הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1856

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 1852 ארצות הבריתארצות הברית 1860 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1856
4 בנובמבר 1856

בסה"כ היו 296 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 149 קולות אלקטורלים כדי לנצח
  JamesBuchanan crop.jpg John Charles Frémont.png
מועמד ג'יימס ביוקנן ג'ון פרימונט
מפלגה המפלגה הדמוקרטית המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא פנסילבניה קליפורניה
סגן ג'ון ברקינרידג' ויליאם דייטון
אלקטורים 174 114
מספר הקולות 1,836,072 1,342,345
אחוזים 45.3 33.1%
ElectoralCollege1856.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ג'יימס ביוקנן

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1856 היו הבחירות השמונה-עשרה לנשיאות בתולדות ארצות הברית, והתרחשו ביום שלישי, ה-4 בנובמבר 1856. הנשיא היוצא פרנקלין פירס הובס בניסיונו להיבחר כמועמד הדמוקרטי שוב. ג'יימס ביוקנן, שהיה פוליטיקאי מנוסה והיה השגריר בבריטניה, נבחר במקומו.

העבדות הייתה העניין החשוב בבחירות, והמפלגה הוויגית, שהייתה אחת משתי המפלגות המרכזיות מאז שנות השלושים, התפרקה. הוקמו מפלגות חדשות: המפלגה הרפובליקנית, שהתנגדה להרחבת העבדות, והמפלגה האמריקנית או "אלו שאינם יודעים דבר" (שהתעלמה מהעבדות והדגישה התנגדות להגירה ולקתוליות), ניסו להחליף את מעמד הוויגים כאופוזיציה הראשית. המפלגה הרפובליקנית בחרה בג'ון פרימונט מקליפורניה כמועמדה הראשון לנשיאות. אלו שאינם יודעים דבר תמכו בנשיא לשעבר, מילארד פילמור מניו יורק.

פרימונט התנגד לחוק קנזס נברסקה, והתנגד להרחבת העבדות. ביוקנן הזהיר שהרפובליקנים הם קיצוניים שניצחונם יוביל למלחמת אזרחים. הדמוקרטים הדגישו את גישת "ריבונות העם" (המדינות יחליטו בעצמן האם העבדות תהיה חוקית בהן) בנוגע למדינות החדשות. ביוקנן השיג יותר קולות מיריביו, ואת רוב האלקטורים, וכך ניצח את פילמור ופרימונט, שקיבל פחות מ-1,200 קולות במדינות תומכות העבדות, כולם מדלאוור וממרילנד. התוצאות בחבר האלקטורים אכן סימלו שהרפובליקנים יכולים לזכות בבחירות הבאות בכך שיזכו בעוד שתי מדינות - כמו פנסילבניה ואילינוי.

מועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הנשיאותיות ב-1856 התמודדו שלוש מפלגות, למרות שגם מפלגות אחרות היו פעילות. הועידות המפלגתיות מסודרות בסדר הפופולריות של המפלגות.

מועמדים דמוקרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות דמוקרטית

המפלגה הדמוקרטית נפגעה קשות מהפסדיה בבחירות לקונגרס. הסנאטור סטיבן דאגלס מאילינוי, שתמך בחוק קנזס נברסקה, נכנס למירוץ כדי להתמודד מול הנשיא פרנקלין פירס. הצירים מפנסילבניה המשיכו לתמוך ב"בן המועדף" שלהם, ג'יימס ביוקנן.

הועידה הדמוקרטית השביעית התרחשה בסינסינטי אוהיו מה-2 ביוני עד ל-6 ביוני. הצירים היו חלוקים בנוגע לשאלת העבדות. בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית, איש שנבחר לנשיא לא הצליח להיבחר כמועמד. בסיבוב הראשון, ביוקנן זכה ב-135.5 קולות, לעומת 122.5 לפירס, 33 לדאגלס ו-5 ללואיס קאס. בכל סיבוב שעבר, דאגלס קיבל יותר צירים על חשבונו של פירס. בסיבוב ה-15, רוב הצירים של פירס עברו לדאגלס מתוך ניסיון לעצור את ביוקנן, אולם דאגלס פרש ברגע שהתברר שביוקנן זכה לתמיכת רוב חברי המפלגה. דאגלס גם העדיף שלא לפלג את המפלגה ולפגוע בסיכוייה בבחירות.

