בית החולים מאיר רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה בית החולים הישן ומבנה המכללה החדש, 2012
שער הכניסה למתחם, רחוב הנביאים 37
ריצוף מקורי בשולי מבנה בית החולים הישן
ממראות הקמפוס

בית החולים מאיר רוטשילד הוא בית חולים יהודי מהראשונים שנוסד בירושלים,[1] במחצית השנייה של המאה ה-19, ביוזמת הברון ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד. בתחילה שכן בית החולים בעיר העתיקה, ובשנת 1888 עבר לרחוב הנביאים, למבנה מיוחד שנבנה עבורו. בשנת 1918 החל לפעול במבנה בית החולים הדסה, עד 1939, אז עבר בית החולים להדסה הר הצופים. החל משנות ה-40 של המאה ה-20 החלו לפעול במקום מוסדות חינוך לבנים ולבנות, ובשנת 1970 נוסדה במקום מכללת הדסה, בתהליך גדילה מתמשך המכללה משמשת במבנה ההיסטורי כחלק ממכללת הדסה, לצד מבנה מודרני שנבנה עבור המכללה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירושלים העות'מאנית של המחצית הראשונה של המאה ה-19 לא היו בתי חולים, ולחולים לא היה מוסד רפואי מסודר אליו ניתן לפנות בעת הצורך. משה מונטיפיורי שביקר מספר פעמים בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, הזדעזע מרמת התחלואה הגבוהה ותנאי ההיגיינה והסניטציה הקשים, והחל ליזום הקמת בית חולים בירושלים. מנגד עמד ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, שניהל את איסוף וחלוקת כספי החלוקה, והתנגד לכל מודרניזציה, מאחר שראה בה איום חילוני על דרכי החיים המסורתיות. בכוחו ומעמדו הכלכלי כפה הארגון את עמדותיו על יהודי ארץ ישראל. במכתב אל הראשון לציון, הביע מנהל הארגון את דעתו נגד הקמת בית חולים יהודי, ונגד העסקת רופא יהודי "העלול להחדיר מינות וכפירה לירושלים[דרוש מקור]".

המאה ה-19 לא היטיבה עם ארץ ישראל, ומצבם של היהודים בה החמיר בעקבות מלחמת מוחמד עלי (שליט מצרים) עם האימפריה העות'מאנית. יחד עם המלחמה בא רעב ועימו מגיפות חולירע, טיפוס ומלריה. בסופו של העימות, בשנת 1840, החזירו הטורקים לידם את השלטון על ארץ ישראל. באותה תקופה התגברה השפעתן של המעצמות הזרות בארץ, וקונסולים מטעמן פעלו באופן נמרץ בירושלים.

בשנת 1838 פתח הקונסול הבריטי מרפאה בירושלים, ובשנת 1844 הפכה מרפאה זו לבית החולים של המיסיון האנגלי, שמשך יהודים נזקקים על ידי אספקת מזון כשר, קביעת מזוזות בדלתות, ובעיקר בהצעת שירות רפואי, תרופות, מזון וביגוד חינם.

על רקע התחרות מצד המסיון האנגלי, גברה לבסוף עמדתו של משה מונטיפיורי, וד"ר שמעון פרנקל הגיע מגרמניה ארצה ב-1843, ופתח את בית החולים היהודי הראשון בירושלים ובארץ ישראל.

הקמת בית החולים בעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחצית השנייה של המאה ה-19 הביאה עימה משבר נוסף ליישוב היהודי בארץ ישראל. מלחמת קרים גרמה לגל חדש של רעב וחולי, והצורך בבית חולים מודרני בירושלים לא היה ניתן יותר לדחייה. הברון יעקב דה רוטשילד אביו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד הוא שסיפק את המימון, ודחף לקבלת חסות של ממשלת אוסטריה לפתיחת בית החולים.

