הדולפינריום בתל אביב
 | |
| מופע דולפינים בדולפינריום תל אביב, 1985 | |
| סוג | דולפינריום |
|---|---|
| מיקום |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| תקופת הפעילות | 21 ביוני 1981 – 16 במאי 2018 (36 שנים) |
| שטח | 18 דונם |
| מייסדים | צבי עפרון |
| תצוגות עיקריות | דולפינים |
| קואורדינטות | 32°04′02″N 34°45′43″E / 32.06733056°N 34.76182222°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   הדולפינריום בתל אביב  | |
  | |
הדולפינריום בתל אביב היה דולפינריום עבור יונקים ימיים ובמיוחד עבור דולפינים, ששכן ליד פארק צ'ארלס קלור בתל אביב. הדולפינריום פעל בשנים 1981–1985 ושוב בשנים 1990–1993. במתחם פעלו גם במשך השנים, בית קולנוע, מסעדה, אולפן הקלטות, אולם אירועים ומועדון לילה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת המיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]איש העסקים צבי עפרון יזם את הקמתו של הדולפינריום כמרכז בידור ומסחר בחוף תל אביב, והצליח לגייס למיזם קבוצת משקיעים מדרום אפריקה. מתחם הדולפינריום השתרע על שטח של 18 דונמים, חלקם על שטח ים שיובש, בפאתי פארק צ'ארלס קלור. השטח הוחכר ממינהל מקרקעי ישראל ל-49 שנים ולמדינה הובטחו תמלוגים על מכירת כל כרטיס. לתכנון המיזם נבחר האדריכל נחום זולוטוב שהיה אז מוכר ומצליח בישראל בזכות מספר אובייקטים ייחודים שתכנן[1]. לצורך תכנון הדולפינריום ביקר זולוטוב במתחמים דומים באוסטרליה, בהוואי, בסן פרנסיסקו, בבוסטון ובקלדוניה החדשה שבאוקיינוס השקט[2]. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה את התוכנית בדצמבר 1976[3]. אף על פי שהיא הייתה מנוגדת לתוכנית המתאר הארצית, האוסרת בנייה על קו החוף[4].
הבנייה במתחם החלה בשנת 1978, ברובה מבטון מזוין ובעקבות התוועצות האדריכל עם מומחים מהטכניון, נוצק בשיטת ה"קורדרוי" על מנת להגביר את עמידותו בלחות וברוח הים. הדולפינריום כלל בריכה פתוחה להופעות עם 1,200 מקומות ישיבה, אולם סגור עם 400 מקומות ישיבה שכלל חלון מזכוכית אקרילית מיוחדת (יובאה מיפן) לצפייה בבריכת הדולפינים, בריכה בצורת טבעת (שהצופים נועדו לעמוד באמצעה), שני בתי קולנוע ("דולפיטק" ו"פריסקופ"), 30 חנויות שונות, בית קפה ומסעדה. המוזיאון לבעלי חיים ימיים כלל בריכה עגולה לכרישים ולטורפים אחרים, ואקווריומים לדגים נדירים.
ההשקעה בהקמת המתחם ואבזורו נאמדה ב-135 מיליון לירות וכללה רכישת יונקים כגון דולפינים, ואריות ים, וכן כרישים ודגים נדירים. חלק מהם נלכדו בקרבת סיני וחלקם הובאו מקליפורניה. לדולפינים ולאריות הים ניתנו שמות של כוכבי התקופה בארץ.
הדולפינריום נחנך ב-21 ביוני 1981[5], ותחילה נהר הציבור בהמוניו לדולפינריום. אחת הסיבות להצלחתו הייתה העובדה שהמתחם היה פתוח בשבתות, כולל החנויות ובתי הקפה שפעלו בו, והוא משך קהל רב בסופי שבוע[6]. אך מיד החל לחץ על ראש עיריית תל אביב שלמה להט, מצד סיעות המפד"ל ואגודת ישראל בקואליציה העירונית, לסגור את המתחם בשבתות[7]. תחילה הסכים להט לסגירת המתחם בשבתות, בתמורה לקבלת תקציב ממשרד הפנים לכיסוי הגרעון שהיה לעיריית תל אביב באותה עת[8][9]. אך בעקבות לחץ ציבורי, חזר בו מההחלטה לסגור[10][11].
