זאב טסמני
 זאב טסמני
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפי כיס |
| משפחה: | זאבי כיס |
| סוג: | זאב כיס |
| מין: | זאב טסמני |
| שם מדעי | |
 Thylacinus cynocephalusהאריס, 1808 | |
| תחום תפוצה | |
 מפת תפוצה באי טסמניה
| |
| |
זאב טסמני או טיגריס טסמני (שם מדעי: Thylacinus cynocephalus) הוא יונק שנכחד מן העולם ככל הנראה במהלך המאה ה-20. הוא מסווג כחיית כיס, ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והיה השריד האחרון מהסוג זאב כיס (Thylacinus).
הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה היבשתית כמה אלפי שנים לפני בוא המתיישבים האירופאים אליה, אולם שרד בטסמניה לצד מינים אנדמיים אחרים כמו השד הטסמני. משערים שהוא נכחד לחלוטין בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים. גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים (ובראשם הדינגו), וכן חדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב. על אף שסווג באופן רשמי כחיה נכחדת ב-1986 (50 שנה לאחר מותו של הפרט האחרון הידוע), מטיילים וקריפטו-זואולוגים מדווחים עד היום על צפייה בפרטי זאב טסמני.
אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזאב הטסמני התפתח לצורתו המודרנית לפני כארבעה מיליוני שנים. מינים ממשפחת זאבי הכיס החלו להופיע בתחילת תקופת המיוקן; מאז תחילת שנות ה-90, התגלו מספר מאובנים בריברסליי (Riversleigh), חלק מפארק לאומי בצפון - מזרח קווינסלנד - אוסטרליה.[2] המין הקדום ביותר מבין שבעת מיני המאובנים, Nimbacinus dicksoni, תוארך לתקופה של לפני 23 מיליוני שנים. עם זאת, זאב כיס זה היה קטן יותר מזאבי הכיס שהופיעו אחריו.[3] זאב הכיס הגדול ביותר, Thylacinus potens, שהיה בגודל של זאב, היה המין היחיד ששרד עד סוף תקופת המיוקן.[4] בסוף תקופת הפליסטוקן ובתחילת תקופת ההולוקן, היה הזאב הטסמני נפוץ ברחבי אוסטרליה וגינאה החדשה.[5]
הזאב הטסמני דמה לחברי משפחת הכלביים (Canidae) בחצי הכדור הצפוני במובנים רבים: שיניו היו חדות, מלתעותיו היו חזקות, עקביו היו מורמים (הלך על קצות אצבעותיו) וצורת גופו הכללית דמתה לזו של הכלביים. דמיון זה הוא דוגמה לאבולוציה מתכנסת: מכיוון שזאב הכיס מילא באוסטרליה אותו תפקיד אקולוגי שמילאו הכלבים בכל מקום אחר, פיתח הזאב הטסמני מאפיינים דומים לאלו של הכלביים. עם זאת, הזאב הטסמני אינו קשור באופן ישיר לאף אחד מהטורפים בחצי הכדור הצפוני - המין החי הקרוב ביותר אליו הוא השד הטסמני (Sarcophilus harrisii).[6]
קל להבחין בינם ובין הכלבים האמיתיים בשל הפסים הנמצאים על גבם, אולם קשה יותר להבחין בהבדלים שבשלדים שלהם. תלמידי זואולוגיה באוקספורד נדרשו לזהות 100 מינים זואולוגיים כחלק מבחינת גמר. במהרה נפוצה שמועה כי אם ניתן שלד של "כלב", בטוח לזהות אותו בתור שלד של זאב טסמני בהתבסס על כך שכל דבר ברור כמו שלד של כלב חייב להיות מכשיל. אז בפעם אחת נהגו הבוחנים בבחינת הפוך-על-הפוך ושמו שלד של כלב אמיתי. הדרך הקלה ביותר להבדיל בין השניים היא הבחנה בחורים הבולטים שבעצם החך, שמאפיינים את חיות הכיס בדרך כלל.
