טייסת 119

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 119
IAF Squadron 119.png
סמל טייסת 119
מוטו: "ביום בליל ובערפל - אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל"
שם: "טייסת העטלף"
סוג: מטוסי קרב
יעוד: יירוט, הפצצה, תקיפת מטרות כירורגית וכלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה.
שנת הקמה: 9 באוגוסט 1956
בסיס: רמון
כלי טיס: F-16I ("סופה")
כלי טיס בעבר: F-4E II פנטום, מיראז' 3, ווטור, מטאור
מטוסי F-16I של טייסת העטלף, יום העצמאות 2011

טייסת 119, המכונה גם "טייסת העטלף" היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-16I ("סופה") מבסיס רמון. המוטו של הטייסת הוא: "ביום בליל ובערפל - אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת הוקמה ב-9 באוגוסט 1956 בבסיס רמת דוד כטייסת לילית המפעילה מטאור. שלושת מטוסי המטאור הראשונים, מדגם NF-13 דו-מושבי, הגיעו לטייסת ב-5 בספטמבר 1956. עקב העובדה שלרשות הטייסת עמדו שני מטוסים וצוות אוויר מבצעי אחד, נבצר מהטייסת מלהשתתף באופן פעיל במבצע קדש. את הטייסת הקים יואש צידון (צ'אטו), והוא שנתן לה את סיסמתה - "ביום בליל ובערפל", לזכר שירותו בספינות ההעפלה לפני קום המדינה.

בליל ה-28 באוקטובר 1956, יצא מטוס מטאור בודד (עם הטייס צידון והנווט אלישיב ברוש) ל"מבצע תרנגול". המטרה הייתה להפיל מטוס איליושין Il-14 מצרי, שבו היו אמורים לטוס רמטכ"ל צבא מצרים וקצינים בכירים נוספים, לצורך חתימה על הסכם ברית-הגנה עם סוריה וירדן. מטוס המטאור הצליח להפיל את מטוס התובלה המצרי בדרכו מדמשק לקהיר. ההפלה התרחשה כ-200 ק"מ מחופי קפריסין. 16 קצינים בכירים של הצבא המצרי שהיו על המטוס נהרגו, אך מאוחר יותר התברר כי הרמטכ"ל המצרי נשאר בדמשק.

ב-12 בפברואר 1958 עברה טייסת "העטלף", על שלושת מטוסי ה-NF-13 שלה, לבסיס תל נוף, ובמרץ צורפו לה שני מטוסים נוספים מדגם זה.

באפריל 1958 קלטה הטייסת את 7 מטוסי הווטור N לקרב אלראות. מטוסי המטאור - לילה המשיכו לשרת בטייסת לצורך אימון צוותים טייס-נווט.

התקיפה הראשונה של מטוסי הווטור נערכה ב-16 במרץ 1962. שלושה מטוסי ווטור תקפו סוללות ארטילריה סוריות מעל הכנרת, אך מרבית הפצצות לא פגעו במטרות. באוגוסט 1963, לאחר הגעת מטוסי המיראז'-3C לחיל, נסגרה הטייסת, מטוסי הווטור הועברו לטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון"), ומטוסי המטאור NF הועברו לטייסת 107, עד הוצאתם מן השירות. במשך השנים 1958 - 1963 נעשו נסיונות ליירט את מטוסי האיליושין 28 שצילמו סלילות, מגובה רב, את שטחי מדינת ישראל, במסלול מעוגל, מסוריה דרך מרכז הארץ לסיני. נראה שזמן ההתרעה לירוט היה ארוך מדי וזמן הנסיקה של הווטורים לגבהים של מעל 40,000 רגל (כ-7 דקות), לא הספיק כדי להגיע למפגש עם המפציצים המצלמים.

במרץ 1964 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת מיראז' 3C. מפקדה היה רס"ן רפי הר-לב. טייסת 119 הייתה הטייסת השלישית בחיל-האוויר שהפעילה את המיראז' 3C, והראשונה שקיבלה שני מטוסי מיראז' 3 מדגם CJR, ששימשו לצילום אוויר,ומטוסים דגם C,B מטייסות 101,117 ומטוסים חדשים מהיצרן.

במלחמת ששת הימים השתתפה הטייסת, בפיקודו של רס"ן רן פקר, בגל התקיפה הראשון בתקיפת שדה התעופה בע'רדקה ובימים השלישי והרביעי על ירדן וסוריה בהתאם. מהיום השני של המלחמה, פעלה הטייסת בעיקר בחזית הסורית והירדנית במשימות תקיפה וליווי. טייסת 119 נחשבה בתום המלחמה כטייסת הקרב המובילה, כשצברה בסך הכול 19 הפלות בקרבות אוויר. כמו כן הטייסת הייתה בעלת מספר האבידות הנמוך ביותר: רק שני מטוסי מיראז' הופלו ושני הטייסים שלהם ניצלו.

