יהודה גיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה גיל
אין תמונה חופשית
לידה 1935 (בן 84 בערך)
לוב האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום מגורים גדרה, ישראל
ידוע בשל הורשע בריגול ובגניבה בידי עובד ציבור
תפקיד קצין איסוף במוסד
צאצאים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהודה גיל (נולד ב-1935) היה קצין איסוף של "המוסד" שהיה אחראי על מקור מודיעיני סורי. בשנת 1997 נעצר גיל והועמד לדין על עבירות של ריגול וגניבה בידי עובד ציבור, באשמה שבמהלך שנות ה-90 העביר מידע כוזב ושלשל לכיסו את הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. חלק מהידיעות שהעביר, בשנת 1996, גרמו לבהלה מחשש שסוריה תתקוף את ישראל, ואף להיערכות מיוחדת של צה"ל בגבול הצפון. גיל הורשע ונידון ל-5 שנות מאסר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה גיל נולד בלוב בשנת 1935 בשם יהודה ג'נח. אביו, משה, היה קצין בצבא האיטלקי, שהמשיך לשרת בו גם תחת המשטר הפשיסטי. בשנות ה-30, עם התהדקות הקשרים עם גרמניה הנאצית, נשלחו הקצינים היהודיים למקומות מרוחקים, במטרה להגן עליהם. כך נשלח גיל האב ללוב, שם נולד בנו, יהודה. גיל הראה כישרון רב בלימוד שפות, ולמד איטלקית, ערבית ומאוחר יותר גם שפות אחרות כגון אנגלית וספרדית, שבהן שלט כבשפת אם. משהגיע לישראל, התחנך בקיבוץ שפיים וב־1952 התגייס לצה״ל. הוא שובץ בחטיבת גולני, ועבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר[1]. לאחר שנפצע עבר לשרת כמדריך בגדנ"ע, ובהמשך כמדריך לצבאות קמרון וצ'אד[2]. בהמשך הביאו אותו כישוריו הלשוניים לשירות באגף המודיעין של צה"ל, אותם כישורים שהובילו אחר כך לגיוסו למוסד, בשנת 1970.

גיל נשוי בשנית, אב לארבעה ילדים ומתגורר בגדרה.

השתלשלות הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 נתבקש גיל ליצור קשר עם קצין בכיר בצבא סוריה, על מנת לשאוב ממנו מידע צבאי ומדיני. המידע שהעביר הופץ בקהילת המודיעין הישראלית, וגיל היה איש הקשר היחיד למקור. בנימוקים שונים מנע גיל מאנשי אמ"ן ומוסד אחרים לפגוש את המקור. כבר בשנת 1981 חשד אלי הלחמי, ראש זירה באמ"ן שהמידע שהביא גיל הוא כוזב, אולם הדו"ח לא זכה להתייחסות[3]. גם לאחר פרישתו לגמלאות, ב-1989, המשיך המוסד להעסיקו כדי לקיים את מקור המידע. גיל ביקש להפסיק את הקשר עם המקור, אולם בלחץ אמ"ן שוכנע גיל להמשיך.

הידיעות שהעביר גיל נחשבו לאיכותיות ביותר, היות שיוחסו למקור רם-דרג, בעל נגישות למידע שיודעים אך מעטים. חלק מהידיעות אף הופצו באופן גולמי (היינו, ללא עריכה כלשהי כמקובל) לרמטכ"ל, לשר הביטחון ואף לראש הממשלה.

באוגוסט 1996 במסגרת תמרון שערך הצבא הסורי, הניע צבא סוריה את דיוויזיה מס' 14 מביירות אל עבר גבול ישראל. התמרון יכול היה להיתפס כתמים, אילמלא דיווחיו של גיל כי סוריה מתכוננת למלחמה. מפאת הערך הרב שיוחס למקור, ועל אף שלא היה אישור לכך ממקורות אחרים, גרמו הדיווחים לכך שצה"ל הזיז גם הוא יחידות שלו לגבול הצפון, והמשבר הלך והחריף. סוריה הצהירה שמהלכיה הגנתיים בלבד[4] ובמקביל עמוס גלעד מבכירי חטיבת המחקר באמ"ן העריך כי פניה של סוריה אינם למלחמה[5]. הערכתו שכנעה את הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק, ואת שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, להחליט שלא לנקוט בצעדים דרסטיים מדי, ובסופו של דבר חלף המשבר[6].

בנובמבר 1997 נעצר גיל, לאחר שהועלו נגדו חשדות שונים, בין השאר עקב סירובו באמתלות שונות להעביר את הפעלת המקור למפעיל אחר. בחקירה שנערכה הודה גיל בחשדות, ובחיפוש שנערך בביתו שבגדרה נמצאה מעטפה ובה הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. הוא הועמד לדין, ובשנת 1999 הורשע בכך שבין השנים 19911997, העביר דיווחים כוזבים לממונים עליו – לעיתים תוספות על דו"חות הקצין הסורי, ולעיתים אף יצירות שכולן פרי דמיונו. כן הורשע בכך שהסכומים שיועדו להפעלתו, בסך של 39,000 דולר, הותיר בידיו.

גיל נדון ל-5 שנות מאסר (החל מיום מעצרו), באשמת ריגול וגניבה ביד עובד ציבור[7]. גיל ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, אך ערעורו נדחה. בסוף שנת 2000, לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו, גיל שוחרר. לאחר שחרורו גיל המשיך לטעון שמעולם לא מסר ידיעות כוזבות.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות שונים דווח כי גיל הצטרף בשנת 1992 למפלגת הימין מולדת, מה שהעלה את הספקולציות שעמדותיו הימניות גרמו לו לנסות ולגרום למלחמה בין ישראל לסוריה. נטען גם כי פעולותיו סיכלו ניסיונות לשלום עם סוריה, שכן גיל טען שפניו של חאפז אסד אינם לשלום. עם זאת, נראה כי אין ממש בחשדות אלה, שכן רוב הידיעות הכוזבות שהעביר גיל לא היו קשורות ישירות ליחסי ישראל–סוריה, ולכן נראה שמניעים אישיים ופסיכולוגיים אחרים עמדו מאחורי מעשהו.

אישים שונים במערכת, בהם דני יתום, העלו חשדות שגיל פיברק את המידע שהביא בשם המקור לא רק משנת 1991, אלא מראשית הפעלתו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני יתוםשותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד, משכל – ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2009, פרק 4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נגה שנער-שויער, בתו של סוכן המוסד שהורשע: "הוא טען לחפותו, ואני האמנתי לו", xnet, ‏ 17 ביוני 2018.
  2. ^ יוסי מלמן, ‏הסוכן, הגנרל והמחדל: סיפורו של איש המוסד שכמעט הביא למלחמה, באתר מעריב השבוע, 1 באוגוסט 2015.
  3. ^ סוכן המוסד שסרח: פרשת יהודה גיל
  4. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 63
  5. ^ גל פרל פינקל, בגלל שהוא בדרך כלל צודק, כשהוא טועה זה מסוכן, "זמן ישראל", 23 בספטמבר 2019.
  6. ^ זאב שיףאתגר חדש ל"מר מודיעין", באתר הארץ, 20 ביולי 2001.
  7. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 466-469.