בשנת 1854 נפתח בית חולים יהודי בשם בית החולים מאיר רוטשילד בעיר העתיקה בירושלים. כהרגלו, מינה הברון אדם מטעמו לנהל את המוסד. הוא הפקיד את אלברט כהן, מנאמני משפחת רוטשילד על מלאכת הקמת בית החולים, ולאחר מכן על ניהולו.

מספר אברהם משה לונץ בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה":

בירח יוני של שנת תרי"ד (1856) עזב החכם ד"ר אלבערט כהן את פריז ללכת ירושלימה. בעברו דרך וינה נתקבל לראיון מיוחד מאת הקיסר פרנץ יוזף הראשון, ובשמנה לירח יולי בא ליפו, אשר שם כבר חכו לו כעשרים צירים מהעדות השונות שבירושלם, ולמחרתו הלכו יחד ירושלימה. בבואם למוצא ("קולוניה"), הרחוק כשלשת רבעי שעה מהעיר, מצא הרבה אנשים מנכבדי העדות אשר יצאו לקבל פניו, ואצל שער יפו עמדו כמעט כל יושבי העיר, מחכים לראות את פני המלאך השלוח להטיב את מצבם וגורלם... ואחרי זמן קצר נגש אל המלאכה לכונן בית חולים, וההצלחה האירה לו פנים, כי נזדמנה לו מיד לקנות מאת ראשי עדת הספרדים חצר גדולה ורחבת ידיים, אשר בה היה הת"ת, העומדת במקום גבוה בראש מורד הר ציון ונשקפת מול הר המוריה והר הזיתים, במחיר 20,000 פרנק, בתנאי כי כאשר יאבה הברון להעתיק את בית החולים למקום אחר - תשוב החצר וכל אשר יתוסף בה, לבעליה הראשונים בסכום שמכרו אותה. ותיכף החלו לעשות בחצר הזאת את כל התקונים הדרושים, ובכלות המלאכה יחד את כל חדריה לתעודתם, ובחדרי החולים קבע שמנה עשרה מטות, תשע לגברים, ותשע לנשים.

פעולת בית החולים בעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונץ מוסיף ומתאר בפירוט את בית החולים כמבנה מרובע בעל חצר פנימית אליה פונות הכניסות לחדרים. חדר אחד גדול מידות ובו תשע מיטות המיועד לגברים, שני חדרים קטנים יותר - באחד ארבע ובשני חמש מיטות שמשמש את הנשים החולות, בית כנסת, חדר תרופות (בית מרקחת), מטבח (לו הוא קורא "בית תבשיל") וחדרים נוספים לעובדי בית החולים. על כל דלת נקבע שלט עם שם החדר המיטות, השולחנות ושאר הרהיטים נצבעו בירוק. מעל כל מטה נקבע שלט ובו שמות התורמים. ומעל שער הבית מבחוץ נקבע שלט גדול "בית החולים מאיר רוטשילד" בעברית ובצרפתית.

לונץ מוסיף ומספר על חנוכת בית החולים:

מיד אחר כך הוחג חג חנכתו ברוב פאר והדר בפני כל ראשי ונכבדי העדות ורבים מצירי ממשלות אירופה. בעת החגיגה דרש דר' כהן דרוש יפה בשפת צרפת, אשכנז, עברית וערבית. אחר כך שרו תלמידי הת"ת מזמור קי"ט מתהלים ויתפללו לשלום השולטן ומלכי אירופה, וד"ר כהן הראה לנאספים את כל חדרי החולים ותעודתם. ואחרי כלות סדר החגיגה הלך דר' כהן בלוית רבים מהנאספים לכותל המערבי להתפלל בעד קיום הבית ומלוא תעודתו.

