טיוטה:טעמי המצוות
העיסוק בטעמי המצוות, כלומר הניסיון להסביר את ההיגיון העומד מאחורי מצוות התורה, את מטרותיהן ואת הנימוקים להלכותיהן, הוא חלק מרכזי בעיסוק במחשבת ישראל. במשך הדורות, עסקו רבים מחכמי ישראל בחיפוש אחרי טעמיהן של המצוות, והציעו להן הסברים בסגנונות שונים. עם זאת, יש המסתייגים מן הניסיון לכך מנימוקים שונים, כגון הטענה שטעמי המצוות נסתרים מדעת בני האדם בשל מקורן האלוהי, או בשל תפיסה כי קיום המצוות המעשי חשוב יותר מן העיסוק בטעמן. כמו כן, יש שחששו שהבנה שגויה של הטעם עלולה להביא אנשים לנהוג באופן שגוי.
בעוד חלק מהמצוות מנומקות בתורה בפירוש, מצוות רבות כתובות בתורה ללא כל הסבר. ניסיון להסביר את מטרותיהן וטעמיהן של מצוות אלו נעשה כבר אצל חז"ל, והמשיך בספרות הראשונים. חלק מן ההוגים הסבירו את המצוות באופן רציונלי-חינוכי, או באופן פילוסופי, ואחרים הסבירו אותן באופן מיסטי, על דרך הקבלה או החסידות.
האם יש טעמים למצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאלה יסודית ביחס לטעמי המצוות היא האם בכלל הם קיימים. באופן עקרוני, ניתן לחשוב כי אין טעמים לכל מצווה בפני עצמה, והמצוות נועדו אך ורק על מנת לחנך את האדם לציות לקב"ה. הרמב"ם התייחס לעמדה זו, והציג עמדה מורכבת, לפיה למצוות בפני עצמן יש טעמים, אך לפרטיה של כל מצווה אין טעם. לעומת זאת, רס"ג בספר האמונות והדעות קובע כי ישנם מצוות שהשכל אינו מחייבם מצד עצמם, ומטרתם היא רק להרבות שכר לישראל[1].
טעמי מצוות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש מצוות שטעמן מפורש במקרא. מצוות רבות נומקו באופן כללי כזכר ליציאת מצרים: חלקן מכוננות זהות מובחנת של עם ישראל, כגון שלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות)[2], מצוות השבת;[3] חלקן נובעות מהאחריות והרגישות המוסרית הנלמדות מסיפור יציאת מצרים: חובת הענקת יום מנוחה לעבדים[3], הענקת מענקי שחרור[4], מצוות הקשורות לגרים (תושבים זרים) ולעניים[5]. במצוות מסוימות אחרות פורט טעם מקומי. כך, במצוות המלך נאמר ”ולא ירבה לו נשים ולא יסיר את לבבו” (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ז), ובמצוות סוכה נאמר שהיא זכר לנדודי בני ישראל במדבר[6].
מספר מצוות נומקו במקרא כנובעות מאירוע מסוים. למשל, איסור אכילת גיד הנשה נתלה במאבק יעקב והמלאך שבסופו ”ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו” (ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק כ"ה); מצוות אכילת מצה, בה נאמר ”ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה” (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ט).
יחס לטעמי המצוות אצל חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות חז"ל ניתן למצוא יחס ביקורתי ליומרה לעמוד על טעמיהן של המצוות: במדרש[7] מתואר ניסיונו של שלמה המלך לעמוד על טעמי המצוות, אותו מזהה המדרש עם דברי שלמה בקהלת ”אמרתי אחכמה”[8], שהסתיים במסקנתו ”והיא רחוקה ממני”[8] כאשר מצא שאינו מסוגל למצוא את טעמה של מצוות פרה אדומה.
האידיאל אותו מציגים חז"ל הוא ציות למצוות התורה מתוך קבלת עול מלכות שמיים, ולא מתוך שכנוע בנכונותם באמצעות טעמיהם. יתירה מזאת, האדם נדרש להכרה בכך שתוקפן של המצוות אינו נובע מהטעמים שניתנו להם, אלא בשל קביעתו של הקדוש ברוך הוא:
שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי מעשים אלה שאתם עושים נראים כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, וכשאחד מכם נטמא למת מזין עליו שתים ושלש טיפות ואתם אומרים לו טהרת. אמר לו...ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית, אמר לו הן. אמר לו ומה אתם עושין לו, אמר לו מביאין עיקרין מעשנין תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת. אמר לו ישמעו אוזניך מה שאתה מוציא מפיך, כך רוח זאת רוח טומאה היא... מזין עליו מי נדה והיא בורחת. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבנו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר. אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה
עם זאת, שלילת דרישת טעמי המצוות לא נועדה להצביע על היעדרם, כי אם על מוגבלותו של האדם לחשוף אותם. כך, בהמשך אותו המדרש, מביאים חז"ל את מימרתו של רבי יוסי ברבי חנינא: ”אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חוקה”. כלומר, ישנו טעם נסתר למצוות פרה אדומה, אך ה' מגלה אותו למשה, רק לאחר שהוא מקבל את המצוות בשל עצם החובה לציית לדבר ה'.
טעמא דקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טעמא דקרא
התנאים נחלקו האם "דרשינן טעמא דקרא", כלומר האם ניתן ללמוד את תוכן המצווה וגבולותיה מתוך טעם המצווה. המחלוקת מוסבת גם על מצוות שטעמן מפורש במקרא, כמו איסור אכילת גיד הנשה[9], וגם כלפי מצוות שלא נתפרש טעמן.
