ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/אנשל מאיר רוטשילד

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים ריקים [ שותפה, מפלגה פוליטית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות, שותף, פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אנשל מאיר רוטשילד
Amschel Mayer von Rothschild

הברון אנשיל מאיר רוטשילד
הברון אנשיל מאיר רוטשילד
לידה	12 ביוני 1773 כ"א בסיוון ה'תקל"ג תבנית:עיר ודגל
פטירה	6 בדצמבר 1855 (בגיל 82) כ"ו בכסלו ה'תרט"ז תבנית:עיר ודגל
מדינה	-
מקום קבורה	תבנית:עיר ודגל
מקום מגורים	תבנית:עיר ודגל–הקונפדרציה הגרמנית
כינויים נוספים	רוטשילד האדוק
ידוע בשל	בכור האחים לבית רוטשילד
מקצוע	בנקאי
השקפה דתית	יהדות אורתודוקסית
בת זוג	אווה הנאו
חתימה	קובץ:חתימת אנשל מאיר רוטשילד.png

הברון (אשר) אנשל מאיר פון רוטשילד או בשמו הלועזי אמשל מאיר רוטשילד (12 ביוני 1773 תקל"ג - 6 בדצמבר 1855 (כ"ו בכסלו ה'תרט"ז)) היה בנקאי ופילנתרופ יהודי-גרמני ממשפחת רוטשילד, מנהל הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט. היה הגדול מבין חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, והחזיק במשרות הניהול הבכירות בנכסים שהשאיר אביו. מבין אחיו, היה היחידי שניהל אורח חיים שומר תורה ומצוות בצורה מלאה; הוא היה מקורב לחוגים יהודיים-אורתודוקסים, וכונה על ידי יהודי מזרח אירופה "רוטשילד האדוק" (ביידיש: "דער פרומער רוטשילד").

ביוגרפיה

נולד ב-1773 בבית "הינטרפפן" בפרנקפורט למאיר אמשל ולגוטל (גר') לבית שנאפר, כילד שני וכבן ראשון. בגיל 12 החל אנשל לעזור לאביו בעסקיו, ומעט לאחר מכן נסע מטעם אביו למרכזי מסחר אחרים בגרמניה. ב-16 בנובמבר 1796 נשא את אווה לבית הנאו.

היה הראשון מבין האחים שהקים מרכז עסקים הרחק מפרנקפורט, כאשר נסע מטעם אביו לקאסל בשנת 1805, אך שהותו שם התבררה לבסוף כזמנית בלבד. בשנת 1814 שהה אנשל כמה חודשים בברלין, כשהוא מטפל בפירעון כספי סובסידיה לבעלות הברית של בריטניה במלחמות נפוליאון. חודשים אלו בסביבה הגויית עברו עליו באי-נוחות, והוא שמח לשוב לסביבה האורתודוקסית ברחוב היהודים של פרנקפורט. בשנת 1810 נהיה אנשל - יחד עם ארבעת אחיו - שותף מלא וחוקי בעסק המשפחתי: בנק שנקרא מעתה "מ. א. רוטשילד ובניו" (גר') - פרנקפורט דמיין. לאחר מותו של אביו מאיר אמשל ב-1812, התחלק ניהול הבנק בין חמשת בניו. אנשל הופקד על ניהול הסניף הוותיק והמרכזי בפרנקפורט, וארבעת אחיו הנותרים ניהלו סניפים בווינה, בלונדון, בנפולי ובפריז.

בשיחות עם אחיו אהב אנשל תמיד לצטט מדברי אביהם לאחר מותו כדי לחזק את קשרי האחווה שקשרו אותם יחד בעסקים. היה מבקר לעיתים תכופות בבית אמו שברחוב היהודים בפרנקפורט. ביקור זה היה הזדמנות ליהודים רבים לבוא אליו בבקשות שונות, בעודו עובר ברחוב. מעמדו כבן הבכור של המשפחה הקנה לו תפקיד בלתי פורמלי של ראש המשפחה החדש והמנהל הראשי של הבנק, שאת משרדיו העביר בשנת 1813 מ"בית השלט הירוק" (גר') - בית המגורים של המשפחה, לבניין חדש ומפואר ברחוב פארגאסה (גר'). סניף זה שימש כסניף המרכזי של בנק רוטשילד ברחבי אירופה והנהלת הסניפים של אחיו הייתה תחתיו. אנשל היה הזהיר ביותר מבין האחים, והיה נוהג בזהירות עם הנזילות הפיננסית של הבנק. הוא נמנע ככל האפשר מסיכונים, והעדיף לסחור בעסקים קטנים.

