ניקו (עיר)
| |||||||||
רחוב בניקו וברקע ההרים סביבה | |||||||||
מדינה | יפן | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
חבל | קאנטו | ||||||||
מחוז | טוצ'יגי | ||||||||
על שם | Mount Nikkō | ||||||||
שטח | 1,449.87 קמ"ר | ||||||||
‑ הנקודה הגבוהה | Mount Nikkō-Shirane | ||||||||
אוכלוסייה | | ||||||||
‑ בעיר | 77,027 (1 במרץ 2021) | ||||||||
‑ צפיפות | 65 נפש לקמ"ר (2008) | ||||||||
קואורדינטות | 36°45′N 139°37′E / 36.750°N 139.617°E | ||||||||
אזור זמן | UTC +9 | ||||||||
www.city.nikko.lg.jp | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
ניקו היא עיר הנמצאת בהרים של מחוז טוצ'יגי בחבל קאנטו ביפן. העיר שוכנת במרחק 140 קילומטרים צפונית לטוקיו וכ-35 קילומטרים מערבית לאוצונומיה, בירת המחוז, והיא יעד תיירות פופולרי כיוון שבה שוכן המאוזוליאום של השוגון טוקוגאווה איאיאסו ושל נכדו איאמיטסו, כמו גם מקדש פוטאראסאן המתוארך לשנת 767. באזור זה יש גם הרבה מעיינות חמים. ההרים שממערב לעיר הם חלק מהפארק הלאומי ניקו ויש בהם חלק ממפלי המים והנופים המרהיבים ביותר ביפן. בשנת 1999 העניק אונסק"ו מעמד של אתר מורשת עולמית למקדשי העיר.
גאוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר מכסה שטח של 1,449.87 קמ"ר והיא העיר השלישית בגודלה ביפן מבחינה זו. היא שוכנת בלב אזור הררי בגובה של 550 מטר, ואוכלוסיית העיר מנתה 93,568 איש ביום 1 במאי 2006.
אתרים חשובים באזור ניקו הם אגם צ'וזנג'י, מפל המים קגון והגן הבוטני ניקו. ההרים ומפלי המים הרבים הנמצאים ליד העיר הפכו אותה למקור אספקה חשוב של אנרגיה הידרואלקטרית. באזור יש מכרות נחושת, אלומיניום ואתר יצור בטון.
מזג האוויר בניקו דומה מאוד לזה שבהוקאידו למרות שהעיר קרובה יותר לטוקיו מאשר להוקאידו, בעיקר בגלל הגובה שבו שוכנת העיר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בניקו היא בערך 7°C כאשר בחודשים החמים ביותר בשנה הטמפרטורה מגיעה רק עד 22°C ואילו בחודשים הקרים ביותר הטמפרטורה יורדת עד למינוס שמונה מעלות צלזיוס NIKKO, Weather History and Climate Data, www.worldclimate.com.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-8 הקים הנזיר הבודהיסטי שודו שונין את הבניינים הראשונים על מורדות הר ניקו, שזמן רב לפני כן נחשב למקום קדוש. חלק מהמבנים בפוטאראסאן-ג'ינג'ה ורינו-ג'י מתוארכים לתקופה זו.
הכפר של ניקו התפתח מסביב למקדשים הללו. מקדש טושו-גו הושלם ב-1617 והפך למוקד תיירות אזורי במהלך תקופת אדו. בתקופה זו נבנו גם מספר דרכים שנועדו להקל על הגישה למקום.
בשלהי המאה ה-12 הוקמה שוגונות קאמאקורה באזור קאנטו. דבר זה גרם להתחזקות מעמדה של ניקו כאתר קדוש חשוב בקאנטו בגלל מבני הדת המפוארים שהיו בה בנוסף על המיקום ההררי. אולם, האתר ננטש כמעט לחלוטין במהלך המאה ה-16 בעקבות המהפכה של תקופת מורומאצ'י.
מקדשי ניקו אוכלסו מחדש בתחילת המאה ה-17. ניקו נבחרה כאתר שבו ישכון הטושוגו, שהיה מקדש בעל כמה מבנים שהוקמו על מנת להכיל את המאוזוליאום של טוקוגאווה איאיאסו, מייסד שוגונות טוקוגאווה. שלטון זה היה קיים במשך 250 שנים. מאז תקופה זו, ניקו מילאה תפקיד חשוב כסמל של ריבונות מדינית גם עבור מנהיגי המדינות השכנות ששלחו את שגריריהם לחלוק כבוד לאיאיאסו.
בשנת 1871 החליטה ממשלת מייג'י לפצל את האחריות על האתר למאמינים משתי דתות במקום אחת: פוטאראסאן-ג'ינג'ה וטושוגו עברו לאחריות מאמיני השינטו, ורינו-ג'י עבר לאחריות הבודהיזם. הארגון מחדש כלל גם עבודות שיקום בחלק מהאתר. ב-1897 נחקק חוק שלפיו המקום נחשב לאתר מוגן, דבר שהתאפשר בגלל חשיבותו הדתית וההיסטורית. ההגנה החוקית הוגברה מאז בכמה הזדמנויות.
