הדולפינריום בתל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדולפינריום בתל אביב
מופע דולפינים בדולפינריום תל אביב, 1985
מופע דולפינים בדולפינריום תל אביב, 1985
סוג דולפינריום
מיקום תל אביב-יפו, ישראלישראלישראל
תאריך הקמה 21 ביוני 1980
תאריך סגירה 16 במאי 2018
שטח 18 דונם
מייסדים צבי עפרון
תצוגות עיקריות דולפינים
קואורדינטות 32°04′02″N 34°45′43″E / 32.06733056°N 34.76182222°E / 32.06733056; 34.76182222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גרפיטי על בניין הדולפינריום בתל אביב (מרץ 2012)
המבנה המוזנח של הדולפינריום בתל אביב (מרץ 2012)

הדולפינריום בתל אביב היה דולפינריום ששכן ליד פארק צ'ארלס קלור בתל אביב עבור יונקים ימיים ובמיוחד עבור דולפינים. הדולפינריום פעל בשנים 19801985 ושוב בשנים 19901993. במתחם פעלו גם במשך השנים, בית קולנוע, מסעדה, אולפן הקלטות, אולם אירועים ומועדון לילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש העסקים צבי עפרון יזם את הקמתו של הדולפינריום כמרכז בידור ומסחר בחוף תל אביב, והצליח לגייס למיזם קבוצת משקיעים מדרום אפריקה. מתחם הדולפינריום השתרע על שטח של 18 דונמים, חלקם על שטח ים שיובש, בפאתי פארק צ'ארלס קלור. השטח הוחכר ממינהל מקרקעי ישראל ל-49 שנים ולמדינה הובטחו תמלוגים על מכירת כל כרטיס. לתכנון המיזם נבחר האדריכל נחום זולוטוב שהיה אז מוכר ומצליח בישראל בזכות מספר אובייקטים ייחודים שתכנן[1]. לצורך תכנון הדולפינריום ביקר זולוטוב במתחמים דומים באוסטרליה, בהוואי, בסן פרנסיסקו, בבוסטון ובקלדוניה החדשה שבאוקיינוס השקט[2]. ההוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה את התוכנית בדצמבר 1976[3].

הבנייה במתחם החלה בשנת 1978, ברובה מבטון מזוין ובעקבות התוועצות האדריכל עם מומחים מן הטכניון, נוצק בשיטת ה"קורדרוי" על מנת להגביר את עמידותו בלחות וברוח הים. הדולפינריום כלל בריכה פתוחה להופעות עם 1,200 מקומות ישיבה, אולם סגור עם 400 מקומות ישיבה שכלל חלון מזכוכית אקרילית מיוחדת (יובאה מיפן) לצפייה בבריכת הדולפינים, בריכה בצורת טבעת (שהצופים נועדו לעמוד באמצעה), שני בתי קולנוע ("דולפיטק" ו"פריסקופ"), 30 חנויות שונות, בית קפה ומסעדה. המוזיאון לבעלי חיים ימיים כלל בריכה עגולה לכרישים ולטורפים אחרים, ואקווריומים לדגים נדירים.

ההשקעה בהקמת המתחם ואבזורו נאמדה ב-135 מיליון לירות וכללה רכישת יונקים כגון דולפינים, ואריות ים, וכן כרישים ודגים נדירים. חלק מהם נלכדו בקרבת סיני וחלקם הובאו מקליפורניה. לדולפינים ולאריות הים ניתנו שמות של כוכבי התקופה בארץ.

הדולפינריום נחנך ב-21 ביוני 1980 במעמד ראש עיריית תל אביב שלמה להט. הציבור תחילה נהר בהמוניו לדולפינריום. למרות ההצלחה הכלכלית החליטו המשקיעים הדרום-אפריקאים להפסיק את הזרמת הכספים אליו לאחר שנת הפעילות הראשונה וניסו למוכרו. לטענת זולוטוב ניצלו הדרום-אפריקאים את המיזם מלכתחילה כדי לעקוף את ההגבלות שהטילה הממשלה הדרום-אפריקאית על הוצאת כספים ישירה מתחומה[2]. הדולפינריום החליף מספר בעלים, וההצלחה הראשונית דעכה. בקיץ 1985 נבחר האמרגן מיקי פלד לשווק מחדש את המיזם. הוא החליט לשווק את המתחם כמרכז לאטרקציות בשם "חופשיאדה", והדולפינים הפכו לאטרקציה אחת מתוך רבות. במקום גם פעל אולם הופעות ובית קולנוע[4]. חודשיים אחר כך מתו רוב הדולפינים ואריות הים, עיריית תל אביב ואגודת צער בלי חיים קראו לסגור את המתחם[5].