כאביו, היה גם אנשל מודע לחשיבותם של קשרים עם השלטונות, ולהשפעה של הרחבת המעגל החברתי על עסקיו. הוא כיהן כיועץ סתרים (גר') וחבר המועצה המלכותית של פרוסיה, ושל נסיכות הבוחר של הסן, קונסול מלכותי מטעם בווריה, וקונסול מטעם פרוסיה. בשנת 1817 זכה לתואר "מר אמשל מאיר פון רוטשילד", וב־1822 קיבל את התואר פרייהר (המקביל לתואר ברון). לצד אלו הוענק לו גם אות ההצטיינות מפקד מסדר לאופולד. ככל בני משפחת רוטשילד השתדל אנשל ליצור גם קשרים אישיים עם אישים בעלי השפעה בשלטון, כך למשל כששהה פרידריך פון גנץ מזכירו האישי של הקנצלר מטרניך בפרנקפורט, סעד לעיתים קרובות על שולחנו של אנשל.

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Amschel Mayer Rothschild (1773-1855) returning the Inventory of the Elector of Hessew who refuses it.png|ממוזער|ימין|אנשל רוטשילד משיב את פיקדונו של וילהלם הראשון, אך הלה מסרב לקבל זאת. משמאל נראים האחים נתן, ג'יימס וסלומון, והאח קארל רוכן על גבי תיבה ומוציא ממנה חפצי ערך. ציור שמן על בד, מאת מוריץ אופנהיים, בין 1820 ל-1855]]

אנדרטה עם שלט אצולה של משפחת רוטשילד. ממוקם בפארק רוטשילד שבבוקנהיימר לנדשטראסה (גר') ברובע וסטנד . הפארק הוקם על שטח גינתו של אנשל רוטשילד. ארמונו הסמוך לגינה נחרב במלחמת העולם השנייה. הכיתוב שעל האנדרטה: אמשל מאיר פון רוטשילד 1878

בשנת 1816 רכש אנשל בית קטן עם גינה ברחוב בוקנהיימר לנדשטראסה (גר')‏ 10, אותו שיפץ והרחיב לארמון קלאסי על ידי האדריכל היינריך פרידריך רומף (גר'), ובו היה שוהה לעתיים רחוקות. בשנת 1851 ביקר אותו שם ביסמרק. לאחר מכן כשנזכר בביקור, תיאר אותו ביסמרק כ"איש קטן ורזה... אפור למדי, יהודי זקן סוחר אמיתי שלא מתיימר להיות שום דבר אחר". הארמון נהרס במלחמת העולם השנייה (על חלק משטחי גן הארמון הוקם פארק רוטשילד).

לוח הנצחה בפארק רוטשילד שבבוקנהיימר לנדשטראסה בפרנקפורט, במקום בו היה ממוקם ארמונו של אנשל רוטשילד עד לחורבנו במלחמת העולם השנייה

ביתו של אנשל ברחוב זייל 34 בתמונה משנת 1880

את בית המגורים ברחוב האופנתי זייל (גר')‏ 34, אותו רכש אנשל בשנת 1834, העמיד לרשות אחייניו בני הזוג שמעון זאב ומתילדה רוטשילד עם נישואיהם בשנת 1849, ובו הם התגוררו עד למחצית שנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1903 הקימה בו האלמנה חנה מתילדה פון רוטשילד בית אבות לכ-25 רווקות יהודיות. בית האבות הוחרם על ידי הנאצים בשנת 1941. בשנת 1837 קנה את טירת גרינבורג והפארק שסביבה (גר') כדי להעמידה לרשות אחיינו אנסלם (אחר מותו שימש כמעון הקיץ של חתנו שמעון זאב). כן היו בבעלותו טירת סטלבורגר איידה (גר') ברובע הצפוני של פרנקפורט ה"נורדנד" (גר') ואחוזת קוהורנשוף (גר').