יחס לטעמי המצוות אצל הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רס"ג כותב באמונות ודעות כי קיימים שני סוגי מצוות: מצוות השכליות, שהשכל מחייבם, ומצוות שמעיות, שאין השכל מחייב אהבתם לעצמם ולא הרחקתם כשלעצמם, הוסיף לנו אלהינו עליהם ציווי ואזהרה להרבות שכרינו ואושרינו בהם, כמו שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר[1].
בפרשנות המסורתית מקובל לחלק בין משפטים, המהווים מצוות שטעמן ברור, וחוקים שטעמם אינו מגולה.
רבי יהודה הלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הרמב"ם מטרת המצוות כולן היא תיקון הנפש ותיקון הגוף. "תיקון הנפש" - לסלק עוול, להקנות מידות נעלות המביאות ליחסים טובים בין בני אדם, להביא לידי השקפה נכונה, ולהרחיק את האדם מעבודה זרה[10]. ו"תיקון הגוף" - הנהגת החברה והפרטים שבה בצורה המיטבית[11]. בהתאם לשיטתו זו - כתב הרמב"ם כי המאכלים האסורים מזיקים מבחינה בריאותית, חלקם נדרים לעצירת תאוותו של האדם וחלקם משום שלום בית למשל כאשר נשים, שלטענתו ממהרות לכעוס משום חולשה נפשית, יאסר מאכל בעוד לבעל יותר ולכן האיסור גורף לכל[12].
בנוסף, לדעת הרמב"ם פרטי המצוות (למשל המידות שבמקדש) הם כדי להרגיל את האדם למסגרת, לדעתו אדם שמנסה לפרשם הוא "הוזה הזיה גדולה"[13][14].
הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחס לטעמי המצוות אצל האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהר"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
רש"ר הירש[עריכת קוד מקור | עריכה]
רש"ר הירש פיתח באיגרות צפון ובחורב מערכת לטעמי המצוות המסווגת את המצוות בשישה חלקים המבוססים על שלושה עקרונות יסוד: אמת, צדק ואהבה, שתחתיהם חוסים תורות, עדות, משפטים, חוקים, מצוות ועבודה.
הרב קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
טעמי המצוות על פי הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריקאנטי, רבי עזריאל מגירונה, רדב"ז
טעמי המצוות על פי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל התניא[15] מבאר שגם במקום שנתבאר טעם המצווה, אין זה הטעם 'תכלית הטעם וגבולו, אלא בתוכו מלובש פנימיות ותעלומות חכמה שלמעלה מהשכל וההבנה'. לגבי העיסוק בבירור טעמי המצוות כותב בעל התניא[16]
בתורת החסידות נכתבו מספר ספרים לבאר את טעמי המצוות[17], דרך מצותיך, דרך פיקודיך, לקוטי הלכות ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב זלמן נחמיה גולדברג, נתיב מצוותיך: משמעותם ההלכתית של טעמי המצוות, מהדורה שנייה תשע"ט, באתר אוצר החכמה
- יצחק היינמן, טעמי המצוות בספרות ישראל, שני כרכים, הוצאת חורב, 1993.
- הרב צבי אינפלד, לדרך טעמי המצוות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשפ"א
- א"א אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשכ"ט, עמ' 320 - 347
- יצחק אשר טברסקי, מבוא למשנה תורה לרמב"ם, ירושלים תשנ"א, עמ' 351–357
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על טעמי המצוות ועל הטעמים להסתייג מהם - פרופ' יאיר לורברבוים, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (8 חלקים)[18]- משה מאיר, טעמי המצוות גלגולי רעיונות, הגות בחנוך היהודי, ג-ד, תשס"ב
- טעמי המצוות במשנתו של הרמב"ם, באתר הרב צבי אינפלד
- הרב חיים נבון, טעמי המצוות 1, באתר תורת הר עציון
- הרב יעקב אריאל, טעמי המצוות, באתר מכון התורה והארץ
- מאמרים בנושא , באתר ספריית אסיף
- רשימת המאמרים של טעמי המצוות באתר רמב"י
- טעמי המצוות, באתר לדעת להאמין
- טעמי המצוות באתר אוצר התורה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 האמונות והדעות: המאמר השלישי: בצווי ובאזהרה, באתר "דעת"
- ^ לדוגמה: ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ"ג
- ^ 1 2 ספר דברים, פרק ה', פסוק י"ד
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ג-טו
- ^ לדוגמה: ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ"ג
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ט, פסקה ג'
- ^ 1 2 מגילת קהלת, פרק ז', פסוק כ"ג
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק', עמוד ב'
- ^ מורה נבוכים, חלק ג' פרק כ"ו
- ^ מורה נבוכים, פרק כ"ז
- ^ מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ח
- ^ מורה נבוכים, מהדורת קאפח, חלק ג', כ"ו, הרב חיים נבון,
- ^ דרור פיקסלר, טעמי המצוות במורה הנבוכים ויחסם לשאר כתבי הרמב"ם, צהר, גיליון כב, תשס"ה, באתר ספריית אסיף, מאמרים רבים נכתבו בדעת הרמב"ם ראו: יעקב ישראל דינסטאג, "טעמי המצוות במשנת הרמב"ם - ביבליוגרפיה", דעת, 74 תשנ"ח, עמ' 101 - 115
- ^ אגרת הקדש יט, דף קכח.
- ^ אגרת הקדש כו, דף קמד:
- ^ אלו ספרים שעוסקים בביאור כל מצווה ומצווה, הערך עוסק ברעיון הכללי של המושג 'טעמי המצוות', צריך למצוא קונספט כלשהו להכניס את המידע בצורה שתתאים לערך
- ^ ראו גם: יאיר לורברבוים, על כללים וטעמים במשפט ובהלכה: מסגרת מושגית חדשה לעיון בטעמי המצוות וההלכות, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל כו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשפ"א, עמ' 1–76.