פשיטת רגל ומכירת המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1986 נפתח במקום אולם אירועים בשם "אולמי דולפיטון". בפברואר מונה כונס נכסים, שביקש למכור את המתחם[6]. בינואר 1987, הכריז ראש העירייה להט שהוא מבקש להרוס את המתחם[7]. הדולפינריום המשיך להיות מוחזק בידי כונס נכסים מטעם בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר שלו, ובידי מפרק מטעם נושים אחרים. אך היו חילוקי דעות בין הכונס והמפרק, איך לממש את הנכס, עד שלבסוף הוחלט להוציא מכרז פומבי. המכרז נערך ביולי 1989, כאשר התחרו בו יעקב נמרודי, אלפרד אקירוב, אברהם פילץ ויוסף בוכמן. להפתעת כולם הציע בוכמן את הסכום הגבוה ביותר, 4.5 מיליון דולר וזכה במכרז[8]. שלושה חודשים לאחר שבוכמן רכש את המתחם, התפרסם כי עיריית תל אביב מבקשת לשנות את תוכנית המתאר של המתחם ולהתיר בנייה למלונאות ומסחר, אף על פי שסרבה קודם לאפשר את הגדלת אחוזי הבנייה במקום[9]. בוכמן החל לקדם תוכנית חדשה למתחם בשם "שער ישראל", לבניית מלון ענק בן 30 קומות, בתוך המים מול המתחם, בתכנון האדריכל משה ספדיה[10], אך התוכנית לא קיבלה אישור[11].

בסוף שנות ה-80 יזם עיתון "העיר" שוק פשפשים במקום בערבי יום חמישי - "שוקחתן".

פתיחה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 נעשה ניסיון להפעיל את המקום שוב על ידי הבאת דולפינים חדשים[12]. אנשי העסקים רפי שאולי ויהודה טלית שכרו את המתחם מבוכמן, השקיעו לטענתם מיליון דולר בשיפוץ המקום, פתחו בו גם מסעדה ושכרו את "קרקס המים של מוסקבה" להופעות עם הדולפינים[13]. היוזמה לא צלחה והמיזם נסגר. עם סגירתו בסוף 1993, אחד הדולפינים מת מחוסר טיפול[14], הדולפינים שנותרו הוחזרו לרוסיה שממנה הובאו[15], רובם מתו זמן קצר לאחר העברתם. אחת הדולפינות הועברה למכל מתכת בלונה פארק תל אביב לתקופה קצרה. דולפינה נוספת, הנקבה עמית שבילתה כארבע שנים מחייה בדולפינריום, נמכרה והועברה ל-Knies Kinderzoo שבשווייץ. היא מתה יומיים לאחר שהגיעה לשם[16].

לאחר ניסיון זה הושכרו חלק מן המבנים לשמש כמרכז אירועים וכנסים[17], אולפן הקלטות[18], מועדון ודיסקוטק (דיסקוטק "דולפי", למשל, שנפתח בנובמבר 2000). ב-1 ביוני 2001 נרצחו במקום 21 איש בפיגוע בכניסה לדיסקוטק[19]. תדמית המועדון ניזוקה קשות עקב הפיגוע והוא נסגר ב-2002.

אחר כך רוב המתחם היה נטוש ומוזנח, אך במרכזו פעל לסירוגין מועדון לילה, תחילה בשם "הום-קלאב"[20], ומשנת 2006 עד 2018 בשם "מועדון הקלרה"[21]. בכניסתו המערבית של המתחם הייתה חנות להשכרת אופניים חשמליים וחנות מפעל לגלשנים[22].

הריסת המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 נרקמה תוכנית פיתוח, על ידי עיריית תל אביב, הוועדה לשימור חופים ומינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתה מבנה הדולפינריום ייהרס, השטח יימסר לעירייה ובמקומו יושלם הקטע החסר בטיילת של תל אביב[23]. בתמורה להפקעת שטח הדולפינריום העירייה תמסור לידי היזם מגרש בבעלותה מעבר לכביש. בינואר 2003, נחתמה העסקה עם בעל הקרקע יוסף בוכמן, במסגרתה ויתר על 18.5 דונם של שטח הדולפינריום; וקיבל 12 דונם בסמוך. במגרש תכנן להקים שני רבי קומות - האחד למגורים והאחר למלונאות[24]. מימוש העסקה עם בוכמן התעכב במשך כ-15 שנים, עקב חילוקי דעות והתנגדויות שהגישו גורמים שונים, שבמרכזם היה היקף זכויות הבנייה שיקבל במגרש החלופי בתמורה לפינוי[25][26].

בשנת 2015 נמכר מתחם הדולפינריום על ידי בוכמן ב־200 מיליון שקל לארבעה אנשי עסקים ישראלים ואמריקאים שאותם הובילה אורית פרידמן־ויסמן, מנכ"לית גולדמן זאקס ישראל לשעבר, והם המשיכו לקדם את התוכנית[27].

ב-16 במאי 2018 החלה הריסת המתחם לאחר שנים של דיונים וקרבות משפטיים[28]. במקום הדולפינריום נבנה המשך הטיילת והורחבה המדשאה של פארק צ'ארלס קלור. בעתיד יוקמו במקום מתקני ציבור ומרכז קהילתי לספורט ימי[29].