קברם של האחים אנשל מאיר וקרל מאיר בבית הקברות היהודי בפרנקפורט. הקבר תוכנן על ידי האדריכל אדוארד שמידט פון דר לאוניץ (גר').

נפטר ב-6 בדצמבר 1855, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק ברחוב ביל-שטראסה.

פעילות עסקית

בשנת 1806 חתם וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מהסן על הסכם נייטרליות עם נפוליאון, אך לאחר קרבות ינה ואאורשטט ושלום טילזיט, כבש נפוליאון את הנסיכות וגירש את וילהלם, וצירף את שטחי הנסיכות לממלכת וסטפאליה. וילהלם מסר את כל הונו למאיר אנשל רוטשילד שישמור עליו מפני הצרפתים, והלה שמר על כספי וילהלם עד שובו לשלטון. האגדה מספרת כי רוטשילד התבקש משלטון נפוליאון למסור את רכושו של וילהלם, אך תחת זאת מסר את כל כספו לצרפתים, כדי לא לפגוע בכספי וילהלם שהיו מופקדים אצלו. לאחר קרב לייפציג גורשו הצרפתים משטחי הנסיכות, וב-21 בנובמבר 1813 חזר וילהלם לשלוט בנסיכות. באותה השנה מאיר אנשל רוטשילד כבר לא היה בין החיים, ואת עסקיו ניהל בנו אנשל מאיר רוטשילד. רכושו של וילהלם שהיה מופקד בידו הושב אליו מיד אחר שובו לשליטה בנסיכות. על פי נוסחאות מסוימות של האגדה, שגורסות גם כי מאיר אנשל רוטשילד מסר את כספו תחת רכושו של וילהלם, סירב וילהלם לקבל מיד בנו את מה שהפקיד בידו טרם גירושו. לפי אגדה זו וילהלם הוסיף ותגמל אותו בסכום רב על נאמנות משפחת רוטשילד בשמירתם על הפיקדון שהופקד בידיהם. לגרסאות אחרות הוא אכן נטל את הפיקדון, אך במקביל העניק ריביות נאות על נאמנות המשפחה.

מכתב רשמי מבנק רוטשילד בפרנקפורט שהיה בבעלותו של אנשל רוטשילד. המכתב מאוחר מזמנו של אנשל רוטשילד בכ-20 שנה

אנשל התרכז בהמשך העבודה כסוכן הכספים עבור נסיכים גרמניים שונים, בין היתר בזכות מערכת היחסים המיוחדת שבנה אביו עם חצר הנסיכות של הסן-קאסל, בעזרתו של קרל פרידריך בודרוס (גר'). אנשל היה גם גזבר ומממן של הבונדסטאג בפרנקפורט. בתקופה זו הייתה העיר פרנקפורט למרכז החשוב ביותר בשוק ההון בגרמניה. בזכות היחסים הטובים עם כמעט כל המדינות הגרמניות הבינוניות והקטנות, הצליח בנק רוטשילד ובניו בין השנים 1820–1830 לתפוס את מקומו של בנק "האוס גרודר בתמן" (גר') כמנפיק המוביל של איגרות חוב ממשלתיות במדינות דוברות גרמנית. בנק רוטשילד לא עסק באיגרות חוב ומניות תעשייתיות, אך היה מעורב בעקיפין בעסקאות מסוג זה על ידי מתן הלוואות לבנקים אחרים הפעילים בתחום (כמו למשל סל. אופנהיים בקלן (גר')). עם זאת, באופן חריג היה שיתוף הפעולה בינם לגופים עסקיים אחרים בהקמת "מסילת טאונוס" (גר')‏ בשנת 1835. למרות שהנכסים של בנק רוטשילד ובניו המשיכו לצמוח תחת ניהולו של אנשל, הסניף המרכזי בפרנקפורט איבד את חשיבותו בהשוואה לסניפי הבנק האחרים שהתרחבו במהירות בלונדון ובפריז. עם זאת, האחרונים נותרו רשמית רק סניפים של בנק רוטשילד ובניו. כל עוד גוטל רוטשילד, אמם של חמשת האחים, עדיין הייתה בחיים, פרנקפורט נותרה מקום המפגש העיקרי של האחים למשפחת רוטשילד.