— "The Ancestor's Tale", ריצ'רד דוקינס
גילוי וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילידים האוסטרלים, האבוריג'ינים, היו בני-האדם הראשונים שחיו לצד הזאב הטסמני. עדויות לכך ניתן למצוא, בין השאר, בגילופים ואמנות על סלעים, שתוארכו לסביבות סוף האלף השני לפני הספירה.[7] פטרוגליפים של הזאב נמצאו באוסטרליה המערבית. בזמן שהחוקרים הראשונים הגיעו, היה הזאב הטסמני כבר נדיר בטסמניה. הפגישה הראשונה של אירופאים עם הזאב הטסמני הייתה כאשר אבל טסמן הגיע לטסמניה. אחדים מאנשיו דיווחו כי ראו את עקבותיהם של "חיות פרא בעלות טפרים כשל נמר".[8] עם זאת, מתיאורם של אנשיו של טסמן לא ניתן לקבוע בוודאות כי הם ראו את עקבותיו של זאב טסמני, שכן באותו אזור חיה נמיית כיס נמרית שתוארה באופן דומה. המפגש הראשון הוודאי עם הזאב הטסמני היה של חוקרים צרפתים ב-13 במאי 1792, כפי שצוין על ידי הנטורליסט ז'אק לָבִּיָארְדִייֵר (Jacques Labillardiere). עם זאת, רק ב-1805 שלח ויליאם פטרסון, המשנה למושלה של טסמניה, תיאור מפורט שיועד לפרסום בעיתונות.[9] התיאור המדעי הראשון של הזאב הטסמני ניתן על ידי חוקר הטבע הטסמני ג'ורג' האריס ב-1808, כחמש שנים מראשית ההתיישבות המבוססת באי. במקור, האריס מיקם את הזאב הטסמני בסוג אופוסום – השם המדעי שהעניק לינאוס לאופוסום. השם המדעי המלא שניתן לו הוא Didelphis cynocephala, שמשמעותו "אופוסום בעל ראש כלב". ב-1796 הבינו כי הזאב הטסמני שונה באופן מהותי מהאופוסומים. כתוצאה מכך, שייך אטיין ז'ופרואה סנט-אילר את השד הטסמני לסוג נמיית כיס ב-1810. כדי לשמור על עקביות בשפתו של השם המדעי החדש, שהורכב ממילה לטינית וממילה יוונית, הוחלט לשנות את שמו הספציפי של המין ל-cynocephalus. ב-1824 הוא הופרד לסוג משלו, Thylacinus, על ידי הזואולוג הגרמני קונראד יאקוב טמינק. מקור שם הסוג הוא במילה היוונית "Θύλακος", שמשמעותה "כיס" או "שק".[10]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנתונים על אודות הזאב הטסמני משתנים מתיאור לתיאור, שכן העדויות לגביו מוגבלות לזאבים טסמניים צעירים ששומרו, וכן למאובנים, לשאריות של עור ושל שלד, לתמונות שחור-לבן, לסרט המציג את הזאב בשבייה, ולדוחות שהוכנו בסביבתו הטבעית של הזאב.
הזאב הטסמני דמה לכלב גדול בעל שיער קצר וזנב קשיח. על פרוותו החומה-צהובה נמצאו 13 עד 21 פסים כהים ברורים באזור הגב, האחוריים ובסיס הזנב. הפסים היו ברורים יותר בגיל צעיר, והם הלכו והיטשטשו עם הגיל. פרוות גופו הייתה צפופה ורכה, ועובייה הגיע ל-15 מילימטרים. אצל הפרטים הצעירים, בקצה הזנב הייתה ציצית פרוותית. אוזניו המעוגלות והזקורות הגיעו לאורך של 8 סנטימטרים, והן כוסו בפרווה קצרה. צבעם של הזאבים הטסמניים השתנה בין חום-צהוב בהיר לבין חום כהה; פרוות הבטן הייתה בצבע קרם.[11]
אורכו של זאב טסמני בוגר נע בין 100 ל-180 סנטימטרים, כולל זנב באורך של 50–65 סנטימטרים. הפרט הגדול ביותר שנמדד הגיע לאורך גדול של 2 מטרים ו-90 סנטימטרים, מהאף ועד קצה הזנב. גובה כתפם של פרטים בוגרים היה 60 סנטימטרים, ומשקלם היה 20–30 קילוגרם. הדימורפיזם הזוויגי היה קטן יחסית - הנקבות היו קטנות רק במעט מהזכרים. לנקבת הזאב הטסמני היה כיס ובו ארבע פטמות, אולם בשונה מחיות כיס אחרות, פתח הכיס של נקבת הזאב הטסמני היה מופנה לאחור.
