טייסת 122
 | |
| סמל הטייסת
| |
| ״מעל ומעבר״ | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "טייסת הנחשון" |
| כינוי עבר | "טייסת הדקוטה" או "טיייסת הדקוטות" |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 חיל האוויר הישראלי |
| סוג | מטוסי ריגול ובקרה |
| בסיס האם |
 בסיס נבטים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 ביוני 1971 – הווה (53 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת יום הכיפורים  |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | ביון, ריגול, איסוף מודיעין ופעולות עומק |
| כלי טיס |
גאלפסטרים G500 ("נחשון שביט") גאלפסטרים G550 ("נחשון עיטם") גאלפסטרים G550 ("נחשון אורון") |
| כלי טיס בעבר | DC-3 דקוטה, OV-1D מוהוק, ערבה |
| עיטורים | |
 אות הערכה מטעם הרמטכ"ל | |
  | |
.jpg)
טייסת 122, המכונה גם "טייסת הנחשון" (כונתה בעבר: "טייסת הדקוטה" או "טייסת הדקוטות"), היא טייסת מטוסי ריגול, ביון ובקרה בחיל האוויר הישראלי.
כיום מפעילה הטייסת את סדרת מטוסי ה"נחשון": מטוסים מדגם גאלפסטרים GV בתצורת איסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט"), מטוסים מדגם גאלפסטרים G550 בתצורת בקרה אווירית ("נחשון עיטם"), והחל משנת 2021, דגם נוסף של גאלפסטרים G550 – "נחשון אורון", אשר משלב מספר יכולות מודיעיניות מסווגות המשמשות את חיל האוויר, חיל המודיעין, חיל הים וגורמי ביטחון נוספים.[1]
הטייסת נחשבת כחלק משמעותי מהמערך האסטרטגי של חיל האוויר בעומק ובמעגל שלישי, ורוב פעולותיה במעגלים אלו מבוצעות תחת מעטה חשאיות.
הטייסת מוצבת בבסיס נבטים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טייסת 122 הוקמה ב-1 ביוני 1971 בבח"א 27, כטייסת DC-3 דקוטה וכונתה "טייסת הדקוטה". המשימות שיועדו לה כללו תובלה, סיור ומשימות מיוחדות נוספות.
בתחילת שנת 1974 החליט חיל האוויר הישראלי לרכוש מצבא ארצות הברית שני מטוסי OV-1D מוהוק למשימות סיור ואיסוף מודיעין שנועדו לסייע בפיקוח על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. באוגוסט 1974 הצטרפו מטוסי המוהוק למטוסי הדקוטה בטייסת 122. מטוס המוהוק, שזכה בחיל האוויר הישראלי לשם "עטלף", היה מצויד במצלמה אופטית אלכסונית, חיישן תת-אדום ומכ"ם צד(אנ'). המידע הנקלט בחיישניו של המטוס הועבר בזמן אמת לתחנה קרקעית לצורך פיענוח.
ב-10 ביולי 1980 התרסק מטוס דקוטה של הטייסת על צלע הר עריף בהר הנגב, עקב ראות לקויה, בעת אימון ניווט בגובה נמוך. בתאונה זו נהרגו ארבעה אנשי צוות.
במרץ 1982, בעקבות תאונת עבודה של שני מכונאים שגרמה לכוויה קשה של אחד מהם ושריפת אחד משני מטוסי המוהוק, הוחלט להוציא גם את המוהוק השני משירות. לאחר מספר חודשים הוא הועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים, ומאוחר יותר הוחזר לצבא ארצות הברית.
במלחמת לבנון הראשונה ביצעו מטוסי הדקוטה של הטייסת משימות תובלה, פינוי נפגעים, לוחמה אלקטרונית וממסר.
הלוחמה האלקטרונית בוצעה על ידי יחידה 555 בגף "כוכב חמה" בטייסת, הן על ידי מטוסי ערבה מותאמים ל"א (דגם שקיבל את הכינוי "כוכב חמה") והן על ידי מטוסי דקוטה שהותקנו במערכות ל"א.
ב-30 באוקטובר 1983 קלטה הטייסת את ראשוני מטוסי הערבה (דגם 201), וכחצי שנה מאוחר יותר, באפריל 1984 ערכה את קורס האימון המבצעי הראשון במטוס החדש. ב-1987 החלה הטייסת לקלוט מטוסים מהדגם המתקדם יותר של הערבה, דגם 202A. קליטת המטוסים המשופרים נמשכה עד 1989.
