טייסת 122
 | |
| סמל טייסת 122 | |
| ״מעל ומעבר״ | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "טייסת הנחשון" |
| כינוי עבר | "טייסת הדקוטה" |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
חיל האוויר הישראלי  |
| סוג | מטוסי ביון |
| בסיס האם |
 נבטים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 ביוני 1971 – הווה (52 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת יום הכיפורים |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | ביון, ריגול, איסוף מודיעין ופעולות עומק. |
| כלי טיס |
גאלפסטרים G500 ("נחשון שביט") גאלפסטרים G550 ("נחשון עיטם") גאלפסטרים G550 ("נחשון אורון") |
| כלי טיס בעבר | DC-3 דקוטה, OV-1D מוהוק, ערבה |
| עיטורים | |
 אות הערכה מטעם הרמטכ"ל | |
  | |
.jpg)
טייסת 122, המכונה גם "טייסת הנחשון" (כונתה בעבר: "טייסת הדקוטה"), היא טייסת מטוסי ריגול בחיל האוויר הישראלי.
כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה"נחשון": מטוסים מדגם גאלפסטרים GV בתצורת איסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט"), ומטוסים מדגם גאלפסטרים G550 בתצורת בקרה אווירית ("נחשון עיטם"). בשנת 2021 קיבלה הטייסת את מטוסה החדש מדגם גאלפסטרים G550 - ״אורון״, אשר משלב מספר יכולות, וביניהן צילום, בקרה וגילוי אווירי ויכולות איסוף מודיעין, גם עבור חיל-הים.[1]
הטייסת מוצבת בבסיס נבטים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טייסת 122 הוקמה ב-1 ביוני 1971 בבח"א 27, כטייסת DC-3 דקוטה וכונתה "טייסת הדקוטה". המשימות שיועדו לה כללו תובלה, סיור ומשימות מיוחדות.
בתחילת שנת 1974 החליט חיל האוויר הישראלי לרכוש מצבא ארצות הברית שני מטוסי OV-1D מוהוק למשימות סיור ואיסוף מודיעין שנועדו לסייע בפיקוח על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. באוגוסט 1974 הצטרפו מטוסי המוהוק למטוסי הדקוטה בטייסת 122. מטוס המוהוק, שזכה בחיל האוויר הישראלי לשם "עטלף", היה מצויד במצלמה אופטית אלכסונית, חיישן תת-אדום ומכ"ם צד. והמידע הנקלט בחיישניו הועבר בזמן אמת לתחנה קרקעית לצורך פיענוח.
ב-10 ביולי 1980 התרסק מטוס דקוטה של הטייסת על צלע הר עריף בהר הנגב, עקב ראות לקויה, בעת אימון ניווט נמוך.
במרץ 1982, בעקבות תאונת עבודה, הוחלט להוציא גם את המוהוק השני משירות.
במלחמת לבנון הראשונה ביצעו מטוסי הדקוטה של הטייסת משימות תובלה, פינוי נפגעים, לוחמה אלקטרונית וממסר.
ב-30 באוקטובר 1983 קלטה הטייסת את ראשוני מטוסי הערבה (דגם 201), וכחצי שנה מאוחר יותר, באפריל 1984 ערכה את קורס האימון המבצעי הראשון במטוס החדש. ב-1987 החלה הטייסת לקלוט מטוסים מהדגם המתקדם יותר של הערבה, דגם 202A. קליטת המטוסים המשופרים נמשכה עד 1989.
ב-3 באוגוסט 2000 הוצאו מטוסי הדקוטה משירות בחיל האוויר הישראלי וב-30 בינואר 2001 נערך טקס הפרידה הרשמי מהם. שנים אחדות אחר כך הוצאו משירות גם מטוסי הערבה והטייסת הודממה.
הטייסת נפתחה מחדש כ"טייסת הנחשון" לאחר שבדיון שהתקיים ב-20 באוקטובר 2002 אצל ראש מטה חיל האוויר, תא"ל אליעזר שקדי, הוחלט לדחות את עמדת מחלקת תכנון וארגון (תוא"ר) שתמכה בהצבת מטוסי ה"נחשון" בטייסת 120 ("טייסת הבינלאומית") ולקבל את עמדת מערך התובלה שתמכה בהצבת המטוסים בטייסת 122. ב-26 ביוני 2005 קלטה הטייסת את מטוס ה"נחשון" הראשון, גאלפסטרים G500 ("נחשון שביט").
בשנת 2012 זכתה טייסת 122 בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.[2]
בשנת 2015 השתתפה הטייסת במשלחת ההומניטרית לנפאל לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה. בפעולה זו הוחזרו לישראל תינוקות פגים ישראליים שהיו בנפאל עם הוריהם והובהלו חזרה למולדת.
