הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 1820 ארצות הבריתארצות הברית 1828 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824
1824

  JohnQAdams.png Andrew Jackson.jpg
מועמד ג'ון קווינסי אדמס אנדרו ג'קסון
מפלגה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
מדינת מוצא מסצ'וסטס טנסי
סגן ג'ון קלהון ג'ון קלהון
אלקטורים 84 99
מספר הקולות 113,122 151,271
אחוזים 30.9% 41.4%
ElectoralCollege1824.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ג'ון קווינסי אדמס

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1824 היו הבחירות העשיריות בתולדות ארצות הברית, והתרחשו החל מיום שלישי, ה-26 באוקטובר, עד ליום חמישי, ה-2 בדצמבר 1824. ג'ון קווינסי אדמס נבחר לנשיא ב-9 בפברואר 1825. הבחירות הוכרעו על ידי בית הנבחרים, והן היחידות שהוכרעו כך בגלל התיקון השנים-עשר לחוקת ארצות הברית, כיוון שאף מועמד לא זכה לרוב האלקטורים. אלו הבחירות הראשונות בהן המועמד שזכה להכי הרבה אלקטורים (אנדרו ג'קסון) לא נבחר לנשיא, ודבר זה הוביל לכעס אצל תומכי ג'קסון, שטענו שאדמס ניצח בעזרת "עסקה מושחתת" (Corrupt Bargain). בחירות אלו היו הראשונות בהן מועמד נהפך לנשיא למרות שלא קיבל את רוב קולות הבוחרים.

לפני הבחירות, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ניצחה בשש מערכות הבחירות הקודמות. ב-1824, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לא הצליחה להסכים על מועמד לנשיאות, וכך המפלגה הפסיקה להתקיים והתפצה לארבעה, כשכל פלג עומד מאחורי מועמד אחר. מאוחר יותר, הפלג בהנהגת אנדרו ג'קסון התגלגל למפלגה הדמוקרטית המודרנית, בעוד שהפלג שהנהיגו ג'ון קווינסי אדמס והנרי קליי הפך למפלגה הרפובליקנית הלאומית (אין קשר למפלגה הרפובליקנית, אשר לימים התגלגלה למפלגה הוויגית.

הייתה זאת מערכת הבחירות האחרונה עד 2016 שבה נבחר נשיא אחרי שלושה נשיאים רצופים שכיהנו שמונה שנים מלאות.

ההכנות לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות בין המפלגה הפדרליסטית לבין הדמוקרטים-רפובליקנים גוועה לאחר מלחמת 1812 והוקעת הפדרליסטים, ונשיא ארצות הברית ג'יימס מונרו כיהן ללא תחרות ממשית. כמו נשיאים קודמים שנבחרו פעמיים, מונרו סירב לרוץ לכהונה שלישי.

סגנו של מונרו, דניאל תומפקינס, נחשב לבלתי בחיר בגלל שלא היה פופולרי וסבל מבעיות בריאותיות (הוא מת ביוני 1825, שלושה חודשים לאחר עזיבתו את התפקיד). כך ההתמודדות הייתה פתוחה בתוך המפלגה היחידה.

במערכת הבחירות על תפקיד נשיא ארצות הברית התמודדו:

הליך המועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסיפה המפלגתית המסורתית בחרה בקרופורד כמועמד לנשיאות ובאלברט גלטין כסגנו, אולם מעט מאוד חברי קונגרס נכחו בה והיא הוקעה כוועידה לא דמוקרטית. גלטין פרש מהמירוץ לאחר התקפות של שאר המועמדים על אמינותו. הוא הוחלף בנתנאל מייקון, סנאטור מקרולינה הצפונית. מכה רצינית למועמדותו של קרופורד הייתה השבץ שעבר ב-1823. בקרב שאר המועמדים, לג'ון קווינסי אדמס הייתה יותר תמיכה מאשר להנרי קליי בגלל הפופולריות העצומה שלו בקרב מצביעים פדרליסטים בניו אינגלנד. אפילו אדמס, בנו של ג'ון אדמס שהיה הנשיא הפדרליסטי היחיד, הצטרף למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית.

הבחירות היו יותר תחרות בין מועמדים אזוריים מאשר ויכוח מהותי על מדיניות הממשל, אף על פי שנושא מכסי המגן ושיפורים פנימיים בארצות הברית אכן גרמו לוויכוחים רבים באותם הימים. באופן כללי, המועמדים גובו על ידי אזורים שונים במדינה: אדמס היה חזק בצפון-מזרח, ג'קסון בדרום, במערב ובמיד אטלנטיק, קליי בחלקים במערב, וקרופורד בחלקים במזרח.

מזכיר המלחמה, ג'ון קלהון מדרום קרולינה, דחה את קבלת המועמדות, אבל רצה להיות סגן הנשיא. הוא גיבה את ג'קסון כיוון שעמדותיו היו מקובלות בקרב המצביעים הדרומיים. גם התומכים של אדמס ושל ג'קסון תמכו בקלהון, ונתנו לו רוב קל של אלקטורים כדי להיבחר לסגן הנשיא. קלהון התנגד למדיניות של אדמס, אבל לא מנע מתומכיו להצביע עבורו.

