טיוטה:הפינוי בעמונה
בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה בראשות היס"מ פינו אלפי מפגינים שהתבצרו בבתים. במהלך הפינוי שהיה מלווה באלימות רבה נפצעו מאות מפגינים ועשרות שוטרים, דבר שעורר בישראל ובעולם הד תקשורתי רב וסערה ציבורית.
ההליך המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 ביולי 2000 גילו פקחי בנייה עבודות להכשרת הקרקע לבניית קבע על ידי חברת אמנה, והוצא צו הפסקת עבודה, שבעקבותיו העבודות נפסקו למשך ארבע שנים[1]. ב-18 באפריל 2004 התגלה כי העבודות חודשו, ושוב הוצאו צווים להפסקת עבודה[2], אך למרות זאת העבודות נמשכו כסדרן. לטענת הארגון שלום עכשיו, יש קשר בין תחילת בניית מבני הקבע בעמונה ובין עיתוי פינויו של מאחז סמוך בשם גינות אריה, דהיינו שהבנייה במקום היא תולדה של הסכמות שבשתיקה בין הממשלה ובין ציבור המתנחלים שנוצרו במהלך הסכם לפינוי מאחזים באותה תקופה.
בדיון שנדחה ל-10 ביוני טענה המועצה כי הקרקע בבעלות יהודית, וכי נחוצים לה 30 יום לשם סיום הליך רכישת הקרקע ורישומה בטאבו. בעקבות כך ניתנה ארכה נוספת, תוך שצווי הפסקת העבודה נשארים בעינם. ב-18 באוקטובר נערך הדיון הבא, שבעקבותיו הוצאו צווים סופיים להפסקת העבודות ולהריסת המבנים, לאחר שלא הוצגו שום עדויות על התקדמות הליך הרכישה. למחזיקים בשטח ניתנה ארכה של 30 יום כדי לבצע זאת בעצמם, אולם גם לאחריהם המבנים עדיין עמדו על תילם[1].
בביקורים של רכז הפיקוח ב-24 בינואר 2005 ושלושה שבועות לאחר מכן, הוא הבחין בהמשך העבודות. ב-15 במאי 2005 הוחרמו כלי עבודה ששמשו לביצוע עבודות הבנייה. בעקבות המשך הבניה ואי הריסת המבנים על ידי הבונים, החליטו הרשויות להרוס את המבנים בעצמם, אולם החליטו לדחות את הביצוע עד לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, שנערכה בקיץ 2005[1]. מנגד, בינתיים החל איכלוס הבתים בתושבים.
ב-3 ביולי 2005 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי שלום עכשיו, אשר דרשה את הריסת הבתים בנימוק שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים, וכי כבר הוצאו כנגד המבנים צווי הריסה[3]. אנשי התנועה טענו מאוחר יותר כי הטענה לגבי הקרקע הפרטית שעליה עומד המאחז תקפה לגבי כולו, אך העתירה הוגשה רק ביחס לבתי הקבע, כיוון שהיחס אליהם בחוק היה ברור יותר, והסיכויים להצלחה היו גדולים יותר. מנגד, מועצת יש"ע ואנשי המאחז טענו כי אין תובע לבעלות על האדמות, ועל כן אין בעיה בהקמת הבתים. בית המשפט העליון הוציא ב-7 ביולי 2005 צו ביניים למניעת אכלוס הבתים[4], ובעקבותיו ובעקבות צו אלוף פיקוד מרכז שהוצא יום לאחר מכן, פונו הבתים על ידי יושביהם ב-10 ביולי 2005. בתגובתה לעתירה התחייבה פרקליטות המדינה להרוס את הבתים, ובעקבות הודעה זאת החליט בג"ץ למחוק את העתירה. בנובמבר 2005 הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס את מבני הקבע במאחז עד לסוף חודש ינואר 2006[5].
