מחנה הריכוז ריימסדורף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עבודה |
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | סקסוניה-אנהלט |
| תאריכים | |
| תאריך סגירה | אפריל 1945 |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהודים |
| נתונים | |
| שימור היסטורי | חלקי |
| קואורדינטות | 51°3′30″N 12°12′56″E / 51.05833°N 12.21556°E |
מחנה הריכוז ריימסדורף הוקם בסמוך לכפר ריימסדורף (Rehmsdorf), השוכן בדרום-מערב שפלת לייפציג, במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחנה עבדו כ-4,000 אסירים יהודים, רובם מהונגריה. האסירים עבדו במפעל לייצור בנזין סינתטי.
תפקיד עובדי הכפייה במחנה היה לעשות את כל העבודות הקשות במפעל: חפירות, מילוי חצץ במכונות לערבוב בטון, והובלת שקי מלט. העבודה נמשכה 12 שעות בלי ימי מנוחה. כמות האוכל ליום הייתה בערך 500 קלוריות, כאשר עובד עבודות קשות צריך כ-2,000 קלוריות ביום. במקום הנפטרים הגיעו עובדי כפייה חדשים.
המפעל הופצץ על ידי חיל האוויר האמריקאי והאנגלי ארבע פעמים, ובהפצצות אלו נהרגו גם אסירים.
באפריל 1945 התחילו לפנות את האסירים לכיוון של מחנה הריכוז טרזיינשטט. יצאו 2,200 אסירים לדרך, והגיעו 900. הנאצים ירו באסירים שלא יכלו ללכת וכך הם מתו.
האסירים הגיעו ביום השחרור של המחנה, ב-8 במאי 1945, שהוא גם יום סיומה הרשמי של מלחמת העולם השנייה באירופה.
לאחר המלחמה הוקם מוזיאון בכפר ריימסדורף, על יד מחנה העבודה לשעבר. מנהל המוזיאון הוא ההיסטוריון לותר שוסק.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל לזר, מחנה ריימסדורף-טרגליץ, עמ' 111–123