מספר מועמדים נשקלו כמועמדים לסגנות, אבל חלקם פרשו. אחד מהם היה ג'ון ברקינרידג' מקנטקי. הוא נבחר להיות אלקטור, אולם המשלחת מורמונט תמכה בו והוא נבחר בסיבוב השני כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי סיבוב עשירי סיבוב 11 סיבוב 12 סיבוב 13 סיבוב 14 סיבוב 15 סיבוב 16 סיבוב 17
ג'יימס ביוקנן 135.5 139 139.5 141.5 140 155 143.5 147.5 146 147.5 147.5 148 150 152.5 168.5 168 296
פרנקלין פירס 122.5 119.5 119 119 119.5 107.5 89 87 87 80.5 80 79 77.5 75 3.5 0 0
סטיבן דאגלס 33 31.5 32 30 31 28 58 56 56 62.5 63 63.5 63 63 118.5 122 0
לואיס קאס 5 6 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 7 5.5 5.5 5.5 5.5 5.5 4.5 6 0
המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני
ג'ון ברקינרידג' 51 296
ג'ון קוויטמן 59 0
לין בויד 33 0
ג'יימס באיירד 31 0
אהרון בראון 29 0
בנג'מין באטלר 27 0
ג'יימס דובין 13 0
בנג'מין פיטצפטריק 11 0
תומאס ראסק 7 0
טראסטן פולק 5 0

מועמדים מהמפלגה הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון פרימונט, סנאטור לשעבר מקליפורניה
  • ג'ון מקלין, סגן שופט בבית המשפט העליון מאוהיו

המפלגה הרפובליקנית נוצרה בתחילת 1854 כדי להתנגד לחוק קנזס נברסקה. במהלך הבחירות לקונגרס, הרפובליקנים הצליחו להכניס 13 נציגים לקונגרס וב-1855 שלושה מועמדים מהמפלגה זכו בתפקיד מושל. המפלגה ספגה קבוצות רבות שהתנגדו לדמוקרטים.

הועידה הרפובליקנית הלאומית הראשונה התרחשה בפילדלפיה בין ה-17 ביוני ל-19 ביוני. הועידה אישרה מצע שהתנגד לעבדות וקראה להפעלת סמכות הקונגרס בנוגע לעבדות בטריטוריות, סיום הפוליגמיה באזורים מורמוניים, ומימון ממשלתי לסלילת מסילת רכבת יבשתית. ג'ון פרימונט, ג'ון מקלין, ויליאם סיוארד, סלמון צ'ייס וצ'ארלס סאמנר התחרו על המועמדות, אולם השלושה האחרונים פרשו. מקלין גם רצה לפרוש, אולם המשלחת מפנסילבניה, בהנהגת תדיאוס סטיבנס, מנעה זאת. פרימונט ניצח את ג'ון מקלין ונבחר להיות המועמד לנשיאות בעוד שויליאם דייטון ניצח את אברהם לינקולן ונבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות.

המועמד לנשיאות סיבוב לא רשמי סיבוב רשמי המועמד לסגנות הנשיאות סיבוב לא רשמי סיבוב רשמי
ג'ון פרימונט 359 520 ויליאם דייטון 253 523
ג'ון מקלין 190 37 אברהם לינקולן 110 20
צ'ארלס סאמנר 2 0 נתנאל בנקס 46 6
נתנאל בנקס 1 0 דיוויד וילמוט 43 0
ויליאם סיוארד 1 0 צ'ארלס סאמנר 35 3
נעדרו 14 9 ג'ייקוב קולאמר 15 2
ג'ון קינג 9 2
סמואל פומרוי 8 1
תומאס פורד 7 5
הנרי קרי 3 0
קאסיוס קליי 3 1
ג'ושוע גידינגס 2 0
ויטפילד ג'ונסון 2 1
אהרון פנינגטון 1 0
הנרי וילסון 1 0
נעדרו 29 3

מועמדים של המפלגה האמריקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מפלגת "שאינם יודעים דבר"

המפלגה האמריקנית נוצרה כמפלגה האמריקנית הנייטיביסטית על ידי מנהיגי תנועת "שאינם יודעים דבר". המפלגה ספגה את רוב הוויגים שלא תמכו ברפובליקנים ב-1854, וב-1855 כבר ביססה את עצמה בתור חלופה לדמוקרטים. המפלגה הצליחה להכניס לבית הנבחרים 35 נציגים מתוך 76 שהריצה בבחירות לקונגרס ב-1855. הם גם הצליחו למנות את נתנאל בנקס לדובר הבית.

