מיכאל גרוס (אמן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל גרוס
מיכאל גרוס
מיכאל גרוס
לידה 1920
טבריה
פטירה 4 בנובמבר 2004 (בגיל 84 בערך)
ישראל
לאום יהודי, ישראלי
מקום לימודים
תקופת הפעילות ? – 4 בנובמבר 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול
פרסים והוקרה פרס ישראל (2000)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ויקטוריה גרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל גרוס (1920 – 4 בנובמבר 2004) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס נולד ללאה וחיים בעיר טבריה, בן למשפחה בת שני ילדים מ"היישוב הישן", דור שישי בארץ ישראל. בגיל שנה עבר עם הוריו למשק בפאתי המושבה מגדל שעל שפת הכנרת, שם גדל. אביו היה מראשוני המתגייסים היהודים למשטרת המנדט הבריטי, ושימש כראש מחלקת החקירות בטבריה. בנעוריו היה חבר בתנועת "המחנות העולים".

עלה לירושלים ב-1936 כשסבל ממלריה. בפרוץ המרד הערבי הגדול באותה שנה תקפו פורעים ערבים את משק הוריו, למרות קשריהם הטובים עם הכפריים הערבים ועם המוכ'תר של הכפר השכן, מג'דל, שדדו את העדר, עקרו את המטעים והעלו את הבית באש. עקב כך עברו הוריו לדירה שכורה בטבריה. דודו מצד אביו נרצח בהתקפה של פורעים על השכונה היהודית בטבריה. בשנים 1935–1940 למד גרוס בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. מורו הראשון לציור שם, היה הפסל זאב בן-צבי. לאחר סיום לימודיו עבר לחיפה ועבד כמורה כללי בבית הספר העממי א' שם. בהמשך שירת כנוטר במשטרת היישובים. השתתף במלחמת העצמאות. לאחרי קום המדינה לימד מתמטיקה ופיזיקה בבית חינוך תיכון בחיפה. לאחר מכן השלים שתי שנות לימוד באדריכלות בטכניון ולמד פיסול וציור בהדרכתם של הפסל משה ציפר, מנחם שמי ואמנים אחרים.

בשנים 1951–1954 למד פיסול וציור באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז. סמוך לשובו שובו ארצה הצטרף לכפר האמנים עין הוד. ב-1962 עבר לחיפה, אולם המשיך להחזיק סטודיו בעין הוד.

עבודתו האמנותית שילבה טכניקות יצירה וחומרים שונים. לצד עיסוקיו באמנות שימש מורה לפיסול באקדמיה "בצלאל" (1957-1960) ובמכון לאמנות של סמינר "אורנים" (1960-1985).

החל משנות החמישים, עם שובו ארצה מלימודי פיסול באקדמיה לאמנויות של פריז, פיתח מיכאל גרוס גישה אמנותית שעיקרה תמצות המציאות הנראית בעזרת משטחי צבע ספורים, תוך הבלעת הפרטים הטפלים מבחינתו. הוא ביקש להציג את התרשמותו מן המהותי שבקטע המציאות שאליו התייחס. בגישתו היה קרוב לאמן אחד שלמד איתו בפארז - אורי רייזמן. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים יצר ציורים מופשטים שהייתה להם זיקה למופשט האמריקאי (בייחוד ליצירתו של בארנט ניומן). אלא שהצורות הכאילו-מופשטות היו אצל גרוס קשורות תמיד למציאות, לביטוי תחושת מפגש עם איכויות של נוף. לא ארגון עצמאי של משטחים, לא פורמליזם, אלא דיאלוג סובייקטיבי עם הסביבה באמצעות האיכויות ההבעתיות של הצורה והחומר. "המטרה היא להעביר ביצירה תחושה אנושית מסוימת. המינימליזם אינו מטרה אלא התחלה. אמצעי להגיע לשיא של תמצות", אמר. כך בציור וכך גם בפיסול. גם הפיסול שלו בתחום הציבור, בטבע, נענה לאותו ציווי. הפסל שלו בגן סימון בוליבר בירושלים, למשל, מקיים דיאלוג נמשך עם הנוף הקרוב והרחוק שסביבו. אינטרפרטציה ייחודית זו של המינימליזם האמריקאי עושה את יצירתו לציון-דרך באמנות הישראלית. בשנות השמונים נוספו לציוריו רכיבים פיגורטיביים. הוא יצר אז סינתזה, שוב ייחודית, בין מופשט לפיגורציה.

גרוס היה בין חברי קבוצת האמנים אקלים, שנוסד על ידי רחל שביט-בנטואיץ ואליהו גת לאחר מלחמת יום הכיפורים.

יצירותיו של גרוס מוצגות באתרים ובתערוכות ברחבי הארץ ובעולם, בהם: מוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון תל אביב, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, גן העצמאות בירושלים, מתחם הטכניון, בסיס חיל האוויר תל נוף, אוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, מוזיאון גוגנהיים ומקומות רבים אחרים. תערוכות יחיד שלו מוצגות בקביעות משנת 1981 בגלריית דביר בתל אביב. גרוס היה נשוי לאמנית אביבה דלסקי.

מיכאל גרוס נפטר בגיל 84.

אלמנתו, אביבה דלסקי-גרוס, תרמה למכללת אורנים יצירה מעזבונו וכן את אוסף השקופיות שבהן תיעד לאורך השנים את יצירותיו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמינר למורים, ירושלים 1936–1940
  • אדריכלות, הטכניון, חיפה 1943–1945 פיסול אצל משה ציפר
  • בוזאר פאריס, 1951-1954, אצל מישל ז'מון

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 - 1954 בית חינוך תיכון, חיפה
  • 1957 - 1960 בצלאל, ירושלים
  • 1960 - 1986 סמינר "אורנים" טבעון

אמנות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974 "מבנה בבטון לבן" גן סימון בוליבר, קריית היובל, ירושלים.
  • 1980 "פינת זיכרון" עבודה סביבתי, קיבוץ מסילות.
  • 1982 "לזכר יורדי הים" 1969, אוניברסיטת תל אביב.
  • 1985 "אתר הנצחה" אוניברסיטת תל אביב.
  • 1993 "טריו" - רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכאל גרוס (אמן)


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות רם כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיכאל_גרוס_(אמן)&oldid=35316429"