ב-3 בינואר 2006 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי אגודה שיתופית עמונה בע"מ ושלושה מתושבי היישוב לדחות את ביצוע ההריסה בתואנה כי לא צורפו כמשיבים לעתירה שהוגשה על ידי הארגון שלום עכשיו. בעתירה נטען שוב כי הקרקע עליהם נבנו הבתים היא בבעלות תושבי עמונה, ולא בבעלות פרטית של פלסטינים. בעקבות העתירה הוצא צו ביניים המונע את הריסת המבנים. ב-29 בינואר 2006 דחה בג"ץ את העתירה והסיר את צו הביניים, בשל העדר הוכחות לקניית הקרקע על ידי תושבי המקום, העדר היתר בניה, וצו ההריסה שהוצא כנגד המבנים. בנוסף, תקף בג"ץ את ההכנות שכבר נעשו במקום למאבק בכח כנגד הריסת הבתים.
- "העותרים מבקשים לקיים את הפסוק: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", לאמור אם תצלח דרכו בבג"ץ - מה טוב, ואילו אם לא תצלח דרכנו - נידרש לעוצם ידינו כי רב. לא כך ראוי שינהג אדם הפונה לבג"ץ"[1].
לקראת העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלילה שלפני העימות, הציע חנן פורת, בשם מועצת יש"ע, שתוענק למתנחלים ארכה של שבוע להעתיק את הבתים ליישוב עפרה, ואם לא יצליחו, הם יהרסו אותם בעצמם. ההצעה הוגשה ליועץ המשפטי מני מזוז וקיבלה את הסכמת הגורמים הצבאיים. למרות זאת סירב ממלא מקום רה"מ אולמרט להצעה. פורת פנה לשופט אליקים רובינשטיין שנתן לו צו זמני המונע את כניסת כוחות המשטרה עד לדיון בעתירתו לבג"ץ. בשעה שמונה וחצי בבוקר החל הדיון בעתירה, ובסופו, בסביבות השעה עשר, דחו השופטים את העתירה.
ב-1 בפברואר 2006 הגיעו כששת אלפים שוטרים וחיילים בפיקודו של תנ"צ מאיר בוקובזה לעמונה, כדי להרוס את הבתים ולאבטח את המשימה. מולם התבצרו בבתים כשלושת אלפים פעילים, רובם בני נוער, שניסו ללא הצלחה למנוע את הרס הבתים[6]. גילויי האלימות החריפים במאבק, משני הצדדים, עלו על כל עימות קודם מסוג זה וכמות הפצועים במהלך יום הפינוי והריסת הבתים עלתה על כמות הפצועים בתוכנית ההתנתקות כולה. המאבק חולל סערה ציבורית. את האירועים האחרונים והתנהגות המשטרה בדקה ועדת חקירה פרלמנטרית, שסיימה את עבודתה בהגשת דו"ח ביניים חריף לפני הבחירות במרץ 2006.
בתחילת השבוע שבו נהרסו הבתים החלו להתאסף במקום צעירים רבים, עד שביום שלישי התאספו במקום יותר משלושת אלפים איש[דרוש מקור]. בין האנשים שנאספו בעמונה היו גם חברי הכנסת מסיעות הימין, פנחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע ויהודה עציון, ממנהיגי המחתרת היהודית. רבה של עפרה התיר לנשים להתבצר בבתים, בהנחה שכוחות הביטחון ישלחו חיילות לפינוי הנשים. בפינוי עצמו, אף שהיו חיילות, שוטרי היס"מ הוציאו את הנשים מהבתים.
כמה בני נוער התנכלו לכלי רכב של אמצעי התקשורת ואף ידו אבנים עליהם, אך הנהגת המאבק השתדלה להרחיקם ובהמשך התקשורת עבדה ללא הפרעות. בלילה שקדם לעימות כבר התרחשו עימותים 'קלים'.
הנהגת המאחז ביקשה מהמתבצרים שלא לנהוג באלימות ולהרחיק את האבנים מקצה הגג, אך הסתבר כי היא אינה שולטת במצב.
מהלך העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות הביטחון נפרסו בארבעה מעגלים. בחיצוני עמדו חיילים שחצצו בין היישוב עופרה לעמונה, ומנעו ממתגברים להתקרב לעמונה. בשלישי עמדו שוטרי מג"ב שמנעו מהסובבים להתקרב. אלה לא השתמשו בכוח פיזי כלל. למטה עמדה שורת שוטרי יס"מ שמנעה מהנמצאים בחוץ ומאלה שהוצאו מהבתים להיכנס לאזור הבתים. הכוח הפנימי עסק בפינוי עצמו.
