טייסת 122

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טייסת 122
סמל טייסת 122
סמל טייסת 122
״מעל ומעבר״
פרטים
כינוי "טייסת הנחשון"
כינוי עבר "טייסת הדקוטה"
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך חיל האוויר הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג מטוסי ביון
בסיס האם Bacha 28 Nevatim.png נבטים
אירועים ותאריכים
תאריך הקמה 1 ביוני 1971
מלחמות מלחמת יום הכיפורים עריכת הנתון בוויקינתונים
נתוני היחידה
ייעוד ביון, ריגול, איסוף מודיעין ופעולות עומק
כלי טיס גאלפסטרים G500 ("נחשון שביט")
גאלפסטרים G550 ("נחשון עיטם")
גאלפסטרים G550 ("נחשון אורון")
כלי טיס בעבר DC-3 דקוטה, OV-1D מוהוק, ערבה
אובדן כלי טיס תאונת הדקוטה - 10 ביולי 1980
עיטורים
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל  אות הערכה מטעם הרמטכ"ל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גאלפסטרים 5 ("נחשון שביט") בצבעי חיל האוויר הישראלי
גאלפסטרים 5 ("נחשון עיטם") בצבעי חיל האוויר הישראלי
גאלפסטרים 5 ("נחשון אורון") בצבעי חיל האוויר הישראלי

טייסת 122, המכונה גם "טייסת הנחשון" (כונתה בעבר: "טייסת הדקוטה"), היא טייסת מטוסי ביון בחיל האוויר הישראלי. הטייסת אסטרטגית ומסווגת, מכפילת כח ליכולות חיל האוויר בטווחים קרובים ורחוקים. פעולותיה ויכולותיה של הטייסת מוסתרות תחת מעטה חשאיות, ולא ניתן לפרטן.

כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה"נחשון": מטוסים מדגם גאלפסטרים GV בתצורת איסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט"), ומטוסים מדגם גאלפסטרים G550 בתצורת בקרה אווירית ("נחשון עיטם"). בעתיד הקרוב תקבל הטייסת את מטוסה החדש מדגם גאלפסטרים G550 - ״אורון״. יכולותיו מסווגות וטרם פורסמו.

הטייסת מוצבת בבסיס נבטים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסת 122 הוקמה ב-1 ביוני 1971 בבח"א 27, כטייסת DC-3 דקוטה וכונתה "טייסת הדקוטה". המשימות שיועדו לה כללו תובלה, סיור, משימות מיוחדות והכשרת חניכי קורס האימון המתקדם (קא"מ) שזה עתה סימו את קורס הטיס במגמת תובלה.

במלחמת יום הכיפורים ביצעה הטייסת גיחות רבות במשימות תובלת כוח אדם וציוד, פינוי נפגעים ולוחמה אלקטרונית.

בתחילת שנת 1974 החליט חיל האוויר הישראלי לרכוש מצבא ארצות הברית שני מטוסי OV-1D מוהוק למשימות סיור ואיסוף מודיעין שנועדו לסייע בפיקוח על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. באוגוסט 1974 הצטרפו מטוסי המוהוק למטוסי הדקוטה בטייסת 122. מטוס המוהוק, שזכה בחיל האוויר הישראלי לשם "עטלף", היה מצויד במצלמה אופטית אלכסונית, חיישן תת-אדום ומכ"ם צד. והמידע הנקלט בחיישניו הועבר בזמן אמת לתחנה קרקעית לצורך פיענוח.

במבצע ליטני נטלה הטייסת חלק במשימות סיוע אווירי לכוחות היבשה.

ב-10 ביולי 1980 התרסק מטוס דקוטה של הטייסת על צלע הר עריף בהר הנגב, עקב ראות לקויה, בעת אימון ניווט נמוך. ארבעה אנשי צוות אוויר מהטייסת נספו בתאונה - רס״ן חגי עופר, רס״ן יוסף נהיר, סרן דניאל סנאנס וסגן שלמה ייטב.

במרץ 1982, בעקבות תאונת עבודה של שני מכונאים שגרמה לכווייה קשה של אחד המכונאים ושריפת אחד משני מטוסי המוהוק, הוחלט להוציא גם את המוהוק השני משירות. לאחר מספר חודשים הוא הועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים, ומאוחר יותר הוחזר לצבא ארצות הברית.

במלחמת לבנון הראשונה ביצעו מטוסי הדקוטה של הטייסת משימות תובלה, פינוי נפגעים, לוחמה אלקטרונית וממסר.

ב-30 באוקטובר 1983 קלטה הטייסת את ראשוני מטוסי הערבה (דגם 201), וכחצי שנה מאוחר יותר, באפריל 1984 ערכה את קורס האימון המבצעי הראשון במטוס החדש. ב-1987 החלה הטייסת לקלוט מטוסים מהדגם המתקדם יותר של הערבה, דגם 202A. קליטת המטוסים המשופרים נמשכה עד 1989.

במהלך מלחמת המפרץ פרסו מטוסי הדקוטה של הטייסת למנחת עין שמר ובהמשך לבסיס עובדה.

הטייסת לקחה חלק גם בלחימת צה"ל בלבנון, והשתתפה ב"מבצע דין וחשבון" ב-1993 וב"מבצע ענבי זעם" ב-1996.