הקמפיין לבחירות הופיע בהמון צורות. השתמשו בשירים בשביל לקדם אג'נדות פוליטיות. השיר "ציידי קנטקי" מ-1815 שומש כשיר שקידם את אנדרו ג'קסון. גם קריקטורות פוליטיות וטורים מפלגתיים נהפכו לנפוצים בקרב ההמונים. קלהון, שהיה חבר בצוות העריכה של עיתון "הפטריוט", היה מעורב מאוד בבחירות באמצעות טורים בעיתון שקידמו אותו, דבר לא נפוץ באותה תקופה.

הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב חבר האלקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשיטת "המנצח לוקח הכל" הנהוגה היום כמעט בכל המדינות, באותה תקופה למדינות שונות היו שיטות שונות למינוי הנציגים שלהן לחבר האלקטורים.

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז אילינוי, קנטקי, מרילנד, מיזורי, טנסי
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה אלבמה, קונטיקט, אינדיאנה, מסצ'וסטס, מיסיסיפי, ניו המפשייר, ניו ג'רזי, צפון קרוליינה, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה דלאוור, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ניו יורק, דרום קרוליינה, ורמונט
שני אלקטורים נבחרים בבחירות כלליות במדינה, והיתר - לפי מחוזות בחירה לבית הנבחרים מיין

הצבעת האלקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה (שימו לב שבניגוד למצב הרגיל, אין קשר הדוק בין מועמדים לנשיאות וסגנות-הנשיא):

ההצבעה לנשיא ההצבעה לסגן-הנשיא
המועמד מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל המועמד מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל
אנדרו ג'קסון טנסי רפובליקנית-דמוקרטית 99 ג'ון קלהון דרום קרוליינה רפובליקנית-דמוקרטית 182
ג'ון קווינסי אדמס מסצ'וסטס רפובליקנית-דמוקרטית 84 נתן סנפורד ניו יורק רפובליקנית-דמוקרטית 30
ויליאם קרופורד ג'ורג'יה רפובליקנית-דמוקרטית 41 נתניאל מסון צפון קרוליינה רפובליקנית-דמוקרטית 24
הנרי קליי קנטקי רפובליקנית-דמוקרטית 37 אנדרו ג'קסון טנסי רפובליקנית-דמוקרטית 13
מרטין ואן ביורן ניו יורק רפובליקנית-דמוקרטית 9
הנרי קליי קנטקי רפובליקנית-דמוקרטית 2
סך הכול 260 סך הכול 260

בהתחשב בפילוג האזורי בקרב המועמדים, הבחירות לא הסתיימו עם הכרעה ברורה. אדמס ניצח בניו-אינגלנד, ג'קסון הצליח ברוב המדינות, קליי משך מצביעים ממערב המדינה וקרופורד ניצח בדרום-מזרח המדינה. ג'קסון קיבל יותר קולות ויותר אלקטורים מכולם, אבל לא השיג 131 אלקטורים, דרישת הסף כדי להיבחר. ג'ון קלהון נבחר בהסכמה רחבה למדי להיות סגן הנשיא. על-פי התיקון ה-12 לחוקה, בית הנבחרים נקרא להכריע בין שלושת המועמדים עם המספר הרב ביותר של קולות: ג'קסון, אדמס וקרופורד, כאשר ההצבעה היא לפי מדינות (רוב הצירים מכל מדינה קובע את הצבעתה).

ההכרעה בבית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי קליי, יושב ראש בית הנבחרים, קיבל את מספר הקולות הקטן ביותר ולכן לא היה מועמד לבחירה על ידי הבית. כיוון שתיעב את ג'קסון וראה אותו בלתי-מתאים לתפקיד, וכן משום שדעותיו הכלכליות של אדמס היו הרבה יותר קרובות לו, תמך קליי באדמס, אשר זכה בנשיאות לאחר סיבוב הצבעות אחד בלבד. ג'קסון מצידו היה נזעם, שכן הוא חשב שבתור בעל המספר הגבוה ביותר של קולות תומכים בחבר האלקטורים היה הוא הראוי להיבחר. לאחר שאדמס מינה את קליי להיות מזכיר המדינה ולמעשה יורשו, החלו תומכיו של ג'קסון לטעון כי השניים כרתו ברית שחיתות (corrupt bargain), וטענות אלה, שחזרו ונאמרו במשך ארבע שנים, היו חלק מהגורמים ל"נקמתו" של ג'קסון על אדמס ארבע שנים מאוחר יותר.

המועמד אנדרו ג'קסון ג'ון קווינסי אדמס ויליאם קרופורד
הצביעו אלבמה, אינדיאנה, מיסיסיפי, ניו ג'רזי, פנסילווניה, דרום קורליינה, טנסי קונטיקט, אילינוי, קנטקי, לואיזיאנה, מיין, מרילנד, מסצ'וסטס, מיזורי, ניו המפשייר, ניו יורק, אוהיו, רוד איילנד, ורמונט דלאוור, ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, וירג'יניה
סך הכל 7 13 4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]