חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996 מסדיר בישראל את נושא הפונדקאות - נשיאת עובר, שמקורו בהשתלת ביצית מופרית, על ידי אישה עד לידתו של התינוק, לשם מסירתו לאחר הלידה להורים מיועדים. החוק אושר ב-7 במרץ 1996, במהלך כהונתה של הכנסת השלוש עשרה.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות עתירה של בני זוג שלא איפשרו להם פונדקאות, ביוני 1991 מונתה על ידי שר המשפטים ועדה ציבורית - ועדת אלוני, בראשותו של השופט (בדימוס) שאול אלוני - לבדיקת נושא ההפריה החוץ גופית והשלכותיה. הוועדה הגישה את המלצותיה ביולי 1994, ועיקרן היה שיש להסדיר את סוגיית ההסכמים לנשיאת עוברים בחקיקה אשר תתיר עריכת הסכמים כאלה באופן מבוקר - על הזוג לעבור בחינה פסיכולוגית וייעוץ, וגם על האישה הנושאת להיות כשירה לכך, נפשית וגופנית.

תקנות 11 ו-13 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), התשמ"ז-1987, שהותקנו מכוח פקודת בריאות העם, 1940, אסרו למעשה על ביצועו של הסכם לנשיאת עוברים בישראל. בעקבות עתירה לבג"ץ, שהוגשה על ידי כמה זוגות שביקשו להתקשר בהסכמים לנשיאת עוברים, קבע בית המשפט ב-17 ביולי 1995, בהסכמת המדינה, כי התקנות הנ"ל יתבטלו ב-1 בינואר 1996, וכי עד לביטולן תקודם חקיקה ראשית בסוגיה זו.[1]

בעקבות המלצות הוועדה נחקק ב-1996 חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.[2]

בהצגת החוק בכנסת אמר שר הבריאות, אפרים סנה:

יצרנו חוק שמאפשר לנו לפתור לעשרות זוגות - וכרגע מספרם נאמד ביותר מ-30 זוגות - לפתור לאותם זוגות חשוכי ילדים את הבעיה שלהם, בלי שיצרנו מציאות חברתית לא רצויה ובלי שעברנו על דברים שהם בבחינת בל יעבור אצל הציבור הדתי. ... אני חושב שתפקידה של ממשלה הוא לפתור בעיות לאזרחיה, וכך נהגנו. עשינו מאמץ גדול, מאמץ תחיקתי, מחשבתי, הגם שמספר המשפחות שסובלות מהעניין הזה איננו גדול. אבל גם אם הוא מספר קטן, גם אם מדובר ב-30 או קצת יותר משפחות, חובתנו, כל עוד הטכנולוגיה הרפואית מאפשרת זאת, לפתור להם את הבעיה.[3]

במסגרת החוק תוקן חוק עבודת נשים, המקנה זכויות שונות הקשורות בהורות, כך שיקנה זכויות אלה, ובהן הזכות לחופשת לידה, גם לעובדת שקיבלה למשמורתה ילד כהורה מיועד. תוקן גם חוק הביטוח הלאומי, כך שיעניק דמי לידה, לפי הכללים המקובלים, לאם מיועדת שיצאה לחופשת לידה.

החוק דורש שההורים המיועדים יהיו איש ואישה שהם בני זוג. בעקבות עתירה לבג"ץ (שנדחתה) לאפשר לאישה שאין לה בן זוג להתקשר בהסכם פונדקאות להולדת ילד מביצית שלה,[4] הוקמה בשנת 2004 ועדה נוספת שנועדה לבחון את תיקון החוק. דעת הרוב בוועדה הייתה שאין מקום לתיקון החוק בטרם יצטבר מידע נוסף על יישומו במתכונתו הנוכחית.

מכוח החוק הותקנו תקנות:

  • תקנות הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (הודעות, בקשות וצווים), תשנ"ח-1998.
  • תקנות הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (רישום בפנקס), תשנ"ח-1998.