למרות ההצלחה של הדולפינריום למשוך כמיליון מבקרים לאחר קצת יותר משנה של פעילות, הריבית על ההלוואות שנלקחו לבניית המתחם מנעה מהמיזם להציג רווחים[12]. לטענת זולוטוב ניצלו הדרום-אפריקאים את המיזם מלכתחילה כדי לעקוף את ההגבלות שהטילה הממשלה הדרום-אפריקאית על הוצאת כספים ישירה מתחומה[2]. המשקיעים הדרום-אפריקאים החליטו לצאת מהמיזם וצבי עפרון רכש את חלקם. בנוסך החלו חילוקי דעות עם הצוות המקצועי על אופן ניהול המיזם והיחס לדולפינים[13]. הצוות המקצועי רצה שהמקום יפעל גם כמרכז מחקר ימי ולא רק כמרכז בידור[13]. עפרון פיטר רבים מהם, המקום החל לפעול רק באופן חלקי וההצלחה הראשונית דעכה[13]. אחר כך הכניס את היזם רפי שאולי כשותף לניהול המתחם[13], אך הוא פרש מהניהול לאחר ארבעה חודשים[14].
בקיץ 1985 נבחר האמרגן מיקי פלד לשווק מחדש את המיזם[15]. הוא החליט לשווק את המתחם כמרכז לאטרקציות בשם "חופשיאדה", והדולפינים הפכו לאטרקציה אחת מתוך רבות. במקום גם פעל אולם הופעות ובית קולנוע[16]. חודשיים אחר כך מתו רוב הדולפינים ואריות הים, ועקב כך עיריית תל אביב ואגודת צער בעלי חיים קראו לסגור את המתחם[17].
פשיטת רגל ומכירת המתחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1986 נפתח במקום אולם אירועים בשם "אולמי דולפיטון". בפברואר באותה השנה מונה כונס נכסים, שביקש למכור את המתחם[18], ובינואר 1987 הכריז ראש העירייה להט שהוא מבקש להרוס את המתחם[19].
הדולפינריום המשיך להיות מוחזק בידי כונס נכסים מטעם בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר שלו, ובידי מפרק מטעם נושים אחרים, אך היו חילוקי דעות בין הכונס והמפרק, איך לממש את הנכס, עד שלבסוף הוחלט להוציא מכרז פומבי, שנערך ביולי 1989, כאשר התחרו בו יעקב נמרודי, אלפרד אקירוב, אברהם פילץ ויוסף בוכמן. להפתעת כולם הציע בוכמן את הסכום הגבוה ביותר, 4.5 מיליון דולר וזכה במכרז[20]. שלושה חודשים לאחר שבוכמן רכש את המתחם, התפרסם כי עיריית תל אביב מבקשת לשנות את תוכנית המתאר של המתחם ולהתיר בנייה למלונאות ומסחר, אף על פי שסרבה קודם לאפשר את הגדלת אחוזי הבנייה במקום[21]. בוכמן החל לקדם תוכנית חדשה למתחם בשם "שער ישראל", לבניית מלון ענק בן 30 קומות, בתוך המים מול המתחם, בתכנון האדריכל משה ספדיה[22], אך התוכנית לא קיבלה אישור[23].
במאי 1990 יזם עיתון "העיר" שוק פשפשים במקום בערבי יום חמישי - בשיטת "שוק קח-תן"[24].