הזאב הטסמני היה יכול לפעור את פיו לרווחה, והזווית המרבית בין לסתותיו הגיעה ל-120 מעלות. יכולת זאת תועדה בסרטו של דייוויד פליי (David Fleay) משנת 1933. לסתותיו היו שריריות וחזקות, והן הכילו 46 שיניים. עקבותיו של הזאב היו מובחנות בבירור מעקבותיהם של בעלי חיים אחרים שחיו באזור: החלק המרכזי של כפות רגליו היה גדול מאוד, וניתן היה להבחין בארבע אצבעות ברורות. כפות הרגליים האחוריות דמו לאלו הקדמיות, אלא שבקדמיות היו חמש אצבעות ולא ארבע. טפריהם לא היו ניתנים לשליפה, כשל החתוליים למשל.
מחקרים מוקדמים הציעו כי הזאב הטסמני הוא בעל חוש ריח מדויק ומפותח, שאיפשר לו לעקוב אחר טרפו,[6] אולם ניתוח של מבנה המוח שלו גילה כי פקעות ההרחה (Olfactory bulb) שלו לא היו מפותחות. לכן סביר כי הזאב הסתמך על חושי הראייה והשמיעה בעת הציד. צופים אחדים בזאב הטסמני תיארו אותו כבעל ריח חזק וייחודי, אחרים תיארוהו כבעל ניחוח קל בלבד, בעוד שאחרים ציינו כי אין לו ריח כלל. ייתכן כי הזאב הטסמני, בדומה לקרובו השד הטסמני, הפיץ ריח כאשר היה נסער (Paddle 2000).
צורת התנועה של הזאב הטסמני הייתה קשיחה ומגושמת, ובשל כך לא היה יכול לרוץ במהירות גבוהה. בנוסף, הוא יכול היה לבצע דילוג דו-רגלי באופן הדומה לזה של הקנגורו, כפי שנצפה כמה פעמים בפרטים ששהו בשבייה. אריק גיילר הניח כי דילוג זה שימש את הזאב הטסמני כצורת תנועה מהירה, כאשר הוא הרגיש מאוים. הוא גם היה יכול לעמוד על שתי רגליו האחוריות בצורה אנכית לפרקי זמן קצרים.[12]
אף שלא קיימות הקלטות של הקולות שהשמיע הזאב הטסמני, צופיו בסביבתו הטבעית ובשבייה ציינו כי הזאב השמיע קולות נהמה ושריקה כאשר היה נסער או נרגש. במהלך הציד, הוא השמיע סדרה של קולות מהירים הנשמעים כנביחות גרוניות המזכירות שיעול, ששמשו כנראה ליצירת תקשורת עם חברי הלהקה האחרים. קולות אחרים שהשמיע כללו יללות, שנועדו לזיהוי ממרחק רב, ואנפוף, שנועד לצורכי תקשורת בין בני המשפחה (Paddle 2000).
אקולוגיה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט ידוע על ההתנהגות ועל בתי הגידול של הזאבים הטסמניים. תצפיות ספורות נערכו על החיה בשבייה, אולם קיימות רק עדויות מעטות באשר להתנהגות החיה בטבע. בנוסף, מרבית התצפיות נערכו במשך היום, בעוד שהזאב הטסמני היה דווקא פעיל בלילה. מספר מאפיינים התנהגותיים נקשרו לזאב הטסמני לאחר שהושלכו עליו מקרובו, השד הטסמני.