ב-30 ביולי 1970 (בקרב אוויר שכינויו רימון 20) הפילו מטוסי מיראז' 3C של הטייסת שלושה מטוסי מיג-21 שהוטסו על ידי טייסים רוסים. שני מיגים נוספים הופלו על ידי מטוסי F-4 פנטום של טייסת 69 ("טייסת הפטישים"). באותה השנה הועברו מטוסי המיראז' של הטייסת לטייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") ולטייסת 117, ב-29 באוקטובר 1970 הייתה לטייסת השלישית בחיל-האוויר שצוידה במטוסי F-4E II פנטום ("קורנס"). בתחילת שנת 1971 קיבלה הטייסת זוג מטוסי פנטום מדגם RF-4E לאיסוף מודיעין.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הטייסת סא"ל אליעזר (לייזיק) פריגת. שמונה ממטוסי הפנטום של הטייסת השתתפו בתקיפת המטכ"ל הסורי. את התקיפה הוביל סגן מפקד הטייסת, רס"ן ארנון לבושין (לפידות). מזג האוויר היה מעונן מאוד אך המוביל לבושין למרות דממת האלחוט, הודיע בקשר למבנה על המשך ביצוע המשימה למרות העננות הכבדה והגביה את מסלול הטיסה תוך סיכון בחשיפת המבנה לגילוי מכ"ם. השביעיה חצתה את גבול לבנון סוריה וביצעה איגוף כך שהגיעה לדמשק מכוון דרום מערב. המבנה הגיע ליעד מבלי שהתגלה בשעה 12:00. לבושין, המוביל, גילה שבאזור היעד עננות מעטה שמאפשרת זיהוי המטרה ותקיפתה. כל מטוס בתורו נסק לגובה 6,000 רגל, צלל אל המטרה והטיל עליה מטען של כחמישה טון פצצות[1]. סך הכל הוטלו כ-35 טון פצצות בזו אחר זו שגרמו לנזק כבד לקומות העליונות של מבנה המטכ"ל הסורי[2] ולנזק חלקי למפקדת חיל האוויר. כן נפגע מבנה הטלוויזיה ומבנה מרכז האומנויות הסובייטי. רס"ן ארנון לבושין (לפידות) הטייס במטוס המוביל זכה בעיטור המופת על ביצוע התקיפה[3]. הנווט במטוס המוביל, סגן ליאור אלעזר, שהיה שותף להחלטה להמשיך במבצע זכה בצל"ש הרמטכ"ל[4].

בתחילת 1989 החלה הטייסת לקלוט את מטוסי ה"קורנס 2000" שהיה שדרוג שנעשה למטוס הפנטום. בתחילת 1992 הסתיימה החלפת צי מטוסי הפנטום ב"קורנס 2000".

ב-2003 נסגרה הטייסת עם יציאת הפנטום משירות חיל האוויר.

ב-29 בדצמבר 2004 נפתחה הטייסת מחדש כטייסת F-16I ("סופה") בבסיס רמון. 119 היא טייסת הסופה השנייה לאחר טייסת 253 ("טייסת הנגב") המוצבת באותו בסיס.

ב-10 בנובמבר 2010 התרסק מטוס מסוג סופה (F-16I) של הטייסת במהלך אימון מעל מכתש רמון. כתוצאה מההתרסקות נהרגו הטייס והנווט, שניהם בדרגת רב סרן. זוהי ההתרסקות הראשונה בחיל האוויר הישראלי עם מטוס מסוג זה.

בין מפקדי הטייסת נמנים: יואש צידון (מקים הטייסת), רפי הר-לב, רן פקר (מלחמת ששת הימים), עמוס עמיר (מלחמת ההתשה), אליעזר פריגת (מלחמת יום הכיפורים), גדעון שפר (מלחמת לבנון).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 258, "איך לבושין הצליח להגיע לדמשק ולפגוע במטכ״ל הסורי נודע לי ממנו עצמו, ורק אחרי המלחמה. היה בינינו הבדל קטן שעשה את הכול. הנתיב שקיבלה 'העטלף' היה שונה מעט מהנתיב שלי, מרחק של כמה קילומטרים הצדה. אך במקום שבו הם טסו - יד המקרה - היה פתח נאה והם עברו בו. 'לא הייתה לי שום בעיה להגיע למטרה,' סיפר לי ארנון לאחר זמן. אכן, בחיים יש גם מזל".‏
  2. ^ שי לוי, דרך עננים נגד אש הגיהנום - תקיפת המטכ"ל הסורי, אתר ""פז"ם", ‏ 06.10.2011, ארנון לבושין: "התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג 'סטרלה' חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד. נכנסתי ראשון ליעף ושאר המבנה בעקבותיי. ההפתעה הייתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עשן שאי-אפשר לטעות בו".
  3. ^ עיטור המופת שהוענק לרס"ן ארנון לפידות (לבושין), מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
  4. ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן ליאור אלעזר, מתוך אתר "בעוז רוחם" של אכ"א.