פתיחה מחודשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990 נעשה ניסיון להפעיל את המקום שוב על ידי הבאת דולפינים חדשים[25]. אנשי העסקים רפי שאולי ויהודה טלית שכרו את המתחם מבוכמן, השקיעו לטענתם מיליון דולר בשיפוץ המקום, פתחו בו גם מסעדה ושכרו את "קרקס המים של מוסקבה" להופעות עם הדולפינים[26], אולם היוזמה לא צלחה והמיזם נסגר לקראת סוף אוקטובר 1993. עם סגירתו אחד הדולפינים שנקרא גוליית מת מדלקת ריאות כתוצאה מחוסר טיפול[27], והדולפינים שנותרו הוחזרו לרוסיה שממנה הובאו[28], ורובם מתו זמן קצר לאחר העברתם. אחת הדולפינות הועברה למכל מתכת בלונה פארק תל אביב לתקופה קצרה. דולפינה נוספת, שנקראה עמית שבילתה כארבע שנים מחייה בדולפינריום, נמכרה והועברה ל"Knies Kinderzoo" שבשווייץ, ומתה יומיים לאחר שהגיעה לשם[29].
לאחר ניסיון זה הושכרו חלק מן המבנים לשמש כמרכז אירועים וכנסים[30], אולפן הקלטות[31], מועדון ודיסקוטק (דיסקוטק "דולפי", למשל, שנפתח בנובמבר 2000). ב-1 ביוני 2001 נרצחו במקום 21 איש בפיגוע בכניסה לדיסקוטק[32]. תדמית המועדון ניזוקה קשות עקב הפיגוע והוא נסגר ב-2002. אחר כך רוב המתחם היה נטוש ומוזנח, אך במרכזו פעל לסירוגין מועדון לילה, תחילה בשם "הום-קלאב"[33], ומשנת 2006 עד 2018 בשם "מועדון הקלרה"[34]. בכניסתו המערבית של המתחם הייתה חנות להשכרת אופניים חשמליים וחנות מפעל לגלשנים[35].
אמנות מחתרתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך התקופה בה היה הדולפינריום נטוש, רבו ציור הקיר המחתרתיים בתוך המבנה ומחוצה לו, יצירה שבלטה במיוחד שייכת לאמן Dede שהפך את חזית המבנה הפונה לים לסט שיניים על קפיץ בדומה לצעצוע האייקוני[36].
הריסת המתחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 נרקמה תוכנית פיתוח, על ידי עיריית תל אביב, הוועדה לשימור חופים ומינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתה מבנה הדולפינריום ייהרס, השטח יימסר לעירייה ובמקומו יושלם הקטע החסר בטיילת של תל אביב[37]. בתמורה להפקעת שטח הדולפינריום העירייה תמסור לידי היזם מגרש בבעלותה מעבר לכביש. בינואר 2003, נחתמה העסקה עם בעל הקרקע יוסף בוכמן, במסגרתה ויתר על 18.5 דונם של שטח הדולפינריום; וקיבל 12 דונם בסמוך. במגרש תכנן להקים שני רבי קומות - האחד למגורים והאחר למלונאות[38].
מימוש העסקה עם בוכמן התעכב במשך כ-15 שנים, עקב התנגדויות שהגישו התנועה לאיכות השלטון בשיתוף אדם טבע ודין שבמרכזם היה היקף זכויות הבנייה שיקבל במגרש החלופי בתמורה לפינוי[39][40].
לטענת התנועה לאיכות השלטון, בעסקה הזאת יוסף בוכמן עשה את עסקת חייו וזאת באדיבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל.
הם טענו כי עבור פינוי הנכס שמוערך לדעתם בשווי של 42 מיליון ש"ח, הוא יקבל זכויות נדל"ן עצומות המוערכות בשווי 1.3 מיליארד ש' .[41]
בסופו של דבר עריית תל אביב נכנעה ללחצים של ארגונים אלו ובהסכמה עם יוסף בוכמן, בעל הקרקע, בוטלה העסקה ולהפתעת הציבור בשנת 2015 נמכר מתחם הדולפינריום על ידי בוכמן ב־200 מיליון שקל לארבעה אנשי עסקים ישראלים ואמריקאים שאותם הובילה אורית פרידמן־ויסמן, מנכ"לית גולדמן זאקס ישראל לשעבר, והם המשיכו לקדם את התוכנית[42].
