תפקידה העיקרי הוא טיפול בפניות הציבור אל מול משרדי הממשלה השונים, ולשמש צינור מתווך בין הממסד לאזרח. בכנסת השלישית הוקמה הוועדה כוועדת משנה של הכנסת[1]. עיקר הפעילות של הוועדה הייתה להפנות את הפונים לכתובת הנכונה ברשות המבצעת[2]. עם חקיקת חוק האומובודסמן בשנת 1971 הוחלט להעביר אליו את הפניות הכוללות תלונות, על גורמים החייבים לאזרח ואינם נותנים לו את המגיע לו. לעומת זאת, פניות של אנשים הנמצאים בבעיה והחוק אינו מסייע להם, המשיכו להיות מטופלות על ידי הוועדה. חברת הכנסת טובה סנהדראי, שעמדה בראשות ועדת המשנה בכנסת השביעית, העריכה שכשליש מהפניות הגיעו לפתרון חיובי[3].
.JPG)
