הכנסת הרביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת הרביעית החלה ב-30 בנובמבר 1959, בעקבות הבחירות שנערכו ב-3 בנובמבר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, נחום ניר-רפאלקס. מיד אחר כך נבחר קדיש לוז ליושב ראש הכנסת. לוז היה המועמד היחיד, והוא נבחר בתמיכתם של 112 מחברי הכנסת וללא מתנגדים. 3 מחברי הכנסת נמנעו.

הכנסת הרביעית כיהנה במשך התקופה הקצרה ביותר מבין כל הכנסות - 644 ימים, שהם שנה, תשעה חודשים וארבעה ימים, עד לתחילת כהונתה של הכנסת החמישית, ב-4 בספטמבר 1961.

הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה, דוד בן-גוריון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת הרביעית

אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת הרביעית, ומספר חברי הכנסת בתחילת כהונתה:

מפלגה מושבים בכנסת
מפא"י 47
חרות 17
מפד"ל 12
מפ"ם 9
הציונים הכלליים 8
אחדות העבודה - פועלי ציון 7
חזית דתית תורתית 6
המפלגה הפרוגרסיבית 6
מק"י 3
קידמה ופיתוח 2
שיתוף ואחווה 2
חקלאות ופיתוח 1

מפא"י, בראשות דוד בן-גוריון ועם סיסמת הבחירות "הגידו כן לזקן", התחזקה בבחירות וקיבלה 47 מושבים, ההישג הגדול ביותר שלה עד אז. חרות, שהתחזקה מאוד בבחירות לכנסת השלישית ציפתה להתחזקות משמעותית נוספת, אך עלתה בשני מושבים בלבד. מפלגת הציונים הכלליים נחלשה מאוד, ולקראת סוף כהונתה של הכנסת התאחדה עם המפלגה הפרוגרסיבית, והוקמה המפלגה הליברלית הישראלית. גם מפלגות שמשמאל למפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ומק"י, איבדו מכוחן.

ב-17 בדצמבר 1959 הציג בן-גוריון את ממשלת ישראל התשיעית בפני הכנסת. הקואליציה הורכבה משמונה מסיעות הבית, בהרכב דומה להרכב ממשלתו הקודמת: מפא"י, מפד"ל, מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, המפלגה הפרוגרסיבית וסיעות הלוויין הערביות של מפא"י. הרכב זה כלל 86 מחברי הכנסת.

ב-17 ביולי 1960 הצטרפו שלושת חברי פועלי אגודת ישראל לקואליציה. כתוצאה מכך, ב-9 באוגוסט התפלגה סיעת חזית דתית תורתית לשני רכיביה - פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל. ב-30 במאי 1961 נפטר יושב ראש פועלי אגודת ישראל, בנימין מינץ. במקומו נכנס לכנסת שלמה יעקב גרוס, איש אגודת ישראל.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במאי 1960 הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון במליאת הכנסת על לכידת אדולף אייכמן. ב-21 בדצמבר הודיע בן-גוריון כי ישראל מקימה כור גרעיני.

ב-31 בינואר 1961 התפטר דוד בן-גוריון מתפקידו בשל מסקנות ועדת השִבעה שטיהרה את פנחס לבון מאחריותו לפרשת העסק הביש. מטרת ההתפטרות הייתה לאחד את שורות המפלגה מאחוריו בסוגיה זו, ואכן 4 ימים לאחר ההתפטרות הודח לבון מהמפלגה. עם זאת, התנערותו של בן-גוריון מוועדת השבעה הביאה כמה משותפיו לקואליציה להסתייג ממנו, והוא לא הצליח להרכיב ממשלה חדשה. מרכז אחדות העבודה קיבל החלטה שלא להצטרף לממשלה חדשה בראשות בן-גוריון והודיע כי "ראש הממשלה איבד את סמכותו המוסרית והציבורית לכונן ממשלה בלי לשאול את פי העם"[1]. גם מפ"ם והמפלגה הפרוגרסיבית אימצו עמדה דומה. כניסיון להתגבר על ההתנגדות לבן-גוריון הציעה מפא"י להרכיב ממשלה בראשות לוי אשכול, ואולם בשלב זה כבר החלה המפלגה הפרוגרסיבית במגעים לאיחוד עם הציונים הכלליים, והודיעה כי לא תצטרף לאף ממשלה עד להשלמת האיחוד[2]. בעקבות זאת, החליטה מפא"י לחדול מהניסיונות להרכיב ממשלה חדשה, ולהיערך לבחירות[3]. הבחירות לכנסת החמישית נערכו ב-15 באוגוסט.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה הקצרה של הכנסת הרביעית אושרו 124 חוקים, מהם 111 ביוזמה ממשלתית (89.5%) והיתר ביוזמה פרטית[4]

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת הרביעית: חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק מקרקעי ישראל וחוק מינהל מקרקעי ישראל, חוק הנוער (טיפול ושיקום), חוק למניעת מפגעים, חוק מס רכוש וקרן פיצויים, חוק הקאדים, חוק לשכת עורכי הדין, חוק רשות הנמלים, חוק הספנות (כלי שיט), ועוד.

חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק יסוד: מקרקעי ישראל. חוק יסוד: מקרקעי ישראל היה חוק היסוד השני שחוקקה הכנסת, אחרי חוק יסוד: הכנסת, שחוקקה הכנסת השלישית, והוא נועד להבטיח את בעלותה של המדינה על הקרקעות בישראל. במקביל לחוק היסוד נחקקו גם חוק מקרקעי ישראל הקובע הסדרים מפורטים יותר וחוק מינהל מקרקעי ישראל, המסדיר את פעילותה של הרשות המופקדת על ניהול המקרקעין.

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק מס רכוש וקרן פיצויים. חוק המסדיר תשלום מס רכוש והקמת קרן לפיצוי בשל נזקי מלחמה ונזקי בצורת.
  • חוק מס הבולים על מסמכים.
  • חוק להשקעות משותפות בנאמנות.
  • חוק זיכיון ים המלח. חוק שעיגן בספר החוקים את מעמדו של הזיכיון שניתן למפעלי ים המלח.
  • חוק אכסון במלון. חוק שמסמיך פקידי אכסון שמינה ראש הממשלה לווסת תיירים בין בתי מלון.
  • תיקון מס' 2 לפקודת המטבע. חוק שקבע כי מחיר הקבוע בשברי אגורה - יעוגל.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לשכת עורכי הדין.
  • חוק פסיקת ריבית. חוק שהסמיך את בתי המשפט שפסק כי על אדם לשלם סכום מסוים, להורות גם על תשלום ריבית. ב-1978 תוקן החוק ובתי המשפט הוסמכו גם לפסוק על הצמדה.
  • חוק הקאדים. חוק המסדיר את הליכי מינוים של הקאדים בבתי הדין השרעים.
  • תיקון מס' 3 לפקודת עורכי הדין. התיקון קבע כי אם עמד לדין בישראל אדם בעבירה שדינה מיתה, או נחקר בעבירה כזו, רשאי שר המשפטים להתיר לו למנות עורך דין אף אם עורך הדין לא הוסמך לעסוק בכך בישראל. התיקון נדרש עקב תחילת ההליכים במשפט אייכמן, ומאחר שאיש מעורכי הדין בישראל לא הסכים לייצג את אדולף אייכמן.
  • חוק בתי המשפט (עבירות שעונשן מוות). חוק שקבע הוראות לעניין הרכב בית משפט הדן בעבירה שעונשה מוות והוראות פרוצדורליות שונות בעניין זה. גם חוק זה נדרש כתוצאה ממשפט אייכמן.
  • חוק שיפוט המשמעת (משפט חוזר). חוק המסדיר קיום משפטים חוזרים בדין משמעתי.

חקיקה ביטחונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון). תיקון לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) שקבע איסור פלילי על יציאה שלא כדין למדינות ערביות מסוימות.
  • חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה). חוק המסמיך את שר הפנים להוציא צו המטיל חובת שמירה על תושבי ישוב מסוים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת קדיש לוז
קדיש לוז
סגני יושב ראש הכנסת בבה אידלסון, בנימין מינץ, נחום ניר-רפאלקס, צבי צימרמן, חנן רובין
בבה אידלסון
בנימין מינץ
נחום ניר-רפאלקס
צבי צימרמן
חנן רובין
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון מאיר ארגוב
מאיר ארגוב
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט זרח ורהפטיג
זרח ורהפטיג
יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות אלימלך-שמעון רימלט
אלימלך שמעון רימלט
יושב ראש ועדת הכלכלה בנימין אבניאל
יושב ראש ועדת הכנסת חיים יוסף צדוק
חיים יוסף צדוק
יושב ראש ועדת הכספים ישראל גורי
ישראל גורי
יושב ראש ועדת העבודה עקיבא גוברין
עקיבא גוברין
יושב ראש ועדת הפנים יעקב ריפתין
נחום ניר-רפאלקס
יושב ראש ועדת השירותים הציבוריים נחום ניר-רפאלקס
נחום ניר-רפאלקס
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה מנחם בגין
מנחם בגין
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה עקיבא גוברין
עקיבא גוברין
יושב ראש הוועדה המשותפת לעניין ספורט וחינוך גופני גדעון בן-ישראל
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת משה רוזטי
Moshe Rosetti 1958.jpg
קצין הכנסת יונה חצור

חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין חברי הכנסת החדשים שנבחרו לראשונה בכנסת הרביעית היה גם שמעון פרס. פרס המשיך לכהן כחבר הכנסת כמעט ללא הפסקה, עד בחירתו לנשיא המדינה בשנת 2007, כ-48 שנים מאוחר יותר. זוהי התקופה הממושכת ביותר בה כיהן חבר כנסת.

חבר כנסת נוסף שנבחר לראשונה בכנסת הרביעית היה משה נסים. נסים היה בן 24 בעת בחירתו, והיה לחבר הכנסת הצעיר ביותר בכל הזמנים, שיא שעומד בתוקפו גם כיום.

אחמד א-ד'אהר מנחם בגין ישראל גלילי גיורא יוספטל שמואל מיקוניס חיים יוסף צדוק
מחמוד א-נאשף יוחנן בדר אהרן-יעקב גרינברג מאיר יערי אליהו מרידור צבי צימרמן
לביב חוסיין אבו רוכן יוסף בורג עמוס דגני ישראל ישעיהו-שרעבי יעקב מרידור משה קול
אבא אבן מרדכי ביבי יוסף דיאב יעקב כ"ץ מרדכי נורוק יצחק קורן
בנימין אבניאל יצחק בן-אהרן משה דיין חיים כהן-מגורי אליאס נח'לה ישראל קרגמן
שניאור זלמן אברמוב אריה בן-אליעזר דוד הכהן אידוב כהן נחום ניר-רפאלקס חנן רובין
מרדכי אולמרט דוד בן-גוריון אברהם הרצפלד מנחם כהן מרדכי נמיר פנחס רוזן
משה אונא גדעון בן-ישראל יזהר הררי קלמן כהנא משה נסים אסתר רזיאל-נאור
ברוך אזניה שלמה-ישראל בן-מאיר מאיר וילנר
משה סנה
שמעון כנוביץ' דבורה נצר אלימלך-שמעון רימלט
בבה אידלסון מרדכי בנטוב זרח ורהפטיג יונה כסה יזהר סמילנסקי יעקב ריפתין
עזרא איכילוב אהרן בקר[5]
אהרן ידלין
פריג'א זוארץ משה כרמל טובה סנהדראי יצחק רפאל
יגאל אלון[6]
רות הקטין
ישראל בר-יהודה מרדכי זר פנחס לבון יוסף ספיר אליעזר שוסטק
אריה אלטמן דוד בר-רב-האי יוסוף ח'מיס קדיש לוז פנחס ספיר יוסף שופמן
יוסף-אהרן אלמוגי הרצל ברגר יעקב חזן יצחק-מאיר לוין משה סרדינס שמואל שורש
עמי אסף ישראל ברזילי יעקב-מיכאל חזני נחום לוין יוסף סרלין בנימין שחור
יוסף אפרתי פרץ ברנשטיין אשר חסין שלמה לורינץ יוסף פישר בכור-שלום שטרית
מאיר ארגוב משה ברעם ז'ניה טברסקי חנה למדן מנחם פרוש שבתאי שיכמן
בנימין ארדיטי עקיבא גוברין תופיק טובי חיים לנדאו שמעון פרס חיים-משה שפירא
זלמן ארן יצחק גולן חיים יהודה[7]
יוסף קושניר
גולדה מאיר דוד פתל משה שרת
לוי אשכול ישראל גורי שמשון יוניצ'מן[8]
אברהם דרורי
בנימין מינץ[9]
שלמה-יעקב גרוס
רחל צברי אמה תלמי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרכז אחה"ע החליט שלא להצטרף לממשלה החדשה ולתבוע בחירות, דבר, 10 בפברואר 1961
  2. ^ הפרוגרסיבים דחו הצעת מפא"י להצטרף לממשלה בראשות אשכול, דבר, 16 במרץ 1961
  3. ^ אריה גלבלוםנאום הבחירות הראשון של ב. ג., מעריב, 20 במרץ 1961
  4. ^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  5. ^ התפטר מהכנסת כדי שיוכל להתרכז בתפקידו כראש המחלקה לאיגוד מקצועי בהסתדרות
  6. ^ התפטר מהכנסת כדי לצאת ללימודים באוקספורד
  7. ^ התפטר מהכנסת לאחר שבמהלך הליך משפטי שניהלה נגדו אשתו, טענה שנטש אותה בעת שהייתה חולה; יהודה הכחיש את הטענה, אך התפטר כדי שלא להכתים את מפלגתו (מפ"ם)
  8. ^ יוניצ'מן נפטר במהלך כהונתו
  9. ^ מינץ נפטר במהלך כהונתו


הקודמת:
הכנסת השלישית
19551959
הכנסת הרביעית
30 בנובמבר 1959 - 4 בספטמבר 1961
כ"ט בחשון ה'תש"ך - כ"ג באלול ה'תשכ"א
הבאה:
הכנסת החמישית
19611965