לקראת העימות התמקמו רבים מהנוכחים במאחז בגבעה שממול לבתים ולא השתתפו בעימות. אלו שהשתתפו בעימות התחלקו לשלושה מקומות, כאשר הרוב התמקמו בבתים עצמם ומסביבם ואחרים בגגות שחלקם בוצרו בתיל.
בשעה 09:15 הוכרז במערכת הכריזה של היישוב: "השוטרים עולים לכיוון היישוב - כולם לרוץ לבתים ולהתכונן". כוחות משטרה פרצו את המתרסים שהקימו מתנחלים. אחרי כן, נתקלו הכוחות בחומה אנושית, שאותה הובילו ראשי מועצת יש"ע, פנחס ולרשטיין וח"כים מהימין, חומה זו נפרצה על ידי פרשי המשטרה שהכו את המפגינים באלות ובפרסות סוסיהם, מה שהביא למטחי אבנים מצד הנערים שעמדו על גגות הבתים. במהלך הפריצה נפצעו מספר שוטרים ומתנחלים רבים, ביניהם חה"כ אפי איתם שאושפז לאחר שנפגע בראשו מפרסת סוסו של שוטר יס"מ, אל"מ במילואים מוטי יוגב וחה"כ אריה אלדד שידו נשברה.
כאשר הגיעו הכוחות לבתים עצמם, הגבירו המתבצרים בגגות את זריקת האבנים, ואף זרקו בלוקים ומוטות ברזל על שוטרים ופצעו כמה מהם, אחד באורח בינוני. השוטרים הציבו סולמות על הבתים, והורידו נערים מהגגות תוך שימוש באלות. במהלך שלב זה נפצע קשה בראשו יחיעם אייל, בנו של מזכ"ל מפלגת תקומה נחי אייל, אשר הוכה בראשו על ידי שוטר בעזרת אלה הפוכה[7].
תוך כדי העימות תמונות וסרטי וידאו צולמו ותיעדו הכאה של נערים שישבו על הרצפה ללא התגרות. המתבצרים העידו כי אף מי שביקש לצאת ללא התנגדות הוכה, וכל מי שעבר במסדרון בדרך החוצה הוכה שוב. גם צלמים של כלי תקשורת הוכו.
מד"א הכריז על אירוע רב נפגעים. מספר הפצועים שפונו לבתי חולים עלה על 200, כרבע מהם מכוחות הביטחון וכשלושה רבעים מקרב המתנחלים[8]. יחד עם זאת, לטענת המתנחלים כמעט כל הנפגעים היו מתנחלים[9].
בתום 4 שעות של מאבק קשה הצליחו כוחות הביטחון לפנות את כל המתבצרים והרסו את הבתים.
לאחר העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טענות בדבר אלימות משטרתית מופרזת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילי הימין התלוננו שהאלימות שהופעלה כנגדם, הייתה מופרזת וללא הצדקה ונבעה משיקולי בחירות. יידוי האבנים, לטענתם, בא כתגובה על האלימות המשטרתית. חברי הכנסת אפי איתם וישראל אלדד טענו כי המשטרה באה מראש על מנת לנהוג בברוטליות כלפי המפגינים ולא ניתנה הזדמנות לח"כים להרגיע את הרוחות. איתם ואלדד תקפו בחריפות את ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט. אלדד אף טען שאולמרט הורה על פינוי אלים כדי לזכות בקולות השמאל בבחירות לכנסת ה-17. גם ארגון בצלם פנה אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את השימוש המופרז בכוח משטרתי.[10].
ראשי הנאבקים טענו כי שוטרים הכו זמן רב לאחר שכל איום כלפיהם חלף ותקפו את הגיבוי המוחלט שאלימות הזו זכתה לה בדרגי המשטרה והממשלה. היו שציינו גם את העובדה שהשוטרים (למעט שניים) נפצעו פציעות קלות מאוד, לעומת המתבצרים שנפגעו פגיעות ראש, ופונו לבית החולים במספרים גבוהים בהרבה. הועלו גם טענות על הטרדות מיניות בזמן הפינוי על ידי שוטרים כלפי מפגינות[11].
טענות המשטרה והממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשטרה טענה שהופעל כוח סביר והיא נערכה כראוי לאירועים וזכתה לגיבוי מלא מצד מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון שאול מופז, המפכ"ל משה קראדי והרמטכ"ל דן חלוץ. הממשלה הנחתה את הפרקליטות להגיש במהירות כתבי אישום כנגד המתפרעים האלימים ולגלות "אפס סובלנות" כלפי מפגינים אלימים. מפקדי האירוע אף טענו כי המשטרה השתמשה בכח "פחות מהסביר".