לאחר פטירתו של אנשל - כאמור, ללא צאצאים - המשיך אחיינו מאיר קרל (בנו של אחיו קרל מאיר מנאפולי), שהיה שותף בבנק עם אחיו וילהלם קרל פון רוטשילד מאז 1852, לנהל את חברת האם של פרנקפורט לאחר מותו של אנשל, ולאחר מותו של מאיר קרל ב-1886 המשיך אחיו וילהלם קרל בניהול הסניף, עם פטירתו ב-1901, נסגר הסניף בפרנקפורט.

פעילות ציבורית

אנשל נשאר נאמן למסורת היהדות האורתודוקסית. הוא קיים קשרי ידידות עם רבנים אורתודוקסים בגרמניה כמו הרש"ר הירש שמונה לרב באולדנבורג בהמלצתו, ורבי נתן מרקוס אדלר, וכן פעל למען רבי צבי בנימין אוירבך כשהציג את מועמדותו לרבנות רוטרדם. כך גם התערב באלול ה'תקפ"ד למנוע את סגירת הישיבה בפיורדא. כמתנגד מובהק לתנועה הרפורמית, הוא ניסה למנוע בשנת 1843 את מינויו של הרב הליברל ליאופולד שטיין כסגנו של רבי שלמה זלמן טריר – רב הקהילה בפרנקפורט, ומשך את הבטחתו לתמוך בבניית בית כנסת ראשי חדש בסכום של 250,000 גולדן (גר') לאחר שהמינוי התבצע. בשנת ה'תר"ד פנו אליו רבנים בהונגריה בבקשה שיעזור למלחמתם בניאולוגים.

כאשר הציגה העיר החופשית פרנקפורט בשנת 1844 הצעת חוק חליפין חדשה, המחייבת בנקאים יהודים לקבל שטרות חליפין גם בשבת ובחגים יהודיים אחרים, הודיע רוטשילד בפומבי כי לא יעמוד בתנאי זה.

אנשל דרש גם שוויון זכויות עבור יותר מ-4,000 יהודי פרנקפורט, שהיו כ-10% מסך האוכלוסייה בעיר. לפי החוקה שאימצה העיר בשנת 1816, זכויות האזרח ובעיקר זכויות המלאכה והמסחר, שהוענקו ליהודים בעקבות הכיבוש הנפוליאוני, בוטלו בהסתמך על רצון הרוב של האזרחות הנוצרית שחשש מהתחרות של אזרחים יהודים. בתמיכת הנסיך מטרניך, שר החוץ הפרוסי קרל אוגוסט פון הארדנברג (גר') ונסיכים אחרים, יזם אנשל במהלך השנים 1816–1824 מספר עתירות לסנאט של פרנקפורט מטעם הקהילה היהודית בנוגע לשוויון הזכויות של יהודי פרנקפורט, אך רק בשנת 1864 הוסרו כל ההגבלות על זכויות האזרח שנשללו מהיהודים בפרנקפורט. בכך הייתה פרנקפורט הטריטוריה הגרמנית השנייה שהעניק שוויון זכויות מלא ליהודים אחרי הדוכסות הגדולה של באדן (1862).

בניגוד לאביו, שחלוקת הצדקה שלו התקיימה בצורה המסורתית של תרומה אישית לנזקקים ולקופות צדקה, אנשל הקים את קרנות הצדקה של משפחת רוטשילד. בשנת 1849 הקים את "קרן הברון אמשל מאיר פון רוטשילד עבור בני ישראל העניים של העיר פרנקפורט דמיין", לה הוריש 1.2 מיליון גילדן. קרן זו הופקדה בין היתר על תחזוק בית אבי המשפחה הישן, שהוסב לשימוש למטרות צדקה. אנשל קידם גם את חיי הקהילה בפרנקפורט באמצעות תרומות רבות, כמו בתי כנסת, בתי חולים וחברות ביטוח בריאות.

בשנת ת"ר שלח שליח מיוחד לספרד לרכוש במנזרים תעודות הנוגעות לתולדות היהודים בספרד.

ביטוי למעמדו הציבורי ביהדות גרמניה ניתן לראות בספר "מגילת ספר – אגרת הפורים", בו הציב המחבר הקדשה בעמוד השער עבור אנשל^{[דרושה הבהרה]}.