ועדת מור-יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת מור יוסף

ביוני 2010 מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה ציבורית שתבחן באופן מקיף את ההסדרים הקיימים בתחום הפריון וההולדה בישראל. ראש הוועדה היה פרופ' שלמה מור-יוסף, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, והוועדה נודעה בשם ועדת מור יוסף. הוועדה הגישה המלצותיה במאי 2012.[5]

דברי ההסבר להצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח-2018 הציגו את המלצות הוועדה בנושא פונדקאות:

לגבי פונדקאות בישראל, הכירה הוועדה בכמיהתם של נשים בלא בני זוג ושל גברים בלא בנות זוג להביא ילדים לעולם ובכך שהפונדקאות עשויה להוות פתרון עבורם. ואולם הוועדה סברה כי אין לאפשר לגברים בלא בנות זוג לבצע פונדקאות תמורת תשלום אלא באופן אלטרואיסטי בלבד. זאת, משום שבשונה מהקבוצה המוגדרת והמצומצמת של נשים הסובלות מבעיה רפואית ואשר, לרוב, הליכי פונדקאות משמשים להן כמוצא אחרון להבאת ילדים לעולם לאחר טיפולי פוריות ממושכים, עניינם של גברים המבקשים להביא ילדים בהליכי פונדקאות אינו מבטא מקרה קצה רפואי, ומטרת הליכי הפונדקאות בעניינם לתת פתרון מרכזי להבאת ילדים.
על רקע המורכבויות הרבות הכרוכות בהליכי פונדקאות, ועדת מור יוסף חששה כי הרחבת הזכאות להליך הפונדקאות תבוא בהכרח על חשבונן של הנשים הלוקות בבעיה רפואית, אשר החוק ביקש לתת להן מענה מלכתחילה. זאת ועוד, ככל שתישמר ההקפדה המתחייבת על התאמת הנשים הפונדקאיות לתהליך הפונדקאות, אף שההליך יהפוך כביכול לפתרון תאורטי לכלל המעוניינים, בפועל הוא יהווה פתרון לעשירים בלבד וזאת עקב מחסור באימהות נושאות. חשש נוסף שהעלתה הוועדה היה כי הגדלת הביקוש לאימהות נושאות תגרום להקלת הדרישות ולאישור נשים שאינן מתאימות לתהליך מורכב זה.
נוסף על כך, המליצה ועדת מור יוסף המלצות נוספות שמטרתן להגן על טובת הילד שייוולד ועל האם הנושאת כגון הגבלת מספר ההליכים שבהם אישה תוכל לשמש כאם נושאת.[6]

תיקון מס' 2 לחוק (2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פסיקת בג"ץ שזוגות רשאים להיעזר בשירותי פונדקאות ללא קשר למספר הילדים שיש להם, ובעקבות עתירה לבג"ץ ארד-פנקס נגד הוועדה לחוק נשיאת עוברים, בשנת 2015, שרמזה לרשויות כי החוק מפלה ויש לתקנו, יזם שר הבריאות יעקב ליצמן בשנת 2016 שינויים בחוק. התיקון לחוק שיזם ליצמן הונח על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה ביולי 2017, ואושר בקריאה שנייה ושלישית ב-18 ביולי 2018.[7] התיקון מאפשר גם לנשים יחידניות להיעזר בהליך פונדקאות, גם לנשים נשואות לשמש כפונדקאיות אם מדובר במקרים מיוחדים שאושרו על ידי ועדת האישורים, שכפונדקאית תוכל לשמש רק מי שילדה ארבע פעמים לכל היותר, גילה 22 עד 39, לא שימשה כפונדקאית יותר מפעמיים ולא ילדה כפונדקאית יותר מפעם אחת, ושההורים המיועדים יהיו בני 18 עד 54, יש להם שני ילדים משותפים לכל היותר, ובמקרה של אם יחידנית, שני ילדים גנטיים לכל היותר. ההסתייגויות לחוק נדחו, לרבות הסתייגות של חבר הכנסת אמיר אוחנה לפיה החוק יחול גם על הורים יחידנים שהם גברים.[8]

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישור הסכם לנשיאת עוברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי החוק הסכם פונדקאות נכנס לתוקף בתנאים הבאים:

