ממבצר בוושינגטון, אם סמית' ינצח. למרות שהמסע האנטי-קתולי של הקו קלוקס קלאן פחת במהלך אותה התקופה, מועמדותו של סמית' החייתה אותו מחדש. רבים שהתנגדו לקלאן טענו שהכנסייה הקתולית הייתה "אנטי-אמריקאית" ו"תרבות זרה" שהתנגדה לחירות ולדמוקרטיה.

עיתונות שהייתה מזוהה עם זרמים לא-קתוליים התנגדה לסמית' במיוחד, וטענו שיהיה נאמן לריבון זר. בנוסף, הם טענו שהכנסייה הקתולית מתנגדת לערכים אמריקאיים כגון הפרדת דת ממדינה וסובלנות דתית. נטען שאם הכנסייה תפקוד על הקתולים לחסל פרוטסטנטים באלימות, הם יעשו זאת. התנגדותו של סמית' לחוק היובש, שהיה חשוב לפרוטסטנטים (המהגרים הקתוליים זוהו עם שתיית אלכוהול) גם עלתה לו בקולות, וכך גם קשריו עם הטמאני הול. סמית' התקשה לגנות את השנאה לקתוליות בגלל שרבים ממתנגדיו הסוו אותה בתור תמיכה בחוק היובש או בהתנגדות לשחיתות.

לכן כמה מדינות דרומיות תמכו ברפובליקנים בפעם הראשונה מאז תקופת השיקום. במדינות עם אוכלוסיה שחורה גדולה (שלא יכלה להצביע), רבים האמינו שהובר תמך בשילוב גזעי, ודבר זה עלה על התנגדותם לסמית'. במהלך מסע הבחירות נפוצה שמועה שהובר נפגש עם חברה שחורה בוועידה הרפובליקנית ורקד איתה.

דתו של סמית' עזרה לו בקרב המהגרים הקתוליים מניו אינגלנד, בעיקר בקרב האירים והאיטלקים. דבר זה מסביר את ניצחונותיו הדחוקים ברוד איילנד ומסצ'וסטס הרפובליקניות בדרך כלל, וגם את העובדה שהפסיד בניו יורק בהפרש של שני אחוזים בלבד (מועמדים דמוקרטיים בדרך כלל הפסידו שם בהפרשים דו-ספרתיים).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות נערכו ב-6 בנובמבר 1928.

הובר ניצח ניצחון סוחף כשהוא מבטיח להמשיך את השגשוג של שנות קולידג'. סמית' זכה באלקטורים רק מהדרום הדמוקרטי ומשתי מדינות בניו אינגלנד. הובר אפילו ניצח את סמית' בניו יורק בהפרש זעום.

זאת הייתה הפעם הראשונה בה טקסס בחרה במועמד רפובליקני.


המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
הרברט הובר רפובליקנית קליפורניה 444 צ'ארלס קרטיס קנזס 444
אל סמית' דמוקרטית ניו יורק 87 ג'וזף רובינסון ארקנסו 87
נורמן תומאס הסוציאליסטית ניו יורק 0 ג'יימס מורר פנסילבניה 0
וויליאם פוסטר הקומוניסטית אילינוי 0 בנג'מין גיטלו ניו יורק 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]