המשטרה שחררה קלטת וידאו, המוכיחה, לטענתה, שאיתם לא נפצע מפרש משטרה, ולא היו פרשים בסביבתו סמוך לזמן הפגיעה. לטענתם נפצע מאבנים שזרקו המתנחלים[12]. לעומתם הציג איתם תמונות בהן הוא נראה סמוך לפרש משטרתי, שניות אחרי שפגע בו, לדבריו[13]. המשטרה הציגה גם סרטי וידאו שהוכיחו לטענתה כי הכניסה הראשונה של השוטרים למאחז, הייתה ללא אלות או מגנים ורק בהמשך נעשה שימוש באלות. זאת לעומת הסרטים שנראו בתקשורת, שמראים את הסוסים פורצים בלא שנזרקות אבנים. בנוסף הראו קלטות וידאו בהם נראה לטענתם ח"כ אלון מעודד את המפגינים.
פעולות בעקבות העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבת הממשלה שלאחר הפינוי העריכו ראש השב"כ יובל דיסקין ואלוף פיקוד המרכז יאיר נוה שנוצר קרע חמור בין המתנחלים, החשים נבגדים, לבין הממשלה וכוחות הביטחון, וכן את החומרה בכך שרוב הציבור שמתנגד לפינויים דומים רואה במתבצרי עמונה גיבורים ולא פורעי חוק[12].
ב-5 בפברואר נערכה הפגנת המונים שאורגנה על ידי מועצת יש"ע בכיכר ציון במחאה על אירועי עמונה[14], שבה השתתפו לפי נתוני המשטרה כ-80,000 איש[דרוש מקור].
בעקבות העימות דרשו ח"כים מהימין והשמאל להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את מה שהתרחש בעמונה. אולמרט דחה בתקיפות את הבקשה. גם מפלגת העבודה ומפלגת שינוי הציגו את התנגדותן למהלך בנוסף למפלגת קדימה ויצאו להגנת השוטרים. בימין לעומת זאת החלו באיסוף עדויות לצורך חקירה עצמאית. ב-8 בפברואר 2006, על רקע הבחירות המתקרבות, החליטה הכנסת ברוב של 37 נגד 33 להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת האירועים ולאחר מכן נקבע כי ועדת החוץ והביטחון היא שתשמש כוועדת החקירה. הוועדה הגישה את מסקנותיה לאחר מספר שבועות. היא מתחה ביקורת חריפה על גדעון עזרא, שר המשטרה, ועל שאול מופז, שר הביטחון, וקבעה כי הדרג המדיני לא תיאם כראוי את הפינוי עם כוחות הביטחון בשטח והמשטרה הפעילה כוח מופרז בפינוי[15].
בקרב חלק מהציבור הדתי-לאומי התגברו רגשות קשים[דרוש מקור] שנולדו עוד בתוכנית ההתנתקות לגבי יחסה של המדינה אליהם ויחסם למדינה. מבחינת ציבור זה מדובר היה ב"טראומה" רבתי, שתרמה הן להקצנה לכיוון של אלימות והן להגברת האמונה שישנם גורמים בשלטון ובתקשורת שמנסים במתכוון לפגוע בציונות הדתית. מאידך בקרב חלקים מהציבור התגברה התחושה והחשש לגבי יחסם של המתנחלים לשלטון החוק וסירובם לקבל החלטות ממשלה.
אחת התמונות שצולמה במהלך העימות על ידי הצלם עודד בלילטי, בה נראית נערה אחת מול שוטרים רבים חבושי קסדות הלובשים מדים שחורים, זיכתה את צלמה בפרס פוליצר לשנת 2007[16]. בשנת 2007 הוציאה להקת המטאל הישראלית Salem את האלבום "Necessary Evil" הכולל שיר בשם "עמונה", שהוא שיר מחאה קצר המתאר את המניעים שבמאבק בעמונה מנקודת מבטם של מתנגדי ההתנתקות.
הליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וארגון זכויות האדם ביש"ע אספו עדויות על מנת להגיש תלונות למחלקה לחקירות שוטרים ותביעות אזרחיות כנגד שוטרים שהיו לטענתם אלימים[17]. על פי דו"ח שפרסם ארגון זכויות האדם ביש"ע, נכון לינואר 2010, נפתחו למעלה מ-100 תיקים על תלונות ובהם כ-150 מתלוננים, אך רק ארבעה הבשילו לכדי כתב אישום, אחד הסתיים בזיכוי, אחד ללא הרשעה, אחד בהרשעה ואחד תלוי ועומד. 44 תיקים נסגרו בעילה של עבריין לא נודע, 18 נסגרו ללא חקירה, 15 נסגרו מחוסר ראיות, 9 נסגרו מחוסר עניין לציבור ו-3 מחוסר אשמה[18][7]. ב-25 במאי 2010 גזר בית המשפט בירושלים על השוטר דוד אדרי 3 חודשי עבודות שירות, לאחר ב"תקיפה הגורמת חבלה של ממש" שלא היה בה צורך כלל[19].
במקביל הוגשו עשרות תביעות אזרחיות ובחלקן נפסקו לתובעים שנפגעו מאלימות השוטרים פיצויים של מאות אלפי שקלים. בין היתר נפסקו 23,000 שקלים ליהודה עציון שנרמס על ידי פרש משטרתי[20], 35,000 ש"ח למפגין שהוכה בעורפו על ידי אותו פרש[21], כ-400,000 שקלים ליחיעם אייל ששוטר הכה בראשו באלה הפוכה וגרם לפציעתו באורח אנוש[22],, כ-15,000 שקלים למפגין שננגח בראשו בקסדה[23], 150,000 שקלים למוטי יוגב שהוכה ונפגע ברגלו[24], 230,000 שקלים למפגין שהוכה בפלג גופו העליון[25].
מנגד, הוגשו תביעות על התפרעויות ותקיפות שוטרים כנגד אנשי ימין שהשתתפו בפינוי, ואחד מהם נידון ל-180 שעות של עבודות שירות[26]. ב-15 בפברואר 2006 הוצת רכבו המשטרתי של תנ"צ מאיר בוקובזה, סגן מפקד מחוז ש"י במשטרה שפיקד על הפינוי. במעשה הורשעו אריה טסלר, אלישיב גלברד ומשה סקלי[27].
בנוסף להליכים המנהליים להריסת המבנים, הגישו הבעלים הרשומים של הקרקע גם תביעה אזרחית. בתביעה טענו שקרקעות המאחז לא רק היו בבעלותם, אלא אף עובדו על ידם. המנהל האזרחי בדק תצלומי אויר משנת 1985 והצהיר שחלקות רבות הכלולות בתביעה היו מעובדות בדרגות שונות. המתנחלים טוענים שמדובר בקרקעות הנמצאות הרחק מחוץ לתחום עמונה ושאדמות עמונה לא עובדו מעולם[28].
ב-25 בדצמבר 2014, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ בדרישה להריסת המאחז כולו, פסק בג"ץ כי הואיל ועמדת המדינה היא שהמאחז כולו נבנה באופן בלתי חוקי על מקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית, והואיל והטענות לרכישת חלק מהמקרקעין טרם הגיעו לכדי בירור, וגם אם יאומתו והליכי פירוק השיתוף יושלמו, לא ברור שיהיה בהם די בשביל להכשיר את כול המאחז או אפילו את רובו, חובה על המדינה להרוס את המאחז. על מנת לאפשר מציאת פתרונות דיור חלופיים לתושבים, שהשתקעו ביישוב והקימו בו קהילה, הורה בג"ץ על מימוש הצווים בתוך שנתיים.[29]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נימוקי השופטים בפסיקת בג"ץ בנושא הפינוי
- פרוטוקול מס' 1, פרוטוקול מס' 2,פרוטוקול מס' 3, פרוטוקול מס' 4 ודוח הביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה, אתר הכנסת
- עימות בעמונה - דף המרכז את הכתבות וסרטי הווידאו בנושא באתר ynet
- צילומי וידאו מעמונה
- טל ימין-וולבוביץ, "השוטר רמס את פעיל הימין תחת רגלי הסוס", באתר nrg, 2 באפריל 2006