ככל הנראה, הזאב הטסמני העדיף את יערות האקליפטוס היבשים ואת אדמות הביצה והמרעה באוסטרליה. ציורי סלע של ילידים אוסטרלים מצביעים על כך שהזאב הטסמני חי באוסטרליה ובגינאה החדשה. הוכחה לקיומו של הזאב באוסטרליה עצמה נתגלתה ב-1990, כאשר עצמות זאב טסמני התגלו במערה במישור נלארבור (Nullarbor Plain) שבאוסטרליה המערבית; בדיקה באמצעות תיארוך פחמן-14 העלתה כי השלד הוא בן 3,300 שנים לערך.[13]
בטסמניה העדיף הזאב הטסמני את השטחים המיוערים שבמרכז האי ואת שדות הבור שלאורך החופים. שטחים אלו עניינו את המתיישבים הבריטים, שחיפשו אחר אדמות מרעה למשקם.[14] תחום המחיה הטיפוסי שלהם היה בגודל של 40 עד 80 קילומטרים רבועים.[11] נראה שהוא לא היה אחוז התנהגות טריטוריאלית; לעיתים נצפו קבוצות גדולות של זאבים, שכמותם הייתה גדולה מזו של משפחה (Paddle 2000).
הזאב הטסמני היה בעל חיים שצד בשעות בין הערביים ובלילה, ובמהלך היום בילה במערות קטנות או בגזעי עץ חלולים. במשך היום היה מוצא מחסה בגבעות וביערות, ובערבים יצא לצוד בשדות הפתוחים. לפי תצפיות מוקדמות, היה הזאב הטסמני בעל חיים ביישן, והיה מודע לנוכחותם של בני אדם בקרבתו. לרוב הוא נמנע מקשר עם האדם, אולם לעיתים גילה יצר חטטני.
קיימות עדויות לכך שהזאב הטסמני עשוי היה להזדווג במשך כל השנה, אולם נראה כי שיא ההזדווגויות נרשם בעונות החורף והאביב. הנקבה המליטה עד ארבעה גורים בכל המלטה (לרוב שניים או שלושה). היא נהגה לשאת אותם בכיסה למשך שלושה חודשים לכל היותר, והגנה עליהם עד שהגיעו למחצית מגודלו של פרט בוגר. גורים צעירים היו חסרי שיער ועיוורים, אולם כאשר עזבו את כיס אמם, עיניהם היו פקוחות וגופם היה מכוסה כולו בפרווה. לאחר שעזבו את כיס האם ועד שהיו מספיק מפותחים על מנת לצאת לשטח בעצמם, הם היו נשארים במאורה, כאשר אמם יצאה לצוד (Paddle 2000). הזאב הטסמני התרבה בשבייה בהצלחה רק פעם אחת, שהתרחשה ב-1899 בגן החיות של מלבורן. תוחלת חייהם המשוערת בטבע נעה בין חמש לשבע שנים, בעוד שפרטים שחיו בשבייה הגיעו לגיל תשע שנים.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזאב הטסמני היה טורף-על.[15] קיבתו הייתה שרירית, והיא יכולה הייתה להתרחב על מנת לאפשר לזאב לאכול כמויות גדולות של מזון. ייתכן כי יכולת זו התפתחה כהתאמה למצבים שבהם במשך תקופות ארוכות הציד היה לא מוצלח והמזון היה חסר. ניתוח תצפיות ומבנה גוף הראה כי הזאב היה מתמקד בבעל חיים אחד, ורודף אחריו עד להתשתו. יתר על כן, נראה כי צד בקבוצות משפחתיות קטנות, כאשר אחד הפרטים היה אורב לטרף ושאר הלהקה מבריחה את הטרף בכיוון הכללי של המארב. דיווחים של לוכדי בעלי חיים ציינו גם כי הזאב משתמש בשיטת ציד הכוללת מארב.
טרפו של הזאב הטסמני כלל קנגורו, וולאבי, וומבט, עופות ובעלי חיים קטנים כמו חולדות כיס ופוסומים אוסטרליים. טרף שהיה מועדף על הזאב היה האמו הטסמני, שבעבר היה נפוץ בטסמניה. האמו היה עוף גדול חסר יכולת תעופה, שחלק את תחום תפוצתו עם הזאב הטסמני. הוא ניצוד עד להכחדתו בסביבות שנת 1850, התקופה שבה החלה הירידה בכמות הזאבים הטסמניים (Paddle 2000). הזאב הטסמני התחרה על האמו עם שועלים וכלבי דינגו, שידוע כי היו ניזונים גם הם מהאמו. המתיישבים האירופאיים באוסטרליה האמינו כי הזאב הטסמני טרף את כבשיהם ואת עופותיהם. בשבייה, הזאבים הטסמניים ניזונו ממגוון של מזונות, ביניהם ארנבים מתים, וולאבים, בשר בקר, בשר כבש ובשר סוס.
הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה לפני כ-2,000 שנה, ועוד קודם לכן מגינאה החדשה. הכחדה זו מיוחסת לתחרות מצד בני האדם ומצד כלבי הדינגו הפולשניים. עם זאת, קיימים ספקות לגבי השפעתו של הדינגו, שכן התחרות בין שני המינים לא הייתה ישירה: הדינגו הוא פעיל יום בדרך כלל, בעוד הזאב הטסמני צד בשעות הערב והלילה. בנוסף, מבנה גופו של הזאב הטסמני היה חסון וחזק יותר, מה שעשוי היה להקנות לו יתרון בעימותים עם כלבי הדינגו.
ציורים על סלעים בפארק הלאומי קקדו מוכיחים ללא צל של ספק כי האדם נהג לצוד את הזאב הטסמני (Paddle 2000), ועל פיהם נראה כי הזאב והדינגו התחרו על אותם מיני טרף. תחומי המחיה שלהם חפפו בבירור: מאובני זאב טסמני שתהליך התאבנותם לא הושלם התגלו בסמוך למאובנים דומים של כלבי דינגו. לא רק זאת, אימוצו של הדינגו ככלב ציד ושמירה על ידי האדם הקנה לו יתרון נוסף במאבק שאפשר שהתרחש בין שני המינים.[5]
כאמור, הזאב הטסמני נכחד מאוסטרליה לפני זמן רב, אולם בטסמניה הוא שרד עד שנות ה-30 של המאה ה-20. בזמן ההתיישבות הראשונה של הלבנים באזור, הוא היה נפוץ בצפון האי ובסמוך לאזור זה.[14] כבר בימיה הראשונים של ההתיישבות האירופית, נצפה הזאב פעמים מעטות בלבד, אולם תקיפות של כבשים יוחסו לו במידה שהלכה וגברה. בעקבות זאת התעורר לכאורה צורך לשלוט במספר הזאבים הטסמניים, ואף הוצעו פרסים כספיים לכל מי שיצוד אותם: חברת "Van Dieman's Land" הציעה פרס כספי החל מ-1830 עבור ציד של זאבים טסמניים, ובין השנים 1888 ו-1909 הציעה ממשלת טסמניה לירה שטרלינג אחת עבור כל פרט שניצוד. בסך הכול ניצודו כ-2,184 פרטים שכאלו, אולם ההערכה היא כי ניצוד מספר גדול עוד יותר של זאבים. אף על פי כן, הציידים לא היו היחידים שהביאו להכחדת הזאב הטסמני, והיו לכך גורמים נוספים: תחרות עם כלבי הדינגו, הרס בתי גידול, היעלמות מיני הטרף שלהם ומחלה דמוית-כלבת שהופיעה גם אצל פרטים ששהו בשבייה.