ב-3 באוגוסט 2000 הוצאו מטוסי הדקוטה משירות בחיל האוויר הישראלי וב-30 בינואר 2001 נערך טקס פרידה רשמי מהם. שנים אחדות לאחר מכן, הוצאו משירות גם מטוסי הערבה והטייסת הודממה.[2]
הטייסת נפתחה מחדש כ"טייסת הנחשון" לאחר שבדיון שהתקיים ב-20 באוקטובר 2002 אצל ראש מטה חיל האוויר, תא"ל אליעזר שקדי, הוחלט לדחות את עמדת מחלקת תכנון וארגון (תוא"ר) שתמכה בהצבת מטוסי ה"נחשון" בטייסת 120 ("טייסת הבינלאומית") ולקבל את עמדת מערך התובלה שתמכה בהצבת המטוסים בטייסת 122. ב-26 ביוני 2005 קלטה הטייסת את מטוס ה"נחשון" הראשון, גאלפסטרים GV ("נחשון שביט").
במהלך מלחמת לבנון השניה, בעוד על מטוסי הטייסת עדיין לא הוכרזה מבצעיות רשמית, הטייסת השתתפה באופן בלתי פוסק בלחימה ופיתחה תורת לחימה ויכולות תוך כדי המלחמה.
עם חלוף השנים, ולאחר קליטת מטוסי נחשון-שביט בטייסת, בשנת 2006 החת בארץ ראשון המטוסים מסוג גאלפסטרים G550, שלאחר הסבה והתקנות בתעשייה האווירית (אלתא) הפכו למטוסי נחשון-עיטם. בשנת 2007 נקלט ה"עיטם" בטייסת והחל את שירותו המבצעי. המטוסים אמנם מבוססים על פלטפורמה דומה לקודמיהם, אך מערכות המשימה והאמל"ח עליהם שונה ועיקרו מכ"מ, יכולות בקרה ושליטה ויכולות נוספות.
בשנת 2012 זכתה טייסת 122 בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.[3]
בשנת 2015 השתתפה הטייסת במשלחת ההומניטרית לנפאל, לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה. בפעולה זו הוחזרו לישראל תינוקות פגים ישראליים שהיו בנפאל עם הוריהם והובהלו חזרה למולדת על ידי מטוס נחשון של הטייסת.
בשנת 2019 מונתה סא"ל ג' לפקד על הטייסת, והייתה לאישה הראשונה בחיל האוויר שמפקדת על טייסת טיסה.[4]
בשנת 2020 הובילה הטייסת מטס היסטורי מעל שמי גרמניה, בו עבר מבנה של מטוסי קרב ישראליים וגרמניים, מובלים על ידי מטוס נחשון של טייסת 122, מעל שמי מחנה דכאו ומעל מקום חטיפתם של ספורטאי אולימפיאדת מינכן. בקוקפיט הנחשון המוביל נכחו מפקד חיל האוויר הישראלי, מפקד חיל האוויר הגרמני ומפקדת הטייסת דאז.
באפריל 2021 החלה קליטתו בטייסת של מטוס גאלפסטרים G550 חדש שכינויו "אורון", ובו מותקנות מערכות מתוצרת ישראלית.[5] יכולותיו של מטוס זה חדשניות, יחודיות ומולטידיסיפלינריות. פרטים ויכולות אלו אינן מותרות בפרסום לאור סיווגן הגבוה.
יחידת מעוף רחב פועלת בשיתוף פעולה עם הטייסת ואוספת מודיעין באמצעות מטוסי השביט שלה.[6]
(למידע נוסף)
(למידע נוסף)
(למידע נוסף)
באוקטובר 2021 זכתה הטייסת בפרס מפקד חיל האוויר על יוזמה וחדשנות מבצעית.