הועידה הלאומית של המפלגה האמריקנית התרחשה בין ה-22 בפברואר עד ל-25 בפברואר 1856 בפילדלפיה, פנסילבניה. ב-1855, מנהיגי המפלגה החליטו לא לנקוט עמדה בסוגיית העבדות, אך הצירים של המפלגה מאוהיו היו מתנגדים חריפים לעבדות. הועידה סגרה את הסניף באוהיו ופתחה אותו שוב עם מנהיגים מתונים יותר. הצירים ממדינות הצפון זעמו כשגילו שהצעתם, למנוע מועמדות מאדם שיתנגד לאיסור העבדות מצפון לקו הרוחב '36°30, נפלה. התמיכה של המפלגה בצפון (פרט לניו יורק) נפגע.

רק מילארד פילמור, הנשיא לשעבר, זכה לתמיכה. הוא לא היה במדינה כשנבחר למועמדות. הוא השיג 179 מתוך 234 קולות. הועידה בחרה באנדרו דונלסון מטנסי להיות סגנו, עם 181 קולות לעומת 30 למועמדים אחרים ו-24 שנמנעו.

מועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני מועמד לסגנות הנשיאות
מילארד פילמור 139 179 אנדרו דונלסון 181
ג'ורג' לאו 27 35 מתנגדים 18
גארט דיוויס 18 8 הנרי גארדינגר 12
קנט ריינר 14 2
ג'ון מקלין 13 1
רוברט סטוקסון 8 2
סם יוסטון 6 4
ג'ון בל 5 2
ארסטוס ברוקס 2 1
לואיס קאמפבל 1 0
ג'ון קלייטון 1 0

מועמדים מהמפלגה האמריקאית הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקנים צפוניים שהתנגדו לעבדות החליטו ליצור מפלגה אחרי שפילמור נבחר למועמד. הם ערכו ועידה בניו יורק סיטי ממש לפני הועידה הרפובליקנית. מנהיגי המפלגה קיוו שיצליחו לשתף פעולה עם הרפובליקנים, כדי לנצח את ביוקנן. האסיפה התרחשה מה-12 ביוני עד ל-20 ביוני. כיוון שפרימונט היה המועמד המועדף על הרפובליקנים, המפלגה רצתה לתמוך בו, אולם חששו לפגוע בסיכוייו להיות מועמד רפובליקני. הצירים הצביעו למועמד ולא הצליחו להגיע לתוצאה. נתנאל בנקס נבחר בסיבוב העשירי כשהוא גובר על ג'ון פרימונט וג'ון מקלין, אולם היה ידוע שיפרוש מהמירוץ ויתמוך בפרימונט ברגע שיהיה מועמד. הצירים בחרו בפרימונט פה אחד בסיבוב הבא. מנהל האסיפה, ויליאם ג'ונסטון, נבחר כמועמד לסגנות הנשיאות אך פרש מאוחר יותר, כשהרפובליקנים והמפלגה האמריקאית הצפונית לא הצליחו למצוא פשרה בינו ובין ויליאם דייטון.

המועמד לנשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני סיבוב שלישי סיבוב רביעי סיבוב חמישי סיבוב שישי סיבוב שביעי סיבוב שמיני סיבוב תשיעי סיבוב עשירי סיבוב 11 המועמד לסגנות הנשיאות
נתנאל בנקס 43 48 46 47 46 45 51 50 50 53 0 ויליאם ג'ונסטון 59
ג'ון פרימונט 34 36 37 37 31 29 29 27 28 18 92 תומאס פורד 16
ג'ון מקלין 19 10 2 29 33 40 41 40 30 24 0 ג'ון פרימונט 12
רוברט סטוקטון 14 20 18 0 0 0 0 0 0 0 0 נעדרו 21
ויליאם ג'ונסטון 6 1 15 0 0 0 0 0 0 0 0
נעדרו 5 0 0 0 1 2 0 0 0 0 0

מועמדים מהמפלגה האמריקנית הצפונית הבדלנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של צירים מהמפלגה האמריקנית הצפונית פרשו מהאסיפה וערכו אספה משלהם בין ה-16 ביוני ל-17 ביוני. הם התנגדו לשיתוף פעולה עם הרפובליקנים. 19 צירים החליטו פה אחד לבחור ברוברט סטוקסטון כמועמד לנשיאות ובקנט' ריינור כמועמד לסגנות הנשיאות. המפלגה פרשה מהמירוץ לאחר מכן.