מסיבות אלו נותר הזאב הטסמני נדיר מאוד בטבע החל מסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. משום כך, הושקעו מאמצים בשמירה על המין. רשומות של הנהלת שמורת וילסון פרום (Wilsons Promontory) מ-1908 והלאה כללו המלצות שתכליתן להשיב את הזאב הטסמני לאזורים מתאימים בוויקטוריה. ב-1928, המליצה הוועדה המייעצת לענייני פאונה מקומית של טסמניה להגן על הזאבים הטסמניים הנותרים בשמורה ובאתרים אפשריים המתאימים לזאב.[16]
הזאב הטסמני האחרון הידוע שחי בטבע ניצוד ב-1930 על ידי חוואי בשם ווילף באטי במאובנה שבטסמניה. לפני הריגתו הוא נראה מסתובב בסמוך ללול של באטי במשך מספר שבועות.[17] הזאב הטסמני האחרון, בנג'מין, שמינו לא אושר מעולם, נלכד ב-1933 ונשלח לגן החיות הובארט (Hobart Zoo), שם חי עד מותו ב-7 בספטמבר 1936. הסברה היא כי זאב זה מת בעקבות הזנחה - הוא היה חשוף למזג אוויר קיצוני: חום נורא בימים וטמפרטורות מקפיאות בלילות (Paddle 2000). קטע הסרט האחרון הידוע שבו צולם זאב טסמני הוסרט בשחור-לבן ב-1933 ואורכו 62 שניות, בהן ניתן לראות את הזאב צועד הלוך ושוב בשטח שהוקצה לו.[18]
פעילי שימור החלו לבקש להגן על הזאב הטסמני ב-1901, אולם קשיים פוליטיים מנעו את הוצאתן לפועל של תוכניות שימור עד 1936. הממשלה הטסמנית הנהיגה הגנה רשמית על הזאב רק ב-10 ביולי 1936, 59 ימים לפני שהפרט האחרון הידוע מת בשבייה.
כמה חיפושים שנערכו בסמוך זה לזה העלו כי קיימת אפשרות שהזאב הטסמני עדיין היה קיים בטסמניה עוד בשנות ה-60. בחיפושים שערכו ד"ר אריק גאילר ודייוויד פליי בצפון-מערב טסמניה נמצאו עקבות וגללים שייתכן והיו שייכים לזאבים טסמניים. כמו כן, הם שמעו קולות שהזכירו את תיאור הקולות שמשמיע הזאב הטסמני, וכן הם שמעו עדויות מאנשים שדיווחו כי ראו את בעל החיים. למרות חיפושים אלו, לא נמצאה ראיה חותכת שהצביעה על כך שהזאב הטסמני המשיך להתקיים בטבע.[6]
מצב השימור של המין הוגדר כמין הנתון בסכנת הכחדה (Endangered Species) עד 1986. לפי סטנדרטים בינלאומיים, מין מוגדר כ"נכחד" כאשר עברו 50 שנה מאז הפעם האחרונה שבה תועד פרט חי של המין. מאחר שלא נמצאה ראיה לכך שהזאב הטסמני התקיים מאז 1936, הוא עמד בקריטריון הרשמי והוכרז כנכחד על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN). אמנת וושינגטון לחיות מוגנות (CITES) נקטה קו זהיר יותר, וקבעה כי הזאב הטסמני הוא בגדר מין ש"ייתכן שנכחד".
תצפיות לא מאושרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהזאב הטסמני הוגדר, כאמור, כמין נכחד באופן רשמי, אנשים רבים מאמינים כי הוא עדיין חי וקיים. דיווחים רבים התקבלו על מקרי צפייה לכאורה בזאב, שהתרחשו לא רק בטסמניה, אלא גם בחלקים מאוסטרליה ואף במערב גינאה החדשה. האיגוד האוסטרלי למחקר בעלי חיים נדירים דיווח על כ-3,800 תצפיות מדווחות מאוסטרליה עצמה מאז תאריך ההכחדה ב-1936, בעוד שהמרכז למחקר בעלי חיים מסתוריים באוסטרליה דיווח על 138 תצפיות שדווחו עד שנת 1998. עד אותה שנה, תיעדה המחלקה לשימור ולניהול קרקעות 65 תצפיות מדווחות. צמד החוקרים באק וג'ואן אמבורג, שהסתמכו על נתונים שעובדו ממספר מקורות, דיווחו על 360 תצפיות מדווחות בטסמניה מאז תאריך הכחדתו של הזאב הטסמני, ועל 269 תצפיות מקבילות באוסטרליה.[19]