בנובמבר 2021 הוחלט להעניק לטייסת אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילות מבצעית מסווגת במב"ם.[7]
מפקדי הטייסת לדורותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| גיורא קינן | יוני 1971 - נובמבר 1973 | מפקד הטייסת הראשון |
| יהושע שני | נובמבר 1973 - 1974 | |
| גדי אבירם | 1974 - 1977 | |
| אריה גלעד | מאי 1977 - 1978 | |
| אסף אגמון | 1978 - 1980 | |
| ישראל בן-חיים | 1980 - 1983 | מפקד הטייסת במלחמת לבנון הראשונה |
| חיים קציר | 1983 - 1985 | |
| יצחק ברנדט | 1985 - 1988 | |
| יהודה חיים | 1988 - 1990 | |
| בעז כהן | 1990 - 1992 | |
| ארז פלס | 1992 - 1995 | |
| אייל סלבין | 1995 - 1997 | |
| דורון (גינץ) גינזבורג | 1997 - 1999 | |
| ישי זקס | 1999 - 2001 | |
| אסף לפידות | 2001 - 2003 | |
| יהל פטישי | 2003 - 2007 | מפקד צוות ההקמה לעידן הנחשון |
| גלי גור | 2007 - 2009 | |
| איתן צלה | 2009 - 2012 | |
| עמירם יקירה | 2012 - 2014 | |
| רון קליין | 2014 - 2017 | |
| סא״ל ע׳ | 2017 - 2019 | |
| סא"ל ג' | 2019 - 2022 | מפקדת הטייסת המבצעית הראשונה בחיל האוויר. כיום משרתת כמפקדת בסיס (גם כאן, לראשונה) |
| סא״ל א׳ | 2022- | מפקד הטייסת בעת מלחמת "חרבות ברזל" |
מטוס העיטם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטייסת פועל מטוס ה"עיטם", מטוס מסוג גאלפסטרים G-550 בתצורת בקרה אווירית, הפועל בשילוב עם מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי כמעין "יב"א מעופפת".[8] פעילות המטוס מרחיבה את טווח הכיסוי של היב"אות הקרקעיות, המוגבלות על ידי טופוגרפיית הקרקע, ובכך מאפשרת לצפות במרחבים רחוקים יותר.[9] מערכות המטוס פותחו באלתא מערכות והן כוללת מכ"מ ייעודי ייחודי לזיהוי מטרות בגזרה של 360 מעלות, מערכת גילוי מקורות פולטי קרינה ומערכות הגנה עצמית על המטוס.[10][11] במטוס טסים יחד עם צוותי האוויר גם בקרים מוטסים המגיעים לטייסת מאחת היב"אות במערך הבקרה.[12]
סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל הטייסת המקורי הוא וריאציה לפיל קטן מעופף. בגרסתו החדשה, הסמל מייצג את עידן הנחשון הטומן בחובו משימות מורכבות, טיסה במהירויות גבוהות במעגלים קרובים ורחוקים. הסמליל מכוון לנקודת מכוון ברורה, תנועתי וחד, מתקדם בכיוון ברור, ומייצר פסי התעבות סילוניים.
הסמל חודש בשנת 2021, במסגרת תהליך התחדשות הטייסת, שחגגה 50 שנים להיווסדה וקיבלה לזרועותיה את מטוס ה"אורון".
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טייסת הנחשון, באתר חיל האוויר הישראלי.
- יואב זיתון, מפקד טייסת הביון: "הייתה לנו שנה מאוד מגוונת", באתר ynet, 20 בדצמבר 2012.
- יואב זיתון, גיחות חשאיות ומשימות במרחק אלפי ק"מ: המפקדת החדשה של טייסת הביון, באתר ynet, 7 באוגוסט 2018
- מטס חיל האוויר הישראלי והגרמני מעל שמי גרמניה ומחנה דכאו.
- יואב זיתון, "יכולות מפלצתיות" ואלפי מטרות במקביל: מטוס הביון החדש של צה"ל | תיעוד, באתר ynet, 4 באפריל 2021
- כוח חדש בשמיים: מטוס האורון נקלט בחיל האוויר, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2021
- מיכל פומרנץ, עיניים במרחקים, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במרץ 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "אורון" נחת, באתר חיל האוויר הישראלי.
- ^ מטוסי הערבה בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים".
- ^ מיכל חיוט ושני פומס, פרס הרמטכ"ל: חה"א זכה ב-6 מתוך 9 קטגוריות, באתר חיל האוויר הישראלי, 17 בדצמבר 2012.
- ^ רס"ן ג' מונתה למפקדת טייסת הטיסה הראשונה בצה"ל, באתר www.facebook.com.
- ^ דן ארקין, אורון, מטוס איסוף המודיעין של חיל האוויר - הוכרז מבצעי, באתר "IsraelDefense", 1 באפריל 2024
- ^ גל קמרס, הדרך למטוס, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באוגוסט 2021.
- ^
אלה היחידות הזוכות ב"אות הערכה מבצעי" של הרמטכ"ל, באתר צה"ל, 25 נובמבר 2021.
- ^ הילה פולקה וערן בלכר | צילום: עופר צידון וחברת "גאלפסטרים", עיטם מרחף אי שם, באתר חיל האוויר הישראלי, 25 באוקטובר 2006
- ^ עמית דרנגר | צילום: ענבל גולומב, מבקרים מלמעלה, באתר חיל האוויר הישראלי, 26 ביוני 2008
- ^ מטוס עיטם - מטוס שליטה ובקרה אווירית באתר אלתא מערכות
- ^ רון בן-ישי, מבט לים: תע"א משדרגת את מטוס עיטם, באתר ynet, 14 בנובמבר 2010
- ^ רס"ן א', בקר מוטס | סייעה בהכנת הכתבה: מיכל בן-ארי, מגיני השמיים: מי אתה בקר מוטס?, באתר חיל האוויר הישראלי, 15 בינואר 2019