  • עריכת הסכם בכתב בין ההורים המיועדים לאם הנושאת ואישורו על ידי הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (להלן ועדת האישורים), הכוללת שבעה מומחים רפואיים, משפטיים, חברתיים ודתיים.
  • ההורים המיועדים הם איש ואישה שהם בני זוג, או, בעקבות תיקון לחוק שאושר ביולי 2018, אישה ללא בן זוג, בגירים, תושבי ישראל.
  • האם הנושאת היא בגירה תושבת ישראל, שאינה נשואה. הוועדה רשאית לאשר התקשרות עם אם נושאת שהיא אישה נשואה, אם הוכח להנחת דעתה כי לא עלה בידי ההורים המיועדים, במאמץ סביר, להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים עם אם נושאת שאינה נשואה.
הדרישה שהאם הנושאת תהיה לא נשואה באה למנוע חשש ממזרות. ביוני 2006 התיר הרב הראשי לישראל שלמה משה עמאר, להשתמש בשירותיה של אם פונדקאית נשואה.[9] במדינות אחרות ניתנת עדיפות לפונדקאות על ידי נשים נשואות בעלות משפחה.
  • האם הנושאת אינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים. בחוק נקבע שקרובת משפחה היא אם, בת, נכדה, אחות, דודה ובת-דוד או בת-דודה, למעט קרבת משפחה בדרך של אימוץ. ועדת האישורים מרחיבה דרישה זו, והיא דורשת מהאם הנושאת להצהיר: "אין כל קרבת משפחה (בין אם קרבת דם ובין אם באמצעות נישואין), ביני לבין ההורים המיועדים".[10]
  • האם הנושאת היא בת דתה של האם המיועדת, ואולם אם היו כל הצדדים להסכם לא-יהודים רשאית הוועדה לסטות מהוראה זו בהתאם לחוות דעת של איש הדת חבר הוועדה.
  • מותרת רק פונדקאות מלאה (ולא פונדקאות חלקית) - הזרע המשמש להפריה חוץ גופית הוא של האב המיועד, והביצית אינה של האם הנושאת.

בקשה לאישור הסכם לנשיאת עוברים תוגש לוועדת האישורים בצירוף מסמכים אלה:

(1) הצעה להסכם נשיאת עוברים;
(2) חוות דעת רפואית בדבר אי־היכולת של האם המיועדת להתעבר ולשאת הריון, או כי הריון עלול לסכן משמעותית את בריאותה;
(3) חוות דעת רפואית בדבר התאמה לתהליך של כל אחד מהצדדים להסכם;
(4) הערכה פסיכולוגית בדבר התאמה לתהליך של כל אחד מהצדדים להסכם;
(5) אישור של פסיכולוג או עובד סוציאלי כי ההורים המיועדים קיבלו ייעוץ מקצועי מתאים, לרבות בדבר אפשרויות הורות אחרות;
(6) התקשרו הצדדים להסכם נשיאת עוברים בעקבות הסכם תיווך בשכר, יוגש ההסכם לוועדה בצירוף פרטי המתווך.

הוועדה תאשר את ההסכם אם שוכנעה כי התקיימו כל אלה:

(1) כל הצדדים עשו את ההסכם לנשיאת עוברים בהסכמה ומרצון חופשי ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו;
(2) לא קיים חשש לפגיעה בבריאות האם הנושאת או בשלום הילד שיוולד;
(3) לא נכללו בהסכם לנשיאת עוברים תנאים הפוגעים או המקפחים את זכויות הילד שייוולד או את זכויות אחד מהצדדים.

ועדת האישורים קבעה תנאים נוספים שעל האם הנושאת לעמוד בהם:[11]

  • גילה לא יעלה על 38 שנה ולא יהיה פחות מ-22 שנה.
  • לא עברה יותר משני הליכי נשיאת עוברים גם אם הליכים אלה לא הסתיימו בלידה.
  • לא עברה יותר משלוש לידות.
  • מצבה הבריאותי תקין, עברה לידות ללא סיבוכים ובמועד והילודים במשקל לידה תקין לגיל ההריון.
  • הרתה ומגדלת ילד אחד לפחות.
  • נמצאת שנה לאחר הלידה האחרונה.
  • אינה נמצאת בעיצומו של משבר (כמו גירושין, אובדן, מחלה קשה של בן משפחה וכדומה).
  • עומדת בדרישות בריאות שפירטה הוועדה.

החוק מתיר לשלם לאם הפונדקאית תשלום לכיסוי הוצאותיה וכפיצוי על אובדן השׂתכרות וכדומה. בניגוד להמלצות ועדת אלוני, החוק מתיר גם תשלום לגורמים שלישיים, כדוגמת סוכנויות פונדקאות.

אף שוועדת האישורים סברה שהחוק נועד לסייע לזוגות חשוכי ילדים, קבע בג"ץ, ביולי 2011, שזוגות רשאים להביא ילד לעולם באמצעות אם פונדקאית, בלי להתחשב במספר הילדים שיש להם.[12]

מעמד הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום החודש החמישי להריונה של האם הנושאת, עליה ועל ההורים המיועדים להודיע לעובד סוציאלי שמוּנה לעניין חוק זה על מקום הלידה ועל תאריך הלידה המשוער. עם לידתו יהיה הילד במשמורת ההורים המיועדים ויחולו עליהם כלפיו האחריות והחובות של הורה כלפי ילדו. מיד עם הלידה יש להודיע על כך לעובד סוציאלי, והוא יהיה האפוטרופוס הבלעדי על הילד משעת לידתו ועד למתן צו הורות או עד למתן צו אחר הקובע את מעמדו של הילד. תוך שבעה ימים מיום לידת הילד יגישו ההורים המיועדים בקשה למתן צו הורות, ובית המשפט ייתן צו הורות אלא אם כן נוכח כי הדבר נוגד את טובת הילד. עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר ועניין.