על אף שאת מרבית התצפיות פטרו כלאחר יד, תצפיות אחדות זכו לפרסום רב. ב-1982 חוקר מטעם שירות הפארקים וחיי הבר של טסמניה, הנס נרדינג, צפה בבעל חיים שהוא מאמין שהיה זאב טסמני למשך שלוש דקות בלילה באתר הסמוך לנהר ארתור בצפון-מערב המדינה. בעקבות דיווח זה, מימנה ממשלת טסמניה חיפוש מקיף שארך כשנה.[20] קלאוס אמריכס, תייר גרמני, טען בפברואר 2005 כי צילם תמונות דיגיטליות של הזאב הטסמני שראה לטענתו ליד הפארק הלאומי קריידל מאונטיין-לייק סנט קלייר. עם זאת, אמינות התמונות מוטלת בספק. התמונות פורסמו רק באפריל 2006, כ-14 חודשים לאחר הצפייה המדוברת בזאב הטסמני. התמונות, שבהן נראה רק גבו של הזאב, לא היוו הוכחה חד-משמעית לכך שהזאב הטסמני לא נכחד מהעולם.[21]
בספטמבר 2016 דיווח הדיילי מייל הבריטי כי קבוצת חובבי בעלי חיים טוענים שבידם סרטון בן 3 שניות שצולם בפברואר של אותה שנה, בו נצפה זאב טסמני קטן בהרי אדלייד.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1983, הציע טד טרנר פרס בסך 100,000 דולרים עבור הוכחה שהזאב הטסמני עודנו קיים. עם זאת, בשנת 2000 קיבל מחפש זאבים טסמניים מכתב תגובה שציין כי ההצעה לפרס הכספי כבר איננה בתוקף.[22] במרץ 2005, מגזין חדשות אוסטרלי בשם "The Bulletin" הציע 1.25 מיליון דולר בעבור לכידה של זאב טסמני חי. לאחר מכן, מפעיל תיירות טסמני הציע 1.75 מיליון דולר עבור לכידה דומה.
מחקר מודרני ופרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיאון האוסטרלי שבסידני פתח ב-1999 בפרויקט שמטרתו לשבט זאב טסמני.[23] יעדו של הפרויקט היה להשתמש בחומר גנטי מפרטים ששומרו מתחילת המאה ה-20 על מנת לשבט פרטים חדשים ולהשיב את המין מהמתים. מספר מיקרוביולוגים רציניים פטרו את הפרויקט כלהטוט יחסי ציבור. תומכו הנלהב של הפרויקט, פרופסור מייק ארצ'ר, היה מועמד ב-2002 לקבלת פרס "Bent Spoon"[24] בעבור החלק שלו ב"שטויות הפסבדו-מדעיות", לדבריהם.[25]
בסוף שנת 2002 נחלו החוקרים הצלחה חלקית, לאחר שהצליחו לחלץ DNA שניתן להעתיקו של הזאב הטסמני.[26] ב-15 בפברואר 2005 הודיע המוזיאון על עצירת הפרויקט לאחר שבדיקות הראו כי ה-DNA שחולץ היה באיכות נמוכה מדי.[27] במאי 2005 הודיע ארצ'ר כי העבודה על הפרויקט חודשה על ידי קבוצת אוניברסיטאות ומכון מחקר שהיו מעוניינים בנושא.[28]
באפריל 2005 הושלמה הקמתו של מאגר מידע על פרטי זאבים טסמניים לאחר פרויקט-מחקר שנמשך ארבע שנים. במסגרת הפרויקט, נערך קטלוג המכיל את כל החומר הידוע שהוחזק באוניברסיטאות, במוזיאונים ובאוספים פרטיים. הרשומות המקוריות של המאגר נמצאות אצל החברה הזואולוגית של לונדון.
הזאב הטסמני בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזאב הטסמני נעשה שימוש נרחב כסמל טסמניה. הוא מופיע על סמלה הרשמי של טסמניה, וכן על סמלילים רשמיים כמו זה של מועצת העיר לאונססטון. מאז 1998, הוא מופיע בצורה בולטת על לוחיות רישוי של כלי רכב טסמניים.