וכן מפרט לונץ על פעולתו של בית החולים כמוסד רפואי מחד ומוסד צדקה מאידך:

ולמען יהיה הבית בטוח מכל מקרה ופגע מצא דר' כהן לנכון להכניס את בית החולים תחת חסות ממשלת אוסטריה, ומיד נפתח בית החולים לתעודתו, באופן, כי כל החולים של העדות השונות יקובלו בו מבלי כל שכר, ושלש פעמים בשבוע יענה רופא הבית לכל החולים שידרשו בעצתו חנם, מבלי הבדל דת, וגם סמי המרפא יינתנו להם חנם, אך על המזמינים את הרופא לבתיהם לשלם לו שכרו, ואת הרפואות יקבלו חנם.

.

בשמונה השנים הראשונות לפעולת בית החולים היה הרופא והמנהל האדמיניסטרטיבי ד"ר ברנהרד נוימן. הוא היה אחראי לסידורים הכלליים של המוסד. בין השאר הוא סידר ספריה בשביל החולים עם ספרים חדשים בעברית ושנתונים של עתונות יהודית בשפות עברית, גרמנית, אנגלית ואיטלקית.

בשנת 1877 פרסם ד"ר נוימן ספר בגרמניה בשם "עיר הקודש" ובו הוא מסכם את שנות פעולתו בבית החולים. כבר במשך שנת 1858 אושפזו 578 חולים, בעוד אשר בית המרקחת של בית החולים חילק כ 30,000 תרופות שונות לפי מרשמים לחולים בעיר. בשנות כהונתו של ד"ר נוימן היה מספר האשפוזים הממוצע 603 לשנה.

לאחר זמן מה, צצו חילוקי דעות בנוגע לאופי הפעולה של בית החולים. חלק מההנהגה האשכנזית פרושית בירושלים הסתייג מעצמאותו הניהולית של בית החולים ומהיותו נתון למרותו של רוטשילד בלבד. לטענת הפרושים, נקט בית החולים אפליה מכוונת כלפי קבוצות שונות מקרב היישוב היהודי בירושלים, והעדיף חולים בעלי נתינות אוסטרית על פני יוצאי רוסיה ופולין. מתוך חילוקי דעות אלו, נולד בית החולים ביקור חולים.

יציאה מהעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1875 התמנה ד"ר שוורץ למנהל בית החולים, במקביל גדלה אוכלוסיית העיר, וצרכיה גדלו. שכונות הוקמו מחוץ לחומות והעיר החדשה קרמה עור וגידים. בעצת הרופא ויוזמת הברון רוטשילד הוחלט להעביר את בית החולים אל מחוץ לחומות. לצורך זה נרכשה קרקע ברחוב הנביאים בסמוך למגרש הרוסים והבנייה החלה בשנת 1887. במקומו של בית החולים הישן ברובע היהודי, החל לפעול בית החולים משגב לדך.

מספר לונץ על בית החולים החדש:

בשנת תרל"ה ...בא הרופא ד"ר שְוַרְץ. והוא פעל להתקדמות בית החולים הרבה יתר מכל הרופאים שקדמוהו. כי במשך הזמן נתרחבה העיר הרבה מחוץ לחומה ושכונות רבות של יהודים נבנו על דרך יפו לכל רוחותיה עד כי ירושלם חדשה נוספה על העיר העתיקה שבפנים החומה, ויהי מרגש מאד חסרון בית חולים ליושבי העיר החדשה ולעמת זה נתגדל בינתיים בית החולים "בקור חולים" שבתוך העיר ויציע ד"ר שוַרץ לפני הברון אלפונס, כי לפי המצב הנכחי של העיר נכון לבנות מחדש בעד בית החולים בנין גדול בחלק החדש שמחוץ לעיר העתיקה, שיהיה ערוך ומתֻקָן בפנימיותו וחצוניותו לפי צרך הזמן. ההצעה מצאה חן בעיני הברון וימלא מיד את ידי הרופא לקנות כר נרחב מחוץ לעיר, ולבנות עליו בית חולים חדש, ואחר זמן מה נקנתה חלקת אדמה בקרבת בית מקלט הרוסים על יד דרך המלך, המכילה קרוב לששת אלפים מטר מרובעים, ומיד החלה מלאכת הבניין. ובשנת תרמ"ח נשלם בנין הבית שהוא אחד הבנינים היותר יפים שבעירנו. וכלו אומר כבוד לעדת היהודים בירושלם ולמיסדיו בית ראטהשילד. הוצאות הבניין עם הקרקע עלו ליותר ממאתים אלף פרנק.