בשנת 2019 מונתה סא"ל ג' לפקד על הטייסת, והייתה לאישה הראשונה בחיל האוויר שמפקדת על טייסת טיסה.[3]
בשנת 2020 הובילה הטייסת מטס מעל שמי גרמניה, בו עבר מבנה של מטוסי קרב ישראליים וגרמניים, מובלים על ידי מטוס נחשון של טייסת 122 מעל שמי מחנה דכאו ומעל מקום חטיפתם של ספורטאי אולימפיאדת מינכן. בקוקפיט הנחשון המוביל נכחו מפקד חיל האוויר הישראלי, מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר) הגרמני, ומפקדת הטייסת.
באפריל 2021 החלה קליטתו בטייסת של מטוס גאלפסטרים G550, שכינויו "אורון", שבו תותקן מערכת מתוצרת ישראלית לאיסוף מודיעין על מטרות שונות.
יחידת מעוף רחב פועלת בשיתוף פעולה עם הטייסת ואוספת מודיעין באמצעות מטוסי השביט שלה.[4]
באוקטובר 2021 זכתה הטייסת בפרס מפקד חיל האוויר על יוזמה וחדשנות מבצעית.
בנובמבר 2021 הוחלט להעניק לטייסת אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילותה המבצעית במב"ם.[5]
מפקדי הטייסת לדורותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| גיורא קינן | יוני 1971 - נובמבר 1973 | מפקד הטייסת הראשון |
| יהושע שני | נובמבר 1973 - 1974 | |
| גדי אבירם | 1974 - 1977 | |
| אריה גלעד | מאי 1977 - 1978 | |
| אסף אגמון | 1978 - 1980 | |
| ישראל בן-חיים | 1980 - 1983 | מפקד הטייסת במלחמת לבנון הראשונה |
| חיים קציר | 1983 - 1985 | |
| יצחק ברנדט | 1985 - 1988 | |
| יהודה חיים | 1988 - 1990 | |
| בעז כהן | 1990 - 1992 | |
| ארז פלס | 1992 - 1995 | |
| אייל סלבין | 1995 - 1997 | |
| דורון (גינץ) גינזבורג | 1997 - 1999 | |
| ישי זקס | 1999 - 2001 | |
| אסף לפידות | 2001 - 2003 | |
| יהל פטישי | 2003 - 2007 | מפקד צוות ההקמה לעידן הנחשון |
| גלי גור | 2007 - 2009 | |
| איתן צלה | 2009 - 2012 | |
| עמירם יקירה | 2012 - 2014 | |
| רון קליין | 2014 - 2017 | |
| סא״ל ע׳ | 2017 - 2019 | |
| סא"ל ג' | 2019 - 2022 | |
| רס״ן א׳ | 2022- | יועלה לדרגת סא״ל |
סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל הטייסת המקורי הוא וריאציה לפיל קטן מעופף. בגרסתו החדשה, הסמל מייצג את עידן הנחשון הטומן בחובו משימות מורכבות, טיסה במהירויות גבוהות במעגלים קרובים ורחוקים. הסמליל מכוון לנקודת מכוון ברורה, תנועתי וחד, מתקדם בכיוון ברור, ומייצר פסי התעבות סילוניים.
הסמל חודש בשנת 2021 במסגרת תהליך ההתחדשות של הטייסת שחגגה 50 שנים להיווסדה וקיבלה לזרועותיה את מטוס ה׳אורון׳.
סמלי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פאטצ' כתף - סמל מערך "הנחשון"
-
סמל הטייסת עד שנת 2021
-
סמל הטייסת החדש החל משנת 2021
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טייסת הנחשון, באתר חיל האוויר הישראלי
- טייסת 122 - באתר "מרחב אווירי"
- יואב זיתון, מפקד טייסת הביון: "הייתה לנו שנה מאוד מגוונת", באתר ynet, 20 בדצמבר 2012
- גיחות חשאיות ופעולות במרחק אלפי ק״מ - המפקדת החדשה של טייסת הביון, ynet
- מטס חיל האוויר הישראלי והגרמני מעל שמי גרמניה ומחנה דכאו
- יכולות מפלצתיות ואלפי מטרות במקביל - מטוס האורון, ynet
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "אורון" נחת, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ מיכל חיוט ושני פומס, פרס הרמטכ"ל: חה"א זכה ב-6 מתוך 9 קטגוריות, באתר חיל האוויר הישראלי, 17 בדצמבר 2012
- ^ רס"ן ג' מונתה למפקדת טייסת הטיסה הראשונה בצה"ל, באתר www.facebook.com
- ^ גל קמרס, הדרך למטוס, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באוגוסט 2021
- ^
אלה היחידות הזוכות ב"אות הערכה מבצעי" של הרמטכ"ל, באתר צה"ל, 25 נובמבר 2021.
