עמיקם גורביץ' – הבדלי גרסאות

עמיקם גורביץ'
	אין תמונה חופשית
לידה	6 באוגוסט 1929; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	19 ביולי 2018 (בגיל 88); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
ידוע בשל	קריאתו האמנותית, בעיקר בתנ"ך, ארגון והנחיית חידון התנ"ך הראשון
תקופת הפעילות	1950–2018 (כ־68 שנים)
מקצוע	קריין רדיו

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:18, 17 בפברואר 2017

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים ריקים [ שנות הפעילות, מפלגה פוליטית, שותפה, שותף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

עמיקם גוּרביץ' (נולד ב-6 באוגוסט 1929) הוא קריין רדיו ישראלי, שנודע בקריאתו האמנותית, בעיקר בתנ"ך.

עמיקם גורביץ' נולד ב-1929 בתל אביב, בנם של יצחק גורביץ',^[1] איש העלייה הרביעית, מנהל בית החינוך לילדי עובדים (לימים בית-הספר טשרניחובסקי) בתל אביב, ונחמה גורביץ', מורה לפסנתר. למד בעירו בבית החינוך לילדי עובדים, בבית הספר לדוגמה ובתיכון חדש. מנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ומגויס לגדנ"ע של "ההגנה". בשנת 1946 החל ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי. במלחמת העצמאות התנדב עם בני כיתתו לפלמ"ח, לפלוגה ד' של הגדוד הראשון בחטיבת יפתח. השתתף בקרב משמר העמק ובקרבות בגליל העליון. בני מחזורו התאחדו עם הכשרת מעוז. בהפוגה הראשונה ובמבצע דני הוצב כרץ-אופנוען במטה הפלמ"ח בתל אביב, וביולי 1948 נמנה עם הכיתה המייסדת של הגדוד העשירי (המשוריין) של חטיבת הראל, שפעל בחזית ירושלים. בסוף שנת 1948 נשלח לאירופה מטעם המוסד לעלייה ב' ושימש כקצין אלחוט באוניית העולים "עצמאות", בעשר הפלגות שבה הובאו ניצולי השואה לישראל.

בשנת 1950 החל ללמוד לתואר בוגר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית בירושלים ולהשתלם באקדמיה למוזיקה. באותה שנה התקבל ל"קול ישראל" כקריין, כמגיש וכעורך תוכניות רדיו. היה פעיל בהסתדרות הסטודנטים וערך את עיתונה. ניהל את תא מפ"ם של הסטודנטים, ובראשית 1953 מונה לשומר ראשו של משה סנה בעת הקרע במפ"ם סביב היחס למשפטי פראג.^[2] באותה שנה ערך את השבועון "שמאל", ביטאון השמאל הסוציאליסטי שבהנהגת סנה. ב-1956 עבר ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב וסיים בתואר בוגר. מ-1970 למד לתואר בוגר בלשון עברית באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן למד לתואר מוסמך באוניברסיטה העברית. בשנות ה-80 כיהן כראש המחלקה ללימודי תעודה בעריכה לשונית ובתרבות הדיבור בירושלים.

בשנת 1958 כיהן כמנהל המחלקה לתפקידים מיוחדים בוועדת העשור לישראל. במסגרת זו ארגון והנחה את חידון התנ"ך הראשון. יזם וארגן מופעים רבים. מאז שנות ה-60 ועד 2008 קרא גורביץ את ה"יזכור" ופסוקי תנ"ך בטקס הדלקת המשואות שנערך בערב יום העצמאות בהר הרצל. ב-2009, בטקס הראשון שבו הוחלף, הוא השתתף כאחד משנים-עשר מדליקי המשואות.

בשנת 1961 נמנה עם הצוות המייסד של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי", ולימד בו "תרבות הלשון העברית"^[3] עד לפרישתו ב-1994.

היה מבכירי הקריינים שהקריאו את "פרקי היום בתנ"ך" בשידורי "קול ישראל" במסגרת המדור להווי ומסורת יהודית. הוא הנחה טקסים לאומיים רבים.

בראשית שנות ה-60 ייסד את הוצאת הספרים "עמיקם". בהוצאה, שפעלה בעיקר בשנות ה-60 וה-70, ראו אור עשרות ספרים, בהם המחזות "ילדי הצל" לבן-ציון תומר, "טורא" ליוסף בר-יוסף, "הנסיכה האמריקאית" לנסים אלוני, "פונדק הרוחות" לידידו נתן אלתרמן, "העונה הבוערת" לאהרן מגד, קובץ השירים "מילים למנגינות" לחיים חפר, הספרים "איך לעשות מה" ו"לזכור ולשכוח" לדן בן אמוץ, "עלילות שוא" מאת הקריקטוריסט דוש, "אדם בן כלב" ליורם קניוק, "לאור היום ובמחשך" לירוחם כהן, ספרות אירופית מתורגמת וספרים בנושאים פוליטיים.

גורביץ' מתגורר בתל אביב. בשנת תשס"ו-2006 הוענק לו התואר יקיר תל אביב.

בנו, איתי גורביץ', הוא עיתונאי ועורך, ובתו נירית גורביץ' היא עורכת התרבות של "גלובס".^[4]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 |תאריך לידה=[[6 באוגוסט]] [[1929]]
 |תאריך פטירה=
-|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=ללא}}
+|תמונה=
 |כיתוב=
 |מקום לידה=