יחסו לארץ ישראל

אנשל קיים קשרים הדוקים עם ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, ועם מנהל הארגון צבי הירש להרן שדאג לעדכן אותו בכל התפתחות וקיים אתו התכתבות שוטפת. אמנם במכתב לרבי ישראל משקלוב, כותב עליו להרן: "ידעתי את האיש ואת שיחו, ולא ראיתי ממנו טובה גדולה, ואין לו חבת הקודש ואהבת א"י".

בשנת ה'תר"ד (1844) נקלע למתיחות עם מנהיגי הארגון כאשר נענה ליוזמה להקמת בית חולים יהודי יחד עם משה מונטיפיורי כמשקל נגד לבית החולים של המיסיון האנגלי שהוקם באותה השנה. היוזמים שנמנו על החוגים היהודים המודרניים בארצות אירופה, התנו את הקמת בית החולים בהקמתו של בית ספר ללימודי חול, דבר שעורר אליו התנגדות נחרצת מצד צבי הירש להרן, ומנהיגי היישוב הישן בירושלים. רוטשילד אמנם הבטיח שלא יפעל בעניין אם תהיה התנגדות מצד רבני ירושלים, אך להרן לא נתן בו אמון, והתעקש למנוע את הקמת בית החולים עם בית הספר המקביל לו. בהמשך אותה השנה הוקם במקום זאת בית חולים יהודי קטן בשיתוף עם מונטיפיורי. לאחר כעשור נוסד בית החולים מאיר רוטשילד בסיוע משפחת רוטשילד.

בשנת תקצ"ו, כאשר שלח אליו רבי צבי הירש קלישר את מכתבו המפורסם בבקשה שיסייע ברכישת ארץ ישראל מאת מוחמד עלי, תוך ניצול ההזדמנות "אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת דשלטון מלך אדיר כהיותו בימי קדם", לא הגיב רוטשילד למכתב. אריה מורגנשטרן משער שהסיבה היא ככל הנראה עקב כישלון השליחות של רבי ישראל משקלוב לאיתור עשרת השבטים.

עץ משפחת רוטשילד

מאיר אנשל רוטשילד 1743–1812                                                                                                                                                                             ג'יימס (פריז) 1792–1868   בטי סלומון 1805–1886     סלומון (וינה) 1774–1855   קארל (נאפולי) 1788–1855   אנשל (פרנקפורט) 1773–1855   נתן (לונדון) 1777–1836                                                                                                                                                                                           אדמונד 1845–1934 "הנדיב הידוע"   גוסטב 1829–1911   אלפונס 1827–1905   שמעון זאב 1828–1910   נתנאל 1812–1870               ליונל נתן 1808–1879                                                                                                                                                         מוריס 1857–1881   ג'יימס 1878–1957 נישא לדורותי   רוברט 1880–1946   אדוארד 1868–1949   נתן 1844–1881           ליאופולד 1845–1917               נתן מאיר 1840–1915                                                                                                                                                     אדמונד 1926–1997   אלאן 1910–1982   אלי 1917–2007             הנרי 1872–1946   אנתוני גוסטב 1887–1961   ליונל 1882–1942   אוולין אקיל 1886–1917   צ'ארלס 1877–1923   וולטר 1868–1937                                                                                                                                         בנז'אמן 1963–2021 נישא לאריאן   אריק 1940–   גאי 1909–2007   בת שבע 1914–1999   פיליפ 1902–1988   אוולין רוברט 1931–2022   אדמונד ליאופולד 1916–2009   מרים רוטשילד 1908–2005   ויקטור 1910–1990   פאנוניקה דה קניגסווארטר 1913–1988                                                                                             דוד 1942–   אדוארד 1957–   פיליפין 1933–2014                           ג'ייקוב 1936–2024 הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.

ראו גם

• שמעון זאב רוטשילד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/אנשל מאיר רוטשילד בוויקישיתוף

• אמשל מאיר פון רוטשילד בארכיון משפחת רוטשילד.
• אמשל מאייר פון רוטשילד בוויקיפדיה הגרמנית

הערות שוליים

אנשל מאיר קטגוריה:נדבנים יהודים גרמנים קטגוריה:יהדות פרנקפורט קטגוריה:ילידי 1773 קטגוריה:נפטרים ב-1855 קטגוריה:אנשי עסקים יהודים גרמנים קטגוריה:אצולה יהודית קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט