סופה לנדבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סופה לנדבר
סופה לנדבר, 2009
סופה לנדבר, 2009
לידה 28 באוקטובר 1949 (בת 70)
סנקט פטרבורג, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1979
עיסוק פוליטיקאית, פסיכולוגית, קלינאית תקשורת
מפלגה העבודה, ישראל אחת, ישראל ביתנו עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה עבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
העבודה-מימד-עם אחד, ישראל ביתנו, הליכוד ביתנו
חברת הכנסת
17 ביוני 1996 – 17 בפברואר 2003
(6 שנים ו-35 שבועות)
17 בינואר 2006 – 8 בפברואר 2006
(3 שבועות ויומיים)
17 באפריל 2006 – 30 באפריל 2019
(13 שנים)
כנסות ה־1415, ה־16, ה־1720
שרת הקליטה
בממשלות ה־3233
31 במרץ 2009 – 10 במאי 2015
(6 שנים ו-5 שבועות)
בממשלה ה־34
30 במאי 2016 – 18 בנובמבר 2018
(שנתיים ו-24 שבועות)
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סופיה (סוֹפָה) סוניה לַנְדְבֶר[1] (נולדה ב-28 באוקטובר 1949) היא פוליטיקאית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו, וכשרת העלייה והקליטה בשנים 2009–2015 ו-2016–2018.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדבר נולדה בעיר לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) שברוסיה הסובייטית לרעיה חיה וגירש לנדבר. עלתה לישראל בגיל 29 בשנת 1979 לעיר אשדוד. היא בעלת תואר שני בקלינאות תקשורת. בין השנים 19891996 כיהנה כחברת מועצת העיר אשדוד וכחברת דירקטוריון בחברה לפיתוח העיר אשדוד. התפרסמה כמורה לרוסית של שמעון פרס.

בשנת 1996 נבחרה לראשונה לכנסת מטעם מפלגת העבודה והייתה חברה בוועדות הכנסת. בכנסת ה-15 כיהנה כסגנית יושב ראש הכנסת, כיושבת ראש הוועדה לפניות הציבור, כחברה בוועדת העלייה והקליטה, בוועדת המדע והטכנולוגיה ובוועדת העבודה והרווחה.

לנדבר כיהנה במשך כשלושה חודשים (12 באוגוסט2 בנובמבר 2002) כסגנית שר התחבורה בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.

בינואר 2006, בשלהי הכנסת ה-16, הושבעה בעקבות התפטרותו של אברהם בייגה שוחט, במסגרת גל התפטרויות בסיעת העבודה-מימד-עם אחד, וכיהנה בכנסת זו כחודש. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוצבה במקום השביעי ברשימת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. על מנת לאפשר את התמודדותה לכנסת ה-17, היא התפטרה מהכנסת ב-8 בפברואר 2006 ופינתה את מקומה לאורנה אנג'ל.

בבחירות לכנסת ה-17 נבחרה כחברת כנסת מטעם ישראל ביתנו, ושימשה בה שוב יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום החמישי ברשימת ישראל ביתנו לכנסת, ונבחרה שוב.

ב-11 ביולי 2006 ספגה לנדבר הערה מוועדת האתיקה של הכנסת, לאחר ש"נראתה במצלמות הבקרה של הכנסת, ביחד עם שתי עוזרותיה הפרלמנטריות, נכנסת לחדרה של חברת הכנסת רוחמה אברהם מספר פעמים, שוהה שם דקות ארוכות, כשלאחר מכן נראות עוזרותיה מוציאות חפצים מחדרה של אברהם"[2].

לנדבר יזמה את חוק "בית חולים באשדוד" שנתקבל בכנסת ב-2002.

לנדבר פעלה למען גרגורי לרנר. היא דרשה מעל דוכן הכנסת להעניק לו חופשות מן הכלא וביקרה אותו בתאו[3]. ב-2004 נחקרה על קשריה עמו ביאחב"ל[4].

בשנת 2009 מונתה לשרה לקליטת עלייה בממשלה ה-32 והמשיכה בתפקידה גם בממשלה ה-33. חברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. לנדבר הייתה האישה במקום הגבוה ביותר ברשימת הליכוד ביתנו לכנסת ה-19.

לפני הבחירות לכנסת ה-20 מוקמה במקום ה-3 ברשימת ישראל ביתנו ונבחרה לכנסת.

במאי 2015, בעקבות הודעת יו"ר מפלגתה, השר אביגדור ליברמן, על אי-הצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה המסתמנת בראשות בנימין נתניהו והתפטרות מידית מהממשלה, התפטרה יחד איתו.

במאי 2016, עם הצטרפות מפלגתה לקואליציה, מונתה לשרת העלייה והקליטה בממשלה ה-34.

ב-18 בנובמבר 2018 סיימה את תפקידה כשרת הקליטה על רקע התפטרות יושב ראש מפלגתה אביגדור ליברמן מהממשלה ופרישת סיעתה מהקואליציה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 לא הוצבה לנדבר ברשימת ישראל ביתנו[5].

לנדבר מתגוררת בעיר אשדוד. היא אלמנה ואם לבת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סופה לנדבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]