ב-16 במאי 2018 החלה הריסת המתחם לאחר שנים של דיונים וקרבות משפטיים[43]. במקום הדולפינריום נבנה המשך הטיילת והורחבה המדשאה של פארק צ'ארלס קלור; והוחלט להקים במקום גם מתקני ציבור ומרכז קהילתי לספורט ימי[44].
בשנת 2016, עתרה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד עסקת חילופי השטחים של הדולפינריום. בג"ץ דחה את העתירה ואישר את העסקה בתנאי שהיא תוגש לוועדת הפטורים של רשות מקרקעי ישראל[45]. בפברואר 2019, היא נדונה בוועדה במטרה לדון בפטור ממכרז בעסקה[46]. בספטמבר 2019 אישרה הוועדה את העסקה אך נקבע שיזמים ישלמו 320 מיליון שקל בעד הקרקע החלופית[47].
הקמת מרכז ספורט ימי עירוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2022 הודיעה עיריית תל אביב על תחילת העבודות להקמת מרכז ספורט ימי, פארק חופי והסדרת חוף הרחצה, במגרש בו שכן הדולפינריום, בעלות של כ-75 מיליון שקל. המרכז קהילתי לספורט ימי, הכולל: כיתות לימוד ושטחים לאחסנת ציוד לגלישה ימית[48].
המרכז נפתח לציבור בינואר 2024[49], ובנובמבר 2024 נפתחה במקום גם מסעדה[50].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרב בוקשפן, דולפינריום, 'בין גלים' ינואר 1982 עמ' 9.
- קובי ניב, קללת הדולפינריום , חדשות, 11 ביולי 1985
- הדולפינריום הרקוב והעזוב - כתבה באתר "נטוש" של האדריכל שרון רז
- נועם דביר, מבנה הדולפינריום ייהרס בעסקה שנויה במחלוקת, באתר הארץ, 7 במרץ 2012
- אורי פינר, החללית ששקעה בחול, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 23 באוקטובר 2013
- ליאור קיי אבישי, ההולילנד של תל אביב? תושבי כרם התימנים נגד עסקת הדולפינריום, באתר "שיחה מקומית", 29 ביוני 2014
- נעמה ריבה, עתיד מתחם הדולפינריום: חסימת החוף או הסרת מפגע סביבתי?, באתר הארץ, 21 בינואר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יעקב בר און, דולפינריום בתל־אביב, דבר, 12 ביולי 1981
- 1 2 מיכאל יעקובסון, ים של זיכרונות: הדולפינריום עדיין כאן, באתר Xnet, 28 ביוני 2011
- ↑ "דולפינריום" יוקם בחוף הים של ת"א, דבר, 9 בדצמבר 1976
- ↑ אתר הדולפינריום מנוגד לתכנית המתאר, העיר, 28 באוגוסט 1981
- ↑ הדולפינריום נפתח בתל אביב, העיר, 26 ביוני 1981
הנערות על הדולפין, "העולם הזה", גיליון 2286 מ-24 ביוני 1981, עמוד 82 - ↑ קובי אשכנזי, בעלי עסקים בדולפינריום ישקלו חיסול אם תמומש החלטה לסגור בשבתות, העיר, 14 באוגוסט 1981
- ↑ דנקה הרניש, ייסגר בשבתות המרכז המסחרי של הדולפינריום, דבר, 11 באוגוסט 1981}
דנקה הרניש, הדתיים בעיריית ת"א מגייסים השרים - נגד הדולפינריום, דבר, 5 באוקטובר 1981 - ↑ ישראלה דורי, בתגובה לגל תביעות הדתיים: תוקם מחדש הליגה נגד כפיה דתית, העיר, 14 באוגוסט 1981
- ↑ בעת"א חוששים שהלחצים על הדולפינריום ירתיעו משקיעים מפרויקטים דומים - בעלי הדרייבסטור שוקלים העתקה להרצליה, העיר, 14 באוגוסט 1981