בית החולים בעיר החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין החדש של בית החולים רוטשילד נבנה על פי תכנון האדריכל הירושלמי אלכסיי פרנגייה (Alexei Franghia) בסגנון האדריכלות נאו-קלאסית בדומה לבניינים של מוסדות נוצריים שנבנו בירושלים במקביל. הבניין, סימטרי בצורתו, נבנה עם שני אגפים צדדיים נסוגים וכניסה מרכזית המודגשת באמצעות גרם מדרגות חיצוני, מעל החלונות של הקומה השנייה נבנו גמלונים משולשים מעל החלונות.

על גבי הכניסה, בחזית הבניין, נכתב בעברית שמו המלא של בית החולים, להדגיש את ההבדל בין בית החולים היהודי לבתי החולים הנוצריים האחרים ששכנו ברחוב. מסביב לבית החולים הוקמה חומה ועל משקוף השער הראשי נכתב : בית החולים מאיר רוטשילד בעברית, בצרפתית ובטורקית.

מספר לונץ על בנין בית החולים:

הבית עומד באמצע החלקה והוא בעל שלש קומות. בקומה התחתונה נמצאים בית-רפואות, בית להכנת הרפואות (לברטוריום), בית התבשיל, בתי האוצר, חדרי המשרתים. בקומה השנייה – חדרי החולים: חדר גדול לגברים, וחדר דומה לו – לנשים, ועל יד כל חדר שלשה תאים קטנים, חדר הנתוח, חדרים להרופא והמנהל. ובקומה השלשית מחלקה מיוחדה לילדים, בית הכנסת, בית ספרים, חדר לבקורים מיקרוסקופיים ועוד.

ביום כ"ג באלול ה'תרמ"ח (1888), נחנך בית החולים, במעמד רבנים ונכבדי העדות, ראש העיר והקונסולים הזרים.

ומוסיף לונץ ומתאר את טקס חנוכת הבית:

ביום ה' כ"ג אלול תרמ"ח נתחנך בית החולים החדש הזה ברוב פאר והדר, במעמד רבני העדות ונכבדיהן, פחת העיר וצירי ממשלות אוסטריא, צרפת, איטאליא וספרד, ראש בית מועצות העיר ועוד, וקהל גדול מנכבדי אחינו. שני הרופאים ד"ר שווארץ וממלא מקומו ד"ר ד'ארבילא קבלו את הקרואים ויביאום לביהכ"נ שהי' מקושט בטוב טעם, והחגיגה נפתחה ב"מזמור שיר חנוכת (הבית לדוד)", שחזני העדה שרו ברגש ונעימות, ואחר כך התפללו לשלום השולטן ויברכו את כבוד פחת עירנו, את בית רוטשילד אדוני הבית ואת ד"ר שווארץ שהשתדל הרבה בהוצאת המפעל הנעלה הזה לפעולות, ואחר כך הוליכום לראות את כל חדרי הבית, אולמיו תאיו ומבואיו, ובאולם קבלת האורחים נשאו כוסות של ברכה לחיי המשפחה הרוממה בית רוטשילד בפריז. ועוד ביום המחרת נפתח הבית לתעודתו.

פעולת בית החולים בעיר החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משעבר בית החולים לבנינו החדש המשיכה משפחת רוטשילד בתמיכה ואף הגדילה את מעורבותה בפעולת בית החולים ככל שגדלו הצרכים. בשנת 1897 הוקמה מחלקת ילדים וזמן קצר לאחר מכן הוקמה מחלקת עיניים.