- אפרת וייס, אני הנערה מהתמונה שזכתה בפוליצר - ynet
- צוריאל ראשי, אופי סיקור התנגשויות בין אזרחים לבין המשטרה בתקשורת פופולארית ואליטיסטית, המכון לאסטרטגיה ציונית, אוגוסט 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 פסק דין,
שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון
פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים בג"ץ 851/06 , ניתן ב־29 בינואר 2006 - ^ המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה (מספר 140128) ליישוב עופרה/עמונה, באתר תנועת שלום עכשיו
- ^ עתירה לצו על תנאי וצו ביניים למניעת אכלוס עמונה ולמען אכיפת צו הפסקת העבודות, אתר תנועת שלום עכשיו
- ^ יובל יועז ונדב שרגאי, בג"ץ: לפנות המשפחות החדשות במאחז עמונה; המדינה: צה"ל שוקל להרוס המבנים, באתר הארץ, 5 ביולי 2005
- ^ עתירת תנועת שלום עכשיו, באתר שלום עכשיו
- ^ אלוף בן, נדב שרגאי ועמוס הראל, אלפי שוטרים נערכים לעימות אלים בעמונה, באתר הארץ, 1 בפברואר 2006
- ^ 1 2 חקירת אירועי אלימות שוטרים בעמונה על ידי המחלקה לחקירות שוטרים - דוח מקיף, דו"ח של ארגון זכויות האדם ביש"ע, עמוד 13
- ^ יוסי גורביץ, למעלה מ-200 פצועים, ביניהם ח"כים, בפינוי עמונה, באתר nana10, 1 בפברואר 2006
- ^ ישראל הראל, כן, התחרפנתי, באתר הארץ, 1 בפברואר 2007
- ^ הודעת ארגון "בצלם"
- ^ אפרת וייס ואחיה ראב"ד, העדויות הקשות: האם שוטרים פגעו מינית במפגינות עמונה?, באתר ynet, 7 בפברואר 2006
- ^ 1 2 רוני סופר, ראש השב"כ: "קיצוני המתנחלים כבר לא שוליים", באתר ynet, 5 בפברואר 2006
- ^ אריק בנדר, איתם: התמונות מוכיחות ששוטרים פגעו בי, באתר nrg, 8 בפברואר 2006
- ^ טל ימין-וולבוביץ, ראשי הימין: אולמרט מפחד מוועדת חקירה, באתר nrg, 5 בפברואר 2006
- ^ אילן מרסיאנו, ועדת עמונה: חוסר תיאום, אובדן שליטה, באתר ynet, 21 במרץ 2006
- ^ התמונה באתר העיתון "ניו יורק טיימס"
- ^ כנס חירום לקראת הקמת וועדת החקירה, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2006
- ^ חיים לוינסון, ארבע שנים לפינוי מאחז עמונה: התיקים נגד השוטרים סגורים, פצעי המתנחלים פתוחים, באתר הארץ, 29 בינואר 2010
- ^ /1678793 עבודות שירות לפרש שדרס מפגין בעמונה, וואלה, 25 במאי 2010
- ^ מתן פריידין, המדינה תפצה מפגין שנפגע בעמונה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בספטמבר 2006.
- ^ יערה מייטליס, מפגין בעמונה יפוצה ב-35,000 ₪, באתר ערוץ 7, 17 באפריל 2009.
- ^ הפצוע מעמונה יפוצה במאות אלפי שקלים , nrg
- ^ שלמה פיוטרקוסבסקי, הנגיחה בעמונה עלתה לקצין המשטרה 15,000 ₪, באתר ערוץ 7
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, המשטרה תפצה את יוגב על פציעתו בעמונה, באתר ערוץ 7, 22 במאי 2012.
- ^ יהושע בריינר, המשטרה תפצה בכרבע מיליון שקל מתנחל שהוכה בעמונה, באתר וואלה, 23 במאי 2012.
- ^ http://www.robolo.co.il/SupremeCourt/2007/4/18/2112_07.asp
- ^ פסק דין בעניין בקשת המורשעים לבטל סיווגם כאסירים ביטחוניים, 6 ביולי 2007
- ^ חיים לוינסון, המנהל האזרחי: פלסטינים עיבדו את אדמת עמונה עד 1996, אתר הארץ, אוגוסט 2013
- ^ פסק הדין בבג"ץ 9949/08