- ↑ דנקה הרניש, הדולפינריום לא יסגר בשבתות, דבר, 13 באוגוסט 1981
- ↑ נורית דברת, סיעות המפד"ל ואגודת ישראל בעירית תל־אביב מאיימות לפרוש מהקואליציה העירונית, לאחר שכל דרישותיהן לסגירת הדולפינריום בשבתות — לא נענו, מעריב, 5 באוקטובר 1981
- ↑ יעקב הכהן, מיליון מבקרים עברו בדולפינריום - אבל הריבית אוכלת, מעריב, 15 באוקטובר 1982
- 1 2 3 4 ישראלה דורי, הדגים חיים, העסקים מתים - היו שמועות, אבל הדולפינים בריאים ושלמים. הדולפינריום סגור ונשאר רק האקוואריום וסביבו קפטריות ופיצריות ריקות ברוב שעות היום. אלה שרצו להקים מרכז מחקר ימי נכשלו, וגם מרכז הבידור שסביבו מתמוטט, העיר, 27 במאי 1983
- ↑ ישראלה דורי, מצב העיר- עד 5% דולפין - הדולפינריום שוב מפרפר פרפורי גסיסה. צבי עפרון, בעל החזון והמקום נסע לגייס כספים מחו"ל. הוא עדיין מאמין שהמקום יהפך למקום הבילוי היפה ביותר במזרח התיכון, העיר, 25 בינואר 1985
- ↑ ישראלה דורי, גם דגים זוללים - הדולפינריום הפך למקום קבורה שם מטמינים אנשים את כספם. מיקי פלד מהמר עכשיו על הפקה גדולה, העיר, 21 ביוני 1985
- ↑ שירי בן-בסט, סוף עונת הבילויים, מעריב, 27 בספטמבר 1985
- ↑ בוקי נאה, עיריית תל אביב: לסגור את הדולפינריום, מעריב, 7 בנובמבר 1985
- ↑ יוסי ורטר, הדולפינים טובעים בחובות, חדשות, 25 בפברואר 1986
- ↑ זאב אופרי, בדולפינריום לא רוצים את אייבי, חדשות, 19 בינואר 1987
- ↑ עמירה שגב, אלעזר לוין, זרקו אותו לדולפינים, חדשות, 13 ביולי 1989
איה אורן, הדולפינריום נמכר לאנשי עסקים יהודיים מגרמניה ב-4.5 מיליון דולר, מעריב, 13 ביולי 1989 - ↑ יגאל לביב, יוסף והעיריה, חדשות, 21 בנובמבר 1989
- ↑ רונית מורגונשטיין, פרויקט שער לישראל יובא מחר לאישור הוועדה בת״א, חדשות, 4 באוגוסט 1992
- ↑ רונית מורגנשטרן, נדחה הדיון באישור פרויקט שער לישראל בתל־אביב, חדשות, 9 באוגוסט 1992
- ↑ שוקחתן של העיר עובר מה־24 לחודש לערבי חמישי ולדולפינריום, העיר, 11 במאי 1990
- ↑ דולפין בקופסה, מעריב, 30 במרץ 1990
- ↑ ארי רימון, יושב בדולפינריום על המים, מעריב, 30 במרץ 1990
האחים רפי וטדי שאולי שכרו את מיבנה הדולפינריום כשותפות עם המיליונר היהודי־־גרמני יוסל׳ה בוכמן, והם מתכוונים להפוך אותו לקירקס ימי, "העולם הזה", גיליון 2723 מ-8 בנובמבר 1989, עמוד 8
רונית הורביץ, רפי שאולי הולך על הדולפייריום, העיר, 1 בדצמבר 1989 - ↑ גוליית מת בלי לראות רופא, חדשות, 28 באוקטובר 1993
- ↑ ניקול קראו, סכנה לחייהם של ששת הדולפינים בדולפינריום: בקרוב ינותק החשמל, חדשות, 29 באוקטובר 1993
- ↑ נועם כהן, עוול תת-ימי: הסיפור העצוב של הדולפינים התל אביבים בדולפינריום, באתר "Time Out ישראל", 16 במאי 2018
- ↑ נעה ווסרמן, משפחת פורוסטמיאן שכרה 3,000 מ"ר בדולפינריום, באתר גלובס, 26 בנובמבר 1996
- ↑ אולפני צוללת הוקמו שם ב-1995. בין השאר הוקלט בהם האלבום ברנרד ולואיז. ב-2004 עזבו את המתחם.
