מיכאל גרוס (אמן)
![]() | |
מיכאל גרוס | |
לידה |
1920 טבריה |
---|---|
פטירה |
4 בנובמבר 2004 (בגיל 84 בערך) ישראל |
לאום | יהודי, ישראלי |
מקום לימודים | |
תקופת הפעילות |
? – 4 בנובמבר 2004 ![]() |
תחום יצירה | ציור, פיסול |
פרסים והוקרה |
פרס ישראל (2000) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול ![]() |
בן או בת זוג |
ויקטוריה גרוס ![]() |
![]() ![]() |
מיכאל גרוס (1920 – 4 בנובמבר 2004) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרוס נולד ללאה וחיים בעיר טבריה, בן למשפחה בת שני ילדים מ"היישוב הישן", דור שישי בארץ ישראל. בגיל שנה עבר עם הוריו למשק בפאתי המושבה מגדל שעל שפת הכנרת, שם גדל. אביו היה מראשוני המתגייסים היהודים למשטרת המנדט הבריטי, ושימש כראש מחלקת החקירות בטבריה. בנעוריו היה חבר בתנועת "המחנות העולים".
עלה לירושלים ב-1936 כשסבל ממלריה. בפרוץ המרד הערבי הגדול באותה שנה תקפו פורעים ערבים את משק הוריו, למרות קשריהם הטובים עם הכפריים הערבים ועם המוכ'תר של הכפר השכן, מג'דל, שדדו את העדר, עקרו את המטעים והעלו את הבית באש. עקב כך עברו הוריו לדירה שכורה בטבריה. דודו מצד אביו נרצח בהתקפה של פורעים על השכונה היהודית בטבריה. בשנים 1935–1940 למד גרוס בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. מורו הראשון לציור שם, היה הפסל זאב בן-צבי. לאחר סיום לימודיו עבר לחיפה ועבד כמורה כללי בבית הספר העממי א' שם. בהמשך שירת כנוטר במשטרת היישובים. השתתף במלחמת העצמאות. לאחרי קום המדינה לימד מתמטיקה ופיזיקה בבית חינוך תיכון בחיפה. לאחר מכן השלים שתי שנות לימוד באדריכלות בטכניון ולמד פיסול וציור בהדרכתם של הפסל משה ציפר, מנחם שמי ואמנים אחרים.
בשנים 1951–1954 למד פיסול וציור באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז. סמוך לשובו שובו ארצה הצטרף לכפר האמנים עין הוד. ב-1962 עבר לחיפה, אולם המשיך להחזיק סטודיו בעין הוד.
עבודתו האמנותית שילבה טכניקות יצירה וחומרים שונים. לצד עיסוקיו באמנות שימש מורה לפיסול באקדמיה "בצלאל" (1957-1960) ובמכון לאמנות של סמינר "אורנים" (1960-1985).
החל משנות החמישים, עם שובו ארצה מלימודי פיסול באקדמיה לאמנויות של פריז, פיתח מיכאל גרוס גישה אמנותית שעיקרה תמצות המציאות הנראית בעזרת משטחי צבע ספורים, תוך הבלעת הפרטים הטפלים מבחינתו. הוא ביקש להציג את התרשמותו מן המהותי שבקטע המציאות שאליו התייחס. בגישתו היה קרוב לאמן אחד שלמד איתו בפארז - אורי רייזמן. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים יצר ציורים מופשטים שהייתה להם זיקה למופשט האמריקאי (בייחוד ליצירתו של בארנט ניומן). אלא שהצורות הכאילו-מופשטות היו אצל גרוס קשורות תמיד למציאות, לביטוי תחושת מפגש עם איכויות של נוף. לא ארגון עצמאי של משטחים, לא פורמליזם, אלא דיאלוג סובייקטיבי עם הסביבה באמצעות האיכויות ההבעתיות של הצורה והחומר. "המטרה היא להעביר ביצירה תחושה אנושית מסוימת. המינימליזם אינו מטרה אלא התחלה. אמצעי להגיע לשיא של תמצות", אמר. כך בציור וכך גם בפיסול. גם הפיסול שלו בתחום הציבור, בטבע, נענה לאותו ציווי. הפסל שלו בגן סימון בוליבר בירושלים, למשל, מקיים דיאלוג נמשך עם הנוף הקרוב והרחוק שסביבו. אינטרפרטציה ייחודית זו של המינימליזם האמריקאי עושה את יצירתו לציון-דרך באמנות הישראלית. בשנות השמונים נוספו לציוריו רכיבים פיגורטיביים. הוא יצר אז סינתזה, שוב ייחודית, בין מופשט לפיגורציה.
גרוס היה בין חברי קבוצת האמנים אקלים, שנוסד על ידי רחל שביט-בנטואיץ ואליהו גת לאחר מלחמת יום הכיפורים.
יצירותיו של גרוס מוצגות באתרים ובתערוכות ברחבי הארץ ובעולם, בהם: מוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון תל אביב, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, גן העצמאות בירושלים, מתחם הטכניון, בסיס חיל האוויר תל נוף, אוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, מוזיאון גוגנהיים ומקומות רבים אחרים. תערוכות יחיד שלו מוצגות בקביעות משנת 1981 בגלריית דביר בתל אביב. גרוס היה נשוי לאמנית אביבה דלסקי.