ניקו הוכרזה כעיירה ב-1889 ושולבה במחוז קאמיטסוגה. ב-1954 שונה מעמדה של ניקו והיא הפכה לעיר, לאחר שהתאחדה עם כפר אוקורוגאווה הסמוך. ב-20 במרץ 2006 ניקו התאחדה עם העיר אימאיאצ'י והרשויות המקומיות של אשיו, פוג'יהארה וקורייאמה. העיר החדשה שנוצרה נקראה גם כן ניקו. היכל העיר החדש הוא הבניין שבעבר היה היכל העיר אימאיאצ'י.
תיאור האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנים באתר נבנו על צלע ההר כך שהם נראים בצורה שונה ממקומות שונים. תפיסת המראה מושפעת מהפרופורציה המדויקת של המדרגות, קירות התמיכה והקירות המקיפים את האזור.
באתר נשתלו אלפי עצי קריפטומריה במהלך תקופת הבנייה של טושוגו בתחילת המאה ה-17. נכון ל-2007 הקריפטומריה נמצאת בשיא פריחתה. יער הקריפטומריה מספק צל טבעי למקדשים, דבר שמגדיל את תכונות היופי והקדושה של המקום.
פוטאראסאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוטאראסאן מוקדש לשלושת האלים של הר נאנטאי והוא מורכב ממתחם בניינים, שמתוכם 23 קיבלו מעמד של נכס תרבותי חשוב לפי חוק הגנת הנכסים התרבותיים. רוב המבנים שוחזרו או נבנו במהלך המאה ה-17 והשפיעו על סגנון הבנייה של מקדשים אחרים ביפן.
הבניינים המוכרים ביותר בפוטאראסאן הם:
- הונדן והאידן המהווים את לב המקדש;
- בטסוגו טאקינו-או-ג'ינג'ה הונדן המתוארך לשנת 825;
- שין יושה שהוא הדוגמה העתיקה ביותר לסגנון הבנייה האדריכלי שהשפיע על תהליך הבנייה של טושוגו;
- גשר שינקיו הוא גם חלק מפוטאראסאן. הגשר נחשב לקדוש, הוא עובר מעל נהר דאיה. ההשערה היא שהגשר נבנה בתקופת מורומאצ'י. הצורה הנוכחית של הגשר, לכה אדומה המצפה עמודי תווך מאבן, מתוארכת לשנת 1636. הדרך המובילה אל הגשר נהרסה בשיטפון בשנת 1902, אך היא שוקמה ב-1904 ועברה עבודות שיפוץ נוספות מאז.
טושוגו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקדש זה הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-17. המקדש כולל מספר רב של בניינים, כאשר מתוכם 37 מצויים במעמד של נכס תרבותי חשוב והאחרים במעמד של אוצר לאומי.
הדוגמה הבולטת ביותר לבנייה בצורת H, המכונה גונגנזוקורי, היא שלושת החדרים הקדושים. חדר ההונדן, שהוא החדר הראשי, מחובר לחדר התפילות באמצעות מסדרון אבן הנקרא אישינומה.
הבניין יומיימון, שנבנה בשנת 1636, הוא הדוגמה הידועה ביותר לסגנון האדריכלי של ניקו. הבניין מכוסה במספר ובמגוון רב של קישוטים. טוזאי סוקיבה, המתוארך לאותה שנה, הוא קיר באורך 160 מטרים המקיף את הונדן, אישינומה והאידן. מסדרון טוזאי קאירו שאורכו 220 מטרים, שחלקו המערבי נבנה מ-25 לוחות מגולפים, מקיף פעם נוספת שלושה צדדים של הבניינים הללו.
רינו ג'י
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקדש הבודהיסטי הזה נוסד ככל הנראה במאה ה-8 ומשמש מאז כמקום תפילה וקיום מצוות הבודהיזם. בתחילת תקופת אדו הוספו למקום כמה תוספות בנייה, ובייחוד ב-1653 עבור המאוזוליאום של טוקוגאווה איימיטסו, השוגון השלישי. 37 בניינים במתחם זה מצויים במעמד של נכס תרבותי חשוב. קבוצת המבנים טאייו-אין-רייביו הונדן, איינומה והאידן המאורגנים בסגנון גונגנזוקורי נחשבים לאוצר לאומי.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקו היא העיר של קבוצת ההוקי קרח ניקו אייס באקס המשחקת בליגת ההוקי קרח של אסיה. אצטדיון ניקו אירח את אליפות העולם בהוקי קרח (בית 1) באפריל 2007.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ניקו (ביפנית)
- התאחדות התיירות של ניקו (ביפנית)
- התאחדות התיירות של ניקו (באנגלית)
- תמונות של ניקו - גלריית טרה
- אתר העיר ניקו (באנגלית)
- מקדשי ניקו (באנגלית)
- רשימת אטרקציות בעיר ניקו - יפן טורי
- ניקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)