בשנת 2016, עתרה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד עסקת חילופי השטחים של הדולפינריום. בג"ץ דחה את העתירה ואישר את העסקה בתנאי שהיא תוגש לוועדת הפטורים של רשות מקרקעי ישראל[30]. בפברואר 2019, היא נדונה בוועדה במטרה לדון בפטור ממכרז בעסקה[31]. בספטמבר 2019 אישרה הוועדה את העסקה אך נקבע שיזמים ישלמו 320 מיליון שקל בעד הקרקע החלופית[32].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בר און, דולפינריום בתל־אביב, דבר, 12 ביולי 1981
  2. ^ 1 2 מיכאל יעקובסון, ים של זיכרונות: הדולפינריום עדיין כאן, באתר Xnet‏, 28 ביוני 2011
  3. ^ "דולפינריום" יוקם בחוף הים של ת"א, דבר, 9 בדצמבר 1976
  4. ^ שירי בן-בסט, סוף עונת הבילויים, מעריב, 27 בספטמבר 1985.
  5. ^ בוקי נאה, עיריית תל אביב: לסגור את הדולפינריום, מעריב, 7 בנובמבר 1985
  6. ^ יוסי ורטר, הדולפינים טובעים בחובות, חדשות, 25 בפברואר 1986
  7. ^ זאב אופרי, בדולפינריום לא רוצים את אייבי, חדשות, 19 בינואר 1987
  8. ^ עמירה שגב, אלעזר לוין, זרקו אותו לדולפינים, חדשות, 13 ביולי 1989
    איה אורן, הדולפינריום נמכר לאנשי עסקים יהודיים מגרמניה ב-4.5 מיליון דולר, מעריב, 13 ביולי 1989
  9. ^ יגאל לביב, יוסף והעיריה, חדשות, 21 בנובמבר 1989
  10. ^ רונית מורגונשטיין, פרויקט שער לישראל יובא מחר לאישור הוועדה בת״א, חדשות, 4 באוגוסט 1992
  11. ^ רונית מורגנשטרן, נדחה הדיון באישור פרויקט שער לישראל בתל־אביב, חדשות, 9 באוגוסט 1992
  12. ^ דולפין בקופסה, מעריב, 30 במרץ 1990
  13. ^ ארי רימון, יושב בדולפינריום על המים, מעריב, 30 במרץ 1990
  14. ^ גוליית מת בלי לראות רופא, חדשות, 28 באוקטובר 1993
  15. ^ ניקול קראו, סכנה לחייהם של ששת הדולפינים בדולפינריום: בקרוב ינותק החשמל, חדשות, 29 באוקטובר 1993
  16. ^ נועם כהן, ‏עוול תת-ימי: הסיפור העצוב של הדולפינים התל אביבים בדולפינריום, באתר "Time Out ישראל", 16 מאי 2018
  17. ^ נעה ווסרמן, ‏משפחת פורוסטמיאן שכרה 3,000 מ"ר בדולפינריום, באתר גלובס, 26 בנובמבר 1996
  18. ^ אולפני צוללת הוקמו שם ב-1995. בין השאר הוקלט בהם האלבום ברנרד ולואיז. ב-2004 עזבו את המתחם.
  19. ^ הפיגוע הגדול ביותר מאז 1996, באתר הארץ, 3 ביוני 2001
  20. ^ יש בעיר מסיבה, באתר גלובס, 19 ביולי 2004
  21. ^ ליאור ניב, ‏איפה מבלות הצרפתיות, באתר גלובס, 31 ביולי 2008
    רועי צור, ‏קלרה נו מור, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 באפריל 2018‏
  22. ^ עודד כרמליאתרי הבילוי הגדולים שהיו לנו — איך הם נראו בשיאם ומה נשאר מכל זה. פרויקט מצולם, באתר הארץ, 22 באפריל 2015
  23. ^ תכנית מתחם הדולפינריום - תא/3360
  24. ^ מירי ריילי, נחתמה העסקה עם בוכמן בת"א: יוותר על 18.5 דונם בדולפינריום; יקבל 12 דונם בסמוך, באתר הארץ, 5 בינואר 2003
  25. ^ נמרוד בוסו, "בעלי הדולפינריום הזניח את המתחם - ויקבל קרקע בשווי 500 מיליון שקל", באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2013
  26. ^ נמרוד בוסו, עסקת הדולפינריום בסכנה? בוטל צ'ק של 1.3 מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 16 בדצמבר 2014
  27. ^ שלומית צור, ‏יוסף בוכמן מוכר את מתחם הדולפינריום בת"א ב-200 מיליון שקל, באתר גלובס, 4 במרץ 2015
  28. ^ איתי בלומנטל, להתראות דולפינריום: החלה הריסת המבנה, באתר ynet, 16 במאי 2018
  29. ^ איתי בלומנטל, סופו של מתחם הדולפינריום בת"א: בשבוע הבא תחל הריסתו, באתר ynet, 7 במאי 2018
  30. ^ בג"ץ 9831/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' רשות מקרקעי ישראל ואחרים, ניתן ב-16 באוקטובר 2016
  31. ^ הדר חורש, המדינה בוחנת מחדש את עסקת הדולפינריום, באתר TheMarker‏, 25 בפברואר 2019
  32. ^ יעל דראל, אושרה עסקת הדולפינריום השנויה במחלוקת: היזמים ישלמו 320 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2019