במצב שבו אם נושאת ביקשה לחזור בה מההסכם לנשיאת עוברים ולהחזיק בילד, בית המשפט לא יאשר זאת אלא אם כן חל שינוי בנסיבות שמצדיק את חזרת האם מהסכמתה, ואם הדבר אינו נוגד את טובת הילד.

מימוש החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני משרד הבריאות מלמדים על מגמת עלייה במספר הבקשות לאישור הסכמים, ובהתאם – על עלייה במספר התינוקות הנולדים בעקבות הליך זה. לדוגמה, בשנת 2000 היו עשרים פניות אל הוועדה ושש לידות, ואילו בשנת 2011 התקבלו בוועדה 92 פניות ומספר הלידות היה 49.[13]

פונדקאות להומוסקסואלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פונדקאות להומוסקסואלים בישראל

עד לתיקון בחוק שאושר ביולי 2018, החוק התיר שימוש בפונדקאית רק לאיש ואישה שהם בני זוג. זוגות חד מיניים לא נכללו בו, והמעוניינים בפונדקאות צריכים לבצעה מחוץ לישראל. דוגמה לכך נידונה בבג"ץ ליאת משה, שבו בנות זוג עתרו לבג"ץ בבקשה כי יותר להן להביא לעולם ילד משותף בהפריה חוץ גופית-הדדית, כלומר לאפשר לאחת לתרום ביצית לבת זוגה כך שאחת מהן תהא האם אשר תישא את העובר ותלד את התינוק, והאחרת, תורמת הביצית, תהיה האם הגנטית, ובדרך זו התינוק יהיה קשור לשתיהן. בנות הזוג בקשו לבצע את ההפריה ושתילת הביצית המופרית בישראל, אך בהתאם לנוסח החוק שהיה אז, סורבו. בית המשפט דחה את עתירתן, וקיבל את הצעת המדינה שהוגשה במהלך העתירה ולפיה הליך השתילה של הביצית יבוצע מחוץ לישראל.[14]

בתיקון לחוק שאושר בחודש יולי 2018,[7] הותר השימוש בפונדקאית גם לנשים יחידניות, אך לא לגברים יחידים או לזוגות חד-מיניים. בעקבות כך יצאה קהילת הלהט"ב בישראל למחאה נרחבת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wikisource-logo.svg חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ״ו–1996, בספר החוקים הפתוח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 5087/94 זברו ואחרים נגד שר הבריאות ואחרים
  2. ^ חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, ס"ח 1577 מיום 17 במרץ 1996
  3. ^ "דברי הכנסת" מיום י"ח בכסלו תשנ"ו 11 בדצמבר 1995, עמ' 1197
  4. ^ בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, ניתן ב-23 בדצמבר 2002
  5. ^ המלצות הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל, מאי 2012, באתר של משרד הבריאות
  6. ^ הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 1141 מ-5 ביולי 2017
  7. ^ 7.0 7.1 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
  8. ^ "פרוטוקול הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ותשע של הכנסת העשרים"
  9. ^ מיטל יסעור-בית אור, ועדת הבריאות: אישה נשואה תהיה פונדקאית, באתר ynet, 15 באוגוסט 2006
  10. ^ תצהיר לאם הנושאת, באתר משרד הבריאות
  11. ^ דרישות רפואיות ממועמדת להיות אם נושאת, באתר משרד הבריאות
  12. ^ בג"ץ 625/10 פלונית ופלוני נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים, ניתן ב-26 ביולי 2011
  13. ^ אורלי אלמגור לוטן, ‏פונדקאות בישראל ופונדקאות של ישראלים בחו"ל: המצב הקיים והצגת המלצות ועדה ציבורית לשינויו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, דו"ח שהוגש לוועדה לקידום מעמד האשה ב-29 במאי 2012.
  14. ^ בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (החלטה ללא נימוקים, 1 בספטמבר 2013);
    בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה להסכמים לנשיאת עוברים ואח', (נימוקים להחלטה 18 בספטמבר 2014)