מיכאל גרוס נפטר בגיל 84.
אלמנתו, אביבה דלסקי-גרוס, תרמה למכללת אורנים יצירה מעזבונו וכן את אוסף השקופיות שבהן תיעד לאורך השנים את יצירותיו.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
לזכר יורדי הים, 1969
מתכת צבועה
אוניברסיטת תל אביב -
כתר וגלימה, 1969
פלדה צבועה
רח' פנקס מס' 30, תל אביב-יפו -
מלכה, 1969-70
מתכת צבועה
אוסף מוזיאון ישראל -
תפילה לרכסים, 1974
קריית יובל, ירושלים -
פרק ראשון של עבודת קיר, 1977
מבנה עץ ובד
אוסף מוזיאון ישראל -
אתר הנצחה, 1985
אבן
אוניברסיטת תל אביב -
זעקה, תפילה, 1992
ברזל צבוע
אוסף מוזיאון ישראל -
טריו, 1993
ברזל צבוע
אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות -
מראה תערוכה מעבודותיו של גרוס בגלריה דביר
2009 -
רישום אופייני לתמצות המציאות שיצר גרוס
-
נר זיכרון, 1998
ברזל צבוע ובטון, גובה 600 ס"מ, תל נוף
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סמינר למורים, ירושלים 1936–1940
- אדריכלות, הטכניון, חיפה 1943–1945 פיסול אצל משה ציפר
- בוזאר פאריס, 1951-1954, אצל מישל ז'מון
הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1954 - 1954 בית חינוך תיכון, חיפה
- 1957 - 1960 בצלאל, ירושלים
- 1960 - 1986 סמינר "אורנים" טבעון
אמנות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1974 "מבנה בבטון לבן" גן סימון בוליבר, קריית היובל, ירושלים.
- 1980 "פינת זיכרון" עבודה סביבתי, קיבוץ מסילות.
- 1982 "לזכר יורדי הים" 1969, אוניברסיטת תל אביב.
- 1985 "אתר הנצחה" אוניברסיטת תל אביב.
- 1993 "טריו" - רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964 - פרס שטרוק, עיריית חיפה
- 1967 - פרס דיזנגוף, לאמנות הציור והפיסול עיריית תל אביב-יפו
- 1971 - מדליית זהב מטעם הביאנאלה של סאן פאולו, ברזיל
- 1977 - פרס סנדברג לאמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1987 - פרס שר החינוך והתרבות לציור ופיסול תשמ"ז
- 1995 - פרס גמזו, מוזיאון תל אביב
- 2000 - פרס ישראל לציור ופיסול, תש"ס
ספרים וקטלוגים אודות יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פריץ שיף, מיכאל גרוס: ציורים ופסלים, מוזיאון חיפה לאמנות, 1964.
- מארק שפס, יונה פישר, מיכאל גרוס: 1975-1977, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1977.
- מרדכי עומר, מיכאל גרוס "נוכחות 1980-81", גלריה הלל, ירושלים, 1981.
- מיכאל גרוס, גלריה דביר אינטרטור, 1988.
- גבריאל תדמור, מיכאל גרוס - פסלים, ציורים, רישומים, הדפסים, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, 1989.
- מרדכי עומר, מיכאל גרוס, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, בשיתוף עם מוזיאון תל אביב לאמנות, 1993.
- מיכאל גרוס: מפגש, גלריה דביר, 1995.
- יגאל צלמונה, מיכאל גרוס: עבודות מאוחרות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי עומר, דיוקנאות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
- גליה בר-אור, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא ספרי האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל גרוס באוספי מוזיאון ישראל
- מיכאל גרוס, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מיכאל גרוס בארופיאנה
- קורות חייו באתר פרסי ישראל, משרד החינוך
- מיכאל גרוס באתר גלריה דביר
- מרב יודילוביץ', נפטר מיכאל גרוס, חתן פרס ישראל לאמנות, באתר ynet, 4 בנובמבר 2004
- דניאלה טלמור, גרוס מיכאל - על תערוכתו "עבודות אחרונות מהסטודיו"
- עוזי צור, עוצם עין אחת, גאומטריה אנושית, באתר הארץ, 13/11/09
- על אתר ההנצחה לחללי אוניברסיטת תל אביב בתכנונו של גרוס, באתר 'חלון אחורי', 5/2010.
- רחל אנגל, מיכאל גרוס בגן הפסלים, מעריב, 13 באוקטובר 1970
- אסף מיכאל גרוס באתר ספריית מכללת אורנים
זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית | ||
---|---|---|
פיסול | זאב בן צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008) | |
ציור | יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008) | |
ציור ופיסול | זהרה שץ • (1955) בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1958) • מיכאל גרוס (2000) | |
אדריכלות | רם כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013) | |
עיצוב | יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007) | |
תולדות האמנות | בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004) | |
צילום | דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010) | |
אמנות פלסטית | יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) |