יחסי ארצות הברית-סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי הרפובליקה העממית של סין-ארצות הברית
הרפובליקה העממית של סיןFlag of the People's Republic of China.svg ארצות הבריתFlag of the United States.svg
China USA Locator.svg
הרפובליקה העממית של סין ארצות הברית
שטחקילומטר רבוע)
9,596,960 9,826,675
אוכלוסייה
1,367,485,388 321,368,864
משטר
דיקטטורה קומוניסטית רפובליקה נשיאותית פדרלית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
19,510,000 17,970,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
14,267 55,917
הוצאות צבא (במיליארדי דולרים)
59 651
מס' החיילים המשרתים בכוחות המזוינים
2,250,000 1,473,900
נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בפגישה היסטורית עם מאו דזה-דונג, פברואר 1972

יחסי ארצות הברית-סין ידעו עליות ומורדות רבות מאז דצמבר 1943, עת כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת האזרחים הסינית המשיכה ממשלת ארצות הברית לראות בשלטון של צ'יאנג קאי שק את מייצגה של סין והיא קיימה יחסים דיפלומטיים רק עם טייוואן ולא עם הרפובליקה העממית של סין. בשנות ה-50, החרים משרד החוץ של ארצות הברית, באופן רשמי, את נציגי סין הקומוניסטית, הגם שהתקיימו שיחות בין שגרירי ארצות הברית וסין בג'נבה[1]. בסוף יולי 1955 החלה התחממות ביחסים בין המדינות‏[2]. ארצות הברית הסכימה לשיחות גלויות של שגרירי המדינות בג'נבה, בעיקר כדי לשחרר את שבוייה שהוחזקו בסין‏[3]. לקראת תחילת השיחות שחררה סין 11 טייסים שהוחזקו על ידה‏[4]. עם זאת, הנשיא אייזנהאור הבהיר שהדרך ליחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין רחוקה, לאור מעורבותה של סין במלחמת קוריאה לצדה של קוריאה הצפונית, מעורבות שארצות הברית כינתה תוקפנית‏[5].

ביולי 1971 ביקר הנרי קיסינג'ר בחשאי בסין וב-15 ביולי 1971 הצהיר ריצ'רד ניקסון כי יבקר באופן רשמי בסין[6]. בעקבות זאת, ב־25 באוקטובר 1971 עבר המושב של סין באומות המאוחדות לידי הרפובליקה העממית של סין.

ב-15 בדצמבר 1978 הודיע קארטר על כינון יחסים דיפלומטיים עם סין העממית החל מתחילת 1979, תוך ניתוק היחסים עם טייוואן והכרה בממלשת סין העממית כמייצגת של סין כולה. עם זאת, ממשלת סין הבטיחה שלא תפלוש לטייוואן ותאפשר את המשך התנהלותה העצמאית‏[7].

היחסים הדיפלומטיים בין סין לארצות הברית היו יציבים בדרך כלל לאורך ההיסטוריה, מלבד מספר תקופות של מתיחות, בעיקר לאחר התפרקותה של ברית המועצות, אשר במסגרת זאת ארצות הברית הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. ישנם גם מחלוקות בין המדינות בנושא זכויות האדם בסין ובנושא מעמדה המדיני של טייוואן. למרות כל זאת, סין וארצות הברית הן שותפות הסחר הגדולות בעולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן שי, ממלחמת האופיום עד יורשי מאו: סין בזירה הבינלאומית 1990-1840, זמורה-ביתן, 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]