- ↑ הפיגוע הגדול ביותר מאז 1996, באתר הארץ, 3 ביוני 2001
- ↑ יש בעיר מסיבה, באתר גלובס, 19 ביולי 2004
- ↑ ליאור ניב, איפה מבלות הצרפתיות, באתר גלובס, 31 ביולי 2008
רועי צור, קלרה נו מור, באתר מאקו, 26 באפריל 2018 - ↑
עודד כרמלי, אתרי הבילוי הגדולים שהיו לנו — איך הם נראו בשיאם ומה נשאר מכל זה. פרויקט מצולם, באתר הארץ, 22 באפריל 2015 - ↑ נופר וחש, יצירה עם שיניים: Dede כיסה את הדולפינריום בגרפיטי נושך, באתר "Time Out ישראל", 8 במרץ 2015
- ↑ תוכנית מתחם הדולפינריום - תא/3360
- ↑ מירי ריילי, נחתמה העסקה עם בוכמן בת"א: יוותר על 18.5 דונם בדולפינריום; יקבל 12 דונם בסמוך, באתר הארץ, 5 בינואר 2003
- ↑ נמרוד בוסו, "בעלי הדולפינריום הזניח את המתחם - ויקבל קרקע בשווי 500 מיליון שקל", באתר TheMarker, 27 באוקטובר 2013
- ↑ נמרוד בוסו, עסקת הדולפינריום בסכנה? בוטל צ'ק של 1.3 מיליארד שקל, באתר TheMarker, 16 בדצמבר 2014
- ↑ התנועה לאיכות השלטון - כשמחפשים איפה הכסף? אחד המקומות בהם חייבים לחפש אותו וכך אנו עושים הוא בהתנהלות של מערכות התכנון והבנייה בישראל ובממשק בין ראשי רשויות ואילי ההון למערכות אלה – מיליארדים על גבי מיליארדים של כספים שיכולים להיות מיועדים למטרות ציבוריות חשובות, מנוהלים בצורה מביכה ולא אחראית במקרה הטוב ובלשון המעטה. לאחרונה היגשנו את ההתנגדות שלנו יחד עם אדם טבע ודין לעיסקת הדולפינריום – בעיסקה הזאת המיליארדר היהודי-גרמני יוסף בוכמן עשה את עיסקת חייו וזאת באדיבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל. עשרות שנים החזיק בוכמן במתחם הדולפינריום והזניח אותו, ורק לאחרונה ניאות להגיע לעיסקה עבור הפינוי שלו ותראו איזה עיסקה נדלנית בוכמן עושה –עבור פינוי הנכס שמוערך בשווי של 42 מיליון ש"ח, הוא יקבל זכויות נדל"ן עצומות המוערכות בשווי 1.3 מיליארד ₪ (!!!) – פי 31 (!!) מגובי הנכס שהחזיק וגובה של פיצוי בגובה של 1.2 מיליארד ש"ח וזאת לבניית מתחם משולב של מגורים, מלונאות ומסחר – עם שני מגדלי ענק בין רחובות הכובשים והרברט סמואל שינתקו את תושבי תל אביב מהים ויהרסו להם את הנוף. **** השבוע פעלנו גם במקרה של שתי עסקות נדל"ן נוספות והיגשנו בקשות חופש מידע לבחון האם גם בהן נשמר האינטרס הציבורי : הראשונה, נוגעת לפינוי מרכז הקליטה במבשרת ציון- פנינו לרשות מקרקעי ישראל בבקשה לקבל את מלוא החומר בעניין עסקת מקרקעין שמבקשת לבצע הסוכנות היהודית למכירת 93 מבנים במבשרת ציון המשמשים כמרכז קליטה ל-400 