בשנת 1899 נסגר בית החולים לילדים מריאנשטיפט הסמוך (לאחר שמנהלו הגרמני ד"ר מאקס סנדרצקי שם קץ לחייו). וכל המטופלים הועברו לבית החולים מאיר רוטשילד.

בניהול חברת "כל ישראל חברים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904 עבר בית החולים ארגון מחודש. משפחת רוטשילד העבירה את ניהול בית החולים לידי חברת "כל ישראל חברים" כמאמר לונץ :

...הברון הי' כבר זקן ושבע ימים ומסובל בעובדות רבות החליט לנער מעליו משא הנהגת בית החולים, ולמסר את בית החולים, לאמר את פרי קרן הקים אשר לו והנהגתו (לראשנה לששה חדשים בתור נסיון) לחברת כל ישראל חברים בפריז והיא תשתדל לתקן את כל המגרעות ולנהלו בסדרים נכונים.

בניהול "הדסה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר המחבר בין מבני המכללה מעל רחוב החבצלת
"בית הקשתות" (בית אבושדיד) ברחוב החבצלת ששולב בקמפוס המכללה

בתקופת במלחמת העולם הראשונה נסגר בית החולים. לקראת סיום המלחמה, ועם כיבוש ירושלים על ידי הצבא הבריטי בשנת 1918, הגיעה המשלחת רפואית ובראשה נציגות הדסה וחבריה פנו לברון רוטשילד בבקשה להעביר את בית החולים לרשות האגודה.

בנובמבר 1918 נפתח בית החולים מחדש תחת הניהול של ארגון נשות הדסה, בשמו החדש "בית החולים רוטשילד- הדסה". לאחר המלחמה שופץ בית החולים בעזרת משפחת רוטשילד, ונוספו שני בניינים חדשים ותוקנה מערכת הביוב. בית החולים הכיל 90 מיטות, ב-1935 הגיע מספרן ל-190.

ב- 1924 נחנך מכון הרנטגן המחודש, בעזרת מכונות רנטגן מודרניות שרכש הד"ר יוסף פרויד באירופה. הד"ר יוסף פרויד נתמנה למנהל המכון[2].

עם כניסת שנות ה-30 של המאה ה-20 התברר כי הבניין מיושן וקטן לצורכי העיר ההולכת וגדלה וכי הפיזור של המבנים המשמש את הדסה מקשה על פעילות תקינה של המוסד. בשיתוף עם האוניברסיטה העברית הוקם המרכז הרפואי בהר-הצופים. הבנייה החלה בשנת 1936 ונמשכה שלוש שנים. בשנת 1939 עבר בית החולים למשכנו החדש - בית החולים הדסה הר הצופים.

מכללת הדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכללת הדסה

עם השלמת המעבר של המרכז הרפואי הנהלת הדסה ניצלה את מבנה בית החולים שברחוב הנביאים כבסיס ומרכז להכשרה המקצועית בחודש אוקטובר 1942 הפך בנין בית החולים לבית- הספר לבנות "סליגסברג", על שם נשיאת הדסה, ולאחר מכן הורחבה הפעילות החינוכית ובבנין החל לפעול מרכז של הכשרה מקצועית לבנים על שם לואי ברנדייס.

בשנת 1970 הפך המקום למעונה של מכללת הדסה המכשירה סטודנטים בתחום הטכנולוגיה, התעשייה, המדע והכלכלה. המכללה התפשטה בחלוף השנים אל שלושה מבנים נוספים באזור לכדי קמפוס אחד המשתרע מרחוב הורקנוס עד רחוב הנביאים, ומרחוב החבצלת עד רחוב הרב קוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בניגוד לסברה המקובלת, הוא אינו הראשון שהוקם בירושלים. ראו גם: אריה מורגנשטרן, ‏בית החולים היהודי הראשון בירושלים, קתדרה 33, אוקטובר 1984, עמ' 124-107; הערות: שמעון שטרן, ‏עוד על בית-החולים היהודי הראשון בירושלים, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 188-184
  2. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך : פרויד יוסף, עמוד 343


‪‬