ב-3 באוגוסט 2000 הוצאו מטוסי הדקוטה משירות בחיל האוויר הישראלי וב-30 בינואר 2001 נערך טקס הפרידה הרשמי מהם. שנים אחדות אחר כך הוצאו משירות גם מטוסי הערבה והטייסת הודממה.

הטייסת נפתחה מחדש כ"טייסת הנחשון" לאחר שבדיון שהתקיים ב-20 באוקטובר 2002 אצל ראש מטה חיל האוויר, תא"ל אליעזר שקדי, הוחלט לדחות את עמדת מחלקת תכנון וארגון (תוא"ר) שתמכה בהצבת מטוסי ה"נחשון" בטייסת 120 ("טייסת הבינלאומית") ולקבל את עמדת מערך התובלה שתמכה בהצבת המטוסים בטייסת 122. ב-26 ביוני 2005 קלטה הטייסת את מטוס ה"נחשון" הראשון, גאלפסטרים G500 ("נחשון שביט").

בשנת 2007 השתתפה הטייסת במבצע ׳ניגון שקט׳ - תקיפת הכור הסורי.

ב-3 באפריל 2012, נהרג רס״ל מקסים וינברנד, טכנאי בגף נחשון של טייסת 122. מקסים נהרג בתאונת דרכים בעת שהיה בדרך לבית הוריו.

בשנת 2012 זכתה טייסת 122 בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.[1]

בשנת 2015 השתתפה הטייסת במשלחת ההומניטרית לנפאל לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה. בפעולה זו הוחזרו לישראל תינוקות פגים ישראליים שהיו בנפאל עם הוריהם והובהלו חזרה למולדת.

בשנת 2016 זכתה הטייסת בפרס הרמטכ"ל למעורבות חברתית בעקבות שיתוף פעולה חברתי עם היישוב הבדואי ערערה בנגב השוכן בסמוך לבסיס נבטים.[2]

בשנת 2019 מונתה סא"ל ג' לפקד על הטייסת, והייתה לאישה הראשונה בחיל האוויר שמפקדת על טייסת טיסה.[3]

בשנת 2020 הובילה הטייסת מטס מעל שמי גרמניה, בו עבר מבנה של מטוסי קרב ישראליים וגרמניים, מובלים על ידי מטוס נחשון של טייסת 122 מעל שמי מחנה דכאו ומעל מקום חטיפתם של ספורטאי אולימפיאדת מינכן. בקוקפיט הנחשון המוביל נכחו מפקד חיל האוויר הישראלי, מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר) הגרמני, ומפקדת הטייסת.

באפריל 2021 החלה קליטתו בטייסת של מטוס גאלפסטרים G550, שכינויו "אורון", שבו תותקן מערכת מתוצרת ישראלית לאיסוף מודיעין על מטרות שונות. המטוס נחשב מסווג ביותר ויכולותיו לא מפורסמות.

Israeli and German Air Forces Joint Exercise, August 2020. XIII.jpg
Israeli and German Air Forces Joint Exercise, August 2020. XII.jpg
Israeli and German Air Forces Joint Exercise, August 2020. X.jpg

באוקטובר 2021 זכתה הטייסת בפרס מפקד חיל האוויר על יוזמה וחדשנות מבצעית למול איום. על האמל״ח ועל סיבת הפרס לא ניתן לפרט. ב-25 בנובמבר 2021 הוענק לטייסת אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילותה במב"ם.[4]

מפקדי הטייסת לדורותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
גיורא קינן יוני 1971 - נובמבר 1973 מפקד הטייסת הראשון
יהושע שני נובמבר 1973 - 1974
גדי אבירם 1974 - 1977
אריה גלעד מאי 1977 - 1978
אסף אגמון 1978 - 1980
ישראל בן-חיים 1980 - 1983 מפקד הטייסת במלחמת לבנון הראשונה
חיים קציר 1983 - 1985
יצחק ברנדט 1985 - 1988
יהודה חיים 1988 - 1990
בעז כהן 1990 - 1992
ארז פלס 1992 - 1995
אייל סלבין 1995 - 1997
דורון (גינץ) גינזבורג 1997 - 1999
ישי זקס 1999 - 2001
אסף לפידות 2001 - 2003
יהל פטישי 2003 - 2007 מפקד צוות ההקמה לעידן הנחשון
גלי גור 2007 - 2009
איתן צלה 2009 - 2012
עמירם יקירה 2012 - 2014
סא״ל ר׳ 2014 - 2017
סא״ל ע׳ 2017 - 2019
סא"ל ג' 2019 - מכהנת
רס״ן א׳ עתידית יועלה לדרגת סא״ל

סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הטייסת המקורי הוא וריאציה לפיל קטן מעופף. בגרסתו החדשה, הסמל מייצג את עידן הנחשון הטומן בחובו משימות מורכבות, טיסה במהירויות גבוהות במעגלים קרובים ורחוקים. הסמליל מכוון לנקודת מכוון ברורה, תנועתי וחד, מתקדם בכיוון ברור, ומייצר פסי התעבות סילוניים.

הסמל חודש בשנת 2021 במסגרת תהליך ההתחדשות של הטייסת החוגגת 50 שנים להיווסדה ומקבלת לזרועותיה את מטוס ה׳אורון׳ החדשני והמסווג.

סמלים נוספים בטייסת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 122 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]