משפחות עולים מאתיופיה. המכרז יצא בסכום של 250 מיליון ש"ח, אבל במקרה הזה לא מדובר רק בכסף, מדובר גם ב-1330 אנשים שמשרד קליטת העלייה אמור לספק להם פתרונות ונמצאים כעת במצב חמור של חוסר ודאות, כאשר אינם מקבלים הסברים מניחים את הדעת מה יעלה בגורלם. **** במקרה השני פנינו בעניין מתחם יכין אלכסנדרה באיזור התעשייה פולג בנתניה –במתחם עושים שימוש שונה מהיעוד המקורי שאישר מינהל מקרקעי ישראל ב-2006 וקובע כי השטחים ייועדו למרכזי שיווק סיטונאיים למזון , אך ב-2007 החל המקום לפעול כמרכז קניות ובילוי– וכך למעשה הועברו דה פקטו דונמים רבים של קרקע במרכז הארץ לידיים פרטיות ללא מכרז, ללא כל הצדקה ותמורה לציבור. **** המכנה המשותף בשלושת המקרים ברור: פעם אחר פעם נרמס האינטרס הציבורי בין מכבשי הלחצים של ההון והשלטון, פעם אחר פעם סכומים אדירים מכספי ציבור שהיו יכולים להיות מופנים למטרות ציבוריות חשובות פשוט מתאיידים – נמשיך לעקוב ולעדכן בהתפתחויות בכל אחד מהמקרים. | פייסבוק, באתר www.facebook.com
- ↑ שלומית צור, יוסף בוכמן מוכר את מתחם הדולפינריום בת"א ב-200 מיליון שקל, באתר גלובס, 4 במרץ 2015
- ↑ איתי בלומנטל, להתראות דולפינריום: החלה הריסת המבנה, באתר ynet, 16 במאי 2018
נעמה ריבה, החלה הריסת הדולפינריום: פרידה מהמבנה שהפך לנכס ציבורי ונהרס, באתר הארץ, 16 במאי 2018 - ↑ איתי בלומנטל, סופו של מתחם הדולפינריום בת"א: בשבוע הבא תחל הריסתו, באתר ynet, 7 במאי 2018
- ↑ בג"ץ 9831/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' רשות מקרקעי ישראל ואחרים, ניתן ב־16 באוקטובר 2016
- ↑ הדר חורש, המדינה בוחנת מחדש את עסקת הדולפינריום, באתר TheMarker, 25 בפברואר 2019
- ↑ יעל דראל, אושרה עסקת הדולפינריום השנויה במחלוקת: היזמים ישלמו 320 מיליון שקל, באתר TheMarker, 23 בספטמבר 2019
- ↑ עיריית תל אביב בפרויקט ענק: זה החוף שיוקם מחדש, באתר אייס, 16 במרץ 2022
- ↑ לידיעת הגולשים: יש מרכז ספורט ימי חדש בתל אביב. והוא קהילתי, באתר "Time Out ישראל", 22 בינואר 2024
נעמה ריבה, "הפרגולה הגדולה בתל אביב" נבנתה על חורבות הדולפינריום. לא כולם מתלהבים, באתר הארץ, 31 בינואר 2024 - ↑ רונית ורד, אין תיירים ומסעדות נסגרות, אך בטיילת בתל אביב נפתחת מסעדת ענק עם רעיון שאפתני, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2024
לין לוי, צ'אקולי: המסעדה החדשה והמעניינת בדולפינריום לשעבר, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2024