מצוקתו של הזאב הטסמני הוצגה במהלך קמפיין של "The Wilderness Society" שנקרא " We used to hunt Thylacines" (תרגום חופשי: "אנחנו נהגנו לצוד זאבים טסמניים"). הוא הוצג על מוצריה של מבשלת השיכר " Cascade Brewery" ובפרסומות שלה בטלוויזיה. כמו כן, אחת הדמויות בסדרת משחקי הווידאו קראש בנדיקוט הייתה זאב טסמני. גם בסדרת הטלוויזיה "טזמניה" הופיע זאב טסמני בדמותו של "וונדל וולף". הוא אף משמש כקמע של קבוצת קריקט טסמנית, וכן הופיע על בולי דואר באוסטרליה, בגינאה המשוונית ובמיקרונזיה.[29]
בשנת 2011 הוסרט הסרט "הצייד" מותחן העוסק בציד הזאב הטסמני האחרון.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Paddle, R., (2000). The Last Tasmanian Tiger: The History and Extinction of the Thylacine. Cambridge University Press. ISBN 0-521-53154-3
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב טסמני, באתר ITIS (באנגלית)
- זאב טסמני, באתר NCBI (באנגלית)
- זאב טסמני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- זאב טסמני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זאב טסמני, באתר GBIF (באנגלית)
- זאב טסמני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרטונים קצרים בהם מופיע זאב טסמני
- הצייד, אתר הסרט בנושא
- דיווח על פעילות לשיבוט זאב טסמני, המוזיאון האוסטרלי (אנ') | 2000 | 2002 | ארכיון הסרטונים של AP
צילום נדיר של הזאב הטסמני האחרון עלי אדמות, בארכיון הסרטונים של Associated Press, טסמניה, אוסטרליה, 1933
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב טסמני באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Riversleigh, Australian Museum online
- ^ "Dickson's Thylacine (Nimbacinus dicksoni", Australia's Lost Kingdoms
- ^ "Powerful Thylacine (Thylacinus potens)", Australia's Lost Kingdoms
- ^ 1 2 C.N. Johnson and S, Wroe (2003-2011). "Causes of extinction of vertebrates during the Holocene of mainland Australia: arrival of the dingo, or human impact?". The Holocene 13 (6): 941-948.
- ^ 1 2 3 Thylacine - Tasmanian tiger", Parks and Wildlife Service Tasmania
- ^ Anna Salleh, Rock art shows attempts to save thylacine, abc.net, 15 December 2004
- ^ Rembrants. D. (1682). "A short relation out of the journal of Captain Abel Jansen Tasman, upon the discovery of the South Terra incognita; not long since published in the Low Dutch". Philosophical Collections of the Royal Society of London, (6), 179-86. Quoted in Paddle (2000) . p.4
- ^ Robert Paddle (2000). The Last Tasmanian Tiger: The History and Extinction of the Thylacine. Cambridge University Press, 3. ISBN 0-521-53154-3.
- ^ T. F. Hoad (Ed.) (1986). The Concise Oxford Dictionary of English Etymology. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-863120-0
- ^ 1 2 Profile - Thylacine, School of Zoology, University of Tasmania
- ^ Historical Tasmanian Photographs Image Detail, Archive Office of Tasmania.
- ^ Mummified thylacine has national message, National Museum of Australia, Canberra
- ^ 1 2 Where did it live?, Australian Museum
- ^ Will McCarry, News spotlight: Researchers want to resurrect the Tasmanian tiger. Should they?, 2 בספטמבר 2022
- ^ "Pelt of a Thylacine (Tasmanian Tiger)", National Museum of Australia, Canberra
- ^ "Additional Thylacine Topics: Persecution", Natural Worlds
- ^ Leigh Dayton, "Rough justice", NewScientist.com
- ^ "Thylacine Sightings Map", Tasmanian-Tiger.com
- ^ "Mystery that burns so bright", The Sydney Morning Herald
- ^ "Tourist claims to have snapped Tasmanian tiger", The Sydney Morning Herald
- ^ "Reward Monies Withdrawn"
- ^ Julia Leigh, "Back from the dead", The Guardian
- ^ Bent Spoon Award, בוויקיפדיה האנגלית
- ^ Wayne Miller, "Tasmanian tiger clone a fantasy: scientist", The Age
- ^ "Attempting to make a genomic library of an extinct animal", Australian Museum online
- ^ "Museum ditches thylacine cloning project", ABC.net.au
- ^ Daniel Dasey, "Researchers revive plan to clone the Tassie tiger", The Sydney Morning Herald
- ^ "Thylacine Stamps", pibburns.com