מועמדים מהמפלגה הוויגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הוויגית ניסתה להתאושש מהפסדיה מאז 1852. חצי ממנהיגי הוויגים בדרום עברו למפלגה הדמוקרטית, ואילו בצפון הוויגים הפסיקו להיות כוח משמעותי. המפלגה נשארה חזקה בניו יורק ובפנסילבניה בכך שהצטרפה לתנועה נגד העבדות.

האסיפה הלאומית הוויגית החמישית (והאחרונה) התרחשה בבולטימור בין ה-17 בספטמבר ל-19 בספטמבר. היו שם 150 צירים מ-26 מדינות. למרות שמנהיגי המפלגה רצו לשמור אותה בחיים, הם החליטו לתמוך, כמו המפלגה האמריקנית, בפילמור ובדונלסון. 150 הוויגים הצביעו פה אחד בתמיכה במפלגה האמריקנית.

בחירות כלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה אנטי דמוקרטית

אף אחד משלושת המועמדים נאם נאום בחירות. הרפובליקנים התנגדו להרחבת העבדות והשתמשו בסלוגן "חופש הדיבור, חופש העיתונות, ארץ חופשית, חופש האדם, פרימונט ולניצחון!". הרפובליקנים אמרו שהעבדות היא נגד הערכים הרפובליקניים. הדמוקרטים טענו שניצחון רפובליקני יביא למלחמת אזרחים.

המצע הרפובליקני התנגד לחוק קנזס נברסקה ותבע להחזיר את פשרת מיזורי. המצע התנגד לכך שהמדינות יחליטו בעצמן על העבדות. הרפובליקנים אמרו שממשל פירס עשה טעות בכך שאיפשר למדינות להחליט ובכך גרם למהומות במדינות בין כוחות שתמכו בעבדות לבין כוחות שהתנגדו לה, בעיקר בקנזס המדממת. הם תמכו בצירוף קנזס לאיחוד כמדינה חופשית. בנוסף להתנגדות להרחבת העבדות, המפלגה תמכה גם בסיפוח קובה מספרד.

המצע הדמוקרטי תמך בחוק קנזס נברסקה ותמך בזכויות המדינות. המפלגה תמכה בצירופה של קנזס כמדינת עבדות ותמכו בסיפוח קובה. הנושא המרכזי של המצע היה שהמדינות הדרומיות יפרשו אם הרפובליקנים ינצחו.

כיוון שפילמור נחשב למועמד בלתי בחיר, הוויגים תמכו בביוקנן. הדמוקרטים גם ניסו לכרות ברית עם הנייטיביסטים. פילמור והאמריקאים התעקשו שהם המפלגה הלאומית היחידה, כיוון שהדמוקרטים תמכו בדרום והרפובליקנים בצפון.

שערורייה קלה פרצה כשהאמריקנים הפיצו שמועה שפרימונט הוא ממוצא קתולי. הדמוקרטים ניצלו זאת, והרפובליקנים לא יכלו לפעול כנגד העניין: אמנם השמועות לא היו נכונות, אולם התנערות מהקתולים תפגע בסיכויים שלהם אצל הקתולים הגרמנים.

מסע הבחירות במדינות החופשיות היה שונה ממסע הבחירות במדינות העבדות. הצפון חווה מסע בחירות משולש, שבו פרימונט קיבל 45% לעומת 41% לביוקנן ו13% לפילמור. בצפון, פרימונט ניצח עם 114 אלקטורים מול 62. בדרום, פילמור וביוקנן היו המתמודדים היחידים, וביוקנן קיבל 56% לעומת 44% לפילמור. פרימונט זכה ל-0.1% בלבד. בחבר האלקטורים, ביוקנן קיבל 112 אלקטורים מול 8 לפילמור.

בכל המדינה, ביוקנן קיבל 174 אלקטורים, רוב, ולכן נבחר. מבין מדינות העבדות, פרימונט קיבל קולות רק בארבע מתוך ארבעה עשר: דלאוור (306), מרילנד (285), וירג'יניה (283) וקנטקי (314).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
ג'יימס ביוקנן דמוקרטית פנסילבניה 174 ג'ון ברקינרידג' קנטקי 174
ג'ון פרימונט רפובליקנית קליפורניה 114 ויליאם דייטון ניו ג'רזי 114
מילארד פילמור אמריקנית/וויגית ניו יורק 8 אנדרו דונלסון טנסי 8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]