פקודת בריאות העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

פקודת בריאות העם, 1940 היא פקודה שנחקקה בשנת 1940 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, המסדירה את פעילות מערכת הבריאות בתחומים אלה: בריאות הציבור, סניטציה של מים וחלב, סידורי קבורה, רישוי מוסדות רפואיים, איכות הסביבה, ועוד.

מכוח פקודה זו מוסדרים בישראל בתקנות נושאים כגון ניסויים רפואיים בבני אדם, הפריה חוץ-גופית ובקרת מחלות כולל מחלות מידבקות.

חקיקת בריאות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה הוסדרה מערכת הבריאות בחקיקה ראשית ובחקיקה משנית, וכן בהנחיות מינהליות שמפרסם משרד הבריאות. הפקודות המנדטוריות, העוסקות בעיקרן ברגולציה של נושאים שונים שיש להם השלכה על בריאות הציבור, כגון רישוי בתי-חולים (פקודת בריאות העם) ורישוי בעלי מקצוע,[1][2][3] מהוות עדיין הבסיס לחקיקה בתחום הבריאות, אולם עם השנים הוכנסו בהן תיקונים כדי להתאימן למציאות המשתנה. נוסף על כך, ונחקקו חוקים שונים, כגון חוק מגן דוד אדום, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים וחוק הפסיכולוגים.

החקיקה בתחומי בריאות הציבור עוסקת בתחומים הבאים: איכות תברואתית של מי שתייה, מי שפכים וקולחים, מי נופש (חופי ים, בריכות שחייה, מרחצאות, מקוואות וכו'), איכות תברואתית של מזון מיובא ומיוצר מקומית, מחלות מידבקות, ועוד.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקודת בריאות העם ניתנה בשנת 1940 על ידי שלטונות המנדט הבריטי. עם הקמת מדינת ישראל הפכה הפקודה - ביחד עם יתר הנורמות המשפטיות מימי המנדט - לחלק ממשפטה של מדינת ישראל.[4]

במהלך השנים התווספו לפקודה שינויים רבים שהכניסה הכנסת, לדוגמה:

חלקי הפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק א': מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת מונחים: לדוגמה: יום ושעות היום - פירושם הזמן שבין שעה שמונה בבוקר ושעה חמש בערב. משרד - פירושו משרד הבריאות.

פרק ב': יצירת אזורים ורשויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת הארץ לאזורים עירוניים ואזורים כפריים.

חלק ב1: השירות הסניטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ג': הודעת לידות ופטירות ורישומן – בתי עלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ד: מחלות מידבקות, מוסדות רפואיים והרכבת אבעבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סעיף 19 לפקודת בריאות העם מאפשר חיסון כפוי של אזרחים באזורים בהם מתחוללת מחלה מידבקת שיש בה סכנה לבריאות הציבור באזור זה. הסעיף הופעל בישראל פעמיים, ב-1949 בעת התפרצות של אבעבועות שחורות ובתחילת שנות ה-90 עקב התפרצות חצבת. בנוסף הופעל הסעיף ביישוב חריש, ולפיו אסר רופא המחוז את כניסתם לגני ילדים של ילדים שלא חוסנו נגד חצבת.[7]

חלק ד׳1: התקנת מצלמות לשם הגנה על מאושפזים בבית חולים גריאטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ד׳2: הוראות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ה: הוראות בענין המלחמה במלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ה1: איכותם התברואית של מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ו: הוראות בדבר מפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ו1: סמכויות עזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ז: שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקת משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוח פקודת בריאות העם הותקנו תקנות, למשל: תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון)[8] ותקנות המסדירות רישוי מוסדות רפואיים ועוסקים בסיעוד בבתי-חולים.

בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל ניתנו צווים אחדים,[9] למשל: צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה).[10]

מעבדות לבריאות הציבור פועלות מתוקף פקודת בריאות העם (וגם תקנות בריאות העם (מעבדות רפואיות), התשל"ז–1977).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]